תהילים פרק קל״ב

תהילים פרק קל״ב עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר־יְהוָה לְדָוִד אֵת כָּל־עֻנּוֹתוֹ:

   מצודת דוד:זכור ה׳ לדוד. התפלל על עצמו שיזכור לו ענוי נפשו אשר טרח למצוא מקום אשר יבנה שם המקדש:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר ה׳ לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ. עִנּוּי נַפְשׁוֹ אֲשֶׁר טָרַח וְעָמַל לִמְצֹא לְךָ מָקוֹם (תנחומא, נשא יג):

   אבן עזרא

   שיר המעלות יתכן שזה השיר חברו דוד בהתכסותו בשק הוא וזקני ישראל בהיות הדבר בעם ולא מצא מקום להקריב קרבן בעד ישראל, כי מקום המשכן רחוק היה.

   זכור, עונותו מגזרת עינוי והוא שם מהבנין שלא נקרא שם פועלו.

   רד"ק

   שיר. אמר דוד זה המזמור בשעה שבנה המזבח בגורן ארונה היבוסי על פי גד הנביא והעלה עליו עולות ושלמים וקרא אל ה' ויענהו באש מן השמים, ואמר זה בית אלהים וזה מזבח לעולם לישראל ועד אותו היום לא נודע מקום בית המקדש וכבר אמר לו נתן הנביא כי הוא לא יבנה הבית כי אם שלמה בנו ולפי ששם דוד כחו ויכלתו להכין בנין הבית ונענה במקום הנבחר בקש מה', ואמר זכור ה' לדוד את כל ענותו כיון שלא זכיתי לבנות תעלה המחשבה כמעשה וזכור לי מה שעניתי עצמי בעבורו כי גזלתי שנתי מעיני מרוב מחשבתי עליו, נדרתי ונשבעתי שלא אנוח עד שאבננו ולא הייתי מוצא קורת רוח בביתי ובמשכני אחר שלא היה בית ה' נבנה:

   מלבי"ם

   שיר המעלות, השיר הלז נתיחד על עת שהכניסו את הארון לבית קודש הקדשים, ונחלק לג' חלקים, (חלק א) בעת שהלכו ונשאו את הארון בדרך, יאמר המשורר זכור ה' לדוד את כל ענותו שהוא מסר נפשו ע"ז כמו שכתוב שמואל ב' ז':

2. (ב)אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַיהוָה נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב:

   מצודת דוד:לאביר יעקב. לחזקו ותקפו של יעקב והוא המקום ב״ה ותלה ביעקב לפי שהוא היה תחילה להנודרים:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   אשר אז נשבע.

   וטעם לאביר יעקב כי יעקב נדר נדר והשלים נדרו במקום שאמר יהיה בית אלהים.

   רד"ק

   אשר נשבע. כפל הענין במלות שונות: ואמר לאביר יעקב. כלומר למי שקראהו יעקב אבירו כמו שאמר מידי אביר יעקב לפי שעזרו בכל צרותיו והיה חזקו ותוקפו והראה לו שאפילו המלאך לא יכול לו כל שכן בני אדם, לכך קראו יעקב אביר ואמר גם כן דוד לאביר יעקב, ומה שזכר בזה יעקב הענין לפי שיעקב ראה בחלום מקום בית המקדש והוא הסולם שראה ועליו אמר מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים על בית המקדש אמר לא על בית אל שהיה שוכב שם אבל לפי ששם ראה החולם כיבד המקום ושם שם מצבה ועשה שם מזבח ובית התפלה בשובו מחרן ועליו אמר יהיה בית אלהים כלומר בית התפלה לאלהים, כיון שראיי בזה המקום הנבחר שיבנה בו בית המקדש ועיקר החלום בית המקדש הוא שראה ואמר וזה שער השמים על בית המקדש כי הוא מכוון כנגד כסא הכבוד. ואע"פ שראה יעקב אבינו מקום בית המקדש בחלום אפשר שלא ידעו בהקיץ ואם ידעו לא גילה אותו כי לא רצה האל יתברך, שלא יהיה נודע המקום עד דוד, לפיכך זכר דוד יעקב בזה הענין ואמר נדר לאביר יעקב לפי שאליו הראהו תחילה האל יתברך ואע"פ שרמז בו לאברהם אבינו וצוה להעלות את יצחק בנו עולה באותו מקום אעפ"כ לא נתבאר אם ידע אברהם אבינו שיהיה מקום ההוא מקום המבחר לבית המקדש לדורות:

   מלבי"ם

   (ב-ד) אשר נשבע לה', והיה השבועה והנדר שבאם אבא אל אהל ביתי או באם אעלה על ערש יצועי אז נודר אם אתן שנת לעיני דהינו שבאהל ביתו לא יישן כלל, אף שלא יעלה על ערש לשכב עליו, וביצוע שסביב האהל שם אסר על עצמו לישן על הערש המיוחד לו לשינת קבע, ור"ל אם אתן שנת לעיני שינה קבועה ואף תנומה קלה לעפעפי בעת שאבא ביתי, או בעת שאעלה על הערש ביצוע שסביב הבית, ולא הותר לו לישן רק ביצוע הבית שלא על הערש המיוחד למשכב, ואיסור זה ימשך.

   מצודת ציון

   לאביר. ענין חוזק כמו ומשך אבירים בכחו (איוב כד):

3. (ג)אִם־אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם־אֶעֱלֶה עַל־עֶרֶשׂ יְצוּעָי:

   מצודת דוד:אם אבוא. הוא ענין שבועה וגזם ולא אמר וגו׳: באוהל ביתי. באוהל המוכן לבית שבתי הראוי למלך: ערש יצועי. מטה המוצעת כפי הראוי לי:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   אבן עזרא

   אם נדר שלא יבא אל ביתו לירושלם ולא יעלה על ערש שהוא יציע לו.

   רד"ק

   אם אבא באהלי ביתי. כמו שאמר אל נתן הנביא הנה אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב תוך היריעה ומה שאמר:

   אם אבא. אם אעלה דרך הפלגה כלומר שלא יערב לו שבתו בביתו וטעמו על ערש יצועיו עד שימצא מקום לה':

   ערש יצועי. ערש שיש בו יצועי ערש שיש בו מצעות הראויות למלך זהו יצועי:

   מצודת ציון

   ערש. מטה כמו ערשו ערש ברזל (דברים ג׳:י״א):

   יצועי. מל׳ מצעות המטה כמו חללת יצועי (בראשי׳ מט):

4. (ד)אִם־אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה:

   מצודת דוד:אם אתן שנת. ר״ל להיות ישן להתענג יותר מההכרח להחיות את הנפש וגם זה הוא ענין שבועה וגו׳: לעפעפי. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   אבן עזרא

   אם בכל כחו. והנכון שהיא שנת צהרים וכבר הזכרתי דעתי במלת שנת שהיא קמוצה, כמלת עזי וזמרת יה.

   רד"ק

   אם אתן שנת לעיני. רוצה לומר שינה קבועה:

   לעפעפי תנומה. כפל הענין במלות שונות:

   מצודת ציון

   לעפעפי. הוא אישון העין:

   תנומה. היא שינה קלה:

5. (ה)עַד־אֶמְצָא מָקוֹם לַיהוָה מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב:

   מצודת דוד:עד אמצא. עד אשר אדע איה המקום המוכן לבה״מ:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   עַד אֶמְצָא מָקוֹם. עַד שֶׁיִּוָּדַע הֵיכָן יִהְיֶה מְקוֹם מִקְדָּשׁ (מצאתי):

   אבן עזרא

   עד אמצא ידענו כל הארץ לשם היא כולה, רק יש מקומות נכבדים שהם יותר נכבדים, על כן: וזה שער השמים.

   רד"ק

   משכנות. כי יהיו שלש בתים:

   מלבי"ם

   עד אמצא מקום לה', א. שימצא המקום ששם יבנה המקדש, כמ"ש והיה המקום אשר יבחר ה' מכל שבטיכם ולא ידעו תחלה איה המקום הנבחר, ב. משכנות לאביר יעקב, שאחר שמצא המקום, יבנה שם המקדש ששם ישכון ה' בקביעות, ויען שזה שישכון ה' על הארץ במקום מיוחד נתגלה ליעקב בחלום ואמר אין זה כי אם בית אלהים לכן אמר לאביר יעקב, וכן כמו שיעקב נדר שם נדר ואמר והאבן הזאת יהיה בית אלהים, לכן אמר אשר נדר לאביר יעקב:

6. (ו)הִנֵּה־שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי־יָעַר:

   מצודת דוד:הנה שמענוה באפרתה. עוד הייתי באפרת מקום מולדתי כי היא בית לחם כמ״ש בדרך אפרת היא בית לחם (בראשית מ״ח:ז׳) ואמר כי מאז שמענו כי עתיד להיות מקום נבחר לבה״מ אבל לא ידעתי מקומה איה: מצאנוה בשדי יער. עתה הנה מצאתי את המקום בשדי יער הוא גורן ארונה היבוסי והיה גם שם עצי יער כי הוא המקום שנעקד עליו יצחק ובאיל תמורתו נאמר נאחז בסבך בקרניו (שם כב) שנאחז בענפי עצי היער:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   שְׁמַעֲנוּהָ. הַבְּשׂוֹרָה:

   בְּאֶפְרָתָה. בְּמָקוֹם הֶחָשׁוּב וְהַמְעֻלֶּה, כְּמוֹ (שמואל א א:א) ״בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי״ – חָשׁוּב, אַבְגִינוֹס. דָּבָר אַחֵר: שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ (יהושע טו) שֶׁבָּא מֵאֶפְרַיִם, בְּכָל הַתְּחוּמִין הוּא אוֹמֵר (יהושע טו:ו-יח) ״וְעָלָה הַגְּבוּל״ ״וְתָאַר הַגְּבוּל״, וְכָאן הוּא אוֹמֵר (יהושע טו:ח) ״וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי יְרוּשָׁלִָם״. נִמְצֵאת יְרוּשָׁלִַם גָּבוֹהַּ מִכָּל הָאֲרָצוֹת, וְהוּא רָאוּי לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז:ח) ״וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם וְגוֹ׳״, מְלַמֵּד שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ גָּבוֹהַּ מִכָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כָּךְ נִדְרַשׁ בִּשְׁחִיטַת קָדָשִׁים (זבחים נד:):

   מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר. בִּגְבוּל בִּנְיָמִין שֶׁנִּמְשַׁל לְחַיַּת הַיַּעַר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף״ (בראשית מט:כז):

   אבן עזרא

   הנה אמר רבי משה: שמענוה על ידי דוד שהיה מאפרתה. והנכון בעיני: כי בימים שעברו היו אומרים בני איש ששמענו מפי נביאים, כי המקום הנבחר קרוב הוא אל בית לחם אפרתה, רק המקום לא נודע אם מזרח בית לחם או מערבו או לצפונו או לדרומו, וידוע כי עד היום אין בין ירושלם ובין בית לחם רק כמו שלש פרסאות.

   בשדה יער ששם גורן ארונה היבוסי.

   רד"ק

   הנה. אמר דוד זה המקום לא ידענוהו עד היום רק שמענוהו באפרת כי עתיד להיות מקום נבחר לבית המקדש לדורות כי אין שילה ונוב וגבעון לדורות, רק היינו שומעין מפי זקנים כי עוד יגלה המקום הנבחר והנה עתה מצאנוה בשדה בגורן ארונה היבוסי: וקראו יער. כי עצי יער היו שם ולפיכך אמר באפרת כי שם נולד דוד ושם גדל ושם שמע זה הדבר: ומה שאמר מצאנוה, שמענוה. לשון נקבה רוצה לומר שכינת הכבוד כי זכר משכנותיו ושם מצא אותה שנאמר ויענהו באש מן השמים:

   מלבי"ם

   הנה, ר"ל מציאת המקום שמענוה תחלה באפרתה, כי משכן שילה עמד בנחלת אפרים, ושם לא היה המקום הקבוע, ומצאנוה אח"כ בשדה יער, שהוא בגורן ארונה שסביב לו היה יער הלבנון, כמ"ש פתח לבנון דלתיך:

7. (ז)נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו:

   מצודת דוד:נבואה. עתה הואיל וידענו המקום נבואה למשכנותיו: להדום רגליו. בה״מ קרוי הדום רגלי ה׳ ואחז דרך משל כאילו מושבו בשמים ממעל ורגליו יורדים לנוח בבה״מ:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   נָבוֹאָה. שָׁמָּה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו:

   אבן עזרא

   נבואה ראינו ששם בנה דוד מזבח לשם ויכפר על בני ישראל ויענהו השם באש מן השמים, ושם אמר: זה הוא בית אלהים:

   רד"ק

   נבואה למשכנותיו. כיון שמצאנו המקום הנבחר נבואה מהיום ואילך בזה המקום שהוא משכנותיו:

   והדום רגליו. הוא באמת שהוא מכוון כנגד כסא הכבוד:

   מלבי"ם

   נבואה, ואחר שמצאנו המקום (כמ"ש בדה"א כ"א כ"ח ושם כ"ב א'), מעתה נבואה למשכנותיו, שיבנה ע"י שלמה, ושם נשתחוה להדום רגליו, כמ"ש והארץ הדום רגלי, שסוף השפעתו היא בית המקדש, כמ"ש ושוליו מלאים את ההיכל כמש"ש:

   מצודת ציון

   להדום. הוא שרפרף הכסא הנתון תחת רגלי האדם כשהוא יושב וכן הדום לרגליך (לעיל קי):

8. (ח)קוּמָה יְהוָה לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ:

   מצודת דוד:קומה ה׳. לכן קומה והשרה שכינתך אל מקום המנוחה כי עד הנה היה מתהלך מאוהל אל אוהל וממשכן וגו׳ אבל המקום ההוא תהיה מקום מנוחה וקבוע עד עולם: אתה וארון עוזך. שכינתך תשרה בה עם הארון אשר הראת לכל את עוזך וכח זרועך בפלשתים בעת לקחו אותו בשבי כמו שכתוב בש״א:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   קומה דרך משל, קום ולך אל המקום אשר תנוח בו.

   רד"ק

   קומה ה'. אלה השלשה פסוקים אמרם ג"כ שלמה בבית המקדש בחנוכתו, אמר דרך משל קומה למנוחתיך כלומר מהמקומות האחרים שהיה המשכן לזה המקום שהוא בית מנוחתך לעולם:

   אתה. רוצה לומר ענין הכבוד שנראה בחנוכת המקדש אחר שהכניסו ארון בבית קדשי הקדשי' זה וארון עוזך:

   מלבי"ם

   קומה, (חלק ב) נושאי הארון הגיעו עד מקום המקדש, אומר לה' קומה למנוחתך כי שם ישכון בקביעות וההנהגה ההשגחיית תהיה קבועה, שזה מצויר במנוחה, אתה וארון עזך, שיכניסו הארון לבית קודש הקדשים, וכן אמר בדברי הימים קומה ה' לנוחך:

9. (ט)כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ־צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ:

   מצודת דוד:ילבשו צדק. בגדי כהונה נקראים בגדי צדק כי הם מכפרים ומצדיקים את החוטאים: וחסידך ירננו. הלוים ירננו בשיר:

   עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   כהניך הם בני אהרן.

   וחסידיך הם הלוים המשוררים. וטעם לאמר על הכהנים בגדי צדק, כי הם מורים את התורה ושופטי ישראל.

   רד"ק

   כהניך. בעבודתם:

   ילבשו צדק. בגדי כהונה שהם בגדי צדק:

   וחסידיך ירננו. הלוים ישירו ויזמרו לפניך בעבור דוד שנגלית לו בזה המקום באש כבודך וגילית לו זה המקום הנבחר בעבורו תעשה שיהיה זה המקום לנצח לא תבטל שהתפללתי לך על זה המקום, ומה שיתפלל שלמה בני עליו אל תשב פניו בזה שתהיה תפלתינו מקובלת לפניך ואלה הפסוקים כמו שאמרם דוד אמרם שלמה בתכלית תפילתו:

   מלבי"ם

   כהניך, עד עתה לא לבשו הכהנים בגדי כהונה ועתה ילבשו צדק, כי ציור הבגדים היה מורה על הצדק ועל המדות טובות שבם תתלבש הנפש כמ"ש חז"ל. וחסידיך, שהם הלוים ירננו בשיר קבוע שיאמרו על הקרבנות:

10. (י)בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל־תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ:

    מצודת דוד:בעבור וגו׳. על עצמו אמר עשה זאת בעבורי וכפל דברו ואמר עוד אל תשב ריקם את פני משיחך לבל שמוע תפלתו:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם

    רש"י

    אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ. שְׁלֹמֹה, בְּבוֹאוֹ לְהַכְנִיס שָׁם אֶת הָאָרוֹן (שבת ל.):

    אבן עזרא

    בעבור דבק עם קומה ה'.

    אל תשב פני משיחך הוא דוד, כי הטעם כפול כמשפט, פירש טעם בעבור וזה הוא נשבע הטעם כאשר אמרתי, כי השמות הם בכח הפעלים.

    מלבי"ם

    בעבור, כי בחירת המקדש לשבתו עולמים היה בעבור דוד ובזכותו כמ"ש (ש"ב ז'), והיה זה, א. מצד עבודתו שעבד ה', ועז"א בעבור דוד עבדך, ב. מצד שנבחר ונמשח וכמ"ש בסי' פ"ט מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו וכן אמר בד"ה אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך:

11. (יא)נִשְׁבַּע־יְהוָה לְדָוִד אֱמֶת לֹא־יָשׁוּב מִמֶּנָּה מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא־לָךְ:

    מצודת דוד:נשבע. וגו׳ אמת ר״ל שבועה אמתית ולא יחזור מהשבועה והשבועה היא שהבטיחו לומר מזרעך אשית מלך לשבת על הכסא שלך:

    עוד פירושים על פסוק יא: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    נשבע ה' לדוד שבועה שלא יסור ממנה.

    רד"ק

    נשבע. דברו הוא שבועה והוא אמר לו על ידי נתן הנביא והקימותי את זרעך אשר יצא ממעיך זה הוא, מפרי בטנך אשית לכסא לך: ואמר אמת לא ישוב ממנה. כמו שאמר שם ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם:

    מלבי"ם

    נשבע ה' לדוד, ובאר שבעבור בחירות ציון, נשבע ה' לדוד שלא תסור המלכות מזרעו, וכמ"ש (ש"ב ז') והוא כמשל אוהבו של מלך שמרוב אהבתו התאכסן המלך אצלו ויבן לו בביתו מקדש מלך בנוי לתלפיות, עד שמצא המקום ההוא חן בעיני המלך לשבת שם לעולם, וישבע לו בל יעזב המקום הזה לעולם, וע"כ על ידי המקום יתאכסן גם אצל זרעו ונשאר הברית כרות לזרעו, נמצא שהאוהב היה סבה שיבחר במקום, והמקום היה סבה שיבחר בזרע אוהבו לעולם, וז"ש פה על בחירת המקדש שהוא בעבור דוד עבדך ואחר כך אמר שאחר שבחר המקדש לעולם נשבע ה' לדוד מפרי בטנך אשית לכסא לך, כי בחר ה' בציון, שאח"כ ע"י בחירות ציון נשבע שלא תסור המלוכה מבית דוד, והנה שבועה זאת היה בה שני ענינים, שעל זרע דוד נשבע שבועה החלטית בלי שום תנאי, שעז"א שנשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך אבל על זרע זרעו היה תנאי וז"ש.

12. (יב)אִם־יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם־בְּנֵיהֶם עֲדֵי־עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא־לָךְ:

    מצודת דוד:זו אלמדם. אשר אלמדם ביד הנביאים: גם בניהם. של בניך עד עולם ישבו לכסא המלוכה:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    וְעֵדוֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם. זוֹ אֲשֶׁר אֲלַמְּדֵם:

    אבן עזרא

    אם, ועדותי החולם תחת שור"ק או היא מלה זרה מורכבת מלשון יחיד ורבים, כמו: והפלא ה' את מכותך, ומ"ם אלמדם שבה אל בריתי ועדותי, ומלת גם הם ישבו גם בניהם:

    רד"ק

    ועדותי. בחולם כמו בשורק, זו בחולם כמו שאת ואמר אלמדם והברית והעדות כתובות הם ומלומדות ואין מצוה עתידה ללמד אחר תורת משה, אלא פי' אלמדם אעורר אותם על ידי נביאים תמיד שלא ישכחו התורה:

    מלבי"ם

    אם ישמרו בניך בריתי, אז גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך וזה תלוי בתנאי שישמרו התורה והמצות, (וכמו שבארתי בפירוש מלכים בכמה מקומות):

13. (יג)כִּי־בָחַר יְהוָה בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ:

    מצודת דוד:כי בחר ה׳ וגו׳. ר״ל הואיל וה׳ בחר את ציון ודוד הלא טרח והכין את המקום ההוא לזה יקבל בגמול שכרו את המלכות לו ולזרעו עד עולם:

    עוד פירושים על פסוק יג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    כי הזכיר ציון בעבור שנקראה עיר דוד, כי שמח בהגלות לו כי הר בית ה' הוא ציון.

    רד"ק

    כי בחר ה' בציון. אמר דוד עתה ידעתי כי בחר ה' בציון שלכדתי אני כי בעיר ציון נגלה כבוד שכינה ואוה אותה האל למושב לו, ואמר עליה זאת מנוחתי עדי עד שלא ילך ממקום למקום כמו שעשה עד עתה:

    מלבי"ם

    כי בחר ה' בציון, שבחירת זרע דוד היה ע"ש בחירות ציון כנ"ל ואמר שתחלה בחר ה' בציון על צד הבחירה נגד יתר מקומות, ואח"כ שם אוה למושב לו היה לו חפץ במקום עצמו מזולת ההשקף היחוסי נגד שאר מקומות:

    מצודת ציון

    אוה. אויתיה מל׳ תאוה וחשק כמו נפשו אותה ויעש (איוב כ״ג:י״ג):

14. (יד)זֹאת־מְנוּחָתִי עֲדֵי־עַד פֹּה־אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ:

    מצודת דוד:זאת מנוחתי. וכה אמר ה׳ זאת תהיה מנוחתי עדי עד ופה אשב כי מתאוה אני לה:

    עוד פירושים על פסוק יד: אבן עזרא, מלבי"ם

    אבן עזרא

    זאת ידבר על לשון השם.

    מלבי"ם

    זאת, (חלק ג' תשובת ה') נגד מ"ש קומה ה' למנוחתך, משיב זאת מנוחתי עדי עד, ולא כמי שינוח במקום מפני הטלטול ויצוייר שיעזוב מקום זה אם ימצא מנוחה אחרת, כי פה אשב תמיד כי אויתיה מצד החפץ בגוף המקום מצד עצמו:

15. (טו)צֵידָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ אֶבְיוֹנֶיהָ אַשְׂבִּיעַ לָחֶם:

    מצודת דוד:צידה. מן המקום ההוא אשפיע לברך מזון עדתי ולהשביע אביוני עמי:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    צֵידָה. מְזוֹנָהּ:

    אבן עזרא

    צידה הארץ תהיה נעמה ומבורכת. וטעם להזכיר צידה, מגזרת צדה לדרך ובאה זאת המלה על דרך אצל פנה כי ברכה תמצא בכל צדה שיוליכו ממנה העוברים.

    רד"ק

    צידה. במפיק ה"א והוא מן כיום מכרם צידה שפירושו חזון יאמר האל יתברך צד ציון אברך כלומר ברכה בתבואתה ובפירותיה יותר מכל ארץ ישראל לכבוד ביתי היא בתוכה, ואולי לכך נקראה ארץ ישראל ארץ המוריה שהיתה ארץ חיה אחר ששכן בה הכבוד:

    אביוניה. אפילו העניים שבה אשביע לחם:

    מלבי"ם

    צידה ברך אברך, שמכאן תצא הברכה והשפע לכל הארץ, ואביוניה אשביע לחם, כמ"ש (מ"א ח') בהעצר השמים ולא יהיה מטר וכו' רעב כי יהיה וכו':

16. (טז)וְכֹהֲנֶיהָ אַלְבִּישׁ יֶשַׁע וַחֲסִידֶיהָ רַנֵּן יְרַנֵּנוּ:

    מצודת דוד:אלביש ישע. ר״ל ע״י לבישת בגדי כהונה תבוא הישועה כי המה מכפרים ובאה ע״י התשועה: וחסידיה. הלוים ירננו בשיר:

    עוד פירושים על פסוק טז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    וכהניה שהם לובשים בגדי כהונה, אולי הם בגדי צדק ילבישם בגדי ישע, כדרך: הלבישני בגדי ישע - שתהיה ישועה מפורסמת ונראה עליהם כבגד.

    וחסידיה הם הלוים.

    רד"ק

    וכהניה. תחת שהם לבושים בעבודתי בגדי כהונה אני אלבישם בגדי ישע שיהיו נושעים בי:

    וחסידיה. הלוים תחת שהם מרננים ומזמרים לשמי אני אשביע להם טובה שירונו מטוב לב. וקרא הלוים חסידים כמו שאמר משה רבינו לאיש חסידיך:

    מלבי"ם

    וכהניה נגד מ"ש כהניך ילבשו צדק לעומת זה אלבישם ישע. ונגד מ"ש וחסידך ירננו נגד זה חסידיה רנן ירננו מרוב השמחה:

17. (יז)שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי:

    מצודת דוד:שם. בציון אצמיח קרן ממשלה לדוד ר״ל שם יתרבה ויתגדל ממשלתו בכל עת ערכתי נר. שם ערכתי נר ר״ל הארה וזריחה וממשל רב:

    עוד פירושים על פסוק יז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    שם בדרך נבואה כי תעמוד מלכות דוד.

    ערכתי נר הטעם כפול, כמו: יערוך אותו אהרן ובניו.

    רד"ק

    קרן. חוזק ומלכות כן אצמיח קרן לביתי ישראל וירם קרן משיחו ואמר זה הפסוק על משיח העתיד לפיכך אמר אצמיח כלומר אע"פ שיבש וכן נאמר עליו והקימותי לדוד צדיק:

    ערכתי נר למשיחי. כי המלך כמו נר המאיר לעם:

    מלבי"ם

    שם, ונגד מ"ש בעבור דוד עבדך, אומר שם אצמיח קרן לדוד שהיא הגבורה והחוזק, ונגד מ"ש אל תשב פני משיחך אומר ערכתי נר למשיחי, ומפרש נגד שם אצמיח קרן לדוד:

    מצודת ציון

    קרן. המלה ההיא הושאל לממשלה והתחזקות ע״ש שבעלי הקרנים יתחזקו בהם בהלחמם עם מי:

    ערכתי. ענין סדור:

18. (יח)אוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ:

    מצודת דוד:אלביש בושת. יהיו מעוטפים בבושת כלבוש הזה המעטף את כל הגוף: ועליו. על דוד יאיר ויזרח כתר המלכות ר״ל תרבה גדולתו למעלה:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    יָצִיץ. יָאִיר, כְּמוֹ ״וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת״ (יחזקאל א:ז):

    אבן עזרא

    אויביו אמר אלביש בשת אויבי דוד הפך שילביש ישע הכהנים המתפללים בעדו וישוב מלת נזרו למלת שם אצמיח קרן לדוד.

    יציץ נזרו כמו יצא ונראה, וכמוהו מציץ מן החרכים.

    רד"ק

    אויביו אלביש בושת. הפך מה שאמר אלביש ישע לכהנים המשרתים את פני ה' ומתפללים בעד המלך ואויבי המלך אלביש בושת:

    ועליו יציץ נזרו. על המלך יפריח ויציץ נזרו שעל ראשו כלומר תרבה גדולתו והדרתו בכל יום ויש מפרשים יציץ מן ועשית ציץ זהב:

    מלבי"ם

    אויביו אלביש בושת, שבקרן הזה עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ, ונגד מ"ש ערכתי נר למשיחי אמר עליו יציץ נזרו, שהמלכים נמשחו כמין נזר ויציץ עליו נזר שמן משחת אלהיו:

    מצודת ציון

    יציץ. מלשון נצוצות וענינו הארה וזריחה וכן ונוצצים כעין נחושת קלל (יחזקאל א׳:ז׳):

    נזרו. כתרו כמו את הנזר (מ״ב יא):