תהילים פרק קכ״ג

תהילים פרק קכ״ג עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת־עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:

   מצודת דוד:אליך נשאתי וגו׳. להיות צופים ומביטים לעזרה: היושבי. אתה היושב בשמים:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   שִׁיר וְגוֹ׳ הַיֹּשְׁבִי. יוֹ״ד יְתֵירָה:

   אבן עזרא

   שיר המעלות אליך נשאתי ידבר המשורר על גדול הדור שהוא בגלות או במצור, על כן אליך נשאתי.

   וטעם היושבי בשמים כי כל הגזרות באות משם.

   רד"ק

   נשאתי. כשידבר על לשון בני הגלות פעם ידבר לשון יחיד דרך כלל ופעם דרך לשון רבים:

   היושבי. היו"ד נוספת והוא כמו היושב אמר אין לי עזר בארץ ואיני מקוה העזר אלא ממך:

   מלבי"ם

   שיר המעלות, בקשה על התשועה בהיות בטחונו בה' לבדו, אליך נשאתי את עיני ר"ל כי הבוטח בה' שיושיעהו ע"י אמצעיים טבעיים הוא נושא לבו אל ה' ועיניו על האמצעיים שמהם ועל ידם יצפה להשיג עזרתו, (שעז"א המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה, ר"ל שהמתפלל על צרכי העולם הגם שיתן עיניו למטה על דברים השפלים, צריך עכ"פ שיהיה לבו למעלה אל המנהיג והמניע את הכל), אבל אנכי רק אליך נשאתי את עיני, אני מקוה שאתה תבחר האמצעים אל התשועה, לא באמצעות העולם השפל רק מצד שאתה היושבי בשמים ומנהיג ומניע את המערכת:

   מצודת ציון

   היושבי. היו״ד יתירה:

2. (ב)הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל־יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל־יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:

   מצודת דוד:אל יד. צופים אל יד אדוניהם ליתן להם דבר מה ואינם חדלים מלצפות עד אשר יתן להם:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   הנה אחר כן דבר בעדו ובעד עמו, כי אין כח לעבד להמלט מיד הבאים להרגו - אם לא יושיענו אדוניו.

   רד"ק

   עבדים. שאין להם מחיה ופרנסה אלא מהם ואליהם תלוים עיניהם. ואדוני אבי ז"ל פירוש:

   אל יד אדוניהם אל יד גבירתה. שיכו אותם אין להם למי ישאו עין אלא לעצמם שירחמו עליהם וירפו ידם מהם כן אנחנו מי הכנו ומי נתננו בגלות שירחם עלינו ויוציאנו ממנו:

   מלבי"ם

   הנה, מציין זה בשני משלים נאותים מאד, הנה העבדים אין נושאים עיניהם רק אל יד אדוניהם שהיד הזאת לפעמים תכם בשבט ולפעמים תתן להם לחם ומזון, כן עינינו אל ה' אלהינו בין שהוא ה' מרחם, בין שהוא אלהינו הדיין ומוכיח ומיסר, ואומר שלא לבד שנדמה כעבדים אל יד אדוניהם שהאדון הוא המשפיע הראשון, כי גם כעיני שפחה אל יד גבירתה, שהגבירה אינה המשפעת בעצם וראשונה כי היא מקבלת מן האדון, ובכ"ז תשא השפחה עיניה אליה, כן עינינו אל ה' בין מצד שאנו חושבים אותו כהאדון שממציא הטוב בראשונה, בין כגבירה שהיא אמצעית בין המשפיע והמקבל ומושטת הטוב שקבלה מהמשפיע ליד המקבל, וכן אתה מצד שאתה ה' מהוה כל הווה אתה המשפיע הראשון וממציא הטוב, ומצד שאתה אלהינו המשגיח עלינו ומושיט לנו את הטוב, אתה גם האמצעי שמושיט הטוב אלינו באופן שאתה ממציא הטוב וגם המביאו אלינו, וכן אנו מצפים עד שיחננו הגם שאין אנו ראוים עפ"י הזכות יעשה זאת מצד החנינה:

   מצודת ציון

   גברתה. היא אשת האדון כמו מפני שרי גברתי (בראשית יז):

3. (ג)חָנֵּנוּ יְהוָה חָנֵּנוּ כִּי־רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:

   מצודת דוד:כי רב. בא לנו בזיון הרבה עד נשבע ממנו לגודל הרבוי והוא ענין מליצה:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   חננו, כי רב זמן רב.

   רד"ק

   חננו. הכפל לחזק הבקשה כי רב זמן ארוך שבענו בוז הגלות:

   מלבי"ם

   חננו ה', הגם שאין לנו זכיות ראוי שתחננו, ותוסיף חנינה מצד שרב שבענו בוז, וחוץ מהבוז ששבענו, הנה.

4. (ד)רַבַּת שָׂבְעָה־לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים:

   מצודת דוד:רבת. הרבה שבעה נפשנו מן הלעג הבבלי׳ היושבי׳ שאנן והשקט: הבוז. מן הבזיון אשר היא לגאי יוני׳ ר״ל אשר הגאים והמאנים בזו אותנו וכפל הדבר במ״ש למרבית הבזיון:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים. לַעַג הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים שָׂבַעְנוּ:

   הַבּוּז. שֶׁבָּזוּ אֶת גֵּיא הַיּוֹנִים, הִיא יְרוּשָׁלַיִם:

   לְגֵאִיוֹנִים. כְּתִיב חַד וְקָרִינָן תְּרֵין:

   אבן עזרא

   רבת מדת זמן.

   הלעג השאננים כמו הספר המקנה.

   הלעג לעג השאננים.

   והבוז בוז לגאיונים והיא מלה אחת, כמו עליונים מגזרת גאה.

   רד"ק

   הלעג השאננים. חסר הנסמך כמו הארון הבדים: אמר שבעה נפשינו הלעג. לעגת השאננים שלועגים עלינו. או יהיה ה"א השאננים במקום למ"ד שבענו הלעג שאנחנו לשאננים ושבענו הבוז, והשאננים הגוים שהם שקטים ושאננים ואנחנו עניים וכואבים ביניהם ילעגו לנו:

   ולגאיונים. מלה אחת בכתוב והוא כמו גאים אלא שנראית בו למ"ד הפעל ביו"ד והנו"ן נוספת. והוא כמו עליונים במשקל אלא שנשתנו תנועתיו מפני אות הגרון והוא בקרי שתי אותיות מלת לגאי יונים והוסיף בו ענין בקרי, כי גאי כמו גיאי ויונים מענין העיר היונה שהוא ענין אונאה:

   מלבי"ם

   רבת, זה רע וגדול יותר מה ששבעה לה נפשנו (כי הוא דבר הפולח ובוקע בעומק הנפש), מה שהלעג של השאננים הוא הבוז לגאיונים, שכבר באנו למדרגה התחתונה כ"כ עד שמה שהשאננים מלעיגים על צרותינו זה נעשה בוז לגאיונים שבהם, שבעלי הגאוה שביניהם מבזים אותם על שישימו לב ללעוג מעם שפל כזה שאין אנו חשובים בעיניהם אף להיות נושא הלעג, כמו שיבזו איש נכבד שילעג על מי שהוא בתכלית השפלות:

   מצודת ציון

   השאננים. ענין ההשקט והמנוחה כמו שאנן מואב (ירמיה מח):

   לגאיונים. היא מלה מורכבת מלשון גאוה ומלשון אונאה וגזל כמו ואיש לא יונה (יחזקאל י״ח:ז׳):