תהילים פרק קי״ג

תהילים פרק קי״ג עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי יְהוָה הַלְלוּ אֶת־שֵׁם יְהוָה:

   מצודת דוד:הללויה. וחזר ופי׳ הללו עבדי ה׳ אבל לרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   הללויה הללו עבדי ה' טעם לאמר הללו שלשה פעמים, כדרך היכל ה' פעם אחרי פעם.

   וטעם עבדי ה' אתם עבדי ה' כמו הקהל חקה אחת לכם ואמרו כן: יהי - וזאת היא התהלה באמת.

   רד"ק

   הללויה. כשרצה לדבר ביציאת מצרים החל בגבורות האל יתברך שעשה בעולם ברצונו להגביה השפלים ולהשפיל הגבוהים כמו שעשה בישראל ובמצרים, ואמר הללויה ואמר שלש פעמים הללו, לומר שהלולים רבים אנו חייבים להללו:

   עבדי ה'. היא הקריאה וטעם עבדי ה' הם החכמים יראי ה' כי להם נאוה תהלה שהם יודעים להלל לפי חכמתם והשגתם בידיעת שמו:

   מלבי"ם

   הללויה, המזמורים האלה לפי דעת ראב"ע בפ' ערבי פסחים, אמרם או תקנם חזקיה וסיעתו, והדברים מותאמים עם הענין הנאמר בם, שיש בהם תפלה על החולה, והודאה על הרפואה, וגם הודאה על מפלת האויב ולדעת האומרים שנאמרו בזמן קדום מה שאירע לבנים אירע לאבות, שגם דוד בשעת חליו בקש עזר להצילו מיד אויב, כמו שנמצא בספר זה כמה פעמים. ואני אפרשהו על הנסים שאירעו לחזקיהו, באשר הקורות שבאו לו אז נמצאים בכתובים ומסכימים עם תוכן המזמורים ועם דעת חז"ל שנתקן בימיו, ופרטי הענין נחלקו לחמשה חלקים. - חלק א' עד בצאת ישראל ממצרים, ידבר על ההשגחה שה' משגיח בעולם השפל, הפך מדעת העכו"ם שמסר את ההנהגה אל מערכת הכוכבים, אמר הללו עבדי ה' שיהללו את שם ה' אולם הוסיף שמעתה לא די בהלל לבד, רק, יהי שם ה' מברך מעתה ועד עולם, כי יש הבדל בין ההלל ובין הברכה, שהתהלה היא מצד גדולתו ורוממותו, שבזה יודו גם העכו"ם וקראו לו אלהא דאלהיא, וחייבו לו התהלה והשבח, אבל לא הברכה, שהברכה מורה על השפע התמידית היוצאת ממנו ע"י השגחתו הפרטיית הם מכחישים זאת, על פי זה צוה לעבדי ה' שמעתה ועד עולם יהי ה' מבורך, ע"י שיספרו השגחתו הפרטיית, ולא די בהילול לבד, כי ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' שההילול כבר התפשט גם אצל העכו"ם שגם הם מהללים, אבל לא מברכים כי רם על כל גוים ה', שלדעתם הוא מתרומם מן העולם השפל ורק על השמים כבודו, ואין כבודו להשגיח בשפלים, וע"כ אין שמו מבורך אצלם, כי לפי דעתם הברכה והשפע תבא מן המערכה לא מה', אבל מי כה' אלהינו המגביהי לשבת (בשמים ובארץ) , המשפילי לראות בשמים ובארץ, ר"ל שגדלו הוא כ"כ בלתי בעל תכלית, עד שאין הבדל אצלו בין השמים והארץ, שכמו שמגביה לשבת מן הארץ כן מגביה לשבת מן השמים, וכמו שצריך להשפיל לראות בארץ כן צריך להשפיל לראות בשמים, שלפי גדלו הבלתי בעל תכלית אין הבדל בין השמים והארץ אצלו, ולא יתכן לאמר שהוא קרוב אל השמים יותר מאל הארץ:

2. (ב)יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם:

   מצודת דוד:יהי. ר״ל אמרו בהלול יהי שם וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ב: רד"ק

   רד"ק

   יהי. מבורך בפי הנבראים כי כל בני דעת חייבים לברכו: וטעם מעתה ועד עולם. כי מעתה הוא זמן ההוא:

   עד עולם. הוא זמן העתיד:

3. (ג)מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ עַד־מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהוָה:

   מצודת דוד:ממזרח. מפי היושבים במזרח וכו׳ מפי כולם מהולל שם ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   אבן עזרא

   ממזרח ככה אורך היישוב שהם י"ב שעות ולא כן הרוחב, על כן כתוב: התבוננת עד רחבי ארץ.

   רד"ק

   ממזרח. כי כל בני אדם שהם מן המזרח עד המערב כולם יהללו יה כי אף על פי שיש בהם עובדי כוכבים ומזלות הכל מודים כי הוא הסיבה העליונה, וזכר מזרח ומערב. שהוא רוב הישוב על קו השוה:

   מצודת ציון

   ממזרח שמש. ממקום זריחת השמש:

   עד מבואו. עד מקום שקיעתו והוא פאת המערב:

4. (ד)רָם עַל־כָּל־גּוֹיִם יְהוָה עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ:

   מצודת דוד:כבודו. משכן כבוד שכינתו הוא על השמים:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   רם הוא מרומם על כל תהלות שיהללוהו כל גוים שהם בשבעה גבולות, ממזרח שמש עד מבואו והאות על זה, כי על השמים כבודו שהם למעלה על כל גוים. ויתכן היות רם מושך אחר ורם על השמים כבודו.

   רד"ק

   רם. שכל הגוים ירוממוהו אף על פי כן כבודו הנפלא הוא על השמים, כי השמים וצבאם והמלאכים הם ישיגו יותר מכבודו והם ידעו לרומם אותו ולהגיד כבודו יותר מהתחתונים, ויש מפרשים רם הוא על כל תהילות שיהללוהו כל גוים, ועוד רם כבודו על השמים כי אפילו השמים וצבאם לא ישיגו כבודו:

5. (ה)מִי כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת:

   מצודת דוד:מי כה׳. מי עניו כמוהו כי אף אם אמנם הוא מגביה א״ע לשבת מעל השמים:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   מִי כַּה׳ אֱלֹהֵינוּ. בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, שֶׁהוּא מַגְבִּיהִי לָשָׁבֶת וּמַשְׁפִּיל לִרְאוֹת. מַגְבִּיהִי, מַשְׁפִּילִי, מְקִימִי, לְהוֹשִׁיבִי, מוֹשִׁיבִי – כֻּלָּם יוֹ״ד יְתֵרָה בָּהֶם:

   אבן עזרא

   מי יש אומרים: כי המגביהי פועל עומד, כמו: אם תגביה כנשר. והאמת שהוא פועל יוצא והפעול הוא קנך. א"ר משה: כי פעול המגביהי הוא כבודו יו"ד המגביהי כיו"ד חצבי מרום ואמר כי כן הפירוש המגביהי לשבת בשמים המשפילי לראות בארץ וכמוהו אבני שוהם לאפוד ואבני מילואים לחשן. ולפי דעתי: שהוא כמשמעו.

   המגביהי מקום שבתו.

   ובשמים ובארץ הכל שפלים נגדו וטעם לראות כי הכל ידע, כמו הדבר הנראה וזה הוא הכתוב בתורה, הוא אלהי האלהים ואחריו: עושה משפט גר יתום:

   רד"ק

   מי. לפי שזכר השמים ויש גוים שאלהיהם צבא השמים לפיכך אמר מי כה' אלהינו כלומר מי בכל אלהי העמים שהוא כה' אלהינו, כי הוא המגביהי לשבת על כל העליונים ומשפיל לראות בתחתונים בין בשמים בין בארץ כי כולם שפלים לנגדו והוא רואה את מעשיהם:

   מצודת ציון

   המגביהי. היו״ד יתירה וכן המשפילי מקימי להושיבי מושיבי ואמרו כי תוספת היודי״ן הוא מצחות הל׳:

6. (ו)הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

   מצודת דוד:המשפילי. הוא משפיל עיניו להשגיח על כל הנעשה בשמים ובארץ כי למול רוממתו אף השמים תחשב לאין:

   עוד פירושים על פסוק ו: רד"ק

   רד"ק

   ויו"ד המגביהי. המשפילי. נסופות ויש מפרשים מגביהי לשבת בשמים, ומשפילי לראות בארץ. המשפילי. פירשנוהו:

7. (ז)מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן:

   מצודת דוד:מקימי. בהשגחתו מקים את הדל מן העפר: מאשפות. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   מקימי גם זה הכתוב קשור, כי העפר שהוא הארץ נקודת העגול הגדול שהוא המקיף. והנה הטעם כי השם העליון ירומם האביון, ואילו היה בעפר דרך משל, על כן טעם מקים, אשפות לשון יחיד מאשפתות, ואף על פי שהוא על משקל אחר והטעם כפול.

   רד"ק

   מקימי. היו"ד נוספת וכן יו"ד להושיבי מושיבי, ואמר הוא רם ויראה שפלים כלומר יראה בעניים ויקימם מעפר וירומם מאשפות, ואשפות. לשון יחיד:

   מלבי"ם

   מקימי, באר איך השגחתו משתלשלת עד השפל שבשפלים עד שיקים מעפר דל, ונגד מה שהיו אומרים שהעושר והריש והבנים והעקרות תלוי במזל ובמערכה, אומר כי לא כן הוא, ששני אלה תלויים בהשגחת ה', כמ"ש מה הקב"ה עושה? עושה סולמות ברקיע מוריש לזה ומעשיר לזה, מה הקב"ה עושה.? מזווג זווגים בת פלוני לפלוני, ועז"א שמקים את הדל מעפר, הגם שיחוייב לפי המערכת שיהיה בשפל המדרגה, ומוסיף שגם את האביון שהוא גרוע מדל, יקים מאשפות שהוא שפל יותר מעפר, ולא לבד שיקים אותו, כי גם מאשפות ירים אביון להושיבו ברום עולם:

   מצודת ציון

   מאשפות. ענין דומן וזבל:

8. (ח)לְהוֹשִׁיבִי עִם־נְדִיבִים עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ:

   מצודת דוד:להושיבי. ועוד מרבה כבודם עד כי ישבו עם נדיבים וחזר ופירש עם נדיבי עמו והמה המעולים שבנדיבים:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   להושיבי היו"ד נוסף כמו מקימי ואחר שהזכיר נדיבים, באר כי אלה הנדיבים הם נדיבי עמו שהם נכבדים כדרך תהלה לכל חסידיו.

   רד"ק

   להושיבי. ולא די שמרים אותם משפלותם אלא שמגביהם ומושיב אותם עם נדיבים: ומה שאמר עם נדיבי עמו. לפי שהם רמים על כל העמים בעשותם רצון האל וכן יהיו לעתיד:

   מלבי"ם

   להושיבי, שירים אותו עד שישב עם נדיבים, ויותר מזה שיושיב אותו עם נדיבי עמו, כי בקל יכבדוהו אם ילך למקום שאין מכירים אותו שהיה בשפל המדרגה, וה' יושיבהו עם נדיבים של בני עמו, הגם שמכירים שפלתו הקודם שזה פלא יותר:

9. (ט)מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם־הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּ־יָהּ:

   מצודת דוד:מושיבי. הוא מושיב את העקרה בבית כי בעודה עקרה שבתה הבית מעט פעם בחוץ פעם ברחובות להפג צערה וה׳ בהשגחתו פותח רחמה ותלד ותשב בבית ותהיה א״כ אם הבנים שמחה בהיותה יושבת בביתה עם בניה: הללויה. בעבור כל זה הללו את יה:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   עֲקֶרֶת הַבַּיִת. צִיּוֹן, שֶׁהִיא כַּעֲקָרָה, יוֹשִׁיבֶנָּה:

   אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. ״כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן אֶת בָּנֶיהָ״ (ישעיהו סו:ח):

   אבן עזרא

   מושיבי עקרת במשקל גברת ואין המלה סמוכה אל הבית, העקרה יושיבנה והיא שבה בית כמו מושיב יחידים ביתה והבית, כמו: בית אהרן, בית יעקב, איש וביתו.

   וטעם אם הבנים כי תהיה העקרת אם הבנים שמחה, כדברי חנה: כי שמחתי בישועתך וחתם המשורר במלת הללויה, על אלה נפלאות שיעשה השם.

   רד"ק

   מושיבי. והנה הופך הטבעים שמושיב העקר' שיהיו לה בני הבית: ומלת עקרת. אינה סמוכה למלת הבית אלא יאמר במוכרת עקרה ועקרת, וכן עטרת ממלכת מלחמת, והעקרה תהיה שמחה עמהם תחת אשר היתה עצבה: ואמר הללויה. כלומר על כל אלה הנפלאות שיעשה האל חייבים אתם להללו:

   מלבי"ם

   מושיבי, וגם העקרת של הבית, האשה ששתתה כוס עקרים, (כי היה להם אשה מיוחדת לנוי והיא היתה שותה כוס עקרים שלא תלד) בכ"ז ירפא אותה בהשגחתו עד שתהיה אם הבנים שמחה: