תהילים פרק קי״א

תהילים פרק קי״א עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)הַלְלוּ יָהּ אוֹדֶה יְהוָה בְּכָל־לֵבָב בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה:

   מצודת דוד:הללויה. אתם כולכם הללויה ואף אני אודה את ה׳ בכל לבב: בסוד. בעצת ישרים ובני העדה ר״ל כפי אשר יורו ישרי הלב ויתר העם:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   הַלְלוּיָהּ וְגוֹ׳. מִזְמוֹר זֶה הוּסַד בְּאָלֶף בֵּית, אוֹת אֶחָד בְּרֹאשׁ הַפָּסוּק וְאֶחָד בְּאֶמְצָעוּתָיו, וְכֵן כֻּלָּם מֵאָלֶ״ף וְעַד תָּי״ו, וּכְמוֹ כֵן מִזְמוֹר הַשֵּׁנִי. הָרִאשׁוֹן מְדַבֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַשֵּׁנִי מְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל צַדִּיק:

   אבן עזרא

   הללויה אודה ה' הללויה דברי המשורר הללו יה כמוני, כי אני אודה השם בכל לב.

   בסוד ישרים בסתר.

   ועדה בגלוי וזה הוא שאודה לאמר.

   רד"ק

   הללויה. זה המזמור נאמר באל"ף בי"ת, שתי אותיות בפסוק אחד ובשנים פסוקים האחרונים שלש שלש, כי המזמור קצר והוא מזמור נכבד ידבר בו להתבונן במעשה האל ולזכור תמיד נפלאותיו. ואמר בו להתעסק ביראת האל ובחכמה וכל משמור שנאמר באל"ף בי"ת נראה כי לפי גדלו והדברים נכבדים שנאמרים בו, נאמר כן ברוח הקדש: אמר למשורים הללויה. כי כן אעשה גם אני אודה את ה' בכל לבב כלומר בכל כוונת לבי:

   בסוד ישרים ועדה. בעצת ישרים והא ישראל, כי הם ישרים במעשיהם על פי המשפטים שנתן להם האל ית':

   ועדה. כמו ובעדה ובי"ת בסוד במקום שנים כלומר בעצת ישראל ובעצתם אודנו כי כולם יסכימו עמו:

   מלבי"ם

   אודה ה', מזמורים אלה נאמרו באל"ף בי"ת לרוב חשיבותם כמ"ש חז"ל, אמר אני אודה ה' בכל לבב, בין בסוד ישרים שהם בעלי הבינה המבינים דרכי ה' ועיני האלהות וסודותיו, ובין בתוך העדה הם כל ההמון הנועדים לשמוע את דברי:

   מצודת ציון

   בסוד. ענין עצה כי נעשית בסוד לבל יגלה, או הוא מל׳ יסוד כי העצה למעשה היא כמו היסוד להבנין:

2. (ב)גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי יְהוָה דְּרוּשִׁים לְכָל־חֶפְצֵיהֶם:

   מצודת דוד:גדולים מעשי ה׳. עם כי מעשה ה׳ המה גדולים ר״ל עשויים בחכמה נפלאה עכ״ז המה דרושים ונמצאים לכל החפצים להתבונן בהם:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   גדולים מעשי ה' דרושים מבוארים. אמר ר' מרינוס: כי חפציהם על משקל זקניהם. והטעם: שימצא בהם הדורש כל חפציו שידרוש כמו וכל חפצים לא ישוו בה.

   רד"ק

   גדלים. זהו תחילת ההודאה אמר גדולים מעשה האל שעשה בנבראים ואע"פ שהם גדולים:

   הם דרושים לכל חפציהם. כלומר לכל מי שיחפוץ להתבונן בהם ודורש אותם הם דרושים ונמצאים לו:

   וחפציהם. תואר מן חפץ חפצים:

   מלבי"ם

   גדולים מעשי ה', יתחיל לספר משלשה מיני השגות אשר נשיג בהנהגת ה', והם מעשים ופעולות ונפלאות, שיש הבדל בין מעשים ובין פעולות שמעשה הונח על דבר הנגמר שאין יד הפועל עוסק בו יותר, ופעולה הונח על העסק שהפועל עודנו מתעסק בפעלו, ובב' בחינות אלה נשקיף על הבריאה שברא ה', מצד אחד נשקיף עליה כמו שהיא עשויה ונגמרת בשלימותה ותכלית תקונה, ובצד הב' נשקיף מצד שעוד ידי היוצר פועלים תמיד בבריאותה ומחדש בכל יום מעשה בראשית, וקיום הבריאה היא תמיד כבריאה חדשה, ושני אלה הם בההנהגה שהיא כפי חקי הטבע, ועוד יש הנהגה אחרת שלפעמים יהרוס וישדד חקי הטבע וזה נקרא נפלאות, אמר הנה מעשי ה' המה גדולים מאד בריבוי ובגודל הכמות, ובכ"ז הם דרושים לכל חפציהם, שלכל מעשה יש חפץ, ר"ל יש תכלית אשר יכוין אליו העושה במעשהו ואליו יכונן את מעשיו, כמו חפץ הבית הוא לשבת בו, חפץ הכסא לשבת עליו, חפץ האהל לשבת תחתיו וכדומה, אולם ה' שלא ברא את הבריאה לצרכו, החפץ של המעשה אינו לצרכו, רק לצורך המעשה עצמה, שהתכלית רצוף במעשה עצמה, והוא חפץ של המעשה שיפיק את תכליתו, ויש שחק אחד טבעי יכון לתכליתים שונים, כמו כח ההתפשטות ששם ה' באויר, בו יש חפצים שונים, שעל ידו יעלו האדים, ישבו הרוחות, יפיחו הצמחים, וכדומה, ועל זה אמר שמעשי ה' הם דרושים לכל חפציהם, שכל החפצים והתכליות שלהם דרושים מהם ונמצאים בם:

3. (ג)הוֹד־וְהָדָר פָּעֳלוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד:

   מצודת דוד:עומדת לעד. היא דבר המתקיימת לעולם משא״כ צדקת בשר ודם:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   הוד אע"פ שמעשיו גדולים דרושים הם לדורשיהם ומבוארים, כי פועל השם נראה לעין, על כן הוד והדר.

   וטעם וצדקתו שכל פעלו צדק.

   רד"ק

   פעלו. שהוא השמים והארץ ראה כי הוד והדר הוא:

   וצדקתו. שהוא העולם כולו שהוא צדקה מאתו לנבראים עומדת לעד:

   מלבי"ם

   הוד והדר פעלו, אולם פעלו, שהוא מה שעדיין פועל ועוסק בהבריאה בתמידות והיא בריאה חדשה בכל רגע, בפעלו זה נמצא הוד והדר, שמבואר אצלנו שההוד הוא הפנימי, וההדר הוא ההדר החיצוני, ר"ל שפועל בין בחיצוניות הדברים לפי מה שאנו משיגים אותם בחושינו נמצא הדר חיצוני המתפשט על כל פעולותיו, ובין ההוד הפנימי של כחות הפנימיות הנצפנים במעשיו אשר עין חוקר לא יביטם וצדקתו עומדת לעד, מבואר אצלנו שהצדקה הנאמרת אצל ה' תרמוז אל המעשים הנשגבים שיעשה לפי האלהות שבו לא לפי ההשקף על הנבראים, ויען שבעניני הנפלאות שיבואר אח"ז יביט על סדר מעשה הנבראים, יאמר שלא כן במעשיו ופעולותיו אשר ערך בהסידור הטבעיי בו ישקיף על אלהותו כפי מה שרצה ברצונו הפשוט לפי מדתו האלהית, וזאת לא תשתנה כל ימי עולם והיא עומדת בקביעות הפך הנפלאות שאינם קבועים לעד, ובצדקה זו יעמיד את הבריאה תמיד ולא ימושו חקיה כל ימי עולם:

4. (ד)זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאֹתָיו חַנּוּן וְרַחוּם יְהוָה:

   מצודת דוד:זכר עשה לנפלאותיו. כמ״ש במן קח צנצנת וגו׳ והנח אותו וגו׳ למשמרת (שמות יז) למען תהיה לזכרון: חנון. כי הוא חנון ורחום ולזה עשה זכרון על הנסים למען ייטיבו דרכם ויקבלו שכר:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   זֵכֶר עָשָׂה. קָבַע לְיִשְׂרָאֵל שַׁבָּתוֹת וּמוֹעֲדִים וּמִצְווֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בָּהֶם ״וְזָכַרְתָּ כִּי הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם״ (דברים טו:טו), לְפִי שֶׁהוּא חַנּוּן וְרַחוּם עַל בָּנָיו וְחָפֵץ לְהַצְדִּיקָם:

   אבן עזרא

   זכר הטעם בכל דור יעשה זכר לנפלאותיו שעשה במצרים, שהוא חנון ורחום לחון הצועקים אליו, כמו: ושמעתי כי חנון אני:

   רד"ק

   זכר עשה. אחר שספר מעשיו בעולם שהם גדולים ונוראים, ספר בנבחרים הנבראים מטה והם ישראל. ואמר כי זכר עשה לנפלאותיו שעשה עמהם במצרים ואותם היו תחילת הנפלאות והיו כל כך הנפלאות גדולים, שהם נזכרים בכל דור ודור:

   חנון ורחום ה'. שחונן אותם וריחם עליהם, ויש לפרש זכר עשה כי הנפלאות שעושה במצרים בכל דור ודור עושה זכר לנפלאותיו הראשונים שעשה עמהם במצרים. שאדם זוכר אותם על אלה הנפלאות:

   מלבי"ם

   זכר עשה לנפלאותיו, אמנם הנפלאות שהם למעלה מדרך הטבע לא יעשם ה' תמיד, ולא ישנה את הטבע רק בעת מן העתים לפי הצורך להודיע לבני האדם גבורותיו, וזה זכרו לדור, שע"י הנפלאות יזכרו שהוא הבורא והוא היכול לשנות את הבריאה, וע"כ לא יעשם תמיד אחר שהם רק לזכר, וכל שיזכרו נפלאותיו אין צריך עוד להם, וזה יעשה מצד שהוא חנון ורחום, ר"ל אם מצד החנינה כמו שעשה להאבות שמצאו חן בעיניו, אם מצד הרחמים כמו שעשה בעת יציאת מצרים מצד שרחם על ענים וצרתם:

5. (ה)טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ:

   מצודת דוד:טרף. זה המן שכלכל בו אנשי דור המדבר: יזכור. כי זכר לעולם הברית אשר כרת את אברהם להביאם לארץ ולזה אף כי מרו בו לא חסרו דבר:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   טֶרֶף נָתַן. מָזוֹן:

   אבן עזרא

   טרף דבר וינצלו את מצרים, כמו: הטריפני, טעם יזכור לעולם בריתו הוא ברית בין הבתרים ושם כתיב: ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.

   רד"ק

   טרף. טרף ממון מצרים:

   יזכור. בזמן רב בריתו שכרת עם אברהם אבינו בין הבתרים:

   מלבי"ם

   טרף, הנפלאות שעשה לאבותינו היה תכליתם לתת להם את ארץ כנען, ששם ימצאו מזונותיהם בריוח ויוכלו לעסוק בתורה, וזה טרף נתן ליראיו, קרא מזון זה בשם טרף, שהושאל מן מזון האריה שהוא ע"י מה שטורף חיות הקטנות ממנו, כן נתן להם מזונם ע"י שאכלו את העמים, כמ"ש ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך, שכמו שהצומח מזון להחי והחי מזון להמדבר, כן הוכנו עובדי גלולים להיות מזון לאשר עלו למדרגה נעלה ונשא ממינם, ומבאר שזה היה ע"י שיזכר לעולם בריתו, שהוא הברית שכרת עם האבות לתת להם את א"י, והמאמרים מקבילים, יזכר לעולם בריתו, לתת להם נחלת גוים כח מעשיו הגיד לעמו מעשי ידיו אמת ומשפט, ר"ל שזכר לעולם בריתו שכרת עם האבות לתת להם נחלת גוים, והגיד להם כח מעשיו שמעשי ידיו הם אמת ומשפט, שהכח של המעשה אשר עשה והבריאה אשר ברא, הוא אמת ומשפט, שזאת היא הכח הפנימי המעמיד כל הבריאה, עד שהאמת והמשפט הוא הכח והנפש והחיות של כלל מעשה ה', שה' ערך את הבריאה שתהיה בגוף וגויה אל האמת בדברים העיונים, שיכירו ע"י הבריאה מציאת ה' ואחדותו והאמונה האמתיית, ואל המשפט בין אדם לחברו, ואם אין אמת ומשפט אין כח ואין חיות ונפש בכל הבריאה והמעשה שעשה, והיא כגוף בלא נשמה, וע"כ הכנענים שהפרו אמת ומשפט לא יכלו להתקיים בעולם, וצוה למחות זכרם כמו שמבערים את גופת המת אשר אין לו כח ונשמה פנימית, נאמנים כל פקודיו ומזה מבואר שפקודי ה' הם נאמנים וקיימים מצד עצמם, וגם הם סמוכים לעד לעולם, ר"ל שהם הסמוכים של העולם לעד, דהיינו שהם העמודים והיסודות שהעולם סמוך ונשען עליהם לעד ולנצח, ואם ימושו פקודיו מלסמוך את העולם יפול העולם בכללו ולא יוכל לעמוד אחר שאין לו סמוכים, ומפרש שזה היה מפני שהם עשוים באמת וישר, שמה שנאמנים כל פקודיו, הוא מפני שעשוים באמת והאמת הוא נאמן ומה שהם סמוכים של העולם, הוא מפני שעשוים בישר, והישר והמישרים הם סמוכים ועמודים של העולם, כמו שכתוב (למעלה סימן ע"ה) אני מישרים אנכי תכנתי עמודיה, שהמישרים הם הסמוכים של עמודי העולם, וכמו שפרשתי שם:

   מצודת ציון

   טרף. ענין מזון כמו הטריפני לחם חוקי (שם ל) והושאל ממזון החיה הבאה על ידי טרף:

6. (ו)כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם:

   מצודת דוד:הגיד לעמו. הבטיח לעמו להראות כח מעשיו להוריש ז׳ האומות ולתת להם נחלת הגוים ההם ולזה הגיד שלא יאמרו במקרה בא:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ. כְּשֶׁנָּתַן לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם הוֹדִיעָם כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ. וּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא (תנחומא, בראשית יא) כָּתַב לְיִשְׂרָאֵל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, לְהוֹדִיעָם שֶׁהָאָרֶץ שֶׁלּוֹ וּבְיָדוֹ לְהוֹשִׁיב בָּהּ כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה וְלַעֲקֹר אֵלּוּ וּלְהוֹשִׁיב אֲחֵרִים, שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הָאֻמּוֹת לוֹמַר לְיִשְׂרָאֵל גַּזְלָנִים אַתֶּם שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אֶרֶץ שִׁבְעָה גּוֹיִם:

   אבן עזרא

   כח הטעם שהשם עושה חסד ומשפט וצדקה וזה הוא שהגיד לעמו ללכת אחריו לתת להם כדרך כי לא באתם עד עתה וכתוב: כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען, ושם כתוב: את משפטי תעשו והנה פירש כח מעשיו.

   רד"ק

   כח מעשיו. אף על פי שהראה להם נפלאותיו ומעשיו הגדולים הגיד להם לעמו כשאמר להם שיתן להם נחלת גוים, כי כשהוציאם ממצרים לא היה כל כך כחו נראה כמו שנראה כשגירש שבעה גוים גדולים ועצומים מארצם והשכין בה ישראל: ואמר הגיד. כי זה היה יותר פלא כי קודם המעשה אמר להם זה שלא יאמר ובדרך מקרה היה, לפיכך הגיד להם קודם שיעשה זה וכן עשה:

7. (ז)מַעֲשֵׂי יָדָיו אֱמֶת וּמִשְׁפָּט נֶאֱמָנִים כָּל־פִּקּוּדָיו:

   מצודת דוד:מעשי ידיו אמת. מה שגרש הגוים ההם היה לאמת הבטחתו לאברהם ובמשפט היה כי העובדי גלולים נגרשו בעונם: נאמנים. כי כל פקודיו המה נאמנים ולא ימצא בהם דבר עול:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   כל פיקודיו הם התורות והמצות הנטועות בלב כל האדם, על כן אמר: עמהם נאמנים.

   רד"ק

   מעשי ידיו. מה שעשה במלחמות הגוים וגרשם מארצם לא יאמרו כי עול היה אבל אמת ומשפט היה:

   אמת. שקיים דבורו שאמר לאברהם אבינו:

   ומשפט. כי לא היה מן הדין שישבו בה עוד מפני מעשיהם הרעים והארץ ההיא היא אדמת הקדש, ולא יתכן שישארו בה עושי התועבות ההם. הנה אמת ומשפט:

   נאמנים כל פקודיו. ולא זו בלבד אלא כל פקודיו נאמנים אין בהם עולה:

8. (ח)סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר:

   מצודת דוד:סמוכים. פקודיו המה סמוכים ונשענים להתקיים לעולם כי המה עשוים באמת וישר ואין א״כ מקום שיהיו בטלים בשום זמן:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   סְמוּכִים. הֵם פְּקוּדָיו עַל סֶמֶךְ עֹז, מְחֻזָּקִין בָּעֳנָשִׁין וְאַזְהָרוֹת, וְהַפָּרָשִׁיּוֹת קְבוּעוֹת זוֹ עַל זוֹ כְּסֵדֶר וְלִדְרֹשׁ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה: ״שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ וְגוֹ׳״ (שיר השירים ה:טו):

   אבן עזרא

   סמוכים השם סומכם לעד, על כן יעמדו והוא עשה באמת ובדרך ישר.

   רד"ק

   סמוכים. כי יעמדו ולא ימוטו לעולם, לפי שהם עשויים באמת ובדרך ישר. לפיכך לא יכשלו ההולכים בהם והשומרים אותם:

9. (ט)פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ צִוָּה־לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ:

   מצודת דוד:פדות. להפדותם ממצרים: צוה. על כי צוה להם התורה הנתונה בברית המתקיימת לעולם ובעבור קבלתה שלח הפדות: קדוש וגו׳. ולזה קדש גם אותם במצותיו למען תהיה יראת ה׳ על פניהם:

   עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   פדות טעם פדות לעולם ישלח פדות לעמו והם השומרים בריתו, כי בריתו לעולם עומדת והוא קדוש, ולא יוכל נברא לחלל בריתו, על כן מלת ונורא.

   רד"ק

   שלח. להם פדות וצוה שיזכרו לעולם בריתו: כי קדוש ונורא שמו. לפיכך יראוהו והייתם קדושים כי הוא קדוש שקדשם והבדילם מן האומות:

   מלבי"ם

   פדות, ר"ל שע"י הפקודים האלה שלח פדות לעמו, שעל תנאי זה פדה אותם שישמרו את הפקודים, ואם לא ישמרו אותם יהיו משועבדים ועבדים, וע"י הפקודים צוה לעולם בריתו, שכמו שאמר שיזכר לעולם בריתו ע"י שכח מעשיו (שהם אמת ומשפט) הגיד לעמו, כן קיום הברית לעולם הוא רק ע"י שמירת הפקודים, כמ"ש ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו:

10. (י)רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה שֵׂכֶל טוֹב לְכָל־עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד:

    מצודת דוד:ראשית חכמה. הנכון הוא שבתחלת למוד החכמה ישריש האדם בלבו יראת ה׳ ולשכל טוב יחשב לכל העושים כן כי אז תהיה תהלתו עומדת לעד להיות מהולל בחכמה כי תהיה מתקיימת משא״כ אם לא תקדים היראה אל החכמה וכמ״ש רז״ל:

    עוד פירושים על פסוק י: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    ראשית בעבור שהזכיר שהוא נורא אמר ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב יש לכל עושי פקודיו וכל אחד מהעושים תהלתו עומדת לעד כמו בנות צעדה עלי שור ויתכן שישוב וי"ו תהלתו אל שכל טוב. ורבי משה אמר: כי ה"א ומ"ם עושיהם שבים אל החכמה והיראה והטעם כי העושים כפי חיובם וכדרך שיודו.

    רד"ק

    ראשית. וצוה להם ראשית חכמה יראת ה', ואנה צוה להם זה כשאמר את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק וגו', תחילה אמר תירא ויראת ה' היא שמירת התורה והמצות, והחכמה היא חכמת החקירה האמיתית לדעת כל מעשה בראשית והיא כבוד האל יתברך כי בה יכיר אדם את בוראו, לפיכך אמר אחר כן ואותו תעבוד, ובהתבודדו בחכמה ההיא ויסיר מלבו כל דברי העולם השפל אז ידבק באל יתברך לכן אמר ובו תדבק. כי נפשו קשורה בעליונים, ואז ידע שמו זהו ובשמו תשבע כי מי שאינו יודע שמו אינו ראוי לישבע בשמו, והקדים באותו פסוק יראת ה' לעבודה וכן בזה הפסוק צוה להקדים יראת ה' לחכמה: ואמר ראשית חכמה יראת ה'. אמר מי שהכין לבבו להתעסק בחכמה תחיה יתעסק ביראת ה' ויעשה ממנה שורש ועיקר ועל דרכיה יתנהג בחכמה שילמד, ואם ילמד אדם חכמת החקירה תחילה אולי יבהל ברוחו ויעיז מצחו להכחיש האותות והמופתים הגדולים הנמצאים בכתבי הקדש לפיכך צרך להקדים לימוד התורה שהיא יראת ה', וישים בלבו להאמין כל הכתוב בה חידוש הועלם ושינוי הטבע באותות ובמופתי' וכאשר יתבונן האדם בתורה ימצא בה דרכי החכמים כמו דכתיב כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וגו'. כי אין צריך לומר התורה והמצות שהם בנויות על דרך השכל כי גם החוקים אשר נאמר עליהם שאין להם טעם כן הוא שאין להם טעם נראה לרוב בני אדם, אבל החכם המתבונן בהם ימצא טעמם ברור ומבואר, ואחר שהתבונן החכם המבין בדברי התורה וישימה יסוד לחכמה וישתדל בלבו לקרב הדברים הרחוקים אל הדעת וילמד חכמת הפילוסופיה, אחרי כן לא תשתבש דעתו בלמדו החכמה בתורה אשר למד תחילה כי כבר תקעה יתד במקום נאמן ויקרה דרכי החכמה אליה בכל כחו, לפיכך אמר ראשית חכמה יראת ה': ואמר שכל טוב לכל עושיהם. פירוש שכל טוב והשגחה טובה יש לעושה את שתיהן שמתעסק ביראת ה' ובחכמה, או פירוש שכל טוב. הצלחה כלומר שיצליח המתעסק בשתיהן בעולם הזה ובעולם הבא:

    תהלתו עומדת לעד. כי עושה מעשה היושר, ושומר התורה והמצות תהיה תהלתו בפי האנשים לכמה דורות ולנפשו גם כן עומדת לעולם הבא לעד עד עולם וכבר הרחבנו יותר בפירוש הפסוק הזה בפתיחת פי' נביאים:

    מלבי"ם

    ראשית, אולם ראשית החכמה ושרשה היא יראת ה', שבאשר החכמה היא מקובלת מאדון החכמה, ואין חקיה ושרשיה מתבררים במופתים, והתאוה והיצר מסיתים את האדם לסור מחקי החכמה, צריך לאסור את הנפש במוסרות היראה, שאם יירא את ה' לא יעבר מחקי החכמה אשר צוה וישמור פקודיו ומצותיו, ואז יהיה שכל טוב לכל עושיהם, כינוי עושיהם מוסב אל הפקודים הנזכר למעלה, שאז ימצא העושה את הפקודים בם שכל טוב, ורוח ה' ישכילהו להבין טעמם וסודותם, ואז תהלתו עומדת לעד, כי ימצא בם אושר הנצחי ולישרים נאוה תהלה: