זכריה פרק י״ג

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא.

1. (א)בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לְחַטַּאת וּלְנִדָּה

   מצודת דוד:יהיה מקור נפתח. יהיה נובע מים מתחת מפתן הבית והוא הנחל האמור בנבואת יחזקאל והוא המעיין האמור בנבואת יואל והוא מים החיים האמור בסוף הספר: לבית דוד. לצורך בית דוד ויושבי ירושלים: לחטאת. לקחת ממנו מי חטאת להזות על טמאי מתים כי מי חטאת צריכים שיהיו מים חיים ונובעים: ולנדה. ר״ל לצורך טבילת הנדה ואף שאינה צריכה דוקא ביאת מים חיים או הוא מענין הזיה כמו מי נדה (במדבר יט) וכפל בשמות נרדפים:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מקור. מעין הנובע הנובע:

   לחטאת. מי אפר פרה קרוי מי חטאת על כי הוא מטהר הטומאה וכמ״ש הוא יתחטא בו (במדבר י״ט:ט׳):

   רש"י

   לחטאת ולנדה. לאדיותא וכן ת"י אשבוק לחוביהון כמא דמדכן במי אדיותא ובקטם תורתא דחטאתא באפר חטאת:

   מלבי"ם

   ביום ההוא יהיה מקור נפתח, לפי הפשט באשר בזמן הזה לא נמצאו מי מעינות בירושלים ואז יפתח מקור מים חיים שיהיה מיוחד לבית דויד וליושבי ירושלם לחטאת להתחטא בו, ולהיות למי נדה לאפר חטאת, וכבר נבא יחזקאל שראה נחל גדול יוצא מבית קה"ק שיתפשט עד ים המזרחי והמערבי, וכן נבא זכריה (לקמן י') והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני וכו' וזה יהיה אחר המלחמה האחרונה של גוג ומגוג שאז יתרבה הנחל בשפע כ"כ, אבל אחר מלחמה הראשונה של גוג שדבר ממנה בכאן לא יתפשטו המים החוצה ויהיה רק לבית דוד ויושבי ירושלים לבד, וכבר בארנו בפירוש יחזקאל שיש בזה משל ומליצה על התפשטות מי הדעת ונחל התורה והאמונה שנמשלו למים, ואחר מלחמה הראשונה יחלו המים המדעיים להתפשט מבית דוד ויושבי ירושלים, להסיר חטאת הדעות החיצוניות ולטהר טומאת הסכלות והאולת ואמונות דופי וכל שמץ ע"ז כמו שפי' בסמוך, והיה ביום ההוא אכרית את שמות העצבים מן הארץ, שהוא באור על מהות המקור הזה ומימיו הנאמנים הנוזלים ממבועי החכמה ודעת קדושים, ואחר המלחמה האחרונה של גוג ומגוג יתפשטו המים חוצה ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, שעז"א והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים וכו' והיה ה' למלך על כל הארץ וכו', שזה פי' המים שיכירו כולם אחדות הבורא ואמתת האלהות והם עצמם המים שחזה יחזקאל כמש"פ שם:

   אבן עזרא

   ביום גם זה הכתוב לאות כי הנבואה לעתיד ויהיה מקור נפתח כמשמעו. ורבי משה הכהן אמר: כי הוא דרך משל כמו: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם על כן אחריו ורוח הטומאה הפך לרוח הקודש.

2. (ב)וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת אַכְרִית אֶת־שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים מִן־הָאָרֶץ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד וְגַם אֶת־הַנְּבִיאִים וְאֶת־רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן־הָאָרֶץ

   מצודת דוד:אכרית וגו׳. ולתוספות ביאור אמר ולא יזכרו עוד: את הנביאים. הם נביאי השקר: רוח הטומאה. הוא יצר הרע: אעביר מן הארץ. ר״ל היצה״ר לא יהיה עוד ולא ימצא עוד מי שינבא שקר כי תמלא הארץ דעה ויכירו השקר:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   העצבים. כן יקראו העכו״ם כי מעצבין לב עובדיהן צועקים אליהן ואינם נענין:

   רש"י

   וגם את הנביאים. נביאי שיקרא:

   רוח הטומאה. יצר הרע:

   מלבי"ם

   והיה ביום ההוא אכרית את שמות העצבים, עד שגם שמותם לא יזכרו עוד, וגם את הנביאים הם נביאי הבעל שימצאו עוד בהודו חינא ויאפאן שעובדים עדיין לגלולים, וכן המנבאים שהם הדרשנים הנואמים נאום בניב שפתים להמשיך בני אדם אל אמונת הבל, יסיר מן הארץ, כמ"ש הרי"א שעוד נמצא בארץ ישראל נביאי דת הקאראן שנופלים על הארץ כנכפים ומדברים דברי נביאות בשם נביא השקר שלהם ברוח הטומאה שנח עליהם, ואז יעביר ה' רוח שקר הזה:

   אבן עזרא

   והיה הטעם כל ככה יהיו אוהבי השם, כי על אהבתו ידקרו האבות הבנים.

3. (ג)וְהָיָה כִּי־יִנָּבֵא אִישׁ עוֹד וְאָמְרוּ אֵלָיו אָבִיו וְאִמּוֹ יֹלְדָיו לֹא תִחְיֶה כִּי שֶׁקֶר דִּבַּרְתָּ בְּשֵׁם יְהוָה וּדְקָרֻהוּ אָבִיהוּ וְאִמּוֹ יֹלְדָיו בְּהִנָּבְאוֹ

   מצודת דוד:כי ינבא. ר״ל נבואת שקר: יולדיו. אמר לתוספת ביאור כי כבר זכר אביו ואמו: לא תחיה וגו׳. לא מהראוי שתשאר חי כי מה שדברת בשם ה׳ הוא שקר כי מדעתם יכירו השקר ולכן ידקרו אותו אבותיו בחרב בעבור הנבאו בשקר ולא יחוסו עליו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ודקרהו. ענין נעיצת חרב בגוף:

   מלבי"ם

   והיה כי ינבא אז לא ינבאו עוד מפני שני טעמים, א] שלא ימצא מי שיאמין להם, שאף יולדיו ידקרוהו על נבואתו כי ידעו שהוא נביא שקר, וזאת שנית.

4. (ד)וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵבֹשׁוּ הַנְּבִיאִים אִישׁ מֵחֶזְיֹנוֹ בְּהִנָּבְאֹתוֹ וְלֹא יִלְבְּשׁוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר לְמַעַן כַּחֵשׁ

   מצודת דוד:יבושו הנביאים וגו׳. ר״ל כאשר נביאי השקר ישובו מחטאם ותחול עליהם רוח הנבואה אז הנביאים ההם יבושו כ״א מחזיונו השקר שנבא מאז בהנבאתו עתה נבואת אמת כי יראה ההבדל כיתרון האור מן החשך: ולא ילבשו וגו׳. דרך הנביאים היה ללבוש אדרת שער וכן נאמר באליהו וילט פניו באדרתו (מ״א יט) ולכן אמר הנביאים ההם לא ילבשו אדרת שער כדרך שאר הנביאים וזהו למען יוכל כ״א לכחש ולומר שאינו נביא כי יבוש להזכיר עליו שם נביא לבל יזכר עליו מעשיו הראשונים שהיה מתנבא בשקר:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מחזיונו. מל׳ חזון ונבואה:

   אדרת. מלשון אדיר ר״ל מלבוש חשוב עשוי משער:

   כחש. ענין שקר:

   רש"י

   אדרת שער. כן דרך מסיתים ומדיחי' מתעטפי' בטליתם כאילו הם אנשים צדיקים למען יקובלו כחשיהם:

   מלבי"ם

   והיה ביום ההוא יבושו הנביאים שהם עצמם יבושו איש מחזיונו שיכירו שהוא חזון שקר ואליל ופעולת כח הדמיון, ולא ילבשו אדרת שער למען כחש שלא ילבשו אדרת שער שהיה מלבוש מיוחד לנביאים ונזירים למען יוכל להכחיש ולומר שאינו נביא, ושיעור הכתוב

   אבן עזרא

   והיה, אדרת שער להראות האדם שהוא עובד השם ומתאבל על עונו וחוגר שק, למען לא יכירוהו.

5. (ה)וְאָמַר לֹא נָבִיא אָנֹכִי אִישׁ־עֹבֵד אֲדָמָה אָנֹכִי כִּי אָדָם הִקְנַנִי מִנְּעוּרָי

   מצודת דוד:ואמר וגו׳. מוסב על המקרא שלמעלה לומר למען יכחש ויאמר לא נביא אנכי: איש עובד וגו׳. כאומר ואם תשאלו א״כ מדוע אני מתבודד בשדה כדרך הנביאים הנה אין זה בעבור הנבואה אבל זו היא כי מלאכתי בשדה כי איש עובד אדמה אנכי לחרשה ולזרעה: כי אדם וגו׳. ר״ל ומה שנבאתי מנעורי גם אז לא דבר בי ה׳ אלא אדם כמוני מסית הקנה בי קנין הנבואה לנבאות בשקר פתני ואפת:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הקנני. מל׳ קנין:

   רש"י

   כי אדם הקנני. פתר בו מנחם לשון מקנה צאן ובקר כי אני כשאר כל אדם שאינו עסוק בנבואו' הפקידני מנעורי לשמו' את מקנהו:

   מלבי"ם

   למען כחש ואמר לא נביא אנכי, שיכחיש לומר איני נביא רק איש עובד אדמה אנכי וזה מלאכתי, כי אדם הקנני מנערי, אדם אחד קנה אותי לפועל לעבוד שדהו, באופן שיהיה לו כבוד יותר לומר שהוא עובד אדמה והוא עבד איש מקנת כסף משיחזיק א"ע לנביא:

   אבן עזרא

   ואמר לשואלו מה מלאכתך.

   כי אדם הקנני מנעורי הנחילני אדמה ומנעורי אני עובד אותה ואם ישאלוהו מה המכות שדקרוהו אביו ואמו, אז יאמר בית מאהבי שחקתי והוכיתי שם, על דרך שחוק.

6. (ו)וְאָמַר אֵלָיו מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה בֵּין יָדֶיךָ וְאָמַר אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי בֵּית מְאַהֲבָי

   מצודת דוד:ואמר אליו. על כי כל נביא מנביאי השקר כשיעזוב דרכו יוכה בב״ד לכפר אשמותיו לכן אמר ואם מי יאמר אליו מה המכות האלה על הגוף בין כתפות ידיך מקום שלוקין שם מלקות בב״ד כי דרך נביאי השקר המטפלים באלילים להכות עצמם על גביהם ולהתגודד בשרם כמ״ש ויתגודדו כמשפטם (מ״א יח) וכאלו יאמר לו מן המכות האלה נראה א״כ שעדיין אתה מחזיק במעשיך הראשונים: ואמר. והוא ישיב לו המכות האלה הם אשר הכו אותי בבית מאהבי ר״ל הבית דין המאהבים אותי לה׳ הם הכוני על אשמותי לשוב לשם להתאהב אליו:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   בין ידיך. בין כתפיך שם מלקין עוברי עבירה:

   בית מאהבי. אשר אהובני והוכיחוני לדרך הישרה:

   מלבי"ם

   ואמר אליו, כי נביאי שקר אלה היו מתגודדים בחרבות וברמחים ומכים זה את זה כדי שתשרה עליהם הרוח, וכמ"ש ויתגודדו בחרבות עד שפך דם עליהם, וכשיכחיש שאינו נביא יבררו לו מן רושם המכות שנשארו בין אצילי ידיו, והוא יכחיש גם זאת ויאמר שהם מכות שהוכה בית מאהביו על שלא הלך בדרך הישר, ועכ"פ יתאמץ להכחיש שלא היה נביא כלל כי יהיה זה חרפה גדולה וכלימת נצח:

7. (ז)חֶרֶב עוּרִי עַל־רֹעִי וְעַל־גֶּבֶר עֲמִיתִי נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת הַךְ אֶת־הָרֹעֶה וּתְפוּצֶיןָ הַצֹּאן וַהֲשִׁבֹתִי יָדִי עַל־הַצֹּעֲרִים

   מצודת דוד:חרב עורי. אתה החרב עורי על כל אחד מהבבליים אשר העמדתיו להיות רועה צאן עמו: ועל גבר עמיתי. ר״ל שהוא עמיתי בדבר זה שהוא רועה צאן עמו כמו שאני רועה ישראל צאן עמי ובדבר זה הוא לי לחבר ודוגמתו שלמה אהיה כעוטיה על עדרי חבריך (ש״ה א) והוא כפל ענין במ״ש: הך. אתה החרב הך ויפוצו צאן עמו ויתעו בדרך וילכו לאבדן כי כשמת האוסר המלחמה יאבדו כל אנשי המלחמה הבאים בצבא: והשיבותי. ואני אשיב ידי על הקטנים הנשארים בביתם להכותם נפש לבל ישאר שארית מה:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עורי. מלשון התעוררות:

   גבר. איש:

   עמיתי. ענין חבר כמו וכחש בעמיתו (ויקרא ה):

   ותפוצין. ענין פזור:

   הצוערים. הקטנים כמו צעיר אנכי (תהלים קיט):

   רש"י

   חרב עורי על רועי. על אותו שהפקדתיו על צאן גלותי:

   ועל גבר עמיתי. שחברתיו אלי לשמור צאני כמוני:

   הך את הרועה. את מלך רומי הרשעה:

   ותפוצנה הצאן. שכבושה תחת ידו:

   והשיבותי ידי. ואשנה מכותי שנית:

   על הצוערים. על השלטונים הצעירים מן המלכים ויונתן תרגם ותפוצנה הצאן ויתבדרון שלטוניא ותירגם על הצוערים ממונים שלהם השניים להם וכן ת"י המקרא הזה באומות חרבא איתגלי על מלכא דבבל ועל שלטוניא חבריה דכוותיה דדמי ליה אמר ה' צבאות קטול ית מלכא דבבל ויתבדרון שלטוניא ואין לשון התרגום הזה נופל על ישראל שלא מצינו בתרגום ובמקרא שלטונין בישראל אלא מלך ושרים ותרגום שלהן רברבין:

   מלבי"ם

   חרב עורי, התנבא עוד כי בימים האלה תתעורר חרב על האיש שהוא אומר שהוא רועה של ה', ר"ל על נביא הישמעאלים והמאמינים בדתו שהיה אומר שה' שלחו להיות רועה העולם, ועל הגבר שהוא אומר שהוא עמיתו וחברו של ה' והוא שוה אליו.

   הך את הרועה ותפוצין הצאן הישמעאלים המאמינים בו, ונגד גבר עמיתו אמר והשבתי ידי על הצערים הם הכהנים שאחריו המצערים עצמם לכבודו להיות פרושים כנודע:

   אבן עזרא

   חרב ותנבא עוד על מלחמות רבות תהיינה בכל הארץ במות משיח בן יוסף.

   וטעם רועי כל מלך מהגוים שהמשילו השם על הארץ והוא חושב על עצמו שהוא כאלהים, על כן ועל גבר עמיתי הך את הרועה, השם יכרית כל מלך ותפוצינה צאנו, על כן כתוב בפרשה האחרת הדבקה בזאת, והיה ה' למלך על כל הארץ. אמר יפת: כי הצוערים הפך הרועים והם צעירי הצאן והנה צוערים תואר, כמו אובדים יצערו בניו. ולא ידע.

8. (ח)וְהָיָה בְכָל־הָאָרֶץ נְאֻם־יְהוָה פִּי־שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ

   מצודת דוד:והיה. הדבר הזה יהיה בכל הארץ: והשלישית. היא ישראל:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   פי שנים. שני חלקים כמו לתת לו פי שנים (דברים כ״א:י״ז):

   יגועו. ענין מיתה כמו כי גוע אהרן (במדבר כ׳:כ״ט):

   רש"י

   והשלישית יותר בה. יתגיירו ויחיו:

   מלבי"ם

   והיה בכל הארץ פי שנים בה יכרתו, ואז תתעורר חרב איש ברעהו עד שלא ישאר רק השלישית, שהם מאמיני האמונה האמתית היא תותר עם מאמיניה:

   אבן עזרא

   והיה שתי שלישיות העולם יכלו, גם השלישית יבחן והנמלט הוא יהיה עובד השם הוא, שיבוא מדי שנה בשנה ועתה יפרש איך יכרתו פי שנים בכל הארץ.

9. (ט)וְהֵבֵאתִי אֶת־הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת־הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת־הַזָּהָב הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ אָמַרְתִּי עַמִּי הוּא וְהוּא יֹאמַר יְהוָה אֱלֹהָי

   מצודת דוד:והבאתי וגו׳. אף את השלישית אביא באש ואצרפה להסיר מהם הסיג כמו שמצרפין את הכסף ר״ל אביא עליהם צרות לכלות מהם הפושעים והמורדים: ובחנתים. ר״ל בהצרות הבאות אבחין את הנשארים אם יעמדו באמונתם כמו שבוחנין את הזהב בכור הצורף לדעת אם הוא נקי מסיג: הוא יקרא. כ״א מהנשארים כאשר יקרא בשמי אז אני אענה אותו למלאות שאלתו: אמרתי. אני אומר שהוא לבד עמי ולא אבחר במי מעכו״ם והוא יאמר ה׳ הוא אלהי ולא אבחר בזולתו:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   וצרפתים. ענין זקוק להסיר הסיג:

   בחנתים. מל׳ בחינה ונסיון:

   אענה. אשיב:

   רש"י

   והבאתי את השלישית באש. ואעיל ית תליתא בעקא בכור דאשא שיסבלו וישאו מקצת הגרים מהעכו"ם בצרות חבלו של משיח ובמלחמות גוג ומגוג עם ישראל ומשם יבחנו כי גרי אמת הם כי הרבה מן המתיהדים תחלה ישובו לסורם ויתחברו עם גוג כמ"ש באגדה:

   והוא יאמר ה'. כשיתפלל יתפלל לה' ולא לאלהיו הראשון:

   מלבי"ם

   והבאתי, וגם את השלישית שיותרו אביא באש היסורים לצרפו מן הסיגים, וצרפתים להסר הסיגים, ומוסיף ובחנתים שאחר הצירוף יבחון אותם שנית אם נצרפו כראוי, כמו שבוחנים את הזהב שהוא יותך ויוצרף יותר מן הכסף עד שישאר זהב נקי, ר"ל שלא אשאיר רק הצדיקים הגמורים עד שהוא יקרא בשמי בתפלה, ואני אענה אותו תיכף, ואני אומר עמי הוא והוא ה' אלהי, כי תחול עליו ההשגחה הפרטית וקרבת האלהים תמיד: