זכריה פרק א׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא.

1. (א)בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר־יְהוָה אֶל־זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָה בֶּן־עִדּוֹ הַנָּבִיא לֵאמֹר

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   נבואת זכריה. סתומה היא מאוד כי יש בה מראות דומות לחלום הניתן לפתרון ואין אנו יכולים לעמוד על אמיתת פתרונו עד יבא מורה צדק ולפי היכולת אתן לב ליישב המקראות אחד אחד מן הפתרונות הדומות לו ואחר פתרונות של יונתן:

   בחדש השמיני. קודם שהתחילו לחזור ולבנות במלאכה שהרי בעשרים וארבע לחדש התחילו בה:

   אבן עזרא

   מעלות הנבואה רבים ואין דרך לספרם, כי כח הנשמות המקבלות כח רוח הקדש להנביא, איננו על דרך אחד ובהיות הכבוד עם ישראל בטרם שגלו, אין צורך לפרש הנבואה כמו: הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו והיה הדבר מתבאר מעצמו, ואחר הגלות הן מראות וצריכות פירוש כמראות דניאל, כי לולי שהמלאך היה מפרש לא היה דניאל יודעם ואף כי אחרים וככה מראות זכריה ואשר פירש המלאך הדובר בי, כי במראות הלילה הם ידועות אשר לא פירש, הן סתומות ונעלמות מעיני המשכילים, ואילו היינו מוצאים ספר קדמון שהיה מספר מה שהתחדש בימים ההם ממלחמות, היינו ממששים כעורים קיר לומר, אולי בעבור זה היתה הנבואה ועתה אין לנו על מה נשען. וראיתי ספרי חכמים שהיה בצרפת שפירשו המראות שראה זכריה אחורנית, על דבר שכבר עבר בימי זה הנביא כמו האיפה, כי בעבורה גלה יהודה אל בבל ושני המקלות פירשו, שהם ישראל ויהודה והכתוב אמר: רעה את צאן ההריגה והנה הנבואה לעתיד היתה בימי הנביא, ועתה אחל לפרש:

   בחדש, לאמר לישראל, והנכון לאמר לנביא.

2. (ב)קָצַף יְהוָה עַל־אֲבוֹתֵיכֶם קָצֶף

   מצודת דוד:קצף ה׳. ר״ל חרבן הבית שהיה בימי אבותיכם לא במקרה היה כי אם ה׳ קצף עליהם בעבור העון בא בגמול:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   על אבותיכם. שבדור חורבן הבית:

   מלבי"ם

   קצף, תוכן דבריו, אמר להם, כי בבית ראשון קודם שהחריב את הבית והגלה את ישראל היה שולח את נביאיו השכם ושלוח והיו מזהירים ומוכיחים ומיעדים את הרעה העתידה למען ישובו בתשובה ולא יביא עליהם את הרעה, בענין שה' היה הפותח בדבר להשיבם אליו והם לא רצו, ועתה אחרי שבאה עליהם הרעה עדיין הקצף חל והגלות עדיין קיים, כי גאולת כורש לא היתה גאולה שלמה, ועז"א קצף ה' על אבותיכם קצף, ר"ל שעדיין הקצף במציאות כי לא שב ה' מחרון אפו:

   אבן עזרא

   קצף כי הנביא כנגד כל ישראל, וידבר השם אליו כאילו מדבר לכל ישראל, כמו מה תצעק אלי, כי ישראל היו צועקים כמו שכתוב למעלה: ויצעקו בני ישראל אל ה' על כן.

3. (ג)וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת שׁוּבוּ אֵלַי נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת

   מצודת דוד:ואמרת. עכ״ז תאמר אליהם וגו׳ שובו אלי ואז אשוב אליכם להשרות שכינתי בתוככם:

   עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם, אבן עזרא

   מלבי"ם

   ואמרת אליהם, לכן תאמר אליהם ותודיעם שמעתה לא ישלח עוד נביאים מזהירים להשיבם אליו, (כי אחרי הנביאים האחרונים נפסקה הנבואה) ומעתה צריכים הם להשתדל מעצמם לשוב בתשובה שעז"א שובו אלי ועי"כ אשוב אליכם, שאתם תהיו המתחילים והמתעוררים בעצמכם לשוב:

   אבן עזרא

   ואמרת כה אמר: הזכיר השם שלשה פעמים בזה הפסוק.

   והטעם שובו והשם יוכיחכם ויזהירכם פעמים רבות.

4. (ד)אַל־תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר קָרְאוּ־אֲלֵיהֶם הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעֲלְלֵיכֶם הָרָעִים וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִקְשִׁיבוּ אֵלַי נְאֻם־יְהוָה

   מצודת דוד:כאבותיכם. שהיו בימי החרבן: הראשונים. שהיו בימיהם:

   עוד פירושים על פסוק ד: מלבי"ם, אבן עזרא

   מלבי"ם

   אל תהיו כאבותיכם אשר קראו אליהם הנביאים הראשונים והזהירו אותם על רוע דרכם ולא שמעו לדברי הנביאים, וראו מה עלתה להם, כי.

   אבן עזרא

   אל תעשו אתם עמי כאשר עשו אבותיכם, שקראו אליהם נביאים רבים ולא שמעו.

5. (ה)אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה־הֵם וְהַנְּבִאִים הַלְעוֹלָם יִחְיוּ

   מצודת דוד:איה הם. כאומר הלא נלקו בחרב וברעב ובדבר: והנביאים הלעולם יחיו. כאומר ואם תשיבו לומר הנביאים איה הם הלא גם הם מתו עם שלא עשו הרע על זה אשיב לכם וכי הנביאים יחיו עד עולם כי הלא מתו במלאות שנותיהם:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   אבותיכם איה הם. ראו שלקו מכה רעה ברעב בחרב ובשבי:

   והנביאים הלעולם יחיו. וא"ת אף הנביאים איה הם הרי מתו אני משיב לכם וכי הנביאים היה להם לעולם לחיות אך סופן מוכיח כי אמת היה דבריהם שכל דברי וחוקי גזירות פורענותי אשר צויתי את עבדי הנביאים עליכם הלא השיגו אבותיכם:

   מלבי"ם

   אבותיכם איה הם, הלא מתו וספו תמו מן בלהות וצרות, והנביאים ששלחתי אז הלעולם יחיו, כי נביאים חדשים לא אשלח עוד, כי עתה א"צ עוד לנביאים אחרי שראיתם שכל היעודים הרעים שנבאו הנביאים כולם באו עליכם, וז"ש.

   אבן עזרא

   אבותיכם הנה מתו המוכחים והמוכיחים ואתם תדעו כי דברי ונבואתי השיגו אבותיכם, והטעם שבאו להם והם הודו.

   וטעם כאשר זמם שידע מעשיהם לפני עשותם. ויפת אמר: כי הטעם דעו כי תפסק הנבואה וזה טעם הלעולם יחיו, רק דברי התורה וחקים הלא השיגוה אבותיכם, כי בתורה כתוב אם תשוב אל השם ישיב שבותך על כן וישובו ויודו:

6. (ו)אַךְ דְּבָרַי וְחֻקַּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־עֲבָדַי הַנְּבִיאִים הֲלוֹא הִשִּׂיגוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּשׁוּבוּ וַיֹּאמְרוּ כַּאֲשֶׁר זָמַם יְהוָה צְבָאוֹת לַעֲשׂוֹת לָנוּ כִּדְרָכֵינוּ וּכְמַעֲלָלֵינוּ כֵּן עָשָׂה אִתָּנוּ

   מצודת דוד:אך דברי וחוקי. אך דברי חוק הגזרה אשר צויתי את הנביאים לנבאות הלא המה השיגו את אבותיכם לבד ולא את הנביאים: וישובו. אבותיכם עצמם שבו לומר בעת החרבן הנה כמו שחשב ה׳ לעשות לנו כפי מעשינו כן עשה לבד אתנו והנביאים לא נלקו כמונו:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   זמם. ענין מחשבה כמו זממו אל תפק (תהילים ק״מ:ט׳):

   מלבי"ם

   אך דברי וחקי הלא השיגו אבותיכם, וא"צ עוד לנביא מיעד את העתיד לבא על עונותיכם שכבר באו הצרות והנם עוד במציאות, כי עדיין לא נגאלתם מרשות כורש, וגם שכבר הכרתם את השגחת ה' ואת עונשיו, א) ראיתם שהיכולת בידו לענוש החוטאים, שעז"א שהלא הודו ואמרו שכאשר זמם ה' לעשות לנו עשה אתנו, ב) במה שהיה העונש מדה כנגד מדה לעומת החטא, שעז"א כדרכינו וכמעללינו עשה אתנו, וא"צ עוד לנבואה כי כבר נפקחו עיניכם לדעת את מעשה ה':

7. (ז)בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי־עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא־חֹדֶשׁ שְׁבָט בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר־יְהוָה אֶל־זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן־עִדּוֹא הַנָּבִיא לֵאמֹר

   מצודת דוד:לאמר. ר״ל שיאמר לישראל את המראה אשר ראה:

   עוד פירושים על פסוק ז: מלבי"ם, אבן עזרא

   מלבי"ם

   ביום עשרים וארבעה, מה שהגביל בנובאה זאת בפרטות היום והחדש, כתב הרי"א שבא להודיע שהיו תשעה וחמשים יום אחר שיוסד היכל ה' בכ"ד לחדש התשיעי, וכאשר נבא אז על השלמת מלכות פרס והיא נמשכה נ"ט שנה מודיע שהיה הפסק בין יסוד בית ה' עד הנבואה נ"ט ימים יום לשנה יום לשנה, וזכר שנית שם אביו ואבי אביו לומר שזכותם גרמה לו שנבא נבואות רמות כאלה:

   אבן עזרא

   ביום עתה יחלו מראות הנבואה.

8. (ח)רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה־אִישׁ רֹכֵב עַל־סוּס אָדֹם וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים

   מצודת דוד:הלילה. ר״ל בלילה: איש. ר״ל מלאך וכן והאיש גבריאל (דניאל ט): והוא. האיש הרוכב על הסוס עמד בין אילני הדס העומדים במצולה: ואחריו. אחר האיש הרוכב עמדו סוסים אדומים וגומר:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ההדסים. שם אילן המריח:

   במצולה. מקום רבוי המים עניינו כמו ותשליכני מצולה (יונה ב):

   שרוקים. מצויירים בצבעים מחולפים ודוגמתו בדרז״ל אשה לא תעביר שרק על פניה (שבת צה):

   רש"י

   ראיתי הלילה וגו'. רבותינו פירשו מה שפירשו באגדת חלק אך אין סדר הפרשה והלשון מתיישב בו:

   והנה איש. מלאך:

   על סוס אדום. רמז הוא ליפרע מכשדים ממדי ופרס בחרב ובדם כמו שהוא אומר כאן וקצף גדול אני קוצף על העכו"ם:

   ואחריו סוסים אדומים וגו'. מוכנים לשליחותו של מקום ויש בהם מיני צבעים הרבה ושבח הוא לו. שרוקים. לא ידעתי מה צבע הוא וי"ת קווחין:

   בין ההדסים אשר במצולה. בין אילני דהדסיא דבבל:

   מלבי"ם

   ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום, כבר אמרו חז"ל [בפרק הרואה דף נ"ז] הרואה סוס אדום בחלום ברדוף קשה לו בנחת יפה לו, סוס לבן בין ברדוף בין בנחת יפה לו, כי הסוס מורה על המלחמה כמ"ש סוס מוכן ליום מלחמה, ובצד אחר מורה על הגאוה וההתנשאות, ובהיותו אדום שמורה שפיכת דמים וברדוף שמורה שרודף לשפך דם הוא אות הרצח, אבל אם הוא בנחת או שהוא סוס לבן הוא מורה על התנשאות לא על ש"ד, והנה ראה סוסים ואיש רוכב ומלאך, הסוסים הם הגבורים אנשי המלחמה, וראה סוס אדום הוא מציין גבור אחד אשר יצא להלחם על מלך פרס ולתפוס מלכות אחריו, והוא אלכסנדר המוקדני שנצח את דריוש במלחמותיו, והוא אשר ראהו דניאל בדמות צפיר העזים המנגח את האיל, וזכריה ראהו כסוס אדום שמורה על הדם אשר ישפך, והאיש הרוכב עליו הוא שר יון המנהיג אותו בכחו ובגבורתו לעשות חיל, ועז"א ראיתי הלילה כי כל מלך מן הד' מלכיות שעמד למשול נדמה כלילה בפ"ע, כי הצרה נמשלה ללילה, ואר"י (בפרק חלק) בקש הקב"ה להפוך העולם כולו ללילה, אבל ראה שהסוס והאיש הרוכב עליו עומד, שזה סימן טוב, ר"ל שיעמד בין ההדסים אשר במצולה ר"ל בין הצדיקים שימצא בדור ההוא במצולת העולם השפל, שם יעמוד הסוס ולא ירדוף לשפך דם, וכן היה שכאשר בא אלכסנדר לירושלים יצא כנגדו שמעון הצדיק ואחיו הכהנים וירד מעל הסוס והשתחוה לו ולא החריב את ירושלים ולא עשה להם רעה, ואחריו אחר הסוס הזה שהאיש רוכב עליו, ר"ל אחר אלכסנדר מוקדון, היו סוסים אדומים שרוקים ולבנים. האדומים מורים על מלחמה, והלבנים מורים על שלום, והשרוקים הם מורכבים מאדום ולבן והוא ממוצע ביניהם, ר"ל ששרי צבאותיו שהם ירשו מלכותו אחריו היו ביניהם אוהבי מלחמה ושופכי דם, ומקצתם היו אוהבי שלום ומנוחה, ומקצתם היו ממוצעים, לפעמים לחמו ולפעמים ישבו בשלום:

   אבן עזרא

   ראיתי כתוב בתורה: הוא ישלח מלאכו לפניך, וילכו שני המלאכים סדומה. וכתוב: המלאך הגואל אותי, וישלח מלאך, הנה אנכי שולח מלאך, ומלאך פניו הושיעם. ובספר דניאל מפורש: שר יון ושר מלכות פרס ושר השרים הוא מיכאל. והנה הכלל: כל מעשה השם הנכבד על ידי המלאכים הם שהם עשי דברו, והנה המשל שיבינו בני האדם למלך יושב על כסאו וישלח שלוחיו, מהם רוגלים ומהם רוכבים על סוסים, שיבואו מהרה ויודיעוהו הדברים שהם בממלכתו, וככה זה.

   והנה איש מלאך, כמו: והאיש גבריאל.

   על סוס אדום ככה ראה ואין צורך לבקש טעם למה אדום וככה לא נבקש טעם למה צליל שעורים ולא חטים והמפרש כי שעורים מדרך סערה, ואדום כמו הדם לשפוך דמים, ואלה כדברי דרש הם וזה האיש הרוכב הוא שר ופירוש במצולה קשה. ויפת אמר: כי הוא שם מקום ונפתח הבי"ת כמו וזבח וצלמנע בקרקר. אף על פי שאין דרך להפתח על שם מקום, כי לא יאמר בציון בשמרון כי אם בשבא או בחירק. ורבי משה הכהן אמר: כי במצולה בריכת מים וסביבותיה הדסים.

   ואחריו סוסים ואין איש רוכב עליהם ואלה כדברי יחזקאל ופני שור מהשמאל. ומלת שרוקים מגזרת שורקה במראה שורק ואלה הסוסים הם רבים על ג' עינים, פירוש גוונים.

9. (ט)וָאֹמַר מָה־אֵלֶּה אֲדֹנִי וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי אֲנִי אַרְאֶךָּ מָה־הֵמָּה אֵלֶּה

   מצודת דוד:ואומר. שאלתי את המלאך הדובר בי מה אלה ר״ל על מה מרמז: אני אראך. במראה נבואה אראה לך על מה מרמז וזהו במה שהשמיע לאזניו דברי האיש העומד בין ההדסים האמור במקרא שלאחריו:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   ואומר. למלאך אחד אשר היה מראה אותי כל זאת מה אלה אדוני והוא הרוכב על סוס אדום:

   מלבי"ם

   ואומר מה אלה אדני, בקש מאת המלאך המשפיע עליו את הנבואה שיגיד לו על מה מורה המראה הזאת, ויאמר אלי אני אראך מה המה אלה, ר"ל שבמראות האחרות אשר אראך תבין פירוש הדברים האלה ועניניהם:

   אבן עזרא

   ואומר אלי המלאך הדובר בי ואיננו העומד בין ההדסים כפי פי' יפת. ולפי דעתי: כי המלאך הדובר בי - הוא הרוכב על סוס אדום, כי הוא השר.

10. (י)וַיַּעַן הָאִישׁ הָעֹמֵד בֵּין־הַהַדַסִּים וַיֹּאמַר אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוָה לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ

    מצודת דוד:ויען האיש וגו׳. עם כי הוא שאל אל המלאך הדובר בו ענהו האיש וגו׳: אלה. הסוסים האלה הם אשר שלח ה׳ להתהלך בארץ לארכה ולרחבה לרשת משכנות לא להם כל אחד בזמנו:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    להתהלך בארץ. לראות את שלוות העכו"ם:

    מלבי"ם

    ויען האיש העומד בין ההדסים, שמע ששר יון שהוא התלבש אז באלכסנדר, שלכן ראהו בצורת איש, הוא ענה וקרא בקול, אלה אשר שלח ה' להתהלך בארץ, שה' מסר המלכות הכללי אל אלה השרים ושלחם להתהלך בארץ ולכבוש ממלכות:

    אבן עזרא

    ויען עתה פירש כי הוא העומד בין ההדסים, אלה הסוסים שלוחי השם לשוט בארץ, כמו שטן איוב שגם הוא מלאך.

11. (יא)וַיַּעֲנוּ אֶת־מַלְאַךְ יְהוָה הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים וַיֹּאמְרוּ הִתְהַלַּכְנוּ בָאָרֶץ וְהִנֵּה כָל־הָאָרֶץ יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת

    מצודת דוד:ויענו וגו׳. כי המלאך העומד בין ההדסים שאלם מה עשו בארץ כ״א בזמנו ועם כי לא נזכר כי מהתשובה יובן ששאלם על זה: התהלכנו בארץ. ר״ל ירשנו את כל הארץ והנה כולה יושבת בשלוה והשקט ואין מי שערב לבו לגשת למלחמה לקחת מה מידינו ופתרון המראה היא הסוסים הם שלוחי המקום ירמזו על המושלים בכיפה והראה לו בדמות סוסים לרמז על המהירות וקלות התנועה והיה הרבה מכל מין לרמז על מרבית המהירות וכדרך שראה במראה אחרת כמ״ש והנה ארבע מרכבות וגו׳ במרכבה הראשונה סוסים אדומים וגומר (לקמן ו) והאדומים בכללם ירמזו על בבל שנאמר בו אנת הוא ראשה די דהבא (דניאל ב׳:ל״ח) ומראה הזהב אדומה היא והמלאך שרכב על אחד מהאדומים בא לרמז שלא במקרה נפלה בבל אבל ה׳ שלח מלאכו והוא רכב עליה וכבשה תחתיו והעמידה בין ההדסים אשר במצולה לרמז שמפלת בבל היתה בארצה שעמדה במצולה כמ״ש האומר לצולה חרבי (ישעיהו מ״ד:כ״ז) ובה גדלו הדסים מרובים והשרוקים ירמזו על מדי ופרס לפי שהיו שתי מלכיות בא הרמז בסוסים בעלי מראה מחולפי הגוונים ולא בעלי גוון אחד והלבנים ירמזו על אנשי יון ויתכן שזהו לפי שמנהגם היה ללבוש מלבושי לבנים וכל טיבם ויופיים שהיו לבנים בהפלגה (ולא הראה לו במראה ההיא ממשלת טיטוס לפי שממשלתה היתה אחר חורבן בית השני ועדיין לא דבר בו מהחורבן הזה ולאחר שדבר בו מזה הראה לו באמת רמזים גם ממשלת טיטוס):

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יושבת. רצה לומר יושבת בשלוה:

    ושוקטת. על השקט ומרגוע:

    מלבי"ם

    ויען את מלאך ה' העומד בין ההדסים, שבין הצדיקים שבאותו הדור עמד אז מלאך ה', שהוא המלאך אשר מנה להשגיח על ישראל והוא עומד ושומר את ההדסים שהם הצדיקים, הודיעו להמלאך ויאמרו התהלכנו בארץ, היינו שכבר תפסנו מלכות וממשלה על כל הארץ, וכל הארץ יושבת ושוקטת כי פסקו המלחמות, באשר הכל תחת רשותם, וגם רמזו לו שעתה לא יעשו רע לישראל וישראל ישבו תחלה תחת צל מלכות יון בשלוה:

    אבן עזרא

    ויענו את מלאך ה' הוא האיש הנזכר שהוא אחד השרים, ואלה הסוסים - שלוחיו במצות השם.

12. (יב)וַיַּעַן מַלְאַךְ־יְהוָה וַיֹּאמַר יְהוָה צְבָאוֹת עַד־מָתַי אַתָּה לֹא־תְרַחֵם אֶת־יְרוּשָׁלִַם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר זָעַמְתָּה זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה

    מצודת דוד:מלאך ה׳. העומד בין ההדסים: ה׳ צבאות עד מתי אתה וגו׳. כאומר אף אם המשלח המלכיות ההם כ״א בזמנו ומסרת שרי מעלה מהעכו״ם תחת שר מעלה של כל המושל בזמנו אבל הלא אתה ה׳ על צבאות מעלה ומטה והכל בידך ומדוע לא תרחם אתה את ירושלים וכו׳ הלא אתה שר ישראל ואתה מושל בכל: אשר זעמתה. אשר כעסת עליהם זה זמן ע׳ שנה מעת חורבן הבית וכאומר הלא עדיין הם בכלל הזעם אם הם נכנעים למלכי מדי ופרס:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ויען. ענין הרמת קול כמו וענית ואמרת (דברים כו):

    זעמתה. מל׳ זעם וכעס:

    רש"י

    ויען מלאך ה'. הוא הדובר בי:

    מלבי"ם

    ויען מלאך ה', הוא מלשון הרמת קול, באשר ראה המלאך כי לילה יוצאת ולילה אחרת בא ומלכות אחרת תתפוס ממשלה על ישראל שירעו להם מאד, כמו שהיה בימי הצורר אנטיוכס שהצר מאד לישראל, וראה המלאך שאינו עדיין זמן הגאולה, לכן קרא בקול עד מתי אתה לא תרחם, דייק במלת אתה, למה לי הרחמים של הסוסים המתהלכים בארץ שהם המלכיות למה תרחם לא אתה בעצמך את ירושלים, הלא כבר זעמתה זה שבעים שנה כבר הגיע עת הגאולה:

    אבן עזרא

    ויען כמו: וענית ואמרת ויען איוב הראשון או הטעם שיענה לשם ששלחו, והוא הנכון. והנה הטעם בהתעורר מלחמות, אז יבנה בית השם על יד זרובבל כאשר התנבא חגי, ושמתיך כחותם.

    זה שבעים שנה בארתיו באר היטב בספר דניאל.

13. (יג)וַיַּעַן יְהוָה אֶת־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי דְּבָרִים טוֹבִים דְּבָרִים נִחֻמִים

    מצודת דוד:את המלאך הדובר בי. למען יאמרם הוא אלי: דברים טובים. הם הדברים שצוה לו המלאך לקרוא אותם לפרסמם ברבים:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נחומים. מל׳ נחמה:

    רש"י

    ויען ה', את המלאך הדובר בי דברים טובים. לא ששמע הנביא מה ענה אך ממה שאמר המלאך לו קרא לאמר קנאתי וגו' אני יודע שדברים טובים ענהו:

    מלבי"ם

    ויען ה' וה' ענה להמלאך דברים טובים, והודיעו שהוא לטובת ישראל עד שהתנחם המלאך, כי באמת אורך הגליות ורוב הצרות יתהפכו אח"כ לנחמות גדולות ועי"ז תהיה גאולה כללית וצדק עולמים, והנביא לא הודיע מה שאמר ה' אל המלאך כי לא צוהו לגלות:

    אבן עזרא

    ויען עתה הזכיר מה שענה השם בדרך כלל, כאשר שמע זה הנביא והמלאך הוסיף לפרש לו.

14. (יד)וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי קְרָא לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה

    מצודת דוד:קנאתי לירושלים. בעבור מה שעשו העכו״ם לירושלים ולציון כועס אני הרבה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    קנאתי. ענין כעס כמו הם קנאוני בלא אל (שם לב):

    רש"י

    קנאתי: לציון. מתפרע אנא פורענות דין ירושלים מן המציקים לה:

    מלבי"ם

    ויאמר אלי המלאך, א"ל לבל יגלה כל אשר שמע, רק זאת קרא לאמר, זאת תפרסם בשם ה', כה אמר ה' קנאתי לירושלים ר"ל כבר קנאתי על כבוד ירושלים וציון, שהוא מה שקנא בבבל והחריבה על הרעות שעשו לציון, והיה קנאה גדולה, שלכן נחרבה בבל לגמרי והיתה תל עולם:

    אבן עזרא

    ויאמר כל קנאה קשורה עם למ"ד איננה כמו קשורה בבי"ת, והנה זה כמו: המקנא אתה לי והטעם בעבור, כמו: ויקנא השם לארצו - בעבור ארצו והיא קנאה לטוב לאותו הנזכר וכשהיא קשרה בבי"ת, כמו ויקנאו בו פלשתים - היא להפך.

15. (טו)וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל־הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה

    מצודת דוד:וקצף. עתה יפרש שהקצף היא על העכו״ם היושבים שאנן והשקט על אשר אני קצפתי מעט על ישראל והמה עזרו אל הקצף לעשות רעה עוד יותר ממה שקצפתי:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    השאננים. מל׳ שאנן והשקט:

    רש"י

    השאננים. אשר אלו אומרים עליהם שהם יושבים ושקטים:

    אשר אני קצפתי. על עמי מעט:

    והמה עזרו. על הקצף לרעה:

    מלבי"ם

    וקצף, ועתה אני קוצף קצף גדול על הגוים השאננים שהם מדי ופרס, שהגם שאין לי עליהם קנאה כי לא החריבו המקדש, יש לי עליהם קצף על מה שבטלו בנין הבית, אשר אני קצפתי מעט שהקצף שאני קוצף עתה על ישראל הוא מעט, כי הגיע זמן פקודתם, והמה עזרו לרעה, היינו מה שעזרו לצרי יהודה ובנימין שהשתדלו לבטל את הבנין והם קבלו דבריהם ונתנו פקידה להשבית בנינו וישראל עדיין בשעבוד ובבזה:

    אבן עזרא

    וקצף זה לאות על מלחמות רבות וצרות קשות על הגוים בימים ההם.

    קצפתי מעט על ישראל והם הוסיפו.

16. (טז)לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וְקָו יִנָּטֶה עַל־יְרוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:לכן. הואיל ומאד הרעו לישראל לכן כבר שבתי את ישראל לירושלים מפאת הרחמים עם כי לא זכו ועוד יבנה בה ביתי ולא יבטל המלך את הבנין בדרך שבטל כורש: וקו ינטה. הבונה ינטה קו המשקולת לבנות חומת העיר ולא ימחה המלך בידם:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וקו. ענינו חוט המשקולת של הבנאי וכן קו לקו (ישעיה כח):

    ינטה. מל׳ הטיה:

    רש"י

    וקו ינטה. למוד חומותיה ארכה ורחבה:

    מלבי"ם

    לכן כה אמר ה' שבתי לירושלם ברחמים, ר"ל לכן הוכרחתי לשוב לירושלים, שהגם שאין עתה עדיין זמן הגאולה העתידה, אני עושה זה מצד מדת הרחמים, מצד ענים וצרתם, וגם ביתי יבנה בה, שלכן יהיה עתה בנין הבית שיהיה להם מקום להתפלל שם ולתקן מעשיהם ולהביא צדק עולמים אם יזכו. והנה בעת ההיא לא היה להם רשות רק על בנין הבית, לא לבנות חומת ירושלים שע"ז לא ניתן להם רשות עד שנת עשרים לארתחששתא ע"י נחמיה, הודיע להם כי קו ינטה על ירושלם לבנות גם החומה, (והכתיב קוה מלשון תקוה ויחול שמעתה יש להם תקוה אם יזכו מעשיהם שיהיה אחרית הזעם):

    אבן עזרא

    לכן, וקו משקולת הבונים.

17. (יז)עוֹד קְרָא לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עוֹד תְּפוּצֶינָה עָרַי מִטּוֹב וְנִחַם יְהוָה עוֹד אֶת־צִיּוֹן וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:עוד קרא לאמר. גם זה מדברי המלאך שאמר להנביא עוד קרא לאמר את זאת: עוד תפוצנה. ר״ל עוד יבוא חרבן וגלות על הבית השני ויפוצו יושבי ערי יהודה מכל טוב ויסחו מן הארץ הטובה: ונחם ה׳. ואח״ז בגאולה העתידה ינחם ה׳ עוד את ציון ויבחר עוד בירושלים וכאומר הנה אז תהיה גאולה שלימה גאולת עולם ואז ימשלו הם על כל האומות:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תפוצנה. ענין פזור כמו ומאלה נפצה כל הארץ (בראשית ט׳:י״ט):

    מלבי"ם

    עוד קרא לאמר, ועוד תודיעם דבר אחר שהגאולה הזאת אינה הגאולה האמתית, כי עוד תפוצנה ערי, שעוד יגלו בגולה ע"י הרומיים ויפוצו שנית בעמים ותפוצנה מן הטוב שהיה להם בבית שני, אבל ונחם ה' עוד את ציון שאחרי מלחמת היונים שבטלו את עבודת בהמ"ק שזה תיוחס לציון ינחם ה' את ציון, ואחרי הגלות האחרון שיהיה ע"י הרומיים שהגלו את העם מירושלים והיתה שממה ובחר עוד בירושלם לע"ל שישובו בניה לתוכה:

    אבן עזרא

    עוד תפוצינה בכל צד מרוב הטובה יגדל היישוב.