נחום פרק ג׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא.

1. (א)הוֹי עִיר דָּמִים כֻּלָּהּ כַּחַשׁ פֶּרֶק מְלֵאָה לֹא יָמִישׁ טָרֶף

   מצודת דוד:הוי עיר דמים. אוי לך את נינוה עיר שופכת דמים כלה עדת שקר ומלאה שבר לשבר את הבריות ולא תסור מפיה את הטרף בי תתמיד להרוג ולאבד את העכו״ם:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הוי. כמו אוי:

   כחש. שקר:

   פרק. ענין השבר כמו ופרסיהן יפרק (זכריה י״א):

   ימיש. ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן (שמות י״ג):

   רש"י

   פרק. גזל שמפרקו מיד בעליו:

   לא ימיש טרף. מתוכה תמיד:

   מלבי"ם

   הוי, עתה מתחיל הנבואה העתידה אשר חזה על חורבן השני של נינוה שנחרבה ע"י נבוכדנצר בראשית מלכותו שאז נהרסה כל העיר ונשארה שממה לעולם, שעז"א ספר חזון נחום האלקושי, הוי עיר דמים ששופכת דם, כולה כחש כולם כחשו בה' ובמציאותו, פרק מלאה, הגם שמלאה מבשר טרפה בכ"ז לא ימוש טרף טורפים תמיד מחדש לרצוח ולאבד נפשות:

   אבן עזרא

   הוי יש אומרים: כמו אוי, או הוי מלת קריאה, כמו הוי ציון המלטי.

   כלה בכל פרק מקום דרכים ברחובותיה היא מליאה כחש ומלת ימיש פועל יוצא, והוא שב לכחש כל כך מלאה כחש לרמות העולם, כל אחד מהם לא ימיש עצמו מן הטרף.

2. (ב)קוֹל שׁוֹט וְקוֹל רַעַשׁ אוֹפָן וְסוּס דֹּהֵר וּמֶרְכָּבָה מְרַקֵּדָה

   מצודת דוד:קול שוט. היו משמיעים קול שוט להכות הסוסים: וקול רעש. אופני המרכבות להבהיל את האנשים: וסוס דוהר. הסוס שמשך את המרכבה היה מדלג וקופץ והמרכבה היתה מרקדת לרוב מרוצתה לאיים על הרואים:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שוט. שבט ושרביט כמו שוט לסוס (משלי כ״ו):

   אופן. גלגל המרכבה:

   דוהר. כן יקרא דליגת וקפיצת הסוס כמו מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה׳:כ״ב):

   מרקדה. מלשון רקוד וקפיצה:

   רש"י

   קול שוט. להכות סוסים היה נשמע בה תמיד:

   וקול רעש. אופני מרכבות:

   וסוס דוהר. דולג ומקפץ וכן מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה׳:כ״ב):

   מלבי"ם

   קול, א] מצייר רעש העיר שנשמע תמיד קול שוט וקול רעש של אופנים, ב] מצייר הסכנה שיש בעיר שתמיד סוס דוהר ומרכבה מרקדה:

   אבן עזרא

   והנה יבוא אליה קול שוט להריץ הסוס. והנכון בעיני: שוט להכות מין משמיע קול אשר יעשו הפלשתים, כעין טנבו"ר שלנו שהוא רחב וגדל ומתקבצים אנשי החיל עשרה או יותר, להכות בהם בשוטים להשמיע קולם ולהפחיד.

   רעש אופן המרכבה.

   וסוס דוהר כמו: מדהרות דהרות אביריו:

3. (ג)פָּרָשׁ מַעֲלֶה וְלַהַב חֶרֶב וּבְרַק חֲנִית וְרֹב חָלָל וְכֹבֶד פָּגֶר וְאֵין קֵצֶה לַגְּוִיָּה וְכָשְׁלוּ בִּגְוִיָּתָם

   מצודת דוד:פרש מעלה. הפרש היה מעלה עצמו כלפי מעל׳ בדליגת הסוס ובידו להב חרב וברק חנית והוא עושה חללים רבים ופגרים הרבה: ואין קצה לגויה. לא היה סוף אל גוית ההרוגים המושלכים בארץ עד שבני אדם נכשלו בגוית ההרוגים כי לא מצאו מקום פנוי ללכת:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   פרש. כן יקרא הרגיל לרכוב על הסוס:

   ולהב. כן יקרא ברזל החרב כי כשהיא מלוטשת מברקת כלהב אש וכן ולהב חניתו (ש״א י״ז):

   וברק. כן יקרא ברול החנית כי הוא מבריק כברק כאשר ילטשו וכן ברק חרבי (דברים ל״ב):

   וכובד. ענין רבוי כמו בעם כבד (במדבר כ׳):

   פגר. כן יקרא גוף ההרוג:

   לגויה. לגוף כמו גוית שאול (ש״א ל״א):

   רש"י

   ולהב חרב. רולימל"א בלע"ז כי סכין וחרב קרוי להב כמו (שם ד) ויבא הנצב אחר הלהב:

   וברק חנית. חנית מרוטה ומברקת אור יוצא ממנה פלנדו"ר בלע"ז:

   וכובד פגר. היו מרבים פגרים ולא היה חשבון לגויות נבילותיה המושלכות בה עד שהיו העוברי' נכשלים בגויות הפגרים:

   מלבי"ם

   פרש מעלה, במקום מעלה ההרים ששם לא תבא המרכבה והסוסים, שם נמצא פרש ולהב חרב וברק חנית ששם יעמדו אנשי המלחמה, ועי"כ נמצא רב חלל שיומתו אנשים בחוצות, וכבד פגר שמכבדים את הפגרים במטאטא כמו שמכבדין אשפתות, ובכ"ז אין קצה לגויה שא"א להסיר כל הפגרים עד שיכשלו בגויתם שההולכים יכשלו בם:

   אבן עזרא

   פרש, ואין קצה להרוגי נינוה.

4. (ד)מֵרֹב זְנוּנֵי זוֹנָה טוֹבַת חֵן בַּעֲלַת כְּשָׁפִים הַמֹּכֶרֶת גּוֹיִם בִּזְנוּנֶיהָ וּמִשְׁפָּחוֹת בִּכְשָׁפֶיהָ

   מצודת דוד:מרוב זנוני זונה. ר״ל כל ההרג הזה עשתה בעבור שהיה בה רוב הנהגות זנוני הזונה כשהיא טובת חן ובעלת כשפים אשר אז מוכרת עכו״ם לעצמה להיות כרוכים אחריה בעבור זנותה וכובשת משפחות עכו״ם עם כשפיה כי כן היה דרך אשור לפתות את העכו״ם בדברי חנוף להתחבר עמה וגלו להם מסתורם ואח״ז נלחמו בהם ויכלו להם והרבו להרוג ולאבד מבלי מצוא מנוס:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   מרוב זנוני זונה. מרוב חנופות עיר שהיו יודעי' לפתות לב מלכי הארץ להתחבר עמם וסוף היו כובשי' אותם תחתיה':

   מלבי"ם

   מרוב, וטעם קיבוץ ההמון הרב לשם ע"י רוב זנוני זונה שנמצא שם, שהיא טובת חן וגם בעלת כשפים לצודד נפשות ע"י כישוף, עד שמוכרת גוים בזנוניה, ומשפחות היקרות שלא יתפתו על הזנונים תמכרם בכשפיה, שהכשפים הם חוץ לטבע וימשלו גם על משפחות מצוינות, ובנמשל שהגוים יתפתו להקבץ שמה ע"י רוב העושר והמסחר שלה, שזה נמשל לאתנן זונה (כמ"ש בישעיה כ"ג), והמשפחות יתפתו ע"י כישוף ותחבולות שתסמא עיניהם להיות משועבדים אליה:

   אבן עזרא

   מרוב דרך משל שרמתה הכל.

5. (ה)הִנְנִי אֵלַיִךְ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וְגִלֵּיתִי שׁוּלַיִךְ עַל־פָּנָיִךְ וְהַרְאֵיתִי גוֹיִם מַעְרֵךְ וּמַמְלָכוֹת קְלוֹנֵךְ

   מצודת דוד:הנני אליך. הנה אני אלחם בך: וגליתי שוליך. לפי שהמשילה לזונה אמר לשון בזיון הזונה שמפשיטין חלוקה ומהפכין מלמטה למעלה דרך בזיון ומגלים שולי החלוק בהגבהתה כלפי מעלה על פניה: והראיתי. אראה את כל העכו״ם את גלויך ואת הממלכות את קלונך ובזיונך:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וגליתי. מלשון גלוי:

   שוליך. הוא תחתית הבגד כמו על שולי המעיל (שמות כ״ה):

   מערך. גלויך וכן עריה בושת (מיכה א׳):

   קלונך. מלשון קלון ובזיון:

   רש"י

   שוליך. הם שפולי בגדי האשה:

   מערך. גלויך כמו (מיכה א) עריה בשת:

   מלבי"ם

   הנני אליך וגליתי שוליך שולי הבגדים המטונפים אגלה על פניך, והראיתי גוים שהם נתפתו ע"י זנות אראם מערך שהיא ערותך, וממלכות שנתפתו ע"י כישוף אראם קלונך:

   אבן עזרא

   הנני, מערך כמער איש, והוא כמו: ערותך ומערך, כמו: מראך:

6. (ו)וְהִשְׁלַכְתִּי עָלַיִךְ שִׁקֻּצִים וְנִבַּלְתִּיךְ וְשַׂמְתִּיךְ כְּרֹאִי

   מצודת דוד:והשלכתי. אשליך עליך דברים מאוסים ואגנה אותך ואשים אותך כדבר מטונף ומלוכלך ר״ל האויב הבא יהרוג בך ויוליכך בשבי בבזיון רב:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שקוצים. מלשון שקץ ומאוס:

   ונבלתיך. ענין כיעור ומגונה כמו אגלה את נבלותה (הושע ב׳:י״ב):

   כראי. ענין טנוף ולכלוך וכן מוראה ונגאלה (צפניה ג׳):

   רש"י

   שקוצים. בגדים צואים המנוולים אותך לפי הענין שדימה אותה לזונה דבר הכתוב:

   כראי. כזבל לשון והסיר את מוראתו בנוצתה (ויקרא א׳:ט״ז):

   מלבי"ם

   והשלכתי עליך שקוצים לנבל את יפיך עד שאשים אותך כראי ודבר מטונף:

   אבן עזרא

   והשלכתי, כראי כטנוף, וכמוהו הוי מראה, והסיר את מראתו.

7. (ז)וְהָיָה כָל־רֹאַיִךְ יִדּוֹד מִמֵּךְ וְאָמַר שָׁדְּדָה נִינְוֵה מִי יָנוּד לָהּ מֵאַיִן אֲבַקֵּשׁ מְנַחֲמִים לָךְ

   מצודת דוד:כל רואיך. כל הרואים אותך בשפלותך ובזיונך ינוד להתרחק ממך כדרך שמתרחקי׳ מדבר מאוס: ואמר. הרואה בבזיונך יאמר הנה שדדה נינוה מי ינוד לה בראש כדרך המנחמים כאומר הלא אין לה אוהבים כי הרעה לכל העכו״ם: מאין. מאיזה מקום אבקש לך מנחמים והוא כפל ענין במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ידוד. מלשון נדידה:

   שדדה. ענין עושק:

   ינוד. מלשון נדידה והנעה:

   מאין. מאיזה מקום:

   רש"י

   ידוד ממך. יתרחק ממך:

   מלבי"ם

   והיה, עד שכל הרואה אותך ידוד ויתרחק ממך, ויאמר שדדה נינוה ר"ל אחר שנינוה שדדה תמיד את כל העולם א"כ מי ינוד לה אחר שכולם שונאים אותה. עתה יסוב המליץ פניו אל נינוה אומר אליה מאין אבקש מנחמים לך, למי קרה צרה כזאת עד שבזה אנחם אותך לאמר שגם לפלוני קרה כזאת:

   אבן עזרא

   והיה, ידוד כמו יגוף והטעם ירחק.

   מי ינוד כמו, לבוא לנוד לו.

   מאין אבקש ככה יאמר כל רואיך:

8. (ח)הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן הַיֹּשְׁבָה בַּיְאֹרִים מַיִם סָבִיב לָהּ אֲשֶׁר־חֵיל יָם מִיָּם חוֹמָתָהּ

   מצודת דוד:התיטבי מנא אמון. וכי טובה אתה מנוא שהיא בת רבת עם כמ״ש את המון נוא (יחזקאל ל׳:ט״ו): היושבה. אשר יושבת בין היאורים והמים סביב לה והיא לה לחוזק: אשר חיל ים וגו׳. ר״ל הים לה לחיל וגם חומתה היא מן הים ר״ל הים לה לחוזק במקום חיל וחומה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   התיטבי. מלשון טוב:

   מנוא. נוא היא אלכסנדריא כן ת״י:

   אמון. כמו המון והוא ענין עם רב וכן ואת יתר האמון (ירמיה כ״ב):

   ביאורים. כן יקראו החפירות המושכות מים:

   חיל. הוא החומה הנמוכה שלפני הגבוה וכן ויאבל חיל וחומה (איכה ב׳:ח׳):

   רש"י

   התיטבי מנוא אמון. ומה תבטחי בעשרך ובגבורתך וכי גדולה את מנוא היא אלכסנדרי' של מצרים אמון לשון פדגוג מנוא הגדולה שהיתה אומנת מלכי מצרים דמרבי בה מלכו:

   אשר חיל ים. אשר היה הים לה לחיל ולחומה שורא ובר שורא:

   מלבי"ם

   התיטבי, משיב לאמר הנה אוכל לנחם אותך לאמר התיטבי מנא אמון שגם היא נחרבה כמוך, וגם היא היתה דומה לך בעת גדולתה, שהיתה נא אמון עיר רבתי עם, וכן כמו שאת יושבת על נהר חדקל, כן היא, היא יושבה ביאורים עד שמים סביב לה מכל צד, ונוסף לזה היה הים מקיף אותה עד שהים היה לה כחיל וחומה, עז"א אשר חיל ים, וגם מן הים היה חומתה שחומתה הגדולה וחיל שהוא החומה הקטנה היה הים:

   אבן עזרא

   התיטבי הטובה תהיה.

   מנוא אמון שם עיר מארץ מצרים, שלכדה מלך כשדים בלכתו אל נינוה.

   אשר חיל ים וכח יש לה מהים, כי אין צורך לה לחומה וזה ים סוף או ים ספרד, הוא הנקרא הים הגדול כנגד ימי ארץ ישראל.

9. (ט)כּוּשׁ עָצְמָה וּמִצְרַיִם וְאֵין קֵצֶה פּוּט וְלוּבִים הָיוּ בְּעֶזְרָתֵךְ

   מצודת דוד:כוש עצמה. כוש היה לה לחוזק כי בא לה לעזרה וגם אנשי מצרים באו בעזרתם ואין קצה אל הבאים בעזרתה: פוט ולובים. ר״ל גם פוט ולובים שהיו בעזרתך אתה נינוה גם הם היו בעזרתה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עצמה. ענין חוזק:

   פוט ולובים. שמות אומות:

   רש"י

   כוש עצמה. כושים היו לה לחוזק:

   פוט ולובים היו בעזרתך. והפוטים והלובים אשר היו בעזרתך גם הם היו בחילה:

   מלבי"ם

   כוש, וגם היה לה תוקף ועזרת אנשי חיל יותר ממך, כי כוש עצמה כוש היה עוצם לה, וגם מצרים בעצמה אין קצה לאנשיה שהיו רבים מאד, וגם פוט ולובים (אשר) היו בעזרתך שעזרו לנינוה, גם המה היו אז בעזרת מצרים:

   אבן עזרא

   כוש עזרו מצרים גם פוט ולובים, שהיו בעזרתך ולא הועילו.

10. (י)גַּם־הִיא לַגֹּלָה הָלְכָה בַשֶּׁבִי גַּם עֹלָלֶיהָ יְרֻטְּשׁוּ בְּרֹאשׁ כָּל־חוּצוֹת וְעַל־נִכְבַּדֶּיהָ יַדּוּ גוֹרָל וְכָל־גְּדוֹלֶיהָ רֻתְּקוּ בַזִּקִּים

    מצודת דוד:גם היא. עם כל החוזק והעזר הלכה לגולה בשבי על ידי הכשדים ואת עולליה בקעו בראש כל החוצות ועל המכובדים שבה השליכו גורל לחלקם ביניהם וכל גדוליה אסרו בשלשלאות:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עולליה. בנים הקטנים:

    ירטשו. ענין בקיעה כמו וקשתות נערים תרטשנה (ישעיהו י״ג:י״ח):

    ידו. ענין השלכה כמו ואל עמי ידו גורל (יואל ד׳:ג׳):

    רתקו. ענין שלשלאות כמו עשה הרתוק (יחזקאל ז׳:כ״ג) ור״ל קשרו בשלשלאות:

    בזקים. גם הוא ענין שלשלאות כמו לאסור מלכיהם בזיקים (תהילים קמ״ט:ח׳) ועם כי אמר רתקו אמר גם בזקים לתוספת ביאור וכן מסעף פארה (ישעיה י):

    רש"י

    גם היא לגולה הלכה. אף היא הלכה בגולה אעפ"כ גדולתה לא עמדה לפני נבוכדנצר:

    רתקו. נכבלו לשון רתוקות כסף (ישעיה מ) עשה הרתוק (יחזקאל ז) שלשלות:

    בזיקים. שלשלאות:

    מלבי"ם

    גם היא לגולה הלכה כמוך, וגם עולליה ירוטשו כמו שקרה לך, ועל נכבדיה ידו גורל לקחתם לעבדים עפ"י הגורל:

    אבן עזרא

    גם שב אל מצרים, כי הלכה בגולה כנא אמון.

    רתקו כמו: עשה הרתוק, ורתיקות כסף.

11. (יא)גַּם־אַתְּ תִּשְׁכְּרִי תְּהִי נַעֲלָמָה גַּם־אַתְּ תְּבַקְשִׁי מָעוֹז מֵאוֹיֵב

    מצודת דוד:גם את. גם אתה נינוה לא תהיה טובה ממנה כי תהיה שכורה ר״ל מגודל הצרה תהיה מבולבלת בדעת כמו השכור: ותהי נעלמה. תהיה נעלמה מן העולם כאלו לא היית: גם את וגו׳. כמו שנוא בקשה עזר ומעוז להנצל מן האויב כן תבקשי את וכאומר והנה לא תמצא כמו שלא מצאה נוא:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נעלמה. מל׳ העלם:

    מעוז. ענין חוזק:

    רש"י

    גם את. אף לפי גדולתך תשכרי כמותה בכוס התרעלה ותהיה נעלמה:

    מלבי"ם

    גם את, ר"ל בזה אנחמך שכן קרה או יקרה לעיר גדולה כמוך, ומצייר כי בזה תשתה כוס תנחומין, כמנהג האבל בעת התנחומין, ותשכרי מן הכוס, ובזה תהי נעלמה תתעלם מן העין כאילו אינך עוד בעולם, גם את (תשכרי) את, אשר תבקשי עתה מעוז מאויב ותחשוב להשגב במבצר ולהנצל, לא יועיל לך זאת, כי.

    אבן עזרא

    גם מדבר אל נינוה.

    תהי כמו תהיי.

    וטעם נעלמה כאילו לא היתה כדרך ושתו ולעו היו כלא היו, כי השכור סרה דעתו כאילו איננו.

12. (יב)כָּל־מִבְצָרַיִךְ תְּאֵנִים עִם־בִּכּוּרִים אִם־יִנּוֹעוּ וְנָפְלוּ עַל־פִּי אוֹכֵל

    מצודת דוד:כל מבצריך. עריך המבצרים יהיו נוחים לכבוש כאלו היו תאנים והם מבוכרים בבשול כי אז אם ינועו את האילן נופלים הם מעצמם על פי הרוצה לאכלם כן בנקל יכבוש נ״נ את ערי מבצריך:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עם בכורים. כמו ובכורים וכן אדמוני עם יפה עינים (ש״א טו) ור״ל ויפה עינים:

    בכורים. ענין גמר הבשול כמו בכורה אותה נפשי (מיכה ז׳:א׳):

    ינועו. מל׳ הנעה והנדה:

    רש"י

    כל מבצריך תאנים עם בכורים. כל ערי מבצריך יהיו נוחים ליכבש ולבוז מה שבתוכה כאילני תאנים וכשהן עם בכורות מבושלת שבהם שכשמניעים האילן נופלים הבכורים לתוך פי האוכלים:

    תאנים. אילני תאנים:

    אם ינועו. אשר אם ינועו ביד אדם בחזקה:

    מלבי"ם

    כל מבצריך תאנים עם בכורים שבתנועה קלה אם ינועו יפלו מן האילן על פה של האוכל והתאנים הבכורים יפלו בקל יותר מן התאנים שלא נתבכרו, כן המבצרים שיתבכרו עתה יהיו יותר בנקל לכבשם:

    אבן עזרא

    כל הטעם מעצמם יפלו וילכדו.

13. (יג)הִנֵּה עַמֵּךְ נָשִׁים בְּקִרְבֵּךְ לְאֹיְבַיִךְ פָּתוֹחַ נִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי אַרְצֵךְ אָכְלָה אֵשׁ בְּרִיחָיִך

    מצודת דוד:נשים בקרבך. כאלו היה נשים בקרבך ר״ל לא יכלו למנוע ביאת האויב כאלו היו נשים ולא גבורים בעלי מלחמה: לאויביך. אל אויביך כאלו מעצמם נפתחו שערי אצריך וכאלו האש שרפה בריחי השערים ר״ל בקלות רב יכבוש אותה האויב:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בריחיך. כעין מטה לנעול השערים ע״י:

    מלבי"ם

    הנה, כי אין מי שילחם בעד המבצרים כי עמך כנשים שאינם בעלי מלחמה ולכן פתוח נפתחו שערי ארצך:

    אבן עזרא

    הנה בעבור היות עמך כנשים, על כן נפתחו שערי ארצך.

14. (יד)מֵי מָצוֹר שַׁאֲבִי־לָךְ חַזְּקִי מִבְצָרָיִךְ בֹּאִי בַטִּיט וְרִמְסִי בַחֹמֶר הַחֲזִיקִי מַלְבֵּן

    מצודת דוד:מי מצור שאבי לך. שאבי לך מים להיות מוכן לך לשתותו בימי המצור כי לא תוכל ללכת אז מחוץ לעיר לשתות מים כי האויב יהרוג אותך: חזקי מבצריך. למען תשגב בהן מפני האויב: בואי בטיט וגו׳. לטוח בנין החומה: החזיקו מלבן. אחזי מלאכת הלבנים לתקן עמהם בדקי החומה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מצור. כן יקרא העיר בעת שהגייסות צרים עליה:

    שאבי. כן יקרא לקיחת המים כמו ותשאב לכל גמליו (בראשית כ״ד:כ׳):

    ורמסי. מל׳ רמיסה ודריכה:

    בחומר. הוא הטיט וכפל הדבר במ״ש:

    החזיקי. ענין אחיזה:

    מלבן. מל׳ לבינה העומדים לבנין החומה:

    רש"י

    מי מצור שאבי לך. עיר שבאים לצור עליה אוספים להם בני העיר מים רבים לתוכה בתוך חביות לשתות בימי המצור כשאין בתוכה בורות:

    באי בטיט ורמסי. אותו לעשות ממנו לבינים כדי לחזק בו בדקי החומות:

    החזיקי מלבן. אחזי בידך המלבן העשוי לדפוס הלבינים ללבון בתוכה:

    מלבי"ם

    מי מצור, מתלוצץ על התעסקם לחזק את מבצריהם ולהשגב בתוכם, אומר הרוצה להסגר במצור צריך להיות לו יאורי מצור שיהיו מים מוכנים לו בשפע, ואתה אין לך מים מזומנים רק מי מצור שאבי לך, כשואב מים בכלים שהם מועטים, וגם לא יעמדו ימים רבים כי יסרחו, חזקי מבצריך כי אינם חזקים, ואמר ע"ז בדרך הלצה באי בטיט ורמסי בחמר כי הטיט אינו ראוי לעשות ממנו לבנים, שהם נעשים מן החמר לא מן הטיט הנדוש ברגלי אדם, שהלבנים הנעשים מן הטיט יתפוררו ויהיו כאבק. ואתה שאין לך חמר לעשות ממנו לבנים, בואי בטיט ורמסי בחמר, תרמסי את הטיט כאילו ע"י הרמיסה יעשה חזק כחמר, ואני אומר לך החזיקי מלבן צריך את להחזיק היטב את המלבן שלא תתפורר הלבנה לפרורים, כי באמת נעשה מטיט:

    אבן עזרא

    מי יהתל בה הנביא שאבי מים טרם בא הכשדים שתמצאי אותה בהיותך במצור.

    וטעם לבנה או מלבן מקום מעשה הלבנים:

15. (טו)שָׁם תֹּאכְלֵךְ אֵשׁ תַּכְרִיתֵךְ חֶרֶב תֹּאכְלֵךְ כַּיָּלֶק הִתְכַּבֵּד כַּיֶּלֶק הִתְכַּבְּדִי כָּאַרְבֶּה

    מצודת דוד:שם וגו׳. רצה לומר אבל לא תועיל בזה כי שם במבצריך תאכלך האש והחרב תכריתך ותאכלך כילק האוכל עשבי השדה ולא ישאיר מה: התכבד כילק. תהיה מטואט במטאטא כילק המכלה כל הירק: התכבדי כארבה. כפל הדבר לחוזק הענין:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כילק. מין ארבה:

    התכבד. ענין טיאוט וגריפה לנקות ובדרו״ל מכבדים את הבית (ברכות נה) וכן כבוד מכל כלי חמדה (לעיל ב):

    רש"י

    התכבד. במטאטי השמיד:

    כילק. הגומר ומכלה כל ירק השדה ויש פותרין התכבד כילק תתכסי בכובד גייסות כילק והתכבדי לשון עם כבד:

    מלבי"ם

    שם, אבל שם מדי תרמסי בטיט לחזק מבצריך תאכלך אש האויב, והחרב תכריתך ותאכלך כילק האוכל את עשב השדה, התכבד כילק, הילק הוא מין ממיני הארבה אשר בצאתו הוא רמה ואחר זמן יתעטף במעטפה (כמו שרוב הרמשים יתעטפו במסוה) וינוח שם זמן מוגבל ואחר יצא מן המעטפה ויתהוה ממנו בעל כנף ואז הוא ממין הארבה ויעוף, עפ"ז מדמה את המון הסוחרים והעמים שהיו נמצאים בעיר נינוה כילק בעוד שהוא רמה וזוחל על הארץ ולא יוכל לעוף, אבל אחר שנכבשה עיר נינוה יצאו מן המעטפה ונעשה להם כנפים ונעשו כארבה שיש להם כנפים ויעופו מן הארץ, וז"ש אתה רוצה להתכבד כילק ע"י הסוחרים הזוחלים בעירך כילק הזוחל, אבל תתכבדי כארבה כי במהרה יהיה להם כנפים לעוף מן הארץ:

    אבן עזרא

    שם, התכבד שם הפועל התכבדי, שתחברי אליך עם כבד בלי מספר.

16. (טז)הִרְבֵּית רֹכְלַיִךְ מִכּוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם יֶלֶק פָּשַׁט וַיָּעֹף

    מצודת דוד:הרבית. מאז הרבית רוכליך יותר מכוכבי שמים ועתה הם כילק הפושט כנפיו ויעוף ר״ל הנה נסו והלכו שבי:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הרבית. מל׳ רבוי:

    רוכליך. סוחריך וכן בעיר רוכלים שמו (יחזקאל י״ז:ד׳):

    פשט. ענין פרישה:

    ויעוף. מל׳ עפיפה ופריחה:

    רש"י

    ילק פשט ויעוף. יהיו קלים לצאת בסחורה כילק שפושט ועוף:

    מלבי"ם

    הרבית. מפרש מ"ש התכבד כילק, שכן הרבית רוכליך (שהם הסוחרים הקטנים מוכרי הסחורות לאחדים) מכוכבי השמים, והיה בתוכך כילק הרוחש ממקום למקום ואינו יוצא מגבול המדינה שהוא שם, אבל עתה תתכבדי כארבה כי ילק פשט הילק הזה פשט את המסוה ויצא מן המעטפה והוא ארבה בעל כנפים ויעף לארץ אחרת, ר"ל עתה כולם עזבו אותך:

    אבן עזרא

    הרבית עד עתה הרבית רוכליך, כמו סוחריך, וקרוב ממנו ולא תלך רכיל וכולם יהיו כילק שפשט על הארץ.

    ויעף ולא נראה.

17. (יז)מִנְּזָרַיִךְ כָּאַרְבֶּה וְטַפְסְרַיִךְ כְּגוֹב גֹּבָי הַחוֹנִים בַּגְּדֵרוֹת בְּיוֹם קָרָה שֶׁמֶשׁ זָרְחָה וְנוֹדַד וְלֹא־נוֹדַע מְקוֹמוֹ אַיָּם

    מצודת דוד:מנזריך. השרים בעלי העטרות היו כארבה וטפסריך היו כמין הגדול שבארבה אשר ביום קרה יחנו בגדרות וכאשר תזרח השמש וחם להם אז כ״א מהם נודד ללכת ולא ניכר מקומו היכן חנה ואיה הלכו וכן יהיו שרי נינוה כי לא יהיה ניכר אם היו שם מעולם ולא יהיו נודע איה הם כי מהם נהרגו מהם הלכו שבי:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מנזריך. מל׳ נזר ועטרה כמו את הנזר (מ״ב יא):

    וטפסריך. ענין שררה כמו פקדו עליה טפסר (ירמיהו נ״א:כ״ז):

    כגוב גובי. הוא מין ארבה וכן יוצר גובי (עמוס ז׳:א׳) ור״ל מין הגדול שבארבה ודוגמתו בעדי עדיים (יחזקאל ט״ז:ז׳) ור״ל בהטוב והיפה שבעדים:

    בגדרות. מל׳ גדר וכותל:

    קורה. מל׳ קור וצנה:

    נודד. מל׳ נדידה:

    אים. איה הם:

    רש"י

    מנזריך. שריך והמ"ם יסוד ושורש בתיבה כמ"ם של משמרתך ושל משמעתך ושל מנעליך ופעמים שהיא נופלת ממנה כמו נזיר אחיו (בראשית מט), וכן נזיריה שריה (איכה ד):

    וטפסריך. הממונים שלך:

    כגוב גובי. כחיילי גובאי גובי, קומלנגשטדי"ץ בלע"ז:

    החונים בגדרות ביום קרה. כן דרך הארבה והזבוב החסיל והילק בעת הקור נדבקים בכתלים וכשיבא חום הן נודדים משם והולכים להם כך יגלו כל עמך:

    ונודד. ומטלטל:

    ולא נודע מקומו אים. איפה הם ואנה הלכו:

    מלבי"ם

    מנזריך, גם הפחות והסגנים שהלבשת אותם נזר ועטרה, נדמו כארבה המעופף למקום אחר כן מרדו בך ויעופו להחסות תחת צל נ"נ הכובש אותך, וטפסריך הם הממונים על צבא המלחמה נדמו כגוב גובי, כקיבוץ של מיני ארבה אשר דרכם לחנות בגדרות ביום קרה, אז הם שקועים בגדרות ונרדמים כל ימות החורף, ועת אשר שמש זרחה אז ונודד כל אחד ידוד לבדו ולא נודע מקומו אים, כן כל ימי המלחמה נסתתרו בגדרות ובחורים ונרדמו ולא עשו מאומה, וכשנפתחו שערי העיר ברחו איש לנפשו:

    אבן עזרא

    מנזריך דגשות הנו"ן לא ידענו טעם לה והיא מגזרת נזר, בעלי הנזר שלך היו רבים כארבה.

    וטפסריך כמו שריך, והמלה רביעית בלי חבר.

    כגוב גובי כמו יוצר גובי. כמו קדש קדשים.

    שמש זרחה כחום היום.

    ונודד כמו: באין תהומות חוללתי, מהכפולים באחרונה.

    מקומו מקום אחד מהן, כי כן דרך הארבה ביום קרה מקבצים לרוב מאד ומקיפים העיר וחונים בגדרות, שהם חומות העיר ובחום עליהם השמש נודדים והולכין אחד מהם לא נותר, ולא נודע איה מקומם כאילו לא היו.

18. (יח)נָמוּ רֹעֶיךָ מֶלֶךְ אַשּׁוּר יִשְׁכְּנוּ אַדִּירֶיךָ נָפֹשׁוּ עַמְּךָ עַל־הֶהָרִים וְאֵין מְקַבֵּץ

    מצודת דוד:נמו רועיך. מנהיגי המלחמה כאלו נתנמנמו בשינה ועזבו הנהגת המלחמה: ישכנו אדיריך. הגבורים שוכנים במקומם ואינם הולכים למלחמה מול האויב: נפשו עמך. המון העם מצאו נופש ומרגוע על ההרים ואין מי מקבצם לרדת אל המלחמה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נמו. מל׳ תנומה ושינה:

    רועיך. מנהיגיך:

    אדיריך. גבוריך:

    נפושו. הוא מל׳ נופש ומרגוע כמו שבת וינפש (שמות לא):

    רש"י

    נמו רועיך. ל' תנומה:

    ישכנו. אין יכולים לקום:

    נפושו. כמו נפוצו וכל האותיות היוצאת ממוצא אחד מתחלפות זו בזו זי"ן שי"ן סמ"ך צד"י כולן יוצאין מסוף הלשון ושולי השניים:

    מלבי"ם

    נמו, מפרש כי כן נמו רועיך היינו המנהיגים שמנית על החיל נמו בשינה, ועי"כ ישכנו אדיריך הגבורים שלך שכנו במשכנותיהם ולא יצאו להלחם, וכן נפשו עמך כל עם המלחמה שבת וינפש, ולא לחמו, ועתה הם על ההרים ואין מקבץ, זה הנמשל של שמש זרחה ונודד, נפוצו על ההרים ואין מקבץ אותם:

    אבן עזרא

    נמו כמו: לא ינום.

    ישכנו כמו ישקטו ולא יתנועעו.

    נפושו נפזרו, וכמוהו: ופשו פרשיו. והטעם: כמו נפשטו וכמוהו ויצאתם ופשתם:

19. (יט)אֵין־כֵּהָה לְשִׁבְרֶךָ נַחְלָה מַכָּתֶךָ כֹּל שֹׁמְעֵי שִׁמְעֲךָ תָּקְעוּ כַף עָלֶיךָ כִּי עַל־מִי לֹא־עָבְרָה רָעָתְךָ תָּמִיד

    מצודת דוד:אין כהה. אין מי מיצר על שברך להיות זוהר פניו כהה וחשוכה ועם כי מכתך נחלה וכאובה מאד: שמעך. שמע מפלתך: תקעו כף עליך. ר״ל עוד ישמחו ועל מפלתך יכו כפם זה לזה דרך שמחה: כי על מי. רצה לומר מי הוא אשר לא עברה עליו תמיד רעתך כי לכולם הרעות ולכן הכל ישמחו במפלתך:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כהה. ענין עכירות וחושך כמו ככה הנגע (ויקרא יג):

    נחלה. מל׳ חולי:

    תקעו כף. ענין ההכות כף אל כף לשמחה וכן כל העמים תקעו כף (תהילים מ״ז:ב׳):

    רש"י

    אין כהה לשברך. אין מיצר על שברך כי הכל שמחים, כהה ל' דבר עמום:

    תקעו כף. לשמוח:

    מלבי"ם

    אין (רוח) כהה לשברך, ר"ל לא ימצא איש שיכהה רוחו עליו ויצטער על שברך, (ואין רוח) נחלה למכתך, גם על המכה שאחר השבר אין חולה ומצטער עליך, כי בהפך כל שומע שמעך ר"ל שמע של שברך תקעו כף עליך לסימן שמחה, כי על מי לא עברה רעתך תמיד, שהרעות לעמים רבים ולכן שמחו כולם על מפלתך:

    אבן עזרא

    אין כהה מגזרת: ותכהין עיניו שלא יתפשטו הפך פשה הנגע אז יחל להרפא. ויש אומרים: כמו חשכה ומלת נחלה מבנין נפעל מגזרת חלי והפועל עבר, או הוא תואר ותחסר מלת היא, כי הזקן מתוך שהעור נקמט סביב העי,ן וגם ככה בת עין לא תתפשט, כאמור אז ותכהין עיניו וככה הנגע, כאשר היא כהה שעור הנגע נקמט ולא פשה, אז יחל להרפא.