מיכה פרק ה׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא.

1. (א)וְאַתָּה בֵּית־לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם

   מצודת דוד:ואתה בית לחם אפרתה. בית לחם שביהודה נקראת אפרת כמ״ש בדרך אפרת היא בית לחם (בראשית מ״ח:ז׳) ולא זהו בית לחם שבזבולון המוזכר ביהושע: צעיר להיות וגו׳. ר״ל אתה משפחת בית דוד הבא מבית לחם מישי בית הלחמי מהראוי היה שתהיה הצעיר והנבזה בכל שרי יהודה וזהו לפי שבאת מרות המואביה: ממך לי יצא. ומ״מ יצא לי ממך מלך המשיח להיות מושל בישראל: ומוצאותיו מקדם. בזה יפרש אמריו שאין הכוונה לומר שהמלך המשיח בעצמו יולד בבית לחם אבל מוצאותיו מבית לחם מימים קדמונים מימי דוד המלך אבי המשפחה אם כן מקור מחצבת המשיח הוא מבית לחם ולא הוא בעצמו:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   צעיר. קטן ונבזה:

   באלפי. ענין שררה כמו אל תבטחו באלוף (לקמן ז):

   רש"י

   ואתה בית לחם אפרתה. שיצא דוד משם שנאמר בו (שמואל א י״ז:נ״ח) עבדך ישי בית הלחמי ובית לחם קרוי אפרת שנאמר (בראשית מ״ח:ז׳) בדרך אפרת היא בית לחם:

   צעיר להיות באלפי יהודה. ראוי היית להיות צעיר במשפחות יהודה מפני פסולת רות המואביה שבך:

   ממך לי יצא. משיח בן דוד וכה"א (תהילים קי״ח:כ״ב) אבן מאסו הבונים:

   ומוצאותיו מקדם. לפני שמש ינון שמו (שם):

   מלבי"ם

   ואתה בית לחם, (כבר התבאר בס' יחזקאל סי' ל"ז), שבעת קץ יתעוררו תחלה עשרת השבטים ועליהם מלך משיח בן יוסף והם יעשו חיל, ושבט יהודה שהם מפוזרים בין העמים חלשים ומועטים ילוו אליהם ויהיו טפלים להם תחת מלכות משיח בן יוסף, עד אח"כ שיקום משיח בן דוד בעז ה', ואז יקבלו כולם עליהם מלכות בית דוד, ואז יחדלו המלחמות, כי אליו גוים ידרשו והיתה מנוחתו כבוד, ואלה הדברים באר לנו נביאנו החוזה, ואמר, ואתה בית לחם אפרתה, אשר משם יצא דוד בן ישי בית הלחמי וצמח מלכות בית דוד, צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא להיות מושל בישראל, ר"ל עתה אתה עדיין צעיר וקטן משתהיה עם אלפי יהודה הנלוים אליך במדרגה זו שיצא ממך איש המיוחד לי להיות מושל בישראל, אתה עדיין קטן וחלוש שתגבר עם אלפי יהודה אשר עמך על אופן זה עד שאתה תמשול ממשל רב ומלך המשיח היוצא ממך שהוא משיח בן דוד יגבר חיל להיות מושל בישראל ושיהיה מוצאותיו מקדם מימי עולם, והיינו שיתגבר במלכות חזקה כפי מוצאותיו מקדם בימי דוד ושלמה שמלכו מלכות רב ועצום, הנך צעיר לזה חלוש וחסר כח אתה עם אלפי יהודה אשר עמך:

   אבן עזרא

   ואתה חבר השני שמות אפרת היא בית לחם, כמו: ולא עשו עם בית ירובעל גדעון.

   וטעם צעיר שהיא קטנה.

   ממך כל זה בעבור דוד שהוא ראש המלוכה, על כן ומוצאותיו מקדם - על דוד, והנה ידבר עם בית לחם אפרתה, כי מבני בניך הראשונים, יבא מושיע לישראל.

2. (ב)לָכֵן יִתְּנֵם עַד־עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה וְיֶתֶר אֶחָיו יְשׁוּבוּן עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:לכן יתנם. הואיל והגדלתי המשפחה ההיא אוסיף עוד לגדלם כי המושל הזה הוא מלך המשיח הוא יכלה את המון גוג שאמר למעלה קומי ודושי וגו׳ וז״ש יתנם עד עת וגו׳ ור״ל הוא יתנם בצרה גדולה עד שיהיו כמו העת אשר היולדה כורעת ללדת שהיא מצירה מאד: ויתר אחיו. ר״ל הנשארים מהמון גוג מאחיו ובני עמו הם ישובון על בית ישראל להיות נכנעים להם:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   לכן יתנם עד עת יולדה. יתנם ביד אויביהם עד בא העת אשר חלה וילדה ציון את בניה ציון אשר החזיקה עתה חיל כיולדה ועכשיו היא קרויה יולדת ורבותינו אמרו מכאן אין בן דוד בא עד שתפשוט המלכות הרשעה ט' חדשים על כל העולם כולו אך לפי פשוטו זהו הצעה שפירשתי:

   ויתר אחיו. של מלך יהודה כלומר שאר שבט יהודה:

   ישובון על בית ישראל. יתחברו עם שאר השבטי' והיו לממלכה אחת ולא יחצו עוד לשתי ממלכות:

   מלבי"ם

   לכן, שיעור הכתוב לכן עד עת יולדה ילדה (ועד עת אשר) יתר אחיו ישובון יתנם על בית ישראל, לכן כל משך הזמן טרם יגמר קיבוץ הגליות שזה נמשל ללידת היולדה, כמ"ש כי חלה גם ילדה ציון את בניה, ועד עת שיתר אחיו של יהודה ישובון לארצם, עד העת ההיא יתנם (לאלפי יהודה) על בית ישראל, ר"ל לכן כל עת שלא יגמר קיבוץ הכללי ולא יהיה עדיין כל גלות יהודה מאוספים בא"י, כל העת ההיא יהיו בית ישראל (שהם עשרת השבטים ומשיח בן יוסף שהוא מהם) העקר, הם יהיו הלוחמים והמושלים ובית יהודה יהיו טפלים להם (כמ"ש ביחזקאל שם, הנני לוקח את עץ יוסף וכו' ונתתי אותם עליו את עץ יהודה כמש"פ שם):

   אבן עזרא

   לכן יתן השם ישראל שיעמדו בצרה בעת יולדה, עד שיתחבר זה המושל וקרוביו עם בני ישראל. ויפת אמר: כי יתנם המשיח והטעם יניחם, כדרך: על כן לא נתתיך.

3. (ג)וְעָמַד וְרָעָה בְּעֹז יְהוָה בִּגְאוֹן שֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו וְיָשָׁבוּ כִּי־עַתָּה יִגְדַּל עַד־אַפְסֵי־אָרֶץ

   מצודת דוד:ועמד ורעה. מלך המשיח הוא ינהיג אותם בעוז ה׳ ר״ל ולא בעוצם ידו כי מה׳ היתה זאת: בגאון. ברוממות שם ה׳ אלהיו והוא כפל ענין במ״ש: וישבו. ישראל ישבו בארצם בהשקט ושאנן: כי עתה. ר״ל בזמן הזה יגדל שמו להתפרסם עד קצות הארץ:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ורעה. ר״ל ינהיג:

   בגאון. ענין רוממות:

   אפסי. קצות כי בקצוות הארץ היא אפס וכלה:

   רש"י

   ורעה. ופרנס את ישראל:

   וישובו. מן הגליות:

   כי עתה יגדל. מלכם:

   עד אפסי ארץ. והביאום מנחה אליו בסוסים וברכב:

   מלבי"ם

   ועמד, אבל אח"כ יעמוד המשיח מבית לחם אפרתה, היינו שיעמוד ויתגבר על האומות, ורעה את ישראל, ומפרש, ועמד בעז ה' שיעמוד נגד האומות בכח ה', ורעה בגאון שם ה' אלהיו בקדושת שם ה' ירעה את ישראל (כמ"ש והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט) וישבו, ר"ל מאז לא לחמו עוד, רק ישבו במנוחות שאננות, וכמ"ש והיתה מנוחתו כבוד, כי עתה וכו'.

   אבן עזרא

   ועמד ורעה יהיה רועה ישראל, בעוז השם וישבו לבטח.

4. (ד)וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי־יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם

   מצודת דוד:והיה זה שלום. פרסום שמו יהיה סבת השלום אף אשור כי יבוא בארצנו וגומר לא יהיה נעדר השלום כי לא יבא למלחמה כמו לשעבר כי בהכנעה יבוא: והקמונו עליו. אנחנו נמשול בארצו ונקים עליו נציבים מתחת ידינו: שבעה רועים. ר״ל מנהיגים את העם להורותם הדרך: נסיכי אדם. בני אדם מושלים על העם:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ידרוך. מלשון דריכה והלוך:

   בארמנותינו. מלשון ארמון והיכל:

   נסיכי. ענין שררה:

   אדם. רצה לומר חשובים:

   רש"י

   והיה זה שלום. גמור וקבוע באין הפסק עוד ולא ידמה לשאר התשועות שהיו צרות אחריהן:

   אשור כי יבא. הרי כי משמש בלשון אם, אם יבא בארצנו כאשר בא עתה:

   והקימונו עליו שבעה רועים. שבעה ושמונה רבותינו פירשו שמותיהן במסכת סוכה ואיני יודע מהיכן למדו:

   מלבי"ם

   (ד-ה) והיה וכו', ר"ל כי עתה יגדל עד אפסי ארץ וזה יהיה ע"י שלום, שגדולת מלך המשיח תתפשט עד אפסי ארץ ולא ע"י מלחמות רק בכח השלום, וזה עצמו תהיה גדולתו שלא יצטרך למלחמה כי כל העמים יקבלו תורתו ודתו ומלכותו עליהם, ושיעור הכתובים והיה זה שלום והציל מאשור כי יבוא בארצנו, שהשלום יצילנו אז מאשור שלא נצטרך ללחום נגדו כמקדם, כי השלום שיהיה אז יציל אותנו מאשור, כי יכנע תחתינו וידרוש ברית שלום, ומ"ש אשור כי יבא בארצנו וכו' עד ואת ארץ נמרוד בפתחיה, הוא מאמר מוסגר, ר"ל עד עתה קודם שיעמוד משיח בן דוד בעוד ימלוך משיח בן יוסף הוצרכנו למלחמה כל ימי מלחמת גוג ומגוג, ואם אשור בא בארצנו עד עתה, או גם כשדרך בגבולנו, הוצרכנו להקים עליו שבעה רועים שילחמו אתו, והם רעו את ארץ אשור בחרב עד שהוצרכו לחרב ומלחמה, וגם רעו את ארץ נמרוד (שהוא מדינת בבל שנמרוד היה שם המלך הראשון) בפתחיה שהוצרכו ללכת עד פתח ארצם ולרעותם ולשברם שם ע"י מלחמה ומצור, אבל עתה לא יהיה כן רק והיה זה שלום והציל ר"ל השלום יציל אותנו מאשור כי יבא בארצנו. ובענין השבעה רועים ושמונה נסיכים, כבר יש פי' רבים במפו', וי"ל עוד שרמז על זמן הקודם, שמעת שהחל האויב לקצות בישראל שזה היה בימי יהואחז בן יהוא (מ"ב י"ג ז') עד שבא מלך אשור והגלם בימי הושע בן אלה, היו שמונה נסיכים ר"ל מלכים לעשרת השבטים, והם יואחז יואש בנו ירבעם בנו זכריה בנו מנחם פקחיה פקח הושע הם שמונה (כי שלום נהרג תיכף ואינו מן החשבון) ואח"ז היו שבעה רועים מבית יהודה, יחזקיה מנשה אמון יואחז יהויקים יכניה צדקיה, גם יל"פ על לעתיד, שכפי נבואת יחזקאל שנבא על מלחמות גוג ומגוג בסי' ל"ב ובסי' ל"ח, הנה לפי מה שנבא על המלחמה בסי' ל"ב שאשור יבא אז על א"י לעשות מלחמה עם אדום כמו שפרשתי שם, יבואו אז שבעה רועים, שהם מצרים, עילם, משך, תובל, אדום, נסיכי צפון, צידוני, והמלחמה שנבא עליה בסי' ל"ח יש שמונה נסיכים, והם גוג נשיא ארץ המגוג, משך, תובל, פרס, כוש, פוט, גומר, בית תוגרמה, ושם בארתי שפעם א' יבא אל הארץ ולא יכנס אל ירושלים ועל זה אמר כי יבא בארצנו ופעם א' יבא עד ירושלים ועל זה אמר וכי ידרוך בארמנותינו:

   אבן עזרא

   והיה זה שלום לא יפחד אנוש מאשור אם יבא בארצנו. ועוד: הקמונו עליו - והטעם אם רצה אשור לבוא בארצנו יקומו שרי זה המושל רבים.

   שבעה גם שמנה, כדרך: תן חלק לשבעה וגם לשמונה והטעם כפול, כי נסיכים כמו רועים, והנה אינה חמשה עשר.

5. (ה)וְרָעוּ אֶת־אֶרֶץ אַשּׁוּר בַּחֶרֶב וְאֶת־אֶרֶץ נִמְרֹד בִּפְתָחֶיהָ וְהִצִּיל מֵאַשּׁוּר כִּי־יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בִּגְבוּלֵנוּ

   מצודת דוד:ורעו. הם ינהיגו את ארץ אשור בחרב ר״ל יהרגו בחרב את המסרב על הנהגות׳ ארץ נמרוד. היא בבל כמ״ש בנמרוד ותהי ראשית ממלכתו בבל וגומר (בראשית י): בפתחיה. ר״ל ינהיגום בפרסום בפתחי שערי העיר: והציל מאשור וגו׳. ר״ל במה שיעמיד מלך המשיח באשור נציבים מבני ישראל בזה יציל את ישראל מאשור אשר יבוא בארצינו כי לפי שיהיה אימת הנציבים עליהם לא יבואו למלחמה כ״א להראות הכנעה:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ורעו. יגהיגו:

   בפתחיה. מלשון פתח:

   רש"י

   ורעו את ארץ אשור. וירוצצו כמו (שם ב) תרועם בשבט ברזל:

   ואת ארץ נמרוד. היא בבל:

   בפתחיה. בשערי מדינותיה:

   אבן עזרא

   ורעו דרך משל, כי ימלכו עליכם בחזקה.

   וארץ נמרוד היא בבל.

   בפתחיה על החרב, כמו והמה פתיחות. יש אומרים: בפתחי הארץ והנה יצילו מאשור.

6. (ו)וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת יְהוָה כִּרְבִיבִים עֲלֵי־עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא־יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם

   מצודת דוד:בקרב עמים רבים. הוא גוג והמלכים אשר עמו: כטל מאת ה׳. ר״ל אז לא יתלו בטחונם בעכו״ם אלא יתלו בטחונם בה׳ כמו בטחון ירידת הטל שהוא מה׳ לבד וכן בטחון הרביבים אשר המקוה להם לא יקוה לאיש שהוא יורידו לפי שאין ביד אדם כן אז לא יקוה למי רק לה׳: ולא ייחל וגו׳. הוא כפל ענין במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כרביבים. הוא המטר החזק כמו וימנעו רביבים (ירמיה נ):

   ייחל. מלשון תוחלת ותקוה:

   רש"י

   כטל מאת ה'. שאין בא לעולם ע"י אדם ולא יבקשו פני אדם עליו כך לא יקוה ישראל לעזרת איש כי אם בה':

   מלבי"ם

   והיה שארית יעקב, גם השארית אשר ישארו אז בקרב העמים ולא ילכו לא"י יהיו דומים כטל מאת ה', ר"ל שלא יהיו כמו עתה שמקבלים השפע באמצעות העמים אשר הם בתוכם רק יהיו כטל הבא מאת ה', וגם ידמו כרביבים עלי עשב שהם מצמיחים את העשב והם אין מקבלים ממנו תועלת, כן ישפיעו טוב וחסד להעמים אשר הם בתוכם והם לא יקבלו מהם דבר, כי לא יקוו לאיש להשיג ממנו טוב וחסד, כי ישיגו כל שפעם מאת ה' בבלי אמצעי:

   אבן עזרא

   והיה שארית יעקב אותם שלא יכלו, שהתחברו עם בית הלחמים, כי יהיה מקומם רחוק כי עודם בגלות.

   כטל מאת ה' והטעם שיבטחו על השם לבדו ולא על מלכי הגוים שהם בארצם, כמו הטל שאינה ברשות אדם רק ביד השם, או ילמד ישראל העמים לקרוא בשם ה' ויהיו בקרבם, כדרך: אהיה כטל לישראל, וכל גוי לא יקוה לאיש.

7. (ז)וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן אֲשֶׁר אִם עָבַר וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל

   מצודת דוד:והיה שארית יעקב. ר״ל לכן יגבר ידם ויהיו בקרב העכו״ם הרבים ההם כאריה בחית היער וככפיר בעדרי הצאן אשר אם מי מהם עבר דרך עליהם הוא רומס וטורף ואין מי מציל עצמו מידו כן הם יהרגו בחיל גוג ומגוג ההם ואין מי יעמוד נגדם:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בבהמות יער. ר״ל בחית יער וכן ושן בהמות (דברים ל״ב):

   ככפיר. ארי בחור:

   ורמס. ענין דריסה ברגל:

   רש"י

   כאריה בבהמות יער. כך יהי מלכם שליט בכל:

   ורמס וטרף. רמס היא דריסת הארי כשהוא רעב ואוכלו במקומו וטרף הוא כשנושא את הטרף למעונותיו בשביל גורותיו ולבאותיו:

   מלבי"ם

   והיה שארית יעקב, ולענין הגבורה נגד צורריהם אשר עד עתה היה כשה נדחה בין אריות, כמ"ש שה פזורה ישראל אריות הדיחו, עתה יהיו המה כאריה וככפיר, ויש הבדל בין גוים ובין עמים, שגוים הם פחותים מעמים ואין להם מלך, ועמים הם חשובים שיש להם מלך, ולעומת זה גוי מציין הקיבוץ הגדול יותר מן שם עם, והאריה הוא הזקן והכפיר הוא הקטן, ודרך האריה לצאת על טרפו אל היער והוא טורף בהמות גדולות, והכפיר ישב בסוכו למו ארב ואינו יוצא על טרפו וטורף רק בהמות קטנות, ובזה מצייר שידמה בגוים הגדולים הפחותים כאריה בבהמות יער, שהגם שהגוים ידמו כבהמות יער גדולים, ידמו הם לנגדם כאריה גדול, עד שיצא אל מדינות הגוים להלחם אתם ולטרף בם טרף, ובקרב עמים רבים שהם קטנים מגוים והם חשובים יותר ידמו ככפיר בעדרי צאן, שאינו יוצא על טרפו, כן לא יצאו אליהם ללחום אתם במדינתם, כי רובם יקבלו עול מלכות שמים, רק אלה שיבואו אל מעונתם לעשות אתם מלחמה בא"י, כמו העמים שיצבאו על הר ציון בחיל גוג ומגוג, יטרפו אותם ככפיר הטורף במעונתו והם יהיו חלשים לנגדם כעדרי צאן, ומפרש אשר אם עבר ורמס (ר"ל שהאריה עובר ביער חוץ למעונתו ורומס, והכפיר טורף במעונתו, ואין מציל מידם):

   אבן עזרא

   והיה ברצותם לבוא בבית המקדש.

8. (ח)תָּרֹם יָדְךָ עַל־צָרֶיךָ וְכָל־אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ

   מצודת דוד:תרום ידך. אז תרום ידך להתגבר על צריך ויכרתו כולם:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תרום. מלשון רוממות:

   צריך. מלשון צר ואויב:

   מלבי"ם

   תרום ידך, לא יצטרכו ללחום את צורריהם בשתי ידים רק יד אחת יהיה די להרימה על צריך, ויש הבדל בין צר ואויב שהצר מציר בפועל ולוחם אתו, והאויב דורש רעתו ואינו מציר בפועל, ועל הצוררים שלוחמים אתך תרום ידך, והאויבים יכרתו מעצמם:

   אבן עזרא

   תרם גבורתם תראה על הכל והאויבים השם יכריתם.

9. (ט)וְהָיָה בַיּוֹם־הַהוּא נְאֻם־יְהוָה וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְהַאֲבַדְתִּי מַרְכְּבֹתֶיךָ

   מצודת דוד:והכרתי סוסיך. ר״ל לא תהיה נושע בגבורת הסוס ובמרכבות כ״א בעזר אלוה:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   והכרתי סוסיך. היא עזרת מצרים שאתם נשענים עליהם להמציאכם סוסים:

   מלבי"ם

   והיה, ר"ל זה יהיה בתחלה בעוד שתהיה מלחמת גוג לנגדם, יצטרכו לטרוף ולהרים ידם, אבל ביום ההוא, ר"ל אחר מלחמת גוג ומגוג אז לא יצטרכו עוד למלחמה כלל כי ה' יכרית את אויביהם,והנה למלחמה היה צריך, א] סוסים ומרכבות ואז והכרתי סוסיך, ב] היה צריך ערי נשק וערי מבצר, על זה אמר:

   אבן עזרא

   והיה והכרתי סוסיך לעשות מלחמה, כי אין צורך.

10. (י)וְהִכְרַתִּי עָרֵי אַרְצֶךָ וְהָרַסְתִּי כָּל־מִבְצָרֶיךָ

    מצודת דוד:ערי ארצך. עיר המוקפת חומה נקראת בשם עיר לבד ואם היא מבלי חומה נקראת עיר פרוז ולזה אמר הנה אז לא יהיה לך ערים המוקפות חומה להשגב בה כי עוד לא יבא עליך מלחמה: והרסתי וגו׳. הוא כפל ענין במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    והרסתי. ענין נתיצה ושבירה:

    מבצריך. ערי המבצר:

    רש"י

    והכרתי ערי ארצך. ולא תצטרך לערי מבצר:

    מלבי"ם

    והכרתי ערי ארצך, ר"ל הערים ששייכים אל הארץ והמדינה, כי ערי הרכב וערי הנשק לא היו שייכים אל העם רק אל כלל המדינה ונקראים ערי הארץ, ונגד המבצרים אמר והרסתי כל מבצריך, ג] היה להם מכשפים ומעוננים מתי יצליחו במלחמה, על זה אמר:

    אבן עזרא

    והכרתי ערי ארצך מוקפות החומה, כי לולי פחד אויב טוב לאדם לשבת בפרזות שהאויר רחב. והטעם: שיהיה שלום בארץ ואין צורך למבצרים.

11. (יא)וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים מִיָּדֶךָ וּמְעוֹנְנִים לֹא יִהְיוּ־לָךְ

    מצודת דוד:והכרתי כשפים. בראותך השגחתי בך לא תעסוק עוד בכשפים לדעת מה מהעתידות:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ומעוננים. ענין כשוף כמו מעונן ומנחש (דברים י״ח):

    מלבי"ם

    (יא-יג) והכרתי כשפים מידך, ד] היה ביניהם עבודת פסילים ומצבות ואשרים, על זה אמר והכרתי פסיליך וכו' ונתשתי אשיריך, והשמדתי עריך, היינו הערים שעבדו בהם ע"ז יהיו כערים הנדחות:

    אבן עזרא

    והכרתי כשפים מעשה התולדות, כי מן התולדות יבאו הכשפים.

    ומעוננים מסתכלים בעננים לדעת העתידות.

12. (יב)וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְלֹא־תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ

    מצודת דוד:והכרתי פסיליך. כי אז תכיר שאין אלוה מבלעדי: למעשה ידיך. הפסילים שהם מעשה ידי אדם:

    עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא

    אבן עזרא

    והכרתי פסיליך עץ ואבן:

13. (יג)וְנָתַשְׁתִּי אֲשֵׁירֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְהִשְׁמַדְתִּי עָרֶיךָ

    מצודת דוד:ונתשתי. ר״ל עוד לא תשתחוה לאשרים: והשמדתי עריך. ואז אשמיד אני את שונאיך:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ונתשתי. ענין עקירה כמו לנתוש ולנתוץ (ירמיה א):

    אשיריך. מלשון אשרה והוא אילן הנעבד:

    עריך. שונאך כמו ויהי ערך (ש״א ט״ז):

    רש"י

    והשמדתי עריך. ואשיצי בעלי דבבך וכן (ישעיהו י״ד:כ״א) ומלאו פני תבל ערים וכן (שמואל א כח) ויהי עריך:

    אבן עזרא

    ונתשתי והשמדתי. הערים שהיו האשרים בהם שלא יזכרו. ורבי מרינוס אמר: כי עריך, כמו: ויהי ערך.

14. (יד)וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה נָקָם אֶת־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמֵעוּ

    מצודת דוד:ועשיתי וגו׳. בחמה שפוכה אעשה נקם עם העכו״ם אשר לא שמעו מעולם נקמה מופלגת כזאת:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ועשיתי, ואז אעשה נקמה בגוים אשר לא ישמעו לחזור לדת האמת ולקבל עליהם מלכות שמים כמבואר בסוף זכריה: