קהלת פרק ו׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך ותורה תמימה.

1. (א)יֵשׁ רָעָה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְרַבָּה הִיא עַל־הָאָדָם

   מצודת דוד:ורבה היא. הרעה הזאת היא גדולה על האדם ומצירה מאד:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מצודת ציון

   ורבה. גדולה כמו על כל רב ביתו (אסתר א ח):

   רש"י

   ורבה היא על האדם. בהרבה בני אדם היא נוהגת:

   אבן עזרא

   יש רעה. רב בלשון הקדש על ארבעה ענינים. האחד רב שהוא הפך מעט לרב תרבו את נחלתו והשני רב את יוצרו מלשון ריב והשלישי רב מלשון רבה רשת אך הוא מפעלי הכפל כמו השמיעו על בבל רבים והבא אחריו יורה עליו והוא על משקל דלים רכים ופעל עבר מן רכים יען רך לבבך וכן וברקים רב ויהומם יורה עליו תחלת הפסור וישלח חציו ויפיצם והרביעי גדול כמו מושיע ורב והצילם על כל רב ביתו קרית מלך רב והוא דוד כענין קרית חנה דוד ויש מפרשים שהוא המקום ואיננו נכון בעבור שלא הודיע המלות ותהיינה למלך הרב ולשון רבים רבי המלך ולשון נקבה רבה ורבה היא על האדם:

   תרגום

   אִית בִּשָׁתָא דַּחֲזֵית בְּעָלְמָא הָדֵין תְּחוֹת שִׁמְשָׁא וְרַבְּתָא הִיא עַל בְּנֵי אֱנָשָׁא:

   אלשיך

   הנה בזה יספר רוע מדת כמה בני אדם שהעשירם ה' למען זכות אותם בצדקה יכוננו ולא יעשו כן ישימו כל מגמת פניהם להעשיר את בניהם אחריהם ולא יעשו צדקה וזה ידמה לממית עצמו ברעב להאכיל את איש נכרי כן זה כל מה שיתן לצדקה בחייו אז בסילוקו הוא מאכיל א"ע אך מה שמשאיר לבניו הוא כנותן את הזולת כמאמר שלמה עצמו בפסוק אל תיגע להעשיר כו' וכמאמר מונבז אבותי גנזו לאחרים ואני לעצמי וזה יאמר יש רעה ראיתי תחת השמש לומר כי בבחינת מה שלמעלה מהשמש טובה היא כי ה' למעלה חשבה לטובה כ"א שהאדם מהפכה ורעה זו רבה היא על האדם והיא איש אשר נתן לו האלהים עושר וכו' והאלהים נתן לו כי ידע כי בזה יזכה את ארחי אם יבחר בטוב ואינני חסר לנפשו שהוא להשלימה ע"י הכנת עשרו מכל אשר יתאוה האלהים הנזכר שיעשה האדם להשתלם כי היא תאותו יתברך כי הכל מוכן לפניו וראינו בעינינו כי לא ישליטנו האלהים לאכול הוא בעצמו ממנו שהוא בצדקה להאכיל את עצמו כי איש נכרי הוא יורשו יאכלנו והנה זה הבל האכילו את בניו ולא לעצמו וש"ת ולמה לא ישליטנו האלהים לעשות צדקה לז"א וחלי רע הוא כי לא על חנם לא השליטו ה' כ"א חלי עין רע יש לזה שלא השליטו ה' להטיב לעצמו: או ידבר על בני אדם עשירי ארץ שמצמצמים לעצמם כעני ודל ומשמרים אוצרות הוא לאשר לא עמל בו כיורשיו או הנושא את אלמנתו וכיוצא ונתן טעם לדבר וזה אומר יש רעה אשר וכו' וברבים הוא כי רבים יכשלו בה והיא איש אשר נתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד ולהיות כי מלח ממון חסר אך זה איננו חסר מהונו מאומה כדי למלחו ולקיימו בצדק' בשביל נפשו וזה אמר ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה האלהים כנזכר שיעשה צדקה שעל כן העשירו ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו מדה כנגד מדה הוא לא רצה להאכיל לזולת גם הוא לא יאכל ממנו או שלא ישאירנו לו כ"א יעשה לו כנפים ויעוף ממנו אל זולתו כמ"ש במדרש רבה קודשא בריך הוא לא עביד דינרין אלא דשקיל מן דין ויהיב לדין או שלא יתננו לאכול ממנו שישים בלבו אכזריות על עצמו שלא יאכל ויפזר עד יבא אחר כיורשו או נושא אלמנתו ויקחנו במלואו כי היה כפקדון אצלו ולא יאכל ממנו וגם זה מדה כנגד מדה הוא לא האכיל לנפשו שהוא חלק אלוה ממעל גם האלהים לא ישליטנו לאכול לגופו וישים בלבו ירעיב את עצמו והנה זה הבל שראוי לאדם להביט אליו כי קל הוא להכינו וחלי רע הוא בלתי מעלה ארוכה כי אין מתרפא ממנו:

   תורה תמימה

   יש רעה וגו׳. אמר ר׳ שמואל בר אמי, זו מחשבתן של רמאים, כגון המערב מים ביין, העושה קנה מאזנים ארוך מצד זה וקצר מצד זה . (שם)

2. (ב)אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן־לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר־יִתְאַוֶּה וְלֹא־יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כִּי אִישׁ נָכְרִי יֹאכֲלֶנּוּ זֶה הֶבֶל וָחֳלִי רָע הוּא

   מצודת דוד:איש וגו׳. רוצה לומר ראיתי איש וגו׳: וכבוד. מן הבריות, והוא דבר המרחיב את הלב ומשמחו: ואיננו חסר לנפשו. אין הוא חסר אל נפשו מכל אשר יתאוה רוצה לומר יוכל הוא למלאות רצון נפשו בכל מה שיתאוה כי אין חסר לו כלום: ולא ישליטנו האלהים. אבל האלהים לא נתן לו ממשלה ויכולת ליהנות מן העושר, כי הטה את לבבו לקמץ: איש נכרי. הזר ממנו שאינו ראוי לירשו הוא יאכל את העושר, כי יבא לידו ויהנה ממנו: זה הבל. אסיפת ההון היה מבלי תועלת, והוא מכאוב רע בראותו שזולתו יהנה ממה שקבץ הוא:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   רש"י

   עושר ונכסים. לפי פשוטו כמשמעו:

   ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו. שיהא שמח בחלקו למצוא קורת רוח בעשרו כי שואף לעשות ולהרבות הון כענין שנאמר (חבקוק ב) והוא ימות ולא ישבע וגם לא ישליטנו לעשות צדקה לאכול הימנה לעתיד ואיש נכרי יטול אותו ממון ויעשה בו צדקה ויהנה ממנו, ומדרש אגדה בדברי תורה:

   עושר ונכסים וכבוד. מקרא משנה ואגדה:

   לא ישליטנו. שלא זכה לגמרא ומתוך כך אין הנאה ממנו בשום דבר הוראה: כי איש נכרי יאכלנו זה בעל הגמרא:

   אבן עזרא

   איש. יש מפרשים נכסים כמו רכוש ומלת חסר ומלת מלא על דרך אחת והם שתיהם מן הפעלים העומדים אע״פ שצריכין סמיכה והענין כשיאמר האומר חסר הוא פלוני צריך שיוסיף לבאר חסרונו אם מחכמה אם מהון אם מגדולה הלא תראה חסר משוגעים אני והוא סמוך וענינו חסר מכל תאות נפשו והוא בבנינים הכבדים פועל יוצא כמו ותחסרהו מעט מאלהים שמתו חסר מעט מאלהים וטעה האומר כי הוא יוצא לשנים פעולים ונמצא מן הכבד הנוסף והממעיט לא החסיר ענינו לא הוליד חסרון והנה הוא כמו פועל יוצא כמו העדיף:

   תרגום

   גְּבַר דִי הַב לֵיהּ יְיָ בְּמַזָּלֵיהּ עוֹתַר וְנִכְסִין וְלֵיתוֹהִי מַחְסַר לְנַפְשֵׁיהּ מִכָּל דִי יִתְרְעֵי וְלָא אַשְׁלְטֵיהּ יְיָ עַל עוּתְרֵיהּ לְמִטְעַם מִנֵּיהּ אֱלָהֵין יְמוּת בְּלָא וְלַד וְלָא חָס עַל קְרִיבֵיהּ לְאַחְסָנוּתֵיהּ לֵיהּ אֲרוּם אִנְתְּתֵיהּ תְּהֵא מִתְנַסְבָּא לִגְבַר חִילוֹנָאֵי וְיַחְסְנִינֵּיהּ וְיֵכְלִינֵּיהּ כָּל דֵּין גְּרַמוּ לֵיהּ חוֹבוֹהִי דְּלָא עֲבַד מִנֵּיהּ מִדָּעַם טָב וְאִתְהֲפֵיךְ עָתְרֵיהּ לְמֶהֱוֵי לֵיהּ לַהֲבָלוּ וּלְמַרְעָא בִישָׁא:

   תורה תמימה

   איש אשר וגו׳. דרש ר׳ לוי, איש אשר יתן לו האלהים עושר – זה בעל מקרא , ונכסים – זה בעל משנה , וכבוד – זה בעל תוספתא , ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה – אלו משניות גדולות, כגון משנתו של ר׳ חייא ושל ר' הושעיא ושל בר קפרא , ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו – זה בעל אגדה שאינו לא אוסר ולא מתיר, לא מטמא ולא מטהר , כי איש נכרי יאכלנו – זה בעל תלמוד שמטמא ומטהר אוסר ומתיר . (ירושלמי הוריות פ"ג ה"ה)

3. (ג)אִם־יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה וְרַב שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי־שָׁנָיו וְנַפְשׁוֹ לֹא־תִשְׂבַּע מִן־הַטּוֹבָה וְגַם־קְבוּרָה לֹא־הָיְתָה לּוֹ אָמַרְתִּי טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל

   מצודת דוד:מאה. רוצה לומר מאה בנים המשמח לב מולידם: ורב וגו׳. בגודל ובכבוד אשר יהיו ימי שניו: ונפשו. אבל נפשו לא שבעה מן הטובה, כי לא מילא תאותה בשום דבר: לא היתה לו. כי חית השדה אכלוהו: טוב ממנו. מי שאירע לו כאלה, נפל האשה טוב ממנו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מצודת ציון

   ורב. גדול רוצה לומר מכובד:

   הנפל. כן יקרא הנולד מת:

   רש"י

   אם יוליד איש מאה. בנים:

   ורב שיהיו ימי שניו. (ורב הון וכל טוב ימי שניו) שלו, ורב לשון די, די לכל טובה:

   ונפשו לא תשבע. מאותה הטובה שאינו שמח בחלקו להתקרר רוחו במה שבידו:

   וגם קבורה לא היתה לו. פעמים שנהרג וכלבים אוכלים אותו וכל הדברים האלו נמצאו באחאב שהוליד בנים הרבה וממונו הרבה והיה חומד של אחרים ולא מצא קורת רוח בממונו וכלבים אכלוהו:

   טוב ממנו הנפל. של אשה כי הנפל בהבל בא והלך ולא ראה טובה ולא נתאוה לה ואין לו להצטער:

   אבן עזרא

   אם יוליד. אם יוליד. אם יוליד בנים רבים ודרך לשון הקדש לזכור עשרה ומאה ומאה ואלף בעבור בעבור היותם כלל חשבון הלא תראה כי בהשלמת העשרה תחל באחד גם יזכרו שבעה ובמקומו אפרשנו:

   ושנים רבות יחיב. עד שיהיה ישיש:

   ורב שיהיו ימי שניו. ממנהג העולם:

   וגם קבורה. התכריכין שיקבר בהם המת:

   והנפל. הוא נפל אשה:

   תרגום

   אִין יוֹלִיד גְּבַר מְאָה בְּנִין וּשְׁנִין סַגִּיאִין יֵיחֵי וּבְשָׁלְטָנוּתָא וְרַבָּנוּתָא הוּא דִי יהוֹן יוֹמֵי שְׁנוֹהִי וְנַפְשֵׁיהּ לָא שָׂבְעַת מִן טַבְתָא דַּהֲוָת לֵיהּ עַל דִי רְחִים עַל עָתְרֵיהּ וְלָא קְנָא מִנֵּיהּ שְׁמָא טָבָא אַף בֵּית קְבוּרְתָא לָא הֲוָת מְזַמְּנָא לֵיהּ אֲמָרִית אֲנָא בְּמֵימְרִי דְּטָב מִנֵּיהּ שְׁלִילָא דְּלָא חֲזָא עַלְמָא הָדֵין:

   אלשיך

   הנה כלל כל הכתובים הנאמרים הוא כי אין העושר שלמות כי הזוכה לעה"ב בהיותו עשיר מתת אלהים הוא אך אדרבה יתעתד ליאבד בו ככתוב בפסוקים הקודמים אמר עתה כי לא בלבד עושר לבדו כ"א גם עם העושר הנזכר שהוא מזונו יצטרפו ג"כ בני וחיי כ"א יוליד איש מאה וגם חי כי שנים רבות יחיה וגם דבר רב שיתחבר לו והוא שיהיו בניו ק' הנזכ' בהווייתם ימי שניו הרבות שיחיה שלא יראה מות מאחד מהם ונפשו לא תשבע וכו' אין לו שלמות כי אמרתי טוב ממנו הנפל והוא כי הנה כלל למעלה האושר במה שיזכה להתקיים בו ותשחק ליום אחרון והוא כי בעת מותם מראין להם מתן שכרם וע"י כן שמחים ונפשם שבעה והגופים ישנים ולא מתים בקבר רק כישנים עומדים שלמים עד שעה א' קודם תחיית המתים כעובדא דרבי אחאי בר יאשיה ורבי אלעזר ב"ר שמעון וזה יאמר מה יסכון לגבר יהיו לו בעה"ז בני חיי ומזוני אם אינו מכלל אשר נפשם שבעה אם ישנים כי לא סיגל מצות שנפשו לא תשבע מן הטובה שמראין לו כי לא הראו לו דבר וגם הגוף לא היה כישן בקבר וזהו וגם קבורה לא היתה לו כלומר לו לבדו כ"א גם לרמה ותולעה שעמו ולכחות הטומאה הדבקים שם בו כי אינו כישן. או קבורה לא היתה לו בביתו תמיד עד שעה א' קודם התחייה כ"א שמתרוקנת ממנו כעכול בשר ועצמות בזמן מועט אמרתי שטוב ממנו הנפל כי הנפל תיקן מעט נפשו מאשר היה מקולקל טרם נוצר בבטן ע"י גלגולו זה אך אשר עם כל טובותיו בעה"ז לא העדיף וסיגל מצות על מה שהיה לנפשו מקודם הנפל טוב ממנו ולא בלבד נפל אשר נעשה בכשרות ע"י איש צדיק והנפל נפש צדיק אלא שבא לקבל כרת א' שהיה נשאר לו ליטהר כ"א גם הנפל אשר בהבל ע"י עבירה והפילתו לבל יורגש ולא נטהר כ"א בחשך ילך ולא מקלי הנשמה כי אם כבד עון שגם אחר לכתו בחשך גיהנם שמו יכוס' הוא מאותן רשעים שאמרו בספר הזוהר שנשכח שמם בגהינם ולא הנפש שיצא לאויר העולם חי וראה השמש כבן שמונה חי כנודע כי יש תקון מה ליוצא לאויר על הכל כי יוצא כ"א הנפל ששמש לא ראה וגם לא בלבד הנפל שבהיותו בבטן הודיעוהו התורה כמ"ש ז"ל על בהלו נרו עלי ראשי כ"א אשר לא ידע שלא הגיע לכך וש"ת א"כ איפוא שעל נפל כזה תדבר איך אמרת שאשר לא הראו לו טובה שלא עשה מצות כי מה הרויח בביאתו לעולם נחת על הקודם פירש ואמר ואלו חיה אלף שנים וכו' לומר אצ"ל אם לא חיה הרבה כי אפילו חיה אלף ולא פעם א' כ"א פעמים שנתגלגל ב' פעמים וחיה אלף שנים בכל פעם וטובה לא ראה שלא עשה מצוה בפעם השנית באופן שטוב' שמראין לו במותו לא ראה הלא לחנם בא כי הלא אל מקום אחד שהלך בפעם ראשונה הכל הולך גופו ונפשו ורוחו וא"כ איזה נחת יתוסף לו על הקודם מש"כ הנפל שע"י צער גלגולו שבא והיה נפל נוכה מאשמותיו ויש לו נחת על אשר היה לו מתחלה:

   תורה תמימה

   אם יוליד איש מאה. זה קין שהוליד מאה בנים , ושנים רבות יחיה שחיה שנים הרבה ונפשו לא תשבע מן הטובה – שלא שבע נפשו מממונו ולא שבע מטובו של עולם וגם קבורה לא היתה לו – שהיה תלוי ברפיון ובא המבול ושטפו וטוב ממנו הנפל – זה הבל אחיו . (מ"ר)

   אם יוליד איש מאה. דבר אחר אם יוליד איש מאה – זה אחאב שהוליד מאה בנים ושנים רבות יהיה – שחיה שנים רבות, ונפשו לא תשבע מן הטובה – מממונו , וגם קבורה לא היתה לו – דכתיב (מלכים א כ״א:י״ט) במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבת ילקקו את דמך, טוב ממנו הנפל – זה נבת היזרעאלי , כי בהבל בא – בלא תורה ובלא מעשים טובים. (שם)

4. (ד)כִּי־בַהֶבֶל בָּא וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ וּבַחֹשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻסֶּה

   מצודת דוד:כי בהבל בא. הנפל הזה כשבא לעולם מתחלה בא מבלי השיג תועלת, וכשהלך אל הקבר הלך בחושך, רוצה לומר לא ראוהו מי ולא ידע ממנו אחר זה לא יזכר שמו, כאלו השם נתכסה בחושך ואין מי רואהו להזכירו והוא ענין מליצה, כי באמת לא נקרא לו שם:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, תרגום

   אבן עזרא

   כי בהבל. וצריך שיתעלם שמו ולא יזכר:

   תרגום

   אֲרוּם בַּהֲבָלוּתָא אֲתָא בְּעַלְמָא הָדֵין וּבַחֲשׁוֹכָא יְזִיל לְעַלְמָא הַהוּא וּבַחֲשׁוֹכָא שְׁמֵיהּ מִתְחֲפֵי מִן בִּגְלַל דְּלֵית לֵיהּ זְכוּתָא וְשׁוּם טָב לָא קְנָא לְמֶהֱוֵי מִדְּכָּר:

5. (ה)גַּם־שֶׁמֶשׁ לֹא־רָאָה וְלֹא יָדָע נַחַת לָזֶה מִזֶּה

   מצודת דוד:לא ראה. הנפל הזה: ולא ידע. מעולם לא ידע נחת הרוח שיש מדבר אחד יותר ממה שיש מדבר אחר, והואיל וכן אין לו להצטער מה שהיה חסר מן הטובה, כי מעולם לא ראה טובה ולא נתאווה לה, אבל האיש שילד מאה וגו׳ יודע הוא מהו טובה ועל שנעדרה ממנו צערו מרובה:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   נחת. רוצה לומר נחת רוח:

   אבן עזרא

   גם שמש. ישוב לנפל ואמר ואמר הנה הנפל שלא ראה אור העולם ולא ידע מאומה נחת היה לו כי לא עמל בדברי העולם וזה בעל העושר שראה אור העולם וידע כי לא היתה לו מנוחה כי אם עמל בלא שכר ולא תענוג בשתי העולמות:

   תרגום

   וְאַף נְהוֹר אוֹרָיְתָא לָא חֲמָא וְלָא יָדַע בֵּין טָב לְבִישׁ לְמִבְחַן בֵּין עָלְמָא הָדֵין לְעָלְמָא דְּאָתֵי:

   תורה תמימה

   נחת לזה מזה. משל לשני בני אדם שהיו באים בספינה, כשהגיעו לחוף ירד אחד מהם ונכנס למדינה וראה שם כמה מאכלים ומשקים ושלוה ומנוחה, כשחזר לספינה אמר לו חבירו מה ראית שם, אמר לו, ראיתי כמה מאכלים ומשקים ושלוה ומנוחה, אמר לו, כלום נהנית מהם, אמר ליה, לא, אמר ליה, אם כן נוח לי שלא עליתי ולא ראיתי, הדא הוא דכתיב נחת לזה מזה . (שם)

6. (ו)וְאִלּוּ חָיָה אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם וְטוֹבָה לֹא רָאָה הֲלֹא אֶל־מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הוֹלֵךְ

   מצודת דוד:ואלו חיה. ואם חיה: פעמים. שני פעמים אלף שהם שני אלפים: לא ראה. רוצה לומר לא התענג בטובה: הלא אל מקום אחד. רוצה לומר מהו הנאה שמצא באריכות ימיו, הלא במותו ישוב אל העפר כשאר העם, כי הכל הולך אל מקום אחד הוא הקבר וכמוהם כמוהו:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, תרגום

   רש"י

   ואילו חיה. ואם חיה אלפים שנה מה יתרון לו הואיל וטובה לא ראה הלא סופו לשוב אל העפר כשאר העניים:

   אבן עזרא

   ואלו חיה. זאת המלה כמו ואילו לעבדים ולשפחות ויש מפרש שאמר שהיא מורכבת מן אם ומן לו ואלף פעמים אלף אלפים כמו עשרים פעמים הם ארבע מאות:

   אל מקום אחד. הוא הקבר:

   תרגום

   וְאִלּוּלֵי הֲווֹ יוֹמֵי חַיּוֹהִי דְּגַבְרָא תְּרֵין אַלְפִין שְׁנִין וּבְאוֹרָיְתָא לָא עָסִיק וְדִינָא וִצִדְקְתָא לָא עֲבַד בִּשְׁבוּעַת מֵימְרָא דַּיָי דִּבְיוֹם מוֹתֵיהּ נָחֲתָא נַפְשָׁא לְגֵיהִנָּם לַאֲתַר חַד דְּכָל חַיָיבָא אָזְלִין תַּמָּן:

7. (ז)כָּל־עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגַם־הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא

   מצודת דוד:כל עמל. מה שהאדם עמל לקבץ הון, הוא למען יהיה לו מה לתת אל פיהו לאכול ולשתות: וגם הנפש. ישמור שלא תכרת, רוצה לומר שיתן מהונו צדקה לזכות את הנפש:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מצודת ציון

   תמלא. ענינו כריתה וחתוך כמו התמלא בשכות עורו (איוב מ לא):

   רש"י

   כל עמל האדם. בשביל פיהו הוא שיהנה ויאכל בעולם הזה והבא וזה לא נהנה בחייו:

   וגם הנפש לא תמלא. בתמיה כלומר וזה אפי' תאותו לא מלאה בהנאה מועטת כמו (שמות טו) תמלאמו נפשי לשון השגת תאוה, ואחרי שכן הוא:

   אבן עזרא

   כל עמל. תמה על הכסיל שלא ראה טובה והלא עיקר כל עמל כדי שיאכל אדם ולא ימות:

   וענין וגם הנפש לא תמלא. שלא תשבע ואילו היה לה כל הון שבעולם וכל (תאכל) חטה וענין גם ישוב על הפה שלא ימלא כי מיד ירד המאכל ממנו:

   תרגום

   כָּל טוֹרַח דְגַבְרָא בְּדִיל מְזוֹן פּוּמֵּיהּ הוּא טָרַח וְעַל מֵימַר פּוּמָּא דַּיָי מִתְּזָן וְאַף נַפְשָׁא דֶּאֱנָשׁ לָא תִשְׂבַּע מֵיכְלָא וּמִשְׁתְּיָא:

   אלשיך

   דרך מווכח כדרכו הלא דברתי דופי על העושר בכל המקראות הסמוכים באומר כי מרובה קלקלתו מטובתו אם לא במתת ה' והלא נגד זה יש קושיא והיא כי הלא אשר הוא נהנה מיגיעו יגיע כפיו כי יאכל מתי יעשה לנפשו כי הלא אחר שכל עמל אדם לפיהו לתת לתוך פיהו לאכלה גם הנפש לא תמלא אצ"ל הגוף שהוא לקברות יובל כי אם גם הנכש שעיקרה שכר מצות הוא לה כמאמר ר' יוסף חדאי נפשי לך קראי לך תנאי לא תמלא כי הלא מה יותר כלומר מה שהוא יתרון להשיג השלמות וחיי הנפש הוא לחכם מן הכסיל משולל חכמה שעל ידה היא השגת השלמות וזה לא יוכל להשיג העני כי הלא מה לעני שיהיה יודע חכמה להלוך נגד החיים שיהיו מגמת פניו להשיג החיים הנצחיים כי ע"י החכמה היא ההשגה והוא בעניו לא יוכל להשיג החכמה כלומר וע"כ צורך השגת השלמות הוא העושר ולא עוד אלא שבהיותו עני יתרפה מעבודת שמים והוא כי הנה טוב מראה עיינים כו' והוא כי אחד מהדברים שמרפין ידי עובדי ה' הלא הוא כי היצה"ר פורע לאלתר עובר עבירה וטועם טעמה גוזל וחומס ואוכל ומאכיל לבניו ממנו אך בעבוד את ה' שכרו בהקפה לע"ה כי היום לעשותם ומחר לקבל שכרם וע"כ יתחמץ לבב הצדיק עובד את ה' ובביתו אין לחם ואין שמלה ולעומתו איש הבליעל מלא ביתו כסף וזהב כי הלא יצר סמוך יאמר אליו קרב אלי ואפרע מיד ולא אל המאחר לשלמך וזהו טוב מראה עינים שירא' האדם שכרו לפניו מהלך נפש שהוא מאמר האדם לנפשו הלוך נפש עד מלון מושבך כי אז תקבל שכרך כלומר ולכן טוב טוב היה נראה הוא יתברך פה לאדם עולמו בחייו למען ישכיל ולא שיהיה הכל בהקפה באופן כי העני יתמרמר בראות כי לא יראה את כל מאומה בידו ולא שזו טענה מספקת כי הלא גם זה הבל כי הלא טוב לגבר לקבל שכרו בעולם הגדול והקדוש מבע"הז שהוא טוב גשמי אך עכ"ז יש רעות רוח ונפש בפתוי יצרו שמוצא מקום לפתותו ומה גם לעני כי לא יראה טוב וש"ת הלא מי פתי יסור אל פתיות הלזה ולא ישעה כי אלהים קדושים הוא יתברך ושכרו אתו ופעולתו לפניו בעולם העליון לז"א מה שהיה וכו' לומר מי יעמוד לפני תוקף היצה"ר כי טענה חלושה תהיה עזר כנגדו כעבות העגלה להחטיא כי מי לנו קדוש וכמעט רוחני וגדול וחשוב מאד לפניו יתברך ולא יכול להתיצב לפני היצה"ר עד שהחטיאו וזהו מה שהיה שהוא מה שהוא עיקר ההויה ותכלית כל מעשה בראשית כבר מקודם נברא שמו שהוא מהז' דברים שקדמו לעולם והוא ינון כי לפני שמש ינון שמו הוא מלך המשיח ונודע הוא אשר הוא אדם כי ינון הוא אדם הראשון כי אדם הוא אדם דוד משיח הנה כי תכלית ועיקר ההויה שהוא אדם והוא שעליו הושתת העולם שהוא משיח תכלית הטוב המקווה שע"כ נקרא שמו מקודם לעולם שכל זה יורה גודל אכותה מרום וקדוש ועכ"ז ולא יכול לדון ולהלחם עם שתקיף ממנו הוא היצה"ר כי נצחו והמיתו ומה עשה שאר האדם כי יש עזר כנגדו לשיפתהו ויוכל דברים הרבה בעולם מרבים הבל הם הכנית רבות מרבים המשך האדם אחר ההבל כענין ראות ההצלחת הרשעים כיוצא בזה מה יותר לאדם מה יתרון יש לנקרא אדם הוא השלם הנקרא אדם שהוא תואר הגדול שבתוארי המין ומה יתרון לו בהיותו צדיק נקרא אדם שיבטח לבלתי שית לב אל הצלחת הרשעים והוא עני ודל לחטא וש"ת הלא יראה וישפוט אחרית דבר מטוב הרשעים כי ידין ק"ו ומה אם לעוברי רצונו ייטב להם בעה"ז לעושי רצונו לא כ"ש ויתנחם על מה שיחסר לו בעה"ז ויעשה טוב לז"א מה שאמרתי כי יש דברים הרבה מרבי' הבל ולא נאמר שידין קל וחומר מעצמו הוא כי מי יודע מה טוב המוכן לאדם מי הוא שיודע אותו עודנו בחיים שעי"כ ימשך אחריו וזהו מי יודע וכו' בחיים ולא בלבד יסכל אותו האדם בילדות והפשרות רק מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל והוא כי עם היות כי הימים הבל ואין בם ממש העוסק בתורה ומצות יקנה בם איכות קדושה והויה קיימת והם המתקרבים בעת מותו כמ"ש בספר הזוהר על ויקרבו ימי ישראל וכו' וזהו ימי הבלו נעשים מהיות הבל כצל שיהיה בם עשיה בהויה וקיום להסתופף בם כצל אשר מי יגיד לאדם מה שיהיה אחריו לנפשו אחרי מותו אם ייטב לו אם לא בעוד שהוא פה תחת השמש כי לא ידע עד עלות נפשו במותו לכן טוב טוב היה יהיה לו מראה עינים בחייו לראות קצת מהטוב לשיעמול בע"ש מה שיאכל בשבת ע"כ משיב ואומר טוב שם משמן טוב וכו' לומר כי הוא יתברך מראה כי טוב שם טוב משמן טוב של מלך הנמשח בשמן שיש לו גדולה בעה"ז כי הלא יום המות שמראין לו אז אושרו הוא טוב מיום הולדו ואז יכיר הרואה בשמחת הצדיק בעל שם טוב ביום המות והרי הוא כאלו בעה"ז יהיה לו מראה עינים מטיב העהיב כאשר הזכירו בב"ר על פסוק וימת אברהם וכו' וכמה צדיקים ששמחו נפשותם במה שהראו להם מתן שכרם:

   תורה תמימה

   כל עמל האדם לפיהו. א"ר שמואל, כל מה שיעמל אדם ויסגל מצות ומעשים טובים בעוה"ז אינו מספיק להבל היוצא מתוך פיהו , וגם הנפש לא תמלא – אפילו הוצאתה אינה ממלאה את הגומא . (מ"ר)

   כל עמל האדם לפיהו. א"ר חנינא בר יצחק, כל מה שיעמל אדם מצות ומעשים טובים – לפיו הוא עמל ולא לפי בנו ולא לפי בתו , וגם הנפש לא תמלא, שלפי שהנפש יודעת שכל מה שהיא עמלה לעצמה היא עמלה – לפיכך אינה שבעה לא תורה ולא מע"ט. (שם)

   וגם הנפש לא תמלא. מכאן שהנפש אינה מחזקת טובה לבעליה . (שם)

8. (ח)כִּי מַה־יּוֹתֵר לֶחָכָם מִן־הַכְּסִיל מַה־לֶּעָנִי יוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ נֶגֶד הַחַיִּים

   מצודת דוד:כי מה יותר. מהו היתרון שיש לחכם יותר מן הכסיל, כי אם מה שנותן לב לעני לדעת את מחסורו ולהחיותו ברעב, למען יוכל גם הוא ללכת נגד החיים ודומה להם:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   נגד. ענינו השואה ודמיון וכן ואלכה לנגדך (בראשית לג יב):

   רש"י

   מה יותר לו. בחכמתו משאם היה כסיל:

   ומה לעני. חסרון מן העשיר שאין לו קורת רוח גם הוא יודע להלוך בארץ אצל החיים, ד"א וגם הנפש לא תמלא לעולם הבא שהרי לא עשה מעשים טובים בחייו:

   אבן עזרא

   כי מה יותר לחכם. אם יבקש החכם ממון אין קץ ונפשו לא תמלא כנפש הכסיל מה יתרון יש לו:

   וענין מה לעני יודע. העני שהוא יודע ומבין מה לו להלוך בדרך הכסילים:

   כנגד החיים. חיים במקום הזה שם התואר כמו חיים כלכם:

   תרגום

   אֲרוּם מַה מוֹתָרָא אִית לְחַכִּימָא בְּעַלְמָא הָדֵין יַתִּיר מִן שָׁטְיָא בְּגִין דָּרָא בִּישָׁא דְּלָא מִתְקַבַּל עֲלַוֵיהוֹן וּמַה אִית לְהַהוּא גַבְרָא עַנְיָא לְמֶעֱבַד אֱלָהֵין לְמֶעְסַק בְּאוֹרָיְתָא דַּיָי בְּגִין דִי יִנְדַּע הֵיכְדֵין עָתִיד לִמְהָךְ לְכָל קֳבֵיל צַדִּיקַיָּא בְּגִנְּתָא דְּעֵדֶן:

   תורה תמימה

   מה לעני וגו'. מה לעני יודע להלך נגד החיים, אלא מה יעשה ילך אצל גדול ממנו בתורה ויבאר לו משנתו . (שם)

   מה לעני וגו'. דבר אחר מה לעני יודע להלך נגד החיים – מה לעני בנכסיו להלך אצל העשיר, מה יעשה ילך ויעסוק בפרקמטיא . (שם)

   מה לעני וגו'. דבר אחר מה לעני יודע להלך נגד החיים – מה יעשה במשא ומתן, ילמד אומנות והקב"ה מפרנסו ויחיה . (שם)

9. (ט)טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ־נָפֶשׁ גַּם־זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ

   מצודת דוד:טוב מראה עינים. טוב היה אם היה אדם רואה בעיניו מהלך הנפש לאחר המיתה, לאיזה מקום הולך נפש הצדיק ולאיזה מקום הולך נפש הרשע, והיה אם כן יודע ההפרש, ועל ידי זה היה מיישר דרכו: גם זה הבל. אבל באמת שגם זה הבל מבלי תועלת, כי אז היה עובד את המקום על מנת לקבל פרס ולהנצל מן העונש, ויותר טוב לעבדו שלא על מנת לקבל פרס: ורעות רוח. בדבר הזה היה לו רעות רוח, כי אז היה עובד את המקום שלא ברצון כי אם מאהבת השכר ויראת העונש, מה שאין כן כשעובד מאהבת המקום כי אז יעבוד מרצונו:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   רש"י

   טוב מראה עינים מהלך נפש. טוב היה והוכשר לזה לראות עושרו למראה עיניו ממאכל ומשתה ההולך בנפש, דבר אחר טוב מראה עינים מהלך נפש טוב היה לזה והוכשר ללכת אחר עיניו לגזול ולעשוק מהילוך נפשו שלא נתן לב היכן נפשו תלך כשימות:

   גם זה הבל. הוא הניתן לרשעים:

   אבן עזרא

   טוב. אמר מה לחכם שתהלוך נפשו בדרך הכסילים שנפשם לא תמלא די לו הנמצא הנראה לעין אע״פ שהנראה ואשר יעלה במחשבת הנפש הבל פירוש אחר שיהיה טוב מראה עינים דברי החיים כענין ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו:

   תרגום

   טָב לְגַבְרָא לְמֶחֱדֵי עַל מַה דְּאִית לֵיהּ וּלְמֶעֱבַד צִדְקָתָא וּלְמֶחֱמֵי אֲגַר טָב עַל עוֹבָדוֹי לְיוֹם דִּינָא רַבָּא מִן דִי יֵזֵיל לְעַלְמָא הַהוּא בְּסִגּוּף נְפַשׁ בְּרַם דֵּין לְגַבְרָא חַיָּבָא הַבְלוּ וּתְבִירוּת רוּחָא:

   תורה תמימה

   טוב מראה עינים וגו'. אמר אביי, לפי שהסומין אוכלין ואינן שבעין, לפיכך מאן דאית ליה סעודתא לא ליכלה אלא ביממא, אמר ר' זירא, מאי קרא, טוב מראה עינים מהלך נפש . (יומא ע"ד ב׳)

   טוב מראה עינים וגו'. אמר ר"ל, טוב מראה עינים באשה יותר מגופה של מעשה, שנאמר טוב מראה עינים מהלך נפש . (שם שם)

   טוב מראה עינים וגו'. טוב מראה עינים מהלך נפש – טוב מי שהוא מבאר משנתו ממי ששונה ורגיל בהרגל לשון והולך . (מ"ר)

10. (י)מַה־שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ וְנוֹדָע אֲשֶׁר־הוּא אָדָם וְלֹא־יוּכַל לָדִין עִם שֶׁתַּקִּיף מִמֶּנּוּ

    מצודת דוד:מה שהיה. הגדולה שהיה לאדם כבר נקרא שמו בשם גדול עודו חי, וכאומר מה שעבר אין: ונודע. אבל במותו נודע לכל שהיה רק בן אדם, ולא היה בידו לרדת לדין עם מי שהוא תקיף ממנו הוא מלאך המות החזק ממנו, ולא יוכל למנוע את הנפש בדין:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מצודת ציון

    שהתקיף. ענין חוזק ואלמות כמו אם יתקפו האחד (לעיל ד יב):

    רש"י

    מה שהיה כבר נקרא שמו. חשיבות וגדולה שהיתה לו בחייו, כבר נקרא שמו כלומר כבר היה ועבר כבר יצא לו שם בשררה ועתה חלף ונודע שהוא אדם ולא אל וסופו שמת ולא יוכל לדין עם מלאך המות שהוא תקיף ממנו:

    רלב"ג

    כבר נקרא שמו. ידוע הוא ומוכרח על מה שיורה בו הגדר עליו ולזה יתואר האדם שהוא קורא שם לנמצאים שצייר מהותם ועצמותם כמו שבארנו בספר בראשית והנה פרי השכל והצלחתו הוא ממה שישיג ויצייר מהותם ועצמותם כמו שבארנו בראשון ממ״י והתבאר עוד בספר הנפש ואולם ההשגה האמתית היא כמו משותפת לחוש ולשכל כמו שהתבאר שם ולזה היה היותר מיוחד שבהשגת השכל ההיולאני השגת ציור הנמצאו׳ שהוא קריאת שמות להם באופן שלם וזאת ההשגה כשהגיעה לאדם הוא שכל נקנה וכבר בארנו בספר מלחמות שהשכל הנקנה המגיע מהשגה השגה מאלו ההשגות נצחי:

    ביאור דברי הפרשה: בעבור שכבר הקדים שהחכמה היא יותר נבחרת מהעושר והיה שכבר יחשוב מפני זה שראוי שימהר האדם בנימוסי הנמצאות וסדרם וישרם עד שישיג ה׳ יתברך כפי מה שאפשר לו הזהיר זה החכם בכאן זאת האזהרה ואמר שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים ר״ל שלא יהרוס ויקח ההשגות על זולת סדרם ויהיה קרוב לשמוע דברי ה׳ יתברך ומצותיו יותר מקורבת הכסילים לתת זבח על עשותם רע ויחשבו זה עבודה לה׳ יתברך כי אינם יודעים ומשיגים פועל ה׳ יתברך ומעשה ידיו והוא מבואר כי שמוע מזבח טוב כמו שאמר שמואל אל שאול. וכשתתבונן בה׳ יתברך להשכיל ולדעת אותו אל תבהל ותמהר על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים אם לא אחר העיון הרב והתבאר לך שמה שחייבת אותו הוא מחוייב לו בהכרח או מה ששללת ממנו הוא משולל ממנו בהכרח וזה כי האלהים בשמים ואתה על הארץ ורחוקה מאד מדרגתו ממדרגתך ולזה אין ראוי שתשלח לשונך ומחשבתך לחייב לו מה שתדמהו שלמות בחקך כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכיו מדרכיך ומחשבותיו ממחשבותיך ולזאת הסבה ראוי ג״כ שיהיו דבריך מעטים כי כל שתדבר בו אי אפשר שתדבר כי אם על צד ההשאלה וצד משתוף השם כמו שהתבאר זה במקומותיו וכבר הרחבנו המאמר בזה בשלישי ממ״י הנה כמו שבא החלום ואף על פי שהוא צודק ברוב ענין לפי שכבר יורכבו עמו דברים בלתי צודקים מצד ההרכבות וההפרדות אשר יעשה הדמיון בעת השינה כמו שהתבאר בטבעיות כן בא קול כסיל ברוב דברים כי אי אפשר ברבוי הדברים שלא תהיה בהם שגגה ולזאת הסבה הוא מבואר גם כן שהוא ראוי שיהיו דברי האדם מעטים בדברי ה׳ יתברך כי השגגה בדברים ההם היא חטא עצום. והנה לפי דעתי החל לספר זה החכם בענין כשרון המעשה אשר הוא הצעה ללכת אל בית האלהים ואמר מפני זה שישמור האדם את רגליו כשידרוך ללכת אל בית האלהים וישמע למצות ה׳ יתברך אשר בהם ישלם כשרון המעשה והזהירו שלא ימהר להוציא דבר לפני האלהים קודם נקותו עצמו מצואת המדות המגונות והוסיף להזהירו גם כן שכאשר תגיע מדרגתו לגבול שיאות לו לדבר בו שיהיו דבריו מעטים כי זה גם כן מכלל כשרון המעשה. והזהירו עוד בכשרון המעשה ממה שיביא למעוט ההאמנה בהש״י ולזה אמר כאשר תדור נדר לאלהים אל תאחר לשלמו כי האיחור מלשלם אותו יביא למיעוט יראת ה׳ יתברך ולמיעוט ההאמנה בו כי אין חפץ לה׳ יתברך בכסילים אשר לא יזהרו במה שיאמרו וינחמו אחרי כן אבל ראוי שתשלם אשר תדור או לא תדור כלל. לא תשלח לשונך לנדור נדר ואין רצונך לשלמו אשר הוא חטא ומרי לך ואל תאמר לפני המלאך השלוח מה׳ לענוש אותך על זה כי שגגה היא ולא היה רצונך ולבך לנדור זה הנדר היוצא מפיך למה יקצוף האלהים על דבריך וישחית את מעשה ידיך כי ברוב חלומות ודברים הרבה יראה ה׳ לך שהוא כועס עליך כשיראה לך חלומות רעים ליסרך ומקרים רבים מכאיבים כי ראוי שיירא האדם מה׳. ואפשר שירצה בזה אל תדבר דברים בה׳ יתברך להחטיא עצמך ואל תאמר לפני המלאך השלוח לך מעם ה׳ יתברך לענוש אותך על זה כי שגגה היא למה יקצוף האלהים על דבריך שתהרוס לדבר בו וישחית את מעשה ידיך כי ברוב חלומות ודברים הרבה יהיה הכזב בהכרח ולזה אין ראוי להרבות דברים בה׳ יתברך כי הוא ראוי שיירא האדם מה׳ יתברך. ולפי שכבר היה מן המבוכה וההרחקה מיראת ה׳ במה שיראה מרוע הסדור בזה המציאות השפל הסיר זה החכם באופן מה זאת המבוכה ואמר אם תראה במדינה שיעשקו הדלים ויגזלו אותם ותראה עם זה בה משפט וצדק אל תתמה על החפץ אשר הוא מקביל קצתו לקצתו כי לא כל הרעות שירצו לעשות הרעים נתונות בכחם שיעשו אותם כי הכוכבים אשר הם גבוה מעל גבוה וגבוהים אשר עליהם והם הכוכבים הקיימים ישמרו האנשים מהרבה מהרעות הנכונות לבא עליהם לפי מה שנתן להם ה׳ יתברך מהכח ביום הבראם ובזה האופן תמצא שירבו הרעים המבקשים לעשות רע וישתדלו בעשייתו בכל עוז ולא יגיע מהם כי אם רע מעטי מצד זאת ההשגחה המיניית אשר ישגיח ה׳ יתברך באדם באמצעות הכוכבים וא״ת איך יתכן שיהיה פועל הנכבד בעבור השפל הנה תמצא יתרון לשפל בכל הדברים בזה האופן עד שהמלך עובד השדה וישרתהו במלאכת החרישה והזריעה וישלם בזה פועל השדה כי המלאכה היא משרתת לטבע. ואולם באר זה מן המלאכה ולא מן הטבע לפי שהענין בזה במלאכה יותר מבואר. ובכלל הנה ימצא בכל הדברים שהגבוה יפעל בשפל וישלימהו ובזה האופן יפעל ה׳ יתברך הנמצאות ויפעיל השכל הפועל אלו הדברים אשר בכאן. ולפי שההשתדלות הרב לאסוף ולכנוס מרחיק האדם משלמותו התחיל לגנות אהבת העושר ושבח ההסתפקות ואמר מי שהוא אוהב כסף לא ישבע כסף כי אין לזה השלמות תכלית והמשל שמי שאסף קנין רב יחשוק שיהיה לו מהקנינים יותר מזה וזה אל לא תכלית ולזה ישאר תמיד בחסרונו לפי דמיונו שיהי׳ אוהב בהמון הקנינים מזולת שיבא לו שום תענוג ותועלת מהקנין ההוא גם זה הקנין אשר בזה האופן הוא הבל לפי שאין בעליו שמח בחלקו כי שלמות הקנין ואע״פ שהוא מועיל באופן מה כמו שקדם הנה לא ימצא בו תועלת בזה האופן:

    ברבות הטובה רבו האוכלים אותה כי רבוי הטובה יחויב שיהיו לאדם עבדים ושפחות ובני בית רבים ובהיות הענין כן מה תועלת ימצא בזאת הטובה הרבה לבעליה והנה הוא לא יאכל ממנה אלא חלק מועט הנה אין לו בו תועלת כי אם ראות עיניו כשיראה שזה עבדו וזה שורו דרך משל אבל ימצא בה תועלת יותר לעבדו ממנו כי הם אוכלים ושותים מהטובה אשר לו ושנתם תערב להם אם יאכלו מעט או הרבה כי אין להם מחשבה בשמירת זה הקנין כמו שיש לבעל הטובה ואולם בעל הטובה ימנעהו עשרו מהשינה לרוב שוטט מחשבתו במה שיצטרך להשגיח בו בשמירת קנייניו. יש רעה חולה ראיתי תחת השמש בענין אהבת העושר ורוב ההשתדלות לאסוף ולכנוס וזה שכבר ימצא אדם שישמור עשרו ולא יאכל ממנו לרעתו רוצה לומר שעשרו יהיה סבה אל שיתחדש לו דבר רע יאבד בו העושר ההוא וזה דבר כבר ימצא הרבה כי העשיר יש לו מקנאים רבים מצד עשרו והנה האיש ההוא הוליד בן ואין בידו מאומה שיורישנו כאשר יצא ערום מבטן אמו ישוב להיות ערום בחלדו וילך ממנו במותו כאשר בא ומאומה לא ישא בעמלו אחר מותו שיוליך בידו כי לא השתדל להשלים נפשו כי אם לאסוף ולכנוס לא ירדו במותו אחריו קניניו. וגם זו רעה חולה בענין אהבת העושר כל עומת שבא כן ילך מזולת שישאר לו ממנו רושם ותועלת בשלמות נפשו ומה יתרון לו שיעמול לרוח ולהבל. ועוד שגם בהחזיקו בעושר בחשך יאכל וכעס הרבה וחלי וקצף לרוב טרדתו באסיפת הקניינים ומנעו נפשו מלאכול ממנו ויגונו במה שיאבד מקנייניו או שלא יצליח כראוי. הנה אשר ראיתי אני טוב בענין העושר הוא שהוא יפה שלא ימנע אהבת האדם העושר משיאכל ממנו וישלים בו נפשו כי זה יהיה חלקו אשר אפשר שיגיע לו מקנייניו וכשתהיה לאדם העשיר זאת התכונה בענין העושר היא חלק טוב מאד לו ומתת אלהים היא שהשליטו בקנייניו לאכול מהם ושיגיע לו מהם הפרי הראוי שיגיע לאדם משלמות הקנין ובזה תועלת גם כן להסיר ממנו דאגת המות כי מפני שהוא שמח בחלקו לא יזכור הרבה שימי חייו מוגבלים וישיגהו המות כי האלהים נתן לו עסק וענין במה שישמח לבו. או ירצה בזה שזאת התכונה היא מתת אלהים כי לא הרבה יזכור ענייני קנייניו ותשוטט מחשבתו בהם בימי חייו ולזה לא יהיה טרוד בענייניהם כי האלהים נתן לו ענין בשמחת לבו כי הוא שמח בחלקו ולא יבקש גדולות ויקח מקנייניו לנפשו הראוי. ולהודיע עוד מום אהבת העושר הוסיף עוד ואמר יש רעה ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו כי איש נכרי יאכלנו הנה זה הבל בענין אהבת העושר וחלי רע הוא. הנה אם יוליד איש מאה בנים ויחיה שנים רבות ויהיו ימי שניו רבים ונפשו לא תשבע מן הטובה שאסף וכנס וגם קבורה לא היתה לו מרוב הדלות והעוני אמרתי טוב ממנו הנפל כי זה אשר הוליד בנים רבים וחיה שנים רבות ולא ראה בטובה במה שעמל בא בהבל ובחשך הלך ובחשך יכוסה שמו רוצה לומר כי גם בעת מיתתו אשר כוסה שמו לא היתה לו שום טובה גם מי שלא ראה שמש ולא ידע אותו והוא הנפל נחת לו ממנו ואף על פי שיחיה אלף שנים וטובה לא ראה הלא הענין אחד בעצמו רצוני שזה לא ראה בטובה וילך בלא חמדה. כבר יחשב שיהיה העושר במדרגת החכמה או טוב ממנו וזה שכל עמל האדם לפיהו כמו שקדם כי זה הוא חלקו מכל עמלו וימצא תמיד חסר וצריך אל המזון וכן הנפש כשתחקור בחכמה לא תמצא לעולם שלמה אבל תהיה תמיד חסרה וצריכה אל הלמידה והחקירה במושכלות ומה יותר לחכם מן הכסיל והנה כל אחד מהם חסר ועוד שהחכמה היא מונעת האדם מהשתדל בשלמות הקנין כשיהיה תמיד משתדל בה ומה תועלת לעני שאין לו לחם לאכול ובגד ללבוש כשהיה יודע להלוך נגד החיים והנה אין לו כח לחקור במושכלות מצד עניו והיותו חסר מן ההכרחי לעמידת גופו הנה טוב מה שיהיה האדם בו עצמו שהוא רואה אותו בעיניו והוא שלמות הקנין מהלך נפש נגד החיים בזולת קנין יקח ממנו מה שיצטרך לו לעמידת גופו גם זה הבל ומחשבת רוח בענין החכמה כשישים האדם כל השתדלותו בה לבדה כי הראוי שישתדל בשלמות הקנין לפי ההכרחי לו עם חקרו בחכמה. מה שהיה מושג לאדם מן החכמה אף על פי שלא תמלא נפשו ממנו כבר נקרא שמו כי הוא שכל נקנה רוצה לומר מה שהשיג מהות הדברים ונודע אשר הוא אדם במה שהשיג אותו ובו ישיג ההצלחה האנושית לפי מה שהשיג אותו ואם היה שלא תמלא הנפש הוא כי אלו המושכלות רבו מאד והדריכה אל השגתם כלם קשה ולא יוכל לדון עם שתקיף ממנו עד שתשלם לו ידיעת כל הדברים אשר לאדם על ידיעתם כל שכן שאי אפשר לו שישכיל נימוס הנמצאות וסדרם וישרם בשלמות מצד הכמות והאיכות כי זה לא יושג כי אם לה׳ יתברך כמו שבארנו בראשון ממ״י. ואולם בענין שלמות הקנין אין השארות לאדם כי אף על פי שיהיה לאדם דברים הרבה מאלו הקניינים מרבים הבל מה ישאר לאדם מזה כי מי יודע מה טוב ימצא לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו והנה הוא יעשה ימיו כצל אשר אין לו מציאות ולזה אין טוב לו בשמחת קנייניו כי הוא אינו יודע מה יאכל מהם כי אולי המות יפריד וגם אחריו לא ידע מה יהיה עד שיתכן שתשיגהו שמחה במה שיוריש מזה ליורשיו:

    והכלל העולה מהדברים הוא כי השגת החכמה ואם היא טובה יצטרכו לה תנאים. האחד שיבאו בה במדרגה ובסדר ראוי בזולת הריסה כי המהירות והבהלה בה ירחיק האדם מהשלמות. והשנית שלא יהיה המתעסק בה רק מהשגת ההכרחי לו בשלמות הקנין כי מה שיחשב בעבורו היות ההתעסקות בחכמה בלתי מועיל הוא כשהיה חסר לחם לאכול ובגד ללבוש וזה הוא מצד שלא חובר אליו משלמות הקנין ההכרחי לו ולזה הוא מבואר שקנין החכמה יעזור בשלמות הקנין המכוון ביאורו בזה המקום. והנה התיר עם זה הספק החזק יקרה בענין החכמה והוא שכבר יחשוב חושב שתהיה רדיפת החכמה דבר בלתי מושג כי כל מה שהשיג האדם ממנה ימצא נכסף ללמוד יותר ולזה יהיה האדם תמיד חסר השלמות ויחשוב מפני זה שיהיה האדם שהוא דורש החכמה בלתי משיג תכליתה ותהיה אם כן יגיעתו לריק ולבטלה כמו שאנחנו רואים בכל העניינים שהם לפני התכלית שאם לא הגיע התכלית היו כלם לריק ולבטלה. ויאמר שלמה בהתר זה הספק שאין הענין בזה כמו הענין בשאר הדברים אשר הם כולם בעבור תכלית אחד וזה כי בזאת ההשגה ימצא תכלית מיוחד בכל חלק מחלקיה והוא שכל נקנה נצחי ואם יהיה שימנע השגת התכלית שיגיע בידיעת כל המושכלות אשר הוא ממה שלא יושג כי אם לה׳ יתברך לבדו כמו שבארנו בספר מ״י אין ראוי שיקצר האדם מפני זה מהגעת השלמות האפשרי לו. והנה התבאר עם זה בזאת הפרשה שאין בשלמות הקנין לבדו שום תועלת והשארות אבל אולי הוא לרע לקונה אותו כמו שזכר בארוכה עם מה שבארנו אנחנו בו:

    אבן עזרא

    מה שהיה. כבר נקרא שמו ונודע שהוא אדם כך וכך ולמה יבקש הליכת הנפש עד שיהיה כפלוני ויתכן שלא ישיגנו ואין ראוי לאיש שכל שידין עם שתקיף ממנו על כן אין ראוי לו לבקש מה שהחיים מבקשים ויעשה זאת כנגדם שיהיה כמו הם:

    תרגום

    מַה דַּהֲוָה בְּעַלְמָא הָא כְּבָר אִתְקְרִי שְׁמֵיהּ וְאִשְׁתְּמוֹדַע לִבְנֵי אֱנָשָׁא מִן יוֹמָא דַּהֲוָה אָדָם קַדְמָאָה וְכוֹלָא גְּזֵירַת מֵימְרָא דַּיָי הִיא וְלֵית רְשׁוּ לְגַבְרָא לְמֵיקָם בְּדִינָא עִם מָרֵי עָלְמָא דְּתַקִּיף מִנֵּיהּ:

    תורה תמימה

    מה שהיה וגו׳. מה שהיה כבר נקרא שמו – זה אדם הראשון שנאמר ויקח ה"א את האדם , ונודע אשר הוא אדם, משל למלך ושלישו שיצאו במרכבה ורצו בני המדינה לחלוק כבוד למלך ולא היו יודעין איזה הוא, מה עשה המלך, דחפו לשלישו והוציאו חוץ למרכבה וידעו הכל שהוא שלישו, כך בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקב"ה, הפיל עליו שינה וידעו שהוא אדם . (שם)

    מה שהיה וגו׳. דבר אחר מה שהיה זה משה , ונודע אשר הוא אדם – ונודע לכל כי זה משה נביא הוא, בשעה שאמר ליה הקב"ה לכה ואשלחך אל פרעה וגו׳. (שם)

    מה שהיה וגו'. מה שהיה זה ירמיהו , ונודע אשר הוא אדם – ונודע לכל שהוא נביא, שנאמר (ירמיהו א׳:ה׳) בטרם אצרך בבטן ידעתיך . (שם)

    ולא יוכל וגו'. ולא יוכל לדון עם שהתקיף ממנו – במשה איירי, כשאמר ליה להקב"ה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו׳, אמר ליה הקב"ה אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה . (שם)

11. (יא)כִּי יֵשׁ־דְּבָרִים הַרְבֵּה מַרְבִּים הָבֶל מַה־יֹּתֵר לָאָדָם

    מצודת דוד:כי יש. באמת יש ענינים הרבה מה שהפליא זה לעשות בגדולתו עודו חי, אבל כל אלה מרבים הבל הואיל ואינם נצחיים: מה יותר לאדם. מה יתרון המעלה בא לאדם במה שהוא אדם מחונן דעה יותר מכל החי:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    רש"י

    כי יש דברים הרבה. שנתעסק בהן בחייו כשחוק המלכים קופים ופילים ואריות הכל הרבו לו ומה יותר לו משמת:

    אבן עזרא

    כי יש דברים הרבה. חוץ מהליכת הנפש מתאות העולם לקבץ הון כמו לבקש שררה ודברי חשק וכלם והדומה להם מרבים הבל יוסיפו על הבלו של אדם ודי לו שהוא הבל גם זה הפסוק ישוב על העני היודע שראוי לו להשמר מכל הבל כי מה יותר יש לו:

    תרגום

    אֲרוּם אִית פִּתְגָמִין סַגִּיאִין דְמַסְגִן הֲבָלוּ בְּעַלְמָא מַה מוֹתַר אִית לִגְבַר דְּמִתְעַסֵק בְּהוֹן:

    תורה תמימה

    דברים הרבה מרבים הבל. כגון מגדלי קופות וחתולות וחולדות הסנאין ואדני השדה וכלב הים, מה הנאה יש מהם, או עקיצה או נשיכה או פצע או חבורה. (שם)

    מה יותר לאדם. מעשה באדם אחד שהיה מסקל מתוך שדהו לרשות הרבים, אמר לו חסיד אחד, למה אתה מסקל מרשות שאינו שלך לרשות שלך והיה זה שוחק עליו , לימים נצרך אותו האיש ומכר את שדהו והיה מהלך ברה"ר ונתקל, אמר, לא על חנם אמר לי אותו חסיד נותן לרשות שלך, הדא הוא דכתיב מה יותר לאדם . (מ"ר)

12. (יב)כִּי מִי־יוֹדֵעַ מַה־טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים מִסְפַּר יְמֵי־חַיֵּי הֶבְלוֹ וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל אֲשֶׁר מִי־יַגִּיד לָאָדָם מַה־יִּהְיֶה אַחֲרָיו תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

    מצודת דוד:כי מי יודע. רוצה לומר מעט המה אשר ישכילו לדעת מהו הטוב אל האדם לעשות בחייו, במספר ימי חייו ההבל אשר הוקצה לו מן השמים: ויעשם. למען עשות המעשים האלה עודו חי בכל עת, ולא ינוח כצל הזה אשר לא ינוח בעת מן העתים, כי תמיד נוטה הוא ממקום למקום בעבור נטיית השמש ומוסב למעלה לומר הואיל ולא רבים יחכמו להבין את זאת לכן לא בא יתרון מעלה לאדם במה שהוא אדם מחונן דעה: אשר מי יגיד לאדם. רוצה לומר לא סוף דבר שאין אדם יודע דבר מושכל מה לעשות בחייו, כי אפילו דבר מוחש אשר יהיה מאחורי ערפו אין ידוע לו בזה העולם, וצריך הוא שיהא מי יגיד לו מה הוא:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    רש"י

    כי מי יודע. כי מי אשר יודע מעשים טובים ומה לאדם לעשות בחייו שיהיו טובים לו לעולם הארוך:

    מספר ימי חיי הבלו. שהם מעט מספר:

    ויעשם. לאותם מעשים בשעה מועטת שהוא חי שהוא זמן קצר כצל עוף העובר ואף על פי שאמר שלמה כצל סתם ולא פירש אם צל דקל אם צל כותל שהם קבועים כבר פירשו דוד אביו (תהלים קמד) ימיו כצל עובר זהו צלו של עוף הפורח כך נדרש במדרש:

    אשר מי יגיד לאדם. במה יתקיים הון שקבץ מעושק לבניו אחריו תחת השמש:

    אבן עזרא

    כי מי. גם זה ישוב לענין העני היודע כי לא ידע האדם מה טוב לו בחיים אם העושר ואם העוני וימי חיי הבלו הם במספר ראוי שיעשה אותם כצל עובר ולא יבקש הליכת הנפש עד שיעזוב הממון כי לא יועיל כל מה שיעזוב אפי׳ לא ידע מה יעשה אחריו בממונו:

    וענין ויעשם כצל. שיחשוב במחשבתו כמו שהצל איננו עומד רגע אחד כן ימיו ילכו ויעברו שהם העיקר אף כי כל מה שיקרה להם מטוב ועד רע ועושר ועוני ופי׳ אחר בפסוק והסכל ירבה דברים:

    תרגום

    אֲרוּם מַן הוּא דִי יִנְדַע מַה יוֹטִיב לֶאֱנָשָׁא בְּעַלְמָא הָדֵין אֱלָהֵין לְמִעְסַק בְּאוֹרָיְתָא דִי אִנּוּן חַיֵי עַלְמָא וְכָל מִנְיַן יוֹמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ דִי יְחֵי בְּעִדָּן מוֹתֵיהּ אִנּוּן חֲשִׁיבִין בְּעֵינוֹי כִּטְלַלָא דְּמַן הוּא דִי יְחַוִי לֶאֱנָשָׁא מַה דְעָתִיד לְמֶהֱוֵי בְּאַפּוֹהִי [בָּתְרוֹהִי] בְּעַלְמָא הָדֵין תְּחוֹת שִׁמְשָׁא:

    תורה תמימה

    כי מי יודע וגו'. כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל, א"ר פינחס, הואיל והבל הם ימיו של אדם ומספר הם וכצל הם, א"כ מה הנאה יש לו בחיים, אלא יתעסק בדברי תורה שכולן חיים . (שם)

    אשר מי יגיד וגו'. אשר מי יגיד לאדם מה יהיה אחריו [וסמיך ליה טוב שם משמן טוב], אמר שלמה אני אגיד לך מה טוב מכולי – טוב שם משמן טוב . (שם)

    ויעשם כצל. איני יודע אם כצלו של כותל, של דקל, שיש בהם ממש, בא דוד ופירש (תהלים קס"ד) ימיו כצל עובר, כצלו של עוף הפורח וצלו עמו . (שם)