קהלת פרק ד׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך ותורה תמימה.

1. (א)וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת־כָּל־הָעֲשֻׁקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם

   מצודת דוד:ושבתי. חזרתי וראיתי את כל הערעורים אשר נעשים בעולם: והנה דמעת העשוקים. רוצה לומר דמעת הבכי של הנעשקים, הנה זוחלת ומטפטפת ואין להם מי לנחמם: ומיד עושקיהם כח. אף שהמה נעשקים מיד עושקיהם בכח הזרוע, לא במשפט, עם כל זה אין להם מנחם:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מצודת ציון

   ושבתי. מלשון השבה והחזרה:

   העשוקים. ענין ערור ותגר כמו והיית אך עשוק וגזול (דברים כ״ח:כ״ט):

   מנחם. מלשון תנחומין:

   רש"י

   ושבתי אני ואראה. ברוח הקדש:

   את כל העשקים. הנעשים עשוקים בגיהנם במעשים אשר נעשים:

   תחת השמש. תחת חליפיה של התורה:

   והנה דמעת העשקים. בוכים על נפשותם העשוקות ביד מלאכי משחית ואכזרים וכן הוא אומר (תהלים פד) עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו אלו יורדי גיהנם ואף מקרא זה כך נדרש בספרי:

   ומיד עושקיהם כח. עושקיהם מכריחים ותוקפים אותם בכח:

   רלב"ג

   ומיד עושקיהם כח. הוי״ו מושכת השלילה הקודמת באמרו ואין להם מנחם והרצון בו ולא מיד עושקיהם כח:

   אבן עזרא

   ושבתי. כאומר חזרתי בי ושבתי מזה הענין שחשבתי שהטוב לאדם שישמח בעבור שלא יוכל לשמוח בעבור שיש בעולם חמס ויוקח ממנו ממונו בכח ויהיה עשוק שיעשקנו שר או שופט לוקח שוחד או גנב ופירוש מיד עושקיהם כח שיש כח ביד העושקים והעשוקים אין לאל ידם כי אם לבכות ואין להם מנחם כי דרך האבל הבוכה על המת שיבואו לו מנחמים ויתנחם והזכיר ואין להם מנחם פעמים בעבור שלא יועילו בכיתו וצעקתו פעם אחרי פעם:

   תרגום

   וּתְבֵית אֲנָא וַחֲזִית יָת כָּל אֲנִיסִין דְּאִתְעֲבִידוּ לְצַדִּיקַיָּא [וְאִרְדוּ] בְּעָלְמָא הָדֵין תְּחוֹת שִׁמְשָׁא מִן יַד דוֹחֲקֵיהוֹן וְלֵית דִי מַלֵיל לְהוֹן תַּנְחוּמִין וְלֵית לְמִפְרַקְהוֹן מִן יַד דְאוֹנְסֵיהוֹן בִּתְקוֹף יְדָא וּבְחֵילָא וְלֵית דִי יַנְחִים לְהוֹן:

   אלשיך

   אחר אומר למעלה כי גם שראה שמקום המשפט שמה הרשע וכו' שהיו עשוקים רבים עם כל זה היה מתנחם באומרו כי את הצדיק ואת הרשע ישפוט האלהים כי הוא ית' יעשה דינם ויתקן ענינם אמר הנה אחר זמן שחשבתי נתקנו העשוקים שבתי ואראה את כל העשוקים הנזכרים ותחת היות עוותם נתקן ראיתי ואפי' שערי דמעה הפתוחים תמיד ננעלו לפניהם כי דמעת העשוקים ואין להם מנחם למעלה וגם בדבר שיש לאל יד שופטי ארץ ושריהם לתקן כי מיד עושקיהם כח להציל העשוקים מידם ועם כל זה ואין להם מנחם לא מלמעלה ולא מלמטה וכ"כ קצתי בחיי על הדבר עד כי ושבח אני וכו' אשר לא ראו וכו':

   תורה תמימה

   את כל העשוקים. חד אמר, העשוקים, אלו הקטנים הנגנזין בחייהם בעון אבותם , וחד אמר אלו הרוגי מלכות, וחד אמר אלו חנופי תורה שסבורים בהם שהם ת"ח ואינם ת"ח , וחד אמר [אלו ישראל באומות], וחד אמר אלו ממזרין שהרי מה חטאו הם, וא"ר יהודה בן פזי, אע"פ כן באים הן הממזרין לעוה"ב, שנאמר והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם . (שם)

2. (ב)וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת־הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן־הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה

   מצודת דוד:ושבח וגו׳. רוצה לומר טוב ויפה למתים שאינם יודעים מאומה מזה ואינם מצטערים על זה: שכבר מתו. אמר זה לתוספת ביאור: מן החיים. יותר מן החיים אשר עודם חיים:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מצודת ציון

   עדנה. עדיין:

   רש"י

   שכבר מתו. עד שלא שלט בהם יצר הרע הזה לדחותם מן הקדוש ברוך הוא כגון אבות הראשונים שלא נענה משה אלא על ידיהם וכגון דוד אבי שלא נענתי אני בכ"ד רננות עד שאמרתי (ד"ה ב ו) זכרה לחסדי דוד עבדך:

   אבן עזרא

   ושבח. ושבח שם התואר כמו ירא אני ונפתח החי״ת בעבור היותו מאותיות הגרון:

   עדן. חסר ה״א והוא עד הנה וזה הענין שאמר שהמתים יותר משובחים מן החיים הוא כנגד העשוקים שכל אדם יקבל כל מה שיבוא עליו מן השמים ולא יוכל לסבול עושק שיעשה לו בן אדם שהוא כמוהו ויבחר מות מחיים

   תרגום

   וְשַׁבָּחוּת אֲנָא יָת שְׁכִיבָא דְּהָא כְּבָר מִיתוּ וְלָא חֲזֵי פוּרְעָנוּתָא דְאָתֵי בְּעָלְמָא בָּתַר מוֹתֵיהוֹן יַתִּיר מִן חַיַיָּא דְּאִנּוּן קָיְמִין בְּעָלְמָא הָדֵין בְּעָקָא עַד כְּעַן:

   אלשיך

   ושבח וכו' הנה ידוע מחלוקת בית שמאי ובית הלל אם נוח לו לאדם שנברא וכו' ונמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו וזהו ושבח וכו' וטוב משניהם את אשר עדן לא היה כי נוח לו שלא נברא ותלה הדבר על כי יראה למראה עיניו קלקול בהנהגה ויהרהר ויאבד והקדים ואמר ושבח וכו' ולא אמר טוב אשר עדן לא היה הלא הוא כ"א היה אומר כן ראה והנה נקשה לו אנה עזבת טעם גדול ועצום שטוב אשר עדן לא היה שניצול מלטעום טעם מיתה והלכת לתת טעם על שלא ראה את המעשה ע"כ הקדים לומר ושבח אני וכו' לומר אינני עושה עיקר מטעימת מות שא"כ היה טוב בעיני אליעזר עבד אברהם וסרח בת אשר ופנחס כו' שלא טעמו טעם מיתה מה אבות ומשה ואהרן ודומיהם מתו אך לא כן הוא כי הנה ושבח אני את המתים אותה שכבר מתו ולא יצטרכו למות עוד בגלגולים כאשר אמרו בספר הזוהר במלת שכבר וזהו משובח בעיני מן החיים אשר הם חיים עדנה מיום הולדם כפנחס ואלעזר וכו' והוא כי אין מיתת הצדיקים ההם כמות כל אדם כי אינו רק גויעה ודבקות הנפש עם קונה ויזכנו עוד לעלות נפשותם מעלה מעלה מאלו היה להם עדיין שארית מחומרת באשר אשר הן חיים עדנה הוא כי אין טעימת המיתה פוגמת בצדיק ועם כל זה אני אומר כי טוב משניהם אשר עדן לא היה לא על שלא יטעום מיתה כי אינה פגם רק על כי לא ראה את המעשה הרע וכו' שלא יקוץ ויהרהר בראית דמעת העשוקים וכו' וכיוצא מקום ההנהגה למראה עינים וא"ת ישראל למה תאמר כי נוח לו לאדם שלא נברא על שיקנא לבו בחטאים והלא לעומת זה יש טענות להורות כי נוח לו שנברא כי הלא אדרבה יוכן בהבראו ע"י מדת קנאה אשר יגורת ממנה משלים בה רוחו וגופו והוא כי הנפש מלחם אביה תאכל טרם בואה פה חנם ועתה בבואה תורה ומעשים טובים כעדי תלבש להתפאר לפני קונה ומעל ידיה תאכל ולא תבוש וגם החומר תתקדש ברמ"ח מצות אשר יעשה ברמ"ח איבריו ויהיו כל אלה ע"י קנאה כי קנאת סופרים תרבה חכמה וקנאת אנשי מעשה יחזיקו ידי רואיהם לעשות כמעשיהם הנה כי הקנאה אשר אמרת גורמת אומץ בסברת שנוח לאדם שלא נברא נהפוך הוא לזה אמר הנה על משמרתי אנכי נצב כי נוח לו שלא נברא וראיתי טענותיך שהם את כל עמל תורה ומצוה אשר תאושר בה הנפש בעמל מה שתחלה היתה אוכלת חנם בלי עמל וגם כשרון המעשה הוא מצות מעשיות המשלימות הגוף כי זה וזה היא קנאת איש מרעהו שע"כ היה מקום לומר שנוח לו שנברא אך אינם טענות כלל כי הטענה השניה דסלקת מונה משלמות החומר גם זה הבל והראשונה שאמרת משלמת הרוח ונפש אדרבה הוא רעות ושברון ורוח ונפש כי אשר אמרת שע"י מדת קנאה יאושר החומר במעשה ידיו במצות מעשיות הנה זה יהיה לחד בדרא חכם לבב ואמיץ כח נגד יצרו שע"י מדת קנאה יאושר חומרו ולא יקנא לבו בחטאים כ"א ביראת ה' אך הכסיל אדרבה מקנא אך החובק את ידיו ומבטלין מעסק מצות מכעס קנאתו ותחת השלי' גופו אדרב' במדת קנאה אוכל את בשרו בקבר ומאבד גופו והוא מאמר רבי אחאי בר יאשיה שאמר לו רב נחמן איך לא נאכל בשרו אחר ריבוי שנים שמת ואמר לו לא אקרייך משלי דכתיב ורקב עצמות קנאה מי שיש בו קנאה נרקב גופו ואמר לו שעל שבזה העולם לא היה לו קנאה מעולם ע"כ היה שלם בגופו ובשרו וזה יאמר שלמה מה שאמרתי שע"י מדת קנאה יושלם בשר איש אשר בה יתעתד הכסיל שהוא משולל החכמה שהוא המון העם כי מקביל אל חכם נקרא כסיל שיחבוק ויאסוף ידיו ממעשה המצות ותחת השלים בשרו אדרבה אוכל את בשרו במד' קנאה שהוא סיבת האכל לרמה ותולעה ועל הטענה הראשונה שהיא את כל עמל כי מתחלה היתה הנפש אוכלת מעט ומאשר לא עמלה בו מה שאין כן בהבראה שתעמול ומעמלה תאכל גם זה אינה טענה כי הלא טוב לה מלא כף שהוא מועט נחת כלומר בלי עמל שהיה לה מתחלה ממלא חפנים עמל שיוכפל אושרה ע"י עמל בעה"ז אחר שימשך רעות רוח שיתעתד בה לחטא ולשבר נפשו מה שאין כן עודנה למעלה שטובה לא תחסר גם אם מעט יהיה ולא תירא מרעות רוח באופן כי הטבתי אשר דברתי כי נוח לו לאדם שלא נברא. או שיעור הענין הלא תצטער פן מדת קנאה תאבדך שיקנא לבך על מעשה הרע אשר נעשה תחת השמש הלא לעומת זה גם ע"י קנאה תקנה עולמות כי הלא כאשר תראה מעשה הרע גם תראה כל עמל תורה וכשרון המעשה נמשכת מקנאת איש מרעהו כי רבים עוסקים בתורה ומצות ויראו המקנאי' ויעשו כהם נמצא כי מה שמקלקלה קנאת ה' מתקנת קנאה אחרת אך גם תקון זה הבל הוא ורעות ושבר רוח ונפש והוא כי הלא לא יקנא בעמל וכשרון המעשה רק איש חכם כי תלמוד גדול מביא לידי מעשה אך מה תעשה שהכסיל חובק ידיו מעשו מעשה מאשר יקנא בכשרון כי יפותה מקנאת מעשה הרע ויאבד עצמו כי ע"י מדת הקנאה אוכל את בשרו כמאמר ר' אחאי בפסוק ורקב עצמות קנאה וז"א את בשרו שמרב' האת גם את עצמותיו כלל הדברי' כי נוח לו לאדם שלא נברא וש"ת הלא למעלה אם לא היה נברא אוכל מעט חנם ועתה תמלא הנפש כמדובר בשכר מעשיו לז"א טוב מלא כף נחת וכו' וש"ת א"כ מה תעש' מהקושי' אם נוח לו שלא נברא למה נבר' לזה אמר ושבח כו':

   תורה תמימה

   ושבח אני וגו'. ושבח אני את המתים שכבר מתו – אלו האבות אברהם יצחק ויעקב, מן החיים אשר המה חיים עדנה – זה משה, שהרי כשחטאו ישראל במדבר אמר משה כמה תפלות ותחנונים ולא נענה, וכיון שאמר זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב – מיד נענה . (שבת ל' א׳)

   ושבח אני וגו'. ולהלן הוא אומר (ט') כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת, הא כיצד, כשבנה שלמה את ביהמ"ק, ביקש להכניס ארון לבית קה"ק, ודבקו שערים זה בזה , אמר כ"ד רננות ולא נענה, כיון שאמר (ד"ה ב' ו') זכרה לחסדי דוד עבדך – מיד נענה , הרי – ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים וגו', וכשנח נפשיה דדוד ביום השבת ושלח שלמה לבי מדרשא, אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים, מה אעשה, שלחו ליה, חתוך נבילה והנח לפני הכלבים, ואביך הנח עליו ככר או תנוק וטלטלו, הרי – כי לכלב חי טוב מן האריה המת . (שבת ל׳ א' וב')

   ושבח אני וגו'. רבי יהודה ב"ר סימון אמר, ביחזקאל איירי קרא, בשעה שעמד על הבקעה ואמר (ל"ז) העצמות היבשות שמעו דבר ה׳ מיד ותקרבו עצמות עצם על עצמו וגו' , אמר להם, בחייכם אמרתי לכם (ירמיה ב') שמעו דבר ה' בית יעקב ולא שמעתם ועכשיו במיתתכם שמעתם, על אותה שעה נאמר ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה. (מ"ר)

   ושבח אני וגו'. רבי שמואל בר נחמני אמר, ושבח אני את המתים שכבר מתו – זה דוד, מן החיים אשר המה חיים עדנה – זה שלמה, שבשעה שבנה שלמה את ביהמ"ק ביקש שתרד אש מן השמים והקריב אלף עולות והתפלל כ"ד תפלות ולא ירדה, עד שאמר (ד"ה ב' ו') זכרה לחסדי דוד עבדך – מיד נענה וירדה . (שם)

   ושבח אני וגו׳. ושבח אני את המתים שכבר מתו – זה דור המבול, מן החיים אשר המה חיים עדנה – אלו הסדומיים והמצרים [שם)

3. (ג)וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר־עֲדֶן לֹא הָיָה אֲשֶׁר לֹא־רָאָה אֶת־הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

   מצודת דוד:וטוב משניהם. מן החיים ומן המתים טוב יותר למי שעדיין לא היה ולא נולד ואמר כן דרך מליצה, כי אין מקום לומר טוב למי שלא היה בעולם: אשר לא ראה. בעבור שלא ראה כלל את המעשה הרע הנעשה בזה העולם והוא העושק האמור למעלה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   עדן. עדיין:

   רש"י

   עדן. עדיין:

   אשר לא ראה את המעשה. ראיתי במדרש קהלת אלו תתק"עד דורות שקומטו להבראות ולא נבראו:

   אבן עזרא

   וטוב. מלת עדן מורכב׳ והיא חסר׳ ה״א לפני הנו״ן ואחריו כמו עדנה והענין שהמתים שמתו כבר מצאו מנוח ולא שמעו קול נוגש וטוב מן החיים והמתים אשר לא נבראו עד עתה בעבור היות העשוקים בגופם כמו האסורים והשבויים או עשוקי ממון שהם מצטערים ואם הם חיים והמתים אם שאיננו עתה כבר נעשקו גם הם ורבים תמהו איך יאמר וטוב למי שלא נברא וכן אמרו החכמים ז״ל אשרי מי שלא נברא ואיננו תמה בעבור קוצר הלשון לדבר כי אם על דרך דמיונות כמו שיאמרו חכמי שקול הדעת כי כל דבר הוא יש או אין ואם הוא דבר איך הוא אין:

   תרגום

   וְשַׁפִּיר מִן תַּרְוֵיהוֹן יָת דְעוֹד כְּעַן לָא הֲוָה וְלָא אִתְבְּרִי בְּעָלְמָא דִי לָא חֲזָא יָת עוֹבָדָא בִּישָׁא דְאִתְעַבְדָא בְּעָלְמָא הָדֵין תְּחוֹת שִׁמְשָׁא:

   תורה תמימה

   וטוב משניהם וגו'. וטוב משניהם את אשר עדן לא היה – אלו אלף דור שעלה במחשבה להבראות ולא נבראו . (שם)

4. (ד)וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת־כָּל־עָמָל וְאֵת כָּל־כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת־אִישׁ מֵרֵעֵהוּ גַּם־זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ

   מצודת דוד:את כל עמל. הם העבירות שהמה עמל בעיני המקום ורע לפניו ולהסביר את האזן אמר לשון הנופל בבן אדם שנחשב לו לעמל ויגיעה אם מי ימרה פיו: כשרון המעשה. מעשה כשר וישר אשר היא קנאת איש מרעהו, רוצה לומר שלא עשוה לשמה כי אם מחמת קנאה בראותו תפארת רעהו בעבור כשרון מעשיו, ומתקנא בו ואוחז במעשיו למען לא תגדל תפארתו עליו: גם זה הבל. גם כי עשה כשרון מעשה, מכל מקום הוא דבר שאין בו ממש: ורעות רוח. כי אינו עושה מרצונו, כי אם בעל כרחו יעשה המעשה, ונשבר אם כן הרצון:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום

   מצודת ציון

   כשרון. ענין יושר:

   כי היא. אשר היא:

   רש"י

   וראיתי אני את כל עמל. הן העבירות שהן עמל בעיני הקב"ה:

   ואת כל כשרון המעשה. שאינו לשם שמי' אלא לקנאת איש מרעהו ששניהם הבל:

   כי היא קנאת איש. אשר היא קנאת איש מרעהו:

   אבן עזרא

   וראיתי. רוב עמל האדם גם כשרון מעשיהם בעבור בני האדם שיקנאו זה בזה וירצה להתפאר על חבירו ושלא יהיה הוא חסר ממנו בדירתו ומלבושיו ובניו ומאכלו וחכמתו וטוב השם:

   תרגום

   וַחֲזֵית אֲנָא יָת כָּל טוֹרְחָא וְיָת כָּל אוֹטָבוּת עוֹבָדָא דְּעָבְדִין בְּנֵי אֱנָשָׁא אֲרוּם הִיא קִנְאֲתָא דְּקָנִּי גְּבַר לְחַבְרֵיהּ לְמֶעֱבַד כְּוָתֵיהּ דִּמְקַנֵּי לֵיהּ לְמֶעֱבַד טָבָא כְּוָתֵיהּ מֵימְרָא דִּשְׁמַיָּא יוֹטֵיב לֵיהּ וְדִמְקַנֵּי לֵיהּ לְבִישׁ לְמֶעֱבַד כְּבִשָׁתֵיה מֵימְרָא דִּשְׁמַיָּא יַבְאִישׁ לֵיהּ וְאַף דֵּין הֲבָלוּ לְחַיָּבָא וּתְבִירוּת רוּחָא:

5. (ה)הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת־יָדָיו וְאֹכֵל אֶת־בְּשָׂרוֹ

   מצודת דוד:חובק את ידיו. יחבקם זה בזה, רוצה לומר לא ינענע ידיו לעשות בהם מלאכה להחיות את נפשו: ואוכל את בשרו. בסוף אין לו מה לאכול ובעל כרחו יאכל בשר עצמו והוא ענין מליצה לומר שמשמן בשרו ירזה בעבור הרעבון, וכאלו אכלו מחוסר המזון:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   חובק. ענין סבוב היד בדבר מה:

   רש"י

   הכסיל. הרשע, חובק את ידיו ואינו יגע ואינו אוכל אלא מן הגזל:

   ואוכל את בשרו. ליום הדין שרואה צדיקים בכבוד והוא נידון כך נדרש בספרי:

   אבן עזרא

   הכסיל. גם יש באדם כסילים עצלים אין להם קנאה ולא יתעסקו במלאכה שיחיו ממנה רק חובקים את ידיהם ואוכלים מה שיש להם וישארו בלא מחיה ואחר שהוא אוכל כל מה שיש לו ולא יעמול להוסיף כאילו אוכל את בשרו בעבור שימות ברעב:

   תרגום

   שָׁטְיָא אָזִיל וּמְגָפֵיף יָת יְדוֹי בְּקַיְיטָא וְלָא צָבִי לְמִטְרַח וּבְסִתְוָא יֵיכוֹל יָת כָּל מַה דְּאִית לֵיהּ וְאַפִילּוּ כְּסוּ מֵעַל מְשַׁךְ בִּסְרֵיהּ:

   תורה תמימה

   הכסיל חבק וגו'. משל למה"ד, לשני בני אדם שהיו יגעין בתורה, אחד יגע והשביח ואחד יגע ופירש, לימים ראה זה שפירש את זה שהשביח עומד בחבורה של צדיקים והוא בצד חבורה של רשעים, מיד התחיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו . (שם)

   הכסיל חבק וגו׳. העולם הזה דומה לערב שבת ועולם הבא לשבת, מי שמכין בערב שבת אוכל בשבת, ומי שאינו מכין בערב שבת הרי הוא חורק את שיניו ואוכל את בשרו, שנאמר הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו . (מ"ר פרשה א' פסוק ט"ו)

6. (ו)טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ

   מצודת דוד:טוב. ויותר טוב להרויח מעט כמלא כף היד ויהיה במנוחה והשקט, מלהרויח הרבה כמלא חפנים ויהיה בעמל רב ובשבר רצון, רוצה לומר לעשות דבר שאין דעתו נוטה אליו ואין חפצו בזה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   כף. כף היד:

   נחת. מלשון מנוחה:

   חפנים. כן יקראו כפות הידים הדבקות זה בזה:

   רש"י

   טוב מלא כף נחת. להיות קונה נכסים מעט ומיגיעו שיהא בהן נחת רוח ליוצרו:

   ממלא חפנים. נכסים הרבה בעבירה שהוא עמל ועצבות רוח לפני המקום:

   אבן עזרא

   טוב. דברי הכסיל הוא האומר די לי מלא כפי לחם בנחת מן מלא חפנים בעמל ורעות רוח שיחשוב אדם לדבר עתיד מה יאכל מחר והוא לא ידע מה ילד יום:

   תרגום

   טָב לִגְבַר מְלֵי חָפְנֵי מֵיכְלָא בַּהֲנָיַת נְפַשׁ וּבְלָא גְזֵילָא וַחֲטוֹפִין מִן תְּרֵין חָפְנִין מָלְיָן מֵיכְלָא בְּגְזֵילָא וַחֲטוֹפִין וַעֲתִיד לְשַׁלָּמָה בְּדִינָא בְּטוֹרְחָא וּבִתְבִירוּת רוּחָא:

   תורה תמימה

   טוב מלא כף וגו׳. טוב מי שהוא שונה הלכות ורגיל בהם ממי שהוא שונה הלכות ומדות ואינו רגיל בהם , אלא לרעות רוח, רצונו שיקראו לו בר מכילתא, והמשל אומר, טוב צפור אחד כפות ממאה פורחות . (מ"ר)

   טוב מלא כף וגו'. טוב מי שהוא עושה צדקה מועטה משלו ממי שהוא גוזל וחומס ועושק ועושה צדקות גדולות, אלא לרעות רוח, רצונו שיקראו לו בר מצות, והמשל אומר, נואפת בשכר תפוחים ומחלקתן לעניים. (שם)

   טוב מלא כף וגו׳. טוב מי שיש לו עשרה זהובים ונושא ונותן ומתפרנס בהם ממי שהוא נוטל ממון של אחרים ומפסידן אלא לרעות רוח, רצונו שיקראו לו גברא פרקמטיא . (שם)

   טוב מלא כף וגו'. טוב מי שהוא שובר גינה אחת ועובדה ממי שהוא שוכר גינות הרבה ומאבדן אלא לרעות רוח, רצונו שיקראו לו בעל קרקעות, והמשל אומר, השוכר גינה אוכל צפרין, השוכר גינות צפרין אוכלין אותו . (שם)

   טוב מלא כף וגו׳. טוב מלא כף נחת בעוה"ב ממלא חפנים עמל ורעות רוח בעוה"ז, ויפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי עוה"ב . (שם)

   טוב מלא כף וגו׳. טוב מלא כף נחת – זה יום השבת, ממלא חפנים עמל ורעות רוח – אלו ששת ימי המעשה . (שם)

   טוב מלא כף וגו׳. רבי יצחק פתר קרא בשבט גד ושבט ראובן, כשבאו לא"י אמרו, טוב מלא כף נחת בארץ ישראל ממלא חפנים עמל בעבר הירדן . (שם)

   טוב מלא כף וגו׳. ואף הקב"ה אומר כן, חביב עלי מלא קמצו של עני מנחה נדבה ממלא הפנים קטורת הסמים של כהן גדול, ולמה כן, לפי שזו באה כפרה וזו אינה באה כפרה דכתיב ונפש כי תקריב מנחה . (מ"ר)

7. (ז)וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה הֶבֶל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

   מצודת דוד:ושבתי. חזרתי וראיתי דבר הבל הנעשה בעולם:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   רש"י

   תחת השמש. כמו תחת השמים:

   אבן עזרא

   ושבתי. שבתי מהסתכל בדברי זה הכסיל וראיתי כסיל אחר הפך הראשון:

   תרגום

   וּתְבִית אֲנָא וַחֲזֵית הֲבָלוּ דְּאִתְגְּזַר לְמֶהֱוֵי בְּעָלְמָא הָדֵין תְּחוֹת שִׁמְשָׁא:

   אלשיך

   הנה גמרתי אומר כי טוב משניהם אשר עדן לא היה כי נוח לו לאדם שלא נברא א"כ איפה מה יעשה האדם ולא יאבד ביד יצרו ועוד היתכן ברא אלהים אדם ויפח באפיו נשמת חיים מתחת כסא כבודו בתכונת אבוד שיאמר עליו שנוח לו שלא נברא לז"א הנה אחר זאת שבתי ואראה הבל וכו' דבר נקל להבל דמה שבה יהיה קל כנשר ורץ כצבי לעשות רצון קונו ולשעבד את יצרו תחתיו והוא בהזכיר מאמרם ז"ל בשוחר טוב על פסוק חטאת נעורי וכו' משל למלך שעשה סעודה גדולה ואמר לעבדיו לזמן קרואים אך שיהיו אנשים גדולים ושבו ואמרו למלך אם תבקש אנשים גדולים הלא מצער המה ותאבד סעודתך לכן התרצה בבינונים כן אמר דוד הנה מה רב טובך כו' אשר צפנת וכו' ואם לא תתן טובך רק לצדיקי' גדולים מה תעשה מטובך הרב כי מי יאכלנו לן כחסדך זכור לי אותי וכיוצא בי וזהו למען טובך ה' בל יהיה לבטלה הנה כי כל האושר אשר ברא והכין לצדיקים רב מאד והוא לישראל הקרובים אל ה' והנה הפליגו רז"ל לומר כי כל העולם ומלואו ברא אלהים בששה ימים ומאז עד סוף העולם בורא שכר וטובה לצדיקים שנאמר השמים החדשים וכו' אשר אני עושה אשר עשיתי לא נאמר וכו' ונבא אל הענין אמר ראיתי דבר קל כהבל תחת השמים כי הלא מי פתי יתן אל לבו זה ולא ירוץ כגבור לעבוד את ה' ולשוב עדיו ולהשמר מן החטא רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה והוא כי יאמר הנה יש א' הוא יתברך ואין לו שני חלילה שיתן מטובו לשני גם בן ואח אין לו לתת להם מטובו ואין קץ לכל עמלו שהוא עמל לפעול לחוסים בו כמו שכתבנו שמאז ברא העולם הוא פועל אורות וטובה גם עיני המביט למרחוק לא תשבע עושר אושר לפעול עד אין קץ נמצא כי כל האושר הזה הלא לנו הוא אם נעשה רצונו וא"כ איכה למי אני עמל בהטפלי בעסקי העה"ז ומחסר את נפשי מטובה שפעל ויפעיל הוא יתברך ואיך אחסיר את נפשי מטובות יתברך הרב ולא אתגבר כגבור עריץ לילה ויום ולא ארפאנו הנה גם זה הבל וקל ליפול לב אדם על חשבון זה וענין רע הוא שלא יביט האדם לזה ולא יטה לעולם מדרך הטובה:

   תורה תמימה

   ואראה הבל תחת השמש. זו אדרתו של מלאך המות . (שם)

8. (ח)יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אֵין־לוֹ וְאֵין קֵץ לְכָל־עֲמָלוֹ גַּם־עֵינוֹ לֹא־תִשְׂבַּע עֹשֶׁר וּלְמִי אֲנִי עָמֵל וּמְחַסֵּר אֶת־נַפְשִׁי מִטּוֹבָה גַּם־זֶה הֶבֶל וְעִנְיַן רָע הוּא

   מצודת דוד:יש אחד. יש אדם שעושה מעשיו יחידי ואין שני עמו, כי לא ישתתף עם מי לסייעו בעמל מעשיו: גם בן ואח אין לו. למען יירשו ההון שקבץ בעמל: ואין קץ לכל עמלו. בכל עת יעמול ולא ינוח: לא תשבע. אינה שבעה מהעושר שכבר קבץ כי אין די לו בזה, ולכן לא ינוח כי יחפוץ להרבות עוד: ולמי אני עמל. רוצה לומר לא יחשוב לומר בשביל מי אני עמל ומחסר את נפשי מטובת ההשקט והמנוחה, הלא אין לי בן ואח לרשת אותי ואעזוב אם כן לאחרים חילי: גם זה. רוצה לומר אף שהבטלה מגונה, מכל מקום מרבית העמל הוא הבל וענין רע:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   רש"י

   יש אחד ואין שני. יש לך אדם שעושה דבריו ביחידי:

   גם בן ואח אין לו. אם ת"ח הוא אינו קונה לו תלמיד שהוא כבן ולא חבר שהוא כאח, ואם רווק הוא אינו נושא אשה להיות לו כאח לעזר ולהוליד בן, ואם סוחר הוא אינו קונה לו שותפים ויצא לדרך יחידי:

   ואין קץ לכל עמלו. יגע בגירסא ואם סוחר הוא עמל בפרקמטיא: גם עיניו:

   לא תשבע עושר. לא יהא שבע בטעמי תורה שהרבה תורה למד אדם מתלמידיו, ולענין הממון רודף תמיד אחר הממון:

   ולמי אני עמל. מאחר שאיני מעמיד תלמידים ואיני נושא אשה להוליד בנים:

   אבן עזרא

   יש אחד. יתכן היות שני חבר או משרת או אשה שהיא עזר כנגדו והוא יותר נכון:

   ואין קץ לכל עמלו. הענין שיש לו עושר אין קץ ונפשו לא שבעה ולא שקטה מעמל ולמה לא יחשב בלבו למי אני עמל ולמה אחסר את נפשי מכל תענוג והנה אין מי ירשני שתשמח נפשי שאעזוב בני או אחי בטוב:

   גם זה הבל. הוסיף גם להורות כי הכסיל הראשון הבל הוא כמו האחרון ואם שניהם כסילים החכם יהיה כענין רש ועושר אל תתן לי:

   תרגום

   אִית גְּבַר יְחִידִי וְלֵית תִּנְיָן בָּר מִנֵּיהּ אַף בְּרָא וְאַף אֲחָא לֵית לֵיהּ לְמֵירַת יָת נִכְסוֹי וְלֵית סוֹף לְכָל טוֹרְחֵיהּ וְאַף עַיְנֵיהּ לָא תֵיכוֹל לְמִסְבַּע עָתְרֵיה וְלָא יֵימַר בְּלִבֵּיהּ לְמָא דְנָן אֲנָא טָרַח וּמְחַסֵר יָת נַפְשִׁי מִטִיבוּתָא אֲקוּם כְּעַן וְאַעֲבֵיד מִנֵּיהּ צִדְקְתָא וְאֶחֱדֵּי בְּעָלְמָא הָדֵין עִם בְּנֵי אֱנָשָׁא וּלְעָלְמָא דְּאָתֵי עִם צַדִּיקַיָּא אַף דֵּין הֲבָלוּ וְגַוָון בִּישׁ הוּא:

   תורה תמימה

   יש אחד וגו׳. יש אחד – זה הקב"ה, שנאמר ה׳ אחד, ואין שני לו – שאין לו שותף בעולמו, גם בן ואח אין לו – אלו ישראל שנקראו בנים כמש"נ בנים אתם לה׳ אלהיכם ונקראו אחים כמש"נ (תהלים קכ"ב) למען אחי ורעי , ואין קץ לכל עמלו – לכל מה שעשה בששת ימי בראשית , ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה, אם אין הצדיקים עושין לפניו מצות ומע"ט, וכי אין זה הבל שברא הקב"ה בעולמו . (שם)

   יש אחד וגו'. דבר אחר יש אחד זה אברהם, שנאמר (יחזקאל ל"ג) אחד היה אברהם, ואין שני לו – שאין לו בן זוג, גם בן ואח אין לו – בן ואח לא היה לו בשעה שירד לכבשן האש ואין קץ לכל עמלו – במצות ומעשים טובים, ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה – אם לא להדבק בדרכיו, שכל מי שאינו עושה כמותו גם זה הבל ,. (שם)

   יש אחד וגו׳. דבר אחר יש אחד זה שבט לוי , גם בן ואח אין לו – בשעה שאמר להם משה עברו ושובו משער לשער והרגו איש את אחיו וגו׳, וכתיב האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר. ואין קץ לכל עמלו – במלאכת המשכן. גם עינו לא תשבע עושר – אלו הקרבנות , ולמי אני עמל אם לא להדבק בדרכיו, שכל מי שאינו עושה כמותו, גם זה הבל וענין רע הוא . (שם)

   יש אחד וגו׳. דבר אחר יש אחד זה יצה"ר, ואין שני לו – שאין לו בן זוג בעבירה, גם בן ואח אין לו – בשעה שהולך אדם לעבור עבירה אינו רואה שיש לו בן שימות בעונותיו , ואיני רואה שיש לו אח שיתבייש ויתגנה ממנו, ואין קץ לכל עמלו – במעשיו הרעים גם עינו לא תשבע עושר – אלו מעשיו הרעים . (מ"ר)

   יש אחד וגו'. דבר אחר יש אחד – זה גביני בן חרסון, ואין שני לו – שאין לו בן זוג, גם בן ואח אין לו שהיה יחיד לאמו, ואין קץ לכל עמלו ממה שהניח לו אביו, גם עינו לא תשבע עושר – שהיה סומא באחת מעיניו , ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה שבשעה שמת גביני נולד בלשצאר [וירש כל ממונו]. (שם)

9. (ט)טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן־הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ־לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם

   מצודת דוד:טובים השנים. שנים העוסקים יחד יותר טוב מן האחד העוסק יחידי, אשר לשנים יש ריוח טוב בעמלם כי ישתכרו הרבה ולא כן האדם יחידי:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מצודת ציון

   שכר. ענין ריוח:

   רש"י

   טובים השנים. לכל דבר מן האחד לפיכך יקנה לו אדם חבר וישא אשה אשר יש להם יותר ריוח בעמלם, הרבה מלאכה נעשית בשנים שאין היחיד מתחיל בה לבדו:

   אבן עזרא

   טובים. ישוב על הכסיל שהוא לבדו ויאמר הלא היה טוב להיות לו מי שיתחבר עמו ויעזור אותו אז יהיה להם שכר טוב בעמלם והוא המאכל והמשתה:

   תרגום

   טָבִין תְּרֵין צַדִּיקַיָּא בְּדָרָא יַתִּיר מִן חֲדָא וְאִנּוּן דִי דָבְרִין בְּמַזָּלָא וּמִשְׁתַּמְעִין מִלֵּיהוֹן דְּאִית לְהוֹן אֲגַר טַב לְעָלְמָא דְּאָתֵי בְּטוֹרְחֵיהוֹן דִי טְרָחוּ לְסוֹבָרָא יָת דָּרֵיהוֹן:

   אלשיך

   אם תאמר אלי ראה דבריך טובים ונכוחים במחשבה הטובה הזאת שהחי יתן אל לבו ולעולם לא ימוט לזכר עולם יהיה צדיק אך הביטה וראה כי רע ומר יצרו הרע ומי יוכל לו ומי יעצור כח לפניו פתויו ותחבולותיו כי הלא ג' המה כחותיו על היצר הטוב א' כח פתויו והתמדתו כי לא ישקוט עד יכשיל כארי אורב יום ולילה בין בשוגג בין במזיד בכל אשר יפנה ירשיע. ב' כי מלך הוא ורבים אשר אתו רמ"ח אברים כלם אנשי עצתו סרים אל משמעתו עליזי גאותו והיצה"ט כערער ואין עוזר לו. ג' כי היצה"ר מלומד מלחמה מנעוריו כי לפתח צאת הולד ממעי אמו אתו עמו זקן בית האיש והיצה"ט כילד יולד אחר י"ג שנה חדש ממש ואיככה יוכל ילד יולד נגד הזקן הרע ההוא ע"כ בא שלמה כמדבר על לב היצה"ט וישא משלו ויאמר על הראשונה אל תירא ואל תחת כי הלא רבים אשר אתך כי לא יחידי אתה כי הנה טובים השנים הם היצה"ט והנפש מן האחד והוא היצר הרע כי הוא לבדו נשאר ואל תחוש לומר אולי לא ישיתו לבב שניהם להתעורר להלחם בו תמיד כאשר הוא לא ינום ולא ישן בכל יום יגור מלחמות כי הנה נהפוך הוא כי כפלים ביצר הרע יעזרו להלחם בו כי הלא שני אלה זולת עשות רצון קונם יש לשניהם שכר טוב בעמלם אשר הם עמלים להלחם בו כי גם היצה"ט כח רוחני הוא כנודע מספר הזוהר פרשת וישלח מש"כ היצה"ר כי לא יקבל שכר על החטיאו את אשר ינצח ואם כן אמור מעתה כי שני אלה יעמדו על הברכה מאשר יעמיד היצה"ר על הקללה וש"ת הלא כמה פעמים יכרעו ויפולו שניהם לפני היצה"ר ויחטיא את האדם בא' מג' דרכים או בשוגג על מצות לא תעשה או עצלה יפיל היצה"ר תרדמה על שניהם לבל יתעוררו לקיים ולעשות מצות עשה ואחר אלה אם ינצח יעשה בעל הבית ויאחז באדם בעל כרחו ויתקפנו להחטיאו מזיד ואיך טובים השנים והנה שלש אלה יעשה למו לז"א עכ"ז יש תקוה לשניהם להתחזק ממנו כי הלא אם יפולו שהיא החלוקה הא' שיפילם לחטא שהוא משמעות שוגג הנה יש תקוה כי הנה הא' יקים את חבירו ויהיה בעזרו ולא יבצר משובה אל ה' אמנם אם תזכה ותפיל את היצר הרע מה רב טובך כי למה שהוא לבדו נשאר ואילו לאחד שיפול ואין שני להקימו נמצאת קרוב לשכר ורחוק להפסד כ"א יוכל לשניהם ויפילם יעזרו לקום ואם השנים יפילוהו לא יקום עוד ולכן התאמץ להפילו כי אין מקימו גם אם ישכבו שנים היא החלוקה הב' שירדימם ממצות עשה גם יש להם תקוה בטוחה כי הלא וחם להם כי יחם לבבם ואם ימים יהיו נרדמים לא יתמידו כי עוד מעט ויעירו משנתם וקרא זה אל זה ואמר מה לך נרדם קומה ונקומה לעשות רצון קוננו כי חם לבם בקרבם כי בערה בם אש ה' ואהבתו כי מצות עשה הוא ולא יבצר ממנו לימים יחם לבבו לשוב מדרכו אך ולאחד הוא היצה"ר אם תוכל להרדימו איך יחם ואז יכנע לעולם באופן כי טובים השנים וחזקים ליתקן ממנגדם וגם אם תהיה החלוקה הג' שיתקפו האחד הוא היצה"ר שתחזק ידו על האדם והחטיאו מזיד כי יעשה בעל הבית גם אז אל תתייאש מן הרחמים כי ברית כרותה לעם ה' כי לא יבצר מהם הרהורי תשובה קו לקו עד השנים יתאחדו ויעמדו נגדו כלומר כי גם לא יצטרכו להלחם רק יעמדו נגדו להלחם בו כי באים ליטהר וה' יעזרם ככתוב אצלנו פרשת כי תצא והנה כל זה הוא לו יונח כי אין עם היצר הטוב בעזרו זולתי הנפש לבדה ומה גם כי הנה גם עוד כח שלישי מצטרף עם שניהם ונעשה חוט משולש שלא במהרה ינתק וביאר מה הכח השלישי באו' טוב ילד מסכן וחכם הוא מאמרנו על פסוק אשת כסילות הומיה וכו' כי בא שלמה בחכמתו להעביר תלונת האומרים מה נשתנה היצר הרע מיצר הטוב כ"א כאשר היצר הרע הומה ודוחק ומפציר עד בוש יומם ולילה לא ישבות עד יעשה חפצו אם היה היצר הטוב עושה כן גם הוא עד נעשה רצונו היינו הכל צדיקים אך לא יעשה כן רק פעם אחת יעורר וירמוז ולא ישנה אך התשובה ידועה הלא היא כי היצר הרע לא בדעת ידבר כי מי ישמע אליו באו' יחטא לה' וישחית נפשו ויירש גיהנם אך היצר הטוב כל אמריו אמרי דעת ושכל טוב כי בם ידבק בה' מן העולם ועד העולם ואשרי דרכיו ישמורו ע"כ פיו יפתח בחכמה פעם א' ומי האיש החפץ חיים ישמע ואם חדל יחדל אך היצר הרע מורה סם המות ומי ישמע לו לדבר ההוא כי מי פתי יסור אל משמעתו על כן תופס ההתמדה והומה ומסרב תמיד עד יפתה ויוכל וזהו אומר אם תראה אשת כסילות הומיה תמיד מה שאין כן היצר הטוב אל תתמה על החפץ כי הלא המיית' היא פתיות וכו' על כן בחרה בהפצר כמדובר הנה כי היצר הטוב אמריו אמרי טוב טעם ודעת אך היצר הרע הוא כסילות וע"כ קרא לילד מסכן חכם ולמלך זקן הוא היצר הרע מלך כסיל ושעור הכתובים והחוט המשולש שהם הנפש היצר טוב והדעת לא במהרה ינתק וביאר מאמרו באו' טוב ילד וכו' וגם על השנית והשלישית שהם הא' היותו מלך והשלישית היותו זקן מש"כ היצר הטוב על תשית לבך כי למה שהילד חכם הוא כי דבריו בחכמה ע"כ גם שהיצר הרע מלך וזקן אחר הכנס אמרי דעת היצר הטוב בלבו לא יקום היצר הרע ולא ידע ליזהר עוד נגד היצר הטוב כי עוד לא יתכנו תחבולותיו ופתיותיו ולא יועיל לו היותו מלך ולא היותו זקן כי הנה כל מלכותו הבל הוא כי הלא מבית הסורים יצא למלוך הלא הוא מצאת הולד מבור הסירה מבטן אמו והוא קדמה לו הנפש מאז נוצר הולד במעי אמו כאשר הורה ר' לאנטונינוס ואשר הוא זקן מהולדו עד י"ג שנה אינו כלום כי גם במלכותו נולד רש כי בתחלת מלכותו הבל הוא כי אבריו היו כלא היו ולא יחשב רק זמן גודלו ואז בא היצר הטוב בכחותיו הנזכר ויש לאל ידו להפיל את היצר הרע ארצה ואין מכלים ולהיות מאמרי שלמה כמווכח משיב ואמר כמקשה על האומר ראיתי את כל החיים וכו' לומר הלא לא אקח ראיה כי אם מן החוש כי הנה ראיתי את כל החיים אשר בארץ המה המהלכים בעניני העולם הזה המתייחס אל תחת השמש עם היותם עם הילד השני הוא היצר הטוב אשר יעמודי ויקום תחתיו של הראשון הנזכר' כי אחרי כבוש אותו ויקום השני תחתיו ועכ"ז ינצח היצר הרע וישובו ויעשו עיקר הלוכם בעולם בעסקים שתחת השמש ולא במה שלמעלה מגלגל השמש בעולם העליון ולא יספיק היצר הטוב להתחזק בכוחותיו וגם רעה לא תבא עליהם על רעתם והם חיים וקיימים כאו' ראיתי את כל החיים וכו' משיב על זה שלמה ואומר אם תראה רבים חיים ומצליחים עם היותם עם הילד השני והמה שטופים עם הבלי העולם אל תתמה על החפץ כי מה שאין קץ לכל העם שלא הקץ בא עליהם הלא לא מזכותם רק בשביל מה שהיה לפניהם הוא בזכות הקודמים להם או שקדם בגילגוליהם שקדמו לפני מה שהם עתה ולמ"ד לכל היא למ"ד בעבור ועוד טענה אחרת כי הלא גם אלה אחרונים המתקיימים על הראשונים לא ישמחו בו ביצר הרע שדבקו בו כי לא תטיב אחריתם ולו הונח ישמחו בו אותה השמחה היא תוגה כי גם זה הבל כי כל טובות העולם הזה המה הבל מקבלי' שכרם פה טובה לגוף הוא אבל שברון ורעיון לנפש הוא וזהו ורעוין רוח כי ומשל' לשונאיו אל פניו וכו'.

   תורה תמימה

   טובים השנים וגו׳. טובים השנים העוסקים בתורה מן האחד שעוסק לעצמו, כי אם יפלו האחד יקים את חבירו, שאם שכח אחד מהם הלכה – חבירו מחזירו, והחוט המשולש לא במהרה ינתק – זה הרב שהוא מחזיר להם טעותן . (שם)

   טובים השנים וגו׳. טובים השנים שנושאין ונותנין בפרקמטיא מן האחד שעוסק לעצמו, כי אם יפלו – שאם יפול ויסתכן אחד מהם חבירו מעמידו, והחוט המשולש לא במהרה ינתק – כשהם שלש . (שם)

   טובים השנים וגו׳. רבי יוחנן אמר, טובים השנים – איש ואשתו, מן האחד – זה לעצמו וזו לעצמה, והחוט המשולש זה הקב"ה שהוא פוקדן בבנים . (שם)

   טובים השנים וגו׳. ועוד אמר ר׳ יוחנן, טובים השנים זה עמרם ויוכבד, אשר יש להם שכר טוב בעמלם – זה משה שנקרא טוב, שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא . (שם)

   טובים השנים וגו'. רבי יהודה אומר, טובים השנים זה דוד ובת שבע, והחוט המשולש – זה נתן הנביא שאמר לה לבת שבע ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך, וכשבאו אל דוד הסכים עמהם ואמר והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי וגו' . (מ"ר)

   טובים השנים וגו'. רבי נחמיה אומר, טובים השנים זה יהוידע ויהושבע , מן האחד זה לעצמו וזה לעצמו, והחוט המשולש – אלו סנהדרין שהסכימו עמהם, הדא הוא דכתיב (ד"ה ב׳ כ"ג) ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר וגו׳ . (שם)

   טובים השנים וגו׳. רבנן אמרי, טובים השנים – זה מרדכי ואסתר, מן האחד – זה לעצמו וזו לעצמה, והחוט המשולש זה אחשורוש שהסכים עמהם וגזר ואמר ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם . (שם)

   טובים השנים וגו'. רבי חנינא אומר, טובים השנים שתלו מרדכי ואסתר מן האחד שתלה יוסף, שאלו נעשו נסים על ידיהם לכל ישראל וזה לא נעשו נסים על ידו והחוט המשולש – זה הקב"ה למעלה מכולן שהפיל שונא, דכתיב ויתלו את המן . (שם)

   טובים השנים וגו׳. א"ר יצחק, טובה פרשה שנאמרה ע"פ שנים מפרשה שנאמרה ביחיד, פרשה בשנים – שנאמר ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החודש הזה לכם וגו'. מפרשה שנאמרה ביחיד – למשה לבדו , והחוט המשולש (פ׳ שמיני) וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם – לבניו לאלעזר ולאיתמר, ותנא רבי חייא, לאמר אליהם והם לאמר לכל ישראל . (שם)

   טובים השנים וגו'. דבר אחר טובים השנים – זה משה ואהרן, מן האחד – זה לעצמו וזה לעצמו, שהרי כשבא משה וברך את ישראל לא שרתה שכינה על ידו , וכשבאו שניהם וברכו את ישראל מיד שרתה שכינה על ידיהם, שנאמר (פ׳ שמיני) ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם ואח"כ וירא כבוד ה׳. (שם)

10. (י)כִּי אִם־יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת־חֲבֵרוֹ וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ

    מצודת דוד:כי אם יפלו. אף אם שניהם יפלו בשפל המצב, מכל מקום האחד יקים את חברו באופן מן האופנים: ואילו. אבל אוי לו אל האחד שיפול ואין לו שני להקימו:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום

    מצודת ציון

    ואילו האחד. ואוי לו וכן אי לך ארץ (לקמן י טז):

    רש"י

    כי אם יפלו. כמשמעו, ולענין המשנה אם תקפה עליו משנה שלו חבירו מחזיר' לו או אם יכשל ולא דקדק את אשר שמע מפי רבו בא חבירו ומעמידו על האמת:

    ואי לו. ואוי לו:

    אבן עזרא

    כי אם. ואם יארע לו חולי או יפול זה או זה יעזרנו חברו ומלת כמו אוי ואין לה דומה כי אם בספר הזה אי לך ארץ:

    תרגום

    אֲרוּם אֱלָהֵין אִין יִפּוֹל חַד מִנְּהוֹן עַל עַרְסָא וְיִשְׁכּוּב מְרַע חֲדָא יְקִים יָת חַבְרֵיהּ בִּצְלוֹתֵיהּ דְּאִלּוּ חַד דְּהוּא זַכַּאי בִּלְחוֹדוֹהִי בְּדָרֵיהּ בְּעִדָּן דִי יִפּוֹל עַל עַרְסֵיהּ וְיִשְׁכּוּב מְרַע לֵית לֵיהּ בְּדָרֵיהּ חָבֵר תִּנְיָן לְצַלָּאָה עֲלוֹהִי אֱלָהֵין בִּזְכוּתֵיהּ יְקוּם מִמַּרְעֵיהּ:

11. (יא)גַּם אִם־יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם

    מצודת דוד:גם אם ישכבו שנים. הביא דוגמא מן המוחש, יאמר הנה כאשר ישכבו שנים יחד בעת הקור הלא יתחממו זה מזה, אבל לאחד השוכב יחידי איך אפשר להתחמם וכאומר כמו כן הוא בכל הדברים שטובים השנים מן האחד:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, תרגום

    רש"י

    וחם להם. כמשמעו ולענין זכר ונקבה מתחממים זה מזה ומולידים:

    אבן עזרא

    גם. בהתחבר הגויות יחמו כענין ושכבה בחיקך וחם לאדני המלך:

    תרגום

    אַף אִין דַמְכָן תְּרֵין גְּבַר וְאִתְּתֵיה וְשָׁחִין לְהוֹן בְּסִתְוָא וּלְחַד אֵיכְדֵין יִשְׁחַן:

12. (יב)וְאִם־יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק

    מצודת דוד:ואם יתקפו. אם מי מבעלי הזרוע יאנוס את האחד מהם בחזקת היד, יבוא השני לעזור לו, ואם כן השנים יעמדו נגד האנס ויוכלו לו: והחוט המשולש. חוט השזור בשלשה כפולות לא במהרה הוא נקרע ולמשל נאמר, ורוצה לומר אם שלשה הם שנשתתפו יחד אין למעלה מהם:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מצודת ציון

    יתקפו. מלשון תקיף וחוזק ואחיזה בכח רב כמו ולא יוכל לדון עם שהתקיף ממנו (לקמן ו י):

    ינתק. ענין העתק וקריעה כמו וינתק את היתרים (שופטים טז ט):

    רש"י

    ואם יתקפו האחד. אם באו לסטי' עליו לתקפו אם שנים הם יעמדו לנגדו וכ"ש אם ג' הם והחוט המשלש לא במהרה ינתק, ד"א מי שהוא ת"ח ובנו ובן בנו שוב אין תורה פוסקת מזרעו וכן הוא אומר (ישעיה נט) לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, ד"א חוט המשולש במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא, בפנים אחרים נדרש במדרש יש אחד ואין שני לו אבל אין סדר כל המקראות הללו מתיישב עליהם:

    אבן עזרא

    ואם יתקפו. אם יתחזק עליו אדם אחד השנים יעמדו נגדו ומלת יתקפו מן הפעלים היוצאים כמו תתקפהו לנצח ובא חסר נו״ן או ה״א כמו וזה שמו אשר יקראו ויש אומרים כי וי״ו של יתקפו נוסף וזה רחוק לא ימצא וי״ו נוסף בסוף המלה כי אם בשמות לבדם כמו למעינו מים בנו בעור:

    והחוט המשולש. אם ענין ואין שני הוא העזר יהי׳ המשולש הבן כענין לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער:

    תרגום

    וְאִין יְקוּם גְּבַר רַשִּׁיעָא וּתְקִּיפָא בְּדָרָא וְעוֹבָדוֹהִי מְקַלְקְלִין וּמִסְתַּקְפִין לְאַיְתָאָה פּוּרְעָנוּתָא בְּעָלְמָא קָיְמִין תְּרֵין צַדִּיקַיָּא לְקִבְלֵיהּ וּמְבַטְּלִין פּוּרְעָנוּתָא בִּזְכוּתֵיהוֹן וְכַמָּה יַאֲוָון תְּלָתָא צַדִּיקַיָּא דְּאִנּוּן בְּדָרָא וּשְׁלָם בֵּינֵיהוֹן כְּתִיבָא דִמְגַּדְלָא תְּלָת תְּלָת נִימִין דְּלָא בִּבְהִילוּ אִתְנְתָק:

    תורה תמימה

    והחוט המשלש. נדרש בדרשות הקודמות.

    והחוט המשלש וגו׳. תניא, ר׳ אליעזר בן יעקב אומר, כל שיש לו תפלין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הוא בחזקת שלא יחטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק . (מנחות מ"ג ב׳)

    לא במהרה ינתק. א"ר שמואל בר רב יצחק, שמר אדם עצמו מן העבירה פעם ראשונה ושניה ושלישית, מכאן ואילך הקב"ה משמרו, דכתיב (איוב ל"ג, כ"ט) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. א"ר זירא, ובלבד שלא ישוב , מה טעם, דכתיב והחוט המשולש לא במהרה ינתק, לא לעולם ינתק אין כתיב כאן אלא לא במהרה ינתק, אבל אם מטרחת עליו מפסק הוא . (ירושלמי פאה פ"א סוף הלכה א׳)

    לא במהרה ינתק. כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק. א"ר זירא, ובלבד שלא ישוב , מאי טעמא, לא לעולם ינתק אין כתיב כאן אלא לא במהרה ינתק, אבל אם מטרחת עליו מפסק הוא . (שם שם ה"ט)

    לא במהרה ינתק. קרי רמי בר חמא עליה דר׳ אושעיא בנו של ר' חמא בנו של ר׳ ביסא החוט המשולש לא במהרה ינתק . (כתובות ס"ב ב')

    לא במהרה ינתק. מהו לא במהרה ינתק, א"ר זעירא, משפחת סופרים מעמדת סופרים, משפחת בני תורה מעמדת בני תורה, משפחת עשירים מעמדת עשירים , אמרו ליה, והא משפחת פלוני נפסקה עשרה, אמר להו, מי כתיב לא לעולם ינתק – לא במהרה ינתק כתיב, וזה הואיל ונתגאה נפסק מעשירותיה . (מ"ר)

13. (יג)טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לֹא־יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד

    מצודת דוד:טוב ילך וגו׳. יותר טוב אדם חכם אף אם הוא עדיין ילד ואף אם דל הוא, והמה סיבות שאין דבריו נשמעים כל כך, עם כל זה הוא יותר טוב מאדם כסיל אף אם הוא מלך וזקן בשנים, והמה סבות שיהיו דבריו נשמעים אשר לא ידע להזהר עוד. סרס המקרא אשר עוד לא ידע להזהר, ורוצה לומר זהו בעבור כי גם עוד זאת בו אשר לא ידע להזהר במעשיו כי יחשוב עצמו לחכם, כי אם היה מכיר ערכו והיה נזהר לא היה אם כן הדבר רע כל כך:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מצודת ציון

    מסכן. עני ורש כמו וחכמת המסכן בזויה (לקמן ט טז):

    להזהר. ענינו כמו זריזות ושמירה מן הנזק:

    רש"י

    טוב ילד מסכן וחכם. זה יצר טוב ולמה נקרא ילד שאינו בא באדם עד י"ג שנה:

    מסכן. שאין האיברים שומעים לו כמו ליצ"הר:

    חכם. שמשכיל את האדם לדרך טובה:

    ממלך זקן וכסיל. יצה"ר שהוא שליט על כל האיברים זקן שמשעה שנולד הוולד הוא נתון בו שנאמר (בראשית ד) לפתח חטאת רובץ. וכסיל. שמתעהו בדרך רעה כך נדרש במדרש:

    אשר לא ידע להזהר עוד. שהרי הזקין ואינו מקבל תוכחה:

    אבן עזרא

    טוב. כאשר השלים לבאר כי ענין הכסיל ואפילו שיש לו עושר רב הבל הוא הזכיר כי הטוב הוא החכם ואפילו יהי׳ עני כי מסכן כמו דל כמו אשר לא במסכנות וילד כנגד זקן ומסכן כנגד מלך וחכם כנגד כסיל וענין ילד שכל יום יוסיף חכמה והזקן לא ידע להזהר עוד בעבור שזקן בכסילו׳:

    תרגום

    טָב הוּא אַבְרָהָם דִי הוּא רָבְיָא מִסְכֵּן וַהֲוָת בֵּיהּ רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ וְאִשְׁתְּמוֹדַע לֵיהּ מָרֵיהּ בְּמֶהֱוֵיה בַּר תְּלָת שְׁנִין וְלָא צָבֵי לְמִפְלַח לְטָעֲוָתָא יַתִּיר מִן נִמְרוֹד רַשִּׁיעָא דַהֲוָה מַלְכָּא סִיב וְטִפֵּשׁ וּמִן בִּגְלַל דְּלָא צָבֵי אַבְרָהָם לְמִפְלַח לְטָעֲוָתָא רְמוֹהִי לְגוֹי אַתּוּן נוּרָא יְקִידְתָּא וְאִתְרְחִישׁ לֵיהּ נִסָּא מִן רִבּוֹנֵי עָלְמָא וְשֵׁיזְבֵיהּ מִתַּמָּן וְאַפִילּוּ מִן בָּתַר הַכֵי לָא הֲוָת מַנְדְּעָא בְּנִמְרוֹד לְאִזְדְּהָרָא עוֹד בְּדִיל דְּלָא לְמִפְלַח לְטָעֲוָתָא דְהוּא פָּלַח מִן לְקַדְמִין:

    תורה תמימה

    טוב ילד מסכן וגו׳. טוב ילד מסכן וחכם – זה יצר טוב, ולמה נקרא שמו ילד, לפי שאין מזדוג לאדם אלא מבן י"ג שנה ולמעלה, ולמה נקרא שמו מסכן, לפי שאין הכל שומעין לו ולמה נקרא שמו חכם – שהוא מלמד את הבריות לדרך ישרה, ממלך זקן וכסיל – זה יצר הרע, ולמה קורא אותו מלך – מפני שהכל שומעין לו, ולמה קורא אותו זקן – מפני שהוא מזדווג לו לאדם מילדותו עד זקנותו , ולמה קורא אותו כסיל – מפני שהוא מלמד לאדם דרך רעה, אשר לא ידע להזהר עוד – שאינו יודע האדם כמה צער וכמה יסורין באין עליו ממנו והוא אינו נזהר ממנו, כי מבית הסורים יצא למלוך – דהוא מכשכש לבריות כמו מבין הסירים , כי גם במלכותו נולד רש – במלכות יצר טוב נולדה רשותו של יצר הרע . (שם)

    טוב ילד מסכן וגו'. דבר אחר טוב ילד מסכן – זה אברהם, ממלך זקן וכסיל זה נמרוד כי גם במלכותו נולד רש – במלכותו של אברהם נולד רשותו של נמרוד . (שם)

    טוב ילד מסכן וגו׳. דבר אחר טוב ילד מסכן – זה יוסף, וחכם – שבחכמתו החיה כל העולם כולו ברעב, ממלך זקן וכסיל – זה פוטיפר, שכמה נסים ראה על ידו ולא נזהר, כי מבית הסורים יצא למלוך – מבית האסורים של פרעה יצא למלוך, כי גם במלכותו נולד רש – במלכותו של יוסף נולדה רשותו של פוטיפר . (שם)

14. (יד)כִּי־מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד רָשׁ

    מצודת דוד:כי מבית הסורים. כי זה הילד המסכן מלט עצמו בחכמתו מבית האסורים אשר היה כלוא שם ויצא למלוך במדינה, וכאשר קרה ליוסף במצרים: כי גם במלכותו נולד רש. רוצה לומר הגון היה למלוכה, כי גם אמרו עליו הנה זה הרש נולד במלכות כלומר ראוי הוא למלוכה כאלו נולד מלך:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום

    מצודת ציון

    הסורים. חסר האל״ף והראוי האסורים:

    רש. עני ודל:

    רש"י

    כי מבית הסורים יצא למלך. ממקום הטנופת וסרחון כדמתרגמינן ויבאש וסרי:

    כי גם במלכותו. משמלך באדם נולד הרש המסכן הטוב ממנו ובא מתוך טהרה ולא מתוך טנופת הרחם כך דרשוהו במדרש, ד"א כי טוב ילד מסכן וגומר כמשמעו, אשר לא ידע להזהר עוד שכבר הזקין ברשעו וכסילותו, כי מבית האסורים יצא למלוך כי הילד המסכן סופו שיאמרו עליו שיצא למלוך מתוך עוניו ומבית אסוריו שהרי סמ"ך של הסורים נקוד רפי והרי הוא כמו האסורים ס"א כמו (ישעיה יג) ולא יהל שם ערבי כמו יאהל שכן מצינו ביוסף שמלך מתוך יציאת בית האסורים, וכן דוד (שמואל ב ז) אני לקחתיך מן הנוה מאחר הצאן:

    כי גם במלכותו נולד רש. כי כשר והגון הוא שימלוך כי גם במלכותו הוא נהפך ממנהג השררה ומקטין עצמו אצל החכמים כמדת הרשים, וכן (איוב יא) ועיר פרא אדם יולד שיהפך וישתנה לו ממה שהיה כעיר פרא ויעשה אדם:

    נולד. נעשה ולשון הוה הוא:

    רלב"ג

    נולד רש. הוא מענין ילד יום שהרצון בו הדבר שיתחדש ויקרה ביום ההוא והנה הרצון כי יתחדש ויקרה לו שישוב רש אשר היה מלך. אשר יעמוד תחתיו. ר״ל במקומו לרוב שלותו וקרא הילד הכסיל כי מה שאמר בתחלה מלך זקן וכסיל הוא על ההפלגה ר״ל שאף על פי שיהיה מלך ויהיה עם זה זקן שהוא יותר מיושב הדעת ואמנם ההקש השלם בבחינת איזה יכשר הוא ראוי שיהיה בנושא אחד ולזה תארו אחר כך בילד כאלו תאמר שרבים בחרו שלמות הקנין בזולת החכמה יותר מקנין החכמה בזולת שלמות הקנין:

    ביאור דברי הפרשה: כאשר ביאר שטובים השנים ממיני העמל הנזכרים מן האחד ושהטוב מהכל הוא שיתקבצו יחד שלשתם באיש אחד שב לבאר איזה טוב ממיני העמל האלו ואמר שטובה החכמה בזולת עושר מעושר בזולת חכמה ואמר על צד ההפלגה שיותר טוב הוא ילד מסכן וחכם מהכסיל שהצליח במעלת העושר עד שנהיה מלך והיה עם זה זקן שהוא יותר מיושב הדעת מהילד כי לסכלותו לא ידע להזהר עוד ולהשמר ממה שיזיקהו וזה כי הילד המסכן וחכם יתכן לו לחכמתו שיאסוף ויכנוס עושר עד שיצא למלוך מבית הסורים כמו הענין שקרה ביוסף ע״ה והמלך זקן וכסיל יתכן לסכלותו שיולד במלכותו רש ר״ל שישוב כרש אחר שהיה מלך. ראיתי את כל החיים שמהלכים תחת השמש עם הילד השני לילד המסכן וחכם שזכרנו והוא הילד העשיר וכסיל אשר יעמוד במקומו לרוב שלותו והיותו שאנן ושוקט על שמריו רוצה לומר שכולם בוחרים העושר עם הסכלות יותר מהחכמה עם המסכנות אין קץ לכל העם אשר היה לפניהם אשר בחרו העושר על החכמה גם האחרונים הם לאין קץ אשר יבחרו זאת הבחירה ואין ראוי שישמח בו רוצה לומר בעושר כי גם זה הבל ורעיון רוח וזה מבואר מענין העושר כי הוא אינו כי אם שלמות דמיוני כל שכן כשלא ישלוט האדם לאכול ממנו. ואפשר שנאמר שהרצון בזה אין קץ לכל העם וגם האחרונים יהיו לאין קץ אשר לא ישמחו בעושר ולא יתענגו בו והם עם זה בוחרים העושר על החכמה וזה סכלות מהם ורוע הבחינה:

    הכלל העולה מהדברים הוא ששלמות החכמה הוא יותר טוב לאין שיעור משלמות הקנין ואע״פ שמחשבת האנשים ובחירתם היא בזה ההפך:

    אבן עזרא

    כי. יתכן שיהיה הילד שהוא חכם מלך ואפילו שיהיה בבית הסורים והמלה חסרת אל״ף כמו מלפנו מבהמו׳ ארץ שהוא מן ואאלפך חכמה וזה הילד כמו יוסף שחכמתו שמתהו לאדון ואמר שלמה אל תתמה איך יצא החכם מדבר להפך כי גם הזקן שהוא מלך נולד רש כענין ערום יצאתי מבטן אמי:

    תרגום

    אֲרוּם מִן גְנִיסַת פָּלְחֵי טָעֲוָתָא נְפַק אַבְרָהָם וּמְלַךְ עַל אַרְעָא דִכְנַעֲנָאֵי אֲרוּם אַף בְּיוֹמֵי מַלְכוּתֵיהּ דְּאַבְרָהָם אִתְעֲבִיד נִמְרוֹד מִסְכֵּינָא בְּעָלְמָא:

15. (טו)רָאִיתִי אֶת־כָּל־הַחַיִּים הַמְהַלְּכִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר יַעֲמֹד תַּחְתָּיו

    מצודת דוד:ראיתי. בעיני ראיתי את כל האנשים החרוצים והזריזים המטיילים בעולם: עם הילד השני. אותם ראיתי עם הילד השני הנולד אחר זה הילד המסכן, אשר מלט עצמו בחכמתו ויצא למלוך: אשר יעמוד תחתיו. אשר שפטתי בדעתי שהוא יעמוד במלוכה תחת הראשון המולך אחר המלך הזקן וכאומר לפי שראיתי כל האנשים החרוצים והזריזים וגם אותו ראיתי ובחנתי חכמתו מול חכמתם וכמוהם כאין נגדו, לכן שפטתי שהוא ימלוך:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מצודת ציון

    כל החיים. אדם חרוץ וזריז יקרא בפי הבריות אדם חי:

    המהלכים. ענין טיול:

    רש"י

    ראיתי את כל החיים וגו'. מצאתי במדרש הספר הזה זה דור המבול שנאמר בהם (בראשית ו) ומכל החי:

    עם הילד השני. אשר יתקיים תחת אותו הדור שהם נח ובניו:

    אבן עזרא

    עם הילד השני. שהוא מלך תחת הזקן וקראו שני בעבור היותו ילד בא אחריו ועמד תחתיו:

    תרגום

    אֲמַר שְׁלֹמֹה מַלְכָּא בְּרוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ חֲזֵית יָת כָּל חַיַיָּא דְּאָזְלִין בְּטַפְשׁוּתְהוֹן לְסָרָבָא עַל רְחַבְעָם בְּרִי תְּחוֹת שְׁמַיָא וּמְפַלְּגִין לֵיהּ יָת מַלְכוּתָא לְאִתְיְהָבָא לְיָרָבְעָם בַּר נְבָט בְּרַם שִׁבְטָא דְּבִנְיָמִין וִיהוּדָה הֲוָה לִבְּהוֹן שְׁלִים עִם רָבְיָא הוּא רְחַבְעָם בְּרִי דַהֲוָה תִּנְיָן לְמַלְכוּתִי דִּיקוּם וְיִמְלוֹךְ בַּאֲתַר אַחְסָנְתֵיהּ בִּירוּשְׁלֵם:

    תורה תמימה

    החיים המהלכים וגו׳. אלו מעשיהם של צדיקים, מה גרם להם להיות חיים תחת השמש שמהלכים עם הילד השני – זה יצר טוב . (שם)

16. (טז)אֵין־קֵץ לְכָל־הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר־הָיָה לִפְנֵיהֶם גַּם הָאַחֲרוֹנִים לֹא יִשְׂמְחוּ־בוֹ כִּי־גַם־זֶה הֶבֶל וְרַעְיוֹן רוּחַ

    מצודת דוד:אין קץ. בימי מלכות מלך הזקן ובימי מלכות הילד הראשון, לא היה קץ לכל העם וחוזר ומפרש לכל אשר היה לפניהם, רוצה לומר לא היה די להם להיות קץ לכל הטובה אשר היה לפניהם כי לא שמחו בחלקם, וכאומר כמו שהיו לפני המלך הזקן הכסיל כן היו לפני הילד החכם אשר מלך תחתיו כי עם כל חכמתו לא היה בידו להנטותם מדרכם: גם האחרונים. גם בני העם אשר יהיו לאחרונה בימי מלכות הילד השני גם הם לא ישמחו בטובת העושר אשר יהיה בידם כי יתאוו תאוה להרבות עוד, עם כי ימלכו עליהם שני חכמים בזה אחר זה אין בידם להטות לבבם לשמוח בחלקם: כי גם זה הבל. גם המלכת חכמים הבל ושבר רצון, כי אין בידם להיישיר דעת בני העם אל הדרך הנכון, אם כן אין תועלת ואין מלוי רצון:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    רש"י

    אין קץ לכל העם. פרים ורבים היו יותר מדאי כמו שנאמר (איוב כא) זרעם נכון לפניהם אשה מתעברת ויולדת לשלשה ימים ישלחו כצאן עויליהם:

    לכל אשר היה לפניהם. אין קץ לכל טוב שהיה לפניהם והכל אבד וברגע שאול יחתו:

    גם האחרונים. דור הפלגה:

    לא ישמחו. גם הם בטוב הניתן בידם:

    כי גם זה. סופו של הבל ורעיון רוח כאשר אדם מהלך אחרי יצרו:

    אבן עזרא

    אין קץ. אע״פ שהוא חכם לא ישמחו בו כל החיים כי משפטי המלוכה קשים ותוספ׳ גם טרם האחרונים להורו׳ על אשר לפניהם כי גם הם לא שמחו בזקן הכסיל ויש מפרש שהילד השני הדור הבא אחריו והענין כי ראה החיים מהלכים תחת השמש והם עם יורשיהם שיעמדו תחתיהם כמו שהיו הם עם הראשונים אשר היו לפניהם ואלה ואלה לא ישמחו בעול׳:

    תרגום

    לֵית סוֹף לְכָל עַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל לְכָל צַדִּיקַיָּא דַּהֲוָה מְדַבֵּר קֳדָמֵיהוֹן בְּרַם אִנּוּן יַעֲטוּהִי בְּחוּכְמְתָא לְמֵיקַל נִירָא מֵעִלָּוֵיהוֹן וּבְטִפְּשׁוּתֵיהּ אֲזַל וְאִתְיַעַט עִם עוּלֵימָא וְאִנּוּן יַעֲטוּהִי בְּטִפְּשׁוּתָא לְיַקָּרָא נִיר מַלְכוּתָא עַל עַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל וּשְׁבַק מִלְכַת סָבַיָּא וַאֲזַל בְּמִלְכַת בָּתְרָאֵי בְּרַם אִנּוּן בָּתְרָאֵי תְּוָהוּ בָּתַר כֵּן לָא חֲדוּ בֵּיהּ וְאִנּוּן גָרְמוּ עֲלוֹהִי לְאִסְתַּקָּפָא לְמֶהֱוֵי מִתְפַּלְּגִין מִנֵּיהּ עֲשַׂרְתֵּי שִׁבְטַיָּא וּמְלוֹךְ עִלַוֵיהוֹן יָרָבְעָם חַיָּבָא אֲמָרִית אַף דֵּין הֲבָלוּ לִרְחַבְעָם בְּרִי וּתְבִירוּת רוּחָא לְדִילֵיה:

    תורה תמימה

    אין קץ וגו׳. אין קץ לכל העם לכל אשר היה לפניהם – אין קץ לכל הדורות שהאביר יצה"ר, גם האחרונים לא ישמחו בו – שנשמעין לו . (מ"ר)

17. (יז)שְׁמֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל־בֵּית הָאֱלֹהִים וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח כִּי־אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רָע

    מצודת דוד:שמור רגלך וגו׳. בעת אשר תלך לבית המקדש, ולא תניח רגליך ללכת שמה בענין דבר הרע בעיני המקום כהבאות חטאות ואשמות, כי טוב שלא תחטא ולא תביא כפרה: וקרוב לשמוע. יותר מתקרב האדם אל המקום ברוך הוא בתת לב לשמוע בקולו ולהיות נזהר מן החטא: מתת. ממתן הזבח של הכסילים שחוטאים ומביאים קרבן כפרה: כי אינם יודעים. רוצה לומר אינם נותנים לב לדעת מהו מעשה הרע ובקלות דעתם יחשבו שטוב בעיני המקום לחטוא ולהביא קרבן כפרה:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    מצודת ציון

    מתת. מלשון נתינה כמו ביום תת ה׳ (יהושע י יב):

    רש"י

    שמר רגלך: כאשר תלך אל בית האלהים. היאך תלך אם תביא תודה ונדבת שלמים הוא הטוב ושמר עצמך שלא תצטרך בהבאת חטאות ואשמות:

    וקרוב. הוי לשמוע דברי הקדוש ברוך הוא והוא טוב וקרוב להקדוש ב"ה:

    מתת הכסילים זבח. שיחטא ויביא קרבן:

    כי אינם יודעים לעשות רע. אין הכסיל מבין שהוא עושה רע לעצמו:

    רלב"ג

    ביאור המלות: וקרוב לשמוע. הוא מקור לפי דעתינו והרצון בו אצלינו שראוי שיתקרב האדם לשמוע מצות ה׳ יתברך ולא יחשוב שאין חשש אם יחטא כי יביא אחר זה קרבן על חטאו כי שמוע לדברי ה׳ יתברך טוב מזבח ולזה אמר כי ההתקרב לשמוע יותר נבחר מנתינת הכסילים זבח כי אינם יודעים רוצה לומר שהם עושים זה לסכלותם ויחשבוהו עבודה לה׳ יתברך ואין הענין כן כי לא ירצה ה׳ יתברך שיחטא האדם כדי שיביא לו זבח והנה הכסילים יתנו הזבח לעשות רע רוצה לומר כדי שיעשו רע כאלו היה הזבח פותח להם הדרך לעשות רע כי חשבו שבו יתוקן מעוותם ועל זה הם סומכים בעשייתם הרע וכאלו היתה נתינתם הזבח כדי שיעשו רע או יהיה פי׳ לעשות רע על עשיית הרע והביאור הראשון נראה לנו יותר.

    אבן עזרא

    שמר. רובי המפרשים פירשו רגלך כמו לא עשה רגליו ודרך פשוטו הוא כאשר הזכיר המלך ושלא ישמחו בו הקרובים אליו בעבור שיפחדו ממנו והבא אל ארמונו ישמר במלבושיו ודברי פיו אמר יותר מזה יש עליך להשמר כאשר תלך אל בית האלהים וענין שמור רגלך כאדם שיאמר מקום פלוני מסוכן הוא ואם לא תדע להשמר שמור רגלך:

    ועניין וקרוב לשמוע. אע״פ שאמרתי לך שמור רגלך אין האלהים רחוק כמלך בשר ודם רק הוא יותר קרוב לקבל דבריך אם תקראנו באמת:

    מזבח. שיתנוהו הכסילים כי אינם יודעים רק לעשות רע כמו אין טוב באדם שיאכל ושתה והענין כי אין להם דעת נכונה לעשות טוב ויש אומרים כי הכסילים אפילו לעשו׳ רע שהוא קרוב ליצר לב האדם אינם יודעים ואף כי הטוב ויש אומרים כי פירוש רע כמו רצון:

    תרגום

    אַנְתְּ בַּר נָשָׁא טַר רִגְלָךְ בְּעִדָּן דְּתֵיזִיל לְבֵית מוּקְדְּשָׁא דַּיָי לְצַלָּאָה דְּלָא תְהָךְ תַּמָּן מְלֵא חוֹבִין עַד לָא תְתוּב וּתְהֵי מְקָרֵיב אוּדְנָךְ לְקַבָּלָא אוּלְפַן אוֹרָיְתָא מִן כָּהֲנַיָּא וְחַכִּימַיָּא וְלָא תְהֵי כְּטִפְּשַׁיָּא דִּמְקָרְבִין קוּרְבָּנָא עַל חוֹבֵיהוֹן וְלָא תָּיְבִין מִן עוֹבָדֵיהוֹן בִּישַׁיָּא דַּאֲחִידִין בִּידֵיהוֹן וְלֵיתוֹהִי מְקַבֵּל בְּרַעֲוָא אֲרוּם לֵיתֵיהוֹן יָדְעִין לְמֶעֱבַד [בְּהוֹן] בֵּין טָב לְבִישׁ:

    אלשיך

    הנה או' בית האלקי' האפשר על בית המדרש או על בית תפלה ונפרשו בס"ד על זה ועל זה ואם על בית המדרש יאמר בשום לב כי במלת רגלך יש רביעי שהוא מהטעמים מפסיקים קצת וכן במלת תלך יש קדמא הוא קצת מפסיק ויהיה הענין כי אחר אומרו כמה דרכים לנגד את היצר הרע אמר עוד עתה שמור רגלך כלומר אם פגע בך מנוול זה אל תרבה לשוט בארץ פן יהיו עיניך סרסורי דעבירה משוטטות לראות שוא רק שמור רגלך ושב בביתך כמז"ל על ראובן בן יעקב ואמנון שהיו עצורים בבית בשקם ובתעניתם ובאשר תלך יהיה אל בית האלקים ולא למקומות אחרים כמ"ש ז"ל אם פגע וכו' משכהו לבית המדרש והיות קרוב לשמוע דברי תורה שם טוב מתת הכסילים זבח והוא מאמר רבי עקיבא שמצא מת מצוה והוליכו ד' פרסאות על כתפו לבית הקברות אמרו לו בכל פסיעה שפכת דמים כי מת מצוה קונה מקומו מאז והלאה קבל עליו שלא לזוז מבין רגלי ת"ח וההיקש בכל הבלתי עמלי תורה כי יתעתדו לעבור על כמה מצות כי נעלם איסורים מהם והתיקון הוא התמיד בתורה פן ישגה ויצטרך להביא קרבן על שגגתו ועל זה יאמר וקרוב לשמוע תורה טוב מתת הכסילים מסכלי התורה זבח על חטאתם שישגו על העדר תלמוד כי השומע תורה לא יצטרך להביא זבח כי לא ישגה וש"ת הלא גם הזבח הוא עבודה ועל ידי תשובה ווידוי לז"א כי אינם יודעים לעשות רע לומר כי שגגה כזו שהיא שגגת תלמוד עולה זדון כי כיון שהמזיד נמנע מללמוד מה שהוא אסור שע"י כן יתעתד ודאי לשגות הוא במזיד מתחלה וזה אמר כי מה שאינם יודעים הוא הכנה לעשות רע שהעדר הידיעה בודאי יביאם לעשות רע ואחר למודך אל תבהל ותמהר להשמיע ללמד אפילו מה שהוא על פיך שהוא שגור בפיך כמ"ש ז"ל שחייב אדם לסדר ד' פעמים ההלכה קודם שיאמר אותה שנאמר אז ראה ויספרה וכו' וגם כשתעיין בלבך להבין דבר מתוך דבר לבבך אל ימהר להוציא הדבר לפני האלקים בבית המדרש אשר שם האלקים להורות הדין אשר הבנת מלבך עד תהיה שקוד ומתון הרבה כ"א תשגה תשאר השגגה לעולם כי אין משה בעולם ויורנו האמת או יהיה ה' עמו ויאמר עמדו ואשמעה כו' אך עתה לא כן כי האלקים בשמים ואתה על הארץ ואין מי יתקן גם תעות כאשר היה בימי אבלו של משה שנשתכחו כמה מאות הלכות והיו רוצים לרגום את יהושע כי אחרי מות משה אין תיקון עד שהחזירם עתניאל בפלפולו והנה אם היה איזה טעות בתבונת עתניאל לא היה אפשר ליתקן כ"א בחכמתו ומיתונו בבינתו אחר שעל השגגה כעת בהוראה יש קלקול בלתי נתקן הנני מוציא לך נפקותא אחרת והיא ע"כ יהיו דבריך מעטים בלמדך לתלמידים והוא מאמר' ז"ל לעולם ילמד אדם לתלמידיו דרך קצרה וכללים קצרים שיוכלו לקבל לזכור הדברים בעצם בל יתעם ויבלבלם רוב דברים בל יהיו דבריך קשים מדברי החלום כי הנה אין חלים בלא דברים בטלים אך מיעוטו דברים בטלים והענין הוא הרוב וזהו כי בא החלום ברוב ענין אך המרבה דברים בלמודו קשה הימנו כי בא ברוב דברים כי הדברים רוב והענין מועט ולכן כסיל יקרא וזהו וקול כסיל וכו'. ואם אומרו בית האלקים הוא בית הכנסת יאמר שמר רגלך וכו' לומר כי כנגד היצה"ר ליעזר נגדו צריך תפלה וצדק' ועל התפל' אמר שמור וכו' ועל הצדקה אמר כאשר תדר וכו' והענין לא תעשה תפלתך עראי כי אם שמור רגלך מלצאת מהר כאשר תלך אל בית האלקים שלא תמהר להתפלל ותצא כפורק משא כ"א תהיה כבן בית לפניו ית' וע"י כן וקרוב הוא ית' לשמוע תפלתך מתת הכסילים חטאים זבח על שגגתם וש"ת הלא אשר חטא ושגג ואח"כ שב ומקיים מצות עשה בחטאת שהקריב והתודה שאפילו היה מזיד ועשה תשובה מאהבה נעשה זדונו זכות ומה גם עתה שוגג שזולת התשובה קיים מצות עשה בזבח חטאתו ומה גם שבמקום שב"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ואיך יהיה טוב שמיעת תפלה מזולתו גם כי יהיה צדיק ב"ת חביב ממנו לז"א כי אינם וכו' לומר כי אין החוטאים שוים יש יחטא פעם לימים הרבה ויש יורגל תמיד בדבר והנה זבח זה הבא לא לרצון יהי' והדבר תלוי לפי מה שהיא סיבת השוגג יש ישגי כי לא יתעלם ממנו הדין כ"א החפץ חשב שהיה שומן והיה חלב או שגגת שבת וזדין מלאכה וההיקש בכל המצות ויש הפכו כי יסכל הדינים וישגה בהם שבכל מצות אשר לא תעשנה. חושבה להיתר ואיש כזה ישגה תמיד בסכלו כל האיסורין מש"כ הבקי בדינין כי ע"צ הפלא ישגה בחפץ ועל הסוג ההוא שמסכל האיסורין אשר לא לרצון יהי' זבחם אמר מתת הכסילים באיזה הסוגי אמרתי באשר אינם יודעים לעשות רע שכסילות שגגתם הוא שאינם יודעים לעשות רע אבל יודעים החפץ מה הוא שאנשים כאלו יורגלו לשנות תמיד וכאשר תתפלל בנחת ולא בחפזון ובהל' אפילו מה שהוא שגור בפיך וז"א על פיך וגם התפלל בכוונה וזהו ולבך וכו' והוא לפעמים אדם מתפלל ומחשבתו משוטטת אנה ואנה בדברים בטלים ואינו חסר מכל תיבות תפלתו אפי' אות אחת וכורע במודים ובברכה ראשונה ובהודאה והוא לא ידע מה ידבר ומה אומר והלא מן התימא הוא איך מאליו מחתך האותיות ומסדר התיבות מראש ועד סוף וכורע בכריעות לראשיו שהוא במודים שישחה והוא לא ידע אך הוא כי זה מכח הלב המחלק כח באברים וע"כ משגמר בלבו להתפלל ומתחיל בתפלה מכח הלב נעשה קנין באיברים להוציא כל דברי התפילה מאליהם מבלי ידע מה שאומר ועל זה מזהיר ואומר ולבך אל ימהר להוציא אל הפועל דבר שהוא לפני האלקים ולא לפניך שאין גלוי לפניך מה שאתה מוציא מפיך ואז אינני שומע אותך ולא מתקרב אליך כ"א אדרבה מסתלק השמועה וזהו אומר כי האלקים בשמים ואתה על הארץ ע"כ למען תוכל לכוין טוב הקיצור כי יהיו דבריך מעטי' כי במעט תעצור כח לכוין מבמרוב' ואל תהי' גרוע מחלום חולם כי בא חלום ברוב ענין והמעוט הוא דברים בטלים וקול כסיל כמרבה דברים ברוב דברים והענין מועט:

    תורה תמימה

    שמר רגלך וגו׳. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, שמור רגלך – שמור עצמך שלא תחטא ואם תחטא הבא קרבן לפני, וקרוב לשמוע – הוי קרוב לשמוע דברי חכמים שאם חוטאין מביאין קרבן ועושין תשובה, מתת הכסילים זבח, – אל תהיו בכסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואינם יודעים אם על הטובה הם מביאים אם על הרעה הם מביאים, אמר הקב"ה בין טוב לרע אין מבחינים והם מביאין קרבן לפני . (ברכות כ"ג א׳)

    שמר רגלך וגו׳. אמר רב אשי ואתימא רב חנינא בר פפא, שמור רגלך – שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפלה לפני . (שם שם)

    שמר רגלך וגו'. תני, לא יכנס אדם להר הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו ומעותיו צרורין בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ, מה טעם, שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים . (ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד)

    שמר רגלך וגו׳. א"ר אלכסנדרי, שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים – שמור עצמך מן הטיפין שבין רגליך , שכאשר תלך אל בית האלהים תהיה טהור, במה דברים אמורים בדקין, אבל בגסין – אם יכול לסבול יסבול . (שם שם ה"ג)

    שמר רגלך וגו׳. א"ר אחא, שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים – שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים שתהא טהור ונקי . (ירושלמי מגילה פ"א ה"ט)

    וקרוב לשמע וגו'. הונא בר גניבא אמר, חביבה קריאת שמע בעונתה מאלף עולות שהכסיל זובח , ולמה – מפני כי אינם יודעים לעשות רע – הכסיל אינו יודע להפריש בין נדר לנדר . (מ"ר)

    וקרוב לשמע וגו׳. שמעון סיכנא איש עיצה היה חופר בורות שיחין ומערות בירושלים, אמר ליה לרבי יוחנן בן זכאי, אני גדול כמוך, אמר ליה למה, אמר ליה, שאני עוסק בצרכי רבים כמוך , אמר ליה, ואם בא לפניך אדם לדין או לשאלה, אתה אומר לו שתה מן הבור הזה שמימיו זכין וצוננין, או אם שאלה לך אשה על נדותה אתה אומר לה טבלי בבור הזה שמימיו מטהרין, וקרא עליו פסוק זה, וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע . (מ"ר)