קהלת פרק י״א

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך ותורה תמימה.

1. (א)שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל־פְּנֵי הַמָּיִם כִּי־בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ

   מצודת דוד:שלח לחמך על פני המים. ולא תחשוב שהמים יוליך אותו למרחוק למקום שלא תמצא אותו כי ברבות הימים תמצאנו והוא ענין משל לומר תן מלחמך אף למי שתחשוב עליו שלא תראנו עוד לקבל ממנו הגמול כי אחר ימים רבים תקבל ממנו תשלום גמול:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   רש"י

   שלח לחמך על פני המים. עשה טובה וחסד לאדם שיאמר לך לבך עליו אל תראנו עוד כאדם שמשליך מזונותיו על פני המים:

   כי ברוב הימים תמצאנו. עוד ימים באים ותקבל תשלומך ראה מה נאמר ביתרו (שמות כ) קראן לו ויאכל לחם וסבור שהוא מצרי ולא יראנו עוד מה הי' סופו נעש' חתנו ומלך על ישראל והכניסו תחת כנפי השכינה וזכו בניו ובני בניו לישב בלשכת הגזית:

   אבן עזרא

   שלח. יזהיר מי שיש לו שיהיה נדיב ותהיינ׳ ידיו פתוחות למי שיכיר ולמי שאינו מכיר וי״א כי אלו המים הם מימי בריכה ויש שם דגים ואין לנו צורך לפירוש הזה:

   תרגום

   אוֹשֵׁיט לְחַם פַּרְנָסוּתָךְ לַעֲנִיֵי דְּאָזְלִין בִּסְפִינָן עַל אַפֵּי מַיָּא אֲרוּם בָּתַר עִדָּן יוֹמִין סַגִּיאִין תַּמָּן תַּשְׁכַּח אַגְרָא לְעַלְמָא דְּאָתֵי:

   אלשיך

   הנה הרמב"ם ז"ל בהלכות מתנות עניים מונה ז' מעלות הצדקה זו למעלה מזו והעולה על כלן הוא שאין הנותן יודע ממי קבלה ולא המקבל יודע מי נותנה ולמעלה מאלו מעלה ח' היא ההלואה בא שלמה פה ומייעץ את האדם ידבק במעלה הז' שאין נותן ומקבל יודעים זה מזה והמשיל אותה אל משלח לחמו על פני המים והוא כי כאשר אם ישלח איש ככר לחם שיצוף על פני מי נהר דרך הלוכו ואחר מהלך מה ימצאה איש וישלח ידו ויקחנה נמצא כי המשלחה לא ידע מי נוטלה והנוטל לא ידע למי היא כן הדבר הזה אם יתן איש מכספו ומאכלו על יד גזבר והגזבר יתן לאחד הדלים אשר לא ידע מי נתנה וגם הנותן אינו יודע מי מקבלה כי יד גזבר כמי' הניגרים יהיה וע"ז נשא משלו ויאמר שלח לחמך על פני המים שהנמשל הוא שהנותן לא יסתכל המקבל והמקבל את הנותן ומה תרויח הלא היא כי ברוב הימים וכו' והוא כי הנה מצינו שע"י צדקה יעשיר איש כמשז"ל עשר בשביל שתתעשר וגם מצינו שנותנת חיים לעושי' כעובדא דבת ר' עקיב' וכעובדא דשמואל ואבלט אך המצא יחד שניהם חיים והממון כאחד לא מצינו ואפשר כי יאמר בזה כי מתן בסתר שלא ידע זה מזה יביא את שניהם כאחד וז"א שלח וכו' כי ברוב הימים שיהיו לך ע"י צדקה ג"כ תמצאנו את לחמך הנזכר הוא הממון שתתן באופן יהיו לך גם שניהם ושמא תאמר אם לא תזדמן לי צדקה מסוג זה לא אעשנה אל תעש כן כי אם תן חלק לז' גדרי צדקה הם אשר מנה הרמב"ם ז"ל וגם לשמונה שהוא ההלואה שהיא השמינית כי גם שהזכירן הרמב"ם ז"ל לא נעדרו מציאותם משלמה ואמר כי לא תדע וכו' והוא כי הנה בימי דוד היו נשיאים ורוח וגשם אין ואמר שמא יש פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים וכו' וזה יאמר ע"י תתך חלק לז' וכו' כאשר לא תדע מה יהיה רעה על הארץ שלא תצמיח שהוא אם ימלאו העבים גשם שאין הרעה בשמים כי יש נשיאים ורוח כ"א על הארץ שלא נתך ארצה שהוא נשיאים ורוח וגשם אין אז ע"י תתך חלק לז' על הארץ יריקו וש"ת הלא בדוד לא היה כן כי חשב שעל פוסקי צדקה ברבי' ולא נתנו ופשפש ולא מצא אלא שהיה על שאול שלא נספד כהלכה על כן אמר גם שמה שאמרתי הוא אמת עכ"ז לא יבצר שאם יפול עץ הוא עץ פרי שהוא משל אל המלך או חכם גדול שתחת צלו יסתופפו ויחיו כענין ואלו אלן בגו ארעא וכו' וזהו אם יפול עץ שימות אילן גדול בין שיהיה חכם גדול המתייחס אל הדרום כד"א הרוצה להחכים ידרים או ואם בצפון שהוא שנפל מלך כענין שאול שמתייחס אל הצפון כמשז"ל כי שולחן בצפון ובו זר זהב רמז אל כתר מלכות אז שם יהוא סיבת היות רעה על הארץ גם שלא תהיה סיבת פוסקי צדקה וכו' כאשר היה בדוד אך אני לא אמרתי אלא כשאין שם מציאות זה:

   תורה תמימה

   שלח לחמך וגו׳. אמר רב ביבי, אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלים בתורה, שאין מים האמורים באן אלא דברי תורה, שנאמר (ישעיהו נ״ה:א׳) הוי כל צמא לכו למים . (שם)

   שלח לחמך וגו׳. רבי אלעזר ב"ר סמאי פתר קרא באברהם אבינו, אמר ליה הקב"ה אתה אמרת ואקחה פת לחם – חייך שאני פורע בזה לבניך במדבר ובישוב ולעתיד לבא, במדבר – דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, בישוב – דכתיב ארץ חטה ושעורה , לעתיד לבא – דכתיב (תהילים ע״ב:ט״ז) יהי פסת בר בארץ, וכן מה שאמרת ורחצו רגליכם, אני פורע לבניך במדבר – דכתיב (יחזקאל ט״ז:ט׳) וארחצך במים ובישוב שנאמר (ישעיהו א׳:ט״ז) רחצו הזכו , ולעתיד לבא דכתיב (שם ד׳) אם רחץ ה׳ את צואת בנות ציון, וכן מה שאמרת יוקח נא מעט מים, אני פורע לבניך במדבר – שנאמר (פ' חקת) עלי באר , בישוב שנאמר ארץ נחלי מים, ולעתיד לבא דכתיב (יואל ד׳:י״ח) והיה ביום ההוא יטיפו ההרים עסיס וגו׳ וכל אפיקי יהודה ילכו מים. וכן מה שאמרת והשענו תחת העץ, אני פורע לבניך במדבר שנאמר (תהילים ק״ה:ל״ט) פרש ענן למסך , בישוב שנאמר בסכות תשבו , לעתיד לבא – דכתיב (ישעיהו ד׳:ו׳) וסוכה תהיה לצל יומם וגו׳ . (מ"ר)

2. (ב)תֶּן־חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה כִּי לֹא תֵדַע מַה־יִּהְיֶה רָעָה עַל־הָאָרֶץ

   מצודת דוד:תן חלק. חלוק מתן לשבעה בני אדם לשמונה רוצה לומר תן לכל ולא ירבו בעיניך ואחז מספר שבעה כי הוא כלל חשבון. ואמר שמונה כאומר אף אם נתת לכלל חשבון תן עוד: מה יהיה. כי פן יהיה רעה בארצך ותצטרך לשוטט בארצות ואולי תצטרך לכולם:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   רש"י

   תן חלק לשבעה וגם לשמונה. חלקת מלחמך ומשלך לשבעה צריכי חסד, חלק עוד לשמונה שיבואו אחריהם ואל תאמר די:

   כי לא תדע מה יהיה רעה. שמא עוד ימים באים ותצטרך לכולם או תנצל ע"י הצדקה מן הרעה ואם לא עכשיו אימתי, ורבותינו אמרו תן חלק וגומר אלו שבעה ימי בראשית תן אחד מהן חלק ליוצרך לנוח בשבת, וגם לשמנה אלו שמנת ימי המילה, דבר אחר תן חלק לטבעה קרבנות צבור של שבעת ימי פסח, וגם לשמונה, של שמונת ימי החג:

   כי לא תדע מה יהיה רעה. אם יחרב הבית ולא תקריבו עוד ויועילו וחכמותיו ומדות תרומיותיו ותשלום טובה ליושבי המקום על מנהג הטוב שהדריכם בדרך ישרה:

   יפול. ישכון כמו (בראשית כה) על פני כל אחיו נפל:

   עץ. תלמיד חכם שמגין בזכותו כעץ המסיך על הארץ:

   רלב"ג

   תן חלק לשבעה וגם לשמונה. רוצה לומר החדש השביעי והחדש השמיני וכן פירש המתרגם.

   אבן עזרא

   תן חלק. עיקר שבעה במקרא מה שאמר בעל ספר יצירה והיכל הקדש מכוון באמצע ואמר לשמנה כנגד ימי השבוע כי היום השמיני הוא כמו היום שהחל בו והענין תמיד בלי הפסק וענין מה יהיה רעה שיבא לידי עוני ואמר יהיה עם רעה עמו כי יהיה נערה בתולה:

   תרגום

   הַב חוּלַק טַב מִן זַרְעָא לְחַקְלָךְ בְּתִשְׁרִי וְלָא תִתְמְנַע מִלְּמִזְרַע אַף בְּכִסְלֵו אֲרוּם לָא תִנְדַע מָה יְהֵי בִּישָׁא עִלַוֵי אַרְעָא אִי חָרְפֵי נִצְחָן אִי אֲפֵילֵי:

   תורה תמימה

   תן חלק לשבעה וגו׳. תניא, רבי יהושע אומר, תן חלק לשבעה אלו שבעה ימי פסח, וגם לשמונה – אלו שמונת ימי החג, וכשהוא אומר וגם – לרבות עצרת ורה"ש ויום הכפורים . (עירובין מ׳ ב')

   תן חלק לשבעה וגו׳. רבי אליעזר אומר, תן חלק לשבעה אלו שבעה ימי שבת, וגם לשמונה אלו שמונת ימי מילה . (מ"ר)

   תן חלק לשבעה וגו׳. רבי נחמיה פתר קרא בנשיאים, תן חלק לשבעה דכתיב ביום השביעי נשיא לבני אפרים, וגם לשמונה – דכתיב ביום השמיני נשיא לבני מנשה . (מ"ר)

   תן חלק לשבעה וגו'. רבי יהודה פתר קרא במלואים, תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי המלואים, שנאמר כי שבעת ימים ימלא את ידכם, וגם לשמונה דכתיב ויהי ביום השמיני וגו׳ . (שם)

   תן חלק לשבעה וגו'. רבי עזריה אומר, תן חלק לשבעה זה דור שמל משה את ישראל לשבעה דורות, וגם לשמונה – זה דור שמל יהושע לשמונה דורות . (שם)

   תן חלק לשבעה וגו'. רבי הונא אומר, תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי נדה, וגם לשמונה – אלו שמנת ימי מילה . (שם)

   תן חלק לשבעה וגו'. רבי לוי אמר, תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי סוכה, וגם לשמונה – זה שמיני עצרת . (שם)

3. (ג)אִם־יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם עַל־הָאָרֶץ יָרִיקוּ וְאִם־יִפּוֹל עֵץ בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּא

   מצודת דוד:אם ימלאו וגו׳. אם העבים נתמלאו גשם הנה לא יחזיקו לעצמם רק יריקו וישפכו על פני האדמה ומוסב למעלה לומר שראוי הוא לחלק מתן לזולת, כמו שהעבים אינם מחזיקים הגשם לעצמם ויריקו על הארץ, ובזה תעלה הארץ אדים למעלה ונתמלא גשמים פעם בפעם, כן מי שנתמלא בעושר אין מהראוי לו להחזיקו לעצמו לבד רק ישפיע ויתן לאחרים ואז כאשר יצטרך הוא יהיה נשפע מאחרים: ואם יפול עץ. עץ פרי עודו נטוע ותקוע בארץ בעבור שיתן פרי ישקוהו ויעבדוהו, ובשעה שיפול העץ בכל מקום שהוא בין בפאת הדרום בין בפאת הצפון בכל מקום שיפול שם יהיה כי מעתה עזבוהו במקומו ואין מי מטפל עמו עוד הואיל ואינו נותן פרי וכאומר כן מי שאינו משפיע לזולת כשיבא עת שיצטרך הוא לאחרים לא יפנו אליו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   העבים. עננים:

   יריקו. ענין הזלה ושפיכה כמו שמן תורק שמך (שה״ש א ג):

   יהוא. כמו יהיה או היו״ד מורה על העתיד וכאלו אמר יהיה הוא:

   רלב"ג

   שם יהוא. שם יהיו.

   אבן עזרא

   אם ימלאו. דרך משל לעושר שלא נתן לעשיר כי אם לעשות טוב לכל מצטרך אליו:

   ומלת יהוא. לשון רבים והאל״ף נוסף כאל״ף ההלכוא אתו ולא אבוא שמוע כי בתחלה הוא יהי בלשון יחיד ואין לו דומה במשקלו במקרא והענין אל המקום שיפול פרי העץ בצפון או בדרום שם יהיו האוספי׳ והענין על העשיר וי״א כי על העץ בעצמו יאמר וחצי הפסוק הזה הוא כנגד חצי הפ׳ הראשון וחציו האחרון כנגד חציו האחרון ואמ׳ זה המפר׳ כי יו״ד יהוא לעתיד ממלת הוא והוא לשון יחיד והענין כי העץ בעבור שיתן פרי ישקוהו ויעבדוהו ובשע׳ שיפול ידעו שלא יתן פרי לעולם ויעזבוהו במקום שנפל ואמר מפרש אחד כי זה העץ הוא מן עצה והאומר כזה לא אכל מעץ הדעת:

   תרגום

   אִין מִתְמַלְיָן עֲנָנַיָּא מִטְרָא עַל אַרְעָא מְעַרָן יָת מַיֵיהוֹן בְּגִין זְכוּתָא דְּצַדִּיקַיָּא וְאִין לֵית זְכוּ בְּדָרָא הַהוּא בְּיַמָּא וּבְמַדְבְּרָא נָחֲתָן דְּלָא יִתְהֲנוּן מִנְּהוֹן בְּנֵי אֱנָשָׁא וְאִי אִתְגְּזַר מִן שְׁמַיָּא לְמִנְפַּל מַלְכָּא וְיָעֲטוֹהִי מִן שְׂרָרוּתְהוֹן מִן קֳדָם מֵימְרָא דִּשְׁמַיָּא הַוֵי וְאִי סוֹבְעָא וְכַפְנָא בִדְרוֹמָא אוֹ בְּצִיפוּנָא אַתֲר דְּאִתְגְּזַר לְמִתְקַיְימָא הַהִיא עֵיטָא תַּמָּן מִשְׁתַּלְחָא לְמֶהֱוֵי:

   תורה תמימה

   אם ימלאו העבים וגו'. אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו, אם ימלאו ת"ח תורה על ישראל יריקו , שכן נקראו ישראל ארץ, שנאמר (מלאכי ג׳:י״ב) כי תהיו אתם ארץ חפץ, אם יפול עץ בדרום ואם בצפון שם יהוא, אם הגיע זמנו של ת"ח להורות אם בדרום אם בצפון שמה ישראל מתכנסין ולומדין ממנו . (מ"ר)

   אם ימלאו העבים וגו׳. דבר אחר אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו, אם ימלאו הנביאים נבואה על ישראל יריקו, שכן נקראו ישראל ארץ, שנאמר (מלאכי ג׳:י״ב) כי תהיו אתם ארץ חפץ, אם יפול עץ בדרום ואם בצפון שם יהוא, אם הגיע זמנם של נביאים להתנבאות אם בדרום אם בצפון שמה ישראל מתכנסין ושומעין נבואתם . (שם)

   אם ימלאו העבים וגו'. א"ר יצחק, אם ראית צרות שהן ממשמשות ובאות על הארץ – בשביל ישראל שנקראו ארץ, שנאמר (מלאכי ג׳:י״ב) כי תהיו אתם ארץ חפץ , ואם יפול עץ בדרום ואם בצפון, מקום שיפול העץ שם יהוא – אם הגיע זמנו של תלמיד חכם להסתלק מן העולם שם ישראל גומלין אתו חסד. (שם)

   מקום שיפול וגו׳. מקום שיפול העץ שם יהוא – שם יהיו סלקא דעתך – אלא שם יהיו פירותיו . (ע"ז ל"א א׳)

4. (ד)שֹׁמֵר רוּחַ לֹא יִזְרָע וְרֹאֶה בֶעָבִים לֹא יִקְצוֹר

   מצודת דוד:שומר רוח. הממתין בזריעת שדהו עד בוא הרוח, כי אז טוב לזרוע כי הרוח יפזר בכל מקום: לא יזרע. פעמים ממתון ואינו בא: ורואה בעבים. הנותן עיניו בעבים וכשרואה אותם קודרים ירא לקצור מפני הגשמים, זה לא יקצור לעולם, לפי שירא תמיד:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מצודת ציון

   שומר. ממתין כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית לז יא):

   רש"י

   שומר רוח. ממתין ומצפה עד בא הרוח:

   לא יזרע. פעמים ממתין ואינו בא:

   ורואה בעבים. נותן עיניו בעבים וכשרואה אותם קודרים ירא לקצור מפני הגשמים ולעולם לא יקצור לפי שירא תמיד:

   אבן עזרא

   שומר. גם זה משל על הנדיב כי הזורע העצל הכילי יאמר זה הרוח יורה שלא ירד גשם בימים הבאים ולמה אקח מה שיש לי והוא הזרע ואטמנהו בארץ וי״א שהיא מצוה כמשמעה לזורע שכבר זכר שלמה שאין שמלאכות כמו עבודת האדמה לכן אל ישען על דעתו ועל כל מה שנסה כי העתים משתנות:

   תרגום

   גְּבַר דִנְטִיר חֲרָשִׁין וְקוֹסְמִין לָא יַעֲבִיד טָב לַעֲלַם וּדְמִסְתַּכַּל בְּמַזָּלַיָּא לָא מַגְבֵי אֲגַר אֲרוּם חֲרָשִׁין מְתִילָן לְרוּחָא דְּלָא מִתְּפַס בִּידוֹי דְּבַר נַשׁ וּמַזָּלַיָּא מְתִילָן לַעֲנָנֵי שְׁמַיָּא דַאֲזָלוּ וְלָא תָיְבִין:

   אלשיך

   שמר וכו' הנה בביאור משלי כתבנו על פסוק אוגר בקיץ וכו' כי האדם בעה"ז זורע מצות בעולם כמשז"ל אורח חיים פן תפלס כו' ואחר רוב ימיו קוצר שעוקר ומסלק כל מעשיו הטובים מכל פניה חומרית כקוצר הזה העוק' תבואתו מקרקע הארץ אמר כי יש יאמר מה לי להרויח במצות בנערות ובחרות שהוא זמן פניות חומריות טוב לי איחל עד רוב ימי זמן בא הרוח על האדם אחר הנפש שבבחרות כי אז אזרע בלי כוונות חומריות ויש אחר יזרע מיד מצות כל ימיו אך עוסק ועושה עיק' מעביות עסקי העולם הזם ואמר כי שניהם לא טובים המה כי הנה שומר ומצפה רוח לזרוע מצות ולא מעתה שהוא בעל נפש לבדה לא יזרע לעולם כי הלא אין הרוח באה אלא על ידי עסק תורה ומצות ואינם וכן רואה בעבי' הם ענייני העה"ז לא יקצור לנכות פניו' ארציות לעולם כי עביות עסקי העולם לא יניחוהו. כאשר וכו'. הלא אמרתי לך שומר רוח לא יזרע שלא תמנע מלזרוע מצות עד בא הרוח שהיא מדרגה גדולה כי שמא לא תבא לך אמר עתה עוד אני אומר לך כי הלא גם כי תבא לך הרוח לא תדע עת בואה והנה לך ראיה מן החוץ מק"ו כי הנה לפניך דבר שתשמע הברתו באזנך ואינך יודע דרכו ומציאותו כי הלא תשמע רוח סועה מסער כי את קולה תשמע ולא תבין דרכה וכן דבר שתמשש בידיך ולא תדע מה הוא כעצמי' בבטן המלאה שתמשש על בטנה ותרגיש הוולד בפני' ולא תדע מה הוא אם זכר אם נקבה ומתי בא הרוח אל תוכו ואיך יחזיק מועט את כל גוף העובר כן לא תדע את מעשה האלהים גם כי יראה בעיניך שאתה מרגיש וממשש הדברים לא תדע הענין כלל ואיך יעלה על רוחך תרגיש עת בא רוחך אליך:

   תורה תמימה

   שמר רוח וגו׳. שומר רוח לא יזרע – שומר רוחן של מלכיות לא יזרע מצות ומעשים טובים, ורואה בעבים לא יקצור – מי שרואה בעבים של מלכיות לא יקצור מצות ומע"ט . (מ"ר)

5. (ה)כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה־דֶּרֶךְ הָרוּחַ כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה כָּכָה לֹא תֵדַע אֶת־מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת־הַכֹּל

   מצודת דוד:כאשר אינך יודע. כמו שאינך יודע באיזה דרך הרוח מהלך עם כי תשמע קולו, וכמו הולד הנסגר בבטן המלאה שאינך יודע אם הוא זכר או נקבה עם כי תראה בליטת הבטן, ככה לא תדע את וגו׳: את הכל. רוצה לומר שום דבר ממעשה ה׳ לא תדע ומוסב למעלה לומר אין לך להמתין על הרוח ולפחוד מן הגשמים, כי לא תוכל לדעת מתי יהיו:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   אינך. אין אתה:

   כעצמים. ענין סגירה וסתימה כמו ועוצם עיניו (ישעיה לג טו):

   רש"י

   כאשר אינך יודע ; כעצמים בבטן המלאה. דברים הנסגרים והנעצמים בבטן שהיא מלאה ואף על פי שבולטת לחוץ, כאשר אינך יודע הרי זה מקרא מסורס נדרש מסופו לראשו כאשר אינך יודע דרך הרוח כלומר ידיעות שתי אלו שוות לא זו גלויה לך ולא זו גלויה לך פעמים אתה סבור להכיר בעבי' שיבא הרוח ואינו בא כאן כי עובר והולך לו אל ארץ אחרת והרי לשון זה כמו (בראשית יג) כגן ה' כארץ מצרים (ישעיה כד) כשפחה כגבירתה (שם כד) כקונה כמוכר ופעמים שהוא משוה מוקדם למאוחר ופעמים שהוא משוה מאוחר למוקדם אף כאן למד ידיעת הרוח מידיעת הבטן כלומר אין לך לשמור את הרוח לראות בעבי' (הגהה. ענין זה הוא מסורס בדברי רש"י ומהופך וצריכים להגיה כפי אשר הוא בספרים המדוייקים ואז יובן שפיר וכך היא הנוסחא האמתית:

   כאשר אינך יודע. הרי זה מקרא מסורס נדרש מסופו לראשו כאשר אינך יודע עצמים בבטן המלאה דברים הנסגרים והנעצמים בבטן המלאה ואע"פ שפולטת לחוץ אינך יודע מה בבטנה כך אינך יודע דרך הרוח כלומר ידיעות שתי אלה שוות וכו' מס' שפתי חכמים):

   כעצמים. אינק"לישורש בלעז כינו עוצם עיניו:

   ככה לא תדע וגו'. אף גזירותיו של מקום לעניין עניות ועשירות כך עלומות הם ממך ולא תמנע מן החסד לדאג שמא אחסר מנכסי ואעני, לא אעסוק בתורה ואתבטל ממלאכתי ואעני לא אשא אשה ויהי' לי בנים ואצטרך להוציא עליהם:

   רלב"ג

   בבטן המלאה. רוצה לומר המלאה שומן כי לא יוכרו בה העצמות.

   אבן עזרא

   כאשר. מפרשים אמרו כי כעצמים הוא כעוצם וזה הבל וענינו גוף הילוד טרם יולד וראו עצמים כי הם מוסדי הגוף כי הבשר והעור כמו מלבוש והמלאה הוא ההרה ויתכן שתהיה המלאה תואר לאשה ותהי׳ מלת בטן סמוכה וגם יתכן להיות שתהיה תואר לבטן כי לכולם היא בלשון נקבה בלשון הקדש והיה ראוי להיות הבי״ת הראשון פתוח והשני דגוש וכמוהו לאיש העשיר:

   תרגום

   הֵיכְמָא דְּלֵיתָךְ יָדַע אֵיכְדֵין יְהַלֵּיךְ רוּחַ נִשְׁמְתָא דְּחַיֵי בְּגּוּף עוּלֵימָא שְׁלִילָא דְּשָׁרֵי בְּמַעֲיָנָא דְּאִמֵּיהּ מַעַבְּרָא וְהֵיכְמָא דְּלָא תִנְדַּע אִי דְּכַר אוֹ נוּקְבָא עַד זְמָן דְּאִתְיְלִיד הַכְדֵין לֵיתָךְ יָדַע יָת עוֹבָדָא דַּיָי דַּעֲבַד בְּחוּכְמְתָא יָת כּוֹלָא:

   תורה תמימה

   כעצמים בבטן המלאה. ז׳ דברים מכוסים מבני אדם ואחד מהם שאין אדם יודע מה בעבורה של אשה . (מ"ר)

6. (ו)בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת־זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל־תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ־זֶה וְאִם־שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים

   מצודת דוד:בבוקר. לכן בבוקר זרע שדך, וגם בערב אל תנח ידך מן הזריעה, רוצה לומר בכל עת תזרע שדך ולא תמתין על הרוח: כי אינך יודע. ולא תוכל לדעת איזה הזריעה יהיה כשר וטוב אם זה של בוקר או זה של ערב, ואפשר יהיו שניהם יחד טובים זה כזה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מצודת ציון

   יכשר. מלשון כשר וטוב:

   רש"י

   בבקר זרע את זרעך וגו'. אם למדת תורה בילדותך למד תורה בזקנותך אם היו לך תלמידים בילדותך יהיו לך תלמידים בזקנותך, נשאת אשה בת בנים בילדותך שא אשה בת בנים בזקנותך עשית צדקה בילדותך עשה צדקה בזקנותך:

   כי אינך יודע אי זה יכשר. אם תלמידים ובנים שבילדותך יתקיימו לך או שמא לא יתקיימו אלא שבזקנותך, מצינו ברבי עקיבא שהיו לו עשרים וארבעה אלף תלמידים מגבת ועד אנטיפרת וכולן מתו מפסח ועד עצרת ובא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם, ולענין הבנים מצינו באבצן שלשים בנות שלח חוצה ושלשים הביא לבניו וכולם מתו בחייו, ובזקנותו הוליד את עובד ונתקיים לו:

   אבן עזרא

   בבקר. ענינו תמיד על שני הפירושים ותי״ו תנח לשון נקבה בעבור היו״ד והענין אל תניח ידיך מן הזרע כי מצאנו מלת הניח יוצא׳ לשני פעלים:

   תרגום

   בְּיוֹמֵי עוּלֵימְתָּךְ תִּסַּב אִתְּתָא דְתוֹלֵיד בְּנִין וּלְעִדָּן סִיבוּתָךְ לָא תִשְׁבּוֹק אִתַּת חוּלְקָךְ מִלְּמֵילַד בְּנִין אֲרוּם לָא אִשְׁתְּמוֹדַע לָךְ אֵידֵין מִנְּהוֹן אִתְבְּחַר לְמֶהֱוֵי טָב הָדֵין אֵידֵין אוֹ תַּרְוֵיהוֹן כַּחֲדָּא טַבְיָין:

   אלשיך

   בבקר וכו' רז"ל דרשו על הבנים ואפשר לפי דרכנו בקודם שהוא זריעו' מצות ומ"ט ואמר בבקר הוא בבחרות זרע זרעך מצות ומ"ט ואל תאמר כי בעת הזקנה יוכשרו יותר מעשיך ואם עסקת בבחרות אל תנח ידך בערב הזקנה באמור כי די לך מה שיגעת כי אינך יודע איזה יכשר אם של בחרות כי אז הכנעת תוקף יצרך או אם טוב הוא מה שבזקנה שהם מעשים יותר נקיים מחלאת פניות או אם שניה' כא' כלומר התחברותם אלו עם אלו כא' הם טובים מש"כ כל כת לעצמה ועוד כי גם שמעשה הזקנה טוב משל בחרות הלא טוב הוא הרגל עצמך מהבחרות שיהיה כהכנה אל ימי הזקנה כגגם שאין אור מעשה הבחרות מאיר בעצם כאור מעשה זקנה לא יבצר מהיות הכנה ואמשול לך משל למה"ד לאור בקר שבין עלות השחר ליציאת השמש כי למה סמוך לעלות השחר לא תנץ החמה אך היא להכין לעיני האדם שיוכל לסבול אור השמש ולא תכהין עיניו מראות אחר החשך אור השמש וזה מאמרנו בסדר תפלתנו המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים שהוא כי מאיר בדרך רחמים על ידי הדרגה ולא מזריח השמש מיד אחר עלות השחר וזה יאמר ומתוק האו' הוא אור בקר שהוא ערב ומתקבל וטוב לעיני' שלא תכהינה שהוא הכנה לראות את השמש שלא היו יכולים לראות את השמש אם לא על ידי האור ההוא כן הנה מצות שקודם ימי הזקנה קודם תבא הרוח עם שאין זריחת אורם רב הם הכנה אל אור הגדול כשמש של מצות שבימי הזקנה:

   תורה תמימה

   בבקר זרע וגו'. תניא. ר' יהושע אומר, נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו , היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו, כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה, אם שניהם כאחד טובים . (יבמות ס"ב ב')

   בבקר זרע וגו'. רבי עקיבא אומר, היו לו לאדם תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו שנאמר בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך . (שם שם)

   בבקר זרע וגו׳. רבי אליעזר אומר, זרעת בבכיר – זרע באפיל, כי אינך יודע איזה יכשר, הזה או זה, שאין אתה יודע איזה מתקיים לך אם הבכיר או האפיל . (מ"ר)

   בבקר זרע וגו'. רבי ישמעאל אומר, אם למדת תורה בנערותך למוד בזקנותך, כי אינך יודע איזה יכשר, שאין אתה יודע איזה תורה מתקיימת אם של נערותך אם של זקנותך ואם שניהם כאחד טובים . (שם)

   בבקר זרע וגו׳. רבי יהושע אומר, אם בא עני אצלך בשחרית – תן לו, בערבית – תן לו, שאי אתה יודע איזה מהן הקב"ה כותב עליך, הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים . (שם)

7. (ז)וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת־הַשָּׁמֶשׁ

   מצודת דוד:ומתוק האור. יפה הוא האור יאמר בלשון שאלה, כי האור אינו דבר הנאכל שיומתק, ורוצה לומר יפה חיי האדם עוד נהנה מאור היום: וטוב. דבר טוב הוא לעינים עודם יכולים לראות את השמש והוא כפל ענין במלות שונות:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   רש"י

   ומתוק האור. מתוק הוא אורה של תורה:

   וטוב לעינים לראות את השמש. ואשריהם תלמידים שעיניהם רואים הלכה מלובנת ומחוורת על בוריה כך נדרש באגדת תילים:

   רלב"ג

   ומתוק האור. ר״ל וערב האור ותאר אותו במתיקות כמו שתאר הקול (להריח) [והריח והשתמש בהם בפעל הראיה] כאמרו רואים את הקולות ראה ריח בני. וסבת זה כלו כי החושים כלם יכללם החוש המשותף ולזה ישותפו בצד מה השגותיהם בלשונינו עד שענין המתיקות [יושאל] בזה לפי הנמשל:

   אבן עזרא

   ומתוק. זה הפסוק דבק עם הבא אחריו ואמר על האור מתוק ואינו דבר שיאכל ועיקר זה בעבור התחברות ההרגשות במקום שעל המצח והוא מקום יאמרו מלה שהיא ידועה לזאת ההרגשה להרגשה אחרת וכמוהו ראה ריח בני וכל העם רואים את הקולות וענין הדבק זה הפסוק בראשון שיתעסק תמיד לעשות טוב ולא יתעסק בשמחה אחרת:

   תרגום

   וּבַסִים נְהוֹרָא דְּאוֹרָיְתָא וְטָב לְאַנְהָרָא עַיְנִין חַשִּׁיכִין לְמֶחֱזֵי יְקָר אַפֵּי שְׁכִינְתָא דַּעֲתִיד לְאַנְהָרָא אַפֵּי צַדִּיקַיָּא מִן זִיו שְׁכִינְתָא וּלְמֶהֱוֵי שׁוּפְרֵיהוֹן כְּשִׁמְשָׁא:

   אלשיך

   או שיעור הענין אל תמנע מלזרוע מצות בבחרות עד תבא לך הרוח בבואך בימים כי הלא כאשר מתוק האור וטוב לעינים שלא תכהינה כן מתוק וערב וטוב לחומרך הכנת אור מצות הבחרות לזכות לראות את השמש הרוח שתזריח בך שאלמלא אור הכנת מצות של בחרות לא היית מוכן לקבל הרוח כי איזה הדרך תבא לך זריחת שמשה אם לא על ידי מצות הבחרות כי בהן תתקד' לשתחול בך מש"כ אם תתבטל מהן עד עת זקנה. ועוד טענה ב' והוא כ"א שנים הרבה יחיה. האם בכלם ישמח והוא כי ב' דרכים לאדם יש יחטא בבחרות ויתקן בזקנה וישמח בזקנה ויאמר אשרי זקנותי שכיפרה על ילדותי נמצא כי לא ישמח על ימי הבחרות כי רעים וחטאים היו רק על ימי הזקנה המתקנים אך אשר מהבחרות לא חטא ישמח כל ימיו ויאמר אשרי ילדותי שלא ביישה את זקנתי נמצא שמח בכל ימיו ולא במקצתן וזה יאמר הנה בעצתי שמבקר הילדות תזרע מצות ומ"ט הלא זה טובה גדולה כי תשמח בכל ימיך ולא במקצתן וזהו כ"א שנים וכו' בכלן ישמח וידוקדק בזה או' יחיה האדם למעט אשר יחטא בבחרות וישוב בזקנה שלא יקרא חי רק מאז שב אך אשר שנים הרבה יקרא חי שהוא אשר הוא צדיק מהילדות בכלם ישמח ולא במועטות שאחר התשובה:

   תורה תמימה

   ומתוק האור וגו'. ומתוק האור – מתוקה אורה של תורה , וטוב לעינים לראות את השמש – אשרי למי שתלמודו מאיר לו כשמש . (שם)

   ומתוק האור וגו׳. רבי אחא אומר, מתוקה אורה של עולם הבא, וטוב לעינים לראות את השמש – אשרי מי שיזכה לראות האור ההוא שנאמר (ישעיה ל') והיה אור הלבנה כאור החמה וגו׳ . (שם)

8. (ח)כִּי אִם־שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּכֻלָּם יִשְׂמָח וְיִזְכֹּר אֶת־יְמֵי הַחֹשֶׁךְ כִּי־הַרְבֵּה יִהְיוּ כָּל־שֶׁבָּא הָבֶל

   מצודת דוד:כי אם וגו׳. כי אפילו אם יחיה האדם שנים הרבה ישמח בכל הימים, ואף יום אחד לא יקוץ בחיים עם רבוים: ויזכור. אבל בחייו יזכור את ימי החושך אשר שכב בקבר אשר יהיו מרובים יותר מימי החיים, ועל ידי זה יראה להכשיר מעשיו: כל שבא הבל. כל היסורים הבא שמה הבל המה מבלי תועלת, כי בעוד האדם חי בא תועלת מן היסורים, כי על ידי זה מפשפש במעשיו, אבל אחר המיתה אין מקום לפשפוש מעשים, ולכן יזכור בהם למען יכשיר מעשיו עודו חי:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   רש"י

   בכולם ישמח. יהיה שמח בחלקו ובלבד שיזכור ימי החשך וייטיב מעשיו שינצל מהם והם ימי מיתת עולם הם ימי הרשעים:

   כי הרבה יהיו. באותן הימים יותר מימי החיים:

   כל שבא. עליו יהיה הבל וחשך יש הבל שהוא לשון פורענות וצרות כמו כי בהבל בא ובחשך ילך:

   אבן עזרא

   כי אם. אילו ידע האדם שיחיה שנים רבות וישמח בכולם כשיזכור ימי החשך שהם ימי הקבר כי הרבה יהיו ימר לו האור הנזכר וכל שבא הבל ענינו יבין כי כל שבא לכולם דור הולך ודור בא הוא הבל:

   תרגום

   אֲרוּם אִם יוֹמִין סַגִּיאִין חָיֵי אֱנָשָׁא בְּכוּלְּהוֹן חָזֵי לֵיהּ לְמֶחְדֵּי וּלְמֶעְסַק בְּאוֹרָיְתָא דַּיָי יְהֵי דְכִיר יָת יוֹמֵי חֲשׁוֹכָא דְּמוֹתָא וְלָא יֵיחוֹב אֲרוּם סַגִּיאִין אִנּוּן יוֹמַיָּא דְּיִשְׁכּוֹב שְׁכִיבָא בְּבֵית קְבוּרְתָא [דְחָמֵי לֵיה] לְקַבָּלָא דִּינָא מִן שְׁמַיָּא בְּחַיּוֹהִי דִי רְחִים כָּל זְמָן דְּיֵיתֵי עֲלוֹהִי פּוּרְעָנוּתָא עַל הֲבָלוּתָא דִי עֲבָד:

   אלשיך

   או תהיה הטענה בדרך אחרת והוא כנודע מספר הזוהר כי ימי הצדיקים חיים וקיימים תמיד והן המתקרבים לפניו יתברך רוחניים במצות הנעשים בהם וע"כ אשר לא יעשה טוב רק בזקנה לא ישמח בכלן לכן טוב לך מהבקר של בחרות תזרע מצות שבכולה תשמח:

   עוד טענה ג' להשקיט תגרת יצרך לבלתי תיגע בבחרות במצות והוא ויזכור את ימי החשך כי הרבה יהיו שאם לא יטפל במ"ט כל ימיו כדי להתענג פה יהי' זכור כי יותר ימי החשך שהם התמדתו במותו שם מימי חייו ולמה יצר זמן רב בעד זמן מועט ולא יהפך לטרוח זמן מועט בעד הרב:

   עוד טענה ד' והיא כל שבא הבל כי טובות העה"ז חולפית ואין יתרון ועריבות לאדם בכל טוב' שעברה כשעתן ומיד שבא הוא הבל אך לא כאלה חלק עושי טוב כי טובה נצחי וקיים:

   תורה תמימה

   כי אם שנים וגו׳. כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח – ישמח בשמחת התורה , ויזכור את ימי החושך – אלו ימי הרעה , כי הרבה יהיו כל שבא הבל – תורה שאדם למד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח . (מ"ר)

9. (ט)שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ וְדָע כִּי עַל־כָּל־אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט

   מצודת דוד:שמח בחור. אתה בחור עתה שמח בהטובה שהיה לך בימי ילדותיך, כי אז בודאי לא חטאת מרוב הטובה הואיל ואז היית ילד, וגם עתה בימי בחורותיך עשה טוב ללבך ותהיה שמח, ולך בדרכי לבך לעשות מה שלבך חושב ומה שעיניך מראים לך ותתאוה אליהם, אבל דע כי על כל אלה המעשים יביאך האלהים במשפט, ואם ימצא בהם דבר חטא ועון אזי יעניש אותך, ולכן מאד תפשפש בהם שלא ימצא בהם נדנוד עון או כאדם האומר לעבדו ולבנו חטא חטא, כי כשתתמלא הסאה תלקה על הכל. אף כאן גזם ואמר שמח בחור בעת ילדותך עת שהיצר מתגבר, ולא תדאג מגמול המעשה. וכפל הדבר במלות שונות, ואמר ויטיבך לבך וגו׳ ועשה מה שלבך חפץ ובטוח תהיה, כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   רש"י

   שמח בחור בילדותך. כאדם שאומר לעבדו ולבנו חטא חטא כי פעם אחת תלקה על הכל אף כאן החכם אמר שמח בחור בילדותיך והלך בדרכי לבך ובטוב תהיה כי על כל אלה יביאך השופט במשפט:

   רלב"ג

   בחורותיך. במו ילדותיך.

   אבן עזרא

   שמח. אחר שהכל הבל שמח עתה בחור בילדותך וענינו כמו אומר עשה רע ותראה מה יבא עליך כמו עלי פלשת התרועעי שהוא במקום אחר עלי פלשת אתרועע והענין על אדום השלכתי נעלי שהוא תקיף וחזק התרועעי עלי פלשת עתה ותראי מה אעשה לך וכן שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ וכן חתם הפסוק ודע כי על כל אלה וישוב על השמחה והטבת הלב והלוך בדרך לב ומרא׳ עין וענין טוב הלב בלשונינו על שלשה פנים האחד שייטב מעצמו כמו וייטב לבו והשני שהלב ייטיב לבעל הלב כמו וייטיבך לבך והשלישי שהאדם ייטיב לבו כמו המה מטיבים את לבם וענין זה הפסוק כמו ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם:

   תרגום

   חֲדִי עוּלֵימָא בְּיוֹמֵי עוּלֵימְתָךְ וִיהֵי לִבָּךְ טָב עֲלָךְ בְּיוֹמֵי רַבְיוּתָךְ וַאֲיזֵיל בְּעִנְוְתָנוּתָא עִם אוֹרְחֵי לִבָּךְ וּתְהֵי זְהִיר בְּחֶזְיוֹנֵי עֵינָךְ וְלָא תִסְתַּכֵּל בְּבִישׁ וְאִשְׁתְּמוֹדַע לָךְ אֲרוּם עַל כָּל אִלֵּין עֲתִיד יְיָ לְאַעָלוּתָךְ בְּדִינָא:

   אלשיך

   הנה הקושי הגדול שנתחבטו בו גדולי עולם הלא הוא כי תחלת דברי פיהו יראה שמתיר הרצועה ובסוף הפסוק או' ודע כי על כל אלה יביאך אלהים במשפט עד שהוצרך רב הונא לומר פרק במה אשה ע"כ דברי יצר הרע מכאן ואילך דברי יצר הטוב וההיקש בדרשות אלו במדרשות אך הנה כתוב אצלנו בביאור התורה כי סוגי בני אדם בענין התשובה יתחלקו לה' חלקים הכת הא' בני אדם צדיקים גמורים שלא טעמו טעם חטא מימיהם וכבשו יצרם מלכת אחר תאוות העולם הזה כי אם ישבו על משמרתם הכת הב' הם בני אדם שטעמו טעם חטא וחזרו בתשובה מיד בבחרותם והיא תשובה מעולה הכתוב ג' הם בני אדם הבלתי שבים עד עת זקנה כי יראו כי קרוב לבא עתם ויעשו תשובה טרם עת למות פן ימותו ברשעתם כי גם שתשובתם תשובה אינם מסוג הקודם לפניו יתברך הכת הד' הם בני אדם שלא יעשו תשובה עד עת מיתה כי יראו כי אזלת יד חייהם בעולה הזה וישובו מפני יראת מות כי אין תשובתם חובה כסות הקודם. הכת הה' הם בני אדם הטבועים בעולם הזה בעמקי תאוותם הולכים אחר שרירות לבם הרע ולא נתנו אל לבם לשוב עד שמתו ברשעתם וילכו לאבדון ולמהומה ונהפך להם טוב העולם הזה לרמה ותולעה נאכל בשרם ותשרף נשמתם. ונבא אל הענין בשום לב על או' בילדותך ולא אמר בחורותיך אך הנת בגמרא חלקו עושי רצונו יתברך לב יש שבים ומתקנים בזקנה את אשר עיותו בבחרות ועל עצמם יאמרו אשרי זקנותינו שכיפרה על ילדותינו ויש אשר לא חטאו מילדותם ועל עצמם הם אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו נמצא כת זו שמחה בזקנה על הילדות שאמר שלמה כי הטובה מכל החלוקות היא שישמח בימי הבחרות שהוא מי"ג שנה ומעלה על הילדות שהוא עד שנת הי"ג והוא שיאמר בבחרות אשרי ילדותו שלא ביישה את הבחרות נמצא שבבחרות שמח מהילדות וזהו שמח בחור בילדותך ושמא תאמר א"כ איפה מה יוסיף לך היצר הטוב מהי"ג ולמעלה אם מטרם בואו תהיה צדיק כי הלא עד אז איננו אתך הלא הוא כי ויטיבך לבך וכו' והוא כי טוב יקרא העושה לפנים משורת הדין כד"א ועשית הישר והטוב וארז"ל זו לפנים משורת הדין וכן בגמרא על פסוק למען תלך בדרך טובים כעובדא דהנהו שקולאי דרבה בר בר חנה וכו' ונבא אל הענין אמר מה שהעדיף יצרך הטוב עליך אחר הי"ג הוא שיעשה אותך טוב עושה לפנים משורת הדין וזהו ויטיבך לבך כלומ' יעשה טוב אותך לבך בימי בחורותים שהוא משגת י"ג והלאה ואמר בחורותיך לשון רבים למה כי הבחרות יתחלק לשנים הא' מי"ג עד העשרים והב' מאז עד רוב ימיו ואחרי כן מאליך ימשך שלא תלך בדרכי לבבך הכולל ב' יצרים פעם בזה ופעם בזה כי אם תמיד והלך בדרכי לבך הנזכר אשר הוא היצה"ט ועוד לך ואחרי זאת והוא ובמראה עיניך והוא שאמר שלא אחז בך היצר הרע שלא חטאת מעולם בעשותך לפנים משורת הדין והמשך תמיד בדרכי היצה"ט מעתה מראה עיניך לא יזיקו לך להביאך לידי עבירה עם שעיני' ראשון שבסרסורי עבירה והוא כמאמר רבי אחא לתלמידיו דהוה מרכיב כלתא אכתפיה ומרקד בה ואמרו ליה רבנן אנן מהו למעבד הכי אמר להו אי דמיא עלייכו ככשורא לחיי ואי לא לא הנה כי מראה עיניו לא היה מזיק לו לרבי אחא ודמיין לנו לכשורי וכן רבי יוחנן דאמר דמיין בעיני כי קאקי חיורי ועל כן לא היה ירא מהיצה"ר וזהו ובמראה עינים כי לא תירא מהיצה"ר בלכתך אחר מראה עיניך כי לא יראה לך כדבר רע רק טוב כמדובר ואל יראה בעיניך כי לא יתבע לך ה' בדין על מה שלא תתנהג בדרכים האלה באמור כי הוא חסידות ותורה כי דע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט:

   או יאמר אל ישיאך לבך אם תתנהג בכל החסידות הלז כי אין עוד למ"ה פתחון פה עליך כלל כי הלא דע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט ומה גם למז"ל במסכת קידושין המקיים את התורה מאלף ועד תי"ו נותנין לו בעה"ז כאלו שרף את התורה מאלף ועד תי"ו. ואל תבא לכלל כעס אם בכל חסידותיך זה יבואו עליך יסורין כ"א אדרבה והסר כעס מלבך בראות יסורין עליך ועתה קדוש אלהים כי הלא העבר רעה מבשרך והוא כי אין לך בשר ודם שלא יהיה בו קצת מחלאת זוהמת נחש והיא הגורמת למת רמה מה שאין כן צדיקים ומה גם לממריקים חומרם ביסורין כר"א בר' שמעון שעל כן תמה אשתו בראותם רמה א' הוצרך הוא בחלום הלילה להגיד לה כי על שלא חס על כבוד איש א' כראוי היה הדב' וזהו והסר כעס מלבך מלומר לא הם ולא שכרן רק והעבר רעה מבשרך הוא זוהמת הנחש וגם לא תחוש על אזהרתי מהילדות למה תכניע עצמך מאז כי דע לך כי הילדו' והשחרות הבל ולמה תמשך אחריה' לענגם והמה הבל הנה הזהרתיך תהיה מהסוג הא' אשר לא תחטא מעול' כי מהילדו' תהי צדיק אם לא זכית לה הר מהילדות הי' לא מהסוג הב' והוא זכור את בוראך בימי בחורותיך הם ג' זמנים של בחרות מי"ג עד כ' ומכ' עד רוב ימיך שתשוב כא' או לפחות כב' עד אשר לא יבואו ימי הרעה הוא טרם תאסף אל עמך בקרב ימים כי לא תדע את עתך כי אז על שלא שבת יקבצו ויבואו ימי הרעה הם ימים שפעל' בהם רעה שיקרבו ויאתיון להגי' מעשיך לייסרך הפך הצדיקים שלעת מצוא זו מיתה יקרבו ימיהם להעיד כל אחד על כל התורה והמצוה אשר עשה בהם כמשז"ל בס"ה על פסוק ויקרבו ימי ישר' ויקרבו ימי דוד ואם יקר' שתחי' טוב טרם יגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ והם ימי הזקנה ושיבה אשר לא תטעם מערבו' הנאה וזהו אשר תאמר אין לי כלו' להנאתו אין חפץ ותאוה ומה תסכון התרחקת מעברות הנאות עה"ז ובשני' שאין גופך נהנה מהם כי לא תהיה תשובה מעולה או ע"ד רז"ל שימי הרעה הם ימי הזקנה אפשר יאמר עד אשר לא יבואו ימי הרעה על בן ס' לזקנה ואם לא שבת שוב טרם יגיעו שנים אשר תאמר וגומר ובן ע' לשיבה כמפורש ואם עד אלה לא תשמע לי לפחות עד אשר לא תחשך השמש והאור והככבים וגומר בהזכיר חז"ל בס"ה פרשת ויחי כי ל' יום קודם פטירת האדם נחשכת ממנו כי בכל לילה מסתלקת ממנו ומוליכים אותה ומראים לה מקומה למעלה וכעובדא דר' יצחק שאמר לרבי יוסי שהיה רואה שנשמתו לא היתה מאירה לו בלילה כאשר בתחלה ושהצלם והבבואה חשכת ממנו ולא היה רואה אותה בעת שומע תפלה. והענין כי הנשמה הולכת ומתפרדת ממנו מעט מעט מל' יום קודם והנה אין ספק כי הנשמה מתחלת להתפשט מהגוף ואח"כ הרוח ואח"כ הנפש והם כדבר מושאל בגוף: ונבא אל הכתוב והוא כי ה' הדרגות באדם אחד הנשמה רוח נפש ה' חושי' והאברים הגשמיים והעבים והנה תחלה נפשטת הנשמה ואחר כך הרוח ואחריה הנפש שמתחשכים מן האדם ל' יום לפני מותו ועדין הולך על רגליו ואח"כ משתברים ומתרועעים החושים ונופל למשכב וזהו עד אשר לא תחשך השמש וכו' כי בהיות השמש על הארץ יש אור גדול ובנסוע השמש עדין יש אור בעולם מבהיקת השמש והיא למטה מאור השמש וזך מאור הירח והירח זך אורו מאור הככבים ולכן משל אל הנשמה יהיה השמש והרוח אל האור והנפש אל הירח והככבים אל החושים כי בתחלת הל' יום תחשך ממנו הנשמה הרחוקה יותר מהחומר ואח"כ הרוח ואח"כ הנפש ואח"כ הככבים הם החושים ישתברו ונפל למשכב ואז בהיות כחות הרוחניות כמשוללו' מעביות האברים יהפכו אל היובש וכל ישעם וכל חפץ לשתות מים תמיד ולא יחפצו באוכל וזהו ושבו העבים אחר הגשם כאשר בהיותו עפר טרם נפיחת הנשמה בעפר והענין עד אשר לא תחשך וכו' שוב אל ה' ואם לא שבת באלה כי תחשוב שגם שחלי' והיית על המשכב עודך מייחל להבריא ולמה תפתח פה לשטן להתודות כמורה שימות כדרך האנשים נמהרו לב קרובי החולה ונשים רחמניות כשומעה איש בא לבקר את החולה ופתוח יפתח לו שערי תשובה באמור אליו שים נא כבוד לה' אלקיך ירצך ותן לו תודה וזכור את בוראך אשר חטאת לו ושובה ישראל עד ה' אלקיך בטרם תבא ותראה פני אלהים אשר למה תראה את פניו זועפים על רוב עוניך ואיככה תוכל וראית ברעה אשר תמצאך פן תאכלך האש הגדולה ואוי לה נאותה בושה אשר מפניו תבהל על כן מהרה חושה עמוד על נפשך קים קרא אל אלקיך וכדומה לדברים אלה והנה מדי שמוע נשים ומיודעיו כלביא יקומו לעומת מי שבא לדבר כדברים האלה ויתמרמרו אליו בחמת כחן להלחם בו באמור אליו מי ביקש זאת מידך לרמוס חצרנו לשפוך דם האדם באדם כי למה תמית נפש אחד מישראל כי הלא בשומעו כי תאמר אליו יתודה כי קרוב יום מותו יתפעל ויתעלף ולא יעצר כח להתחזק וימות לשחת ויהיה דמו בראשך והאיש כשומעו את האלה הזאת אז ידלג כאיל מידם ברוח יברח והמה כמוצאי שלל רב ישישו בשמחה וידברו על לב החולה ואומרים הראית איש משתגע בא לבעתך באמור לך התודה על אשמותך כאלו קרבה פקודתך ואתה בריא אולם אל תחוש כי אתה תקום תנוח ותעמוד וחיה תחיה יותר ממנו וקבור תקברנו ובין כך ובין כך הולך האדם ההוא אל בית עולמו כי קו לקו הלוך ילך ומכביד חוליו עד הראות בו סימני מיתה וגרי ביתו עודם מחזיקים בפתיותם לבלתי הניח שוב מרשעו והתודות לקונו על כן בא שלמה בחכמתו ואמר אל יהי סכל לשמיע בקולם למה ימות בלא עתו ומשארות אשמותיו צרורות בשמלותם על שכמ' אומר לו בני הלא צויתיך אל תיחל עד תפול למשכב והנה סדרתי לך סדר זמנים קודם לכן אך לא שבת עד הכביד חולייך לפחות שוב לך כי תראה סימני מיתה והוא ביום שיזועו שומרי הבית הם הידים שומרי הגוף כי בהתקרב יום המות בהניפו ידיו וזרועותיו יזועו וירתתו ועדין יש כח להתודו' ולשוב טרם תמות ותחלש כי עוד מעט ויתעותו אנשי החיל כי עד כה היו האצבעות ביושר ואח"כ יתעותו ויתכוצו האצבעות הם אנשי החיל משרתי האברים כלם הראשים כלפי היד ויהיו כמתעתעים וכממששים בתוהו על גב השמלה אשר יכסה בה כי זו הוראת קרבת עתו למות יותר מהקודם ואחרי כן יבטלו הטחונות מללעוס ומלאכול שום דבר כלל ושמא תאמר הלא גם מאז שבו העבים אחר הגשם לא היה אוכל ומה נתחדש לו כעת הלא הוא כי מיעטו כלומר כי מה שהיה בתחלה בשוב העבים אחר הגשם הוא הטוחנו' מיעטו כי היה הגשם הוא השתיה עיקר והמאכל מעט מזער דבר קל אך עתה ביטלו לגמרי ועדין אפשר להתודות ולשוב בצד מה ולא תייחל עד כי עוד מעט וחשכו הרואות בארוביתהם עיני בשר כו' תחשכנה עיניו מראות כלומר אך עיניו שאינם בארובות כי אם החוש הרוחני יראה אז יותר בקרוביו שכבר מתו הבאים להקביל פניו כמבואר בספר הזוהר ועדין יש כח לשוב ולתת לו יתברך תודה כי אחרי זאת אין תקנה כי הלא קל מהרה וסוגרו דלתים בשוק הם השפתים דלתות הפה כי תאלמנה שפתיו ואין מענה להתודות ועדין יש קצת ניחור בראש האצטומכא הטוחנת המאכל וזהו בשפל קול הטחנה והוא מה שאומרים שהוא הקדרה כי תיתר נחושתה ומתחלה מתחיל בקול נמוך אותו הניחור והנענוע וזה בשפל קול הטחנה כי כבר סוגרו דלתים מלדבר בבא שפל ואזלת יד דברי ווידוי ממנו עם שאפשר בתנועה פנימית בצד מה. ושמא תאמר כי הלא אחרי אלה יתעורר ויתנועע בכח כאלו הוא שיפקדנו הבריאות אל תחוש כי אינו רק שיקום לקול הצפור היא הכרוז המכריז ברגע יציאת הנשמה אז יקום כמתעורר להעזר ופותח פיו והוא יציאת הנשמה ואז וישחו כל בנות השיר והוא כי תנועות השיר והדבור הן גרון וחיך ושניים ושפתים וחוטם כנודע כי יש אותיות הגרון ויש של החיך ויש של שניים ואותיות השפתים והנה עד כה מאז סוגרו דלתים בטלו רוב בנות השיר ועדין הגרון היה מנחר אך אחר קומו לקול הצפור ישחו כלם כי גם הגרון יושח ושמא תאמר הנה אחרי כן ינוח המת ואז טוב לו מלראות את מפחידו לז"א הנה גם מגבוה הוא מן הדין של מעל' ייראו כחות הנפש הנזכר השמש והאור והירח וכמאמ' ס' הזוהר על והשטן עומד על ימינו לשטנו ומלאך ה' עומד וזהו אם ינחוה לעלות גובה שמים כי גם משם ירעדו ויפחדו ומה גם עתה מי יעלנה השמימה כי הלא בנסוע הנפש לעלות הנה כמשא כבד יכבדו עליה כמה כחות הטומאה כארבה ויסחבוה אלה מפה ואלה מפה כמו אבן במרגמה והם המשחיתים ואשר ברא במעשיו הרעים וזהו וחתחתים בדרך כי כאשר השקד שהוא כפרש"י כמו הנצו הרמונים והוא כי כאשר ינץ שיעלה ניצה ממנו לעלות השקד השוקדת וממהרת יותר לעלות כן הנשמה ממהרת לעלות מיד אל מקורה ואז יסתבל החגב עליו הם הכחות הנזכרים ואז ותפר האביונה היא התאוה מלעלות למעלה והוא ענין ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע ועל כל אלה ראוי החי יתן אל לבו כי יראה במות רעהו כי גם עליו יעבור כוס כי אוי מי יחיה ולא יראה מות ומי זה האיש יהיה נכון לבו בטוח מחתחתים בדרך ומדינה של גיהנם אלא שאין איש שם על לב ע"כ לעוררם מתרדמת' הלא מראוי כי כאשר הולך האדם אל בית עולמו אל יבכו למת כי הלא מה יועיל לו להצילו כי הולך הוא אל בית עולמו אם טוב או הפכו אך וסבבו בשוק הסופדים ולא בבית הקברות אל המת כי אם אל החיים אשר בשוק למען ידעו שימותו וישובו מדרכם הרעה ויקראו אל האלקים בחזקה כי הן דא תהוה ארכא לשלוות' וז"א כי הולך וכו' וסבבו בשוק וכו' או יאמר ענין מז"ל במדרש חזית וז"ל נולד אדם הכל שמחים מת הכל בוכים אינו כן אלא נולד וכו' אין שמחים לו שאינן יודעים באיזה פרק ומעשים יעמוד אם צדיק או רשע יהיה אם טוב ואם רע מת צריכין לשמוח שנפטר בשם טוב ויצא מן העולם בשם טוב משל לב' ספינות פורשות לים הגדול אחד יצאה מן הנמל ואחד נכנסת היוצאה הכל שמחים והנכנסת לנמל לא שמחו לה פיקח אחד היה שם אמר להם חילוף הדבר אני רואה זו שהיתה יוצאה מן הנמל לא היו צריכים לשמוח שאין יודעין באיזה פרק עומדת וכמה ימים מזדוגות לה וכמה עלעולים מזדוגת לה ושנכנסה לנמל הכל צריכין לשמו' שנכנסה בשלום כך מת אדם הכל צריכין לשמוח ולשבח שנפטר בשם טוב ובשלום מן העולם הוא ששלמה אמר טוב שם וכו' ויום המות מיום הולדו ע"כ והוא הדעת האמתי כי בהולד איש ולא נודע אם צדיק או רשע יהיה שמחה מה זו עושה מש"כ בצאתו בשלום אל הקדש מן העולם ועד העולם הולך ואור כי הן הוא משוש דרכו ועת לשחוק ועת רקוד כי אז טוב לו כי ע"כ כמו זר נחשב שמן הטעם הזה כל ילד אשר יולד מיד יתן את קולו בבכי כי נפשו מצירה כי באת מהיכלי מלכו של עולם אל מקום תתעתד לרד' שאולה היפך הצדיק שמת מתוך שחוק כי יראה כי אז טוב לו כמז"ל על ותשחק ליום אחרון כלל הענין כי ג' חלקי הנפש צער יחשב למו רדתם אל העה"ז כי על כן הנשמה העולה על כולנה לא תבא עד היותה בטוחה בכשרון בעליה ולא מקודם כי על כן רבה שמחת רשב"י יום שניתנה נשמה לרבי אלעזר בריה ואף גם הרוח לא תבא בהולד איש עד היותו בן י"ג שנה לכחות וזה יאמר בדברו על ג' חלקי הנפש הנזכר במשל השמש והאור והירח גם מגבוה יראו כי מהיותם גבוה טרם' בואנה אל העולם הזה ייראו מלבא כי הלא וחתחתים בדרך בעה"ז אשר הוא דר' לעה"ב כי הלא יש כמה מכשולות ליכשל ולחטא בהנה ועל ידי כן וינאץ ויתאנף השקד הוא הנפש ששוקדה תמיד פה גם אחרי המות כי נפשו עליו תאבל ומאז תצטער וגם יסתבל החגב הוא הרוח הבא אחרי כן הנמשל לחגב הדולג כי כן הרוח עולה ויורדת כנודע כי גם בבא עת בואה תבא ותתנהג בכבדות שלא ברצון טוב וזהו ויסתבל החגב מגזרת נושא סבל כי תירא מדאגה מדברי עונות יסובבוהו ותפר האביונה היא הנשמה אשר יתאבנה כל איש תפר מבא פה אם לא במפליא לעשות הטוב והישר בחסידות גדול ועכ"ז ראה נא חסרון דעת בני אדם כי כאשר זוכה האדם והולך אל בית עולמו הוא חלקו בגן עדן כדרשת רז"ל באומר כי הולך האדם אל בית עולמו על הצדיק שכל אחד יש לו מדור בפני עצמו שהיה ראוי ישמחו ויעלזו על כי הולך נכוחו אל העולם הבא בלי מכשול עון ואדרבה וסבבו בשוק הסופדים כו':

   תורה תמימה

   שמח בחור וגו'. אמר רב הונא, מאי דכתיב שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך – עד כאן דברי יצר הרע, ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט – מכאן ואילך דברי יצר טוב, ריש לקיש אמר, עד כאן לדברי תורה, ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט – מכאן ואילך למעשים טובים . (שבת ס"ג ב')

   שמח בחור וגו'. א"ר שמואל ב"ר יצחק, בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת – מפני שמצאו בו דברים שהן מטין לצד מינות, משה אמר ולא תתורו אחרי לבבכם, ושלמה אמר שמח בחור בילדותך והלך בדרכי לבך, הותרה הרצועה לית דין ולית דיין, כשאמר ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט – אמרו יפה אמר שלמה . (מ"ר)

   שמח בחור וגו'. רבי יודן אמר, שמח בחור בילדותך – בתורתך שלמדת בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך – זו המשנה , והלך בדרכי לבך ובמראה עינך – זה התלמוד , ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט [עליו לשלם לך שכר] מצות ומעשים טובים . (שם)

   שמח בחור וגו'. רבי פנחס אומר, שמח בחור בילדותך – מי גרם לך להבחר בזקנותך – תורה שלמדת בילדותך , ואם נבחרת בזקנותך אל תפליג עצמך בדברי תורה אלא והלך בדרכי לבך זה התלמוד שלמדת מרבך , ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט – עליו לשלם לך שכר מצוה ומעשים טובים . (מ"ר)

10. (י)וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ כִּי־הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל

    מצודת דוד:והסר וגו׳. אם לבך תסית אותך לעשות דבר המכעיס את המקום ברוך הוא, הסר הדבר הזה מלבך ולא תעשה אותה: והעבר וגו׳. אם בשרך יתאוה להתענג בדבר הרע בעיני המקום, העבר הדבר הרעה הזאת מבשרך ולא תתענג בה: כי הילדות והשחרות הבל. התאוה שיש לאדם בימי הילדות והנערות המה מבלי תועלת, ולכן הזהר מאד מאד:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מצודת ציון

    והשחרות. כן יקראו ימי הנעורים שהם תחלת ימי האדם כמו השחר שהוא תחלת היום:

    רש"י

    והסר כעס. דברים המכעיסים את המקום:

    והעבר רעה. יצר הרע:

    מבשרך. שיהיה לך לב בשר:

    והשחרת. נערות שראש אדם שחור בימי עלומיו:

    רלב"ג

    השחרות. הוא הפך השיבה כי השער אז לבן.

    אבן עזרא

    והסר. פירשתיו למעלה:

    ומלת שחרות. מן כי עלה השחר כי דמה ימי השחרות לשחר כשיבקע כענין אז יבקע כשחר אורך או יהיה השחרות רמז לשער השחור מענין שחורה אני ונאוה:

    תרגום

    וְתַעְדֵּי רְגִיז מִלִּבְבָךְ וְלָא תִגְרוֹם בִּישׁ עַל בִּסְרָךְ אֲרוּם עוּלֵימוּת וְיוֹמֵי אוֹכָמוּת שְׂעַר הֲבָלוּ:

    תורה תמימה

    והסר כעס וגו׳. אמר רבא, האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה, שנאמר (ירמיהו כ״ג:כ״ט) הלא כה דברי כאש נאום ה׳ , אמר רבינא, אפילו הכי מבעי ליה לאינש למילף נפשיה בניחותא, שנאמר והסר כעס מלבך וגו' . (תענית ד' א')

    והסר כעס וגו'. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו, שנאמר והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך, ואין רעה אלא גיהנם, שנאמר (משלי ט״ז:ד׳) כל פעל ה׳ למענהו וגם רשע ליום רעה . (נדרים כ"ב א׳)

    והסר כעס וגו׳. א"ר לוי, כל המתגאה הוא כועס, וכל הכועס הוא טפש . (מ"ר)

    הילדות והשחרות הבל. א"ר יצחק, מאי דכתיב כי הילדות והשחרות הבל – דברים שעושה אותן בילדותו, משחירין פניו לעת זקנתו [שבח קנ"ב א׳].

    הילדות והשחרות הבל. וסמיך ליה וזכור את בוראך – אמר שלמה, הואיל והילדות והשחרות הבל, לפיכך – וזכור את בוראך בימי בחורותיך . (מ"ר)