איוב פרק ז׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)הֲלֹא־צָבָא לֶאֱנוֹשׁ עֲלֵי־אָרֶץ וְכִימֵי שָׂכִיר יָמָיו

   מצודת דוד:הלא צבא וגו׳. עתה החל אמריו לומר הלא צבא לאנוש ר״ל הלא קץ וזמן יש לאדם על הארץ וימיו מוגבלים וקצובים כימי שכיר:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   צבא. קץ וזמן וכן חליפות וצבא עמדי (לקמן י):

   רש"י

   הלא צבא וגו'. זה הדבר אשר אמרתי לכם הואילו פנו בי כי איך אחריש מלזעוק על הוותי הלא ידעתם כי יש צבא וזמן לאנוש כמה יחיה:

   וכימיו שכיר. שנשכר לשנה ויודע שיכלו ימי שכירתו כן זה יודע שיכלו שנים הקצובות לו, ואני אותו צבא הניתן לי:

   מלבי"ם

   הלא צבא, עתה מתחיל לסתור דעת אליפז בכלל, אשר אמר כי יביא ה' יסורין על הצדיק למען ימרק חטא קל אשר חטא ולמען ימלט עי"ז מעונש יותר גדול ויותר מתמיד אשר ראוי לבא עליו בשביל עונותיו. משיב שזה דעה בלתי נכונה, כי הן האדם נברא להשיג איזה שלימות, והשלימות הזה הוא תכלית בריאתו, והנה השלימות היה תלוי או במשך מועד חייו שנברא שיעבוד את ה' כל ימי חייו מבלי הפסק, ומועד הקצוב לו לחיות עלי ארץ הוא המגביל את שלימותו, ובזה נדמה כעבד שהוא מחויב לעבוד את אדונו כל ימי חייו מעלות השחר עד צאת הכוכבים בין ישלים איזה מלאכה קצובה בין לא ישלימנה, ועל צד זה אמר הלא צבא לאנוש עלי ארץ, הלא צבאו וזמנו מוגבל ומשוער לפי הצורך להשגת שלימותו, או שהשלימות הזה תלוי במלאכה קצובה ומוגבלת, דרך משל אם יקיים האדם תרי"ג מצות אז השיג את שלימותו בין שקיים אותם בשנים הרבה בין שהשיגה ידו לקיימם בזמן קצר שאז מהר להשלים את מלאכתו, ואם לא השלימם אף שחיה שנים הרבה ועבד את ה' כל ימי חייו לא השיג שלימותו, ובצד זה הוא דומה כשכיר הנשכר להשלים מלאכה ידועה וכשהשלימה הוא מקבל את שכרו מבלי השקפה כמה ימים נמשך זמן עבודתו, ועל צד זה אמר וכימי שכיר ימיו. ועתה מבאר דבריו.

   רלב"ג

   צבא. קץ וזמן קצוב:

   אבן עזרא

   הלא צבא זמן קצוב.

2. (ב)כְּעֶבֶד יִשְׁאַף־צֵל וּכְשָׂכִיר יְקַוֶּה פָעֳלוֹ

   מצודת דוד:כעבד. כמו העבד העמל במלאכה כל היום אשר יתאוה צללי ערב לנוח ממלאכתו וכמו השכיר אשר יקוה עת השלמת פעלו:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ישאף. יתאוה כמו אל תשאף הלילה (לקמן לו):

   רש"י

   כעבד ישאף צל. כעבד שהוא יגע כל היום וישאף ויתאוה מתי יהיה צל הערב וכשכיר אשר יקוה פעלו לערב לפי שהיה לו כל היום לעמל ויתאוה לביאת השמש:

   מלבי"ם

   כעבד, ר"ל אם דומה כעבד אשר אינו נפטר מעבודתו ע"י השלמת מלאכה קצובה רק בהעריב יום, הנה ישאף צל, הלא יתאוה תמיד שיבא צל הלילה כי רק בו ימצא מנוח מעבודתו. ואם הוא כשכיר אשר יפטר מחיובו בהשלימו המלאכה המוגבלת אשר קבל עליו, הלא יקוה פעלו, הלא יקוה להשלים פעלו ועבודתו המוגבלת, עכ"פ בין אם אשרו תלוי בזמן כעבד, בין אם תלוי בגמר העבודה כשכיר, אם הוכח במכאוב על משכב עד שעי"כ יתבטל מעבודתו, הלא עי"ז לא יוכל להשיג את שלימותו, כי אם שלימותו תלוי בזמן, מבואר כי הזמן אשר בו יתרפה ממלאכתו כאין נחשב, וכ"ש אם אשרו תלוי בהשלים המלאכה אשר היא ארוכה מאד ולא יספיקו גם החיים הארוכים לגמרה ואף כי אם יתבטל במשך ימי היסורים, וא"כ איך תאמר כי באהבת ה' את הצדיק וברצותו שיתקן את אשר עות במה שלא עבד את ה' כראוי לעבדו מצד שהוא אלוה או מצד שהוא עושהו (כנ"ל ד') יוכיחהו במכאובים למרק עונו, והלא עתה ישוב ישבית עבודתו עוד יותר על ידי המכאובים ולא די שלא יתקן העבר כי עוד יוסיף להשבית מלאכת הנפש ומי ישלימנה, וז"ש.

   רלב"ג

   ישאף. יקוה:

   פעלו. שכר פעולתו, כמו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו ר"ל שכר פעולתו:

   אבן עזרא

   כעבד ישאף צל כאשר השלים ממלאכתו.

3. (ג)כֵּן הָנְחַלְתִּי לִי יַרְחֵי־שָׁוְא וְלֵילוֹת עָמָל מִנּוּ־לִי

   מצודת דוד:כן הנחלתי. כן אני מנחיל לעצמי ירחי שוא ר״ל מצפה אני מתי יעבור החדש אולי יקל חליי בחדש הבא ורוצה אני לנחול מהרה את החדשים אולם היא לשוא כי לא הוקל חליי: ולילות עמל. ר״ל וכ״כ בדבר הלילות עם כי אצפה מתי יעברו לילות העמל אשר הזמינו לי ר״ל בכל לילה מהלילות אצפה מתי תעבור הנה לשוא תוחלתי:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מנו. הזמינו כמו וימן ה׳ דג (יונה ב׳:א׳):

   רש"י

   כן הנחלתי לי. משמים ירחי שוא ויסורין אותו צבא הניתן לאנוש אלי ארץ:

   ולילות עמל מנו לי. (מן השמים):

   מלבי"ם

   כן הנחלתי לי ירחי שוא, ר"ל כמו שהעבד מצפה שיבא הלילה והשכיר מצפה שיבא היום כדי למהר פעולתו, כן על אופן הזה הנחלתי לי ירחי שוא, והירחים האלה מנו והזמינו לי לילות עמל, ומפרש כי.

   אבן עזרא

   מנו לי זמנו לי כמו: מנה את מאכלכם.

4. (ד)אִם־שָׁכַבְתִּי וְאָמַרְתִּי מָתַי אָקוּם וּמִדַּד־עָרֶב וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי־נָשֶׁף

   מצודת דוד:אם שכבתי. כאשר אשכב בלילה אמרתי מתי אקום ותנוד הערב ותלך לה כי אולי יקל חליי ביום וכאשר לא הוקל אצפה בכל שעה מהיום מתי תנוד השעה ותלך לה כי אולי יקל בשעה האחרת אבל אני שבע כל היום ממחשבות נדידה עד הערב וכן חוזר חלילה וכאומר הלא כדרכי כן דרך כל סובלי יסורים וימי האדם הלא קצובים המה וא״כ החושב כן חפץ הוא לקרב עת המיתה כי ייטב לו מחיי צער ויסתור בזה דעת אליפז שאמר שהכל באה בהשגחה והרשעים יאבדו בעוונם וימותו אבל הצדיקים ימורק מעט עוונם ע״י היסורים כי בהיות כן שבאה הכל בהשגחה יחשב עוד יותר לעול כי המיתה טובה היא מחיי צער ורעה א״כ גמול הצדיקים מגמול הרשעים:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ומדד. מל׳ נדידה:

   נשף. ערב כמו נשף חשקי (ישעיה כא):

   רש"י

   אם שכבתי. בלילה צפיתי ואמרתי וגו':

   ומדד ערב. מתי יאיר ויבא עת קימה ועת מידוד הנשף לשון ותדד שנתי (בראשית ל״א:מ׳) והמ"ם הוא עיקר נופל כמו מאמר, משמר:

   ושבעתי נדודים. ואשבע נדודים על מטתי ביום עד נשף לפי שלא הייתי יכול לישן מפני יסורים עד נשף של יום לפי שלבש בשרי רימה:

   מלבי"ם

   אם שכבתי, לישן בתחלת הלילה, ואמרתי מתי אקום, ובעת אשר מדד ונדד הערב והיה אור, שבעתי נדודים עדי נשף, בענין שבבקר אומר מי יתן ערב ובערב אומר מי יתן בקר, א"כ הזמן שהוא תנאי אל השגת שלימותו היה כאין וכתהו ואתאוה שיחלוף ולא יהיה במציאות, וכן מצד המלאכה כשכיר, הלא.

   רלב"ג

   ומדד ערב. ר"ל מדד לבבי אורך הלילה להיותי בלתי ישן כלל וזה כי בעת השינ' לא ירגיש האדם הרגש שלם:

   אבן עזרא

   ומדד ערב מן וימדדם בחבל ויחסר לבי.

   נדודים מן ותדד שנתי.

5. (ה)לָבַשׁ בְּשָׂרִי רִמָּה וְגוּשׁ עָפָר עוֹרִי רָגַע וַיִּמָּאֵס

   מצודת דוד:לבש. הנה מרוב פצעי הנגעים עלתה הרמה על בשרי והיא כאלו לבושה מהם ומגוש עפר הארץ כמ״ש למעלה והוא יושב בתוך האפר ועפר ואפר אחד הוא: עורי. עור בשרי נתבקע ונמס:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וגוש עפר. חתיכת עפר ובדרז״ל גזרו על גושה (שבת טו):

   רגע. נתבקע כמו ואל רגעי ארץ (תהלים לה):

   וימאס. מל׳ המסה:

   רש"י

   וגוש עפר. גושת עפר והיא העלתה חלודה שדרך גוש עפר ללחלח ולהעלות חלודה:

   רגע. נקמט כמו רוגע הים (ישעיה י) פ"א עורי רגע ל' נוח גל אחר (ס"א אצל) גל כקמטים הללו:

   מלבי"ם

   לבש בשרי רמה וגוש עפר, ר"ל הרימה והגוש עפר שאני לבוש בהן אינם לבוש אל עורי רק אל בשרי כי עורי כבר רגע ונבקע ונמסס מפני השחין, והרמה והעפר הוא המלביש את בשרי תחת העור שהיה לבוש בו תחלה, וא"כ איך אוכל לעשות דבר לשלימותי אחר שהייתי כמת אשר נאכל חצי בשרו:

   רלב"ג

   רגע וימאס. נבקע והיה נמאס מצד הליחה הסרוח' אשר בו:

   אבן עזרא

   וגוש יש אומרים: שהוא מן נגששה כעורים. ואחרים אמרו: שהוא מין חיות. והקרוב שהוא מין עפר, כעניין מישני אדמת עפר יקיצו.

   רגע א"ר משה: נבקע וכמוהו על רגעי ארץ רגע אחד ממנו וענינו חלק. ואמר כי וימאס מן נמס והאל"ף תחת הסמ"ך כאל"ף אשר בזאו נהרים. והנכון בעיני: שרגע מן רוגע הים ויהיה וימאס כמשמעו, בעבור שנשתנה.

6. (ו)יָמַי קַלּוּ מִנִּי־אָרֶג וַיִּכְלוּ בְּאֶפֶס תִּקְוָה

   מצודת דוד:ימי קלו. מהרו ללכת בקלות יותר מן הארג אשר תמהר ללכת בקלות בין חוטי השתי: ויכלו. יהיו כלים מבלי תקוה כי לא אקוה עוד לחזור לקדמותי כי נחליתי מאד עד שא״א לשוב לאיתני:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ארג. כן יקרא הכלי אשר ישליך האורג בין חוטי השתי:

   באפס. מבלי:

   רש"י

   ימי קלו. ימי טובתי מיהרו ללכת:

   מני ארג. מני אריג' הנעשי' מהרה וכן אמר חזקיה (שם לח) קפדתי כאורג חיי:

   באפס תקוה. איני מקוה עוד לטובה:

   מלבי"ם

   ימי, מפרש כי לענין השלימות התלוי בזמן ימי קלו מני ארג, שהשתי והערב נטוים במהירות אחד על חברו עד שהא' קושר בכל רגע את חברו, כן יתחלפו ימי במרוצה שהיום הבא מבטל את העבר, ומצד השלימות התלוי במלאכה יכלו באפס תקוה, כי לא אקוה בם איזה אושר, וא"כ איך אפשר שיהיה זה לטובה אשר תחת הרישול המצער אשר התרשלתי מעבודת ה' סבב עלי הרישול והביטול ממלאכת אשרי ימים רבים:

   רלב"ג

   ארג. הוא כלי האורג שבו חוט האורג שיניעהו הארוג בקלות מקצה אל קצה:

   אבן עזרא

   מני ארג כענין: קפדתי כאורג חיי.

   באפס תקוה בהכרת תקות החוט, או תקוה ממש.

7. (ז)זְכֹר כִּי־רוּחַ חַיָּי לֹא־תָשׁוּב עֵינִי לִרְאוֹת טוֹב

   מצודת דוד:זכור. חזר פניו כלפי מעלה ואמר ה׳ אם כן הדבר כמ״ש אליפז שבאו היסורים למרק העון להיטיב האחרית עד מתי אהיה מעונה תן דעתך לזכור אשר ימי חיי עפים מהר כמו הרוח ואם תמתין עוד הנה שוב לא תשוב עיני לראות טוב כי אמות טרם בא הטובה:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   לא תשוב עיני. לאחר מיתה וכאן כפר איוב בתחיית המתים:

   מלבי"ם

   זכר, טען עוד טענה אחרת, לעומת שאמר כי יעניש את הצדיק עונש חולף בשעתו כדי שלא יצטרך להענישו עונש נצחי (שהיא המיתה לדעת איוב שכפר בתחיה) לאחר זמן, ע"ז טוען הלא בזמן שהוא מתיסר דומה כאלו מת באותו זמן, אחר שלא יוכל לפעול בעת ההיא דבר לשלימותו שהוא תכלית חייו, וא"כ מה מרויח במה שכורת מספר ימיו עתה, כדי שלא יכרות ימיו בסוף ימי חייו, הלא טוב יותר שימות משך זמן הזה קודם זמן מיתתו באחרית ימיו, משימות זמן הזה באמצע ימיו, כי שביתת מלאכתו כמיתה יחשב, וז"ש זכר כי רוח חיי, ר"ל חיי הוא רק רוח שהיא נשמת אפו, והנשימה היוצאת לא תשוב עוד, וכן כל רגע החולפת לא תשוב עוד, וא"כ אשאל אחר שלא תשוב עיני לראות טוב בעת אשר.

   אבן עזרא

   לא תשוב עיני אחר מותי.

   ומלת זכור למקום ידבר. וכן: כי תשים עלי משמר - וענינו משמר הים, כטעם בל ישובון לכסות הארץ.

8. (ח)לֹא־תְשׁוּרֵנִי עֵין רֹאִי עֵינֶיךָ בִּי וְאֵינֶנִּי

   מצודת דוד:לא תשורני. העין הרואה אותי עתה לא תראה אותי עוד כי אמות ואקבר וכאשר תשים עיניך בי להיטיב לי לא אהיה עוד בעולם:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   תשורני. תראני כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כ״ד:י״ז):

   רש"י

   לא תשורני. לא יראני עוד עוד עין שתחפוץ לראותי אחר שאמות:

   עיניך בי ואינני. להקב"ה מדבר למה הוצרכת לפצעני ולדכאני בייסורים בראייה א' שתשים עיניך עלי ואינני בעולם:

   מלבי"ם

   לא תשורני עין רואי, היינו אחר אבדן הגויה במותה שאז יתעלם מעין כל ועין לא תשורנו עוד, ומאז א"א שישוב לראות באור החיים, הלא עתה על ידי היסורים שנחשב כאלו מת עתה עניני גרוע יותר, כי עתה עיניך (ישורו) בי ובכל זה ואינני, שעתה הגם שרואים אותי שאני עדיין במציאות בכ"ז אני דומה כאלו אינני, כי כל משך זמן היסורים דומה כאלו איני בעולם, וא"כ יותר טוב היה שיהיה מקצר ימיו בעת אשר עין אדם לא תשורנו עוד, שהוא בסוף ימיו, וימיתנו קודם זמנו, משיקצר ימיו באמצע ימי חייו, שעדיין רואים אותו והוא חי ובכ"ז דומה כמת:

9. (ט)כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה

   מצודת דוד:כלה ענן. ר״ל לא אקוה שתשוב ותחייני לראות בטוב כי כמו הענן כלה הוא והולך לו ולא ישוב זה הענן בעצמו כן היורד אל הקבר לא יעלה עוד ממנה ומזה ארז״ל שכפר בתחיית המתים:

   עוד פירושים על פסוק ט: מלבי"ם

   מלבי"ם

   כלה, ר"ל ואם תאמר שאחר המות ישוב יחיה ואז ישלים חקו, הלא כמו שהענן והאד העולה מהתכת המורכבים, יכלה וילך ולא ישוב עוד להתחבר עם הגוף אשר נפרד ממנו. כן היורד שאול יתפרדו היסודות שהורכב מהם ולא יעלה עוד, וגם אם יצוייר שיעלה.

10. (י)לֹא־יָשׁוּב עוֹד לְבֵיתוֹ וְלֹא־יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקֹמוֹ

    מצודת דוד:מקומו. אנשי מקומו לא יכירו אותו עוד כי לא ישוב אליהם וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק י: מלבי"ם

    מלבי"ם

    לא ישוב עוד לביתו, וגם אם יצוייר שישוב לביתו, לא יכירנו עוד מקומו. ר"ל הגם שחלקי הגוף הנתכים לא נאבדו מן המציאות ויתחברו עם גופים אחרים והרכבות אחרות כנודע, לא ישובו אל ענינם הקודם, לכן.

11. (יא)גַּם־אֲנִי לֹא אֶחֱשָׂךְ פִּי אֲדַבְּרָה בְּצַר רוּחִי אָשִׂיחָה בְּמַר נַפְשִׁי

    מצודת דוד:גם אני וגו׳. כאומר הואיל ואין היסורים חדלים ממני ולא אקוה עוד לראות טוב לכן לא אחדל גם אני מאמר פי ואדברה בעבור צר רוחי וכאשר אבדתי אבדתי: אשיחה וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    אחשך. אמנע ואחדל:

    אשיחה. מל׳ שיחה ודבור:

    רש"י

    גם אני לא אחשך פי. הואיל ואינך חדל ממני גם אני לא אמנע דיבור מלצעוק על מדותיך:

    מלבי"ם

    גם אני לא אחשך פי, אחר שלא אפסיד בדיבורי ולא ארויח בשתיקתי, טוב כי אדברה בצר רוחי:

12. (יב)הֲיָם־אָנִי אִם־תַּנִּין כִּי־תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר

    מצודת דוד:הים אני. וכי אני דומה אל הים או אל הלויתן אשר שמת עלי משמר להיות כלוא ביסורים מבלי צאת מהם בעת מן העתים כאשר שמת את החול אל הים להיות לו למשמר לבל יעברנהו וכאשר חבשת את הלויתן בנבכי ים לבל יצא בשום פעם שלא יחריב העולם:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    תנין. זה הלויתן כת״י:

    רש"י

    הים אני. ששמת עלי חול למשמר:

    אם תנין. דג גדול שחבשתו בנבכי ים כי תשים עלי משמר השטן הזה לשומרני שלא תצא נפשי:

    מלבי"ם

    הים אני, למה תחסום פי מלדבר, וכי אני ים אשר שמה הטבע מחסום לפיו ושפה לו סביב בל יצא ויחריב העולם, או האם אני תנין שהאדם ישים רסן בפיו בל יזיק בנשיכתו, האם כן אזיק גם אנכי אם אפתח פי אשר לכן תשים עלי משמר לנצור על דל שפתי בל אדבר דבר:

13. (יג)כִּי־אָמַרְתִּי תְּנַחֲמֵנִי עַרְשִׂי יִשָּׂא בְשִׂיחִי מִשְׁכָּבִי

    מצודת דוד:כי אמרתי. אם אמרתי ערשי תנחמני כי משכב השינה תשכח הצער: ישא בשיחי משכבי. משכב הלילה תבער ותלהט בשיחי לכלותה וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ערשי. מטתי כמו ערשו ערש ברול (דברים ג׳:י״א):

    ישא. תבער ותלהט כמו ותשא הארץ מפניו (נחום א׳:ה׳):

    בשיחי. עניני ספור התלאות כמו מרוב שיחי וכעסי (ש״א א):

    רש"י

    ישא בשיחי משכבי. משכב הלילה יסבול בצרתי מעט ואוכל למנוע שיחי:

    מלבי"ם

    כי, עד עתה שתקתי, כי אמרתי או שערשי תנחמני, שע"י המנוחה על ערש יקלו היסורים מעט, או כי ישא בשיחי משכבי ר"ל שמשכבי ישא בעדי שיח ודבור וידבר עבורי, ימליץ שחשב שהבאים לבקרו ויראו משכבו בחליו הם ידברו וישאו שיח בעדו, עד שהוא לא יצטרך לדבר, אבל גם על משכבי בלילות אין לי מנוחה כי.

    רלב"ג

    בשיחי. בצערי וכן אריד בשיחי:

14. (יד)וְחִתַּתַּנִי בַחֲלֹמוֹת וּמֵחֶזְיֹנוֹת תְּבַעֲתַנִּי

    מצודת דוד:וחתתני. אבל גם התנחומין הזה לא עלתה בידי כי בעת השינה שברת אותי בחלומות רעים והחרדת אותי מן החזיונות הקשות כי רואה אני בחלומי כל מקרי היום על כי תמיד אהרהר בהם כי כן הדרך לראו׳ בחלום הרהורי היום:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וחתתני. ענין שבר כמו תראו חתת (לעיל ו):

    מחזיונות. ענין ראיה כמו ואתה תחזה (שמות י״ח:כ״א) ור״ל הדמיונות שרואים בחלום וכפל הדבר במ״ש:

    תבעתני. מל׳ בעתה וחרדה:

    מלבי"ם

    וחתתני בחלומות, שעל ידי חלומות שרואה מהעתיד לבא עליו ישבר הגוף מפחד, ומחזיונות במה שרואה חזיונות מפחידות ונוראות, עד כי.

15. (טו)וַתִּבְחַר מַחֲנָק נַפְשִׁי מָוֶת מֵעַצְמוֹתָי

    מצודת דוד:ותבחר וגו׳. נפשי תבחר למות ממיתת חנק ותבחר המות יותר מלהיות עם עצמותי:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מעצמותי. האברים יקראו עצמות כי הם המעמידים אותם:

    רש"י

    מות מעצמותי. מות אני בוחר יותר מאיברים הללו שבי:

    מלבי"ם

    ותבחר. נפשי בוחרת מחנק, היינו מיתה של חנק, שמתאוה שיחנק וימות, נפשי בוחרת מות מלהיות תוך עצמותי, כי טוב לה מות מחיים:

    רלב"ג

    מעצמותי. מאברי:

    אבן עזרא

    מות מעצמותי בחרה נפשי מות יותר משתדור בעצמותי, כי הגוף לנפש כמו בית, ועיקר הגוף הם העצמות, כמו היסוד והעמודים.

16. (טז)מָאַסְתִּי לֹא־לְעֹלָם אֶחְיֶה חֲדַל מִמֶּנִּי כִּי־הֶבֶל יָמָי

    מצודת דוד:מאסתי. אמאס חיי כי לא לזמן ארוך אחיה ומהו הטובה אשר אוכל לקבל בזמן קצר לזאת חדל ממני את החיים כי הלא הבל ימי ואין בהם ממש כי מעטים המה:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    מאסתי. בחיי, כי סוף סוף לא לעולם אחיה:

    חדל ממני. מלהרע לי כי הבל ומעט ימי:

    מלבי"ם

    מאסתי שיעור הכתוב (ותבחר) מאסתי לא לעולם אחיה הדבר אשר מאסתי תמיד ואשר היה רע בעיני מדוע לא אחיה לעולם, עתה נפשי בוחרת בזה, ומבקשת המות, וטוב לה מה שנבראתי על אופן הזה שלא אחיה לעולם, וא"כ אני מבקש חדל ממני אחר שבל"ז הבל ימי:

17. (יז)מָה־אֱנוֹשׁ כִּי תְגַדְּלֶנּוּ וְכִי־תָשִׁית אֵלָיו לִבֶּךָ

    מצודת דוד:מה אנוש. עד הנה אמר דבריו לפי דעת אליפז שהכל בא בהשגחה ועתה בא לחוות דעתו וכאומר איך אאמין שהכל בא בהשגחה וכי מה הוא האדם אשר תחשיב אותו לגדול ומכובד עד שתשגיח בו וכי תשים אליו לבך הלא קטן הוא ובזוי מאד:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    תשית. תשים:

    רש"י

    כי תגדלנו. לשית אליו לבך לפקוד מעשיו בכל בקר ולבחון לכל רגע:

    מלבי"ם

    מה אנוש, עתה התחיל לטעון על דעת אליפז בהשגחה, ואומר האנוש מה נחשב הוא אשר תגדלנו ליחד עליו השגחתך, או מה נחשב הוא אף רק שתשית אליו לבך גם באקראי בעלמא, וכ"ש איך יצוייר זה, כי.

18. (יח)וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ

    מצודת דוד:ותפקדנו. וכי תשגיח בו בכל בקר וכי תבחין מעשיו בכל רגע וכי זו היא כבודך:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ותפקדנו. תשגיח בו כמו ופקדת נוך (לעיל ה):

    לבקרים. בכל בקר וכן חדשים לבקרים (איכה ג):

    מלבי"ם

    תפקדנו לבקרים בכל בקר, ויותר מזה כי לרגעים תבחננו שתבחון אותו בכל רגע על זה השיעור:

    אבן עזרא

    לבקרים לכל בקר וענינו תמיד. וכמוהו: חדשים לבקרים.

19. (יט)כַּמָּה לֹא־תִשְׁעֶה מִמֶּנִּי לֹא־תַרְפֵּנִי עַד־בִּלְעִי רֻקִּי

    מצודת דוד:כמה. כאומר ולו אף אם תשגיח בי ומצד העונש באו עלי היסורים מה זה תכבד עלי ידך כמה הרבה מן הזמן אשר לא תחדל ממני מלהכות בי ולא תתן לי רפיון אף זמן מועט משך שעור בליעת הרוק:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תשעה. תחדל כמו השע ממני ואבליגה (תהלים לט):

    רש"י

    כמה. עת ארוך אשר לא תשעה ממני כמו (שמות ה) ואל ישעו בדברי שקר וכן (לקמן יד) שעה מעלי וחדל:

    בלעי רקי. כדי בליעת רוקי:

    מלבי"ם

    כמה (אשר) לא תשעה ממני, שאם כדעת אליפז שהיסורים של איוב הם השגחיים וה' סופר כמותם ואיכותם ומשגיח בכל רגע שלא ימות מתוך גודל המכאוב, איך יצוייר שהגבוה מעל גבוהים ישגיח השגחה כזאת על האדם הזה אשר כאין נחשב לפני רוממתו, ושיעור הכתוב איך לרגעים כמה (זה השיעור אשר) לא תשעה ממני תבחננו, כי הלא לא תרפני אף עד בלעי רוקי, עד שצריך אתה לבחון עניני בכל רגע, ואיך אפשר זה שתתמיד השגחתך כמה זה השיעור, והנה שמירה מופלגת כזאת לא תצויר רק באחת משתי פנים, או על צד הנקמה הגדולה, כמו שהמלך רוצה להנקם ממנו נקמה מופלגת ומצוה ליסרו בכל יום ביסורים קשים ומשונים וממנה עליו רופאים גדולים שירפאוהו תמיד וישגיחו שישאר בחיים זמן רב כדי שיוכל להנקם ממנו זמן רב. או שיהיה על צד ההטבה המופלגת, ששמרו בחיים כדי להטיב לו באחריתו, ולעומת זה טוען, שא"א שתהיה השמירה הזאת על צד הנקמה, כי לא יצוייר נקמה כזאת רק מאדם לאדם, אם עשה לו רעה ורוצה להשיב לו כרעתו, אבל לא אצל ה' שלא יצוייר שהאדם יעשה לו רעה, ועז"א.

    רלב"ג

    תשעה. תרפה ותסור מהכאב:

    אבן עזרא

    תשעה כמו: תרפה. וכן שעו מני.

20. (כ)חָטָאתִי מָה אֶפְעַל לָךְ נֹצֵר הָאָדָם לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ וָאֶהְיֶה עָלַי לְמַשָּׂא

    מצודת דוד:חטאתי. ועוד אף אם לו חטאתי מה אני עד שאוכל לפגום בך ועוד הלא אתה נוצר האדם ולמה בראתני להיות נכון לשאתה תפגע בי מכת ידך וכאומר הלא בתחילת בריאתי ידעת כי כן אהיה וכאלו בראתני להנקם בי להיות כמטרה לחץ: ואהיה עלי למשא. תקון סופרים הוא והראוי ואהיה עליך למשא ומוסב על למה שמתני כאומר למה בראתני להנקם בי ולהיות עליך למשא לפגום מה בקדושתך הלא טוב היה העדרי ובלא תקון יאמר שאומר הן קצתי בחיי ולא אוכל לסבול את עצמי ואני עלי למשא והוא מענין לשון מליצה:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    למפגע. ענין הכאת מכת מות כמו גש פגע בו (ש״ב א):

    רש"י

    למפגע לך. כפוגע האדם בעת חמתו ומעורר עליו כל מעשה איבתו (ס"א חובתו):

    ואהיה עלי למשא. זה אחד מן תיבות שכינה הכתוב והן תיקון סופרי':

    מלבי"ם

    חטאתי, גם את חטאתי מה אפעל לך ומה ההיזק הגיע לך מחטאי עד שבעבורו חרדת את כל החרדה הזאת לנקום בי בנקמה מופלגת כזאת, וכן א"א שתהיה שמירה זאת על צד ההטבה והשמירה ששומר את מעשה ידיו, כי ע"ז אשאל נוצר האדם, ר"ל אם השמירה הזאת באה מצד שאתה נוצר האדם ושומרו, ואינך רוצה להשחית את מעשה ידך, למה שמתני, הלא אשאל למה בראתני כלל, אחר שאין בבריאותי ומציאותי שום תועלת, לא לצרכך כי אני למפגע לך, כדבר שטרחו מרובה מהנאתו, ולא לצרכי ותועלתי כי ע"י מציאותי אהיה עלי למשא, שאני למשא כבד על עצמי לסבול יגון ועמל, וההעדר היה טוב לי מן המציאות: בשגם אם תכלית היסורים הם כדי שעל ידם תשא את עוני כמ"ש אליפז, הנה אשאל.

    אבן עזרא

    למפגע כי תפגע בי ידך ומכתך.

    ואהיה עלי למשא תיקון סופרים, אע"פ שפירושו: כאשר הוא בלא תיקון נכון.

21. (כא)וּמֶה לֹא־תִשָּׂא פִשְׁעִי וְתַעֲבִיר אֶת־עֲוֺנִי כִּי־עַתָּה לֶעָפָר אֶשְׁכָּב וְשִׁחֲרְתַּנִי וְאֵינֶנִּי

    מצודת דוד:ומה וגו׳. ועוד הלא כבר קבלתי די הגמול ומעתה למה לא תמחול פשעי להביא עלי הטובה גמול הצדק: כי עתה. ר״ל הלא עתה בזמן קרוב אשכב לעפר כמתי עולם וכאשר תשהה אותי לגמלני גמול הצדק לא אהיה עוד בעולם ויקופח א״כ שכרי (העולה מהמענה ההיא לסתור דעת אליפז שאמר שהכל בא בהשגחה וגמול ישלם כי ישיב אמרים אם כן הוא יהיה עוד עול נוסף כי גמול היסורים אשר ישולם להצדיקים על מעט העון רעה היא מגמול האבדון אשר ישולם לרשעים ויביא ראיה מבעלי המכאוב אשר יצפו יום יום בהעברת הזמן וימי האדם הלא קצובים המה ויתאוו אם כן בהתקרב עת המות ויוסיף אומר שאין כבוד המקום להשגיח בשפלים והוכיח בדברים לומר אף אם ישגיח ואף אם יחטא ואשם מה יפעל בו ולמה ברא אותו ויתרעם עוד לומר הלא די לו בעונש שקבל עד כה ומתי יקבל גמול הצדק וכי יקופח שכרו):

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ומה. ולמה וכן מה יתאונן (איכה ג):

    שחרתני. תדרוש אותי כמו שוחר טוב (משלי יא):

    רש"י

    ומה לא תשא פשעי. ומה הדבר הזה שאינך נושא לפשעי:

    ושחרתני. תבקשני ולא תמצאני:

    מלבי"ם

    ומה, ולמה לא תשא פשעי? עד מתי תמתין בהעברת עוני הלא עוד מעט לעפר אשכב כי חיי קצרים, והיה ראוי שתמהר לכפר עון ולהסיר שבט אפך בעודי בחיים, כי עוד מעט ושחרתני ואינני בעולם:

    רלב"ג

    שחרתני. בקשתני, זהו ביאור מלות המענה ביאור דברי המענה:

    ענה איוב טוען על דברי אליפז ואמר על מה שהיה מניח שהתוכחת והמוסר יהי' לישרים ולנקיים על המעט שלהם מהחטאים והמות והאבדון יהי' לרשעים מצד גודל חטאם ומנצל עצמו על מה שהיה בוחר המות על הייסורין שהיה נוסר בהם, לו שקול ישקל כעסי והתרעומ' אשר אני מתרעם על ייסורי כנגד שברי במאזנים הנה לא יכבד הכף האחד מהמאזנים על הכף האחר ולפי ששברי יכבד מחול ימים על כן דברי נשחתו והיה כעסי כנגד מה שהשברתי כו וזה כי חצים חזקים עמדי אשר ארסם שות' נפשי ויערכוני תמיד בעותי' חזקים ונפלאים התחשוב שאתרעם ללא דבר, הינהק פרא כשימצא לפניו דשא שיאכל ממנו אם יגעה השור כשימצא מספוא לפניו שיאכל ממנו, הנה באמת איני מתרעם אלא על מה שראוי להתרעם ממנו, היאכל דבר תפל מבלי מלח יתן לו טעם אם יש טעם בריר חלמות ר"ל הבריא כן אני לרוב חוליי לא אמצא טעם במזוני, הנה אשר מאנ' לנגוע נפשי מרו' האסטניסו' והמיאוס המה כמו חליי בשרי ואיך אוכל להתרחק ממנו, הנה מרוב המכאוב והחולי אחשוק חשק נפלא מי יתן וירצה השם וידכאני דבר נוסף על חליי בדרך שיכלני כי המות נבחר מאלו החיים, והנה באמת אף על פי שאני נכוה בחולי והמכאוב החזק הנה אני מתנחם כי לא כחדתי אמרי קדו' ואין לי להתרעם על עצמי ולומ' אם הייתי נשמר מחטא לשם לא הי' מגיע אלי זה, מה כחי כי איחל שירפאני הש"י וייטיב לי אחריתי כמו שהבטחתני הנה אין לי כח לשאת זה החולי ומה קץ חיי כי אאריך חיותי עד שירבה זרעי וצאצאי כמו שהבטחתני הלא מעט נשאר במדת ימי כל שכן עם כמו אלו הצרות, האם כחי חזק ככח האבן ואם בשרי חזק כנחשת שאוכל לסבול זה החלי, האם אין בי מנפשי ההנהג' הנאותה הראוי' שתהי' לי לעזר ולהועיל והוא ההתנהג ביראת השם וההליכה בדרכים המשובחים האם נדח' ממני ההנהג' האנושית ר"ל שלא אתנהג במה שראוי לאדם השלם להתנהג בו עד שתאמר שעונותי הטו אלה, האם יתכן שיהי' לאיש המדוכ' חרפ' מרעהו ויאמר עליו שיראת שדי היה עוזב על כן באה עליו הצר' הזאת כמו שאת' אומר אלי הזאת החנינ' והחמל' שיחמלו רעיו עליו, הנה רעי בגדו בי כמו הנחל ואפיקי הנחלים שיגברו וירוצו הקודרי' לרוב עמקם מהקרח והשלג הנתך עליהם והנה בעת שירוצו נכרתו ונפסקו לפי שאין סבת רבויים מצד עצמותם אבל לסבות מחוץ וככלות המים הבאים עליהם יעדרו וכבוא חום הזמן שימנעו מימי הגשמים ותכלה התכת השלגים יעקרו ממקומם או יסורו הנחלים ויאבדו, אם להלפת ארחות דרכם ויטו מימי מקוריהם אל מקומות אחרים אם שיעלו בתהו ויאבדו ור"ל שתסור הוויית המים ממקוריהם ויכלו לגמרי וזה יהי' אם בשלא יתחדש מן האיד המתחדש שם במקום ההוא מים אבל יעלה אל הארץ או יפסוק חדוש האיד ההוא והנה שתי אלו הסבות נזכרו בספר האותות להפסק הנהרות וכבר הביטו הסוחרים העוברים שם בימות הגשמים אלו הנהרות ברוצם וקוו שבעת החום שיצטרכו המים להם ימצאו שם מים רבים ובבואם אל אלו הנהרות בעת החום ולא מצאו שם דבר בושו וחפרו על תקותם והנה עתה הייתם לי אתם רעי דומים לזה הנהר וזה שאני בטחתי בכם שאעזר מכם בעת הצורך ושתנחומותיכם יסורו חליי נהפך הוא כשראית' החתת המגיע אלי יראתם להתקרב לי ונהפכתם לזרי' ולמה התנכרתם אלי, הכי אמרתי לכם שתתנו לי דבר מהונכם ושתעשו שוחד בעדי מעמלכם למלטני מיד צר ולפדותי מיד עריצים ואילו היה כן החרשתי כי אמרתי להציל הונם עשו מה שעשו אבל איני מבקש מכם דבר ולמה תתנכרו אלי כי תאמרו שגיתי בדברי ועל כן אתם מתווכחים עמי, הורוני מה ששגיתי בו ואני אחריש ובואו עמי בטענות אמתיות לא בטענות כוזבות האלה לומר עלי שחטאתי ואתם ידעתם צדקתי ותום לבבי, הנה נמרצו וחזקו אמרי יושר אבל מה יועילו התוכחות אשר יהיו מכם, האם יהי' ראוי שלהתווכחותכם עמי תחשבו למלים ולרוח דברי מזולת שתבואו עליהם בטענ' האם זה מחוק המתוכח השלם, הלא באמת אני שופט שאתם מפילים אף על יתום כשיריב עם זולתו לחולשתו לפי שאתם תכרו ותעמיקו לדבר סרה על רעיכם כי תראו כי מטה ידו וזה לאות שכונתכם לרדוף החלושים, ועתה הואילו וראו אם אכזב במאמרי ושובו להשיב על דברי בזולת עולה, הנה כאשר תשובו להתוכח עמי בזה האופן יראה צדקי בזה ההתוכחות, היש בלשוני עולה במה שאני טוען שהשם ית' בלתי משגיח באישי האדם אם חכי לא יבחן ההוות אשר השברתי בהם וישער אם המות נבחר מהם אם לא הנה באמת אבאר להם שבאופן מה ימצא המות נבחר על כמו אלו החיים וזה שכבר נמצא קץ וזמן קצוב לאנוש על הארץ וכימי שכיר שהם מוגבלי' כן ימיו מוגבלים, והנה כמו העבד המתעמל תמיד שיקוה בא הלילה למצוא מרגוע לנפשו וכמו השכיר שיקוה בא העת שישלם בו שכירותו כדי שיפרעוהו ממלאכתו כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל וזה שכאשר אני בחדש אחד אני מקוה שאהי' בחדש אחר כי אמרתי אולי לא יכבד עלי העת בחדש האחר ככבדו בחד' הזה והלילו' שאחשוב לשכב ולישן למצו' מרגוע למחלתי הנה גם לא ישכב לבי, וזה שאם שכבתי הנה אקום כל הליל' מתי אקום וימודד לבבי אורך הליל' בסבת העדר השינה ממני ושבעתי נדודי' על ערשי בסבת מחלתי עד בוא מזול' מנוח כלל ובהיו' הענין כן הוא מבואר שאני בוחר תמיד המות על אלו החיים אשר אני בהם לפי שזמני מוגבל ואני בוחר תמי' ההתקרב אל המות כי בבקר אני מקוה אל הערב הבא ובערב אני מקוה הבקר הבא והוא מבואר שזאת התשוקה תמצא בכל מי שייסר בכמו אלו היסורין ולזה מבואר שהמות נבחר יותר מהם באופן מה, הנה מרוב נגעי עלתה רמה בבשרי וגוש עפר ועורי נתבקע והיה בתכלית המיאוס בסיבת הליחה אשר שם, ימי קלו יותר מן הארג אשר יניעם האורג מקצה אל קצה בקלות כן ימי חיי הם מעטים ויכלו בזולת תקוה טובה כי לא אשער שאוכל לחיות ולראות טוב אחר זה השבר והחלי, אהה השם יתברך אם אמת מה שאמר אליפז שאתה הוכחתני ותטיב לי באחריתי עד מתי תמתין להעביר ממני הרע' אשר אני בה, זכור כי רוח חיי ואי איפשר שתשוב עיני לראות טוב, לא תשורני עין רואי לאבדי בעת בא קצי וכאשר יהיו עיניך בי להטיב לי ולא תמצאני ואין לי תקו' שתשוב ותחייני לראות טובך, כי כמו שכלה ענן וילך לגמרי ולא ישוב הענן ההוא שנית כן מי שירד שאול, לא יעל' ולא ישוב לביתו, גם אני לא אחשך פי בעבור דברכם שלא אתרעם מהשם יתברך אם אמת אתכם מה שאתם אומרים שהוא משגיח באישי האדם, אדברה עם צרות רוחי ואשיחה עם מרירות נפשי, אהה השם יתברך אם אמת הוא שזה התוכחת ממך על מה אתה מפליג ככה בעשיית הרע לי, הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר ומאסר לא אוכל לצאת ממנו בעת מן העתי' כמו שהים לא יצא מגבולו בעת מן העתי' ולא התנין ממאסרו ליראת האנשים ממנו, כי אמרתי אתנחם מרעתי בעת היותי על ערשי, ישא בצערי משכבי לחשבי שאמצא מרגוע כאשר אישן הנה גם בעת השינ' לא אמצא מרגוע, כי אז חתתני בחלומות רעים וחזיונות קשים בעתוני, עד שבחרה מחנק נפשי ומות יותר מהיות' עם עצמותי ואיברי, מאסתי בחיי כי לא לזמן ארוך אחיה עד שאוחיל שיבא עת אראה בו טוב, אהה השם יתברך חדל ממני כי הבל ימי ויכלו בזה הרע, ואחר שסתר איוב בכמו אלו המאמרים מה שאמר אליפז שאלו המכאובים אשר חלו עליו הם על צד התוכחה ובאר ממה שירגיש בהם שהמות הוא יותר נבחר מהם בא בטענה חזקה לסתור דעת אליפז במה שהי' אומר שהשם משגיח באישי האדם ומבין אל מעשיהם ואמר שהוא בלתי אפשר שישגיח השם יתברך באדם לחסרון האדם ושלימות השם יתברך כל שכן שיפקדנו תמיד לבקרים ולרגעים יבחננו אם חטא אם לאו עד שיגיע לו מה שראוי לפי מעשיו בעת עת ותהיינ' בו ידיעות מתחדשות תמיד לאין תכלית כמו שהיה אומר אליפז אהה השם יתברך אם אמת מה שאמר אליפז כמה מן הזמן לא תסור מני מלהכאיבני עד שלא תרפני אפילו זמן מועט שאוכל לבלוע בו רוקי עם היותי תם וישר ויהי גם כן שחטאתי כמו שאמר אליפז מה אוכל עשות לך שומר האדם ונוצרו לפי מה שאמר אליפז, למה שמתני למפגע לך כאילו אין לך לעשות דבר רק להרע לי כאילו הייתי לך למשא האם זה מחוק הפועל והשומר עם מה שיפעלהו וישמרהו ר"ל שיהי' שונא מה שישמור אותו והנה לפי תקון הסופרים שתקנו וכתבו ואהי' עלי למשא יהי' פירוש שכבר הוספת להרע לי עד שהייתי עלי למשא וקצתי בחיי ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני במה שהבאבתני ותסיר מעלי הצרה הזאת כי עתה לעפר אשכב מחוזק הכאב וכאשר תשחרני לגמלני טוב על צדקתי ויושר לבבי לא תמצאני וייוחס אליך העול כאשר תקפח שכרי בצדק והיושר שעשיתי ובהיות הענין הזה כן אין המלט לפי דעת אליפז משייוחס העול לש"י בזאת ההכאב' אשר הבאיבני ואף על פי שאוד' שכבר חטאתי כל שכן כשאניח שלא חטאתי כמו שהוא האמת, והכלל העולה מהדברים הוא שאי אפשר שיהיו הרעות המגיעות לאישי האדם מיוחסות אל העונש מהש"י ויהי' עונש הרשעי' שיכחדו ויאבדו ועונשי הטובים שחטאו מעט מכאובות ויסורין כמו שהיה אומר אליפז לפי שאם הי' כן הי' יותר קשה עונש הטובים מעונש הרשעים ויהי' זה עול בחק הש"י וזה שהו' ספר שכב' הגיעהו מחוזק המכאובו' עד שהיה בוחר המות על אות' החיים וזה דבר כבר אמרו גם כן איוב בתכלי' הביאור בזולת המענ' הזה אמר אם שוט ימית פתאום למסת נקיים ילעג רצה בזה אם שוט ימית הרשע פתאו' הנה הוא ילעג וישחק למסת נקיים לפי שיותר קשה הנסיון הייסורי' ההם מהמות הפתאומי' כל שכן שכבר יאמר איוב שלא חטא כי כבר הי' יודע בעצמו שלא חטא והנ' איוב הביא ראי' על שהמות יותר נבחר אצלו להיות ימיו קצובים והוא הי' מיחל בהיותו בירח זה מי יתן הירח השני בערב יאמר מי יתן בקר הנה א"כ הוא הי' בוחר ההתקרב אל המות וזה מופת חזק על שהמו' אצלו נבחר באופן מה מאלו החיים שאם לא הי' כן הנה לא הי' חושק סור הזמן אשר הוא בו כדי שלא יתקרב אל המות ולפי שקרה לכל מי שישיגוהו מכאובות כאלו שיחשוק סור הזמן אשר הוא בו הוא מבואר שכל אחד מאנשי המכאובות האלו יבחר המות על החיים ההם במקר' ואם לא ירגיש בזה ולזה הי' בוחר איוב שייחס אל השם יתברך העדר ההשגח' באישי האדם כדי שירחק ממנו העול ברוע הסדור הנופל בטובות אישי האדם ורעותם אשר אין המלט ממנו במה שהניח אותו אליפז כמו שביארנו בזה המענ' ואולם לא גנו רעי איוב אותו במה שכפר בתחיית המתים לפי שלא היו מאנשי תורתינו ולא סופר גם כן אז מנביא זה הייעוד לפי מה שאחשוב ועוד ביאר לשתי סבות שאי אפשר שישגיח השם באישי האדם האחת להיות האדם נמאס בעיניו מצר חסרונו ביחס אל שלימות הש"י והשנית להיות אלו הידיעות הוות מתחדשות תמיד ואי אפשר שתהיינ' בש"י ידיעות מתחדשות כל שכן שתהיינה בו ידיעות מתחדשות לאין תכלית והנ' לא השתדל איוב לסתור טענות אליפז אשר הי' מקיים דעתו בהשגח' אבל סתר דעתו והביא טענ' בזה מן החוש והעיון האמתי והנה לא סתר טענותיו בעצמם אם לפי שלא נתבא' לו איך תשלם הסב' בדברים הם מזולת שנניח השם יתברך משגיח בפרטי האדם אם לפי שהטענות ההם לא יתחייבו על כל פנים שהש"י משגיח באישי האדם כי לאומר שיאמר שזאת ההשגח' היא מזולת הש"י ואם באנו לבאר זה בשלימות הצטרכנו למאמר ארוך ולזה נקצר ונעמוד על מה שיש בו די בזה המקום ונאמר שיש לאומר שיאמר באלו הטענות כולם שהם לא יחייבו מה שיחייב מהם אליפז וזה שההודע' שתהי' בחלום כבר אפשר שתיוחס אל הסדור והשפע אשר מהגרמים השמימיים והשכל הפועל כמו שהתבאר במקומותיו וענין הגשמים והמנע מהרשעים מחשבתם לשמור הטובים אפשר שיוחס גם כן הסדור והשמירה לגרמים השמימיים לפי מה ששמם השם יתברך עליו ואולם מה שאמר שמה שהוא חסרון בחק האדם לא יתכן שיוחס לשם יתברך הנה זאת הטענה בלתי צודקת על כל פנים כמו שירא' זה הפילוסוף וזה כי מה שהוא חסרון בחק האדם לא יחוייב על כל פנים שיהי' חסרון בחק הש"י וזה כי כל מי שיש כח על פועל מה הנה הפועל ההוא שלימו' לו מהצד שהוא כחיי עליו וכאשר לא יצא הכח ההוא אל הפועל ההוא יהי' זה לבעל הכח ההוא חסרון ואולם לא יהי' חסרון למי שאין לו כח בחק האדם או שאר בעלי חיים אם ממנו הפועל ההוא והמשל שקריאת התרנגול הוא שלימות לו מהצד שהוא כחיי עליו וכאשר תבצר ממנו זאת הפעול' הנה יהי' זה חסרון בחקו ולא יהי זה חסרון בחק האדם או שאר בעלי חיים אם תמנע מהם זאת הפעול' ובהיות הענין כן הנה לא יהי' חסרון לשם יתברך אם לא ישגיח על כל מעש' האדם עם היותו שליט בכל המציאות ובכלל הנה הי' חסרון לשם יתברך אם אמרנו שלא ידע במוחלט אבל אם אמרנו שהוא ידע הדברים הנצחיים הנכבדים ולא ידע הדברים האובדים הפחותים מהצד שהם בו אובדים לפחיתותם וידעם מהצד אשר הם בו נצחיים הנה אין זה חסרון בחק הש"י כמו שאין חסרון בחק השכל האנושי המנע ממנו השגת הדברים הפרטים אשר ישיגום החושים הנה זה ממה שאפשר שיאמר לבאר שלא יחוייב מטענות אליפז מה שחייב מהם ואולם מה האמת בזה כבר ביארנוהו בספר מלחמות ה' ובביאורנו לספר החוש והמוחש ושם ביארנו שהשם יתברך ידע כל הדברים בשלימות והאופן אשר ידעם בו וכבר יתבאר האמת ברוב אלו הטענות במה שיבא מזה הספר: