איוב פרק מ״א

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)הֵן־תֹּחַלְתּוֹ נִכְזָבָה הֲגַם אֶל־מַרְאָיו יֻטָל

   מצודת דוד:הן תוחלתו. הנה תקות הנלחם עמדו תכזב ותשקר בו כי תקותו נאבדה: הגם. יש תמיהות שהן קיימות וכן ואם שרה הבת תשעים שנה תלד (בראשית י״ז:י״ז) ור״ל הנה גם אל מראית פניו יושלך האדם מעמוד נגדו כי אימתו רבה ואיך א״כ ילחם עוד עמדו:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יוטל. יושלך:

   רש"י

   הן תוחלתו נכזבה. הן אם תוחלתו נכזבה שלא יהא בו כח להלחם ולזוז ממקומו:

   הגם אל מראיו יוטל. אם גם אל מראית פניו יוטל ויושלך אדם לעמוד לפניו להסתכל בו מפני אימתו:

   מלבי"ם

   (א-ב) הן תוחלתו נכזבה, התוחלת שהיה לו להלויתן עד עתה נפסקה שעד עתה היה לו תוחלת והיה בוטח בלבו כי גם אל מראיו יוטל, לא אכזר כי יעורנו שמי שיעורר אותו משנתו והוא לא אכזר על נפשו, יוטל ויפול לארץ מרוב פחד גם אל מראיו, כשיראנו לבד בעת יתעורר, יוטל מרוב הפחד שירא ממות, כן היה לו תוחלת עד עתה, ובטח שלא יקרב איש אליו אף להביט אליו, ועתה נכזבה ונפסקה מאתו התוחלת הזאת, כי מי הוא לפני יתיצב אחר שנתתי לך יכולת האל, איך יתיצב לפני, וא"כ כשתשים עליו כפיך יתבטל נגדך כמו נגדי, אשר אין בריה שתתקומם לפני:

   רלב"ג

   אל מראיו יוטל. כשיראה הארם ענייני זה הרג יוטל ויושלך לרוב הפחד:

   אבן עזרא

   הן תוחלתו נכזבה כי ממראיו לבדו יפול האדם.

   יוטל מגזרת ויטילו את הכלים.

2. (ב)לֹא־אַכְזָר כִּי יְעוּרֶנּוּ וּמִי הוּא לְפָנַי יִתְיַצָּב

   מצודת דוד:לא אכזר. לא ימצא מי שיהיה אכזר על עצמו לעכור בשרו שיעורר עמו מלחמה כי הלא יאבד עצמו לדעת: ומי הוא. ואם אין מי לעמוד למולו א״כ מי הוא אשר יתיצב לפני למחות מה בידי והוא חוזר למעלה לומר אם היית צדיק באמת כאשר יאות הייתי משלם לך גמול כי אין מי ימחה בידי:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יעורנו. מל׳ התעוררות:

   רש"י

   לא אכזר כי יעורנו. אין אכזר גבור ועריץ אשר יעירנו משנתו ויעוררנו ממקומו להקימו:

   ומי הוא וגו'. אשר יתיצב ויעמוד לפני אשר אני עושה את כל אלה:

   רלב"ג

   לא אכזר כי יעורנו. לא ימצא אכזר וחזק שיוכל לעורר אותו ולהניעו ממקומו:

   אבן עזרא

   לא אכזר אין אכזר שיתעורר עמו.

3. (ג)מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם תַּחַת כָּל־הַשָּׁמַיִם לִי־הוּא

   מצודת דוד:מי הקדימני. ר״ל אף כי אין מי אשר הקדים לעשות צדק עד לא גמלתיו הטובה כי מי עשה מזוזה לפתחו עד לא נתתי לו בית וכן הכל והואיל וכן שאין למי עלי לגמלו עוד טוב מ״מ אשלם עוד גמול בחסדי ואין מי ימחה בידי כי כל אשר תחת כל השמים שלי הוא וכולם נכנעים עלי וכאומר הנה גם לך הייתי משיב גמול אם היית צדיק גמור בשלימות רב:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   מי הקדימני. ומי הוא אשר הקדים פני בהקבלתו לעבדני ולשמור מצותי ואשלם לו שכרו:

   תחת כל השמים לי הוא. כל אשר בשמים לי הוא ובידי לפרוע לו שכרו ופעולתו ומעבדו:

   מלבי"ם

   מי הקדימני, אחר שהראה לו שזה דבר נגד האלהות מחולל כל שישחית את כל מעשי ידיו הגדולים והעצומים, ולא יתכן שהעושה יגיש חרבו להשחית מה שעשה בכח גדול וביד חזקה, והראה לו דוגמא שני הברואים האדירים אשר הם אות על תקפו של יוצר בראשית, ואיך ישחית הבורא היצורים המעידים על גדלו ויכלתו? משיב פניו לעומת שהתלונן איוב על שברא בריות גדולות ואבירי כח ענקים ואימים, ורוצה שימסור ה' את כל בריותיו האדירים בידו להשחיתם ולהעבירם מן העולם, (שהדבור הזה שא"ל שילך להשחית כל בריה עצומה, היה תשובה על דעתו של איוב וחפצו), כאלו ה' חייב לו איזה חוב, ובעד החוב הזה צריך הוא למסור בידיו כל אשר לו, שהוא יעשה עמהם כחפצו, עז"א מי הקדימני שעשה לי איזה דבר, עד שאני מחויב לשלם לו תחת כל השמים לי הוא, דהיינו שאמסור לידו כל הברואים הגדולים שבראתי תחת כל השמים שכולם הם שלי וקניני, ואמסרם לידו לתשלומי החוב, כאומר איך תעיז פניך לבקש מידי הכרתת יצורי הגדולים המיוחסים לי כדי למלא חפצך, כאילו אני חייב לך איזה דבר או קדמתני ועזרתני בבריאתם. די לך במה שעשיתי לך טובה להמציא אותך מצד החסד הגמור ולא קדמת לי דבר שבעבורו גמלתי אותך חיים וחסד, ואיך תבקש שאמסור לחפצך כל אשר לי תחת השמים:

   רלב"ג

   ואשלם. ואשלים לעשות מה שנשאר שלא עשהו הקודם לי:

   אבן עזרא

   מי הקדימני ואשלם הקדימני, כטעם שנים מכחישים זה את זה ואומרים: אם תנצחני אתן לך כך וכך. וכן הקדימני כי אני אשלם אם ינצחני, כי כל שיש תחת השמים לי הוא.

4. (ד)לוֹ־אַחֲרִישׁ בַּדָּיו וּדְבַר־גְּבוּרוֹת וְחִין עֶרְכּוֹ

   מצודת דוד:לא. אחריש כאומר הנה במה שספרתי לך יש בהם די להשיב על מאמריך ועכ״ז לא לא אשתוק מלספר לך עוד ממפעלות הלויתן מתכונות איבריו וענין הגבורות אשר בו וחין ערכו מול שאר הנבראים למען תשכיל יותר מגדולת רוממותי:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בדיו. אבריו וכן יאכל בדי עורו (לעיל יח) והוא מושאל מבדי האילן:

   ודבר גבורות. וענין גבורות כמו על דבר פעור (במדבר כה):

   וחין. כמו וחן היות לדוד ניר (מלכים א י״א:ל״ו) והוא כמו נר:

   ערכו. מל׳ ערך ושומא:

   רש"י

   לא. אחריש בדיו לא אחריש על בניו של צדיק שהלך לפני בתמים ולבניו ישתלמו שכר טוב אביהם וימצאו טובה בזכותו:

   ודבר גבורות וחין ערכו. ודבר גבורותיו אשר נתגבר לעשות הטוב והישר ותחינת סדורו של צדיק אשלם שכרו גם לבניו אחריו:

   בדיו. ענפיו והם בניו כמו (יחזקאל י״ז:ו׳) ותעש בדים ותשלח פארות:

   מלבי"ם

   לא אחריש, ולבל תאמר שבריאות האבירים האלה היה ע"י המערכת והתולדה במקרה. כי אראה לך איך היה כל פרט ופרט שבו עפ"י השגחתי עד שאגיד לך כל תכונותיו, כי השגחתו על כל איבריו וכחותיו לעשותם בתכלית היכולת והחכמה. והנה יזכיר בבריאת הלויתן ג' דברים.

   • א) בדיו שהוא איבריו,

   • ב) דבר גבורות הגבורה והכח שיש לו,

   • ג) חין ערכו ערך האיברים וסדרם זה מול זה:

   רלב"ג

   בדיו. כחתיו וגבורותיו או יהיה הרצון בזה איבריו כי האיברים בבעלי חיים הם כמו הבדים באילן:

   וחין ערכו. כמו וחן ערכו והרצון בו ויופי סידורו אשר באיבריו ויצירתו:

   אבן עזרא

   לא אחריש בדיו לא אחריש לספר.

   בדיו שב אל המקדים כמו בדיך ואם ינצחני, לא אחריש לספר גבורתו.

   וחין ערכו מגזרת מצא חן. ויש אומרים: בדיו שב אל לויתן, מגזרת בתים לבדים, והראשון קרוב אלי.

5. (ה)מִי־גִלָּה פְּנֵי לְבוּשׁוֹ בְּכֶפֶל רִסְנוֹ מִי יָבוֹא

   מצודת דוד:מי גלה. מי יערב לבו לגשת אליו לגלות מלבושו הנראה לעין והוא לבוש הקשקשים אשר הוא ממעל ללבוש העור: בכפל רסנו. ר״ל בשפתיו הכפולים זה על זה מקום ישימו שם הרסן על הסוס ואמר בל׳ שאלה ומליצה:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   פני לבושו. הלבוש הנראה לעין יקרא פני וכן אל מול פניו (שמות כ״ח:כ״ה):

   רסנו. והוא הדבר ההושם בפי הסוס להטותו הדרך ע״י כמו במתג ורסן (תהלים לב):

   רש"י

   מי גלה פני לבושו. חוזר על הראשונות לדבר על לויתן מי יוכל לגלות קשקשות שהן בכפל רסנו, בכפל שפתיו כשהן פתוחות מי הוא אשר יכנס שם, בכפל הן השפתים שהן כפולות אחת למעלה ואחת למטה שאין בריה רשאה ליכנס שם מפני אימתו:

   מלבי"ם

   מי גלה פני לבושו, השריון שגופו לבוש בו, מי גלה אותו לראות במה שתחתיו, וכן מי יבא בכפל רסנו, הוא הרסן והמגן שסביב צוארו שהוא כפול במגני עצם כפולים, מי יבא שמה:

   רלב"ג

   רסנו. הוא הרסן שמשימין בפי הבהמה להנהיג אותה באשר ירצו:

   אבן עזרא

   מי גלה פני לבושו שידע מקומו, כי הים הוא מלבוש לו, מי יכפול רסנו להוציאו ממקומו, כאשר עושים לבהמות.

6. (ו)דַּלְתֵי פָנָיו מִי פִתֵּחַ סְבִיבוֹת שִׁנָּיו אֵימָה

   מצודת דוד:דלתי פניו. מי יפתח דלתי פניו הם שפתיו העשויים לסגור ולפתוח כדלתי הפתח ואמר בלשון שאלה מי יפתח שפתיו לשום שם הרסן כאשר ישימו בסוס כי הלא סביבות פניו יש אימה ומי יקרב אליו:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   דלתי פניו. הן השפתים כשהוא סוגר פיו מי יוכל לפותחן:

   סביבות שניו אימה. אשר מפני פחדו ואימתו אין בריה יכולה להתקר' לשיניו:

   מלבי"ם

   דלתי מי יוכל לפתח השפתים שלו והלחיים שהם דלתי פניו, אחר שסביבות שניו שוכן אימה:

   אבן עזרא

   דלתי פניו פיו.

7. (ז)גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים סָגוּר חוֹתָם צָר

   מצודת דוד:גאוה. ר״ל יוכל להתגאות עם חוזק המגינים אשר עליו הם הקשקשים שהמה לו למגן: סגור. כל קשקשת סגור ודבוק בעורו סתימה דחוקה שאין לזוז ממקומו:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אפיקי. ענין חוזק כמו אפיקי נחושה (לעיל מ):

   חותם. ענין סתימה כמו כי חתום הוא (ישעיה כט):

   צר. דחוק:

   רש"י

   גאוה אפיקי מגנים. גאוה גדולה יש לו בחוזק מגיניו הן קשקשים שעליו המגינין עליו כמגן:

   סגור. הוא חותם שריונו שהו' צר וסגור ועצום שכל קשקש' וקשקשת דבוקה בו ואדוקה לחברתה שאין בריה יכולה להכותו בין הדבקים וזהו שנא' אחד באחד יגשו שכולן מוגשות ותכופות זו לזו:

   מלבי"ם

   גאוה אפיקי מגנים, המגנים החזקים שיש סביבותיו מעצם קשה נעשו בגאוה, וכ"א סגור בחותם של צר, היינו חותם של צור ואבן קשה:

   רלב"ג

   גאוה אפיקי מגינים. המשיל הקשקשים למגינים לגדלם ואמר אפיקי להורות על חזקם והרצון באפיקי חזקים ואמר גאוה להורות על גבהם ועבים:

   סגור חותם צר. אמר שהקשקשים מדובקים וסגורים וחותמים בשר זה הדג חותם צר בדרך שלא יבא רוח ביניהם:

   אבן עזרא

   אפיקי חזקים הם שניו כמגינים. ויש אומרים: על קשקשותיו.

   סגור חותם צר סגורים כחותם צר, שאין ריוח ביניהם.

8. (ח)אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ וְרוּחַ לֹא־יָבוֹא בֵינֵיהֶם

   מצודת דוד:אחד. קשקשת אחד נגש ודבוק בחבירו עד לא יבוא האויר ביניהם:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ורוח. כן יקרא האויר וכן שאפה רוח (ירמיה ב):

   מלבי"ם

   (ח-ט) אחד, בצד רחבו הם דבוקים אחד באחד, סמוכים זל"ז עד שרוח לא יבא ביניהם, ובצד ארכו איש באחיהו ידבקו עד שא"א להפרידם זה מזה וגם יתלכדו כ"כ עד שא"א להפרידם בשום תחבולה:

9. (ט)אִישׁ־בְּאָחִיהוּ יְדֻבָּקוּ יִתְלַכְּדוּ וְלֹא יִתְפָּרָדוּ

   מצודת דוד:איש. כל אחד דבוק בחבירו והמה לכודים ונאחזים זה בזה ולא יתפרדו וכפל הדבר פעמים ושלש לגודל הדבוק ולהפלגת המליצה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   איש באחיהו. כן יאמר בדברים השווים וכן מקבילות הלולאות אשה אל אחותה (שמות כ״ו:ה׳):

   יתפרדו. מל׳ פרוד והפרשה:

   רש"י

   יתלכדו ולא יתפרדו. עדיין כופל לשונו שנלכדות ונאחדות כל אחת ואחת בחברתה שלא תהיינה מתפרדות זו מזו:

10. (י)עֲטִישֹׁתָיו תָּהֶל אוֹר וְעֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי־שָׁחַר

    מצודת דוד:עטישותיו. ההבל היוצא ממנו בעת העיטוש תזריח אור ור״ל כ״כ גברה בו חום הטבעי כאלו היה מלא אש וכאלו יבריק ויאיר בעת יוציא ההבל ועם כי טבע הדגים הוא קר: ועיניו. בקיעות עיניו רחבים ומזהירים כבקיעת השחר:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עטישותיו. לשון עטוש ידוע בדרז״ל וכן אמרו המתעטש בתפלתו (ברכות כד):

    תהל. תזריח כמו בהלו נרו (לעיל כט):

    כעפעפי. הוא אישון העין והושאל לבקיעת אור השחר וכן בעפעפי שחר (לעיל ג):

    רש"י

    עטישתיו תהל אור. בכל עטישה ועטישה שהוא מתעטש יהל ותזרח אור:

    תהל. כמו בהלו נרו (לעיל כט):

    ועיניו כעפעפי שחר. עיניו זורחות ומאירות כדמדומי חמה כמו לעת בקר שהשמש מתאדמת:

    מלבי"ם

    עטישותיו, מתחיל לחשוב הכחות אשר בפנימותו, שגובר בו מאד כח האש והעלעקטרי, עד שע"י העיטוש תהל אור, ועיניו יאירו כעפעפי שחר מרוב כח עלעקטרי ואש שנמצא בו:

    רלב"ג

    עטישותיו. הוא מענין עטוש:

    כעפעפי שחר. הוא המקום מהאופק שיזרח ממנו השמש שהוא מאיר טרם זרוח השמש כמו שעה וחומש שעה:

    אבן עזרא

    עטישותיו ידוע מדברי רבותינו ז"ל.

11. (יא)מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ כִּידוֹדֵי אֵשׁ יִתְמַלָּטוּ

    מצודת דוד:לפידים יהלוכו. מרוב חום הטבעי יחומם הבל פיו כאלו לפידי אש הולכים מפיו וכאלו ניצוצות נשלכים ממנו וכפל הדבר להפלגת הענין:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לפידים. הוא העץ שמנדדים בו האש ואף הוא יבער מן האש וכן כלפיד יבער (ישעי׳ סב):

    כידודי. עניינו ניצוצות ואין לו דומה:

    יתמלטו. יושלכו כמו אל מראיו יוטל:

    רש"י

    מפיו. מלהבת היוצאת ממנו:

    מפיו לפידים יהלוכו. לפידים יוצאות מפיו:

    כידודי אש. כמו לפידים:

    יתמלטו. פתרונו לפי עניינו שוינ"ט אישקמוצי"ר בלע"ז:

    מלבי"ם

    (יא-יב) ומפיו יתהלכו לפידים, יותר מזה שיתמלטו כדודי אש ומנחיריו יצא עשן מרוב החום שבו:

    רלב"ג

    לפידים. לפידי אש:

    כידודי אש. ניצוצי אש:

    יתמלטו. יצאו ויולדו ממנו מגזרת והמליטה זכר:

    אבן עזרא

    כידודי אש אין ריע לו, כמו: זיקות יתמלטו כה וכה.

12. (יב)מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן כְּדוּד נָפוּחַ וְאַגְמֹן

    מצודת דוד:מנחיריו. ההבל היוצא מנחיריו הוא רב ונראה כעשן לגודל החום ודומה הוא אל ההבל היוצא מן הדוד והאגמון כשיהיה נופח ומרתיח שמעלה אז הבל רב:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מנחיריו. הם נקבי האף כמו הוד נחרו אימה (לעיל לט):

    כדוד. כקדרה כמו בסירות ובדודים (דה״ב לב):

    נפוח. מעלה רתיחה כמו סיר נפוח אני רואה (ירמיה א) ויקרא כן כי מעלה נפוחים ואבעבועות:

    ואגמון. הם כלי מכלי הבשול:

    רש"י

    מנחיריו יצא עשן. כסיר נפוח על האש שמעלה עשן:

    ואגמון. פתרונו לפי עניינו לשון כלי חרש הוא כמו דוד נפוח כענין שנא' (ירמיהו א׳:י״ג) סיר נפוח אני רואה:

    רלב"ג

    כדוד נפוח. כסיר רותח:

    ואגמון. הוא דוד גדולה:

    אבן עזרא

    כדוד סיר וכן או בדוד: ואגמון. אגם המים כאשר יתחמם האויר:

13. (יג)נַפְשׁוֹ גֶּחָלִים תְּלַהֵט וְלַהַב מִפִּיו יֵצֵא

    מצודת דוד:נפשו. נשימתו תלהט כגחלי אש וכאלו להב יוצא מפיו:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נפשו. על הנשימה יאמר בדרך שאלה:

    גחלים. בחסרון כ״ף הדמיון ורבים נמצאים כן:

    תלהט. תבער ותשרף כמו תלהט הרים (תהלים פג):

    ולהב. שלהבת:

    רש"י

    נפשו גחלים תלהט. גחלים בוערות ולוהטות ולהבות דולקות יוצאות מפיו:

    מלבי"ם

    נפשו, ובעת הכעס יתוסף המוקד והגחלים העוממות שבו יתלהטו עד שיצא להב מפיו:

    רלב"ג

    נפשו. נשימתו:

    תלהט. תבעיר ותלהיב מגזרת ולהט אותם:

    אבן עזרא

    נפשו הרוח היוצא מאפו.

14. (יד)בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז וּלְפָנָיו תָּדוּץ דְּאָבָה

    מצודת דוד:בצוארו. עם כי הצואר הוא המקום היותר חלש בכל בע״ח אבל בצוארו יתמיד העוז והחוזק: ולפניו. החזה אשר היא לפני הצואר תשמח את העצבון ר״ל כ״כ היא חזקה ומשומרת עד לא תעצב מדבר מכאוב כי אין דבר יזיקנה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ילין. ענין התמדה:

    תדוץ. תגיל ותשמח כי שישו אתה משוש (ישעי׳ סו) תרגומו דוצו:

    דאבה. עצבון כמו ודאבון נפש (דברים כח):

    רש"י

    בצוארו ילין עוז. גבורה:

    ולפניו תדוץ דאבה. שאין דאבון ועצבון לפניו שאינו מתירא משום בריה, תדוץ ל' דיצה ושמחה:

    מלבי"ם

    בצוארו, שם יתמיד העז והחוזק, ולא יתראה שם איזה דאבה על שיחסר לו איזה דבר שזה משפיל רום הצואר כי הדאבה תדוץ לפניו:

    רלב"ג

    תדוץ. מענין שמחה:

    דאבה. כמו דאגה:

    אבן עזרא

    תדוץ אין ריע לו. והטעם: אין דאבה לפניו רק עוז וגאוה.

15. (טו)מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ דָבֵקוּ יָצוּק עָלָיו בַּל־יִמּוֹט

    מצודת דוד:מפלי בשרו. חתיכות בשרו המה דבוקים זה בזה כאלו היה ניצק עליו ביציקה אחת ולא ימוט זה מזה כאשר ימוטו החתיכות ביתר הדגים כי דרך בשר הדגים להיות חתיכות זה על זה ונוח לפרוד אותם זה מזה:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מפלי. ענין הבקיע וההבדל ובדרז״ל אית ביה פילי (פסחים מד) והוא קרוב ללשון אשר יפלה ה׳ (שמות יא) שהוא ענין הפרשה והבדלה:

    ימוט. מל׳ נטיה:

    רש"י

    מפלי בשרו דבקו. נדבקות ותכופות זו בזו שהדגים הן נעשין חתיכות חתיכות בבשרו ומדובקות זו בזו ובדג גדול כשהוא מבושל נראות חתיכות כשהן שוכבות זו על זו וזו אצל זו וכן הולך סדור המלה תחלה דבר בקשקשותיו של לויתן ואחר כן בחתיכות בשרו וחוזק לבו:

    מפלי ל' כפילות חתיכות וי"ל כמו פלאי פלויי שבל' גמ' (נדה כא) לשון ביקוע ביקועי חתיכותיו:

    דבקו בי"ת קמוצה בקמץ קטן כמו ולשונם לחכם דבקה וכן הרבה באתנחתא וסוף פסוק:

    יצוק עליו. כל מפל ומפל יצוק זה על זה אשר לא ימוט ולא יתפרד זה מעל זה, יצוק לשון מוצק והוא ל' עשוי כמו ירוד מן ירד יצוק מן יצק ידוע מן ידע:

    מלבי"ם

    מפלי, גם חלקי הבשר הנופלים ומתפרדים ביתרי בע"ח, אצלו הם דבוקים כאילו הם יצוקים כמתכות חזק בל ימוט:

    רלב"ג

    מפלי בשרו. הם חלקי הבשר הנופלים ונפרדים קצתם מקצת בשאר הדגים ואמר עליהם שהם דבקים בו:

    יצוק. מגזר' והיית מוצק ועניינו חזק:

    אבן עזרא

    מפלי בשרו מקומות השומן שהם תלוים על בשרו, והוא קרוב מגזרת: ומפל בר נשביר.

16. (טז)לִבּוֹ יָצוּק כְּמוֹ־אָבֶן וְיָצוּק כְּפֶלַח תַּחְתִּית

    מצודת דוד:לבו יצוק. לבו הוא ביציקה אחת כמו אבן מבלי חלל לא כמו ביתר בע״ח: כפלח תחתית. הוא ביציקה אחת כמו אבן הרחים אשר מתחת שאין בו חלל כלל משא״כ העליון שיש בו חלל מה במקום הנקב שיורד התבואה דרך בה:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כפלח. כן יקרא אבן הרחים וכן פלח רכב (שופטים ט׳:נ״ג) כי פלח הוא ענין בקוע כמו יפלח כליותי (לעיל יז) ואבני הרחיים העליון והתחתון נראים כאלו נבקעו מאבן אחת:

    רש"י

    לבו יצוק כמו אבן. לבו בקרבו חזק ומיוסד כאבן הקבוע' ונתונה ביסוד הבנין בחוזק:

    יצוק כפלח תחתית. כופל מלתו שמיוסד לבו וקבוע כפלח של ריחיים שנתון בתחתיתו של פלח רכב שפלח רכב שלמעלה הוא סובב ומתגלגל וטוחן ושל מטה אינו זז ממקומו כי קבוע הוא במקומו אשר לא ימוט הוא נקרא פלח שנאמר (שופטים ט׳:נ״ג) ותשלך אשה אחת פלח רכב על ראש אבימלך ואת שלמטה קרוי פלח תחתית:

    מלבי"ם

    לבו יצוק וחזק כמו אבן, והגם שהלב מתנענע ודופק בכל הבע"ח, לבו יצוק כמו פלח תחתית, כאבן התחתון של הריחים שאינו זז ממקומו לעולם לא כפלח העליון שהוא סובב תמיד בעת הטחינה:

    רלב"ג

    כפלח תחתית. הוא האבן השפל משני אבני הריחיים או יהיה פלח תחתית החלק מהאבן שהוא אצל המרכז כי הוא ראוי שיהיה יותר חזק שבאבנים:

    אבן עזרא

    לבו יצוק כמו: ויצקת לו. כמו אבן, תקיף.

    כפלח תחתית כפלח הריחיים התחתונה, שהיא תקיפה.

17. (יז)מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ

    מצודת דוד:משתו. מרוממותו יפחדו אף החזקים: משברים יתחטאו. כשהוא שט בים יחסרו הגלים כי מבלבל הגלים ומקלקלם:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    משתו. כמו משאתו באל״ף והוא מל׳ נשא ורוממות:

    יגורו. יפחדו כמו ויגר מואב (במדבר כב):

    אילים. חזקים כמו אל גוים (יחזקאל לא):

    משברים. כן יקראו גלי הים כמו משבריך וגליך (יונה ב׳:ד׳) ע״ש שנראים כמשברים את הים ואף המה יושברו מעצמן:

    יתחטאו. ענין חסרון כמו קולע באבן אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ׳:ט״ז):

    רש"י

    משתו יגורו אלים. מפחדו מתיראים גבורים וחזקים בין דגים בין שאר בריות:

    משברים יתחטאו. גלי הים שקרוין משברים הן חסרין לפניו שהוא שוברתן בפריחתו כאשר הוא פורח וצף בגלי הים:

    יתחטאו. ל' חסרון כמו (מלכים א א׳:כ״א) והייתי אני ובני שלמה חטאים:

    מלבי"ם

    משתו, עת שיתנשא יגורו ויפחדו כל אילים, והחיות החזקות אשר יתחטאו משברים, שהם נקיים מכל שבר שלא יקרב אליהם שום שבר ואסון מרוב תקפם, בכ"ז יגורו משאתו:

    רלב"ג

    משתו. מרוממותו ותקפו:

    יגורו אלים. ייראו חזקים:

    משברים יתחטאו. ממשברי לב שישיגום בסבת הפחד יתנקו דרך נקביהם לעשות צואתם ומימי רגליהם:

    אבן עזרא

    משתו חסר אל"ף, כאשר יתנשא בים ויראה יפחדו ממנו הגבורים ומהשברים שיניע בים, יתחטאו הנמצאים. ואם אדם ישיגהו בחרב לא תקום עליו. והטעם: לא תעמוד.

18. (יח)מַשִּׂיגֵהוּ חֶרֶב בְּלִי תָקוּם חֲנִית מַסָּע וְשִׁרְיָה

    מצודת דוד:משיגהו. הלוחמים עמו להשיגו בחרב לא תקום בידם זאת המלחמה כי לא ינצחהו בחרב וכן הלוחמים בחנית או במסע או בשריה לא ינצחהו עמהם:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חנית מסע ושריה. הם שמות כלי זיין:

    רש"י

    משיגהו חרב בלי תקום. גבור המשיגהו להלחם בחרב לא יתקיים חרבו כי הוא ישברנה:

    חנית מסע ושריה. וכן כל כלי מלחמה הללו שביד המשיג לא יתקיימו ולא יעמדו לפניו של לויתן, מסע י"ל שהוא א' מכלי מלחמה כמו חרב וחנית ושריה וי"ל מסע דוגמת אבן שלימה מסע וגו' (שם יג) וזהו פתרונו חנית מסע שהוא גדול ואינו נוח לטלטל כל כך מפני שהוא גדול וחזק מאוד כענין שנא' בגלית הפלשתי וחץ חניתו כמנור אורגים ולהבת חניתו שש מאות וגו':

    ושריה. שריון:

    מלבי"ם

    (יח-יט) משיגהו, מי שירצה להשיג אותו בחרב, לא תקום החרב כנגדו וכן לא חנית ומסע ושריה שהם מיני כלי משחית, כי הוא יחשב ברזל לתבן ונחושה לעץ רקבון:

    רלב"ג

    משיגהו. המשיג אותו:

    בלי תקום. בלי תעמוד ותתקיים כי לחזקו תשבר החרב כשיחשבו להכות בו:

    חנית מסע ושריה. הם כלי זיין ואמר שאם יכוהו באי זה שיהיה מהם לא יתקיים החרב ולא יזיקהו:

    אבן עזרא

    חנית מסע שמנהג האדם להסיע חנית עמו כשאול.

    ושריה מין ממיני הנשק. ודעת רבים: כמו שריון והוא רחוק בעיני. והטעם: כי שריון לא יעמוד ויקום עמו.

19. (יט)יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל לְעֵץ רִקָּבוֹן נְחוּשָׁה

    מצודת דוד:יחשוב. כי כלי ברזל נחשב למולו לתבן וכלי נחושת לעץ נרקב כי לא יזיקהו באלה:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    יחשוב לתבן ברזל. כלי זיין של ברזל חשובים לפניו כתבן וכלי זיין של נחושת הם לפניו כרקבות עץ:

    רלב"ג

    נחושה. הוא הברזל החזק אצי"ר בלע"ז:

    אבן עזרא

    רקבון כמו רקב.

20. (כ)לֹא־יַבְרִיחֶנּוּ בֶן־קָשֶׁת לְקַשׁ נֶהְפְּכוּ־לוֹ אַבְנֵי־קָלַע

    מצודת דוד:בן קשת. החץ לא יבריח אותו כי לא יפחד ממנה: נהפכו לו. למולו נהפכו אבני קלע לקש ר״ל לא יזיקו לו כמו שאין הקש מזיק כאשר יקלעם על מי:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בן קשת. אמר בדרך השאלה על החץ היוצא מן הקשת כבן היוצא מן האם:

    קלע. כן שם הכלי אשר יזרקו בו האבנים וכן כף הקלע (ש״א כה):

    רש"י

    לא יבריחנו בן קשת. לא יברח מפני בעל קשת וחצי' ואבני בלסתראו' הרי הן לפניו כקש:

    מלבי"ם

    (כ-כא) לא, החץ שהוא בן הקשת, לא יבריח אותו שינוס מפניו, כי גם אבני קלע הכבדים נהפכו אצלו להיות כקש, וגם התותח שהם כדורי קלע הגדולים מאד שבם יהרסו המבצרים נחשבו לו כקש, וישחק לרעש כידון:

    רלב"ג

    בן קשת. הוא החץ:

    קלע. הוא כלי כמו חגורה שמשליכין בו אבנים פרונד"א בלע"ז:

    אבן עזרא

    בן קשת הוא החץ.

21. (כא)כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תוֹתָח וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן

    מצודת דוד:תותח. אבני תותח: לרעש כידון. להמית כל בעלי כידון:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תותח. שם כלי מה עשוי לזרוק בו אבנים גדולות להפיל החומה:

    כידון. מין חנית או רומח:

    רש"י

    תותח. הוא כלי זיין ופתרונו לפי עניינו:

    וישחק לרעש כידון. לרעש מהומת בעלי מלחמות נוטלי כידון הוא משחק ומטייל שאינו מתיירא מפניהם:

    רלב"ג

    תותח. אמרו בו שהוא כלי בעל יתידות מחודדות שצדין בו הדגים ועל שהכלי אחד מצד אחד ורבים מצד אחר אמר נחשבו והנכון שתותח הוא הכלי הגדול שמשליכין בו האבנים הגדולות להפיל החומות והבניינים החזקים ויהיה הענין בזה שכקש נחשבו לו אבני תותח:

    לרעש כידון. הוא קול תנועת הרומח כשמנענעין אותו להכות בו:

    אבן עזרא

    תותח אין ריע לו, והטעם: כמו נשק.

    לרעש כידון כי מנהג האוחז אותו להרעישנו.

22. (כב)תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי־טִיט

    מצודת דוד:חדודי חרש. סלעים חריפים דומים לחרסים חדים המה לו מתחת והוא שוכב עליהם ולא ירגיש בהם: ירפד. יציע לעצמו דבר חד מלא חריצים וישכב עליו כעל טיט והוא כפל ענין במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חדודי. מל׳ חד וחריף:

    חרש. כמו חרס בסמ״ך:

    ירפד. ענין הצעה למשכב כמו רפדתי יצועי (לעיל יז):

    חרוץ. מל׳ חריצים וחדודים כמו למורג חרוץ (ישעיה מא):

    עלי. כעלי ותחסר כ״ף הדמיון:

    רש"י

    תחתיו חדודי חרש. במקום חניתו יש זהרורי שמש כי סנפירים שלו אשר תחתיו בבטנו מאירות ומזריחות כשמש:

    חדודי. כמו חרב חדה שהיא שנונה צחה ומלובנה וע"ש כך קורא לזהרורי חדודי:

    חרש. שמש כמו האומר לחרס לא יזרח וגו' (לעיל ט) בטרם תבא החרס' (שופטים י״ד:י״ח):

    ירפד חרוץ עלי טיט. מלה כפולה ירפד חרוץ מוסב על חדודי חרס עלי טיט מוסב על תחתיתו במקום שהוא שם על החול זה טיט ריפודו מזריח כזהב חרוץ כעניין שנא' רפידתו זהב (שיר ג) חרוץ מין זהב כעניין שנא' מחרוץ תבואתה (משלי ג) טוב פריה מחרוץ ומפז (שם ח), ירפד ל' מצע ומשכב כמו רפידתו זהב (שיר ג):

    מלבי"ם

    תחתיו, על בטנו יש קשקשים קשים כחדודי חרש, עד שלכן ירפד חרוץ כשהמצע שתחתיו שהוא שוכב עליו הם דברים חרוצים וחדודים כחריצי הברזל, ידמה בעיניו כרובץ עלי טיט לח ואינו מרגיש בם כלל:

    רלב"ג

    חדודי חרש. סלעים חריפים דומים לחרשים חריפים ליבשם והנה ישכב עליהם ולא ירגיש בהם:

    ירפד. יציע וישכב עליו:

    חרוץ. הוא דבר חד כורת:

    אבן עזרא

    חדודי חרש הטעם תחתיו חרשים חדים ולא ירגיש בהם.

    ירפד יפרוש, כמו: רפידתו זהב והעניין יציע.

    חרוץ דבר כרות כמו אם חרוצים ימיו והטעם כפול.

    עלי טיט שיש תחת התהום.

23. (כג)יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה

    מצודת דוד:ירתיח. בהחום היוצא מן הבל פיו ירתיח עומק הים כסיר העומד אצל האש: כמרקחה. כמו שהרוכלים עושים המרקחות ממיני הבשמים מעורבים יחד כן יערבב כל אשר בים עם הרתיחה כי כן דרך תבשיל המרתיח להיות מעורב ומבולבל מן חוזק הרתיחה:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כסיר. כעין קדרה כמו סיר הבשר (שמות וז):

    מצולה. עומק הים כמו ותשליכני מצולה (יונה ב):

    כמרקחה. ענין ערבוב כמו רוקח מרקחת (שמות ל):

    רש"י

    ירתיח כסיר מצולה. כסיר קטן נפוח שמעל' מהרה רתיחו' תכופות ורצופות כן הוא מרתיח את המצולה שהיא גדול' ועמוק':

    ים ישים כמרקחה. כמרקחת ריקוח בשמים שהיא מעורה ומעורבת כמו כן ישים ויערב את הים כשהוא זז ממקומו:

    מלבי"ם

    ירתיח, גם אם יצוייר שיעלה אש היסודי מן התהום וירתיח את המצולה ששם שוכב הלויתן כסיר שהוא רותח ע"י האש, עד שישים את כל הים למרקחה, שעל ידי רותחת המים ידמה כל אשר בים למעשה רוקח ויגוע וימות, בכ"ז.

    רלב"ג

    מצולה. מן ירדו במצולות:

    כמרקחה. כסיר שיעשו בו המרקחת שהוא רותח:

    אבן עזרא

    ים ישים כמרקחה שירתיח בחזקה.

24. (כד)אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה

    מצודת דוד:אחריו. כשהוא שט בים ודוחה הוא את מי הים בדרך הלוכו ואחר כי ישוט להלאה יאיר נתיבתו ר״ל הנתיב שהלך בו נראה הוא פנוי ממים כי לרוב רחבו לא במהרה ישובו המים לכסות רוחב הנתיב: יחשוב תהום לשיבה. כי בדרך מהלכו נדחו המים ממקומו ומעט מן המים נשאר מתחת לו ומחשיב הוא את התהום בעיני הרואה לאיש שיבה כי המקום ההוא יהיה לבן כי כשהמים עמוקים נראה חשוך ושחור אבל כשאינם עמוקים נראה לבן א״כ במהלכו ימעיט גובה המים ומחשיב התהום בעיני הרואה לאיש שיבה במראה לבן:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נתיב. שביל ודרך:

    תהום. עומק הים:

    רש"י

    אחריו יאיר נתיב. כשהוא פורח ושט בים אחריו מאיר נתיב התהום שלפי שעה שהוא פורח ואין שם מים מחמת מרוצת פריחתו:

    יחשוב תהום לשיבה. תהום חשוב לפניו בחלשות ותשות:

    לשיבה. לחלשות של זקנה ושיבה:

    מלבי"ם

    אחריו, שיעור הכתוב יחשב תהום, אחריו יאיר נתיב לשיבה, ימליץ, שהתהום חושב בלבו, שגם אם הוא ירתיח את המצולה ע"י אשו הגדול, הלויתן לא ימות ע"י המהפכה הזאת, רק מן החשך הזה שיהיה בים, יאיר אחריו של הלויתן נתיב של אורה, עד שילך בנתיב האורה הזה אל השיבה, דהיינו לחיות לארך ימים עד זקנה ושיבה, והיא מליצה נפלאה שגם אם יהיה כליון כולל בים ע"י שהתהום יקיא את האש אשר בתוכו וירתיח את הים כולו, כ"ז לא יזיק לו מאומה כי הוא ינצל וילך לשיבה וזקנה:

    רלב"ג

    יחשוב תהום לשיבה. הנה הרואה יחשוב תהום לאיש

    אבן עזרא

    אחריו יאיר נתיב יעשה נתיב בים אחריו והוא מאיר, והטעם שהוא נראה: יחשוב תהום לשיבה, כי השיער לבן והטעם כפול.

25. (כה)אֵין־עַל־עָפָר מָשְׁלוֹ הֶעָשׂוּ לִבְלִי־חָת

    מצודת דוד:אין על עפר משלו. אין מי על עפר הארץ להיות נמשל ודומה לו אשר יהיה עשוי לבל יפחד ויחת משום דבר בעולם כאשר הוא לא יחת:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    העשו. כמו העשוי ביו״ד ור״ל אשר עשוי ודוגמתו הבאה ליעקב (בראשית מ״ו:כ״ו) ומשפטו אשר באה:

    חת. ענין פחד כמו ואל תחת (יהושע א):

    רש"י

    אין על עפר משלו. מ"ם חטף קמץ ופתרונו ממשלתו שאין בריה מושלת עליו והוא שם דבר מושל ושלטון וע"כ המ"ם מנוקדת בחטף קמ"ץ:

    העשו. כמו העשוי ולא ידעתי לו ריע ופתרונו העשוי בלי פחד ומחיתה שאינו מתיירא מן הבריות כמו שנאמר בסוס ישחק לפחד ולא ייחת (לעיל לט):

    מלבי"ם

    אין, עתה סיים את וכוחו, אומר אליו אם היה העשו לבלי חת, ר"ל אם כל היצור העשוי והנוצר, היה נוצר בענין שלא ימצא חת, היינו אימה ופחד, שיש ברואים גדולים שמפילים חתיתם על כל הברואים, אם לא היה חת בכל היצור העשוי, רק שהיו כולם ברואים חלושים, אז אין על עפר משלו, לא ימצא משלו של העושה והבורא עלי עפר, שעל מי ימשול אחר שכולם יהיו בריאות חלושות ותשי כח, אבל ע"י שהעשוי והנוצר יש בו חת ואימה, שהקטן ירא מן הגדול והחלש מן התקיף תגלה הממשלה העליונה, כי במה.

    אבן עזרא

    אין על עפר משלו והטעם: כי הנה יש לו ממשלה בים ולא ביבשה.

    העשו גבורי עולם כמהו בעולם שלא יחת. ויש אומרים: כי הוא חסר, כי השם עשהו שלא יחת:

26. (כו)אֵת־כָּל־גָּבֹהַּ יִרְאֶה הוּא מֶלֶךְ עַל־כָּל־בְּנֵי־שָׁחַץ

    מצודת דוד:את כל גבוה. עם שהוא במים מתחת לארץ מ״מ רואה הוא את כל הגבוה והחזק אשר על הארץ ועם כי יודע הוא מכל הבריות הנפלאות מ״מ לא יחת ממי והוא מלך וראש על כל אנשי גאוה כי הוא מתגאה על כל וכאומר הנה השמעתיך פלאי יציר כפי וממנו תשכיל גודל רוממתי (העולה מהמענה ההיא להשיב על תלונתו מדוע מכתו אנושה והוא את הטוב עשה כי ישיב אמרים לומר הנה לצדיק אמיתי יש כח הזרוע כמו לאל למשול במטה ובמעל ובחון נא אם תוכל לענוש החוטאים באמרי פיך אז אודה לך גם אני שצדיק גמור אתה אבל מה בכך שאתה משבח עצמך ואם לא כן הוא כ״א היית צדיק אמיתי הנה לא קצרה ידי מלשלם גמול אף אין מי ימחה בידי ויספר מפלאי שור הבר ומפלאי הלויתן להכיר מהם גדולת המקום שאין מי יוכל למחות בידו מלשלם גמול ועם כי אין חוב מוטל עליו לשלם גמול כי כבר גמל הטובה טרם עשה המצוה מ״מ עוד ישלם גמול בחסדו וכ״כ היה גומל טוב לאיוב אם היה צדיק בתכלית ובשלימות רב):

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בני שחץ. אנשי גאוה כמו לא הדריכוהו בני שחץ (לעיל כח):

    רש"י

    את כל גבוה יראה. כל הגבוהים שבעולם הוא רואה תחתיו וכן הוא מנהג העול' אשר אותו העומד למעלה רואה את התחתון יותר ממה שרואה התחתון ואין לתחתון גבורה ונצחון נגד העליון ולויתן זה רואה את כל הגבורים לומר שאין להם גבורה כנגדו:

    הוא מלך על כל בני שחץ. מלה כפולה על כל גאוה יראה והוא מלך על כל בני שחץ בני גסות הרוח שבראתי בעולמי שאין להם כנגדו ממשלה ושרר' והאיך נשאך לבך לשאת ראש לפני להתוכח נגדי כי הנני עושה את כל הנפלאות האלה:

    מלבי"ם

    שאת כל גבוה יראה. במה שיש ברואים גדולים וגבוהים על חבריהם, והוא יראה וישגיח על כל גבוה, להפיל אימתו עליו, ולהשגיח בל ישחית את כל המינים החלשים, שכ"ז ע"י ההשגחה העליונה והוא גבוה על גבוהים ותקיף על תקיפים, עי"ז הוא מלך על כל בני שחץ, שזה מכבוד המלוכה אם מולך על גבורים ואדירים, וכולם מתפחדים ממנו ויראים מכבודו והשגחתו:

    אבן עזרא

    את כל גבוה יראה מרוב ארכו כאשר יגביה ראשו על המים.

    בני שחץ מלה מפורדת והפירוש: כל נולד במים.