איוב פרק כ״ט

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר

   מצודת דוד:ויוסף. בראותו כי עד כה אין מי יענה לו הוסיף עוד להרים קול בדברי משל ואמר דבריו והמשל הוא בהלו נרו וגו׳ ורבים כמוהו:

   עוד פירושים על פסוק א: רלב"ג

   רלב"ג

   ביאור מלות המענה ויוסף איוב שאת משלו ויאמר:

2. (ב)מִי־יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי־קֶדֶם כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי

   מצודת דוד:מי יתנני. מי יתן אותי להיות עתה כמו שהייתי בהחדשים הקודמים כמו הימים אשר שמרני אלוהי:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   (מענה איוב): מי יתנני כירחי קדם. כימים קדמונים שהייתי בגדולתי:

   מלבי"ם

   מי יתנני כירחי קדם, בעת שהיה מוצלח ואלהים שמר אותו מרע:

3. (ג)בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ

   מצודת דוד:בהלו נרו. כשזרחה אור השפעתו על ראשי וכשהיה חשך בעולם הלכתי אני לאור הנשפע עלי מאת המקום:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בהלו. ענין הארה וזריחה כמו עד ירח ולא יאהיל (לעיל כה):

   רש"י

   בהלו נרו. לשון אור ושמחה:

   לאורו. הייתי הולך בכל חשך וצרה שהיתה באה לעולם לי היה אור:

   מלבי"ם

   בהלו, ספר כל פרטי הצלחותיו,

   • א) ההצלחה הנפשיית, וממשיל זה כנר אלוה שהיה מאיר על ראשו להשפיע עליו חכמה ודעת, עד שלאור הזה היה יכול לילך גם בחשך, כי אינו אור הפועל על החוש רק המאיר בנפשו, נר אלהים החופש חדרי בטן:

   רלב"ג

   בהלו נרו כאשר היה מאיר נרו:

   אבן עזרא

   לאורו אלך בחשך.

4. (ד)כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי

   מצודת דוד:כאשר. מוסב על מי יתנני לומר מי יתן אותי להיות כאשר הייתי בימי קדמותי בעת התאספו כולם אל אהלי להמתיק סוד בדבר מצות אלוה:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חרפי. קדמותי ובדרז״ל חרפי ואפלי (נדה סה):

   בסוד. ענין עצה על כי נעשה בסוד, או שהעצה למעשה היא כיסוד לבנין:

   עלי אהלי. אל אהלי:

   רש"י

   בימי חרפי. בימי קדמותי לשון ארמי הוא חרפי ואפלי:

   בסוד אלוה עלי אהלי. כשהיו כשרי הדור באים לאהלי להווסד בדברי הקב"ה בתורה ובגדר סייג לשעה:

   מלבי"ם

   כאשר,

   • ב) הצלחת הגוף מהבריאות, כאשר הייתי בימי חרפי, שהוא בימי הנערות, בסוד אלוה עלי אהלי, שכחותיו הטבעיים והחיונית שהם מונהגים מסוד ה' ועצתו והשפעתו וחברת כחות אלהים, היו פועלים בכח באהל גופו עד שהיה בריא אולם:

   רלב"ג

   חרפי. נערותי והוא מענין חורף כי אז יחל זמן הזריעה:

   אבן עזרא

   חרפי גדולתי בלי דומה, כי אם לפי העניין. ויש אומרים: שהוא מן: בחרפם בפלשתים שערכו מלחמה. ויש אומרים: שהוא מן חורף, ששם יחל הזרע.

5. (ה)בְּעוֹד שַׁדַּי עִמָּדִי סְבִיבוֹתַי נְעָרָי

   מצודת דוד:בעוד. בעת היה עוד שדי עמדי להטיב לי ונערי היו סביבותי לשמש אותי:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   נערי. משרתי:

   מלבי"ם

   בעוד,

   • ג) הצלחת הבנים, בעוד שהיה שדי עמדי ונערי שהם בני היו סביבותי:

6. (ו)בִּרְחֹץ הֲלִיכַי בְּחֵמָה וְצוּר יָצוּק עִמָּדִי פַּלְגֵי־שָׁמֶן

   מצודת דוד:ברחוץ. בעת רחצו מקומות מהלכי בחמאה והוא מדרך גוזמא והפלגה ולומר כ״כ גדולה השפע עד כי היה החמאה נשפך בארץ ואין מי מאסף כי בוז יבוזו לו מרוב כל: וצור. הצור אשר היה עמדי היה יוצק ושופך נחלי שמן והוא משל על מרבית השפע וגודל ההצלחה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בחמה. כמו בחמאה והוא שומן החלב:

   רש"י

   הליכי. רגלי:

   בחמה. כמו בחמאה:

   וצור יצוק עמדי פלגי שמן. כלומר נחת רוח וכל תאות לב הנוחים כנחלי שמן:

   יצוק. כמו ויצקת:

   מלבי"ם

   ברחוץ,

   • ד) הצלחת הקנינים בעת שרחצתי את מהלכי בחמאה עד שהיה הדרך חלק לעבור בו, וגם צור יצוק עמדי פלגי שמן, מן הצור החזק כשהיה עמדי, יצקו ממנו פלגי שמן, ר"ל שגם דברים הבלתי מוכנים להרויח ולהתעשר מהם כמו שהצור אינו מוכן שיצא ממנו משקה, בכל זה נהפכו עמדי להצלחה ולפלגי שמן ועושר רב:

   רלב"ג

   בחמה. בחמאה:

   יצוק. יהיו נובעים ממנו:

   אבן עזרא

   בחמה חסר אל"ף והוא בחמאה, כמו בית שן ובמקום אחר בית שאן וזה על דרך משל.

7. (ז)בְּצֵאתִי שַׁעַר עֲלֵי־קָרֶת בָּרְחוֹב אָכִין מוֹשָׁבִי

   מצודת דוד:בצאתי. בעת יצאתי אל השער אצל העיר לשבת במושב הזקנים שדרכם לשבת בשער העיר כמ״ש אל זקני העיר השערה (דברים כ״ב:ט״ו): ברחוב. בעת הכנתי מושבי ברחוב העיר:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עלי קרת. אצל הקריה והעיר:

   רש"י

   קרת. תקרה גבוה מוכנת ככסא לשבת לזקני העיר:

   ברחוב וגו'. וכאשר ברחוב הייתי מכין מושבי:

   מלבי"ם

   בצאתי,

   • ה) הכבוד שהיה לי בעת שיצאתי לשער ששם מושב הזקנים ומקום המשפט ואכין מושבי ברחוב בין האנשים, אז.

   רלב"ג

   שער עלי קרת. בשער העיר אל הקריה ר"ל על העיר:

   אבן עזרא

   עלי קרת שער הקריה.

8. (ח)רָאוּנִי נְעָרִים וְנֶחְבָּאוּ וִישִׁישִׁים קָמוּ עָמָדוּ

   מצודת דוד:ראוני. כאשר ראו אותי הנערים אז נחבאו לבשתם להתראות לפני: קמו עמדו. קמו מפני ונשארה עומדים ולא מלאה לבם לשבת עמדי:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ונחבאו. הסתירו עצמם:

   רש"י

   היו נערים. אים אותי ונחבאים וישישים עמדו מפני:

   מלבי"ם

   ראוני נערים ונחבאו מיראת כבודי, והישישים שדרך לקום מפניהם היה בהפך שהם קמו מפני, ולא שקמו לפי שעה, רק עמדו נשארו עומדים:

9. (ט)שָׂרִים עָצְרוּ בְמִלִּים וְכַף יָשִׂימוּ לְפִיהֶם

   מצודת דוד:עצרו. מנעו בדברים ולא השלימו אמריהם בעבור בואו וסתמו פיהם בכפם ולא דברו עוד:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   עצרו. מנעו כמו ועצור במלין (לעיל ד):

   וכף. כף היד:

   רש"י

   שרים עצרו במילים. ומצפים שאפתח אני תחלה:

   מלבי"ם

   שרים שדרכם לדבר ולצוות ולפקד, הם עצרו במלים נגדי, שאני הייתי הפוקד במקומם:

10. (י)קוֹל־נְגִידִים נֶחְבָּאוּ וּלְשׁוֹנָם לְחִכָּם דָּבֵקָה

    מצודת דוד:נחבאו. נסתרה קולם ולא היה נשמע וכאלו דבקה לשונם אל חכם לבל יוכלו לדבר:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    לחכם. מל׳ חיך:

    מלבי"ם

    קול הנגידים שדרכם להתפאר בעשרם ובמעלתם, נחבאו בקולם מפני:

    רלב"ג

    קול נגידים נחבאו. גם הנגידים שתקו לבשתם ממני:

11. (יא)כִּי אֹזֶן שָׁמְעָה וַתְּאַשְּׁרֵנִי וְעַיִן רָאֲתָה וַתְּעִידֵנִי

    מצודת דוד:כי אוזן. וכל זה בא לי בעבור יושר דרכי כי האוזן אשר שמעה כשרון מפעלי היתה משבחת אותי והעין אשר ראתה מיטב דרכי היתה מעידה על צדקתי:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ותאשרני. ענין שבח והלול כמו אשרי האיש (תהלים א):

    רש"י

    כי אזן. אשר שמעה מלתי ותאשרני:

    ועין ראתה. בכל מקום בגודלי וכושר מידתי:

    מלבי"ם

    כי אזן ששמעה שמעי ותאשרני, חשבה אותי למאושר באושר הנפשי, ולא לבד השומע מרחוק שלפעמים יגזם השומע יותר ממה שהוא באמת. כי גם עין אשר ראתה תעידני, העידה שאמת הדבר אשר שמעו, כמ"ש ולא האמנתי לדברים עד אשר באתי ותראינה עיני (מלכים א י׳:ז׳) ור"ל שהייתי מוצלח וגם ראוי אל ההצלחה מצד מעשי, שזה עיקר ההצלחה אם ראוי אליה:

    רלב"ג

    ועין ראתה ותעידני. העין אשר ראתה היתה מגדלת ומנשאת אותי ויהיה ותעידני מענין עד לאומים או יהיה פירו' שהעין אשר ראתה אותי העידה על צדקתי ותם לבבי:

12. (יב)כִּי־אֲמַלֵּט עָנִי מְשַׁוֵּעַ וְיָתוֹם וְלֹא־עֹזֵר לוֹ

    מצודת דוד:כי אמלט. כי דרכי היה אשר אמלט בכל עת את העני מצעקתו אשר יצעק מפני נוגשיו ואף את היתום ואף את כל מי שאין לו עוזר שחלפה עזרתו מקושי המזל את כולם הייתי ממלט:

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    כי, הנה הזקנים מוכנים לעצה ולעשות משפט, והשרים ליסר עושי עול, והנגידים לעשות צדקה וחסד, מבאר כי לו היה היתרון על כולם בכל אלה, אני אמלט את העני ואת היתום המשוע, דהיינו הצועק לישועה ואין עוזר לו אמלטהו אנכי:

13. (יג)בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִן

    מצודת דוד:ברכת אובד. באה עלי ברכת האיש האובד בעניו כי חננתיו והוא ברך אותו: ארנן. העמדתי ברינה ושמחה כי הטבתי חסדי עמה:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ברכת אובד. אדם מת בעונו ונטרד:

    עלי תבא. כי הייתי זן את בניו ואת אשתו ורבותינו אמרו שהיה גוזל שדה יתומים ומשביחה ומחזירה להם ופשטיה דקרא אינו נראה כך שאין קרוי אובד אלא דבר שהוא עצמו אובד כמו ככלי אובד (תהילים ל״א:י״ג) וכן תעיתי כשה אובד (שם קיט) צאן אובדות (ירמיה כ):

    ולב אלמנה ארנין. שהיה מטיל שמו על אלמנות לאמר קרובתי היא או אני אשיאנה כדי שיקפצו עליה תובעים:

    מלבי"ם

    ברכת האובד מן העולם ברכתו תבא אלי, כי אני ארנין לב אלמנתו לתת לאשתו ויתומיו הנעזבים טרף חקם:

    רלב"ג

    ארנין. אעמיד בשמחה וברננה:

    מתלעות. הם השינים אשר יטרפו בהם הבעלי חיים בעלי המתלעות והנה אמר זה דרך משל להורות כי הוא היה מכניע הרשע ומכריחו להשיב מה שהיה חומס:

14. (יד)צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי כִּמְעִיל וְצָנִיף מִשְׁפָּטִי

    מצודת דוד:צדק לבשתי. מרבה הייתי בצדק עד כי הייתי מעוטף בה: וילבשני. הצדק עצמה באה אלי להלביש אותי ר״ל כ״כ הייתי רגיל בצדק עד שבכל עת באו אלי עניים מרודים לחננם כי כן דרך העניים לחלות פני איש מתן: כמעיל. כמו המעיל שהוא לבוש העליון וכמו המצנפת הנתונה על הראש ממעל אשר בעבור זה מדרכם להיות זכים ונקיים כן היתה משפטי זכה ונקיה מבלי הטיה מה:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    צדק לבשתי וילבשני. רדפתי אחרי הצדק והוא נמצא לי כמעיל וצניף שהם תכשיטים נאים כן היה משפטי נאה וטהור:

    מלבי"ם

    צדק, את הצדק לבשתי כלבוש, והמשפט היה לי כמעיל וצניף. והנה הצדק הוא מה שיעשה לפנים משורת הדין, שזה היה מיוחד לו לבדו, וע"כ ממשילו ללבוש שהוא הבגד התחתון, והמשפט הוא מה שיעשה כפי שורת הדין, וזה היה ענין כולל במעיל וצניף שלובשים אותם מלמעלה,

    אבן עזרא

    כמעיל שהוא על הבגדים נראה לעין. וכן הצניף כן היה משפטי.

15. (טו)עֵינַיִם הָיִיתִי לַעִוֵּר וְרַגְלַיִם לַפִּסֵּחַ אָנִי

    מצודת דוד:עינים וגו׳. ר״ל מי שהיה עור או פסח ולא היה יכול לעשות צרכיו בעבור זה אני הייתי עושה לו והרי הוא כאלו הייתי לו לעינים ורגלים:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    לפסח. חגר ברגליו:

    מלבי"ם

    עינים הייתי לעור ורגלים הייתי לפסח, ומוסיף שלא הייתי עושה כמי שמרכיב חגר על גבי סומא שישמשו זא"ז, רק רגלים לפסח הייתי אני לבדי, דהיינו שנתן מעות לכ"א בפ"ע, והמליצה שהיה נותן עצות למי שהוא עור בדבר:

16. (טז)אָב אָנֹכִי לָאֶבְיוֹנִים וְרִב לֹא־יָדַעְתִּי אֶחְקְרֵהוּ

    מצודת דוד:אב אנכי. הייתי לאביונים כאב להושיעם מכף חומסיהם: וריב וגו׳. כאשר לא ידעתי אמיתת דבר הריב הייתי חוקר לדעתם:

    עוד פירושים על פסוק טז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    אב אנכי לאביונים, שאין להם מאומה, וריב של איש אשר לא ידעתיו אחקרהו לראות אם הוא צדיק בריבו, ואז.

17. (יז)וָאֲשַׁבְּרָה מְתַלְּעוֹת עַוָּל וּמִשִּׁנָּיו אַשְׁלִיךְ טָרֶף

    מצודת דוד:ואשברה. שברתי שיני העול אשר יאכל בהם את האביונים והוצאתי את הטרף מבין שיניו ר״ל התשתי כחם והוצאתי את הגזלה מתחת ידם:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מתלעות. הוא הפוך מן מלתעות כפירים (שם כח) והם השינים הגסות:

    מלבי"ם

    ואשברה מתלעות עול שבם יאכל את הטרף, והטרף הנמצא בין שיניו אשליכהו משניו ואחזרהו לבעלים, והטרף שכבר אכל אשבר מתלעותיו, ר"ל אעניש אותו על השוד והעושק:

18. (יח)וָאֹמַר עִם־קִנִּי אֶגְוָע וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים

    מצודת דוד:ואומר. בעבור יושר דרכי אמרתי כאשר אגוע ואמות אהיה עם קני ר״ל לא תחרב ביתי עד כי אמות אף אמרתי אשר ארבה ימים כמספר חול הים והוא מל׳ גוזמא:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    קני. מדורי והוא מושאל מל׳ קן צפור (דברים כב):

    רש"י

    ואומר עם קני אגוע. בשביל כושר מדתי הייתי אומר בלבי כשאמות יהיה קני וביתי נכון עמי:

    וכחול ארבה ימים. עוף ושמו חול ולא נקנסה עליו מיתה שלא טעם מעץ הדעת ולבסוף אלף שנה מתחד' וחוזר לנערותו:

    מלבי"ם

    ואומר, עפ"ז אמרתי שהצלחתי תמשך לעולם, בין הצלחת ביתו וקניניו שחשבתי שקני תתקיים כל ימי חיי עד שאגוע עם קני, ושחיי יהיו ארוכים כחיי העוף ששמו חול, כי ראיתי שאין שום סבה שישקע שמש הצלחתי, כי

19. (יט)שָׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי־מָיִם וְטַל יָלִין בִּקְצִירִי

    מצודת דוד:שרשי פתוח. שרשי יהיה פתוח אל המים ויהיה רטוב ומלוחלח והטל יתמיד בענפי, ר״ל חשבתי שלא תסור הצלחתי:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ילין. ענין התמדה כמו תלן עיני (לעיל יז):

    בקצירי. בענפי כמו ועשה קציר (לעיל יד):

    רש"י

    שרשי פתוח וגו'. כל זה הייתי אומר בלבי שלא יבש שרשי ולא ימות קצירי כמו ועשה קציר (לעיל יד) והן יונקות ענפים רכים של אילן, ואמרתי:

    מלבי"ם

    שרשי פתוח אלי מים, אשר לא ייבש ליחותו, ר"ל בריאת גופו היה חזק מאד, וטל ילין בקצירי וענפי מלמעלה, ר"ל שלום בניו וב"ב וקניניו:

    רלב"ג

    בקצירי. בענפי:

    אבן עזרא

    בקצירי סעיפי כמו תשלח קציריה עד ים.

20. (כ)כְּבוֹדִי חָדָשׁ עִמָּדִי וְקַשְׁתִּי בְּיָדִי תַחֲלִיף

    מצודת דוד:כבודי. הכבוד אשר עמדי חתחדש בכל עת: וקשתי. החוזק והתוקף אשר בידי היא תחליף את כבודי כי בעבורה יחליפו לי כל העם בכל פעם כבוד חדש:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    שכבודי. יתחדש עמדי תמיד:

    וקשתי. ואיתני תחליף תמיד לטובה:

    מלבי"ם

    כבודי חדש עמדי, ר"ל שכבודי היה מתחדש תמיד, שתחת שתחלה היו מכבדים אותי מפני היראה, היה אח"כ מצד האהבה ומצד שראו שאני ראוי לכבוד. עד שכבודי לא היה רק כבוד הסכמיי ע"י העם המכבדים אותי, רק שהיה עמדי, מצד עצמי ומעלתי, עד שקשתי אשר היה בידי תחליף, שלא הוצרכתי עוד לקשת מלחמה, כי כולם שמעו לקולי מצד האהבה ומצד מעלתי:

    רלב"ג

    וקשתי. וכחי וגבורתי:

    תחליף. תתחדש:

    אבן עזרא

    וקשתי בידי תחליף יש אומרים: כי אחליפנו מיד אל יד ולא תסור ממני. ויש אומרים: תחלוף, כמו: כל בני חלוף שהייתי מורה בה חצי ולא אחטיא. ואחרים אומרים: כי אני בידי הייתי מחליף הקשת ולא הוצרכתי לאחר. ויש אומרים: בידי תחליף ולא תכרת בכח ידי.

21. (כא)לִי־שָׁמְעוּ וְיִחֵלּוּ וְיִדְּמוּ לְמוֹ עֲצָתִי

    מצודת דוד:לי שמעו. כ״כ חזקה ידי עליהם עד אשר שמעו לי לכל אמרי וטרם דברי היו מייחלים ומתאוים שאדבר דברי: וידמו. והמה שתקו אל עצתי ולא ערבה לבם להשיב אמרים עליה:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    וידמו. ושתקו כמו וידום אהרן (ויקרא י):

    למו עצתי. אל עצתי:

    רש"י

    לי שמעו ויחלו. השומעים דברי היו מיחלים שיתקיימו והיו מתקיימות כי מסורת חכמה היה בידי:

    מלבי"ם

    לי, ובאר הסימנים שבם יוכר שלא היה הכנעתם לפניו מפני היראה, רק מפני האהבה ורוממות מעלתו, וזה מצד ארבעה סימנים,

    • א) שהנכנע מפני היראה לא ישתדל שהשר יצוהו ויפקידהו, רק שומע לפקודתו מפני ההכרח לבד, אבל הם לי שמעו ויחלו שהיו מקוים לשמוע דברי, וידמו למו עצתי שהיו באים עליו ומבקשים עצתו,

    • ב) שהנכנע מפני היראה אם יוכל לשנות את דבריו בסתר ישנה אותם, אבל הם.

    רלב"ג

    ויחלו. וימתינו ויקוו:

    וידמו. וישתקו:

22. (כב)אַחֲרֵי דְבָרִי לֹא יִשְׁנוּ וְעָלֵימוֹ תִּטֹּף מִלָּתִי

    מצודת דוד:אחרי דברי. אחר שדברתי את דברי לא השתדלו לקחת עצה פעם שנית אל הדבר ההיא: ועלימו. אמרי פי היה מדובר ביניהם כי יספרום זה לזה על כי למאד יחבבו אמרי:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ישנו. מלשון שנוי:

    תטוף. ענין הזלה והוא מושאל לדבור וכן אל תטיפו יטיפון (מיכה ב׳:ו׳):

    רש"י

    תטוף מלתי. ל' נבואה וכן לא תטיף על בית ישחק (עמוס ז׳:ט״ז) כלומר כנבואה היה דברי:

    מלבי"ם

    אחרי דברי לא ישנו,

    • ג) שהנכנע מפני היראה לא יעשה רק הציווי המוכרחת לא שישים לב לאיכות הצווי ונוסחה לשמור מלותיה המוסריים ומליצותיה הממשיכים את הלב, כי לבו רחוק מן הדבר, אבל הם גם עת עלימו תטוף מלתי להגיד להם דברי מוסר וחכמה, אז.

    רלב"ג

    לא ישנו. לא ישתדלו לקחת עצה אחרת:

    תטוף מלתי. תזל אמרתי והטעם שישאלו קצתם לקצת מה אמר איוב ויאמרו קצתם לקצת מאמרי:

    אבן עזרא

    לא ישנו מן פעם שנית:

    ועלימו תטוף תזל כטל.

23. (כג)וְיִחֲלוּ כַמָּטָר לִי וּפִיהֶם פָּעֲרוּ לְמַלְקוֹשׁ

    מצודת דוד:ויחלו. היו מייחלים ומקוים לשמוע אמרי כאשר יקוו אנשים למטר השמים ולאחר זמן באיחור רב פתחו פיהם לדבר דבריהם כי המתינו עד אשר אדבר אני כל דברי תחילה:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    פערו. פתחו כמו פערו עלי בפיהם (לעיל טז):

    למלקוש. ענין איחור וכן וכרם רשע ילקשו (לעיל כד) וכן יקרא גשם המאוחר מלקוש:

    רש"י

    למלקוש. לזמן ארוך היו מדברים כי רוב שעותיהם שתיקה שהיו תאיבים לשמוע דברי:

    מלבי"ם

    ויחלו כמטר לי, כמו שהצמחים שואפים למטר שהוא חייהם, וגם אם חזרתי שנית להוכיחם היו דומים כצמחים אשר פיהם פערו למלקוש לקבל בצמאון גם המטר היורד באחרונה:

    רלב"ג

    ופיהם פערו למלקוש. ופיהם פתחו לשאול עצתי כמו שיקוה אדם למלקוש ויבקשנו:

    אבן עזרא

    ויחלו מן יחל ישראל.

24. (כד)אֶשְׂחַק אֲלֵהֶם לֹא יַאֲמִינוּ וְאוֹר פָּנַי לֹא יַפִּילוּן

    מצודת דוד:אשחק. כאשר הייתי משחק אליהם לא האמינו בעצמם שאני שוחק אליהם כי היה הדבר זר להם לגודל חשיבותי: ואור פני. ועם כי שחקתי אליהם עם כ״ז לא היו מגרעין ומחסרין זוהר פני להגיס דעתם עמדי להקל בכבודי להכות מאור פני:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יפילון. ענין גרעון ופחיתות כמו נופל אנכי מכם (לעיל יב):

    רש"י

    לא יאמינו. שאני משחק עמהם מפני חשיבותי:

    ואור פני לא יפילון. היו יראים להתקרב אלי ולהגיס לבם בי:

    מלבי"ם

    אשחק,

    • ד) שגם בעת שאשחק אליהם להראות להם פנים שוחקות, לא יאמינו ולא יפילו אור פני, שבכ"ז היו עומדים ביראה כאלו איני שוחק כלל, ואור פני היה מפיל עליהם יראת הרוממות:

    רלב"ג

    לא יפילון. לא יחסרו אור פני ר"ל שלא יקלו בי מפני שחקי אליהם ולא תסו' יראתי מעל פניהם:

    אבן עזרא

    ואור פני לא יפילון ידוע כי השחוק יסיר אור פני המושל ואני הייתי משחק ומרוב פחדם לא היו מאמינים, כי אשחק ולא יפילו אור פני.

25. (כה)אֶבֲחַר דַּרְכָּם וְאֵשֵׁב רֹאשׁ וְאֶשְׁכּוֹן כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד כַּאֲשֶׁר אֲבֵלִים יְנַחֵם

    מצודת דוד:אבחר. אני הייתי בוחר דרכם אשר ילכו בה וישבתי בראש כולם ושכנתי ביניהם במקום המעולה כאשר ישכון המלך בתוך הגדוד: כאשר אבלים ינחם. הייתי להם כאיש אשר ינחם את האבלי׳ ר״ל כמו שכולם יתנו לב לשמוע דברי המנחם להסיר מעליהם את היגון כן כולם נתנו לב לשמוע אמרי וחוזר לראשית אמריו לומר בעבור גודל חזקת היד כזה הבאה מיושר לכת ומחיבה יתירה הנה חשבתי שהיא תחליף כבודי לתת לי כבוד חדש בכל פעם:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    אבחר דרכם. כל דרכיהם ועצתם אני הייתי בוחר להם שהיו שואלים לי איזה דרך נלך ומה נעשה:

    ואשב ראש. אם היו מסובים אני הייתי מסב בראש המסובים:

    מלבי"ם

    אבחר, עד שלא הוצרכתי כלל להבדל מדרכי העם ומנהגיהם כאשר יעשו השרים כדי להפיל יראתם על העם, רק בחרתי דרכם להתנהג כאחד העם, ובכ"ז אשב ראש תמיד, עד שהייתי דומה מצד אחד כמלך בגדוד המושל ופוקד, ומצד אחר הייתי דומה כאשר אבלים ינחם, שהוא יושב ג"כ בראש לא מצד השררה רק מצד שהוא מטיף דברי מוסר ותנחומין ודברי לקח טוב:

    אבן עזרא

    אבחר דרכם למעלה מדרכם כחכם שינחם אבלים. ולמה יראו לי עתה כח ידיהם והם חסרי כח.