איוב פרק כ״ב

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּמָנִי וַיֹּאמַר

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   פתיחה למענה הארבעה עשר מענה אליפז

   אחרי אשר ערכו שתיים מערכות, שש המערכת, בין על שאלת מפני מה יש צדיק ורע לו, בין על שאלת מפני מה יש רשע וטוב לו, והמתפלסף ניצח את כולם בתשובותיו בחרבו ובקשתו, התאמץ אליפז שנית ויכונן חציו על יתר להשיב מלחמה שערה במענה ערוכה לשתי השאלות, ויוציא מליבו שיטה חדשה, בטוב טעם ודעת, והוא, שהיה זה בחכמה ובכוונה מיוחדת מאת האלהים שלא לשלם גמול הצדיקים ועונש הרשעים תיכף בעולם הזה, כדי שתהיה העבודה שלימה לשם ה' בלבד, שלא מאהבת הגמול ומיראת העונש.

   שאחר שעיקר הרצון בעבודה הוא אם יעשה האדם את הטוב בעבור הטוב בעצמו, ובעבור החוק התבוניי היוצא מאת המחוקק העליון, ואך למען שמו הגדול בלבד, לא כן אם יעשה מעשיו בעבור השכר או מיראת העונש, אז אינו עובד את ה' רק את עצמו, ולא זאת העבודה הרצויה אצל ה', ואם היה נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה, והיה משלם עונש הרשע תיכף, לא היה איש ערב את ליבו לעשות רע, מיראתו את העונש הבא בעקב המעשה, וכן היו כולם משתדלים לעשות טוב מידעם את השכר אשר ישולם תיכף לעושהו, ולא היה המעשה לשם ה', וגם לא היה אז עניין לשכר ועונש, אחר שהיו אז מוכרחים במעשיהם מיראת העונש ותקוות גמול, ולא היה עניין הבחירה והניסיון אשר הוא תכלית כוונת ה' בבריאת האדם, שיצר הלב יסיתהו לעשות רע, ויהיה חפשי בנפשו לעשותו, ובכל זאת ימנע ויסור מרע מכבוד ה' וממצוותיו, ועל כן את העולם נתן בליבם מבלי אשר ימצא האדם את המעשה אשר יעשה האלהים, לא משכר הצדיקים ולא מעונש הרשעים, ויימצאו עושי רשע מצליחים ורשעים ישתבחו בעיר אשר כן עשו, וגם השגחת ה' מכוסה ונעלמה מעיני רוב בני האדם, ויצר המינות יתעה את השכל להכחיש את ההשגחה ולומר שעולם כמנהגו נוהג, ושהכל על־פי התולדה והטבע והמערכה, ושרם ה' על השמיים כבודו ולא ישגיח בשפלים, וכדומה מטענת המכחישים, וכולם מביאים ראיה מרוע הסדר וההנהגה, שהצדיקים מעונים והרשעים מצליחים.

   וזה הוא המבחן והניסיון לדעת בין עובד אלהים באמת ובתמים ובין אשר לא עבדו לשמו, שהעובד האלהים שלא על מנת לקבל פרס, צדיק באמונתו יחיה וממקומו לא ימוש, ואז יקבל שכרו בעולם הגמול, שכר נפשי נצחי בעדן הצחצחות, כי נבחן ונמצא שלם, וגם לצים נכונו שפטים בעולם הנפשות, והאלהים יביא במשפט על כל נעלם, אל אמונה ואין עוול, והכל במשפט, וכל מעשהו באמונה, ובזה העמיד ויכונן את שיטתו הקדומה:

   • בין מה שכתב בטעם ייסורי הצדיקים, שהוא לשלם להם בעולם הזה על חטא קל אשר עשו כדי לזכותם בעולם הבא,

   • ובין על הצלחת הרשעים, שבכל זה אין הצלחתם שלמה כי ליבם מלא פחד מעונשם המעותד להם, הגם שלרוב יבוא להם בעולם הנפשות, ליבם ינבא להם רע.

   וגם בזה הצדיק מה שהוכיח את איוב בראש מענהו הראשון, כמו שאמר (איוב ד ו): הלא יראתך כסלתך, שעיקר העבודה הנרצה היא שלא תהיה מתקוות גמול ויראת עונש, שבזה חטא איוב, ולכן מעדו אשוריו, ולכן שפך עליו ה' את חמתו.

   ועל כל תשובות איוב על דבריו הקודמים תכסה התשובה הזאת, שהיה זה מוכרח לצורך ההנהגה עם בעלי הבחירה, ועם המבחן לדעת מעשה עבודתם אם היא שלימה ותמימה לשם ה' ואהבתו לבד.

   רלב"ג

   ביאור מלות המענה ויען אליפז התימני ויאמר:

2. (ב)הַלְאֵל יִסְכָּן־גָּבֶר כִּי־יִסְכֹּן עָלֵימוֹ מַשְׂכִּיל

   מצודת דוד:הלאל. וכי לאל יועיל ויהנה הגבר בצדקו אלא המשכיל יועיל ויהנה אל עצמו ובהיות כן מה לו להשיב לך בכדי שתעמוד בצדקתך הלא מה לו בזה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יסכן. ענין תועלת והנאה כמו הוכח בדבר לא יסכון (לעיל טו):

   רש"י

   (מענה אליפז): הלאל יסכן גבר. הלצורך ולהנאת היוצר יועיל גבר ויהנה כאשר ילמד דעת אל הבריות וחכמה, יסכן הראשון לשון הנייה כמו ותהי לו סוכנת (מלכים א א׳:ב׳) והשני לשון למוד כמו ההסכן הסכנתי (במדבר כ״ב:ל׳) וגם הראשון יתכן להיות נפתר לשון למוד הלטובת היוצר ולצרכו ילמד גבר כאשר ילמד השכל:

   מלבי"ם

   הלאל, אומר לו שלא היה אפשר שה' ישלם להצדיק את שכרו ולהרשע את ענשו תיכף בעוה"ז, שא"כ לא היו עובדים את ה' לשמו רק ע"מ לקבל גמול, וכן היו נמנעים מלעשות רע רק מיראת העונש, ועבודה זו מאהבת גמול או מיראת עונש אינה רצויה בעיני ה', וז"ש הלאל יסכן גבר, וכי יקבל ה' הנאה מעבודת האדם, אם יסכן עלימו משכיל, אם ישכילהו ה' ויבינהו תועלת העבודה, ע"י שהיה רואה שמקבל תיכף שכר ועונש, בזה לא היה ה' מקבל נחת מן העבודה, ומפרש.

   רלב"ג

   יסכון יועיל:

   אבן עזרא

   הלאל יסכן גבר יועיל כמו הוכח בדבר לא יסכון. ויש אומרים: ישען ועניינו הישען האדם במעשיו על המקום, או ישען אדם משכיל על המקום ועל הגבר, רק כפי מעשיו. והקרוב שהוא כמו יוכיח. וקרוב ממנו הסכן נא עמו ושלם. והעניין הלאל יוכיח גבר, או יוכיח בין שניהם משכיל.

3. (ג)הַחֵפֶץ לְשַׁדַּי כִּי תִצְדָּק וְאִם־בֶּצַע כִּי־תַתֵּם דְּרָכֶיךָ

   מצודת דוד:החפץ. וכי מה צורך בא לשדי אם תהיה צדיק וכי בצע כסף בא לו אם תלך בדרך תם וכפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   החפץ. ענין צורך כמו אם כלי אין חפץ בו (ירמיהו כ״ב:כ״ח):

   בצע. ענין הנאת ממון כמו מה בצע כי נהרוג את אחינו (בראשית לו):

   רש"י

   החפץ לשדי. כמו כי מה חפצו בביתו אחריו (לעיל כא) ההנאה וחשש לו אם תצדיק מעשיך בהתווכח לפניו שיבא עמך להתווכח בדבריך:

   ואם בצע. ממון לו אם תתם דרכיך:

   מלבי"ם

   החפץ לשדי כי תצדק אם תקבל בצע ע"י מה שתתם דרכיך, אם תקבל בצע וריוח ושכר על ידי צדקתך, ובעבור הבצע הזה והשכר תצדק ותעשה מעשים טובים, היהיה בזה חפץ לה' בעבודתך, שאז אינך עובד את ה' רק את עצמך בעבור הבצע:

   רלב"ג

   בצע. תועלת:

   תתם. מענין תם וישר:

4. (ד)הֲמִיִּרְאָתְךָ יֹכִיחֶךָ יָבוֹא עִמְּךָ בַּמִּשְׁפָּט

   מצודת דוד:המיראתך. וכי בעבור יראתו אותך לבל תרשיע יתווכח עמך ויבוא עמך במשפט הלא מה לו אם תרשיע:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   המיראתך יוכיחך. או אם מיראה שיירא מפניך יבא ויתווכח עמך:

   מלבי"ם

   המיראתך, או אם תצדק מיראתך פן יוכיחך ויענישך אם תעבור על מצותיו, או מיראתך פן יבוא עמך במשפט לשפטך על רוע מעשיך, ומפני יראה זו שהוא יראת העונש תצדק, היש חפץ לה' בעבודה זו, שאינו לשמו רק מאהבת עצמך, ולכן לא היה אפשר שיתן שכר הצדיק תיכף, שאז היית עובד ועושה צדק בעבור הבצע והשכר, וכן לא היה אפשר להעניש את הרשע בעוה"ז שאז היה נמנע מהרע רק בעבור יראת העונש, ובזה אין חפץ לה', שעקר חפצו ורצונו שתהיה העבודה לשמו שלא בעבור פנייה חיצונית:

5. (ה)הֲלֹא רָעָתְךָ רַבָּה וְאֵין־קֵץ לַעֲוֺנֹתֶיךָ

   מצודת דוד:הלא וגו׳. כאומר אבל אני אשיבך מלין בעבורו שהדין עמו בדבר היסורים הבאים עליך כי הלא רעתך רבה ר״ל לגדול כמותך יחשב כל דבר לרב כי הרבה ילמדו ממך וזה ואין קץ לעוונותיך כי הכל בא ממך ותלוי בך:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   הלא. יודע הוא כי רעתך רבה:

   מלבי"ם

   הלא, ר"ל ולכן סדר ה' סדר ההנהגה שלא ישלם תיכף לעושי הרע כרעתו, רק לפעמים יש עושה רע מאת ומאריך לו, ולפעמים יעניש להרשע תיכף אם רואה בחכמתו שצריך לידי כך לפי הענין, ובזה יש מקום לטעות שאין השגחה ואין דין וחשבון, וא"כ העובד יעבוד עתה לשם ה' בלבד, אחר שאינו מקוה שכר ואינו ירא עונש, וז"ש לפעמים יתנהג ה' שלא להעניש תיכף רק הגם שרעתך רבה עד שאין קץ לעונותיך, ותרבה עונות גם נגד בני אדם, והוא.

6. (ו)כִּי־תַחְבֹּל אַחֶיךָ חִנָּם וּבִגְדֵי עֲרוּמִּים תַּפְשִׁיט

   מצודת דוד:כי תחבול. אם דבר מי למולך תענש אותו בכסף ותקח ממנו משכון ועם הוא בחנם כי לא לוה ממך מאומה: ובגדי ערומים תפשיט. אף מן האנשים שאין להם כ״א מלבוש אחד ובהעדרם ילכו ערום הנה פשטת בגדיהם ונשארו ערומים וקראם ערומים ע״ש סופם וכן אפיתי על גחליו לחם (ישעיה מד):

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   תחבול. תמשכן כמו לא יחבול רחים (דברים כ״ד:ו׳):

   מלבי"ם

   (ו-ז) כי תחבול אחיך חנם ותפשיט מהעניים את בגדיהם, וכן לא תעשה שום חסד, אף להשקות את העיף מים ולתת לחם לרעב ובכ"ז לא יעניש ה' אותך, ואתה מצליח וקרנך תרום בכבוד, כי.

   רלב"ג

   תחבול. תקח משכון:

7. (ז)לֹא־מַיִם עָיֵף תַּשְׁקֶה וּמֵרָעֵב תִּמְנַע־לָחֶם

   מצודת דוד:לא מים. לא השקית מים לעיף ומנעת לחם מן הרעב כי כאשר חבשת את מי בבית האסורים היה נמנע ממנו לחם ומים:

8. (ח)וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ וּנְשׂוּא פָנִים יֵשֶׁב בָּהּ

   מצודת דוד:ואיש זרוע. כאומר הנה בעניי העם התאכזרת ועשית משפט חרוץ אבל מי שהיה אלם ובעל זרוע היה לו כל הארץ ועשה בה כל חפצו ולא מחית בידו עם כי היה לאל ידך: ונשוא פנים. מי שהיה נשוא פנים בעבור רוב העושר וכדומה הוא ישב בכולה כאלו היתה שלו ולא מחית בו:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ואיש זרוע לו הארץ. בתמיה וכי מחמת שהיית גדול תירש את הארץ כלום הוא ראוי להתקיים:

   ישב בה. יאריך בה כמו ותשבו בקדש (דברי' יא):

   מלבי"ם

   איש זרוע לו הארץ, שע"י שאתה איש זרוע ותקיף בארץ הכל נכנעים תחתיך, ולא לבד שלא יענישו אותך על רוע מעשיך, כי עוד ישב בה נשוא פנים שהכל ישאו פניו בכבוד, וכבוד והדר יעטרהו, ולפעמים יקרה ג"כ שיענישך ה' תיכף, והוא אם.

9. (ט)אַלְמָנוֹת שִׁלַּחְתָּ רֵיקָם וּזְרֹעוֹת יְתֹמִים יְדֻכָּא

   מצודת דוד:אלמנות. אבל כאשר שמעת דבר עולה מאלמנות לא חסת עליהן כי גרשת אותן מן הארץ ריקם כי עוד לקחת כל אשר להן ובזה נדכא א״כ חוזק היתומים בניהן כי כאשר גרשת אמותיהן לקחת כל אשר להן אל מי יפנו היתומים לעזרה ולא חסת גם עליהם:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שלחת. ענין טירוד וגירושין:

   ידוכא. יכותת:

   מלבי"ם

   (ט-י) אלמנות שלחת ריקם וגזלת אלמנות ויתומים, וה' ישמע צעקתם ויעניש אותך תיכף, עד שלכן סביבותיך פחים ויבא עליך פחד פתאום ויבהיל אותך ומפני שאין העונש בא תמיד להרשע, שלפעמים יענישהו ה' תיכף, ופעמים רבות יעשה עבירות אין קץ ובכ"ז הוא איש זרוע ונשוא פנים וישב בארץ בשלוה, עי"כ יש מקום לטעות שאין ה' משגיח ושהותרה הרצועה, ויש מקום לבחירה כי אין מתיראים לעשות רע:

   רלב"ג

   וזרועות יתומים ידוכא. כל אחד מזרועות היחומים:

   אבן עזרא

   וזרועות יתומים ידוכא כל אחד מהזרועות.

10. (י)עַל־כֵּן סְבִיבוֹתֶיךָ פַחִים וִיבַהֶלְךָ פַּחַד פִּתְאֹם

    מצודת דוד:על כן. ובגמול כל אלה פורש סביבותיך פחים להלכד בהם ותבהיל אותך פחד פתאום לנפול בפח מחרדת הפחד:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון

    מצודת ציון

    פחים. רשתות:

11. (יא)אוֹ־חֹשֶׁךְ לֹא־תִרְאֶה וְשִׁפְעַת־מַיִם תְּכַסֶּךָּ

    מצודת דוד:או חשך וגו׳. או בא עליך חשך אשר לא תראה את הפח להשמר ממנה או מרבית המים כסו אותך ור״ל הנה בגמול הוכן לך מכאובים בעבור הפחד השלוח עליך נתבלבל דעתך לבל תוכל להזהר או המקום סכל דעתך והחשיך שכלך לבל תדע להזהר או שרבים מכאובים כמים היכן לך עד שיהיה מן הנמנע להשמר מהן:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ושפעת. הרבה כמו שפעת גמלים (ישעיה ס):

    רש"י

    או חשך לא תראה. כלומר לא תתן עיניך ובטחונך בכח לאמר:

    מלבי"ם

    או חשך, וע"י שאתה רואה רוע הסדר בהנהגה שהרשע מצליח, יעלו על לבבך דברים ומחשבות רעות אחרות לכפור בהשגחה, כי תדמה את ראיית ה' והשגחתו כפי ראיית בני האדם והשגתם, שאתה אם יש חשך מפסיק בינך ובין המובט הלא לא תראה את המובט, וכן אם שפעת מים תכסך לא תראה, כי המים יפסיקו בינך ובין המוחש, ותדון מזה שכן הוא גם ראיית ה' שלא יראה ממקום רחוק, או כשחשך או עבים מפסיקים בינו ובין המובט וע"כ תחשוב בלבך לאמר.

    אבן עזרא

    או חשך לא תראה חשבת שאתה בחשך לא תראה.

    ושפעת מים פירש שפעת רוב, וכמוהו: שפעת גמלים כן חשכת:

12. (יב)הֲלֹא־אֱלוֹהַּ גֹּבַהּ שָׁמָיִם וּרְאֵה רֹאשׁ כּוֹכָבִים כִּי־רָמּוּ

    מצודת דוד:הלא אלוה. כאומר ואם אמנם כל אלה עשית ותכחש לומר צדקתי אין זאת כ״א תחשוב הלא אלוה ברום השמים ורואה אתה ראש הכוכבים ותחילתם אשר רמו למעלה ותאמר הלא ה׳ למעלה מכולם ויש א״כ מרחק רב ממנו לארץ:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    הלא אלוה גובה שמים. ולא ישפיל לראות:

    וראה ראש כוכבים כי רמו. כמו וראה עניי שבסוף מענה החמישי (לעיל י) כלומר ונותן אתה עין בראש כוכבים כי רמו ובשביל כך אמרת:

    מלבי"ם

    הלא אלוה גובה שמים, כי על השמים כבודו שהם גבוהים מן הארץ, וראה ראש כוכבים כי רמו, שהכוכבים הראשונים רמו מאד מן הארץ, ועי"כ.

    רלב"ג

    ראש ככבים. העליון שבגלגלים שימצאו בו ככבים והוא הגלגל המזלות או יקרא ראש כוכבים המקום שיהיו בו הככבים הנכונים תמיד בתנועת' האמצעית כי המקום ההוא הוא בחכלית הרוממות וגובה כמו שביארנו בספר מלחמות ה' והנה גובה המקום הזה יעמידנו על אמתת מרחק הככבים מן הארץ בתכלית מה שאפשר מקוטן השיעור כמו שבארנו שם:

13. (יג)וְאָמַרְתָּ מַה־יָּדַע אֵל הַבְעַד עֲרָפֶל יִשְׁפּוֹט

    מצודת דוד:ואמרת. ובעבור זה תאמר מה ידע אל ממעשה בני אדם הלא רב המרחק וכי דרך הערפל אשר סביבו ישפוט מעשה האדם וכאומר וכי הערפל המפסיק יהיה עוד סבה לשידע:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ערפל. עב הענן:

    רש"י

    מה ידע אל. במעשה החשך:

    הבעד ערפל ישפוט. הכנגד החשך הזה יראה וישפוט, הנה:

    מלבי"ם

    ואמרת מה ידע אל, הלא יש מרחק רב בינו ובין הארץ השפלה, הבעד ערפל ישפוט, הלא הערפל הגדול אשר ישתרע במרחק הרב הזה אשר בעולם הכוכבים, מפסיקים בינו ובין הארץ, ואיך ישפוט את מעשה בני אדם יושבי חשך וצלמות, וגם.

    אבן עזרא

    הבעד ערפל מסתר ערפל.

14. (יד)עָבִים סֵתֶר־לוֹ וְלֹא יִרְאֶה וְחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ

    מצודת דוד:עבים סתר לו. הלא העבים לו למסתור ולא יראה דרך בה כי הלא יתהלך על עגול השמים וא״כ העבים יפסיקו בינו לארץ:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וחוג. ענין עגול כמו חוק חג על פני מים (לקמן כו):

    רש"י

    עבים סתר. לפניו ולא יוכל לראות:

    וחוג שמים יתהלך. ולא ידע את אשר בארץ:

    חוג. עוגל מחוגת שמים כמו ובמחוגה יתארהו (ישעיהו מ״ד:י״ג) קומפ"ש בלע"ז:

    מלבי"ם

    עבים סתר לו ולא יראה, שהעבים מפסיקים בינו ובין הארץ וא"א שיראה את הנעשה בארץ.

    וחוג, הוא טענה שניה, שהגם שיראו שלפעמים מגיע עונש לרשעים, כמו בדור המבול שנמחו כולם במבול מים ע"י עונותיהם, ע"ז יטענו שא"א שהיה זה ע"י רוע מעשה בני אדם, כי הלא השמים והגלגלים סובבים במסלולם במערכתם מששת ימי בראשית על סדר קבוע בלתי משתנה, והם מחייבים פעלים בשפלים לפי סדר מערכתם, שכל השינויים הנעשים בעולם תלוי לפי מערכת הכוכבים במשמרתם, וא"כ איך אפשר שע"י שמתי און ורשעים ישנו מעשיהם לרוע, ישתנו סדרי מעשה בראשית וישנו הכוכבים והשמים מהלכתם לשנות סדר העולם? ומזה יכריחו שגם בעת שנעשה עונש ברשעים כמו בדור המבול לא היה זה ע"י ההשגחה ורוע המעשים, רק שכן היה מחייב בעת ההיא מצד סדר המערכה ומצב הכוכבים שיהיה אז מבול בעולם, והיה זה ענין טבעי לא השגחיי, וז"ש הם אומרים הלא חוג שמים יתהלך, ר"ל שמחוגת השמים וסבובם במערכתם על מסלוליהם יתהלך תמיד על סדר קבוע סובב הולך על אופניהם, וא"כ.

    אבן עזרא

    וחוג שמים על חוג השמים יתהלך ולא ידע מה יעשה למטה בארץ.

15. (טו)הַאֹרַח עוֹלָם תִּשְׁמֹר אֲשֶׁר דָּרְכוּ מְתֵי־אָוֶן

    מצודת דוד:האורח. האם תשמור בלבך הדרך אשר טעו בו כל בני עולם וחזר ופירש אשר דרכו בו אנשי און הם אנשי דור המבול:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    דרכו. הלכו:

    רש"י

    האורח עולם. הדרך הראשונים אשר מאז:

    תשמור. שמרת בלבך לזכור מה נהייתה בהם:

    מלבי"ם

    הארח עולם תשמור אשר דרכו מתי און, ר"ל הכי אפשר זה שארח עולם ודרך הכוכבים במשמרתם אשר הם הולכים בארח זה לעולם, הכי ארח הזאת תשמור ותמתין על הארח אשר דרכו בו מתי און, שבעת ישנו מתי און את ארחם לרוע, תשנה גם ארח עולם את דרכו ללכת בדרך אחר, וישתנו סדרי מעשה בראשית והמתחייב מצד המערכה בשביל שינוי מעשה הרשעים? והלא מבואר מן החוש להפך שחוג שמים יתהלך תמיד על מסלולו, ולא ישתנה לעולם ע"י שינוי מעשה בני אדם:

    אבן עזרא

    האורח עולם תשמור אורח העולם הם האומרים: כן היה העולם ואיננו חדש.

16. (טז)אֲשֶׁר־קֻמְּטוּ וְלֹא־עֵת נָהָר יוּצַק יְסוֹדָם

    מצודת דוד:אשר קומטו. אשר בעבור זה הזקינו ומלאו קמטים בלא עתם ר״ל נכרתו מן העולם קודם זמנם כי נהר מי המבול נשפך ביסודם ר״ל בארץ אשר עמדו עליה:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    קומטו. נתכווצו כמו ותקמטני לעד היה (לעיל טז) ור״ל הזקינו כי דרך הזקינים להתקמט בפניהם:

    רש"י

    קומטו ולא עת. נגזרו בלא עתם:

    נהר וגו'. ונהר של מבול או גפרית ואש של סדום הוצק ביסודם:

    מלבי"ם

    אשר, עפ"ז יאמרו שאלה אשר קמטו ונכרתו, הרשעים שנכרתו במי המבול, וכי לא היה העת מחייב שנהר יוצק יסודם? שהעת היה מחייב זה, לפי טבע הארץ והמים אשר עליה בעת ההיא, ולפי מצב המערכת אבל לא היה זה ענין השגחיי ע"י רוע מעשה הרשעים שבעת ההיא:

    רלב"ג

    קמטו. נכרתו מן העולם:

    ונהר יוצק יסודם. ר"ל ביסודם ובמעמדם עד שטבעו תוך נהר דב והוא מי המבול:

    אבן עזרא

    קומטו נכרתו בלא עתם.

    נהר יוצק יסודם הם אנשי דור המבול, ששב הארץ שהוא יסוד בני אדם, כמו נהר שיוצק.

17. (יז)הָאֹמְרִים לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וּמַה־יִּפְעַל שַׁדַּי לָמוֹ

    מצודת דוד:האומרים. אשר אמרו על האל הנה הוא סור ממנו ומהו הדבר אשר יפעל שדי להם הלא סר השגחתו ומסר הכל ביד מערכת השמים:

    עוד פירושים על פסוק יז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    האומרים, ומביאים ראיה לזה שלא נמצא עונש השגחיי, כי הלא אלה הרשעים הם אומרים לאל סור ממנו, ובכל זה מה יפעל שדי למו? הלא לא עשה להם שום רע ועונש בעבור זה, ולא לבד שלא הענישם, כי עוד.

18. (יח)וְהוּא מִלֵּא בָתֵּיהֶם טוֹב וַעֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי

    מצודת דוד:והוא מלא. ואף כי המקום ב״ה מלא בתיהם מטוב ומה היה להם לכחש בהשגחתו ובאמת עצת הרשעים ההם רחקו ממני ר״ל לא אוכל להבין מה ראו לשטו׳ זה הלא לא היו חסרים כלום ולמה זה כחשו בהשגחתו:

    עוד פירושים על פסוק יח: מלבי"ם

    מלבי"ם

    הוא מלא בתיהם טוב, שהלא לפי דעתך הטוב בא מהשגחתו, והיה ראוי עכ"פ שימנע הטוב מאתם, ומכל זה יביאו המכחישים ראיה ומופת שאין ה' משגיח, ועצת רשעים רחקה מני, ר"ל ואחר שע"י כל הנזכר נעלם מבני אדם עצת רשעים היינו עצת ה' והנהגתו בענין הרשעים, כי עי"כ כולם שואלים שאלות על רוע הסדר בזה, ואין יודעים תשובה נכונה, וכ"ז היה בכונה מאת ה', שבזה יבחנו הצדיקים והעובדים מאהבה והמאמינים הבלתי שמים לב לכל זה ויאמינו שה' משגיח ושראוי לעבדו ולירא ממנו מצד עצמו, ועי"כ.

19. (יט)יִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִשְׂמָחוּ וְנָקִי יִלְעַג־לָמוֹ

    מצודת דוד:יראו צדיקים. נח ובניו הצדיקים ראו במפלתם ושמחו על אשר מלאו אחרי ה׳ ולא נמשכו אחרי דעתם: ונקי. כ״א מהם לעג עליהם בעבור סכול דעתם:

    עוד פירושים על פסוק יט: מלבי"ם, אבן עזרא

    מלבי"ם

    יראו צדיקים וישמחו, שהצדיקים יבינו מזה שיש עוד עולם אחר ששם הוא עולם הגמול והעונש אשר שם יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע, וישמחו על עבודתם, שעי"כ יבטחו על השארת נפשם וקיום גמולם בעולם הנצחי, והנקי ילעג להרשעים, כי ידע שעתידים לקבל עונש נצחי בעולם הנפשות:

    אבן עזרא

    יראו צדיקים על נח ועל בניו.

20. (כ)אִם־לֹא נִכְחַד קִימָנוּ וְיִתְרָם אָכְלָה אֵשׁ

    מצודת דוד:אם לא. באמת האיש אשר קיים והעמיד אותנו והוא נח שממנו הושתת העולם הלא הוא היה נמנע ונחדל מלהיות אבוד עם בני דורו והנותרים מאנשי הדעת הזרה ההיא הלא שרפה האש והמה אנשי סדום וחברותיה וכאומר ואיך תחזיק בדעת הזרה ההיא הלא מגמול אנשי הדעת ההיא נראה ההשגחה כי כולם נאבדו ונח לבד ניצול וכל הנותרים מאנשי הדעת ההיא כלו מן העולם:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אם לא. באמת והוא כענין שבועה וכאומר אם לא היה כן יבוא עלי כזאת וכזאת וגזם ולא אמר וכן אם לא שויתי ודוממתי נפשי (תהילים קל״א:ב׳):

    נכחד. נמנע:

    רש"י

    אם לא נכחד קימנו. התשמור וראית אם לא נכחד יקומם:

    קימנו. כמו קומתו של אותו הדור כמו (הושע י״ב:ה׳) בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו כמו עמו:

    ויתרם. גאותם:

    אכלה אש. ברותחין נדונו ר' תנחומא דרש שהיו בעלי קומה ולא מתו בתהומות ובאו עליהם רותחין מלמעלה וזה יתרם קימה יתרה שלהם, כ"ש:

    מלבי"ם

    אם, המאמרים מקבילים, הצדיקים ישמחו אם לא נכחד קימנו, במה שעי"ז יבטחו שדבר הקיים בנו לעד, שהיא הנפש הנצחיית, לא נכחד במות הגויה, והיא קיימת לעולם ומוכנת לקבל גמולה בעולם הגמול, והנקי ילעג למו כי יתרם אכלה אש, שהגם שהצליחו בעוה"ז הכלה, הלא יתרם שהיא נפשם הרוחניות שהיא מותר האדם מן הבהמה והיא הנותרת אחר המות, תאכל אש של גיהנם. וכ"ז יתברר להם ממה שרואים שאין ה' מעניש את הרשע בעוה"ז, וה' צדיק לא יעשה עולה ובהכרח נמצא עולם אחר נצחי אשר שם יבא במשפט עם יצוריו:

    רלב"ג

    אם לא נכחד קימנו. באמת כאשר מת האיש אשר הקימנו והעמידנו והוא נח אכלה שארית בעלי הדעת ההיא והיא אנשי סדום:

    אבן עזרא

    אם לא נכחד קימנו רובי המפרשים אמרו: שהוא קימנו בקמץ קטן שהוא צר"י תחת המ"ם. והנכון: שהוא חסר דגש והוא קיימנו וכמוהו ודיגום. אם לא נכחד הנקי הנזכר למעלה, הוא קיימנו בעולם והענין, כי אנחנו עדים שלא מת הנקי.

    ויתרם אכלה אש אנשי סדום.

21. (כא)הַסְכֶּן־נָא עִמּוֹ וּשְׁלם בָּהֶם תְּבוֹאַתְךָ טוֹבָה

    מצודת דוד:הסכן נא. לזאת מעתה הרגל עצמך עם ה׳ להאמין בהשגחתו ותהא עמו בשלום ולא תתרעם עוד למולו: בהם. בעבור הדברים האלה תבא אליך טובה:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הסכן. ענין ההרגל וכן וכל דרכי הסכנת (שם קלט):

    רש"י

    הסכן. למוד להיות עמו שלם:

    ושלם. ותהיה שלם ולא תחסר בהם בדברים האלה:

    תבואתך טובה. תבואך טובה:

    מלבי"ם

    הסכן נא עמו, התרגל נא להיות עמו, להתהלך עם אלהים, היינו שיהיו כל מעשיך לשם שמים לא לתקות גמול, ושלם, היה שלם ותמים, ולא תחלק מחשבותיך לעשות ע"מ לקבל פרס ולטובת עצמך, ואז בהם תבואתך טובה, שע"י מעשה הרשעים יבא לך טובה, שעי"כ יוכר שאתה עובד מאהבה לא לשם גמול ובזה תקבל גמול בעולם הנפשות:

    רלב"ג

    הסכן. הרגל כמו ההסכן הסכנתי:

    ושלם. ותעמוד בשלום:

    אבן עזרא

    הסכן הרגל או התוכח.

    ושלם תהיה בשלום.

    בהם תהיה בין טובים או בין רעים, תבוא לך טובה.

22. (כב)קַח־נָא מִפִּיו תּוֹרָה וְשִׂים אֲמָרָיו בִּלְבָבֶךָ

    מצודת דוד:קח נא. מעתה קח בלבך התורה הנתונה מפיו כדרך המאמין בהשגחה:

    עוד פירושים על פסוק כב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    קח נא מפיו תורה, שלא תבחר בנימוסים השכליים, רק לקבל תורה האלהית הבאה בנבואה, ושים אמריו בלבבך, שלבבך הבוחר ורוצה, לא ישמע לאמרי הגוף והנאותיו לעשות לטובת עצמו ולתועלתו, רק יהיה כאילו אמרי ה' שוכנים בלבבך והם הבוחרים ופוקדים על האיברים לעשות כמצות ה' בלי שום פניה חיצונית:

23. (כג)אִם־תָּשׁוּב עַד־שַׁדַּי תִּבָּנֶה תַּרְחִיק עַוְלָה מֵאָהֳלֶךָ

    מצודת דוד:אם תשוב. כאשר תשוב לה׳ תחזור ותבנה ממה שהיית נהרס: תרחק. אך תרחיק מאהליך עולה שלא תהיה כטובל ושרץ בידו:

    עוד פירושים על פסוק כג: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    אם תשוב עד שדי, ר"ל שבצד אחד תוריד את התורה מלמעלה למטה, עד שתשכון בלבבך, ובצד אחר תעלה את נפשך מלמטה למעלה אל האלהים, כמו וירד ה' אל הר סיני ומשה עלה אל האלהים, ור"ל שתעלה את כל הדברים והחפצים אל חק עליון תבוני אשר מקומו בהתבונה הכוללת שהוא האל ית', ואז תבנה, להיות בית נאמן לה' ומעון למשכן כבודו, ואז תרחיק עולה מאהליך, משא"כ אם תעשה מאהבת עצמך תהיה העולה קרוב אל אהליך, והיצר יסית אותך תמיד לעת מצוא איזה תועלת והנאת הגוף להדיחך מן הנכוחה והישרה:

    רלב"ג

    תבנה. ר"ל תשוב להבנות אחר ההרסך באלו הפגעים הרעים אשר קרו בך או יהיה תבנה מגזר' בנים ר"ל שיהיו לו בנים ומזה הענין גם כן ואבנה גם אנכי ממנה:

24. (כד)וְשִׁית־עַל־עָפָר בָּצֶר וּבְצוּר נְחָלִים אוֹפִיר

    מצודת דוד:ושית. ר״ל המקום יהיה לך לחוזק כאלו שמת לך מבצר בנוי על עפר הארץ החזקה יותר מהעשוי ממעל בגובה: ובצור וגו׳. ר״ל יתקיים עושרך כאלו שמת זהב אופיר בצור חזק אשר בעמקים אשר יתקיים מפאת מקומו ומפאת עצמו כי זהב אופיר הוא החזק שבזהבים:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בצר. מבצר:

    רש"י

    ושית על עפר בצר. על אשר תשוב אליו תשית על הארץ חוסן ומבצרים:

    ובצור נחלים. הסלעים גבוהים שבנחלים עמוקים יהיה לך אוסף צבירת אופיר היא סגולת מלכים שהיו מסגלים ואוצרים זהב הבא מאופיר:

    מלבי"ם

    ושית על עפר בצר, אז יהיו כל קניני העוה"ז כאפס בעיניך, עד שתהרוס כל המבצרים שיהיו שוים לעפר, ואת זהב אופיר תשית בצור נחלים, שישאר במקום שמוציאים משם את הזהב, ר"ל לא תבטח לא בערי מבצר ולא בעושר:

    רלב"ג

    בצר. זהב:

    ובצור נחלים אופיר. ר"ל שבהוצאות הצור נחלים בשפע וברבוי כן ישפע השם יתברך לך זהב אופיר:

    אבן עזרא

    בצר כמו כסף.

    ובצור נחלים זהב אופיר.

25. (כה)וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ

    מצודת דוד:והיה שדי בצריך. המקום יהיה מבצריך וכסף תהיה עפות ופורחות לך ר״ל יתרבו בכל עת:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    והיה שדי בצריך. אם שדי זה קדש תמהתי על פתרונו שמשמעו קללה שימנה עם אויביו כמו ואת היית בעוכרי (שופטים י״א:ל״ה) עם עוכרי וע"י צורך נדוננו מן המקראות חסרים (כמו והיה שדי שופט בצריך, ואם נוכל לאמרו חול לשון דיין וחוסן זה פתרונו) והיה חוסן מבצריך כמו ושית על עפר בצר כלומר הון עתק תהיה נבצר ולפי הענין כן פתרונו שהרי סופו מוכיחו וכסף תועפות לך ל' חוסן כמו ותועפות ראם לו (במדבר כ״ג:כ״ב):

    מלבי"ם

    והיה שדי בצריך, ה' יהיה המבצר שלך, בו תמצא מעוז ומחסה מכל צר ואויב, והוא יהיה לך כסף תועפות, לא כסף הקבור באדמה רק כסף העף למעלה, שהוא כסף הכוסף כסף עליון רוחני:

    רלב"ג

    והיה שדי בצריך. הרצון שיהיה רב זהבך על דרך כקול שדי שמורה על החוזק ועל ההפלגה:

    תועפות. לשון חוזק כדרך תועפות ראם לו או יהיה מעניין הכפל כדמתרגמינן וכפלת ותעוף:

    אבן עזרא

    והיה שדי יהיה תקיף, כמו: כקול שדי.

    בצריך כספך.

    וכסף תועפות לך הענין כפול על המנהג ותועפות אומץ ותוקף כמו: ותועפות הרים לו. כתועפות ראם לו.

    ויש אומרים: והיה שדי בצריך כמשמעו, כמו: עמו אנכי בצרה והראשון יותר נכון, להדביקו בסוף הפסוק.

26. (כו)כִּי־אָז עַל־שַׁדַּי תִּתְעַנָּג וְתִשָּׂא אֶל־אֱלוֹהַּ פָּנֶיךָ

    מצודת דוד:כי אז. כשתשוב לה׳ אז תתענג בטובה על משענת ה׳ ר״ל הוא יענג נפשך: ותשא. תוכל לישא פניך אל ה׳ לשאול צרכיך כי תהיה בטוח שימלא שאלתך:

    עוד פירושים על פסוק כו: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ותשא אל אלוה פניך. לא תבא להרים פניך אלא לשאול, צרכיך הימנו:

    מלבי"ם

    כי אז על שדי תתענג, אז לא יהיה העונג שלך עונג גשמי, רק עונג רוחני, ע"י דבקות הנפש ברוחניותה ובאלוה מעוזה, ואז תבין כי כל עניני העוה"ז אינם חשובים לכלום ועקר הוא שכר הנפשיי והרוחני, ותשא אל אלוה פניך, כל פניותיך וכונתך תשא אל אלוה, בל תרצה דבר לצורך הגויה רק למלאת רצון אלוה ולהדבק בו, ועי"כ.

27. (כז)תַּעְתִּיר אֵלָיו וְיִשְׁמָעֶךָּ וּנְדָרֶיךָ תְשַׁלֵּם

    מצודת דוד:תעתיר. אתה תעתיר אליו והוא ישמע לך: ונדריך תשלם. דרך השואלים צרכיהם מאת המקום לנדור נדרים על תנאי כמ״ש אם יהיה אלהים עמדי וגו׳ (בראשית כ״ח:כ׳) ולזה אמר הנה תשלם נדריך כי ימולא משאלותיך:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    תעתיר. תתפלל כמו יעתר אל אלוה (לקמן לג):

    רש"י

    ונדריך תשלם. מובטח אתה שירצו קרבנות תשלומי נדריך:

    מלבי"ם

    תעתיר אליו וישמעך, כי אז תהיה שכינת ה' דבוקה בך לשמוע תפלתך, ואתה תשלם תמיד את נדריך שנדרת בעת צרה, כי יפדך מכל צרה, ולא זאת לבד כי לא תצטרך לתפלה כלל, כי.

    רלב"ג

    ונדריך תשלם. ר"ל שלא יבצר ממך דבר מהדברים אשר תשתדל בעשייתם:

28. (כח)וְתִגְזַר־אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל־דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר

    מצודת דוד:ותגזר אומר. ר״ל כשתחליט בדעתך לעשות דבר מה אז המקום יקיים לך הדבר ההוא: נגה אור. תזריח אור ההצלחה:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    נגה. תזרח כמו מנוגה נגדו (תהלים יח):

    רש"י

    ויקם לך. כמו ויקום לך:

    מלבי"ם

    ותגזר אומר, גם מה שתגזר בדרך גזרה, יקם לך, כי כל הטבע תהיה נכנעת תחתיך, וכמו שגזר יהושע על השמש שתדום ואליהו שאמר אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי, ועל דרכיך נגה אור, מה שהיה עד עתה חשך בדרכיך, כי היו ענינים גופנים גשמיים, יהיה עתה אור, כי יהיו ענינים נעלים מחשכת החומר אל אור הנפשות וזהרם:

29. (כט)כִּי־הִשְׁפִּילוּ וַתֹּאמֶר גֵּוָה וְשַׁח עֵינַיִם יוֹשִׁעַ

    מצודת דוד:כי השפילו. אם תראה אנשים אשר הושפלו עד עפר תוכל לומר בהבטחה שיבא להם גדולה ורוממות כי המקום ישלים מאמריך: ושח. מי שעיניו כפופות בעבור הצרות יושיע המקום בתפלתך:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    גוה. כמו גאה בחלוף אל״ף בוי״ו וענינו גדולה ורוממות כמו היגאה גומא (לעיל ח):

    ושח. ענין כפיפה והשפלה כמו וישח אדם (ישעיה ב):

    רש"י

    כי השפילו ותאמר גוה. ואם רואך דורך שפל תאמר בהבטחה להגביהו ויגבה:

    ושח עינים. בצרה הבאה (אליו) בעונו:

    יושיע. אותו אלוה בידך ובתפילתך:

    מלבי"ם

    כי השפילו, עד עתה דרכיך השפילו את עצמם, שהיו הולכים בעניני העולם השפל וענינים בשריים ושפלים, ועתה תאמר גוה, תגביה אותם לענין נשגב רוחני שמיימי אלהי, כי תסור את מעטה החומר ותאוותיו והנפש תגביה עוף, כי ע"י שתמעט תאוות הגוף וגאותו ותהיה שח עינים, בל תגביה עיניך אל עניני עוה"ז המדומים, ה' שח עינים יושיע בתשועה הרוחנית:

    רלב"ג

    ותאמר גוה. ר"ל שתעמוד בגובה ותוקף ולא יגיעך רע:

    ושח עינים. שפל עינים:

    אבן עזרא

    כי השפילו כי הנה אתה תורה, כאשר שפלו הרשעים, תאמר אתה גוה כמו גאה. והעניין: כי הגאוה השפילה אותם כעניין לפני שבר גאון.

    ושח עינים יושיע המקום: גם ימלט אי נקי. יש אומרים: שהוא חסר שי"ן וענינו איש נקי וזה רחוק, לכן פירושו: שהמקום יושיע שח עינים, שהוא אדם אחד. גם ימלט אי נקי, כמו: יושב האי הזה והפך: ארץ כי תחטא לי.

    ונמלט בבור כפך ונמלט תהיה בבור כפך.

30. (ל)יְמַלֵּט אִי־נָקִי וְנִמְלַט בְּבֹר כַּפֶּיךָ

    מצודת דוד:ימלט אי נקי. המקום ימלט מהצרה את מי אשר אין נקי מעון והמלטתו תהיה בעבור נקיית כפיך כי זכותך תגן עליו (העולה מהמענה ההיא אשר ישיב לאיוב לומר מה תתרעם על אשר לא ישיב לך כי הלא בין תצדק בין תרשיע מה לו בזה ולמה א״כ ישיב לך לבל תרשיע אף יצדיק עליו דין המקום באמרו הנה כזאת וכזאת עשית ולאיש כמוך יחשב לרב כי הכל ילמדו ממך אף יתרעם עליו לומר אם אמנם כזאת עשית ותכחש לומר צדקתי כי תאחז בדעת אנשי דור המבול אשר כחשו בהשגחה והלא מגמול ענשם והצלת נח ומהפיכת סדום וחברותיה אשר אחזו בדעת ההיא מהם יוכר ההשגחה ויחוה לו עצתו לשוב אל ה׳ להאמין בהשגחה ולשתוק מן התרעומות ואז ישגא אחריתו):

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    אי נקי. כמו אין נקי וכן אי כבוד (ש״א ד):

    בבור. מל׳ ברור ונקי:

    רש"י

    ימלט אי נקי. אין נקי כמו אי כבוד (שמואל א ד׳:כ״א) אין כבוד וכן (משלי לא) ולרוזנים אי שכר אין שכר אין נאה להם שכרות שלשתן חברם מנחם במחלוקת אחת ואע"פ שהן שתי תיבות מפרשין כן ונמלט את אי נקי בבור כפיך וכן שמעתי, ל' אחר שמעתי שהיו אומרים מפי ר' יעקב שהוא לשון אדם השרוי בצער ובאנקה והיו"ד יתירה בתיבה כמו היושבי בשמים (תלים קכג) אבל לא שמעתי מפי הרב:

    מלבי"ם

    ימלט, בתנאי אם השח עינים ימלט ויפליט מגופו ומרעיוניו את האי נקי, את הדבר הבלתי נקי, שהם התכונות הרעות ושומרי הגוף ופחיתותיו והציורים הרעים, שכולם דברים מגואלים ובלתי נקיים זאת ימלט ויפליט מקרבו, ונמלט, וכ"ז יהיה נמלט ונפלט ממך, ע"י בור כפיך, אם תטהר מעשיך, לא תמצא בקרבך דבר בלתי נקי, בין מדה רעה בין מחשבות לא טהורות ונקיות:

    רלב"ג

    ימלט אי נקי. הנקי ימלט בזכותו אי גדול:

    ביאור דברי המענה. ענה אליפז התימני ואמר האם האדם מועיל לש"י כאשר יועיל על עצמו המשכיל המיישיר דרכיו אשר יענוש הש"י הרשע תכף עשותו רשע מצד הרע שיעשה לשם יתברך ויגמול טוב לצדיק תכף עשותו טוב מצד התועלת שהגיע לשם יתברך הנה אין הענין כן כי מה שיעשה השם יתברך מזה אינו כי אם על צד החסד והחנינה להטיב אל האנשים וליסרם עד שיגיעו אל הצלחת הנפש אשר בעבורה נבראו לא לצורך עצמו ולזה יקרה שיאריך לרשע זמן ארוך לבלתי קבלו הפעולות ברע אשר יעשהו וכדי שיתן הרשע אל לבו לעזוב דרכו בזה הזמן הארוך וישוב אל השם ולא יאריך לצדיק כדי שלא יחזיק בדרך הרע אשר החל להתנהג בו ולזה אין פלא אם תמצא ההצלחה לרשע זמן ארוך והיא הטענה אשר חשבת לסתור בה דברינו, החפץ לשם יתברך כי תצדק להועיל לו ואם יגיע לו תועלת כי תתם דרכיך עד שיגמול טוב לצדיקים תכף עשותם הצדק והיושר כדי שיועילוהו, המיראתו ממך שתזיקהו בעשותך הרעות יוכיחך ויבא עמך במשפט הנה אין הענין כן אבל מה שיעשהו השם יתברך הוא להועיל לבני האדם ובהיות הענין כן הנה יאריך השם יתברך לרשע להועיל לו ואם לא ישוב תוך הזמן אשר יאריכהו יגיעהו העונש הראוי ובזה נתרו כל הספיקות שהיית מספק בהם על דברינו זולת מה שטענת שאתה תם וישר ובאו עליך אלו הרעות הרבות ולא במשפט, ולזה אשיבך כי באמת אין דבריך צודקים וזה כי אני אורך כי באמת רעתך אשר הביא השם עליך היא רבה כמו שאתה אומר אבל אין עול כי אין קץ לעונותיך עד שרעתך היא כשיעור עונותיך או תהיה הכונה ברעתך ובעונותיך אחת בעינה, אתה היית לוקח משכון מאחיך חנם ובגדי האנשים מחוסרי בגדים תפשיט להיות לך למשכון עד שיוכרחו ללכת ערומים וימותו בקרה וזה עון פלילי, האיש העיף והצמא לא תשקהו אפילו מים להשיב רוחו אליו ומהאיש הרעב תמנע לחמך עד שימותו בצמא וברעב, ואולם אתה היית מכבד האנשים התקיפים והאדונים אשר הם נשואי פנים להאכילם ולהשקותם כאילו היו אדונים בביתך, ואולם החלושים כמו אלמנות ויתומים לא השגחת בהם לתת להם דבר ולא להצילם מעושקיהם ואלו העונות הם חזקים לאין קץ, על כן סביבותיך פחים מכל צדדיך ללכדך ולבהלך פחד הצרה הזאת פתאום, או יבהלך חשך המכאובים עד שלא תוכל לראות ושפעת מי הצרות הרבות תכסך ע"כ לא תתרעם אם יגיעוך כמו אלה הצרות הרבות כי עונותיך אשר זכרתי שלא היית נמלט מהם הטו אלה, באמת השם יתברך בגובה שמים כי שם נראית פעולתו יותר למעלת הנמצאים אשר שם וראה העליון שבגלגלים שבו כוכבים כי הם רמים מאד, ואולם אמר זה כי מצד הסתרתם קצתם קצת ידענו העליון מהם ומצד חלוף הבמות בתנועותיהם ידענו כמה יחוייב שיהיה מרחק זה הגרם השמימיי אשר הוא ראשון לכל הגלגלים אשר בהם כוכבים לכל הפחות וכשהקפנו בזה מזה הצד מצאנו גובה אלו הככבים עצום מאד או ירצה בראש כוכבים גובה גלגל תנועת הארך בכוכבי המבוכה אשר אצלו ימצא תמיד הכוכב מפני תנועת האורך תמיד כי רמו מאד אלו הגבוהים כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות ה', התחשוב כי בעבור זה המרחק העצום אשר בינינו ובין השמים אשר שם כבוד השם ית' יעלם ממנו מה שיעשה בכאן ואמדת מה ידע אל ממעשה האדם הבעד ערפל שיבדיל בינו וביניהם יוכל לשפוט אותם ולראות מעשיהם, הלא העבים מבדילים בינינו ובינו ולא ירבה מעשינו אבל יתהלך בחוג השמים ושם תהיה השגחתו, ולמה תאמר כמו אלו הדברים האם דרך אנשי העולם תשמור שדרכו בו אנשי העולם בימי המבול וקראו אורח עולם לפי שטעו אז כל אנשי העולם בזה זולת נח וביתו אשר נצל בצדקתו, אשר נכרתו בטרם יומם והיה ביסודה נהר יוצק עד שטבעו כולם, הלא הם חטאו בזה החטא בעינו שהם היו אומרים לאל שהוא סר מהם ובלתי משגיח בהם ושלא יפעל להם השם יתברך דבר והוא מלא בתיהם טוב והצליחם הצלחה רבה ועם כל זה לא הודו לו על הטוב אשר השפיע להם הנה עצת אלו הרשעים ודרכם אשר דרכו בה היא רחוקה מאד ממני או יהיה אומרו עצת רשעים רחקה מני שב אל מה שאמר איוב עצת רשעים רחקה מני והרצון בו איך תאמר שעצת רשעים רחקה ממך ואתה בוחר דרך אלו הרשעים ועצתם שהיו חושבים שהשם יתברך עזב את הארץ, הנה כשראו הצדיקים ענשם כן שמחו והם נח ובניו כי על כן לא סרו אלו האנשים מאחרי השם ונקי ילעג להם והוא נח, הנה באמת כאשר נכחד האיש אשר הקימנו והוא נח חכף אכלה אש שארית האנשים אשר היו על זה הדעת והם אנשי סדום ועמורה וזה כאלו ממה שיתאמת ממנו שאלו הרעות היו על צד העונש שאם היו מצד המערכת איך קרה שיהיה יחד ברבים כמו זה הרבוי ושיהיו כולם רשעים ואיך קרה שינצל נח ובניו והוא לבדו היה צדיק ביניהם, ובהיות הענין כן הנה איעצך שתרגיל עצמך על השם יתברך ר"ל שתלך בדרכיו ואז יהיה לך שלום הלא אם תלך בדרכיו תבואתך טובה, קח נא מפיו הנימוס שראוי שיתנהג בו האדם ההולך בדרכי השם ושים אמרי השם בלבבך ויהיו עיניך ולבך ללכת בהם כל הימים, אם תשוב עד שדי תבנה אחר שנתצך השם והרס אותך באלו הצרות אשר הביא עליך תרחיק עולה מאהליך אם לך דבר מאחר שלא כדין, וירבה השם עושרך בעבור זה עד שתשים על עפר זהב מרוב העושר וכהוצאת הצור נחלים בחיל ורבוי כן ישפיע לך השם זהב אופיר, והיה זהבך רב וכבד וכסף יהיה לך כפול על מה שהיה לך מקדם, הנה אם היית מתנהג בזה המנהג היית מתענג על השם יתברך בסבת דבקותך בו וכאשר תשא אל אלוה פניך ותעתיר אליו ישמיעך בכל מה שתשאל ממנו ותשלם נדריך ר"ל שלא יבצר ממך דבר מהדברים אשר תשתדל בהם, וזה גם כן אמרו ותגזור אומר ויקום לך השם ועל דרכיך נגה אור הפך מה שהיה איוב מתרעם ממנו באומרו ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים, אם היית נוהג כן תמצא שכאשר השפילו שאר האנשים ובאו בשפלות הצרות תאמר גוה ר"ל שתתעלה מהם ותתנצל וזה כי השם יושיע מי שהוא שח עינים כמוך, הנה יגיע מההצלחה לך עד שתמלט בבור כפיך אי נדול הראוי לבוא עונש גדול עליו וזה כי האיש הנקי ימלט בזכותו אי גדול: והכלל העולה מהדברים הוא, שמה שהיה איוב טוען ממה שיראה לרשעים מהצלחה זמן ארוך אינו מחוייב שלא יהיה הכל מוגבל ומסודר מהשם יתברך וזה שאמנם היה מחוייב שיענש הרשע תכף עשותו הרשע אילו היה מגיע בזה היזק אל השם יתברך כדי שיציל עצמו מן ההיזק אבל למה שהוא מבואר שלא יגיע היזק כלל אל הש"י ברשע שיעשה הרשע הוא מבואר שמה שיעשה השם יתברך מזה ר"ל לשפוט האדם על מעשיו אינו רק להועיל לבני האדם ובהיות הענין כן לא ימנע שלא תתמיד הצלחת הרשע זמן ארוך לפי שהשם יתברך כבר האריך לו עונשו כדי שישוב אליו תוך הזמן ההוא ויעזוב דרכו הרעה ואולם שלא יגיע נזק לשם יתברך ברשע שיעשהו הרשע הוא דבר ביארו אליפז מהפך זאת הגזירה ואם הוא מבואר בעצמו והוא שאם לא יגיע תועלת להש"י בצדק הצדיק הנה לא יגיע לו נזק ברשע הרשע לפי שהתועלת והנזק הם שני הפכים ונושאם אחד ואולם הוא מבואר שלא יגיע תועלת להש"י בצדק הצדיק הנה אם כן הוא מבואר שלא יגיע לו יתברך היזק ברשע הרשע והנה ביאר זה אליפז על זה האופן לפי שהיה מבואר אצלו שלא יגיע תועלת להש"י בצדק הצדיק לפי שהוא מועיל לעצמו לבד ואולם ברשע הרשע היה אפשר לספק שיזיק באופן מה להש"י לפי שהוא מפסיד ומשחית פעולות השם במה שהוא מזיק לשאר האנשים והפועל יצטער כשישחיתו פעולותיו לפי מה שיחשב ואפשר שנאמר שאליפז לא ביאר המשפט האחד מאלו השנים אבל הניח כל אחד מהם על שהוא מבואר בעצמו ואולם מה שהיה טוען איוב ממה שבאו עליו מהמכות והנגעים להפליא בלא פשע הנה אליפז ישיב על זה שכבר חטא איוב חטאים נפלאים ואם לא הרגיש בזה מהם שכבר היה לוקח למשכון בגד האנשים חסירי הבגדים ונשארו ערומים והיו מתים בקרה ולא היה נותן לעני הצמא מים לשתות ולרעב לחם לאכול והיו מתים ברעב ובצמא ואולם העשירים והתקיפים היה מכבד אותם ומאכילם ומשקם וזה היה בתכלית הגנות וזה שאם לא היה נותן דבר מהונו לאיש מהאנשים היה לו התנצלות מה על מה שלא היה מטיב לעניים והוא כי אהבתו ממונו היתה הסבה המונעת לא שנאתו העניים והצדקה ואולם כשהיה מפזר ונותן לעשירים ובלתי נותן דבר לעניים היה מבואר כי משנאתו העניים והצדקה היה נמנע בזה, ומהם שלא היה חונן אלמנות במה שהיו מבקשות ממנו להצילן מיד עושקיה' והיה מניח היתומים ביד עושקיהם ולא היה עוזר אותם, ומהם שכבר חטא במה שהיה אומר שהשם עזב את הארץ והוא עון פלילי כי בכמו זה הענין חטאו אנשי דור המבול ואנשי סדום ועמורה ועל זה הגיע' מהעונש מה שכבר הגיע, והביא ראיה אליפז על שה' פוקד האדם על מעשיו ממה שקרה לאנשי דור המבול שלא ניצל מהם כי אם נח וביתו כי הוא לבדו היה צדיק בדור ההוא ומה שקרה לאנשי סדום ועמורה שאם היה הענין לפי המערכת היה בתכלית הזרות שיסכים במקרה בזה הרבוי והנפלא הרשע לרוע המערכת ולזה נתן עצה אליפז לאיוב שישוב אל השם יתברך ויטיבהו השם יתברך הטבה נפלאה לא ישערה: