הושע פרק ח׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא.

1. (א)אֶל־חִכְּךָ שֹׁפָר כַּנֶּשֶׁר עַל־בֵּית יְהוָה יַעַן עָבְרוּ בְרִיתִי וְעַל־תּוֹרָתִי פָּשָׁעוּ

   מצודת דוד:אל חכך שופר. ר״ל הרם קול גדול כאלו שופר נתון אל חכך ותריע בו ואמור הנה האויב ידאה כנשר לבוא על בית ה׳ להחריבה: ועל תורתי פשעו. מרדו על דברי התורה:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חכך. מל׳ חיך אשר על הלשון ממעל:

   רש"י

   אל חכך שופר. שכינה אומרת לנביא השמע קול חכך וקרא כשופר ואומר עופו ומהרו האויבים כאשר ידאה הנשר ובא אל בית ה' אל חכך שופר כאילו השופר נתון אל חכך:

   מלבי"ם

   אל חכך שופר, ה' אומר אל הנביא שיתן שופר אל חכו וימהר לפרוח כנשר ולעמוד על בית ה' ושם יתקע בשופר, כי על דבר גדול והודעה רבה היו תוקעים בשופר בבית ה' וצוהו שיעמוד על הבית בגובה שישמעו בכל קצוי ארץ את קול השופר, יתקע בשופר ויודיע שכל הרעה באה להן יען שעברו בריתי ועל שפשעו בתורתי, וגם צוה לתקוע בבית ה' כדי שישמעו יהודה ג"כ וישובו אל ה' בימי חזקיהו, שבא מלך אשור גם עליהם וה' מהר כנשר להציל קינו, כמ"ש כצפרים עפות כן יגן ה' על ירושלים (ישעיהו ל״א:ה׳):

   אבן עזרא

   אל דברי השם אל הנביא: שים אל חכך שופר ודאה כנשר אל בית ה'. ויפת אמר: שים חכך שופר כי אויב ידאה כנשר על בית ה'. ויפה פירש, בעבור מלת יען.

2. (ב)לִי יִזְעָקוּ אֱלֹהַי יְדַעֲנוּךָ יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:לי יזעקו וגו׳. סרם המקרא והראוי לי יזעקו ישראל וכו׳ ר״ל ראוי היה שיזעקו לי ישראל ויאמרו אלהי יודעים אנו אותך למשגיח וחומל:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   לי יזעקו. כשתבוא עליהם הרעה:

   אלהי ידענוך. הלא עמך אנחנו וסרסוהו ודרשוהו לי יזעקו ישר' אלהי ידענוך ואני לא אשמע להם כי

   מלבי"ם

   לי יזעקו נגד מ"ש ולא זעקו אלי בלבם, אמור להם שיזעקו אלי ישראל, ויאמרו אלהי ידענוך, אנחנו יודעים אותך שהרעה באה מאתך בהשגחה לעונש על שפשענו בך:

   אבן עזרא

   לי ככה הוא לי יזעקו בני ישראל, או יחסר בית ישראל.

3. (ג)זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ

   מצודת דוד:זנח. ר״ל אבל לא כן עשו כי עזב כל ישראל את הטוב להם ועשה יהודה כדרך שעשו עשרת השבטים כי גם הוא לא פנה אלי ולכן האויב ירדוף אותו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   זנח. ענין עזיבה כמו למה זנחתני (תהלים מג):

   רש"י

   זנח ישראל טוב. לפיכך אויב ירדפו:

   מלבי"ם

   זנח, כ"ז יאמרו בזעקתם, ידענו שע"י שזנח ישראל טוב לכן ירדף האויב אותו, ואין זה מקרה רק עונש מה':

   אבן עזרא

   זנח, טוב הוא השם הנכבד שהיה טוב לו.

   ירדפו כמו: אשר יקראו ה' צדקנו:

4. (ד)הֵם הִמְלִיכוּ וְלֹא מִמֶּנִּי הֵשִׂירוּ וְלֹא יָדָעְתִּי כַּסְפָּם וּזְהָבָם עָשׂוּ לָהֶם עֲצַבִּים לְמַעַן יִכָּרֵת

   מצודת דוד:הם המליכו. הנה עשרת השבטים עשו מלכים ולא שאלו ממני כי כל המלכים המליכו מדעתם זולת ירבעם ויהוא: השירו. עשו שרים בלי ידיעתי: עשו להם. כאלו הכסף והזהב עצמם עשו העצבים ר״ל בעבור שהיו משופעים בכסף וזהב מרדו בה׳ ועשו הגלולים וא״כ הכסף והזהב היה סבות העצבים: למען יכרת. העצבים יהיו סיבה שיכרת מהם הכסף והזהב כי האויב יקחום:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   השירו. מלשון שר:

   עצבים. עכו״ם:

   רש"י

   השירו. עשו שרים ד"א הסירו את זה ממלוכ' והמליכו את זה ובספר המסור' מוכיח כן שחברו במסורה כתבין שי"ן וקריין סמ"ך ופתרונו סמ"ך:

   למען יכרת. למען כי היה להם זהב לרוב וגרמו להם שיכרת העושר מהם:

   מלבי"ם

   הם המליכו ולא ממני, המלכים שבחרו הם המליכו אותם מעצמם ולא ע"י נביא ע"פ ה', ואח"כ השירו שהסירו אותם מן המלכות, ולא ידעתי, כי גם זה היה נגד רצון ה', וכפי הנראה שני מלכים הוסרו מן המלוכה ע"י שלא החזיקו בעבודת העגלים, והוא שלום בן יבש, שלא כתב בו ויעש הרע בעיני ה' כמו שכתוב בכל מלכי ישראל, שגם בזמרי שלא מלך רק שבעה ימים כתיב וימת על חטאתו אשר חטא ללכת בדרך ירבעם, וכ"ש שהיה לו לכתוב זאת בשלום שמלך ירח ימים, ומבואר שהוא לא הלך בדרך ירבעם, והיה נמצא כת בישראל שהחזיקו בידו בזה וכת מתנגדת שרצו לחזק עבודת העגלים והם אשר תמכו ידי מנחם בן גדי, שעלה עליו וימיתהו, ולכן הוצרך מנחם לתת אלף ככר כסף לפול מלך אשור להחזיק הממלכה בידו, כי הכת שהיו עם שלום לבטל את העגלים היו מתנגדים לו, וכן הושע בן אלה כתוב בו ויעש הרע בעיני ה' רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו. מבואר שלא עבד את העגלים, וכן אמרו חז"ל שבטל את השומרים שהושיב ירבעם על הדרך שלא יעלו ישראל לרגל, והכת שנטו אחרי חטאת ירבעם חלקו עליו מפני זה והלשינוהו למלך אשור ויעצרהו בבית כלא, נמצא הסרת שני מלכים האלה היה שלא בידיעת ה' ר"ל נגד רצונו.

   כספם וזהבם עשו להם עצבים שבעוד שהחזיקו המלכים בעבודת העגלים היו המלכים עושים העצבים מאוצר המלכות, ובעת שמלך שלום בן יבש והושע בן אלה שלא תמכו בעבודת העגלים והעצבים, אז העם עשו להם עצבים מכספם ומזהבם, למען יכרת המלך שהמליכו תחלה, שעשו עצבים לחזק הקשר של מחזיקי ביד עבודת העגלים אשר התקשרו להכרית את המלך:

   אבן עזרא

   הם כי לא שאלו להשם להמליך ירבעם, וכתוב: אשר יבחר ה' אלהיך בו גם כן מלך ישראל.

   השירו מעלומי העי"ן קם שב שר והטעם כפול. ויפת אמר: כמו סמ"ך כמו בשורי מהם והטעם הפוך אם המליכו או אם השירו, וטעם למען יכרת בעבור יכרת מהם הכסף והזהב.

5. (ה)זָנַח עֶגְלֵךְ שֹׁמְרוֹן חָרָה אַפִּי בָּם עַד־מָתַי לֹא יוּכְלוּ נִקָּיֹן

   מצודת דוד:זנח וגו׳. אתה שומרון הנה העגל שעבדת לו עזב אותך ולא עזר לך בעת חרה אפי באנשיה: עד מתי. כאומר הלא ראו שאין בו ממש ועד מתי לא יוכלו לנקות עצמם מטנוף העגל למאס בו:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נקיון. מל׳ נקי וברור:

   רש"י

   זנח. הקב"ה אתכם בני שומרון בעון עגלים שבבית אל שמלכי שומרון עובדים שם:

   עד מתי לא יוכלו. להפנות לבם להנקות מאותו טינוף:

   מלבי"ם

   זנח עגלך שמרון ר"ל למען יכרת המלך אשר זנח את עגלך, אשר עזב את העגל של שומרון ולא רצה לעבוד אותו, חרה אפי בם, ר"ל הנה עד עתה שנעשו העגלים בפקודת המלכים היה עקר החרון על המלכים, אבל עתה שהמלך זנח את העגל והעם עשו אותו מכספם, מעתה החרון אף יהיה בם בהעם, כי עת מתי לא יוכלו נקיון, עד מתי יהיה חטא זה של העגלים אצלם ולא יוכלו להנקות מחטא זה, הלא עתה אינם מוכרחים לעבוד את העגלים ויש להם חפשיות לעבוד את ה':

   אבן עזרא

   זנח, שומרון כפול, כאלו כתוב אותך זנח עגלך אותך שומרון כאילו מאס בך, כי העיר תחרב ואנשיה ילכו בשבי.

   חרה אפי בם בעגל ובשומרון.

   עד מתי יהיה חרון אפי בם, עד שיהיו נקיים.

   ולא יוכלו נקיון שיהיה להם ממנו.

6. (ו)כִּי מִיִּשְׂרָאֵל וְהוּא חָרָשׁ עָשָׂהוּ וְלֹא אֱלֹהִים הוּא כִּי־שְׁבָבִים יִהְיֶה עֵגֶל שֹׁמְרוֹן

   מצודת דוד:כי מישראל. העגל הזה נעשה מישראל מבן אדם לא ממלאכי מעלה: והוא. העגל הזה עשהו אומן ולא נעשה פלאים ביצירתו ולכן אין הוא אלהים אלא הוא כשאר יצירה: כי שבבים. ר״ל ומסוף הדבר יהיה נראה שאין בו ממש כי האויב ישברו לקיסמין לקחת ממנו צפוי הזהב:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חרש. אומן:

   שבבים. קיסמין דקים ובדרז״ל שיבא מכשורא (סנהדרין ה):

   רש"י

   כי מישראל והוא. מכספם וזהבם של כל אחד ואחד הוא גבוי והחרש עשהו והוי"ו של והוא נופל ויש הרבה וי"ו דומין לו (יחזקאל מו) בצאתו וגבאיו ולא ירפאו אף כאן כי מישראל הזמנתו והכנתו והוא נעשה ויש לישב הוי"ו הזאת כן כי מישראל והוא אף העגל הזה מאתם בא כמות העגל הראשון:

   שבבים. לנסרי לווחין ולשון ארמית הוא שיבא מכשורא (סנהדרין ז):

   מלבי"ם

   כי מישראל ר"ל הנה עד עתה לא היה העגל נעשה מכסף העם רק בכסף המלך. ולא הם עשו אותו רק המלך, אבל עתה הלא הוא מישראל שהם נתנו הכסף לזה כמ"ש כספם וזהבם עשו להם עצבים, והוא חרש עשהו וישראל הוא ג"כ האומן שעשה את העגל, לא המלך, ושיעור הכתוב כי עגל שומרון מישראל והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא כי שבבים יהיה, ר"ל ואינם עובדים אותו מצד שהוא אלהים רק מצד ששבבים יהיה, שישראל רוצים להיות שובבים ובהפקירא ניחא להו שלכן עושים את העגלים שזה היה אצלם אות ההפקרות ופריקת עול תורה ומצות ולהיות שובבים לעשות ככל חפץ לבם, לכן עשו את העגלים אשר יודעים בעצמם שלא אלהים המה:

   אבן עזרא

   כי מעצת ישראל הוא ומעצת המלך שהמליכוהו נעשה עגל שומרון.

   כי שבבים כמו שביבים. ויפת אמר: כי עגל שומרון יעשה ישראל להיות שובב. וזה איננו נכון.

7. (ז)כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ קָמָה אֵין־לוֹ צֶמַח בְּלִי יַעֲשֶׂה־קֶּמַח אוּלַי יַעֲשֶׂה זָרִים יִבְלָעֻהוּ

   מצודת דוד:כי רוח יזרעו. ומסוף הדבר יהיה נראה כאשר זרעו הרוח ויקצרו הסופה ר״ל כמו שקוצרין מה שזורעים כן הם יקבלו גמול לפי המעשה והואיל והמעשה היה רוח ודבר שאין בו ממש כן יהיה הגמול: קמה אין לו. זריעתם לא יבא לכלל קמה והמעט שתצמח לא יעשה קמח ואם יעשה מה הנה הזרים יבלעוהו אבל הם לא יהנו מזריעתם ר״ל לא יצליחו במעשיהם ואף מעט ההצלחה שיהיה בידם לאסוף מה מן ההון לא תשאר בידם כי האויב יקחום:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וסופתה. רוח סופה וסערה:

   קמה. כן יקרא אסיפת השבלים כשעדיין עומד בקרקע וכן מגדיש ועד קמה (שופטי׳ טו):

   אולי. עניינו כמו אם וכן אולי לא תאבה האש׳ (בראשית כ״ד:ה׳):

   זרים. נכרים:

   יבלעוהו. מל׳ בליעה:

   רש"י

   קמה אין לו. לזרע שלהם כלו' לא יצליחו במעשיהם:

   אולי יעשה. אף אם יעשה קמח:

   זרים יבלעוהו. אף אם יצליחו בנכסיהם סופו ליפול ביד זרים:

   מלבי"ם

   כי רוח יזרעו, ולכן קבלו גמול כמעשה ידיהם, כמו שזרעו רוח כן יקצרו סופה שהוא גדול מרוח, קמה אין לו מן הזרע שזרעו לא יהיה לו קמה, היינו שלא ישאו פרי עמלם, ובכ"ז צמח בלי יעשה קמח זרים יבלעוהו אולי יעשה, ר"ל גם דבר שמתחיל לצמוח מעמלם הגם שאינו עתיד לעשות קמח לעולם כי הוא צמח דק שדוף קדים, בכל זה זרים יבלעוהו וישחיתוהו תיכף מפני הספק שיסתפקו אולי יעשה קמח אחר שיגדל, לכן לא יניחוהו שיגדל כלל ויבלעוהו תיכף עודנו באבו, ומפרש הנמשל.

   אבן עזרא

   כי תי"ו סופתה נוסף כמו אימתה.

   אולי ואם תאמרו אולי יעשה - דעו כי זרים יבלעוהו.

8. (ח)נִבְלַע יִשְׂרָאֵל עַתָּה הָיוּ בַגּוֹיִם כִּכְלִי אֵין־חֵפֶץ בּוֹ

   מצודת דוד:נבלע ישראל. הנה נשחת ישראל ועתה היו לבוז בין האומות ככלי שאין בו צורך:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נבלע. ענין השחתה כמו בלע ה׳ (איכה ב):

   חפץ. ענין צורך כמו אם כלי אין חפץ בו (ירמיהו כ״ב:כ״ח):

   מלבי"ם

   נבלע, כי כן נבלע ישראל שזרים בלעוהו, הגם שעתה היו בגוים ככלי אין חפץ בו והוא צמח בלי יעשה קמח, בכ"ז בלעוהו מצד שאולי יעשה קמח לעתיד:

   אבן עזרא

   נבלע הטעם: יבלעו קצירכם גם יבלעו הזורעים.

   ככלי אין חפץ בו שאדם ישליכנו מביתו.

9. (ט)כִּי־הֵמָּה עָלוּ אַשּׁוּר פֶּרֶא בּוֹדֵד לוֹ אֶפְרַיִם הִתְנוּ אֲהָבִים

   מצודת דוד:עלו אשור. לבקש מהם עזרה: פרא. המה כפרא ההולך בדד ויחידי באות נפש מבלי עצה ומבלי מנהיג: התנו אהבים. נתנו למלך אשור אתנן דרך אהבה למען יעזור לו:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   פרא. הוא חמור הבר:

   בודד. מל׳ בדד ויחידי כמו איכה ישבה בדד (איכה א׳:א׳):

   התנו. מל׳ אתנן זונה ואמר בל׳ בזיון:

   רש"י

   פרא בודד לו. נעשו כפרא שהולך בודד לעצמו שואף רוח ממקום למקום לנוד:

   התנו אהבים. י"ת לשון תנים כמו ערוד זה שהולך במדברות שאפו רוח כתנים לקנות להם אוהבים נואפי' זרים התנו אידגרוניו"ט בלע"ז ויש לפרש לשון אתנן:

   מלבי"ם

   כי מבאר מה היה הסבה לזה, שזה היה מפני שהם השתעבדו למלכי אשור ואח"ז בגדו בבריתם ושלחו מלאכים אל סוא מלך מצרים להתקשר עמהם נגד אשור וזה העלה עליהם חמת מלך אשור (כנ"ל ז' י"א), וז"ש כי המה עלו לאשור, וקבלו עליהם את מלכותו, ואח"ז אפרים התנו אהבים, אח"ז נתן אתנן למלך מצרים, כזונה שיש לה בעל והיא נותנת אתנן לזונים אחרים לבקש מהם אהבה לעזוב את אישה ולמרוד בו. ואמר פרא בודד לו ר"ל גם פרא למוד מדבר שיוצא ומתרחק ממקומו, כמ"ש (ירמיהו ב׳:כ״ד) פרא למוד מדבר באות נפשה שאפה רוח, בכ"ז הגם שינוע ממקומו דרכו ללכת בודד והוא שונא האהבה והחברה להיות לו רעים רבים, לא כן אפרים שנדמה לפרא למעשיו וכמוהו אהב לנוע ממקומו, הם בקשו רעים רבים ונתנו אתנן לבקש אהבים:

   אבן עזרא

   כי, פרא כמו פרא אדם.

   וטעם בודד כי לא היתה עצתם אחת.

   ומלת התנו מגזרת אתנן, שהיה כל אחד נותן מנחות של אהבים לשרי האומות.

10. (י)גַּם כִּי־יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם וַיָּחֵלּוּ מְּעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים

    מצודת דוד:גם כי יתנו וגו׳. אף כי יתנו אתנן אל האומות עכ״ז עתה בזמן קרוב אקבץ את האומות ההם לבוא עליהם למלחמה ולא יועילו עם האתנן: ויחלו מעט. ר״ל במעט זמן בקרוב יחילו וירעדו ממשא מלך אשור והשרים:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יתנו. מלשון אתנן:

    ויחלו. מל׳ חיל וחלחלה:

    מלך שרים. כמו מלך ושרים ותחסר הוי״ו וכן כסוס עגור (ישעיהו ל״ח:ו׳):

    רש"י

    גם כי יתנו בגוים. אע"פ שעשו זאת שהתנו אהבים בעכו"ם:

    עתה אקבצם. בבא עת גאולתם לא אעכבנה:

    ויחלו מעט ממשא מלך שרים. ויכנעו מעט בגלות' בבבל מיראת משא מלך שרים מעול האומות שהיו בתוכם:

    מלבי"ם

    גם, ובכ"ז הגם כי עתה יתנו בגוים, הגם שיתנו אתנן אל הגוים לבקש מהם אהבה וכריתת ברית, בכל זה עדיין יש תקוה שעתה אקבצם ממקומות אשר נדחו שמה ואשיב שבותם, אם ויחלו מלך שרים מעט ממשא, אם המלך והשרים שלהם יחלו ויחרדו מעט, מדברי המשא שנשאו עליהם הנביאים משא ונבואת פורעניות, אם יחלו מעט מדברי הנביאים וישובו אל ה' אקבצם גם עתה:

    אבן עזרא

    גם טעם אקבצם במצרים, אז יחלו להתאונן ולהתרעם מעט, מרוב משא מלך מצרים ואשור ושריהם, ולא יתכן מדרך הדקדוק לפרש: ויחלו רק כמו: וממקדשי תחלו:

11. (יא)כִּי־הִרְבָּה אֶפְרַיִם מִזְבְּחֹת לַחֲטֹא הָיוּ־לוֹ מִזְבְּחוֹת לַחֲטֹא

    מצודת דוד:כי הרבה וגו׳. ר״ל עשה הרבה מזבחות לחטוא בהן להקריב עליהן לעבודת כוכבים וכן היו לו המזבחות לחטוא בהן כי כן הקריב עליהם לעבודת כוכבים ולא ניחם על מחשבתו:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    כי הרבה אפרים. לפיכך אחילנו ממשא מלך שרים:

    מלבי"ם

    כי, אבל הם לא חלו ממשא דבר ה', כי הרבה לו אפרים מזבחות לחטא, במה שהתנו בגוים לא נתנו להם אתנן לכריתת ברית מדיני לבד, כי גם השתתפו עמהם לעבוד את אליליהם וירבו למו מזבחות להקריב עליהם לעצבי הגוים, היו לו מזבחות לחטא לדעת אפרים המזבחות שמרבה לע"ז אינם חטא, רק המזבחות שהיו לו מתחלה לשמים, הם אצלו מזבחות לחטא, ומפרש מי הם המזבחות שהיו לו תחלה.

    אבן עזרא

    כי הרבה וטעם היו לו מזבחות לחטוא – כבר היה לו שירש מאבותיו, ולמה הרבה עוד.

12. (יב)אֶכְתָּב־לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ־זָר נֶחְשָׁבוּ

    מצודת דוד:אכתוב וגו׳. ר״ל על ידי הנביאים שאני שולח עליהם בכל יום להזהירם על הדברים הגדולים והנכבדים שבתורתי כאלו אני כותב אותם להם לבל ישכחו מה אבל בעיניהם יחשבו כאלו הם דברי זר אשר לא ידעוהו מעולם כי מהרו שכחו:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    רבו. ענין הגדלה ורוממות כמו כרובם כן חטאו לי (לעיל ד):

    רש"י

    אכתוב לו. אני תמיד מוכיחו על ידי נביאי וכותב לו רובי תורתי והם כמו זר נחשבו:

    מלבי"ם

    אכתב לו רבי תורתי, המזבחות שכתבתי לו בתורתי שהם המזבחות שנעשו להקריב עליהם קרבנות לשמים, שהוא מזבח שבמקדש שנעשה כפי התורה, המזבחות האלה כמו זר נחשבו אצלם, שמי שעלה להקריב במזבח שבמקדש היה נהרג, וכן מי שעשה מזבח להעלות עליו לשמים היה נחשב לו לחטא והיו הורגים אותו, כי היו אומרים שהמזבחות שהיו להם מקודם לשמים היה לחטא בעיניהם:

    אבן עזרא

    אכתוב ואני הוכחתיו וחוקי כתובים היו לו.

13. (יג)זִבְחֵי הַבְהָבַי יִזְבְּחוּ בָשָׂר וַיֹּאכֵלוּ יְהוָה לֹא רָצָם עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֺנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאותָם הֵמָּה מִצְרַיִם יָשׁוּבוּ

    מצודת דוד:זבחי הבהבי. עתה ידבר מול יהודה שאחזו בדרכי עשרת השבטים בבטחון הקרבנות שמקריבים במקדש ואמר להם הנה הזבחים מה שאתם מהבהבין ושורפין לפני יותר טוב הוא יזבחו הבשר לעצמן ויאכלו כי ה׳ אינו מקבלם ברצון: עתה. ר״ל בזמן קרוב יזכור עליהם המקום את עונם להשיב להם גמול: ויפקד. כפל הדבר במ״ש: המה מצרים ישובו. כשגלו מארצם ינוסו לשוב למצרים לשבת שם:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הבהבי. ענין חרוך ושרפה, ובדרז״ל שקפלה ולא הבהבה (שבת כח):

    רצם. מלשון רצון:

    רש"י

    זבחי הבהבי. זבחי עולתי שהם מהבהבים לפני באש שעל מזבחי:

    יזבחו בשר ויאכלו. למה לי שמביאים אותם יזבחו להיות להם בשר למאכלם ויאכלום כי אינני רוצה אותם:

    מלבי"ם

    זבחי הבהבי, העולות שהוקדשו לשמים להביאם כליל על הלהב, הם יוציאו אותם לחולין ויזבחו בשר ויאכלו יעשו מהם זבחי חול ויאכלו את הבשר, באמרם כי ה' לא רצם שאין ה' רוצה בקרבנות כי לדעתם ה' לא ישגיח על מעשה בני אדם אף כי לקבל מהם קרבנות, וע"כ יקריבו לבעלים ולכוכבי השמים וכסיליהם, והקרבן המובא לה' נחשב להם לחטאת, וכ"ז באר מ"ש כי לא חלו ממשא דברי הנביאים, ולא זאת לבד כי גם עתה אשר יזכר עונם ויפקד חטאתם והעניש אותם ע"י מלך אשור, בכ"ז לא חלו מעונשי ה' לשוב אליו רק המה מצרים ישובו, הלכו למצרים ונדמה כאילו שבים למצרים, ר"ל כאילו לא גאלם ה' להיות לו לעם רק ישובו לאשר היו בתחלה במצרים עכו"ם ולא קבלו תורה ומצוה:

    אבן עזרא

    זבחי אמר רבי משה הכהן: הבהבי - כדברי רז"ל: ולא הבהבה. ויפת אמר: מגזרת הבהב והיו"ד נוסף כמו שדי. והוא הנכון.

    יזכור עונם שישובו אל מצרים למרות פיו, לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד.

14. (יד)וַיִּשְׁכַּח יִשְׂרָאֵל אֶת־עֹשֵׂהוּ וַיִּבֶן הֵיכָלוֹת וִיהוּדָה הִרְבָּה עָרִים בְּצֻרוֹת וְשִׁלַּחְתִּי־אֵשׁ בְּעָרָיו וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ

    מצודת דוד:וישכח וגו׳. ר״ל כמו שישראל שכח את ה׳ המגדלו ומרוממו ובנה היכלות לעבודת כוכבים כן יהודה שכח בה׳ והרבה ערי מבצר להשגב בהן ולא בטח בה׳ ולכן אשלח אש בערי הבצורות שביהודה וכאשר אכלה האש ושרפה ארמונותיה של עדת ישראל שעשתה לעבודת כוכבים:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עשהו. המגדלו ומרוממו כמו הוא עשך (דברים לב):

    ויבן. מלשון בנין:

    בצורות. מל׳ מבצר:

    ארמנותיה. מל׳ ארמון והיכל:

    מלבי"ם

    וישכח ישראל את עשהו, ושם במצרים שכח את ה' שעשה אותו לו לעם, ויבן היכלות, כמו המצרים שהיו בונים לכל כוכב היכל מיוחד לעבוד שם עבודת הכוכב ההוא כנודע, ויהודה הגם שעובד את ה' בבהמ"ק הרבה ערים בצורות ויבטח בחוזק מבצריו ולא בטח בה'. ולכן ושלחתי אש בעריו וכו':

    אבן עזרא

    וישכח, היכלות לבצר בהם.

    ואכלה ארמנותיה כל עיר ועיר.