עזרא פרק ט׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר לֹא־נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי הַמִּצְרִי וְהָאֱמֹרִי

   מצודת דוד:וככלות אלה. כאשר כלו הדברים האלה והם מסירת הכלים וכו׳ ואת דתי המלך כתועבותיהם. ר״ל עודם עושים כתועבותיהם של הכנענים וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נבדלו. ענין הפרשה:

   רש"י

   אלה. דברים הללו אשר ספרו דתי המלך:

   והשרים. של ישראל:

   לאמר. וכן אמרו לי:

   מלבי"ם

   וככלות אלה, זה לא היה עד ארבעה חדשים אחר בואו, כמו שתראה [לקמן י' ט']. לא נבדלו, פי' שאין הבדל ביניהם ובין עם הארץ, א] במה שהם עושים כתועבותם:

   אבן עזרא

   העם ישראל חסר הנסמך והנכון העם עם ישראל.

   רבו למעלה רבב ורבה ענין אחד להם.

2. (ב)כִּי־נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה רִאשׁוֹנָה

   מצודת דוד:כי נשאו. כי לקחו נשים מבנותיהם ולזה אוחזים במעשיהם: זרע הקודש. המה בני ישראל: ראשונה. הם נשאו בתחלה נשים מבנות העובדי כוכבים ומהם למדו יתר העם:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   והתערבו. מל׳ תערובות ובלבול:

   והסגנים. מין שררה:

   רש"י

   היתה במעל הזה ראשונה. שהם התחילו למעול מעל להתחתן בגויי הארצות:

   מלבי"ם

   ב] כי נשאו מבנותיהם להם, ואמר מלת כי, באשר מה שנשאו מבנותם הוא הסבה שיעשו כתועבותיהם, ויד השרים, שהם התחילו במעל הזה:

   רלב"ג

   והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות. ידמה שנשאום בגויתן שאם לא היה כן לא היה אסור בדבר בכל הגוים שזכר כי אם כמצרי:

3. (ג)וּכְשָׁמְעִי אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה קָרַעְתִּי אֶת־בִּגְדִי וּמְעִילִי וָאֶמְרְטָה מִשְּׂעַר רֹאשִׁי וּזְקָנִי וָאֵשְׁבָה מְשׁוֹמֵם

   מצודת דוד:קרעתי וגו׳. מגודל הצער בעבור המעל הזה: משומם. משותק ונאלם כדרך המצטער:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   במעל. ענין חטא ופשע:

   ומעילי. הוא מין מלבוש עליון:

   ואמרטה. ענין תלישה כמו ואיש כי ימרט ראשו (ויקרא י״ג):

   רש"י

   משומם. עלוב ושומם כמו (יחזקאל ג׳:ט״ו) שבעת ימים משמים בתוכם:

   מלבי"ם

   משומם גלמוד, כמו ואשב שבעת ימים משמים בתוכם [יחזקאל ג']:

   רלב"ג

   ואשבה משומם. ר"ל נבהל הרעיונים ונעזב מרוב הדאגה על זה החטא והנה באר אחר זה שכבר התענה וזה כלל גם כן במלך משומם ולזה אמר ואני יושב משומם למנחת הערב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי כי האיש המשומם הוא נעזב באופן שלא יתן אל לבו לאכול ולשתות וידמה שכאשר הגיעה מנחת הערב אכל ועם כל זה קרא אותו תענית וזה מה שיורה שמתענין לשעות ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על ברכי וגו':

4. (ד)וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל עַל מַעַל הַגּוֹלָה וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב

   מצודת דוד:כל חרד. כל החרד בקיום דברי ה׳ היה נאסף אלי בעבור מעל הגולה ר״ל להעביר המעל הזה: למנחת הערב. לדורון ותשורת הערב ר״ל לזמן הקרבת תמיד של בין הערבים:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   חרד. ענין מהירות כמו ויחרדו זקני העיר (ש״א י״ו):

   משומם. משותק ונאלם כמו משמים בתוכם (יחזקאל ג׳):

   מלבי"ם

   כל חרד. שעורו כל חרד על מעל הגולה בדברי אלהי ישראל, כי לא נמצא פעל חרד נקשר עם מלת על:

5. (ה)וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי וּבְקָרְעִי בִגְדִי וּמְעִילִי וָאֶכְרְעָה עַל־בִּרְכַּי וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי אֶל־יְהוָה אֱלֹהָי

   מצודת דוד:קמתי מתעניתי. ר״ל קמתי מעונה וחלש מתעניתי שלא אכל כל אותו היום: ובקרעי וגו׳. ובקריעת הבגדים ובכדי לעורר הלבבות קם כשהוא מעונה ולבוש בגדים קרועים וכרע על ברכיו: ואפרשה כפי. כן הוא דרך שואל החסד:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י

   רש"י

   מתעניתי. שלא אכלתי אותו יום:

6. (ו)וָאֹמְרָה אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ כִּי עֲוֺנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם

   מצודת דוד:להרים וכו׳. הוא הפוך כמו להרים פני אליך אלהי: רבו. נתרבו ועלו למעלה מן הראש:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   ונכלמתי. מלשון כלימה ובושה:

   להרים. לרומם ולהגביה:

   ואשמתנו. מל׳ אשמה ופשע:

   מלבי"ם

   בושתי ונכלמתי, מבואר אצלי שהבושה הוא מעצמו, והכלימה הוא מאחרים, ומפרש מ"ש בושתי כי עונותינו רבו למעלה ראש, העון הוא עיות השכל שהוא בראש, והם עלו למעלה מן הראש ומתפשטים לחוץ, וע"ז י"ל בושה בפ"ע, ונגד ונכלמתי אמר ואשמתנו גדלה עד לשמים האשמה, הוא חיוב העונש, ועל ידו היה לנו כלימה מאחרים [עמ"ש ישעיה סי' נ"ד]:

   רלב"ג

   כי עונותינו רבו למעלה ראש. ר"ל כי עונותינו רבו מאד במה שעוינו לה' ית' שהוא ראש למעלה רצונ' בזה שהוא ראש לעליונים ואלהי האלהים או ירצה בזה שהם רבו למעלה מכל ראש ומספר כולל כטעם נשא את ראש בני גרשון:

7. (ז)מִימֵי אֲבֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּאַשְׁמָה גְדֹלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּבַעֲוֺנֹתֵינוּ נִתַּנּוּ אֲנַחְנוּ מְלָכֵינוּ כֹהֲנֵינוּ בְּיַד מַלְכֵי הָאֲרָצוֹת בַּחֶרֶב בַּשְּׁבִי וּבַבִּזָּה וּבְבֹשֶׁת פָּנִים כְּהַיּוֹם הַזֶּה

   מצודת דוד:כהיום הזה. כאשר נראה היום אשר בני עשרת השבטים המה בגולה ואף מבני יהודה ובנימן רבים נשארו בבבל בגולה:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   נתנו. כמו נתננו דגש הנו"ן תחת חסרון נו"ן אחרת כמו (ד"ה ב' י"ד) כי עליך נשענו כמו נשעננו (בראשית ל״ד:ט״ז) ונתנו את בנותינו כמו ונתננו:

   כהיום הזה. כמו שנראה היום הזה שכבר גלו עשרת השבטים ועדיין נשארו בבבל הרבה מן הגולים:

   מלבי"ם

   מימי, הוסיף לאמר שחיוב העונש אינו מעתה רק מימי אבותינו נתמלא הסאה ונתחייבנו בעונש עד היום הזה, ומה שנתננו ביד מלכי הארצות היה בעונותינו, בענין שלפי מדת עונותינו ולפי חיוב העונש לא הגיע עדיין קץ הישועה, וכמו שגלה זאת המלאך לדניאל כמ"ש [דניאל ט' כ"ד] שבועים שבעים נחתך על עמך, ששיבת ישראל בבית שני היה רק חנינה לפי שעה והם צריכים עדיין למרק עונותיהם, וז"ש.

   אבן עזרא

   נתנו דגש הנו"ן לצורך נו"ן השרש.

8. (ח)וְעַתָּה כִּמְעַט־רֶגַע הָיְתָה תְחִנָּה מֵאֵת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְהַשְׁאִיר לָנוּ פְּלֵיטָה וְלָתֶת־לָנוּ יָתֵד בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ לְהָאִיר עֵינֵינוּ אֱלֹהֵינוּ וּלְתִתֵּנוּ מִחְיָה מְעַט בְּעַבְדֻתֵנוּ

   מצודת דוד:כמעט רגע. מעט הזמן היה לנו חנינה מה׳ והיא מל׳ שאלה ומליצה על כי הגאולה ההיא קטנה היא: יתד וגו׳. קבועות בירושלים כיתד הקבוע: מחיה מעט. חיים מעטים בעת עבדותינו:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תחנה. חנינה וחן וכן לבלתי היות להם תחנה (יהושע י״א:כ׳):

   פליטה. ענין הצלה ושיור:

   יתד. מסמר:

   מחיה. מל׳ חיות:

   רש"י

   ועתה כמעט רגע. לפי שעה:

   תחנה. כמו חנינה:

   ולתת לנו יתד. לקבוע אותנו בארץ ישראל:

   יתד. כמו (ישעיהו כ״ב:כ״ג) ותקעתיו יתד במקום נאמן:

   מחיה מעט. חיים מועטים:

   מלבי"ם

   ועתה כמעט רגע היתה תחנה, שהוא רק חנינה שלא ע"פ הזכות והדין, והיא רק כמעט רגע, להשאיר באר שהתחנה היה בד' דברים, א] להשאיר לנו פלטה שלא יכלו בגלות, ב] ולתת לנו יתד במקום קדשו, שיוכלו לבנות המקדש ולקבוע שיבתם בא"י, ג] להאיר עינינו אלהינו, שעי"כ יוכל להאיר עינינו שנשוב ללכת בדרכיו ובזה יכלה העונש הנגזר עלינו, ד]ולתתנו מחיה מעט שעי"כ נצליח מעט בהיותנו בארצנו הגם שאנו עוד בעבדותנו, כי עדיין לא הגיע זמן הגאולה האמתית כמ"ש המלאך לדניאל:

   רלב"ג

   ועתה כמעט רגע. קרא זמן גלות בבל מעט ביחס אל החטאים הנפלאים שחטאו אבותינו:

   ולתת לנו יתד במקום קדשו. ר"ל להתקע ולהקבע בו:

   אבן עזרא

   תחנה כטעם חנינה שחנן עלינו.

   בעבדותינו פירש: כי עבדים אנחנו.

9. (ט)כִּי־עֲבָדִים אֲנַחְנוּ וּבְעַבְדֻתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹהֵינוּ וַיַּט־עָלֵינוּ חֶסֶד לִפְנֵי מַלְכֵי פָרַס לָתֶת־לָנוּ מִחְיָה לְרוֹמֵם אֶת־בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּלְהַעֲמִיד אֶת־חָרְבֹתָיו וְלָתֶת־לָנוּ גָדֵר בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם

   מצודת דוד:כי עבדים. עדיין עבדים אנחנו למלכי פרס אבל בעבודתינו לא עזבנו מכל וכל: את חרבותיו. של הבית הזה: גדר. להיות גדורים מסביב לבל נהיה עוד למרמס לכל:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חרבותיו. מלשון חורבה:

   גדר. כותל מקיף:

   רש"י

   כי עבדים אנחנו. לדריוש מלך פרס:

   לא עזבנו. לא עזב אותנו:

   ויט. לשון מפעל כמו מטה הטה עלינו חסדו:

   גדר. שהיו גודרין גדר לשמור מצותיו:

   מלבי"ם

   כי, מפרש כי אנו עדיין עבדים למלכי פרס ובעבדותנו לא עזבנו וכו' כי הגאולה הזו אינה גאולה גמורה רק ברשות מלכי פרס והיה בדרך חנינה מה', א] לתת לנו מחי', ב] לרומם את בית אלהינו מה שנתן פקודה לבנות המקדש, ג] להעמיד ר"ל להעמיד הבנין שלא יחרב ע"י צרי יהודה ובנימין שכתבו שטנה על הבנין, ולתת לנו גדר, שנוכל להיות מופרדים מן העכו"ם כדבר המוגדר בגדר בפ"ע, כי הי' להם פחה וראשים בפ"ע ושופטים מיוחדים עד שהיו שם לעם מיוחד:

   רלב"ג

   ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלים. ר"ל לתת לנו דירה בארץ יהודה וירושלים כי הדירה לא תהיה בזולת גדר:

   אבן עזרא

   גדר לבלתי נהיה למרמס.

10. (י)וְעַתָּה מַה־נֹּאמַר אֱלֹהֵינוּ אַחֲרֵי־זֹאת כִּי עָזַבְנוּ מִצְוֺתֶיךָ

    מצודת דוד:אחרי זאת. אחרי הטובה הזאת שעשית לנו מה נאמר ר״ל וכי נוכל לומר הטובה הזאת מעוטה היא כי הלא עזבנו מצותיך ואף המעט ההיא לחסד תחשב:

    עוד פירושים על פסוק י: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ועתה, ר"ל אחר שעדיין אינה גאולה שלמה והעונות הקודמים לא נתמרקו עדיין, ותכלית הגאולה הזאת היה כדי שעתה נטיב מעשינו ונמרק העונות, כמ"ש המלאך לדניאל שבועים שבעים נחתך על עמך לכלא פשע ולכפר עון, וצריכים הם עתה לכפר הפשעים הקודמים, וכמו שפירשנו שם, וא"כ מה נאמר עתה אם עשינו להפך שלא די שלא נתקן עונות הקודמים נוסיף עוד עונות חדשים:

11. (יא)אֲשֶׁר צִוִּיתָ בְּיַד עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ נִדָּה הִיא בְּנִדַּת עַמֵּי הָאֲרָצוֹת בְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר מִלְאוּהָ מִפֶּה אֶל־פֶּה בְּטֻמְאָתָם

    מצודת דוד:ארץ נדה היא. ארץ מרוחק ומתועב בעבור תעוב העובדי כוכבים בתועבות אשר מלאו הארץ משפתה אל שפתה ברוב טומאתם:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נדה. מל׳ נדידה ורחוק:

    רש"י

    נדה. טמאה וגעולה:

    מלבי"ם

    ארץ גדה, שא"ל שהארץ נטמאה ע"י תועבות הכנענים כמ"ש כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר לפניכם ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה ותקיא הארץ את יושביה (ויקרא י״ח:כ״ד-כ״ה):

    רלב"ג

    ארץ נדה היא בנדת עמי הארצות. ר"ל שכבר נטמאה הארץ בטמאותיהם בעריות ובע"ז:

    אבן עזרא

    ארץ נדה ענין ריחוק כתרגומו ומשקלו גזה.

12. (יב)וְעַתָּה בְּנוֹתֵיכֶם אַל־תִּתְּנוּ לִבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם אַל־תִּשְׂאוּ לִבְנֵיכֶם וְלֹא־תִדְרְשׁוּ שְׁלֹמָם וְטוֹבָתָם עַד־עוֹלָם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וַאֲכַלְתֶּם אֶת־טוּב הָאָרֶץ וְהוֹרַשְׁתֶּם לִבְנֵיכֶם עַד־עוֹלָם

    מצודת דוד:למען תחזקו. למען תאחזו בארץ להשאר בידכם: עד עולם. ר״ל ובניכם לבניהם וכן עד עולם:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    והורשתם. את הארץ לבניכם עד עולם:

    מלבי"ם

    ועתה בנותיכם, כמ"ש פן תכרות ברית ולקחת מבנותיו לבניך (שמות ל״ד:ט״ז), ובזה תלוי ירושת הארץ וקיומה עליה, כמ"ש יהושע כ"ג:

    רלב"ג

    ולא תדרשו שלומם וטובתם. הוא שב אל עמן ומואב לבד כמו שנזכר בתורה:

13. (יג)וְאַחֲרֵי כָּל־הַבָּא עָלֵינוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּבְאַשְׁמָתֵנוּ הַגְּדֹלָה כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ חָשַׂכְתָּ לְמַטָּה מֵעֲוֺנֵנוּ וְנָתַתָּה לָּנוּ פְּלֵיטָה כָּזֹאת

    מצודת דוד:ואחרי וכו׳. אחרי שראינו כל העונש הבא עלינו וכו׳: חשכת. ר״ל אף הגאולה המועטת ההיא אין אנו ראוים לה כי אתה בחסדך מנעת העונש לתתה למטה מעונינו ר״ל פחות מהם ובעבור זה נתת לנו פליטה ולא בצדקותינו:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חשכת. מנעת כמו ולא חשכת (בראשית כ״ב):

    רש"י

    ואחרי כל הבא עלינו. אחרי כל המעשה הרע אשר הגיע עלינו במעשינו הרעים:

    חשכת. למטה מעונינו מנעת מעונותינו עד למטה שנפחת עונינו על כפרת גלותינו ויש לנו לפותרו בענין זה מנעת עצמך מלגבות ממנו כל עונינו וגבית ממנו למטה מן העונות ולא פרעת ממנו ככל חטאתינו:

    מלבי"ם

    ואחרי כל הבא, כי אתה אלהינו חשכת, פי' שאתה חשכת ומנעת את הרעה הבא עלינו עד שבא הרעה למטה מעונינו, ע"י שחשכת אותם באה בפחות מכפי הראוי לפי עונינו, ועי"כ שחשכת הרעה נתת לנו פליטה כזאת:

    רלב"ג

    כי אתה אלהינו חשכת למטה מעונינו. ר"ל מנעת מן העונש שהיה ראוי לבא עלינו והבאת ממנו למטה ממה שראוי לפי עונינו:

    אבן עזרא

    ואחרי כל הבא עלינו רמז לגלות.

    חשכת למטה מעונינו כאילו מנעת וחשכת מכתוב מקצת עונינו בספר זכרון והנחתם למטה לארץ, כטעם: ותשליך במצולות ים כל חטאתם.

    כי אין לעמוד פירש: אין לנו ראוי לעמוד לפניך באשמתינו זאת.

14. (יד)הֲנָשׁוּב לְהָפֵר מִצְוֺתֶיךָ וּלְהִתְחַתֵּן בְּעַמֵּי הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה הֲלוֹא תֶאֱנַף־בָּנוּ עַד־כַּלֵּה לְאֵין שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה

    מצודת דוד:הנשוב. חוזר למעלה לומר אחרי שראינו העונש והחסד בפליטה הנשארת וכי מהראוי שנשוב להפר מצותיך: עד כלה. עד לכלות הכל מבלי שארית ולא תעשה עוד חסד:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    להפר. לבטל:

    להתחתן. מלשון חתון:

    תאנף. מל׳ אף וחמה:

    רש"י

    הנשיב. אם נשוב:

    הלא תאנף בנו. תמיה המתקיימת:

    מלבי"ם

    הנשוב מוסב למעלה, אחרי כל הבא עלינו איך נשוב להפר מצותיך, הלא תאנף בנו הלא בזה תכלה חרון אפך בנו שגדר [פעל אנף אם מכלה חרון אפו] עד שלא תהיה לנו שארית ופליטה:

    רלב"ג

    הנשוב להפר מצותיך. אמר זה בתמיה הראוי שנשוב להפר מצותיך אחר שהטבת לנו להקל ענשנו ולהשגיח בנו הלא זה יהיה סבה שתאנף בנו עד כלה לאין שארית ופלטה:

15. (טו)יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל צַדִּיק אַתָּה כִּי־נִשְׁאַרְנוּ פְלֵיטָה כְּהַיּוֹם הַזֶּה הִנְנוּ לְפָנֶיךָ בְּאַשְׁמָתֵינוּ כִּי אֵין לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ עַל־זֹאת

    מצודת דוד:צדיק אתה וגו׳. ר״ל צדקה עשית עמנו ולא במשפט: כהיום הזה. כאשר אנחנו היום פליטה מועטת: הננו לפניך. עדיין מחזיקים אנו בעון זה ובידינו הוא: כי אין לעמוד. ר״ל אין בנו זכות לעמוד לפניך על העון הזה להעביר אותה בעבור מעשה הזכות וא״כ עדיין אנו באשמה הזאת וטמון הוא בידינו והפליטה הנשארת בצדקה הוא:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    כי אין. כח מעשים טובים בנו לעמוד ולהתקיים לפניך על עבירה זו:

    מלבי"ם

    ה' אלהינו צדיק אתה, בין על העבר כי נשארנו פליטה, וא"כ היה העונש פחות מן הראוי כפי החטא, כמ"ש חשכת למטה מעונינו וזה ע"י צדקתך, בין על העתיד אם תאנף בנו עתה עד כלה, כי הננו לפניך באשמותינו אחר שאנו אשמים שנית כי אין רצה לומר שעל עבירה זו של נשיאת הנכריות א"א לעמד לפניך כלל ללמד עוד שום זכות: