עזרא פרק ו׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם וּבַקַּרוּ בְּבֵית סִפְרַיָּא דִּי גִנְזַיָּא מְהַחֲתִין תַּמָּה בְּבָבֶל

   מצודת דוד:באדין. אז דריוש המלך שם גזרת אומר וחפשו בבית הספרים אשר האוצרות מונחים שמה בבבל:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   באדין. אז כאשר הגיע המכתב ליד דריוש:

   שם טעם. צוה המלך הדבר:

   ובקרו. ובדקו בבית הספרים שהאוצרות מונחים שם בבבל:

   מלבי"ם

   השאלות: (א – ב) איך אומר שחפשו בבית ספריא בבבל ומצאו במדי:

   אדין אז נתן דריוש המלך פקודה ובקשו בבית הספרים שהגנוזים מונחים שם בבבל ומצאו בתיבה בבירה שבמדינת מדי מגלה אחת, וכן כתוב בה לזכרון, נראה כי עיר המלוכה היה תחלה בבבל ושם היו מונחים כל ספרי הפקודות של המלך, וכן המכתב ששלח כורש על אודות הבנין [שהיה נוסחו כל ממלכות הארץ נתן לי ה' כמ"ש בראש הספר] זה היה מונח בבבל, ובימי אחשורוש שינו את כסא המלוכה מבבל לשושן כמ"ש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה, כמ"ש בפירושי שם, ונאבד אז מכתב זה [ויכול להיות כי המן האגגי שהיה המשנה האביד את המכתב הלז שהיה לטובת היהודים] ולא נמצא בבבל, והיה מהשגחת ה' שנמצא בעיר הבירה שהיא עתה במדי, מגלה קטנה שכתוב בה זכרון מהפקודה הזאת, [שזה נשאר במדי כמו שהיה שם ספר הזכרונות דברי הימים כמ"ש בפירוש מגלת אסתר שזה לא היה ביד המן] ושם נכתב לזכרון בקיצור:

   רלב"ג

   אז דריוש המלך צוה ויבקרו בבית הספרים שהאוצרות מורידים שם בבבל:

   אבן עזרא

   מהחתין מורידין.

2. (ב)וְהִשְׁתְּכַח בְּאַחְמְתָא בְּבִירְתָא דִּי בְּמָדַי מְדִינְתָּה מְגִלָּה חֲדָה וְכֵן־כְּתִיב בְּגַוַּהּ דִּכְרוֹנָה

   מצודת דוד:והשתכח. ונמצא מגלה אחת בנאד של עור בארמון אשר במדינת מדי כי לא נמצא בבבל וחפשו ומצאו במדי: וכן. וכה היה כתוב בה זכרון שלה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   באחמתא. הוא מל׳ וחמת מים (בראשית כ״א) והוא נאד של עור:

   מגלה. ספר:

   רש"י

   והשתכח באחמתא. ונמצא מכתב של מגילה אחת שם באחמתא כן פתרו אנשי הפתרון שהוא כלי העשוי לאגרות ולגליונים ולספרים והעמידוהו מגזרת חמת מים והאל"ף אשר בתיבה אינה עיקר כיתר המלין אשר בשאר ל' ארמית:

   בבירתא. באותה בירה אשר במדי המדינה:

   וכן כתיב. וכן היה כתוב בתוכה זכרון שלה:

   רלב"ג

   ונמצא בכלי עיר הבירה אשר במדי המדינה מגלה אחת וכן כתוב בה דכרונה. אחשוב שהיה כתוב בה שהיא נכתבה לזכרון שדבר זה צוה כורש המלך:

   אבן עזרא

   באחמתא יש אומרים: שהוא מן חמת מים, או הוא שם כלי, יגנזו בו כתבי הזכרונות.

   בבירתא הוא ארמון תרגום בארמנותינו בברניתנא.

3. (ג)בִּשְׁנַת חֲדָה לְכוֹרֶשׁ מַלְכָּא כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם בֵּית־אֱלָהָא בִירוּשְׁלֶם בַּיְתָא יִתְבְּנֵא אֲתַר דִּי־דָבְחִין דִּבְחִין וְאֻשּׁוֹהִי מְסוֹבְלִין רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁתִּין

   מצודת דוד:בשנת. בשנה אחת לכורש נתן המלך גזרת אומר על בית אלהים אשר בירושלים אשר יבנה הבית שהוא מקום אשר זובחים שם זבחים: ואושוהי. יסודי הבית יהיו מאבנים גדולות רבי הסבל והמשא: רומיה. גובה הבית יהיה ששים אמות ורחבו ששים אמות:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מסובלין. ענין משא כבדה כמו והנושאים בסבל (נחמיה ד):

   רש"י

   בית אלהא בירושלים. בבית אלהים בירושלים מה יהא עליו הבית יבנה:

   אתר די דבחין. שהוא מקום שזובחים שם זבח:

   ואושוהי מסובלין. וכותליו יהיו מיוסדין, כמו ואושיא יחיטו (לעיל):

   רומיה אמין שתין. רום הבית ששים אמה וששים אמה רחבו:

   מלבי"ם

   שבשנת אחת לכורש המלך, נתן המלך פקודה, א] שבית ה' בירושלים יבנה והוא רשות לבנות הבית, ב] אתר שיזבחו שם זבחים, ג] ואשוהי מסובלין, שיסודות הבית יהיו חזקים לסבול הבנין, ד] הגביל מדת הבית וגם זה היה בהשגחה שלא שינה מדתו מכפי הראוי ולא היו יכולים לבנותו כמו שכתוב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל, ה] שיהיו.

   רלב"ג

   בשנת אחת לכורש המלך כורש המלך צוה על דבר בית האלוה אשר בירושלים שביתו יבנה המקום שזובחים בו הזבחים וכותליו יהיו מקושרים וחזקים רומו ששים אמות רחבו ששים אמות:

   אבן עזרא

   ואושוהי מסובלין כענין אבן גלל והפירוש יסודותיו סובלים באבני סבל.

   רומיה אמין שתין יותר גבוה מבנין שלמה ראשון, כי גבהו היה שלשים אמה קומתו.

   וכן פתיה אמין שתין להיות הגובה והרחב שוה והאורך לא זכר, כי היה כמדה הראשונה.

4. (ד)נִדְבָּכִין דִּי־אֶבֶן גְּלָל תְּלָתָא וְנִדְבָּךְ דִּי־אָע חֲדַת וְנִפְקְתָא מִן־בֵּית מַלְכָּא תִּתְיְהִב

   מצודת דוד:נדבכין. שלשה שורות יבנה של אבני שיש ושורה אחת של עץ וכן בסדר הזה עד כלות הגובה כי בנין כזה מחוזק ביותר וכן נאמר בבנין שלמה שלשה טורים גזית וטור כרותות ארזים (מ״א ז): ונפקתא. הוצאת הבנין ינתן מן בית המלך:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נדבכין. שורות ובדרז״ל קורין וכו׳ ובראש הנדבך (ברכות ט״ו):

   רש"י

   נדבכין. ל' כתלים וקירות הכתלים היו של אבן גלל, גלל מרמר"א בלע"ז:

   ונדבך. וכותל של עץ חדש מבפנים כענין בנין הבית אשר בנה שלמה:

   ונפקתא. והוצאה לצורך הבית ולשאר דברים אשר לבית תנתן להם מבית המלך:

   מלבי"ם

   שלשה שורות של אבני שיש ושורה של עץ חדש, שלפי דברי חז"ל היה זה כדי שאם ימרדו ישרוף אותו באש, ו] שהוצאת הבנין יהיה מבית המלך, ז] שמוציא כלי ה' ומסר לידם:

   רלב"ג

   טורי אבן גלל שלשה וטור עץ אחד וההוצאה מבית המלך תנתן:

   אבן עזרא

   נדבכין פירש טירות ותרגום מתחת לטירות מלרע לנדבכיא וזה דומה לבנין ראשון, כאמרו שלשה טורי גזית וטור כרותות ארזים.

   ונפקתא הוצאה.

5. (ה)וְאַף מָאנֵי בֵית־אֱלָהָא דִּי דַהֲבָה וְכַסְפָּא דִּי נְבוּכַדְנֶצַּר הַנְפֵּק מִן־הֵיכְלָא דִי־בִירוּשְׁלֶם וְהֵיבֵל לְבָבֶל יַהֲתִיבוּן וִיהָךְ לְהֵיכְלָא דִי־בִירוּשְׁלֶם לְאַתְרֵהּ וְתַחֵת בְּבֵית אֱלָהָא

   מצודת דוד:ואף מאני. אף כלי בית אלהים של זהב וכסף אשר הוציא נ״נ מן ההיכל אשר בירושלים והביא לבבל: יתיבון. ישיבו אותם להוליך אל ההיכל אשר בירושלים למקומם וינח בבית אלהים:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   ואף מאני. ואף כלי הקדש של בית האלהים של זהב וכסף אשר נבוכדנצר הוציאם מן היכל שבירושלים והוליכם לבבל:

   והיבל. אשר הוליך:

   יהתיבון. ינתנו:

   ויהך. ילך כל המעשה הזה להיכל אשר בירושלים למקומו:

   ותחת. ויהי מונח בביתו של הקב"ה:

   רלב"ג

   וגם כלי האלהים של זהב וכסף אשר הוציא נבוכדנצר מהיכל ירושלים והביא לבבל ישיבון וילך כל זה להיכל ירושלים למקומו ותוריד בבית האלהים:

   אבן עזרא

   ואף, יהתיבון ישיבון המשיבין.

   ויהך וילך כל כלי להיכלא והמלה מיוחדת מן הרבים, כדרך כי יתן מים.

   ותחת כנגד ששבצר ידבר באגרת והטעם ותורד או תנוח אתה ששבצר בבית אלהא, למ"ד לעבידת עומד במקום שנים, וכן הוא לפחת יהודאי.

6. (ו)כְּעַן תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר־נַהֲרָה שְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתְהוֹן אֲפַרְסְכָיֵא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה רַחִיקִין הֲווֹ מִן־תַּמָּה

   מצודת דוד:כען. עתה תתני וכו׳ וחבריהם אשר בעבר הנהר היו רחוקים מן שמה ר״ל הרחיקו מלבטל המלאכה:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   כען תתני וגו'. זו היא תשובה אשר השיב דריוש אל תתני ושתר בוזני:

   די בעבר נהרה. לצד ארץ ישראל שהוא עבר הנהר לאותן שבבבל:

   רחיקין הוו מן תמה. רחוקים תהיו משם מבנין בהמ"ק שלא תרפו ידי עושי המלאכה:

   מלבי"ם

   כען, עתה, אתם תתני וכו' רחיקין הוו מן תמה תהיו רחוקין מן הבנין הזה שלא תשבתו ידי עושי המלאכה אחר שי"ל רשות עליו מן כורש, כדת פרס ומדי אשר לא יעבר, לכן שבקו לעבידת בית אלהא דך. ואתם לא תתערבו בדבר, כי פחת היהודים ולשבי יהודאי עליהם הדבר מוטל שיבנו אותו על מקומו, כ"ז דבר מצד הפקודה הראשונה של כורש, שהוא לא צוה שיעזרו אותם בבנין רק שלא יבטלום מעבודתם והם יבנו, וכפי פקודה זאת עליכם מוטל שתעמדו מרחוק לא לעזר ולא להשבית המלאכה, אבל.

   רלב"ג

   לכן תתני פחת עבר הנהר שתר בוזני וחבריהם האפרסכים אשר בעבר הנהר היו רחוקים משם:

7. (ז)שְׁבֻקוּ לַעֲבִידַת בֵּית־אֱלָהָא דֵךְ פַּחַת יְהוּדָיֵא וּלְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בֵּית־אֱלָהָא דֵךְ יִבְנוֹן עַל־אַתְרֵהּ

   מצודת דוד:שבקו. הניחו את עבודת בית אלהים הזאת: פחת. מושל היהודים עם זקני היהודים יבנו בית אלהים זאת על מקומו:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   ולשבי. הלמ״ד הוא במקום את ור״ל ועם סבי:

   רש"י

   דך. זה:

   פחת יהודיא. שלטוני היהודים יעשו דבר זה:

   ולשבי יהודיא. ולזקני היהודים אני מצוה:

   בית אלהא דך. בית אלהים זה:

   רלב"ג

   הניחו מלאכת בית אלוה זה לפחת יהודה ולזקני היהודים והם יבנו על מקומו בית אלוה זה:

8. (ח)וּמִנִּי שִׂים טְעֵם לְמָא דִי־תַעַבְדוּן עִם־שָׂבֵי יְהוּדָיֵא אִלֵּךְ לְמִבְנֵא בֵּית־אֱלָהָא דֵךְ וּמִנִּכְסֵי מַלְכָּא דִּי מִדַּת עֲבַר נַהֲרָה אָסְפַּרְנָא נִפְקְתָא תֶּהֱוֵא מִתְיַהֲבָא לְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי־לָא לְבַטָּלָא

   מצודת דוד:ומני. וממני הושם גזרת אומר מה אשר תעשו עם זקני היהודים האלה: למבנא. לבנות בית אלהים זאת ר״ל שגם עוד תסייעו להם בדבר הבנין: ומנכסי. ומרכוש המלך של המס מנדה הגבוי מאנשי עבר הנהר: אספרנא. חיש מהר יהיה נתון הוצאת הבנין להאנשים האלה אשר לא יבוטל המלאכה מחסרון הממון:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   ומני שים טעם. וממני יהיה צווי זה:

   למא די תעבדון. לאותו בנין המלאכה אשר תעשון עם זקני היהודים האלה לבנות ביתו של הקב"ה:

   ומנכסי מלכא. מנכסי המלך יהיו עושים הבנין הזה:

   די מדת עבר נהרה. מן המס של עבר הנהר אשר למלך, מדת מס כמו מנדה בלו והלך (לעיל ד') אספרנא. מהרה יבנה הבנין אספרנה אישפלונטמנ"ט בלע"ז:

   נפקתא תהוא מתיהבא. הוצאה תהיה ניתנת לאנשים האלה אשר לא יתבטלו ממלאכתן:

   מלבי"ם

   ומני שים טעם, אני נותן פקודה חדשה נוסף על פקדת כורש, שלפי פקודתי לא די במה שתהיו רחוקים ושתהיו בשוא"ת, כי אני מצוה שלא די במה שלא תשביתו את המלאכה, כי אתם מחויבים עוד לעזור אל המלאכה בקום ועשה, ועז"א למה די תעבדון עם שבי יהודיא אלך אתם צריכים לעשות עמהם לעזרם למבנא בית אלהא דך, וכן אני מצוה כי מנכסי מלכא די מדת [מן מס מנדה] של עבר הנהר, אספרנא נפקתא תהוא מתיהבא, שיתנו להם ממס זה ההוצאה במהרה [כי בפקודת כורש היה כתוב שההוצאה תהיה מבית מלכא, אבל לא נתן להם במהרה, ואני מצוה שתנתן מן מס עבר הנהר ושינתן תיכף], די לא לבטלא כדי שלא יתבטלו ממלאכתם ע"י חסרון ההוצאה:

   רלב"ג

   וממני יצא דבר מה תעשו עם זקני יהודה אלה לבנות בית אלוה זה ונכסי המלך ממנת המלך אשר בעבר הנהר במהרה ההוצאה (תהיה נתונה) לאנשים האלה שלא תשבות המלאכה:

   אבן עזרא

   אילך כמו אלין והם שתי לשונות, זה אומר בכה וזה אומר בכה.

9. (ט)וּמָה חַשְׁחָן וּבְנֵי תוֹרִין וְדִכְרִין וְאִמְּרִין לַעֲלָוָן לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא חִנְטִין מְלַח חֲמַר וּמְשַׁח כְּמֵאמַר כָּהֲנַיָּא דִי־בִירוּשְׁלֶם לֶהֱוֵא מִתְיְהֵב לְהֹם יוֹם בְּיוֹם דִּי־לָא שָׁלוּ

   מצודת דוד:ומה חשחן. ומה שצדיכים בני בקר ואילים וכבשים לעלות לאלהי השמים וחטים ומלח ויין ושמן כפי השיעור אשר יאמרו הכהנים אשר בירושלים יהיה נתון להם בכל יום ויום אשר לא תשגו ולא תשכחו מלתת הכל:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חשחן. כמו חוששין וכן לא חשחין אנחנא (דניאל ג׳:ט״ז):

   שלו. ענין משגה ושכחה כמו על השל (ש״ב ו׳):

   רש"י

   ומה חשחן. ומה שיהיו חוששין:

   ובני תורין. בני בקר ואילים וכבשים לעולות לאלהי השמים:

   וחנטין. לסלתות ומלח לקרבנות. ויין לנסכים. ושמן למנחות כאשר יאמרו הכהנים אשר בירושלים יהי נתון להם דבר יום ביומו:

   די לא שלו. בלא דיחוי שנ"צ דישטורבי"ר בלע"ז:

   מלבי"ם

   השאלות: (ט – יב) תחלה אמר שיהיו רחוקים מן תמן משמע שלא יתערבו כלל, ואח"כ אמר די תעבדון עם שבי יהודיא שיעזרום בבנין, ולמה שלש ומני שים טעם ג' פעמים:

   ומה חשחן, עוד הוסיף על פקודת כורש, שגם הוצאת הקרבנות וצרכי העבודה ינתן להם [שזה לא נזכר בפקודה הקודמת], ור"ל מה שיצטרכו בני בקר ואילים וכבשים לעולות לאלהי השמים חטים מלח יין ושמן כמאמר הכהנים שבירושלם ינתן להם יום ביום בלא דיחוי, כדי שיקריבו לאלהי השמים ויתפללו על חיי המלך ובניו:

   רלב"ג

   ומה שצריכים לזה הבנין ובני תורים ואילים וכבשים לעולות לאלהי השמים חטין מלח ושמן כמאמר הכהנים אשר בירושלים ינתן להם יום יום בזולת שגגה:

   אבן עזרא

   ומה חשחן מה שצריכין וכן חשחות צורך.

10. (י)דִּי־לֶהֱוֺן מְהַקְרְבִין נִיחוֹחִין לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא וּמְצַלַּיִן לְחַיֵּי מַלְכָּא וּבְנוֹהִי

    מצודת דוד:די להון. אשר יהיו מקריבים הקרבנות לנחת רוח לאלהי השמים ולהיות מתפללין על חיי המלך ובניו:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    די להון. למען אשר יהיו מקריבים ניחוחים לאלהי השמים ויהיו מתפללים על חיי המלך ובניו:

    רלב"ג

    למען יקריבו ניחוחי' לאלהי השמים ויתפללו בעד חיי המלך ובניו:

11. (יא)וּמִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל־אֱנָשׁ דִּי יְהַשְׁנֵא פִּתְגָמָא דְנָה יִתְנְסַח אָע מִן־בַּיְתֵהּ וּזְקִיף יִתְמְחֵא עֲלֹהִי וּבַיְתֵהּ נְוָלוּ יִתְעֲבֵד עַל־דְּנָה

    מצודת דוד:ומני. וממני הושם גזרת אומר אשר כל איש אשר ישנה הדבד הזה: יתנסח. עונשו יהיה אשר יעקר עץ מן ביתו ולתלותו בו יושם ויתלו עליו והוא מדרך איום ואזהרה יתיר׳ שיהיה נתלה על העץ אשר יעקור מביתו: וביתה. וביתו יושם למקום נוול ואשפה בעבור זאת:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יתנסח. ענין עקירה כמו בית גאים יסח ה׳ (משלי ט״ו:כ״ה):

    וזקיף. הוא העץ שתולין עליו ובדרז״ל דאית ליה זקיפתא וכו׳ זקיף ביניתא (ב״מ נ״ט):

    יתמחא. יושם ובדרז״ל המחוהו אצל חנוני (שם קי״א):

    רש"י

    ומני שים טעם. וממני שים צווי ושימת דבר אשר כל אדם אשר ישנה דבר זה יתנסח. יחרב עציו מביתו שיחרב ביתו, יתנסח כמו ונסחתם מעל האדמה (דברים כ״ח:ס״ג):

    וזקיף יתמחא עלוהי. ועץ לתלותו יהא גבוה עליו שיתלה על העץ:

    וביתה נולו יתעבד. וביתו יעשה אשפה על כך:

    נולו. ענין טינוף ומחראות:

    מלבי"ם

    ומני שים טעם, גם הפקודה הזאת היא ממני [כי לא נמצאת בפקודה הראשונה של כורש] שמי שישנה דבר זה יעקרו עץ מביתו וממנו יעשה עץ לתלותו עליו על פתח ביתו וביתו יהיה למחראות:

    רלב"ג

    וממני יצא דבר שכל איש ישנה [ אשר ] דבר זה יסירו עץ מביתו ועל העץ יתלה ביתו יעשה אשפה על זה:

    אבן עזרא

    יתנסח יהרס כמו יסח ה' יהרוס, וכן משמרת הבית מסח שצוה שישמרו משמרת הבית מקום ההרס, שלא יכנס אדם משם.

    וזקיף רמז לקירות ולעמודים העומדים וחבירו זוקף כפופים וטעמו נושא, או מעמיד וכן תרגום וישא עיניו ופירושו והעומד יהרס על העץ.

    נולו מטונף כענין וישימוה למוצאות. ובלשון חכמינו ז"ל: מנולתא.

12. (יב)וֵאלָהָא דִּי שַׁכִּן שְׁמֵהּ תַּמָּה יְמַגַּר כָּל־מֶלֶךְ וְעַם דִּי יִשְׁלַח יְדֵהּ לְהַשְׁנָיָה לְחַבָּלָה בֵּית־אֱלָהָא דֵךְ דִּי בִירוּשְׁלֶם אֲנָה דָרְיָוֶשׁ שָׂמֶת טְעֵם אָסְפַּרְנָא יִתְעֲבִד

    מצודת דוד:ואלהא. האלהים אשר ישכין את שמו שמה הוא יפיל כל מלך ועם אשר ישלח ידו לשנות דברי להשחית בית אלהים זה אשר בירושלים: אנא. אני דריוש שמתי גזרת אומר חיש מהר יעשה:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ימגר. ענין הפלה כמו וכסאו לארץ מגרת (תהלים פ״ט):

    רש"י

    ואלהא די שכן שמיה. והאלהים אשר שכן שמו שם:

    ימגר. ימגר ויפגר כל אותו מלך וכל אותו עם אשר ישלח ידו להחריב ולהשחית ביתו זה של ה' אשר בירושלים:

    שמת טעם. שמתי ציווי דבר זה אשר יעשה הבנין מהרה עד כאן תשובתו של דריוש:

    מלבי"ם

    ואלהא, אמנם אם איזה מלך ואומה [שאין לי כח עליהם] ירצה להשחית הבית הזה, יכריתהו ה' השוכן שם, אנא דריוש, ר"ל חוץ מפקודת כורש שיבנה, אני הוצאתי פקודה שיעשה במהרה, וזה כולל אם שהבנין יבנה במהרה, אם שתתני וחברוהי יודיעו פקודתו מהרה בלא עיכוב, ועז"א שאדין, ר"ל אז כל עומת ששלח דריוש כדברים האלה עשו כפקודתו ועשו במהרה כאשר צוה:

    רלב"ג

    והאלוה אשר שכן שמו שם יפיל כל מלך ועם [ אשר ] ישלח ידו לשנות ולהשחית בית אלוה זה אשר בירושלים אני דריוש צויתי מהרה יעשה:

13. (יג)אֱדַיִן תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר־נַהֲרָה שְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתְהוֹן לָקֳבֵל דִּי־שְׁלַח דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּנֵמָא אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ

    מצודת דוד:אדין. אז: תתני וגו׳. וחבריהם בעבור הדברים אשר שלח דריוש המלך כאשר אמרנו לזה חיש מהר עשו דברו:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    כנמא. כאשר נאמר:

    אספרנא עבדו. מהרה עשו:

    רלב"ג

    אז תתני פחת עבר הנהר שתר בוזני וחבריהם מפני ששלח דריוש המלך כאשר אמרנו מהרה עשו מאתו:

    אבן עזרא

    כנמא אספרנא כבר פירשנום.

14. (יד)וְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בָּנַיִן וּמַצְלְחִין בִּנְבוּאַת חַגַּי נְבִיָּא וּזְכַרְיָה בַּר־עִדּוֹא וּבְנוֹ וְשַׁכְלִלוּ מִן־טַעַם אֱלָהּ יִשְׂרָאֵל וּמִטְּעֵם כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ וְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מֶלֶךְ פָּרָס

    מצודת דוד:ושבי. וזקני היהודים בנו והצליחו כאשר ניבא חגי וכו׳: ובנו. התחילו לבנות וגמרו הבנין מן גזרת אומר של אלהי ישראל אשר צוה ע״י הנביאים: ומטעם. מגזרת אומר של כורש הנותן רשות מתחלה לבנות הבית ומגזרת אומר של דריוש הפרסי שהיה מחזק דברי כורש: וארתחששתא. הוא דריוש הפרסי והוא שם כנוי לכל מלכי פרס כמו פרעה למצרים והדומים:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    ושבי יהודיא. וזקני היהודים היו בונין ומצליחין במלאכתן כנבואת חגי וזכריה ובנו ויסדו את הבנין מן צווי של אלהי ישראל ומרשות כורש מלך פרס הראשון אשר הוחל יסוד הבנין בימיו ומרשות דריוש זה מלך פרס:

    וארתחששתא. הוא דריוש ונקרא ארתחששתא ע"ש המדינה והמלכות כי כל מלכי פרס היו נקראים כך כאשר כל מלכי מצרים נקראים פרעה:

    מלבי"ם

    ושבי יהודיא, ושכללו מטעם אלה ישראל וכו' ר"ל שהיה השגחה מעוטפת בטבע שהיה מטעם אלהי ישראל ענין השגחיי, אבל לא נס נגלה רק מטעם המלכים שנתן ה' כזאת בלבם, כמ"ש ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יב"נ אלא שגרם החטא, ומ"ש כורש ודריוש וארתחששתא לדעת חז"ל בר"ה הוא שם אחד, וכן פירש"י שארתחששתא הוא דריוש ונקרא כן ע"ש המלכות, וכן מ"ש [למעלה ד' ז'] ובימי ארתחששתא פירש"י שהוא כורש, שכ"ה דעתך חז"ל, אולם הרז"ה בפ"ק דר"ה כתב, זה העולה בידנו לפי מדרש חכמים, אבל הפי' הנכון לפי הפשט מ"ש מטעם כורש ודריוש וארתחששתא שלשה מלכים היו, כורש המתחיל, ודריוש המשלים בנין הבית וסמוך ליה ארתחששתא בונה חומות ירושלים, וכבר נפלו שיטות ודעות שונות במנין מלכי פרס ושמותם, ואין בזה דבר ברור:

    רלב"ג

    וזקני יהודה בונים ומצליחים בנבואת חגי הנביא וזכריה בן עדוא ובנו וכוננו מטעם אלהי השמים ומטעם כורש ודריוש בנו בית ה' כמו שנזכרה צואתם בזה המקום. ומטעם ארתחששתא מלך פרס בנו חומת ירושלים כמו שיזכר אחר זה. והוא היה גם כן נקרא דריוש אם היה אמת מה שסופר כי אלכסנדר נצח דריוש ולקח מלכותו. וידמה כי מאחשורוש לא השיגו שום דבר מבבנין ירושלים ובבנין בית המקדש. ואל תתמה איך היה זה עם גדולת מרדכי כי לא היה אחשורוש אחר זה זמן ארוך כי כל זמן מלכותו היה ארבע עשרה שנה ובשנת שתיים עשרה למלך אחשורוש היתה גדולת מרדכי בבית המלך. ואפשר עוד שלא יכול מרדכי להשיג זה ממנו:

    אבן עזרא

    ודריוש הוא הזקן המדי וארתחששתא הוא אחשורוש למלכות דריוש הוא בן אחשורוש.

15. (טו)וְשֵׁיצִיא בַּיְתָה דְנָה עַד יוֹם תְּלָתָה לִירַח אֲדָר דִּי־הִיא שְׁנַת־שֵׁת לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא

    מצודת דוד:ושיציא. גמר תשלום בנין הבית הזה נתאחר עד יום השלישי לחדש אדר אשר היא בשנת הששית למלכות דריוש:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ושיציא. ענין גמר והשלמה כי כאשר כלו (בראשית מ״ג:ב׳) ת״א כד שציאו:

    רש"י

    ושיציא. ביתה דנה וסוף תשלום בית זה היה עד יום שלישי לחדש אדר שהיא שנת שש לדריוש המלך ונמצא בנין הבית היה ד' שנים:

    מלבי"ם

    ושיציא, וסוף הבנין היה בג' אדר שנת שש למלכות דריוש, נמצא נמשך הבנין ד' שנים וששה חדשים [עי' חגי א' ט"ו]:

    רלב"ג

    ונשלם בית זה עד יום שלישי לירח אדר בשנת שש למלכות דריוש המלך:

16. (טז)וַעֲבַדוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא וּשְׁאָר בְּנֵי־גָלוּתָא חֲנֻכַּת בֵּית־אֱלָהָא דְנָה בְּחֶדְוָה

    מצודת דוד:ועבדו. ובני ישראל והכהנים והלוים ושאר בני הגולה הם הנתינים ובני עבדי שלמה כולם עשו חנוכת בית אלהים זה בשמחה:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    חנכת. התחלת דבר מה לעמוד בה משם והלאה נקרא חנוך בלשון המקרא:

    מלבי"ם

    ויעשו חנוכת הבית הזה בחדוה, כבר פי' הקדמונים מ"ש הבית הזה, כי אם היו זוכים אז היה מגיע זמן הגאולה העתידה, ותיכף אחר בנין זה היה יורד ביהמ"ק מן השמים כמקדש שראה יחזקאל לעתיד לבא והיו מתחילים החנוכה השנית שנאמרה ביחזקאל, ולע"ע עשו חנוכת הבית הזה, שמלת דנא מורה שמצפה על חנוכת בית אחר, והנה חנוכת יחזקאל תתחיל בכ"ג אדר, כמבואר שם, והם המשיכו חנוכה שלהם עד כ"ג אדר שהם כ"א יום, ואם היו זוכים היה תיכף חנוכת הבית האחרון שיבנה בידי שמים, ויען שבימים האלה חל פורים שהם ימי משתה ושמחה, אמר שהיה עיקר החדוה על החנוכה שהיתה גדולה משמחת הפורים:

    רלב"ג

    ויעשו בני ישראל הכהנים והלוים ושאר בני הגלות חנכת בית האלהים הזה בשמחה:

17. (יז)וְהַקְרִבוּ לַחֲנֻכַּת בֵּית־אֱלָהָא דְנָה תּוֹרִין מְאָה דִּכְרִין מָאתַיִן אִמְּרִין אַרְבַּע מְאָה וּצְפִירֵי עִזִּין לְחַטָּאָה עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל תְּרֵי־עֲשַׂר לְמִנְיָן שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:תורין. פרים: דכרין. אילים: אמרין. כבשים: וצפירי. ושעירי עזים לחטאת בעבור כל ישראל עם שלא חזרו בבית שני כ״א יהודה ובנימין: למנין. לפי מספר שבטי ישראל וארז״ל שהיתה הוראת שעה כי אין חטאת באה בנדבה:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    והקריבו לחנוכת. הקריבו לחנוכת בית זה קרבנות הללו והוראת שעה היתה:

    מלבי"ם

    והקריבו, קרבנות אלה מה שהקריבו שעירי חטאת בצבור אינם עפ"י הדין רק הוראת שעה ע"פ הנביאים, כמו שמסיק בגמרא בהוריות ובתמורה:

    רלב"ג

    ויקריבו לחנכת בית האלהים זה שורים מאה אילים מאתים כבשים ארבע מאות שעירי עזים לחטאות על כל ישראל שנים עשר למספר שבטי ישראל:

18. (יח)וַהֲקִימוּ כָהֲנַיָּא בִּפְלֻגָּתְהוֹן וְלֵוָיֵא בְּמַחְלְקָתְהוֹן עַל־עֲבִידַת אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם כִּכְתָב סְפַר מֹשֶׁה

    מצודת דוד:והקימו. שהעמידו את הכהנים והלוים כפי מחלקותם למשמרות על עבודת אלהים אשר בירושלים כפי אשר כתב בספר תורת משה הכהנים לעבודת המזבח והלוים לדבר בשיר:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בפלוגתהון. ענין חלוקה:

    רש"י

    והקימו כהניא בפלוגתהון. שהיו הכהנים חלוקים בעבודתם ולוי' במשמרות':

    מלבי"ם

    והקימו כהניא בפלגתהון, הכהנים נתחלקו לכ"ד משמרות שכ"א יעבוד בשבוע אחרת, וכל משמר מתחלק לז' בתי אבות שכ"א יעבוד ביום אחר, אבל איזה עבודה יעבדו זה נעשה ע"פ גורל, אבל הלוים נתחלקו עוד יותר, שראשי בתי האבות יקבעו לכ"א איזה עבודה פרטית יעבוד, כמבואר ברמב"ם [פ"ג מה' כה"מ הלכה מ'] עי' בכסף משנה שם, ועל זה אמר על הלוים במחלקותהון שהם נתחלקו יותר מן הכהנים איש על עבודתו הפרטית:

    רלב"ג

    ויקימו הכהנים במשמרותם והלוים במחלקותם על עבודת האלהים אשר בירושלים ככתוב בספר משה:

    אבן עזרא

    בפלוגתהון במחלקת הון.

19. (יט)וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי־הַגּוֹלָה אֶת־הַפָּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן

    מצודת דוד:בני הגולה. ר״ל השבים מן הגולה:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    את הפסח. עכשיו עשו ישראל את הפסח בי"ד בניסן זה הבא אחר אדר זה שהושלם הבנין בו:

    רלב"ג

    ויעשו בני הגולה את הפסח וגו'. אמר כי הטהרו הכהנים והלוים כאחד כלם טהורים ולזה יכלו כלם לעשות הפסח בארבעה עשר וזה כי הטמא לנפש נדחה לפסח שני כמו שנתבאר בפרשת בהעלותך:

20. (כ)כִּי הִטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם כְּאֶחָד כֻּלָּם טְהוֹרִים וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח לְכָל־בְּנֵי הַגּוֹלָה וְלַאֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְלָהֶם

    מצודת דוד:הטהרו. טבלו לטומאתן: כאחד. כאיש אחד המטהר עצמו שכולו טהור כן היו כולם טהורים: וישחטו. הלוים שחטו לצורך בני הגולה ולצורך הכהני׳ אחיהם מבני לוי ולצורך עצמן:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ולהם. ולעצמם:

    מלבי"ם

    כי הטהרו הכהנים והלוים כאחד, לעומת מ"ש עזרא בדה"ב [כ"ט ל'] כי הלוים ישרי לב להתקדש מהכהנים, אמר שעתה הטהרו כאחד, ולא תאמר שנשארו גם כהנים ולוים טמאים, עז"א כולם טהורים, לכל בני הגולה שחיטת הפסחים היה ע"י הלוים כמ"ש ג"כ בדה"ב [ל' ט"ז] ושם [ל"ה, ו' י' י"א], וספר בשבחן שהקדימו פסחי ישראל קודם פסחי הכהנים שהם זריזין, ופסחי הכהנים קודם לשל עצמם:

21. (כא)וַיֹּאכְלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל הַשָּׁבִים מֵהַגּוֹלָה וְכֹל הַנִּבְדָּל מִטֻּמְאַת גּוֹיֵ־הָאָרֶץ אֲלֵהֶם לִדְרֹשׁ לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:ויאכלו. מן הפסח: וכל הנבדל מטומאת וכו׳. אלו הגרים שנבדלו מטומאת העכו״ם להתחבר אל ישראל לדרוש לה׳ כמותם:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    וכל הנבדל. הם הגרים שנבדלו מטומאת העבוד' כוכבים לידבק בישראל:

    מלבי"ם

    וכל הנבדל, הם הגרים, כמ"ש בקדושין דף ע':

    רלב"ג

    וכל הנבדל מטמאת גויי הארץ אליהם. ידמה שנבדלו רבים מהגולים מטמאת הגוים לעלות לירושלים ולפי שרבים מהגולים היו תחת מלך אשור מגלות עשרת שבטים ומגלות יהודה אמר שכבר הסב ה' ית' לב מלך אשור עליהם וידמה שכבר קרא דריוש מלך אשור כי הוא היה מולך על מלך אשור:

    אבן עזרא

    וכל הנבדל הם הגרים שנבדלו מטומאת גויי הארץ והתחברו אליהם לדרוש ה' כמותם, או הנבדל מישראל שנבדל מטומאת גויי הארצות.

22. (כב)וַיַּעֲשׂוּ חַג־מַצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה כִּי שִׂמְּחָם יְהוָה וְהֵסֵב לֵב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר עֲלֵיהֶם לְחַזֵּק יְדֵיהֶם בִּמְלֶאכֶת בֵּית־הָאֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:מלך אשור. הוא דריוש שמלך גם באשור אשר היתה לפנים ראש לכל הממלכות עד בוא נ״נ ולקח המלוכה לבבל: עליהם. לטובה עליהם: לחזק ידיהם במלאכת בית האלהים. בתת להם הוצאות הבנין והעזר מהאויב המבטל המלאכה:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    והסב. מל׳ סבוב ור״ל הטה ופנה:

    רש"י

    והסב לב מלך אשור עליהם. והקב"ה הסב לב מלך אשור על ישראל היושבים בממשלתו בארץ אשור להחזיקם ולסייע במלאכת הבנין:

    מלבי"ם

    מלך אשור, מלך פרס שמלך גם על אשור, ושם היו השרים והפחות שמשלו בכל עבר הנהר תמיד צוררי ישראל, ועתה גם מלכות אשור, ר"ל כל שרי המלוכה, היו עליהם לטוב וחזקו ידיהם, וכמו מ"ש דניאל [ח' כ"א] מלך יון שפי' מלכות יון:

    אבן עזרא

    ויעשו, מלך אשור הוא ארתחששתא והזכיר אשור ולא פרס, כי מלכי אשור החריבו ארץ ישראל ועתה הסב לבו ממחשבתו הרעה לטובה וזה טעם לחזק ידיהם.