עזרא פרק ד׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וַיִּשְׁמְעוּ צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן כִּי־בְנֵי הַגּוֹלָה בּוֹנִים הֵיכָל לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:צרי יהודה. הם העובדי כוכבים אשר הושיב מלך אשור בערי ישראל:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   צרי. אויבי:

   רש"י

   צרי יהודה ובנימין. הם העכו"ם אשר הושיב סנחריב בא"י כמו שנאמר (מלכים ב י״ז:כ״ד) ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוה ומחמת ומספרוים ויושב אותם בערי שומרון תחת בני ישראל:

   רלב"ג

   צרי יהודה ובנימן. הם הכותים שהעלה סנחריב בערי שומרון:

2. (ב)וַיִּגְּשׁוּ אֶל־זְרֻבָּבֶל וְאֶל־רָאשֵׁי הָאָבוֹת וַיֹּאמְרוּ לָהֶם נִבְנֶה עִמָּכֶם כִּי כָכֶם נִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵיכֶם וְלוֹ אֲנַחְנוּ זֹבְחִים מִימֵי אֵסַר חַדֹּן מֶלֶךְ אַשּׁוּר הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ פֹּה

   מצודת דוד:נבנה עמכם. כוונתם היה להתחבר עמהם לדעת מצפוני לבבם למצוא עלילה מה להשבית את המלאכה: ולו אנחנו זובחים. כמ״ש בהם את ה׳ היו יראים (מ״ב יז): מימי אסר חדון. כי סנחרב שגלה את ישראל הומת ע״י בניו ומלך אסר חדון בנו תחתיו כמ״ש במלכים והוא הושיב במקומם מבבל ומכותה וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   ויאמרו להם נבנה עמכם. היו אומרים כך למען תתבטל מלאכת הבית על ידיהם שלא לבנות עוד:

   מימי אסר חדון מלך אשור. בנו של סנחריב שלאחר שסנחריב הושיבם שם הרגוהו אדרמלך ושראצר בניו וימלוך אסר חדון בנו תחתיו שנאמר (ישעיה ל"ו) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב וגומר וימלך אסר חדון בנו תחתיו:

   מלבי"ם

   השאלות: (ב – ג) למה לא קבלו את הכותים שרצו לעבוד את ה'? ומהו התשובה אנחנו נבנה כאשר צונו כורש, וכי צום שלא יעזרום האומות בבנינם?:

   נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלהיכם, הכותים היו עובדים בשיתוף, כמ"ש את ה' היו יראים ואת אלהיהם הם עובדים, וחשבו שגם ישראל יעבדו באופן זה, וע"כ אמרו ככם נדרוש לאלהיכם בקרי ליה אלהא דאלהיא, וע"כ אמרו ולו אנחנו זובחים, שאנו חושבים אותו לאל עליון נעלה על כל אלהים:

   אבן עזרא

   ולא אנחנו קרי בוי"ו וכתיב באל"ף, ופירש ולא אנחנו זובחים לזולתו.

   לא לכם ולנו טעמו שתתערבו עמנו לבנות בית אלהינו.

3. (ג)וַיֹּאמֶר לָהֶם זְרֻבָּבֶל וְיֵשׁוּעַ וּשְׁאָר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לֹא־לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ כִּי אֲנַחְנוּ יַחַד נִבְנֶה לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ הַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ־פָּרָס

   מצודת דוד:לא לכם ולנו. לא לשנינו יחד אנחנו ואתם לבנות הבית כי מה לכם לבנות הבית לה׳ רק אנחנו בני ישראל יחד נבנה הבית לה׳: כאשר צונו. ר״ל אותנו צוה המלך ולא אתכם:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   כי אנחנו. אלא אנחנו לבדנו נבנה כי זה משמש במקום אלא:

   רלב"ג

   לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו. למדנו מזה שאין מניחין למי שאינו מישראל לבנות ביהמ"ק עמנו:

   אבן עזרא

   כי אנחנו יחד רמז לכל קהל ישראל.

4. (ד)וַיְהִי עַם־הָאָרֶץ מְרַפִּים יְדֵי עַם־יְהוּדָה וּמְבַהֲלִים אוֹתָם לִבְנוֹת

   מצודת דוד:מרפים. הביאו מורך בלבבם למען ירפו ידיהם מן הבנין: ומבהלים. היו מפחידים אותם מלבנות:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מרפים. מל׳ רפיון:

   לבנות. כמו מלבנות:

   רש"י

   עם הארץ. הם צרי יהודה ובנימן:

   מרפים. לבטלם ממלאכתם:

   לבנות. כמו מלבנות, וכן עד כי חדל לספור:

   מלבי"ם

   ויהי עם הארץ, עי"כ נעשו עם הארץ שהם הכותים צוררים וחשבו מחשבות לבטל את הבנין, ופעם היו מרפים את ידיהם, היינו מטילים בהם עצלות בל יעשו השתדלות בענין הבנין, ופעם מבהלים אותם מלבנות ע"י שהטילו עליהם אימה, ופעם ושוכרים עליהם יועצים להפר את הבנין, וזה נמשך כל ימי כורש, שבימיו נשבת הבנין עד מלכות דריוש, שאז החלו לבנות, ומפרש.

   רלב"ג

   ויהי עם הארץ. הם הכותים:

   ומבהלים אותם לבנות. ר"ל שכבר היו מפחדים אותם על דבר הבניה:

   אבן עזרא

   ומבלהים כתיב מן בלהות אתנך, ומבהלים קרי, לנטות אחרי רבים בשורש בהל בלה, כי מעט הם, רק הענין אחד.

5. (ה)וְסֹכְרִים עֲלֵיהֶם יוֹעֲצִים לְהָפֵר עֲצָתָם כָּל־יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וְעַד־מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ־פָּרָס

   מצודת דוד:וסוכרים. היו שוכרים יועצים בעבורם לייעץ את המלך אחר דעתם ולהפר עצת היהודים: ועד מלכות דריוש. הוא דריוש הפרסי המולך אחר אחשורוש אביו:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וסוכרים. כמו ושוכרים בשין:

   רש"י

   וסוכרים. כתיב בסמ"ך ופתרונו כאלו כתוב בשי"ן שהיו שוכרים יועצים כדי לבטל המלאכה:

   כל ימי. מלכות כורש ומלכות אחשורוש אשר מלך אחר כורש עד שנת שתים לדריוש שמלך אחר אחשורוש היתה המלאכה בטלה:

   רלב"ג

   וסוכרים עליהם יועצים. ר"ל שהיו נותנים שכר ליועצים יפרו עצתם וזה התמידו כל ימי כורש מלך פרס ועד מלכות דריוש מלך פרס שהוא בן בנו של כורש כמו שזכרנו בספר דניאל הנה זה מה שראינו לבארו בזאת הפ' שהגבלנו ביאורה בזה המקום. ואולם התועלו' המגיעים מזה הספור הם אלו. התועלת הראשון הוא להודיע קיום יעודי הנביא ישעיה שיעד כי כורש ישלח הגלות באמרו הוא יבנה עירי וגלותי ישלח לא במחיר ולא בשחד (מ"ה י"ג). ואמר עוד האומר לכורש רועי וכל חפצי ישלים וגו' (מ"ד כ"ח). וכבר נתבאר בזה הספור שכל זה נתקיים כי לא במחיר ולא בשחד היה זה מכורש להשגיח על שיבת ירושלים ולבנותה ולבנות ביהמ"ק. והנה נוסד ההיכל בימי כורש כמו שאמר ישעיה. התועלת השני הוא להודיע שאין לסמוך על חזקת הכהנים באכילתם מקדשים קלים להאכילם מפני זה קדשי קדשים אם לא אחד הבירור שהם כהנים כשרים כשנולד בענינם ספק כמו הענין באלו שאמר להם התרשתא שלא יאכלו בקדש הקדשים עד עמוד הכהן לאורים ולתומים לפי שהיו מתיחסים לסבת מה למי שאינם כהנים. התועלת השלישי הוא להודיע שמקריבין על המזבח שבהר המוריה אע"פ שאין בית ולזה ספר שכבר בנו המזבח והקריבו עליו עולות ואע"פ שהיכל ה' לא יוסד. ומזה המקום נתבאר שאוכלים קדשי קדשים לפנים מן הקלעים אע"פ שאין קלעים ואוכלים קדשים בירושלים אע"פ שאין חומה כי קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא נתבאר בזה בשני משבועות (דף י"ג). התועלת הרביעי הוא להודיע שהוא ראוי להלל ה' ית' ולתת לו תודה על כל הטובה ולזה ספר שאחר שיסדו הבונים את ההיכל הללו ה' ית' ונתנו לו תודה. התועלת החמישי הוא להודיע שאין מניחין הגוים לבנות בית המקדש עמנו ואע"פ שכבר נקבל מהם עולה כמו שנתבאר בפרשת ויקרא (בפי' המחבר) ולזה ספר שכבר אמרו זרובבל וחבריו אל השומרונים. לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו:

   אבן עזרא

   וסוכרים הסמ"ך תחת שי"ן.

6. (ו)וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל־יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם

   מצודת דוד:כתבו שטנה. בדבר בנין הבית לבל יתן רשות לבנותו:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שטנה. ענין קטרוג:

   רש"י

   ובמלכות אחשורוש. שמלך אחר כורש הוא אחשורוש שלקח אסתר:

   כתבו שטנה. שלא לבנות בית המקדש:

   על יושבי יהודה וירושלים. להלשינם ולקנתר' שלא יבנו הבית:

   מלבי"ם

   ובמלכות אחשורוש כתבו שטנה, ואז היו מרפים ידיהם ומבהלים אותם ע"י השטנה אשר כתבו:

   רלב"ג

   ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו וגו'. עד ואקבצה מישראל ראשים לעלות עמי (לקמן סוף ז') ספר כי במלכות אחשורוש אשר מלך אחר כורש כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים להשבית מלאכת הבנין:

   אבן עזרא

   ובמלכות אחשורוש הוא המכונה ארתחשסתא בלשון פרסי.

   כתבו שטנה מן שטן, והטעם לסטון אותם.

7. (ז)וּבִימֵי אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא כָּתַב בִּשְׁלָם מִתְרְדָת טָבְאֵל וּשְׁאָר כְּנָוֺתָיו עַל־אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּ מֶלֶךְ פָּרָס וּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן כָּתוּב אֲרָמִית וּמְתֻרְגָּם אֲרָמִית

   מצודת דוד:ארתחששתא. הוא כורש הפרסי ושם ארתחששתא הוא כנוי לכל מלכי פרס כמו פרעה למצרים ואבימלך לפלשתים: כתב בשלם. כתב מכתבו בדברי שלום: מתרדת טבאל. הוא היה הראש מן משלחי הכתב ושאר רעיו עמו היו באגודה אחת לשלוח אל ארתחששתא: וכתב הנשתון. כתב המפורש היה כתוב בתואר כתב ארמית ומפורש בלשון ארמית:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כנותיו. ענינו רעיו וחבריו ובדרז״ל שבת ועבוד׳ כוכבים בכנותהון (כריתות ג) כן גרס הערוך ור״ל בכל דיניהם המתחבר אליהם:

   הנשתון. ענינו מפורש ואין לו דומה כי אם בזה הספר:

   ומתרגם. גם הוא ענין מפורש ובדרז״ל מאן דמתרגם לי חבית (ב״מ מא):

   רש"י

   ובימי ארתחששתא. הוא כורש מלך פרס מנין אותיות של כורש עולה למנין אותיות דריוש וכן שנינו במסכת ר"ה הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחששתא כורש על שם שמלך כשר היה ארתחששתא על שם המלכות ובסדר עולם מצאתי דריוש הוא ארתחששתא וכל המלכות כולה נקראת ארתחששתא וכו':

   כתב בשלם. כתב מכתבו בדברים של שלום:

   מתרדת טבאל. שם אדם הוא מצרי יהודה ובנימין:

   ושאר כנותיו. חברותיו וסיעותיו:

   על ארתחששתא. אל ארתחששתא:

   וכתב הנשתון. וכתב האגרת:

   כתוב ארמית. באותיות ארמית:

   ומתורגם ארמית. המכתב היה מפורש בל' ארמית:

   מלבי"ם

   השאלות: (ז – יא) תחלה אמר שהכותבים היו בשלם מתרדת, ואחר כך אמר שהיו רחום בעל טעם ושמשי, ואח"כ אמר שהיו גם דיניא ואפרסתכיא וכו', ואחר כך עוד דנה פרשגן אגרתא וכו' עבדך אנש נהרה?, ולמה חזר זה שנית הלא כבר אמר וכתב הנשתון כתוב ארמית?:

   ובימי ארתחששתא כתב בשלם, אז שכרו עליהם יועצים להפר הבנין כמו שנבאר, והנה הגם שיש כמה דעות בענין מלכי פרס ובשמותיהם, ארתחששתא זה בהכרח היא כורש כמו שפרש"י. דהא בימי כורש נשבת הבנין, וצ"ל ששם ארתחששתא היה שם הכבוד למלכי פרס, ולמ"ד שארתחששתא הוא שם אחר צ"ל שלא נשבת הבנין עד אחר מות כורש וארתחששתא זה מלך אחר כורש, כי בכל אופן צ"ל שהיה הבנין נשבת י"ד שנים שהם שני שבועים שכתוב בדניאל [ט' כ"ה] לפי פירושי. והנה טרם שנבוא לבאר הענין הבא, אציע הקדמה אחת, כי יפלא מאד, א] אחר שכורש זה בעצמו נתן דת לבנותו, ואמר שה' פקד עליו לבנות לו בית, איך בימים מועטים החזיר את הדת ובטל הבנין, וידענו כי בדתי פרס ומדי כל כתב אשר נכתב בשם המלך לא יכול המלך לבטלו בשום אופן כמבואר בענין דניאל [בדניאל ו'] ובענין אחשורוש שלא יכול לבטל כתב הדת אף שנכתב בטעות כמו שבארנו בפי' מגלת אסתר, זאת שנית שהם כתבו שהיהודים בונים ומבצרים חומות ירושלים וזה היה שקר גמור שלא בנו רק את הבית, והחומה לא נבנה עד ימי ארתחששתא שנתן לזה רשות מיוחד, ואיזה מרד יכול להתקומם ע"י בנין הבית אחר שאין להם עיר בצורה להשגב בה, והבית נבנה מעץ ומאבן שיוכל לשרפו בקל אם ימרו את פקודתו כמו שיתבאר בסי' ו', ואיך הטה אזניו לדברי שקר ואיך ערבו את לבבם לדבר שקר. ע"פ השאלות האלה יאיר לנו אור בפי' הכתובים האלה, שבאמת נעשה בזה מרמה גדולה, ועל ידי שוחד ממון שנתנו צרי יהודה שכרו יועצים והצליח מרמה בידם, כי זאת ידעו שלבטל את בנין הבית הוא דבר שאי אפשר כפי חקי פרס ומדי שכתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב, וגם שלא יכלו להלשין ע"ז, באשר בבנין בית אלהים אין חשש מרד אחרי שחומת ירושלים מפורצת, וגם שיכתבו שקרים אל המלך שהיהודים עברו פקודתו, ותחת שיבנו את הבית הם בונים בחומת העיר, התיראו פן יודע למלך ששקר דברו ויחייבו ראשם למלך, והיה עצתם באופן זה, כי באשר מלכות פרס היתה מלכות גדולה ורחבה והיו תחתיה עמים שונים מדברים כ"א בלשונו, היה החק שכל מי שירצה לכתוב אל המלך היה כותב בלשונו ובכתבו, כמ"ש להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו, והיו בכל מדינה שני שרים ממונים מן המלך לקבל את המכתבים שיכתבו בלשון המדינה אשר המה בה ולהעתיק אותם בלשון ובכתב פרס ולשלחם אל המלך, וכן תשובת המלך היה מגיע בלשון וכתב פרס אל שני המעתיקים האלה, והם העתיקו הדברים אל לשון המדינה ומוסרים התשובה המועתקת אל הכותבים, ועל מדינת סוריא היו שם השרים האלה, רחום בעל טעם הוא היה המעתיק מלשון אל לשון, ושמשי היה הסופר ומעתיק הכתב לכתב פרס, ובסוריא היה כתבם ולשונם ארמית, לכן הכותבים שטנה שהיו שלשה אנשים ששמם בשלם מתרדת טבאל, ושאר כנותיו היינו חבריו וסייעתיו, כתבו על ארתחששתא מלך פרס, וכתב הנשתון היינו שהיה צריך להעתיקו ולהשוות ההעתקה שיהיה שוה אל הכתב שנעתק ממנו, היה כתוב ארמית ומתורגם ארמית שהיה כתב ארמי ולשון ארמי, והם מסרו הכתב הזה הערוך אל המלך, לרחום בעל טעם ושמשי ספרא שהם יעתיקו אותו לכתב ולשון פרסי:

   רלב"ג

   ובימי ארתחששתא וגו'. ראוי שתדע כי לא היו שם כי אם ארבעה מלכים לפרס כמו שבארנו מנבואת דניאל (ט' א') ולזה הוא מבואר כי אחשורוש הוא ארתחששתא והנה ספר בלשון ארמית השטנה שכתבו על יושבי יהודה וירושלים במלכות אחשורוש בתחלת מלכותו. וידמה כי ארתחששתא הנזכר בזה המקום הוא זולת ארתחששתא שזכר נחמיה בן המקום דריוש הפרסי כי יתבאר מהאגרת ששלחו לדריוש תתני וחברי, (לקמן ה') כי דריוש לא כתב שטנה על בנין בית המקדש וזה ממה שאינו צריך אל באור שאם היה הדבר כן הנה אם היתה השטנה קודם האגרת ההיא היה שולח לא תתני שהיהודים לא שמרו מצותיו. ואחר האגרת ההיא לא היתה שטנה על בנין הבית כי כבר נבנה. ואין לאמר שיאמר שיהיה ארתחששתא הנזכר אחר זה (ז') בדבר עזרא ונחמיה הוא דריוש שהרי אמר במה שיבא אחר זה ומטעם כורש ודרויש וארתחששתא מלך פרס. אך ידמה כי ארתחששתא שזכר אחר זה בדבר עזרא ונחמיה הוא מלך רביעי לפרס מלך אחר דריוש. ולפי שמצאנו כי אלכסנדרון מוקדון הכה דריוש ולקח המלכות ידענו כי ארתחששתא שהיה אחר דריוש היה נקרא גם כן דריוש ויהיה שמו בלשון אחד דריוש ובלשון אחר ארתחששתא. ואל תתמה מרבוי השמות כי כבר תמצא לסנחריב שמות רבים. ובימי ארתחששתא כתב בשלם. והוא אשר קרא שלום בס' דה"י. ומתרדת וטבאל ושאר סיעתם אל ארתחששתא מלך פרס. וכתב האגרת כתוב כתב ארמית ובלשון ארמי. וזה הוא נוסח האגרת:

   אבן עזרא

   כתב בשלם כמו בשלום.

   על ארתחששתא כמו אל.

   כנותיו חביריו או רעיו.

   וכתב הנשתון צורות האותיות תקראנה בלשוננו, והעד אל היהודים ככתבם, או כתב זה הספר הנשתון השוה בכתיבה ובלשון ארמית. ויש אומרים: שהטעם חותם והוא הנכון.

8. (ח)רְחוּם בְּעֵל־טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא כְּתַבוּ אִגְּרָה חֲדָה עַל־יְרוּשְׁלֶם לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא כְּנֵמָא

   מצודת דוד:בעל טעם. היודע לסדר דברי הכתב במליצה נאותה: ספרא. היודע לאמן ידו בכתיבה: כתבו. הם כתבו אגרת א׳ להלשין על ירושלים רחום היה המסדר ושמשי היה הכותב: כנמא. ר״ל דברי האגרת היה כאשר נאמר למטה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בעל טעם. ענינו היודע מיטב הדבור במליצה נאותה וכן וטע׳ זקנים יקח (איוב י״ב:כ׳):

   אגרא. כן יקרא כתב השלוח ע״ש שמאוסף בו דברים הרבה והוא מל׳ אוגר בקיץ (משלי י):

   כנמא. ענין אמירה וכן וינאמו נאם (ירמיה כ״ג):

   רש"י

   רחום בעל טעם. רחום היה מזכיר ובעל דברים לסדר המכתב:

   ושמשי ספרא. ושמשי היה סופר הוא שמשי בנו של המן, וכן דרך המקרא להזכיר סופר ומזכיר שניהם ביחד לפי שהם זקוקים זה לזה הא' מסדר ומזכירו והסופר כותב שנאמר (מלכים א ד׳:ג׳) אליחרף ואחיה בני שישא סופרים יהושפט בן אחילוד המזכיר ובמקום אחר נאמר ויבא אליקים בן חלקיהו וגו' (שם ב י"ח) ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר:

   כתבו אגרא. הללו שניהם רחום ושמשי כתבו האגרת כאשר צוה אליהם מתרדת וטבאל וכולם היו מיושבים בערי שומרון:

   על ירושלים. על אודות בנין ב"ה אשר בירושלים:

   כנימא. כאשר נאמר והוא דוגמת לשון גמרא כדבעינן למימר קמן:

   מלבי"ם

   רחום ואז רחום בעל טעם ושמשי ספרא שהם היו המעתיקים והיו נאמנים למלך שלא יעשו זיוף במלאכתם עשו מרמה בהעתקתם, ותחת שהכותבים כתבו תלונתם על בנין הבית העתיקו המה את הכתב שטנה על בנין ירושלים, וז"ש כתבו אגרא חדא על ירושלם, שהם כתבו שהיהודים בונים ומבצרים את ירושלים, ובכ"ז היה זה באופן שגם אם יודע למלך שהדבר שקר שלא בנו את חומת ירושלים רק את הבית, לא היו יכולים להעניש לא את הכותבים ולא את המעתיקים כמו שית' בפסוק י"ב, והם כתבו לארתחששתא מלכא כנמא כאשר נאמר, והנה היה מחקי המלך ששני השרים שנתמנו להעתיק הם כתבו שמם בראש המכתב, [כי מידם יבקש המלך אם נעשה איזה זיוף ומרמה בהעתקה] ואח"כ כתבו שמות הכותבים והמבקשים, [כי מידם יבוקש אם כתבו איזה שקר בגוף המכתב, וגם שידע המלך מי המבקש], וזאת נכתב על המכתב, כמו שהיום יחתמו שמם תחת המכתב, אולם תחת שהיה להם להזכיר שמות הכותבים בשלם מתרדת טבאל וחבריהם, כתבו הם שמכתב זה יצא מכל העמים אשר בעבר הנהר שאז ישים המלך על לבו כי לא דבר רק הוא והוא דבר הנוגע לכל העמים אשר במדינתו, וע"ז כתבו.

   רלב"ג

   רחום. בעל הדברים ושמשי הסופר כתבו אגרת אחת על ירושלים לארתחששתא המלך כאשר נאמר:

   אבן עזרא

   בעל טעם מן טעמו וראו, והנה רחום בעל טעם – עצה.

   כנמא כאשר נאמר וזה מאמר הסופר ומסדרים הספר וטעמו כאשר נאמר, כן היתה האגרת ששלחו הנזכרים, או כנמא כטעם עתה.

9. (ט)אֱדַיִן רְחוּם בְּעֵל־טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא וּשְׁאָר כְּנָוָתְהוֹן דִּינָיֵא וַאֲפַרְסַתְכָיֵא טַרְפְּלָיֵא אֲפָרְסָיֵא אַרְכְּוָיֵא בָבְלָיֵא שׁוּשַׁנְכָיֵא דֶּהָיֵא עֵלְמָיֵא

   מצודת דוד:אדין. אז באותו המעמד והעצה היה רחום וכו׳ ושאר חבריהם: דיניא וכו׳. הם שמות עובדי כוכבים ידועות אצלם אשר ישבו בערי שומרון והיו גם המה במעמד העצה היעוצה:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   אדין. אז:

   רחום. שם אדם:

   בעל טעם. מזכיר ובעל דברים:

   ושאר כנותהון. ושאר סיעותיהם:

   דיניא ואפרסתכיא וגו'. הללו כולם שמות של עכו"ם שהושיב סנחריב בערי שומרון:

   אפרסיא. הם פרסיי' שהושיב סנחריב בערי שומרון:

   ארכוי. הם בני ארך שנאמר וארך ואכד וכלנה (ראשית י'):

   בבליא. הם בני בבל:

   שושנכיא. בני שושן הבירה:

   עלמיא. בני עילם מכל העכו"ם הללו הושיב סנחריב בא"י וכולן היו משיבין ומסכימים בשליחות המכתב זה:

   מלבי"ם

   ושאר האומות אשר הגלה סנחריב מלך רב וגדול והושיב אותם בעיר שמרון ויתר האומות אשר בעבר הנהר ואנשי כענת, עד כאן כתבו על המכתב להודיע שם המבקשים, שהם עמים רבים, וי"ל כי האנשים בשלם מתרדת קבצו גם כן חתומים מכמה ערים להרשות אותם לבקש ע"ז בשמם:

   רלב"ג

   הנה רחום בעל הדברים ושמשי הסופר ושאר חבריהם דיניא אפרסתכיא והנמשך לזה הם כלם אומות שהביא סנחריב בערי שומרון:

   אבן עזרא

   דיניא ואפרסתכיא טרפליא שם אומות ידועים אצלם. ויתכן להיות ארכוי מן וארך ואכד וכלנה.

   שושנכיא מן שושן.

   ועלמיא מן עילם.

10. (י)וּשְׁאָר אֻמַּיָּא דִּי הַגְלִי אָסְנַפַּר רַבָּא וְיַקִּירָא וְהוֹתֵב הִמּוֹ בְּקִרְיָה דִּי שָׁמְרָיִן וּשְׁאָר עֲבַר־נַהֲרָה וּכְעֶנֶת

    מצודת דוד:ושאר אומיא. ושאר העובדי כוכבים אשר הגלה אסנפר והוא סנחריב בלשון פרסי: רבא ויקירא. כן נקרא סנחריב על כי היה מלך גדול ומכובד: והותב. הושיב את העובדי כוכבים ההם בהערים של שומרון ר״ל הסמוכים לה ואף שנאמר למעלה שאסר חדון בנו הושיב אותם בערי שומרון מ״מ אמר שהושיב הוא על כי היה במצותו: ושאר. גם שאר היושבים בעבר נהר פרת המפסיק בין בבל לא״י וגם כענת והוא שם מקום מטרפולין לכל אלה ור״ל כל אלה הסכימו בדבר האגרת:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    ושאר אומיא. ושאר העכו"ם אשר הגלה סנחרב כולם הסכימו:

    אסנפר. סנחריב:

    רבא ויקירא. שהיה מלך גדול ומכובד שנאמר כה אמר המלך הגדול מלך אשור (ישעיה ל"ו):

    והותב המו. הושיב אותם:

    בקריה די שמרין. בערים אשר סביבות שומרון:

    ושאר עבר נהרה. ושאר העכו"ם אשר בעבר הנהר לפי שהנהר נהר פרת מפסיק בין א"י לבבל נמצאו אותן עכו"ם שלצד א"י הם בעבר הנהר לאותן העומדים בבבל:

    וכענת. שם מקום ואנשי כענת כולם היו מסכימים בשליחות המכתב הזה:

    רלב"ג

    ושאר האומות אשר הגלה סנחריב גדול ונכבד והושיבם בערי שומרון ובשאר ערי עבר הנהר ובעיר אחת ששמה כענת או מחוז אחד והוא הנראה יותר:

    אבן עזרא

    וכענת יש אומרים: שהוא שם אומה. ויתכן שהמלה מן עת, אך הראשון הוא הקרוב.

11. (יא)דְּנָה פַּרְשֶׁגֶן אִגַּרְתָּא דִּי שְׁלַחוּ עֲלוֹהִי עַל־אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא עַבְדָיךְ אֱנָשׁ עֲבַר־נַהֲרָה וּכְעֶנֶת

    מצודת דוד:דנה. זאת סדור טופס האגרת אשר שלחו אליו וחוזר ומפרש אל ארתחששתא המלך: עבדך. ר״ל אנחנו הכותבים המה עבדיך אנשי עבר הנהר ויושבי כענת:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    פרשגן. ענין טופס הדבר וענינו כי משנה תורת משה (יהושע ח׳:ל״ב) ת״י פרשגן אורייתא:

    רש"י

    דנה פרשגן אגרתא. וזהו פתרון האגרת:

    פרשגן. כמו פתשגן הכתב:

    די שלחו עלוהי. אשר שלחו אליו:

    על ארתחששתא. אל ארתחששתא:

    עבדך אנש עבר נהרה וכענת. עבדיך הם אנשי עבר הנהר ואנשי כענת כל עכו"ם המנויות כאן נכללות בכלל זה שכולן היו לצד א"י שהוא עבר הנהר לאותם השוכנים בבבל וזהו תחלת המכתב עבדיך אנש עבר נהרה וגומר עד לא איתי לך:

    מלבי"ם

    דנא, מעתה מתחיל תוכן המכתב עצמו, זה פתרון האגרת [ר"ל זה העתקתו] אשר שלחו לארתחששתא המלך, עבדך אנשי עבר הנהר וכענת באגרת קצרו ולא חשבו כולם, רק ההתחלה עבדך וגו' עד עבר נהרא וכענת, שכן היה דרכם שלא לכפול בכל פעם כל השמות רק כתב ההתחלה והסוף ובאמצע כתב מלת שלם או גמיר כמו שאנו כותבים, וכו', או וגו', כמו שתראה בפסוק י"ז ובסי' ז' י"ז, וכרן לא העתיק מלת שלם או גמיר לקצר הדברים:

    רלב"ג

    זה פתשגן האגרת אשר שלחו אליו אל ארתחששתא המלך עבדיך אנשי עבר הנהר וכענת:

    אבן עזרא

    פרשגן כטעם פתשגן הכתב שתי לשונות זה אומר בכה וזה אומר בכה, ופירוש המלה פשר וביאור.

12. (יב)יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא דִּי יְהוּדָיֵא דִּי סְלִקוּ מִן־לְוָתָךְ עֲלֶינָא אֲתוֹ לִירוּשְׁלֶם קִרְיְתָא מָרָדְתָּא וּבִישְׁתָּא בָּנַיִן וְשׁוּרַיָּא שַׁכְלִילוּ וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ

    מצודת דוד:ידיע להוא. ידוע יהיה למלך אשר היהודים אשר עלו מעמך לבוא אלינו הנה באו לירושלי׳: קריתא. העיר המורדת והרעה המה בונים והחומה רוצים לגמור ולכלות והיסודות יקשרו ויחברו זה לזה ר״ל מתקנים מקום המקולקל להיות כל היסוד בחבור אחד:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ושוריא. חומות וכן אדלג שור (תהלים י״ח):

    שכלילו. ענין גמר והשלמה וכת״א על ויכלו השמים (בראשית ב׳):

    ואושיא. ענין יסוד כמו לאשישי קיר חרשת (ישעיה ט״ז):

    יחיטו. מל׳ חוט ר״ל יחברו כאלו תפרם בחוט ע״י המחט:

    רש"י

    ידיע להוא למלכא. דבר ידוע יהיה למלך:

    די יהודיא. אשר היהודים שעלו מאתך אלינו באו לירושלים:

    קריתא מרדתא ובאישתא בנין. עיר מורדת וחוטאת הם בונים:

    ושוריא. שכלילו והחומות יסדו:

    ואושיא. הכתלים:

    יחיטו. ל' פתיל כמו אם מחוט (בראשית ט) שהם חופרים ומחברים הכתלים זה עם זה:

    מלבי"ם

    השאלות: (יב) איך אמרו שבונים ירושלים והוא שקר מבואר, שהם לא בנו רק את הבית כרשיון המלך?:

    ידיע להוא למלכא, עתה מתחיל גוף הבקשה, די סליקו מן לותך שאתה שלחת אותם חפשי [וזה ראיה שנתבטל הבנין בימי כורש, ואם היה אחריו צריך לדחוק שר"ל מן מדינתך]. אתו לירושלם קריתא מרדתא ובאישתא בנין ושוריא שכלילו, בזה היה המרמה והזיוף שעשו המעתיקים, כי בלשון זה יש שני פירושים, שיל"פ שמ"ש קריתא מרדתא מוסב למעלה שבאו לירושלים שהיא עיר מורדת וחוטאת, ומלת בנין הוא מאמר בפ"ע, ור"ל שבונים שם בנין, דהיינו שבונים שם את הבהמ"ק ויסדו חומות הבית, ר"ל שמכינים עצמם לבנות חומותיו שכבר אושיא יחיטו, שכבר קשרו יסודותיו, וא"כ לא כתבו דבר שקר, שאמת הוא שבנו שם את בית ה' כמצות כורש, ויל"פ שמלת בנין מחובר עם קריתא מרדתא ובאישתא, ור"ל שבאו לירושלים והם בונים את העיר המורדת והרעה, והם העתיקו כן שבונים את העיר, ואם היה נודע למלך שהוא שקר לא היה מגיע להם עונש, כי מאמר האגרת סובל פירוש זה כמו שאנו מפרשים כן באמת, וגם להכותבים לא היה מגיע עונש שהיו מתנצלים שהיה כונתם כפירוש הראשון שבונים שם בית המקדש:

    רלב"ג

    ידע המלך כי היהודים עלו מאתך אצלנו באו לירושלים עיר מורדת ורעה בונים והחומות יסדו והיסודות קשרו זו בזו:

    אבן עזרא

    ואושיא יסודות ותרגום ונהרסו יסודותיה ויתגלון אושיה וכן: נפלו אשיותיה.

    יחיטו מן חוט השני, ופירושו ישימו חוט על היסודות לבנות, כטעם קו המדה או הוא מענין תרגום: ויתפרו עלה תאנה, וחטיטו ויחיטה כטעם קשר וחבור והפי' הראשון הוא הקרוב:

13. (יג)כְּעַן יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא דִּי הֵן קִרְיְתָא דָךְ תִּתְבְּנֵא וְשׁוּרַיָּה יִשְׁתַּכְלְלוּן מִנְדָּה־בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא יִנְתְּנוּן וְאַפְּתֹם מַלְכִים תְּהַנְזִק

    מצודת דוד:כען. עתה ידוע יהיה למלך אשר אם העיר הזאת תבנה והחומות יגמרו וישלמו מנדה וגו׳ אזי מיני המסים ההם לא יתנו עוד כי יתחזקו בחיזוק העיר וימרדו במלך: ואפתום. הכנסת המלכים יהיה ניזק ונפסד כי לא יתנו עוד מס למלכי פרס:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מנדה. זה מס המלך המוטל על כל בני המדינה ביחד:

    בלו. הכסף גולגלתא והלך. הוא תשודה המביאים למלך בעת יעבור אליהם:

    ואפתום. הוא ענין הכנסה ואין לו דומה:

    רש"י

    כען ידיע. עתה ידוע יהיה למלך:

    די הן קריתא דך תתבנא. אשר אם העיר הזאת תבנה:

    דך. זאת:

    ושוריא ישתכללון. והחומות יהיו מיוסדות:

    מנדה בלו והלך. מיני מסים הם וכסף גולגולת:

    לא ינתנון. לא יתנו עוד מס:

    ואפתום מלכים תהנזיק. ומס המלכים תוזק שלא יתנו עוד מס למלכים:

    מלבי"ם

    השאלות: (יג – טז) למה כפל ידיע להוא למלכא, מהודעין אנחנא למלכא?:

    כען, עתה ידוע יהיה למלך אשר אם תבנה העיר הזאת וישכללו חומותיה, מיני מסים הנקראים בשם מנדה בלו והלך לא יתנו עוד [כי ימרדו במלך] ותזיק הכנסת המלכים, [או ר"ל אוצר המלך]:

    רלב"ג

    עתה ידע המלך כי אם העיד הזאת תבנה והחומות יכוננו הנה מנת המלך ומס ותשורה לא יתנו לך וחזק המלכים תזיק. ר"ל כי הם ימרדו בך ולא יהיה לך מהם דבר ממה שראוי שיהיה למלך מעמו:

    אבן עזרא

    כען, דך כתרגום הלזה דכי.

    מנדה בלו והלך שמות למס המלך, ופירושם כדרך סברתי מנדה - מן הרכוש ובלו - מס המדינות והלך - מכס ההולכים דרך המלך.

    ואפתום מלכין תהנזק תוצאות המלך ותועלותם.

14. (יד)כְּעַן כָּל־קֳבֵל דִּי־מְלַח הֵיכְלָא מְלַחְנָא וְעַרְוַת מַלְכָּא לָא אֲרִיךְ לַנָא לְמֶחֱזֵא עַל־דְּנָה שְׁלַחְנָא וְהוֹדַעְנָא לְמַלְכָּא

    מצודת דוד:כען. עתה בעבור אשר רוצים אנו אשר חורבן המקדש יהיה חרוב כשהיה: וערות. כי בזיון המלך לא יפה וכשר לנו לראות ולשתוק: על דנה. על זאת שולחים אנחנו ומודיעים למלך:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מלח. ענין חרבן כמו ארץ מלחה (ירמיה י״ז):

    וערות. מל׳ ערוה ר״ל בזיון:

    אריך. מענין יפה וכשר ובדרז״ל מאה פלפלין במאה ועשרים ואריך (ב״מ עה) ור״ל והדבר יפה וישר ואין בו משום רבית:

    רש"י

    כען כל קבל די מלח היכלא מלחנא. עתה כל כנגד דבר זה אשר חורבן ההיכל אנו רוצים להחריב, די מלח ל' חורבן ושממון כמו ארץ מלחה ולא תשב:

    מלחנא. אנו רוצים לסתור ולהחריב:

    וערות מלכא. ובזיון המלך:

    לא אריך. אינו הגון לנו לראות, אריך הגון כמו אריך או לא אריך במסכת סוכה:

    על דנה. על זאת שלחנו והודענו למלך:

    מלבי"ם

    ומלח די לא כתב, כי המלח היה לו בחנם] והכנסת המלח היה להספקת צרכי היכל המלך, וז"ש שאנחנו אוכלים מלח המלך, שזה מפני שאנו עבדיו, ע"כ ערות מלכא, ר"ל לא יאות לנו לראות בזיון המלך, על זאת שלחנו והודענו למלך, בארו בזה שהסבה שהניעה אותם להודיע זאת אינה מתועלת עצמם או יראת נזק, רק באשר הם עבדים נאמנים למלכם ואינם רוצים לראות ברעתו:

    רלב"ג

    לכן מפני שמלח היכלך אנו מולחים. ר"ל מפני שאנו מתעסקים בעניניך לשמרם מההפסד כמו שישמור המלח מההפסד הדברים שיושם בהם ובשת המלך ונזקו לא טוב לנו לראות על זה שלחנו והודענו למלך:

    אבן עזרא

    כען, מלח היכלא מענין כעשן נמלחו, ארץ מלחה לא תשב, וטעם הארץ ענין בטול ומניעות דבר.

    וערות מלכא כמו את ערות הארץ, והטעם גנות.

    ואריך תרגום וייחל עוד ואוריך עוד ופירש הפסוק כן הוא, ביטול ההיכל בטלנו וערות המלך וגנותו לא נוחיל לראות.

15. (טו)דִּי יְבַקַּר בִּסְפַר־דָּכְרָנַיָּא דִּי אֲבָהָתָךְ וּתְהַשְׁכַּח בִּסְפַר דָּכְרָנַיָּא וְתִנְדַּע דִּי קִרְיְתָא דָךְ קִרְיָא מָרָדָא וּמְהַנְזְקַת מַלְכִין וּמְדִנָן וְאֶשְׁתַּדּוּר עָבְדִין בְּגַוַּהּ מִן־יוֹמָת עָלְמָא עַל־דְּנָה קִרְיְתָא דָךְ הָחָרְבַת

    מצודת דוד:די יבקר. אשר יחפש בספר הזכרונות של אבותיך ותמצא בספר הזכרונות ותדע אשר העיר הזאת היא עיר מורדת ומזקת למלכים ולמדינות: ואשתדור. ומרידות וסרבנות עושים בה מן ימי עולם: על דנה. בעבור זאת העיר הזאת נעשית חורבה:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יבקר. יחפש כמו אבקר את צאני (יחזקאל ל״ד:י״ב):

    ואשתדור. ענינו סרבנות ומרידה והוא מלשון שדר שהוא שליחות בלשון ארמי כי כן דרך המורדים לשלוח שלוחים לשאול עזר להחזיק ידם:

    רש"י

    די יבקר. אשר יבקר וידרוש הדורש בספר הזכרונות של אבותיך המלכים הראשונים:

    ותהשכח. ותמצא בספר הזכרונות ותדע כי העיר הזאת עיר מורדת ומזקת המלכים והמדינות:

    ואשתדור עבדין בגוה. ומרד היו עושים יושביה בתוכה שהיו ישראל מורדין במלכי העכו"ם:

    מן ימות עלמא. מימות העולם מימים קדמונים כך היה מנהגם למרוד במלכי העכו"ם:

    על דנה. על כך היתה העיר הזאת חריבה:

    מלבי"ם

    די יבקר, ר"ל והם מעירים את אזנו שא"צ שיאמין להם עפ"י הגדתם רק שתבקר בספרי הזכרונות של אבותיך ותמצא בספר הזכרונות ותדע כי העיר הזאת עיר מורדת ומזקת המלכים והמדינות, והשתדלות עשו בתוכה [למרוד] מימי עולם, [ואשתדור כמו ואשתדל כמו בדניאל ו' ט"ו] ובעבור זה החריבו אותה:

    רלב"ג

    אשר תבקר בספר זכרונות אבותיך ותמצא בספר הזכרונות ותדע כי זאת העיר מורדת ומזקת מלכים ומדינות ומרד עשו בתוכה מימי עולם ועל זה החרבה זאת העיר:

    אבן עזרא

    ואשתדור תרגום הנה שלחתי את הגדי הזה שדרית מתנות השלוחים היו עושים בקרבה לעוזרים אותם, עלילות כמו הוה משתדר להצלותיה.

16. (טז)מְהוֹדְעִין אֲנַחְנָה לְמַלְכָּא דִּי הֵן קִרְיְתָא דָךְ תִּתְבְּנֵא וְשׁוּרַיָּה יִשְׁתַּכְלְלוּן לָקֳבֵל דְּנָה חֲלָק בַּעֲבַר נַהֲרָא לָא אִיתַי לָךְ

    מצודת דוד:מהודעין. מודיעים אנחנו למלך אשר אם העיר הזאת תבנה והחומות יוגמרו ויושלמו: לקבל דנה. בעבור זאת לא יש לך חלק בעבר הנהר כי הכל ימרדו בך בעבור זאת או היהודים יתגברו וימשלו הם על כל אנשי עבר הנהר:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    מהודעין אנחנה למלכא. מודיעין אנחנא למלך:

    די הן קריתא דך. אשר אם העיר הזאת תבנה וחומותי' מיוסדין:

    לקבל דנה. כנגד כן ובשביל כך אין לך חלק בכל עבר נהרא לפי שישראל יהיו מורדין בך ויקחו הכל מידך:

    בעבר נהרא. היא כל הארץ של צד א"י שהוא עבר הנהר לאותן שבבבל:

    מלבי"ם

    מהודעין, תחלה אמרו ידיע להוא למלכא, היינו שזה ידע המלך מעצמו ויבין את זאת שבאם תבנה העיר יפסיד המסים, כי דרכם למרוד ולפרוק עול מלכות מעולם, וחוץ מזה מודיעים אנחנו להמלך [דבר שלא ידע בעצמו] שבאם תבנה העיר הזאת לא יהיה לך חלק בכל עבר הנהר, כי כמו שהעיר הזאת תפרוק עול כן יעשו כל בני עבר הנהר, שכולם יעשו כמעשיהם וינתקו מוסרות:

    רלב"ג

    מודיעים אנחנו למלך כי אם תבנה העיר הזאת והחומות יכוננו אין לך חלק בעבר הנהר:

    אבן עזרא

    חלק בעבר נהרא לא איתי לך שימרדו בו העמים הנזכרים אם יצום לבנות ירושלים או חלק, אין לך בעבר הנהר שהם ישראל יקחו הכל בחזקה.

17. (יז)פִּתְגָמָא שְׁלַח מַלְכָּא עַל־רְחוּם בְּעֵל־טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא וּשְׁאָר כְּנָוָתְהוֹן דִּי יָתְבִין בְּשָׁמְרָיִן וּשְׁאָר עֲבַר־נַהֲרָה שְׁלָם וּכְעֶת

    מצודת דוד:פתגמא. דבר שלח המלך: על רחום וכו׳. אל רחום וכו׳ ושאר חבריהם אשר יושבים בשומרון ושאר אנשי עבר הנהר לכולם יהיה שלום וגם לכעת יהיה שלום והיא כענת הנזכר למעלה ונפל הנו״ן:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    פתגמא שלח מלכא. דבר שלח המלך:

    על רחום בעל טעם. אל רחום המזכיר ושמשי הסופר ולשאר סיעותיהם היושבים בערי שומרון ולשאר העכו"ם אשר בעבר הנהר לצד א"י:

    שלם וכעת. מקומות הם וכעת כמו וכענת פעמים קורהו כך ופעמים כך:

    מלבי"ם

    השאלות: (יז) מ"ש שלם וכעת אין לו ביאור:

    פתגמא, הנה עפ"י הצעת דבריהם לא עלה על דעת המלך שיחקור אם גוף הדבר אמת שהיהודים שינו את פקודתו ובונים חומת העיר בלא רשותו, כי חשב ששריו וכן עמים רבים הכותבים אתם לא יכתבו אליו דבר שקר גלוי כזה, היה צריך לבקש רק אם הדבר אמת שבני ירושלים דרכם למרוד במלכים, ועפ"ז השיב התשובה, וכתוב בראש המכתב, דבר שלח המלך על רחום בעל טעם ושמשי הסופר ויתר חברהון הישבים בשומרון ושאר עבר הנהר [וגו' עד] וכענת, והוא כמ"ש למעלה שהיה צריך להאריך ולחזור כל שמות החותמים דיניא ואפרסתכיא וכו' הנחשבים למעלה פסוק ט' ופסוק י', וכדי לקצר היה דרכם לכתוב רק ההתחלה רחום בעל טעם ושמשי, שלם, פי' והשלם וגמור יתר הדברים עד וכענת, והוא כמו מלת וכו' או מלת וגו' בנוסחאות שאנו כותבים, וכמ"ש לקמן ז' י"ב גמיר וכענת, ופה כתיב תחת מלת גמיר מלת שלם, ר"ל השלם וגמור, ושוב ראיתי שכן פי' חכם אחד:

    רלב"ג

    דבר שלח המלך אל רחום בעל הדברים ושמשי הסופר ושאר חבריהם היושבים בערי שומרון ושאר עבר הנהר. והמקומות הנקראים שלם וכענת:

    אבן עזרא

    פתגמא, על רחום כמו אל רחום, והוא משרת במקום חמשה.

    וכעת חסר נו"ן ופירש: ואל שאר עבר נהרא ואל כענת שלום.

18. (יח)נִשְׁתְּוָנָא דִּי שְׁלַחְתּוּן עֲלֶינָא מְפָרַשׁ קֱרִי קָדָמָי

    מצודת דוד:נשתונא. הדברים המפורשים אשר שלחתם אלי מפורש נקרא לפני:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    נשתונא. כתב הנשתוון אשר שלחתם אלינו היה מפורש וקרוי לפני:

    מלבי"ם

    נשתונא, היינו ההעתקה [שהוא שוה עם המכתב שנעתק ממנו] אשר שלחתם לנו מפורש נקרא לפני:

    רלב"ג

    האגרת אשר שלחתם אלינו נקרא לפני:

19. (יט)וּמִנִּי שִׂים טְעֵם וּבַקַּרוּ וְהַשְׁכַּחוּ דִּי קִרְיְתָא דָךְ מִן־יוֹמָת עָלְמָא עַל־מַלְכִין מִתְנַשְּׂאָה וּמְרַד וְאֶשְׁתַּדּוּר מִתְעֲבֶד־בַּהּ

    מצודת דוד:ומני. וממני הושם גזרת אומר וחפשו בספר הזכרונות ומצאו כתוב אשר העיר הזאת מן ימי עולם מתנשאת עצמה על מלכי העובדי כוכבים: ומרד. ומרידה וסרבנות נעשה בה:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    טעם. ענינו צווי וגזירה ועצה כמו מטעם המלך (יונה ג):

    רש"י

    שים טעם. ומאתי היתה שימת דבר ציווי אשר צויתי:

    ובקרו והשכחו. ובדקו בספר הזכרונות המלכים ומצאו כתוב אשר העיר הזאת מימות העולם היתה מתנשאת ומתרוממת על כל מלכי העכו"ם:

    ומרד. וסרבנות היו עושים בה למרוד במלכי העכו"ם:

    מלבי"ם

    ומני, וממני יצאה הפקודה ובקרו ומצאו שעיר הזאת התנשאה מעולם על מלכים ומרידה והשתדלות [שימרדו אחרים] נעשה בה:

    רלב"ג

    ומאתי נגזר הדבר ויבקרו וימצאו כי העיר הזאת מימי עולם מתנשאת על מלכים ומרד והשתדלות למרוד עושים בתוכה:

20. (כ)וּמַלְכִין תַּקִּיפִין הֲווֹ עַל־יְרוּשְׁלֶם וְשַׁלִּיטִין בְּכֹל עֲבַר נַהֲרָה וּמִדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ מִתְיְהֵב לְהוֹן

    מצודת דוד:ומלכין. ומלכים חזקים היו על ירושלים ומשלו בכל עבר הנהר: ומדה. הוא מנדה ר״ל מיני המסים ההם היו נותנים להם:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ומלכין תקיפין. ומלכים חזקים היו בירושלים שהיו מושלים ושליטים בכל עבר הנהר של צד א"י כמו שנאמר בשלמה כי הוא רודה בכל עבר הנהר וגו' (מלכים א ד'). ומסים וכסף גולגולת היה נתון להם שהיו העכו"ם מעלין להם מס:

    מלבי"ם

    ומלכין, וחוץ מזה היו שם מלכים תקיפים המושלים בכל עבר הנהר ומסים היה נתון להם [מן האומות], ובזה נתאמת לו גם כן מה שהודיעו שבאם תבנה העיר יאבד גם חלק המלכות שלו בכל עבר הנהר:

    רלב"ג

    ומלכים חזקים על יורשלים ומושלים בכל עבר הנהר ומנת ומס ותשורה היה נתן להם:

21. (כא)כְּעַן שִׂימוּ טְּעֵם לְבַטָּלָא גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ וְקִרְיְתָא דָךְ לָא תִתְבְּנֵא עַד־מִנִּי טַעְמָא יִתְּשָׂם

    מצודת דוד:כען. עתה עשו גזרת אומר לבטל האנשים האלה מן הבנין: וקריתא. והעיר הזאת לא תבנה עד ממני יושם גזרת אומר ר״ל עד שאתן רשות לבנותה:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    כען שימו טעם. עתה שימו דבר להכריז בארץ לבטל אנשים הללו בני ישראל מן הבנין והעיר הזאת ירושלים לא תבנה עד אשר ממני יושם הדבר לבנות העיר על דעתי ורשותי:

    מלבי"ם

    השאלות: (כא) איך בטל הבנין הלא הוא נתן רשות לבנות ובדת פרס כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב:

    כען, עתה תתנו פקודה לבטל את האנשים האלה, והעיר הזאת לא תבנה עד תבא פקודה מאתי, ותהיו נזהרים מלעשות עצמכם כשוכחים על זאת [או כשוגגים] ולמה יגדל ההיזק להזיק מלכים:

    רלב"ג

    לכן שימו דבר לבטל האנשים האלה והעיר הזאת לא תבנה עד ממני יצא דבר על זה:

    אבן עזרא

    אלך כמו אלין.

22. (כב)וּזְהִירִין הֱווֹ שָׁלוּ לְמֶעְבַּד עַל־דְּנָה לְמָה יִשְׂגֵּא חֲבָלָא לְהַנְזָקַת מַלְכִין

    מצודת דוד:וזהירין. הוו זהירים מלעשות שגגה על זאת ר״ל על אל תשגו לעבור מצותי בשגגה: למה ישגא. למה יתגדל ויתרבה מעשה השחתה להזיק את המלכים כי אם יתגברו הנה ישחיתו כל מלכי הארץ:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וזהירין. הוא מל׳ זהירות הידוע בדרז״ל שהוא כענין זריזות אלא שזריזות הוא להשמר שלא תבוא הדבר לידו וזהירות הוא להשמר ממנה בעת באה לידו:

    שלו. משגה ושגגה וכן על השל (ש״ב ו׳):

    רש"י

    וזהירין הוו שלו. וזהירין תהיו לעשות דחוי ושגגה, שלו דשטורביר בלע"ז:

    למעבד על דנה. לעשות על כך:

    למה ישגא. מדוע יגדל מעשה השחתה בעיר הזאת להזיק המלכים, ע"כ תשובת כורש אשר השיב:

    רלב"ג

    הזהרו מעשות שגגה על זה למה ירבה נזק להזיק למלכים:

    אבן עזרא

    וזהירין מן והזהרת אתהם ופירושו לעשות שגגה היו מוזהרים והטעם: הזהרו שלא תשגו.

23. (כג)אֱדַיִן מִן־דִּי פַּרְשֶׁגֶן נִשְׁתְּוָנָא דִּי אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּ מַלְכָּא קֱרִי קֳדָם־רְחוּם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא וּכְנָוָתְהוֹן אֲזַלוּ בִבְהִילוּ לִירוּשְׁלֶם עַל־יְהוּדָיֵא וּבַטִּלוּ הִמּוֹ בְּאֶדְרָע וְחָיִל

    מצודת דוד:אדין. אז מן אשר טופס הדברים המפורשים של המלך נקראו לפני רחום וכו׳ וחבריהם: אזלו. הלכו בחפזון לירושלים אל היהודים ובטלו אותם ממלאכתם בזרוע ובכח:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    אדין. אז:

    די פרשגן. מן פתרון כתב הנשתוון של ארתחששתא המלך הוא כורש היה המעשה הזה:

    קרי קדם. שהיה כתב הנשתוון קרוי לפני רחום ושמשי וסיעתיהם והלכו במרוצה ובבהלה לירושלים אל היהודים ובטלו אותם בזרוע וכח שלא לבנות עוד הבנין:

    על יהודיא. אל היהודים:

    המו. הם:

    מלבי"ם

    אדין מן די פרשגן די נשתונא וכו', ר"ל כי בפקודת המלך לא נזכר לבטל בנין הבית רק בנין העיר, רק שבמ"ש לבטלא גבריא אלך וקריתא דך לא תתבנא, יל"פ שאמר שני דברים, א] לבטלא גבריא אלך מן בנין הבית, שעל בנין העיר לא שייך שיבטלו אותם אחר שבאמת לא בנו את העיר וע"כ שיבטלום מן בנין הבית, וקריתא דך לא תתבנא הוא דבר אחר שחוץ מזה פוקד שלא יבנו את העיר, ופירוש זה היה נכון אם היה המכתב אל המלך מכתב שטנה על בנין הבית, דאז פירש דבריו שמשיב שיבטלום מן בנין הבית. אבל לפי האמת שהם העתיקו הכתב שטנה על בנין העיר א"כ מה שהשיב לבטלא גובריא אלך, פירושו מן בנין העיר, ומ"ש וקריתא לא תתבנא הוא פי' שיבטלו אותם שלא תבנה העיר, אבל בנין הבית הותר להם כפי פקודת המלך הראשונה אשר אין להשיב, רק אחר שרחום ושמשי ספרא היו המעתיקים, אמרו עתה שהכתב שטנה היה על בנין הבית ופרשו פתשגן הנשתונא היינו הפתרון של ההעתק של מכתב המלך [שבא ג"כ בלשון פרס והם העתיקוהו ופירשוהו] שכונת הכתב של המלך היה לבטל בנין המקדש, כי פי' הכתב היה תלוי בידם, ולכן הלכו בבהלה לירושלים אל היהודים ובטלו אותם בזרוע וחיל:

    רלב"ג

    אז מאשר פתשגן כתב ארתחששתא המלך נקרא לפני רחום ושמשי הסופר וחבריהם הלכו במהירות לירושלים בטלו אותם בזרוע וכח:

24. (כד)בֵּאדַיִן בְּטֵלַת עֲבִידַת בֵּית־אֱלָהָא דִּי בִּירוּשְׁלֶם וַהֲוָת בָּטְלָא עַד שְׁנַת תַּרְתֵּין לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ־פָּרָס

    מצודת דוד:באדין. אז בטלה מלאכת בית אלהים אשר בירושלים: והות. והיתה בטלה עד השנה השניה למלכות דריוש הפרסי:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    באדין. אז היתה בטלה מלאכת בנין בית אלהים אשר בירושלים עד שנת שתים לדריוש מלך פרס שאחר כורש מלך אחשורוש שלקח אסתר ואחר אחשורוש מלך דריוש בנו של אחשורוש שהוא בן אסתר ומשנת אחת לכורש מלך פרס עד שנת שתים לדריוש י"ח שנה שהשלימו שבעים שנה לחרבות ירושלים שהרי מחורבן הבית שגלה צדקיהו עד שנת אחת לכורש חמשים ושתים שנה כמפורש בסדר עולם וי"ח שנה משנת א' לכורש עד שנת שתים לדריוש נמצאו שבעים שנה שלימים ובשנת שתים לדריוש התחילו לבנות הבנין עד שגמרוהו:

    רלב"ג

    אז שבתה מלאכת בית האלהים אשר בירושלים ותשבח עד שנת שתים למלכות דריוש מלך פרס:

    אבן עזרא

    דריוש הוא אחשורוש.