עזרא פרק ב׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל לְבָבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ

   מצודת דוד:בני המדינה. בני מדינת א״י העולים עתה ממה שהיו בשבי הגולה וכו׳ וישיבו. עתה שבו כ״א לעירו אשר הגלה ממנה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   ואלה בני המדינה. אלה בני ישראל אשר ממדינת ארץ ישראל העולים עתה מן השבי אשר בגולה לירושלים:

   וישובו. ועתה חזרו לירושלים:

   ויהודה. ובני יהודה חזרו כל א' וא' לעירו:

   מלבי"ם

   ואלה בני המדינה, פרשה זאת הוכפלה בנחמיה [סי' ז'], בשנויים רבים, קצת מהם בא שם המספר פחות מבכאן כמו בני ארח שבע מאות, ושם חשבם שש מאות?, בני זתוא תשע מאות ושם שמונה מאות?, וברובם בא שם המספר נוסף כמו בני עזגד אלף ושם אלפים, בני עדין ד' מאות ושם ו' מאות, וכדומה, וכפי הנראה כאן מדבר מן החשובי' שעלו מבבל עצמה, כי בגלות יכניה הגלה את השרים וטובי העם ואותם הגלה לעיר המלוכה והיו תמיד בכבוד, אבל גלות צדקיהו הגלה אל המדינה כי היו שפלים בעיניו, וכמ"ש [ירמיה כ"ד] כתאנים הטובות וכו' והתאנים הרעות וכו', ופה אמר אשר הגלה נ"נ לבבל, ושם אמר סתם אשר הגלה נ"נ, כי פה דבר מאותם שגלו בגלות יכניה שהם גלו לבבל עצמה לעיר המלוכה, ושם דבר מגלות צדקיהו שהגלה אל ערי המדינה. החשובים שדבר מהם בכאן היה עיקר מהלכם לירושלים ומשם התפשטו ביהודה, והפחותים היה עיקר מהלכם ליהודה לגור שם, לכן אמר פה לירושלים ויהודה בלא למ"ד היחוס ושם אמר לירושלים וליהודה שניהם בלמ"ד, וזה כמ"ש בספרי התו"ה [פ' אחרי בפסוק ואיל לעולה] שכ"מ שלא כפל אות היחוס הראשון עקר, וכשכפלו שניהם שוים, בכאן אמר אשר באו עם זרובבל וכו', ושם הוסיף עזריה רעמיה נחמני, שהם הגיעו אח"כ עם חבורות אנשים, ולכן חשב שם יותר מבכאן, והקצת שחשב בכאן יותר הם אותם ששבו מא"י לבבל אחר שנשבת הבנין ונחסר מנינם בחשבון השני שהיה מאוחר [וע"ע בפ' ס"ד]:

   אבן עזרא

   בני המדינה היא מדינת בבל.

2. (ב)אֲשֶׁר־בָּאוּ עִם־זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה שְׂרָיָה רְעֵלָיָה מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן מִסְפָּר בִּגְוַי רְחוּם בַּעֲנָה מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:אשר באו. עתה באו למקומם עם זרובבל וכו׳: ישוע. הוא יהושע כ״ג: מרדכי בלשן. הוא שם אחד והוא דוד לאסתר המלכה ונקרא בלשן על שידע בשבעים לשון כן ארז״ל: מספר. הראשון הוא שם איש: מספר אנשי. זהו מספר של החשובי׳ וכן כל איש ואנשי׳ שבמקר׳:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   אשר באו. בני המדינה הללו בתחילה כאשר גלו מארץ ישראל לבבל עם זרובבל וגו':

   מספר. הראשון פ"א קמוצה בגדול ושם אדם הוא מספר השני פ"א פתוחה ודבוק הוא:

   אנשי עם ישראל. הללו בני אדם גדולים וחשובים היו והאחרים היו משוכים אחריהם ועל כן מנאום אחריהם לבד:

   מלבי"ם

   אשר באו, לירושלים, מרדכי בלשן, לדעת חז"ל הוא שם א' מרדכי שידע כמה לשונות, ולדעת י"מ הם שני שמות. ומספר הראשון הוא שם, ובנחמיה מספרת:

   רלב"ג

   ישוע. הוא יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול:

   נחמיה. הוא נחמיה התרשתא:

   מרדכי. הוא אשר היה יושב בשער המלך בימי המלך אחשורוש ואל תתמה איך יצא מירושלים אחר שנכנס שם כי מפני השטנה שכתבו אחשורוש ושאר מלכי פרס להשבית המלאכה הוצרכו לצאת משם להשתדל בכל עז בהשלמת הבנין אחר שימצאו חן בעיני מלכי פרס:

   אנשי עם ישראל. ר"ל ראשי עם ישראל והנה מנה כמה עלו מכל מקום ומקום ומכל משפחה ומשפחה וגם מנה הנתינים שהיו מהגבעונים וקראם נתינים כי נתנם דוד לעבודת בית ה' לחצוב אבנים ולכרות עצים ומה שידמה לזה. ומנה עמהם בני עבדי שלמה כי גם הם משבעה עממים כמו שנזכר בס' מלכים (א' ט' כ'. ס"ס):

   אבן עזרא

   אשר באו, ישוע הוא יהושע הכהן הגדול.

   מרדכי בלשן הוא מרדכי היהודי. רק בלשן יתכן שהוא איש אחר והוא חסר וי"ו כאדם שת אנוש.

   מספר השני בפסוק הוא שם חשבון והראשון שם איש.

3. (ג)בְּנֵי פַרְעֹשׁ אַלְפַּיִם מֵאָה שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם

   מצודת דוד:בני פרעוש וכו׳. יש מהם מזכיר ע״ש אב המשפחה ויש מהם מזכיר ע״ש עירם:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י

   רש"י

   בני פרעוש וגו'. יש בהם בפרשה שמזכיר שם אביהם על שם בני המשפחה ויש מהם שמזכירם על שם מקומם לומר בני מקום פלוני:

4. (ד)בְּנֵי שְׁפַטְיָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם

5. (ה)בְּנֵי אָרַח שְׁבַע מֵאוֹת חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים

6. (ו)בְּנֵי־פַחַת מוֹאָב לִבְנֵי יֵשׁוּעַ יוֹאָב אַלְפַּיִם שְׁמֹנֶה מֵאוֹת וּשְׁנֵים עָשָׂר

   מצודת דוד:פחת מואב. המושל במואב: לבני ישוע יואב. ר״ל מן בני ישוע ומן בני יואב שהיו בני פחת מואב מספרם היו אלפים וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם, אבן עזרא

   מלבי"ם

   השאלות: (ו – לה) פרשה זו הוכפלה בנחמיה (סי' ז), ושם יש שנויים רבים, ומספרים אחרים, בקצת שם המספר יותר, ובקצת מהם פחות מכאן:

   בני פחת מואב לבני ישוע, פחת מואב היה ראש המשפחה ומשני בניו ישוע ויואב באו לא"י, וכן בפ' ט"ז, ל"ו, מ"ם, וזה מוכרח ממ"ש בפסוק [מ"ם] בני ישוע וקדמיאל לבית הודויה הוא עצמו מ"ש [ג' ט'] ישוע ובניו קדמיאל ובניו בני יהודה:

   אבן עזרא

   פחת מואב הוא ראש לישוע וליואב בנים שנולדו לאלה הנזכרים. ויתכן, להיות ישוע ויואב קדומים לפחת מואב.

7. (ז)בְּנֵי עֵילָם אֶלֶף מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה

8. (ח)בְּנֵי זַתּוּא תְּשַׁע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה

9. (ט)בְּנֵי זַכָּי שְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים

   עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא

   אבן עזרא

   זכי כתוב וק' זכי נקרא בב' לשונות. וכן: בני אטר ליחזקיה, שנולדו ליחזקיה רק אטר הוא הראש, או חזקיה הראש ואטר בנו הוא והוא הנכון.

10. (י)בְּנֵי בָנִי שֵׁשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם

11. (יא)בְּנֵי בֵבָי שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה

12. (יב)בְּנֵי עַזְגָּד אֶלֶף מָאתַיִם עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם

13. (יג)בְּנֵי אֲדֹנִיקָם שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְשִׁשָּׁה

14. (יד)בְּנֵי בִגְוָי אַלְפַּיִם חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה

15. (טו)בְּנֵי עָדִין אַרְבַּע מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה

16. (טז)בְּנֵי־אָטֵר לִיחִזְקִיָּה תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנָה

    מצודת דוד:בני אטר ליחזקיה. נתן סימן על אטר לומר שהיה מזרע יחזקיה או ר״ל עם הבנים של יחזקיה:

17. (יז)בְּנֵי בֵצָי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה

18. (יח)בְּנֵי יוֹרָה מֵאָה וּשְׁנֵים עָשָׂר

19. (יט)בְּנֵי חָשֻׁם מָאתַיִם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה

20. (כ)בְּנֵי גִבָּר תִּשְׁעִים וַחֲמִשָּׁה

21. (כא)בְּנֵי בֵית־לָחֶם מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה

    עוד פירושים על פסוק כא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    בני בית לחם, אלה שהיו כולם ממשפחה אחת אף שישבו בכמה ערים צרף מספרם ע"ש ראש המשפחה, ואם לא התקבצו ממשפחה צרפם ע"ש העיר שגרו שם תחלה:

22. (כב)אַנְשֵׁי נְטֹפָה חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה

23. (כג)אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה

    עוד פירושים על פסוק כג: מלבי"ם, אבן עזרא

    מלבי"ם

    אנשי ענתות, עמ"ש ירמיה [סי' ט"ז ג']:

    אבן עזרא

    אנשי ענתות כתוב עליהם כה אמר ה' אל אנשי ענתות הבחורים ימותו בחרב בניהם ובנותיהם ימותו ברעב ושארית לא תהיה להם, כי אביא רעה אל אנשי ענתות שנת פקדתם. אכן מהקבלה ידענו ששבו לאל טרם יום הפקידה ובטלה הגזירה מעליהם ונשארו מהם קכ"ח.

24. (כד)בְּנֵי עַזְמָוֶת אַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם

25. (כה)בְּנֵי קִרְיַת עָרִים כְּפִירָה וּבְאֵרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה

    מצודת דוד:קרית ערים. הוא קרית יערים הנזכר ביהושע: שבע מאות. ר״ל בני כל שלשה המקומות היו שבע מאות וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כה: אבן עזרא

    אבן עזרא

    קרית ערים היא יערים. וכן הפירוש בני קרית יערים, בני כפירה, בני בארות, כך וכך.

26. (כו)בְּנֵי הָרָמָה וָגָבַע שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאֶחָד

    עוד פירושים על פסוק כו: אבן עזרא

    אבן עזרא

    בני הרמה בני גבע טעמו כך וכך.

27. (כז)אַנְשֵׁי מִכְמָס מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם

28. (כח)אַנְשֵׁי בֵית־אֵל וְהָעָי מָאתַיִם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה

29. (כט)בְּנֵי נְבוֹ חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם

    עוד פירושים על פסוק כט: אבן עזרא

    אבן עזרא

    נבו שם איש, וכן: מגביש ועילם וחרים. ויתכן שהוא נבו ובעל מעון וכן לוד וחדיד ואונו חסר וי"ו וכן הוא וחדיד, משלשתם יצאו בני ירחו, הוא הידוע.

30. (ל)בְּנֵי מַגְבִּישׁ מֵאָה חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה

31. (לא)בְּנֵי עֵילָם אַחֵר אֶלֶף מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה

    מצודת דוד:עילם אחר. לפי שחשב למעלה בני עילם והיו כחשבון הזה לזה אמר שזהו עילם אחר והיו שוין במספר אנשיהן:

    עוד פירושים על פסוק לא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    בני עילם אחר, שכבר חשב בני עילם [בפסוק ז'] רק הוא היה איש אחר ונזדמן מספר אנשי משפחתו שוים למשפחת עילם הראשון:

32. (לב)בְּנֵי חָרִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים

    עוד פירושים על פסוק לב: אבן עזרא

    אבן עזרא

    חרים אחד הוא.

33. (לג)בְּנֵי־לֹד חָדִיד וְאוֹנוֹ שְׁבַע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה

34. (לד)בְּנֵי יְרֵחוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה

35. (לה)בְּנֵי סְנָאָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים

36. (לו)הַכֹּהֲנִים בְּנֵי יְדַעְיָה לְבֵית יֵשׁוּעַ תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה

    מצודת דוד:הכהנים. ר״ל וזהו מספר הכהנים: בני ידעיה לבית ישוע. נתן סימן על ידעיה לומר שהיה מיוחס לבית ישוע ומזרעו היה:

    עוד פירושים על פסוק לו: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    הכהנים בני ידעיה. עד עתה מנה בני יהודה ובנימן ומעכשיו הוא מונה והולך הכהנים והלוים כמו שנאמר למעלה ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימין והכהנים והלוים וגו':

    מלבי"ם

    הכהנים, אחר שמנה בני ישראל מנה כהנים ולוים, ומן הלוים מנה המשוררים והשוערים, ואח"כ מנה הנתינים שהיו משרתי הכהנים:

37. (לז)בְּנֵי אִמֵּר אֶלֶף חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם

38. (לח)בְּנֵי פַשְׁחוּר אֶלֶף מָאתַיִם אַרְבָּעִים וְשִׁבְעָה

39. (לט)בְּנֵי חָרִם אֶלֶף וְשִׁבְעָה עָשָׂר

    מצודת דוד:בני חרם. לא זהו הנזכר למעלה, או יתכן אשר למעלה חשב הישראלים מחרם וכאן חשב הכהנים מחרם:

40. (מ)הַלְוִיִּם בְּנֵי־יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל לִבְנֵי הוֹדַוְיָה שִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה

    מצודת דוד:לבני הודויה. נתן סימן על ישוע וקדמיאל לומר שהיו מבני הודויה:

    עוד פירושים על פסוק מ: אבן עזרא

    אבן עזרא

    בני ישוע וקדמיאל הם נולדו לבני הודויה, כי הפועל האמתי הוא אחרון כאשר אמרתי.

41. (מא)הַמְשֹׁרְרִים בְּנֵי אָסָף מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה

    עוד פירושים על פסוק מא: רש"י

    רש"י

    המשוררים. הלוים שהיו משוררים וכן השוערים הם הלוים שהיו שוערים משערי בית המקדש:

42. (מב)בְּנֵי הַשֹּׁעֲרִים בְּנֵי־שַׁלּוּם בְּנֵי־אָטֵר בְּנֵי־טַלְמוֹן בְּנֵי־עַקּוּב בְּנֵי חֲטִיטָא בְּנֵי שֹׁבָי הַכֹּל מֵאָה שְׁלֹשִׁים וְתִשְׁעָה

    מצודת דוד:השוערים. שהיו שומרים שערי המקדש עד לא גלו והם היו בני שלום וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק מב: אבן עזרא

    אבן עזרא

    בני השוערים שומרי השערים, הם בני אסף.

43. (מג)הַנְּתִינִים בְּנֵי־צִיחָא בְנֵי־חֲשׂוּפָא בְּנֵי טַבָּעוֹת

    מצודת דוד:הנתינים. הם הגבעונים ונקראו נתינים ע״ש שנאמר בם ויתנם יהושע חוטבי עצים וגו׳ (יהושע ט׳:כ״ז):

    עוד פירושים על פסוק מג: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    הנתינים. עכשיו הוא מונה אותם נתינים שהיו חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ומשם היתה יוצאת פרנסתם:

    אבן עזרא

    הנתינים הם ראשי גבעון ובנותיה ויהושע נתנם לבית אלהיו, ועל כן נקראו נתינים אע"פ שנאמר אחרי כן ומן הנתינים שנתן דוד והשרים לעבודת הלוים, כי הטעם קיים הנתינה, או נקראו מן היום ההוא נתינים כי מקודם היו נקראים גבעונים.

44. (מד)בְּנֵי־קֵרֹס בְּנֵי־סִיעֲהָא בְּנֵי פָדוֹן

45. (מה)בְּנֵי־לְבָנָה בְנֵי־חֲגָבָה בְּנֵי עַקּוּב

46. (מו)בְּנֵי־חָגָב בְּנֵי־שַׁלְמַי בְּנֵי חָנָן

    עוד פירושים על פסוק מו: אבן עזרא

    אבן עזרא

    שמלי הכתיב ושלמי קרי, כי נקרא בשני שמות.

47. (מז)בְּנֵי־גִדֵּל בְּנֵי־גַחַר בְּנֵי רְאָיָה

48. (מח)בְּנֵי־רְצִין בְּנֵי־נְקוֹדָא בְּנֵי גַזָּם

49. (מט)בְּנֵי־עֻזָּא בְנֵי־פָסֵחַ בְּנֵי בֵסָי

50. (נ)בְּנֵי־אַסְנָה בְנֵי־מְעוּנִים בְּנֵי נְפוּסִים

    עוד פירושים על פסוק נ: אבן עזרא

    אבן עזרא

    מעונים ונפוסים שמות בני אדם.

51. (נא)בְּנֵי־בַקְבּוּק בְּנֵי־חֲקוּפָא בְּנֵי חַרְחוּר

52. (נב)בְּנֵי־בַצְלוּת בְּנֵי־מְחִידָא בְּנֵי חַרְשָׁא

53. (נג)בְּנֵי־בַרְקוֹס בְּנֵי־סִיסְרָא בְּנֵי־תָמַח

54. (נד)בְּנֵי נְצִיחַ בְּנֵי חֲטִיפָא

55. (נה)בְּנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה בְּנֵי־סֹטַי בְּנֵי־הַסֹּפֶרֶת בְּנֵי פְרוּדָא

    מצודת דוד:בני עבדי שלמה. והם היו בני סטי וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק נה: מלבי"ם, אבן עזרא

    מלבי"ם

    בני עבדי שלמה, לחד דעה ביבמות דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, היו ממזרים, כי עבדי שלמה נשאו בנות ישראל וילדו להם ושייכים עם מה שיחשוב אחריו שתוקי ואסופי, כמ"ש בקדושין עשרה יוחסין עלו מבבל, ולמ"ד הולד כשר י"ל שהיו בכלל עבדים משוחררים, וכמ"ש התוס' ביבמות [דף ט"ז ע"ב], מפני שנתיאשו הבעלים מהם וא"צ גט שחרור והם בכלל גרי וחרורי שחשב בין עשרה יוחסין, וממה שחשבם ביחד עם הנתינים משמע שהם מן הז' האומות שנתנם שלמה למס עובד כמ"ש בדה"ב [ח' ז']. בני הסופרת, הה"א אינו לידיעה רק מעיקר השם כמו שהראיתי כזאת בדה"א ב' נ"ב, ובכ"מ:

    אבן עזרא

    בני הסופרת יתכן שהוא שם תואר לאשה, או פועלת, בגלל ה"א הדעת.

56. (נו)בְּנֵי־יַעְלָה בְנֵי־דַרְקוֹן בְּנֵי גִדֵּל

57. (נז)בְּנֵי שְׁפַטְיָה בְנֵי־חַטִּיל בְּנֵי פֹּכֶרֶת הַצְּבָיִים בְּנֵי אָמִי

    עוד פירושים על פסוק נז: אבן עזרא

    אבן עזרא

    פוכרת הצביים לא ידענו אם זה שם אשה.

58. (נח)כָּל־הַנְּתִינִים וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת תִּשְׁעִים וּשְׁנָיִם

    עוד פירושים על פסוק נח: רש"י

    רש"י

    ובני עבדי שלמה. עבדים היו לשלמה המלך והללו בנים היו מבני בניהם:

59. (נט)וְאֵלֶּה הָעֹלִים מִתֵּל מֶלַח תֵּל חַרְשָׁא כְּרוּב אַדָּן אִמֵּר וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד בֵּית־אֲבוֹתָם וְזַרְעָם אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם

    מצודת דוד:ואלה. הנזכרים למטה בני דליה וכו׳ הם היו העולים מתל מלח וכו׳ ושמות מקומות הן בבבל: ולא יכלו להגיד. כי לא ידעו מבני מי הם: בית אבותם וזרעם. היא היא כי זרעם ר״ל הזרע מי יצאו והוא כפל ענין בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב):

    עוד פירושים על פסוק נט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    ואלה העולים מתל מלח וגו'. ואי זה מעשה הגיע להם ולא יוכלו להגיד וגו':

    וזרעם. של אבותם לפי שאבדו יחוס שלהם ולא ידעו אם מישראל הם:

    מלבי"ם

    ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם, ר"ל לא יכלו להגיד בית אבותם מאיזה משפחה הם, וגם לא יכלו להגיד אף זרעם אם מישראל הם, כי נאספו מן השוק במקום שרובם עכו"ם, ונכלל בזה שלא ידעו גם כן אם הם כשרים או ממזרים, וכמו שחשב בעשרה יוחסין שתוקי ואסופי:

    רלב"ג

    ואלה העולים מתל מלח וגו'. זכר שמאלו המקומות יצאו ישראלים וכהנים ולא יכלו להגיד בית אבותם ומשפחתם כי התערבו בגוים ונקראו על שמם:

    אבן עזרא

    תל מלח תל חרשא מקומות שנים.

    ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם הם נקראו אסופים שנאספו מן השוק, כי לא הכירו אב ואם ולא נודע אם מישראל הם.

60. (ס)בְּנֵי־דְלָיָה בְנֵי־טוֹבִיָּה בְּנֵי נְקוֹדָא שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם

    עוד פירושים על פסוק ס: רש"י

    רש"י

    בני דליה וגו'. גם הם בכלל אלה העולים מתל מלח:

61. (סא)וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי חֳבַיָּה בְּנֵי הַקּוֹץ בְּנֵי בַרְזִלַּי אֲשֶׁר לָקַח מִבְּנוֹת בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי אִשָּׁה וַיִּקָּרֵא עַל־שְׁמָם

    מצודת דוד:ומבני הכהנים. והם בני חביה וגו׳: אשר לקח. הוא חוזר על בני ברזלי לומר שאביהם לקח אחת מבנות ברזלי לאשה ולזה היה נקרא עליהם שם ברזלי לומר עליהם בני ברזילי:

    עוד פירושים על פסוק סא: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    אשר לקח. כל אחד מבני ברזילי הגלעדי לקח אשה:

    ויקרא על שמם. והיה נקרא שמו של ברזילי על שמם לפי שהם לקחו מבנותיו:

    מלבי"ם

    השאלות: (סא) למה ספר שלקח מבנות ברזילי אשה ושנקראה על שמה:

    בני הקוץ בני ברזילי, ר"ל שמשפחת הקוץ היו כהנים ונזכרו בדה"י [א' כ"ד י"ט] שהיו בית השביעי במעמד המשמרות, ועתה נולד בקצת בניו ספק, והיה הסיבה לזה מפני שקוץ לקח אשה מבנות ברזילי חשובים בימי דוד ושלמה, והבנים שנולדו מן האשה הזאת נקראו לכבוד על שם ברזילי ג"כ, וי"ל שחביה הוא הבן שנולד מן האשה הזאת ובניו היה להם שני שמות שנקראו בשם בני הקוץ וגם בשם בני ברזילי, ומפרש שזה היה מפני אשר לקח [ר"ל הקוץ לקח] מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא הוא חביה שנולד מן האשה הזאת נקרא על שמם, שנקרא על שם אביו ועל שם אבי אמו, והבנים נקראו בני הקוץ ובני ברזילי, וכ"ז שהיה ספר היחוס בידם לא היה בזה חשש, אבלעתה בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצאו כתבי היחוס שלהם [כי היה לכל משפחה ספר יחוס כולל לכל המשפחה ויחידים היו להם ג"כ ע"ז כתבים בפ"ע איש איש יחוסו הפרטי ולא נמצא לא כתבם הכולל [ועז"א כתבם בלשון יחיד] ולא יחוסיהם הפרטיים שעז"א ולא נמצאו בל"ר] ועי"כ נפל ספק בענינם כי יש לחוש שאינם כהנים כלל רק ישראלים מבני ברזילי, כי היתה גם משפחה מישראל שנקראת בשם בני ברזילי, ולכן ויגאלו מן הכהונה, בפרט כי בספק כזה נכנס ספק אחר שהם חללים, כי עי"כ גם הם בעצמם לא נשמרו מנשים הפסולות לכהונה, וזה נכלל במ"ש ויגואלו, שכבר נגאלו מן הכהונה כי לקחו נשים פסולות, ובזה תמצא חללי שחשב בין עשרה יוחסין:

    אבן עזרא

    ויקרא על שמם על שם הבנות שהם מזרע ברזילי, קרא את שם עצמו ברזילי.

    מבנות הטעם: אחת מבנותיו. וכן: ויקבר בערי הגלעד.

62. (סב)אֵלֶּה בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים וְלֹא נִמְצָאוּ וַיְגֹאֲלוּ מִן־הַכְּהֻנָּה

    מצודת דוד:אלה. הכהנים האלה: כתבם. דבר כתוב מהם: המתיחשים. אשר יסופר בו סדר הדורות: ולא נמצאו. בספר היחוס לא נמצאו אלה כתובים וזכורים: ויגאלו. ולכן נמאסו מן הכהונה:

    עוד פירושים על פסוק סב: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    המתיחשים. ענין יחוס הוא הודעת סדר הדורות מן המשפחות ממי יצאו ומי אביהם:

    ויגואלו. ענין טנוף ונמאס כמו לחם מגואל (מלאכי א):

    רש"י

    אלה. כהנים הללו המתיחסים שהיה להם להתיחס באותו כתב ולא נמצא כתב יחוסן:

    ויגאלו. שהיו מגואלים ומגועלים שלא יעבודו עוד עם שאר הכהנים בעבור שלא נמצא כתב יחוסן:

    רלב"ג

    אלה בקשו כתבם המתיחשים. בהם לכהונה:

    ולא נמצאו. לכהנים כתובים ועדויות יתבאר בהם באור שלם שהם כהנים כשרים ולזאת הסבה נתרחקו מן הכהונה ר"ל שלא הורשו לקרב אל המזבח ואמר נחמיה התרשתא להם שלא יאכלו מקדשי הקדשים עד שיעמוד הכהן וישאל באורים ותומים אם הם כהנים כשרים אם לא ואמנם לא מנע אותם מלאכל קדש כי כבר החזיקו לאכלו קודם זה ובמה שהחזקו בו הורשו לא במה שהוא למעלה ממנו בקדושה. וראוי שתדע כי לא זכר כל הפרטים כמו שלא זכר כל הפרטים בכלי בית המקדש. וזה שכבר תמצא שלא יגיע מספר כל אלו הפרטים למספר כל הקהל שזכר אך הוא פחות מזה הרבה ולזה ידמה שכבר באו עמהם אחרים זולת אלו:

    אבן עזרא

    אלה, ולא נמצאו יש אומרים: שהוא דבק עם כתבם, כי המלה מחברת מן האחדים כדרך תקראנה מלחמה. והנכון בעיני: שהוא דבק עם המתיחשים והם בני ידעיה הנזכרים למעלה ולא נמצאו בכתב יחוסם, על כן הוסרו מן הכהונה כי מלת ויגואלו מן הכהונה, מלשון לחם מגואל. והטעם: נמאסו. ויש אומרים:כי האל"ף תחת העי"ן.

63. (סג)וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא־יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים

    מצודת דוד:התרשתא. הוא נחמיה בן חכליה וכן נאמר ויאמר נחמיה הוא התרשתא (נחמיה ח׳:ט׳) וארז״ל לפי שהיה משקה למלך והתירו לו חכמים לשתות יין נסך לכן נקרא התרשתא והיא מלה מורכבת התר שתא: אשר לא יאכלו. ר״ל משפטם היא אשר לא יאכלו מקדש הקדשים וארז״ל זו היא תרומה וקדשי המזבח: לאורים ולתומים. לשאול בהם אם הם כהנים כשרי׳ וכאומר עד שיבוא המשיח וישאלו אז באורים ותומים כי בבית השני לא היו האורים ותומים לשאול בהם:

    עוד פירושים על פסוק סג: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    התרשתא. הוא נחמיה בן חכליה ואמרו רבותינו שנקרא שמו התרשתא שהתירו לו חכמים לשתות יין נסך של עכו"ם על אשר היה משקה למלך:

    מקדש הקדשים. חטאות ואשמות כשאר כהנים:

    עד עמד כהן וגו'. כאדם האומר לחבירו עד ימות המשיח לא יעלה דבר זה ואיני יכול לפתור עד עמוד כהן לאורים ותומים בבית שני לפי שמצינו בפ"א של יומא שהיה בית שני חסר מאורי' ותומים:

    מלבי"ם

    ויאמר התרשתא, ועתה נשאל השאלה אם יוכלו לאכול בקדשים, ויאמר התרשתא, הוא נחמיה, כמ"ש ויאמר נחמיה הוא התרשתא [נחמיה ח' ט'] שלא יאכלו עד יהיה או"ת ויודע הספק ע"י שאלת האו"ת, וכבר בארתי בפי' לת"ע שאם היו זוכים אז, היתה השכינה שבה אליהם בבית שני והיה להם או"ת, ובימי עלייתם היה להם עדיין תקוה לזה:

    אבן עזרא

    התרשתא יש אומרים: שנקרא כן, בעבור שהותר לו שתיית יין של עכו"ם, והטעם התיר שתא. ויתכן: שהוא שם תפארת וגדולה בלשון כשדים, כעניין שר או פחה והוא הנכון.

    הקדש הקדשים הם התרומות.

    עד עמוד כהן לאורים ותומים האורים שעשה משה נגנזו ולא נעשו עוד אחרים תחתם. ופירוש עד עמוד כהן - הראוי לאורים ולתומים.

64. (סד)כָּל־הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת שִׁשִּׁים

    מצודת דוד:כל הקהל כאחד. כולם יחד הישראלים והכהנים הלוים והנתינים בני עבדי שלמה: ארבע רבוא וגו׳. ובפרטן לא יעלו אף למספר שלשה רבוא אבל לא חשב בפרטן כ״א הישראלים מבני יהודה ובנימין ועם מהם שעלו מיתר השבטים היו כחשבון הזה וכן מפורש בס״ע:

    עוד פירושים על פסוק סד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    רבוא. הוא עשרת אלפים:

    רש"י

    כל הקהל כאחד. כשהיו כולם ביחד עם הכהנים והלוים והנתינים היה בהם חשבון זה ובני ישראל המנויים למעלה הם של שבט יהודה ובנימין ואותם אשר נחסרו מחשבון זה שלא תמצאם למעלה הם היו משאר השבטים וכן מפורש בסדר עולם כל הקהל כאחד ארבע רבוא וגו' ובפרטן אינן אלא שלשים אלף י"ג אלף היכן הם אלא שעלו משאר השבטים:

    מלבי"ם

    השאלות: (סד) המספר הכללי אינו מסכים עם החשבון הפרטי:

    כל הקהל כאחד, בפרטם חסרים שלש עשרה אלף, ועיין רש"י, וכנראה לא חשב בין הפרטים את כל הבאים רק את הבאים ראשונה מבבל, וגם בנחמיה שהוסיף גם הבאים מארץ כשדים [כמ"ש בפסוק א'] לא חשב הכל, כי נתוספו בכל יום אנשים שלא נזכרו בחשבון כאן, אלה שנתוספו על המשפחות שכבר באו מהם הוסיף במספר הפרטי בנחמיה, ומשפחות חדשות או יחידים שבאו מערים שלא היה שם עדיין מהם, לא נזכר כלל בפרט, ובכ"ז ספרם במנין הכולל, שאחר כל הקבוצים היו ארבע רבוא וכו', והנה בכאן הזכיר בני מגביש מאה חמשים וששה ובנחמיה לא הזכירם, וצ"ל ששם כללם במשפחה אחת שהוסיף שם על מנינם, כמו בני עזגד ששם מספרם אלף יותר, י"ל שבני עיר מגביש כולם היו ממשפחת עזגד ונחשבו כאן על עירם ושם נחשבו אל משפחתם, ובזה י"ל גם מה שבאו שם בני ארח בני זתוא כל אחד חסר מאה מן החשבון הראשון, י"ל שמאה מבני ארח ומאה מבני זתוא גרו בעיר סנאה ושם חשבם אל בני עירם ולכן הוסיף שם שלש מאות על בני סנאה, ובזה לא תצטרך לדחוק שחזרו מקצתם:

    אבן עזרא

    כל, כאחד כאשר היו הקהל מספר אחד בכללם כך וכך.

65. (סה)מִלְּבַד עַבְדֵיהֶם וְאַמְהֹתֵיהֶם אֵלֶּה שִׁבְעַת אֲלָפִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה וְלָהֶם מְשֹׁרְרִים וּמְשֹׁרְרוֹת מָאתָיִם

    מצודת דוד:מלבד. החשבון הזה הוא מלבד עבדיהם ואמהותיהם של אלה הנזכרים והיו שבעת אלפים וכו׳: משוררים ומשוררות. זכרים ונקבות לשורר בדרך כי עלו בשמחה ובטיול:

    עוד פירושים על פסוק סה: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    מלבד עבדיהם ואמהותיהם. שלא היו בכלל הקהל:

    ולהם משוררים ומשוררות מאתים. לפי שהיו עולים בשמחה מבבל לא"י היו צריכים למשוררים ומשוררות כדי שיהו מטיילות בהם ברוב שמחתם:

    אבן עזרא

    מלבד ולהם משוררים ומשוררות להלל לה'.

66. (סו)סוּסֵיהֶם שְׁבַע מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה פִּרְדֵיהֶם מָאתַיִם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה

    עוד פירושים על פסוק סו: מצודת ציון

    מצודת ציון

    פרדיהם. הם הבאים מן הסוס והחמור:

67. (סז)גְּמַלֵּיהֶם אַרְבַּע מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה חֲמֹרִים שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שְׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים

68. (סח)וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת בְּבוֹאָם לְבֵית יְהוָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם הִתְנַדְּבוּ לְבֵית הָאֱלֹהִים לְהַעֲמִידוֹ עַל־מְכוֹנוֹ

    מצודת דוד:ומראשי. מקצת מראשי האבות: לבית ה׳. ר״ל למקום בית ה׳ כי עדיין לא בנו הבית: לבית האלהים. וחוזר ומפרש: להעמידו וגו׳. ר״ל להעמיד הבית על כנו ובסיסו:

    עוד פירושים על פסוק סח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מכונו. מל׳ כן ובסיס:

    רש"י

    התנדבו. היו מתנדבין לבניין הבית:

    אבן עזרא

    ומראשי ממקצתם ולא כולם.

    לבית ה' הלמ"ד כטעם בעבור.

    על מכונו על היסוד שהיה שם בתחילה מוכן.

69. (סט)כְּכֹחָם נָתְנוּ לְאוֹצַר הַמְּלָאכָה זָהָב דַּרְכְּמוֹנִים שֵׁשׁ־רִבֹּאות וָאֶלֶף וְכֶסֶף מָנִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְכָתְנֹת כֹּהֲנִים מֵאָה

    מצודת דוד:ככחם. כ״א התנדב כפי כח עשרו: לאוצר המלאכה. אל המקום שאצרו שם הזהב והכסף למלאכת הבנין: וכתנות כהנים. שילבשו אותם הכהנים בשעת העבודה:

    עוד פירושים על פסוק סט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    דרכמונים. שם מטבע ידוע אצלם:

    מנים. שם משקל ליטרא:

    רש"י

    ככחם. כפי כחם וממונם:

    דרכמונים. שם מטבע של זהב:

    וכתנות כהנים. לשרת בהם:

    מלבי"ם

    ומראשי האבות, יש סתירות בין החשבון המוזכר פה ובין המוזכר בנחמיה ז' ושם יתבאר:

    רלב"ג

    דרכמונים. יתכן שהיה מטבע משקלו דרכמון והוא לפי מה שאחשוב דינר זהב:

    מנים. משקל המנה ששים שקלים:

    אבן עזרא

    ככוחם כנגד הקהל ידבר, כי לא נתנו האבות רק שתי רבוא וכסף שנים אלפים ומאתים, כי כן מפורש במספר השני ובאמרו שש רבואות בכלל אחד, רצה לומר בין הקהל ובין ראשי האבות ושארים המתנדבים ממלכות כורש.

    דרכמונים דינרי זהב.

    רבואות האל"ף תחת הכפל וכן: בזאו נהרים.

    מנים משקלים וחבירו המנה יהיה ותרגום שבעה שקלים שבעה מנים.

70. (ע)וַיֵּשְׁבוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וּמִן־הָעָם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַנְּתִינִים בְּעָרֵיהֶם וְכָל־יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם

    מצודת דוד:ומן העם. מבני יהודה ובנימין: בעריהם. אשר היו ערי נחלתם עד שלא גלו: וכל ישראל. הם העולים מיתר השבטים:

    עוד פירושים על פסוק ע: מלבי"ם, אבן עזרא

    מלבי"ם

    וישבו, שבבואם התעסקו תחלה לעבוד את האדמה להכין לחם ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה, לבל ישאו חרפת רעב, וגם שאחר שלא נתן להם רשות לבנות החומה לא התישבו בירושלי' רק שוטטו בעריהם וכ"א התישב בעיר אחרת שישבו שם אבותיו בזמן קדום, והכהנים והלוים התישבו במ"ח ערי הלוים, וישראל התישבו בערי ישראל:

    אבן עזרא

    וישבו השוערים שומרי השערים להלל השם.