אסתר פרק ג׳

מתחת לכל פסוק – פירוש רש"י; בלחיצה על "עוד פירושים" – מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך ותורה תמימה.

1. (א)אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת־הָמָן בֶּן־הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת־כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל־הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ

   רש"י:אחר הדברים האלה. שנבראת רפואה זו להיות לתשועה לישראל: גדל המלך וגו'. את המן שהקב"ה בורא רפואה למכתן של ישראל קודם שיביא המכה עליהם:

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מלבי"ם

   השאלות: למה גדל את המן כ"כ ולמה דוקא אחר הדברים האלה. ומהו הכפל גדל וינשאהו:

   אחר הדברים האלה בארו המפרשים כי אחר שנשכח מאחשורוש שאסתר הגידה זאת בשם מרדכי, וזה המלך היה חפץ מאד ביחוד לשלם גמול למטיביו, ולא מצא דבר במה שישלם לאסתר עבור שהצילה נפשו משחת, חשב כי אך בזאת יאות לה במה שייטיב להשרים אשר יעצוהו לקחת את אסתר, שהראשון מסריסיו היה מהומן, והוא יעצהו לבקש לו נערות בתולות וע"י נשא את אסתר, ולכן העלהו על במתי עב, וגם כי אחר שנשכח ממנו מי היה המגלה מדבר בגתן ותרש, היה נקל להמן אשר שעתו הצליחה לו לפתות לב המלך שהוא היה המגיד דבר, ולכן העלהו לגדולה, ובאופן שהמן התלבש בטלית שאינו שלו, והכבוד הלז היה באמת מגיע למרדכי אך מאת ה' היתה נסבה שתחול על ראש הרשע לפי שעה עד בא העת להחזיר העטרה לבעליה: גדל וינשאהו מנמוסי המלכים שלא לגדל איש הדיוט פתאום משפל המדרגה עד רום המעלות, רק יעלהו מדרגה אחר מדרגה, כמו שבארתי זאת ביחוד בפ' מקץ אצל הגדלת יוסף ע"י פרעה, וכן ספר יוסף לאחיו (בראשית מה ח) וישימני לאב לפרעה, ואח"כ ולאדון לכל ביתו ואח"כ ומושל בכל ארץ מצרים, וכן עשה אחשורוש תחלה גדלו שהעלהו להיות שר ואחר כך וינשאהו מדרגה אחר מדרגה, עד שהעלהו ששם את כסאו למעלה מכל השרים שהיו אתו במדרגה העליונה, שמהו לראש כלם:

   רלב"ג

   אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי וגו'. ידמה שלגודל מעלתו אצל המלך צוה לכל השרים שישתחוו לו ויעשוהו אלוה כמו שמצאנו בנבוכדנצר כי כששמע דברי דניאל בהודעתו לו חלומו ופתרונו אמר לעשות ממנו אלוה ולזה קראו בלטשאצר כשם אלהיו ולדניאל סגיד ומנחה ונחוחין אמר לנסכא ליה ולזאת הסבה ברח מרדכי מלכרוע ולהשתחוות להמן כי לולי זה לא היה ראוי לו שיעבור את מצות המלך בעבור מניעת כבוד שר אחד מן השרים וזה מבואר מהמאמר כורעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך רוצה לומר כי כן צוה המלך בעצמו:

   אבן עזרא

   אחר אחר חמש שנים, יש אומרים כי זה המן הוא ממוכן.

   מעל כל השרים. הטעם מעל כל כסאות השרים כי לכל שר יש לו כסא בבית המלכות.

   תרגום

   בָּתַר פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין עֲלַת מִדַת דִינָא קֳדָם רִבּוֹן כָּל עַלְמָא וְכֵן אֲמָרַת הֲלָא הָמָן רַשִׁיעָא נְחַת מִן שׁוּשַׁן לִירוּשְׁלֵם לְבַטָלָא בִּנְיַן בֵּית מוּקְדְשָׁךְ וְהָא כְעַן רַבֵּי מַלְכָּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יַת הָמָן בַּר הַמְדָתָא דִי מִזַרְעִית אֲגַג בַּר עֲמָלֵק רַשִׁיעָא וּמַנְיָהּ רַב עַל כּוֹלָא וְתַקְנִין יַת כּוּרְסֵיהּ מֵעִלוֹי כָּל רַבְרְבָנַיָא דִי עִמֵיהּ עָנֵי מָרֵי עַלְמָא עַד כְּדוֹ לָא אִשְׁתְּמוֹדַע בְּעַלְמָא פְּסִיקוּ מִנִי עַד דִי יִתְרַבְרַב וְיִשְׁתְּמוֹדַע לְכָל עַמְמַיָא וּמִן בָּתַר כֵּן אִתְפְּרַע מִנֵיהּ עַל כָּל עַקְתִין דִי יַעֲבֵיד אִיהוּ וְאַבְהָתוֹי לְעַמָא בֵּית יִשְׂרָאֵל:

   אלשיך

   הנה כתבנו למעלה איך הוא ית' סיבב תבא מעלת המן אחר מעלת מרדכי ואסתר ואחר שהוכנה העץ להמן ע"י ענין בגתן ותרש ככתוב על פסוק בימים ההם ומרדכי כו' אמנם ע"ד פשוטן של מקראות ראוי לשית לב מה עלה על דעת המלך אחשורוש לגדל את המן היום מימים אך היה כאשר כתבנו כי המלך לא היה מייחס ההטבה בהגדת עצת בגתן ותרש אל מרדכי כ"א אל אסתר המלכה עכ"א המלך בלבו איזו מעלה יתירה אעלה את אסתר כי אין למעלה מהיות' מלכה אך אעלה במעלות את אשר סיבב מלכותה שגרם שעל ידה תחי נפשי ויאמר בלבו הנה המן היה קטן משבעת שרי פרס ומדי היושבי' ראשונה במלכות והנה עצת הגדולים ממנו לא היתה להמית את ושתי כ"א עצת ממוכן לבדו ואחרי ראותי כי עצתו עשתה פירות וחייתה נפשי בגללו ע"י מי שמלכה בעצתו תחת ושתי על כן טוב הדבר אשים כסאו על כלם ויהיה גדול על שבעתם וזהו אחר הדברים האלה שיבוקש הדבר וימצא וניצול המלך ע"י אסתר גדל המלך את המן על כל השרים אשר אתו הם ז' רואי פני המלך וז"א אשר אתו ולא אמר על כל שרי המלך על כי עצתו היתה טובה מעצתם ולהיות אשר לא כתורת דתי המלכיות להרים איש מעל שרים רבים אשר היו כלם למעלה הימנו פעם א' בלי הדרגה ומה גם כי יתחמץ לבב כל השאר על המלך ע"כ הגדילו לאט לו בשלש הדרגות ראשונה גדל המלך אחשורוש את המן שגדלו על אשר היה בתחלה ואח"כ הדרגה שנית וינשאהו על גדולתו אשר הגדילו ובפעם הג' וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו ודקדק באו' וישם את כסאו מעל כל השרים ולא אמר מעל כל כסאות השרים יאמר כי הנה דרך המלך לסדר כסאות לשרים הגדיל שבכלם בראש וכסא הב' למטה הימנה וכן הג' והד' על הדרך הזה אך כלם כסדר א' זה בצד זה ואין המעלה ניכרת רק בהיות זה ראשון וזה ב' אך בהמן אמר כי לא היתה מעלתו שהיה כסאו בראש הסדר בצד כסא השני לו במעלה יהיה גם הוא בשבתו על כסאו בצד רעהו כ"א שהכסא אשר ישב בה הכסא עצמו לא לבד היה למעלה מכסא השני לו כ"א גם למעל' מהשרים עצמם שהעמיד כסאו במקום גבוה שהכסא עצמו היה מעל כל השרים עצמם בשבתם על כסאיהם:

   תורה תמימה

   אחר הדברים האלה. מאי אחר , אמר רבא, אחר שברא הקב"ה רפואה למכה, דאמר ר' לוי, אין הקב"ה מכה את ישראל אלא א"כ בורא להם רפואה תחלה שנאמר (הושע ו') כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים . (מגילה י"ג ב')

   וינשאהו. כתיב (תהילים צ״ב:ח׳) בפרוח רשעים כמו עשב וגו' מה כתיב בתריה להשמדם עדי עד, ושוב כתיב (איוב י״ב:כ״ג) משגיא לגוים ויאבדם, מלמד שאויבי הקב"ה למפלתן הן מתגדלין, וכן בהמן כתיב וינשאהו וישם את כסאו מעל כל השרים ואח"כ ויתלו את המן . (מ"ר)

2. (ב)וְכָל־עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי־כֵן צִוָּה־לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה

   רש"י:כרעים ומשתחוים. שעשה עצמו אלוה לפיכך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מלבי"ם

   השאלות: מה רצה למעט במ"ש אשר בשער המלך היל"ל וכל עבדי המלך כורעים מדוע אמר כי כן צוה לו. הלא להם צוה לא לו. מדוע לא השתחוה מרדכי:

   וכל, אח"כ נתן לו רבו יתירא שכל עבדי המלך אף שיושבים בשער המלך יכרעו וישתחוו לו, כי מנמוסי המלכים אשר במקום אשר המלך שם לא ינהגו כבוד לשום אדם, כי בזה מיקל כבוד המלך אם יכבד אחד מעבדיו לפניו [וכמ"ש שאוריה החתי מרד במלכות בית דוד מפני שקרא ליואב בפני דוד אדוני] ואחשורוש מחל על כבודו וצוה שגם בשער המלך יכרעו להמן, יען כי כן צוה לו המלך ומחל על כבודו, וגם שלא היה זה רק לכבוד המן שבזה היה בידו למחול רק היה מצות המלך, וגם לא להמן צוה זאת שיפקיד ע"ז ויעניש את העובר מצד עברו מצות המלך ומ"מ מרדכי לא יכרע גמר בלבו שלא לכרוע בשום אופן, והטעם שנמנע מרדכי מכרוע לו, בארו המפרשים מפני שהיתה השתחויה הזאת כענין קבלת אלהות, שכן היה דרך העמים הקדמונים מאמיני ההזיות ליחס אל כל איש שמצאו בו איזו מעלה יתירה בחכמה או גבורה ועושר לאמר שהוא מבני אלים ושכוכב או כח עליון שופע עליו כמ"ש בנבוכדנצר (ד יאל ב) ולדניאל סגיד ומנחה וניחוחין אמר לנסכה ליה, ולכן נמנע מרדכי מזה באשר הוא יהודי. זאת שנית, שגזרת המלך לא היה רק על מי שיש בו ב' תנאים, עבד המלך, ויושב בשער המלך, ומרדכי הגם שנמצא בו תנאי אחד שיושב בשער המלך לא היה מעבדי המלך, באשר הוא יהודי, והיהודי אינו נעשה עבד בנמוסי פרס, ושני הטעמים נכללים במ"ש כי הגיד להם אשר הוא יהודי:

   אבן עזרא

   יכרע. וישתחוה ידועים ונכן מה שדרשו רז"ל כי צורת צלם וע"ז היו בבגדיו או על מצנפתו.

   תרגום

   וְכָל עַבְדֵי מַלְכָּא דִי בִּתְרַע בֵּית מַלְכָּא גַחֲנִין לְאַנְדְרָטָא דִי הֵקִים בַּהֲדֵיהּ וְסַגְדִין לֵיהּ לְהָמָן אֲרוּם כֵּן פַּקֵיד עֲלוֹהִי מַלְכָּא וּמָרְדְכַי לָא הֲוָה גָחִין לְאַנְדְרָטָא וְלָא הֲוָה סְגִיד לְהָמָן עַל דִי הֲוָה לֵיהּ עֲבַד פְּלַח וְאִזְדַבַּן לֵיהּ בְּטוּלְמָא דִלְחֵם:

   אלשיך

   ראוי לשים לב כי ראשונה היה ראוי יאמר כי צוה המלך לפניו יכרעו וישתחוו: ואח"כ יאמר כי כן עשו שהוא כסדר כי תחלה מצוה ואח"כ מקיימים ולא יקדים המעשה כי היו כורעים וגו' ויתן טעם כי כן צוה לו המלך. ועוד כי מהראוי יאמר כי צוה להם ולא לו. ועוד או' לא יכרע וגו' לשון עתיד ולא אמר אינינו כורע ומשתחוה. אך אין ספק כי לגדול שבכל שרי המלך שכסאו מעל כל השרים שמבלי צווי המלך לא יבצר מהם מכרוע לפניו אך מה שצוה המלך היה גם להשתחו' שהוא פשוט ידים ורגלים ע"כ אם היה אומר ויצו המלך לכרוע ולהשתחו' להמן ואח"כ שכל עבדי המלך היו כורעי' ומשתחוים היה נרא' כי מבלי צווי המלך לא היו אפילו כורעי' לפניו אך באו' תחלה שהיו כורעים ומשתחוי' או' כי כן צוה לו המלך על אומ' משתחוים דסליק מניה כי כריע' בעלמא גם מתחלה היו עושים והנה ארז"ל שהניח ע"ג בבגדו שע"כ מרדכי שם נפשו מנגד לבלתי כרוע לפניו ובזה יתכן אומרו צוה לו ולא אמר להם והוא כי הוא הרשיע לשים ע"ג להכשיל כי המלך לא צוה שיכרעו כ"א לו לעצמו כי אין אומ' לו חוזר אל מלת צוה כ"א אל הפועל כי צוויו כורעים ומשתחוים להמן כלו' ולא לצלמו כי כן צוה לו המלך לא לע"ג שעמו ומה גם ליהודים וזהו וכל עבדי המלך כורעים ומשתחוים להמן כלו' להמן מצד עצמו כי כן צוה לו כלו' כי כן שהוא הכריעה וההשתחוי' הנזכ' צוה לעשות לו המלך אך לא לע"ג שלו כי לא הי' לב המלך רק על עצמו ועל כן ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה ולא אמר אינינו כורע ומשתחוה לימר כי לא להיות מרדכי שר ובעל מעלה שהיה לו ישיבה בשער המלך היה מתגאה לבלתי השתחוות כי אם אפילו לא היה כ"א מרדכי לא היה לו תואר מעלה כ"א שמו לבדו אעפ"כ לא יכרע ולא ישתחוה אפילו יסיר ע"ג מחיקו ומה גם עתה דתרווייהו איתנהו:

   תורה תמימה

   ומרדכי לא יכרע. וכי קנתרן היה ועובר על גזירת המלך, אלא כשצוה אחשורוש להשתחוות להמן, חקק עבודת כוכבים על לבו ונתכוין שישתחוו לעבודת כוכבים [מ"ר פרשה ב' פסוק ה'].

3. (ג)וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ

   עוד פירושים על פסוק ג: תרגום, אלשיך

   תרגום

   וַאֲמַרוּ עַבְדֵי מַלְכָּא דִי בִתְרַע פַּלְטְרִין דְמַלְכָּא לְמָרְדְכַי מַה דֵין אַתְּ עֲבַר יַת תַּפְקֵדְתָּא דְמַלְכָּא:

   אלשיך

   הנה באומ' אח"כ כי הגיד להם אשר הוא יהודי מורה שהשיב להם תשובה באומרם אליו מדוע אתה עובר וגו' ומן התימה הוא למה זה לא הוזכרה תשובתו כאשר הוזכרה שאלתם אך יהיה כי הנה ארז"ל שאמר להם שהיה מישראל והשיבו לו הנה אבותיך השתחוו לעשו והשיב שבנימן לא השתחוה לעשו ואפשר שזה רמז בכתו' מתוך מאמרם באו' שאמרו אם להיותך יהודי מדוע אתה עובר מה נשתנית אתה מכל אבותיך ואם הוא על כי בנימין שאתה בא ממנו לא השתחו' אין הנדון דומה כי פה הוא מצות המלך ותחייב את ראשך מש"כ שם וזהו את מצות המלך וע"פ דרכם רמז לו לומר אם על היותך גדול או משנאתו אתה עושה אל תעש מפני הכבוד כי אם מפני היראה כי מצות מלך היא:

4. (ד)וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי־הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר־הוּא יְהוּדִי

   רש"י:היעמדו דברי מרדכי. האומר שלא ישתחוה עולמית כי הוא יהודי והוזהר על ע"א:

   עוד פירושים על פסוק ד: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מלבי"ם

   השאלות: מ"ש היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי, אין לו מובן, הלא בזה לא היו מסופקים שהוא יהודי, והיה צ"ל היעמדו דברי מרדכי שהגיד להם שלא ישתחוה:

   ויהי, העבדים לא משנאה הלשינוהו להמן, רק מאשר הטיל עליהם לשמור מצות המלך ולמחות בעוברי רצונו, וע"כ לא הלשינוהו עד שהתרו בו תחלה, שעז"א ויהי כאמרם אליו זאת שנית שהתמידו בהתראה יום יום ולא שמע אליהם, אז הגידו להמן, לראות היעמדו, ר"ל שמרדכי הגיד להם שלכן אינו משתחוה להמן בעבור שהוא יהודי ואינו יכול להשתחוות לו מצד דתו אולם תרוצו זה צודק שלא ישתחוה לו בעת שהמן הולך מרחוק ואינו רואה, שאז אינו משתחוה רק מצד שעשה עצמו אלוה, אבל אם משתחוה לו בעת שהמן רואה אותו, שאז אין זה לשם אלהות רק מצד שררותו, כי לכל שר וגדול הדרך להשתחוות בפניו, ואם גם בעת שהמן יראה לא ישתחוה לו יודע כי לא מחמת יהדותו ודתו עושה זאת, רק מצד שמורד במלכות, וז"ש שהגידו להמן לראות היינו שהמן יראה על מרדכי, ובזה ידעו אם יעמדו דברי מרדכי ותרוצו אשר הגיד להם שלכן אינו משתחוה בעבור שהוא יהודי, שאם בעת יראה המן וילך בקרוב אליו, ישתחוה לו, אז יעמדו דבריו על כור המבחן, וידעו כי מחמת דתו נמנע להשתחוות שלא בפניו, ואין עליו עון אשר חטא, אבל אם גם בעת יראה המן לא ישתחוה, שאז דבריו ותרוצו מה שהוא יהודי לא יעמודו כי הגם שהוא יהודי לא תמנעהו דתו מהשתחוות לשר וגדול בפניו, אז ידעו כי מורד במלכות הנהו:

   רלב"ג

   היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי. רוצה לומר כי מרדכי הגיד להם כי מפני דתו הוא נמנע מלהשתחוות להמן כי הוא יהודי ולא יכול לעשות אלוה זולת מהש״י. גם זה עדות כי מפני זה נמנע מרדכי מלהשתחוות לו כי כבר הגיד להם אשר הוא יהודי להנצל על מה שהוא עובר מצות המלך בזה הענין:

   אבן עזרא

   כי הגיד להם אשר הוא יהודי. כי הוא אסור לו, והנה יש לשאול למה הכניס מרדכי עצמו בסכנה גם הכניס כל ישראל היה ראוי שידבר לאסתר ותסירנו משער המלך ולא יכעיס את המן אחר שראה שהשעה משחקת לו, והתשובה כי לא יוכל לסור משער המלך כי אם יסור בלא מצות המלך דמו בראשו.

   תרגום

   וַהֲוָה בְּמַלָלוּתְהוֹן לְוָתֵיהּ יוֹמָא וְיוֹמָא וְלָא קַבֵּל מִנְהוֹן וְחַוִיאוּ לְהָמָן לְמֶחֱזֵי הֲיִתְקַיְמוּן פִּתְגָמֵי מָרְדְכַי כָּל קֳבֵיל פִּתְגָמֵי דְהָמָן אֲרוּם חֲוֵי לְהוֹן דִי לְהָמָן לָא הֲוָה סְגִיד עַל דַהֲוָה עַבְדֵיהּ דְאִזְדַבֵּן לֵיהּ בְּטוּלְמַת לְחֵם וּלְאַנְדְרָטָא דִי הֵקִים בַּהֲדֵיהּ לָא הֲוָה גָחִין עַל דַהֲוָה יְהוּדִי וִיהוּדָאֵי לָא פַּלְחִין וְלָא גָחַנִין לֵיהּ:

   אלשיך

   הנה דרך אויבי היהודים בעבור איש ישראל מצות המלך להלשינו למלכות לחייב את ראשו למלך כענין גוברין כשדאין די אכלו קורציהן די יהודאי וגם לא יאריכו להם יום אחר יום אך אלה האריכו יום ויום שהיו אומ' אליו מדוע וגו' וגם אם אח"כ ויגידו להמן ולא למלך אחשורוש והנה הוה מקום לייחס הדבר אל אהבתם אותו ואמר כי לא כן הוא כ"א באומרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם וגם ויגידו להמן כלו' ולא למלך לא להיותם מתנהגים בחסידות היה הדבר רק לראות היעמדו דברי מרדכי והוא כי לבשו קנאה בראותם שהם היו כורעים ומשתחוים והוא לא יכרע ולא ישתחוה שיראה מגדיל עצמו עליהם ואמרו אם נא' למלך הנה יהרגנו ומה בצע כי יצא בטפשותו אך כל ישעם וכל חפץ היה יכנע וישתחוה ולא ינצח אותם גם כי המלך יהרגנו על מה שעבר ע"כ סירבו והפצירו יום ויום ואח"כ הגידו להמן ולא למלך לראות היעמדו דברי מרדכי כי באו' אליו יום ויום אפשר יטה אוזן ויכנע ויעשה כמעשיהם וישפיל גאותו כהם וגם בהגיד את המן כי ישוב לעבור לפניו בזעם אפו ורב' המשטמ' ואולי יחת מפניו ויפול ויסגוד מיראה פן יגיד למלך באופן שלא יעמדו דבריו כי הגיד להם אשר הוא יהודי שהוא מעם בזוי ושסוי עבדים משלו בם והמה שרים גדולים והוא יורה בדבריו כי כאשר הוא יהודי חשוב מהם ע"כ התנכלו לעשות שלא יעבור מלכרוע והשתחוות. או יאמר כי הגיד להם וכו' והוא בשום לב כי הלא לא נעלם היה היותו יהודי ולא היה ראוי יאמר כי אם כי הגיד להם כי על אשר הוא יהודי כלו' שעל כן לא ישתחו' לו אך אומרו אשר הוא יהודי נראה שמחדש להם היותו יהודי אך הוא כמז"ל כי אמרו לו והלא אבותיך יהודים כמוך השתחוו והשיב שלא היה הוא בין האבות ההם כי היה מבנימין אשר לא השתחו' לעשו וזה הגדיל חמתם לומר האם יתכן לו' שהיא יהודי לבדו ולא זולתו משאר היהודים וזהו אשר הוא יהודי כלו' הוא ולא אחר. או יאמר בשום לב אל אומ' היעמדו כי אין עמידה צודקת בדבר' אך הוא כי אומר' אם נא' למלך שעבר מצותו אולי יענשהו בהורידו מגדולתו שהוא יושב בשער המלך ולא ימיתנו ע"כ ויגידו להמן שלא ימיש מלהמיתו או בידו או ע"י המלך והטעם הוא לראות היעמדו לו להצילו הדברים שאמר להם אשר הוא יהודי אם אומר אשר הוא יהודי ומערה למות נפשו על כך אם יעמוד לו הזכות ההוא. או יאמר כי הגיד וגו' כי אמרו אם נגיד למלך לא יהרגנו רק על שעבר מצותו ולא על כבוד המן ע"כ ויגידו להמן לראות היעמדו כו' כי הגיד להם אשר הוא יהודי ומחשב לעון השתחוו' יהודי להמן וכדי בזיון וקצף וקיא קלון על כבודו באופן תעלה חמתו באפו והוא ימיתנו על דבר כבוד שמו:

   תורה תמימה

   יום ויום. א"ר בנימין ב"ר לוי, בניה של רחל נסן שוה, הדא הוא דכתיב (פ' וישב) ויהי כדברה אל יוסף יום ויום, וכאן כתיב ויהי כאמרם אליו יום ויום וגו' . (מ"ר)

   ויגידו להמן. אמר להם המן, הגידו לו, הלא זקנו השתחוה לזקני, דכתיב ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו, אמר להו, ועדיין לא נולד בנימין . (שם)

   אשר הוא יהודי. אמר להם, משה רבינו הזהיר לנו בתורה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ורשע זה עושה עצמו עבודת כוכבים . (שם)

5. (ה)וַיַּרְא הָמָן כִּי־אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה

   עוד פירושים על פסוק ה: מלבי"ם, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מלבי"ם

   השאלות: למה לא חרה אף המן עד שראה בעיניו וכי לא האמין להם:

   וירא המן, עתה שראה המן, ובכל זאת אין מרדכי כרע ומשתחוה לו, בזה ראה והבחין כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו מצד עצמו שיש לו שנאה עליו, ועינו צרה בכבודו, כי עתה שהמן רואה אותו לא תיוחס ההשתחויה להשר או הכוכב השופט עליו כמו אם משתחוה אליו בהיותו ברחוק מקום, רק לו בעצמו מצד שהוא שר וגדול, עז"א ומשתחוה לו דוקא, ואז נתמלא המן חמה:

   תרגום

   וַחֲזָא הָמָן אֲרוּם לֵית מָרְדְכַי גָחִין לְאַנְדְרָטָא וְלָא הֲוָה סְגִיד לֵיהּ וְאִתְמְלֵי הָמָן עֲלַוֵי דְמָרְדְכַי רִתְחָא:

   אלשיך

   הורה כי יותר יתפעל האדם ע"י ראות עיניו מעל פי מגידי אמת כי הלא על כל אשר ספרו לו לא כעס עד ראה בעיניו ואז וימלא המן חימה וזהו וירא המן וכו' וימלא המן חימה מש"כ לשמוע אוזן גם הורה גודל גאוותו כי עבדי המלך לא עלתה חמתם רק על בלתי עשותו אפילו אחת מב' הדברים כריעה והשתחויה וזהו לא יכרע ולא ישתחוה ויאמרו וכו' ולא נאמר לא יכרע וישתחוה אך הוא לא היה מתרצה כי אם בשתיהם יחד ועל העדר שתיהן יחד היה הכעס וזהו וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו ולא אמר משתחוה לו כי מאנה הנחם נפשו בהבצר א' מהנה וע"כ וימלא המן. עוד יתכן במה שארז"ל שנתן ע"ג בכליו ובזה יאמר כי כל עבדי המלך היו כורעים ומשתחוים לא על הע"ג שבבגדו שע' ע"ג המה כ"א להמן בשביל עצמו כי כן צוה בשבילו המלך גם בלי הע"ג אך מרדכי לא יכרע ולא ישתחו' סתם אף אם יסיר הע"ג וז"א לשון עתיד ע"כ אמר לו מדוע אתה עובר וגו' וטענתו לפנים היתה אשר הוא יהודי ויהרג ואל ישתחוה לע"ג ע"כ לא הלשנוהו למלך כי יאמר כי לא צוה על הע"ג ישתחוה אשר הוא יהודי ע"כ סירבו יום יום ויגידו להמן יעשה לראות היעמדו דברי מרדכי שהגיד להם אשר הוא יהודי כלו' שעל הע"ג האסורה ליהודים הוא ויראה הוא אם יעמדו דבריו שיסיר הע"ג מבגדו יראה אם אז יכרע וישתחוה כדבריו וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו לבדו כי עשה כן שהסיר מבגדו אז וימלא המן חימה והנה ראוי לשים לב מה נשתנה פסוק זה מאשר לפנים כי שם נאמר וימלא המן על מרדכי חימה ופה לא הזכיר שמו ויתכן כי הפסוק שאחריו הוא נותן טעם לו' מה שאמרתי סתם ולא אמרתי על מרדכי הוא כי ויבז בעיניו לשלוח יד וכו' ושפך חמתו על כל היהודים אך באומרו לפנים על מרדכי הוא כי שם היה אח' שהיו כל ישראל להשמיד להרוג וכו' לחדש י"ב הוא חדש אדר ומה שנתמלא חמה עתה לא היה רק על מרדכי לבדו לכלותו מהר ולבלתי האריך לו עד יום מועד:

   תורה תמימה

   וירא המן וגו'. א"ר איבו, תחשכנה עיניהם [של רשעים] מראות (תהילים ס״ט:כ״ד) לפי שמראית עיניהם מורידות אותם לגיהנם, וכה"א וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו וגו' . (שם)

6. (ו)וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי־הִגִּידוּ לוֹ אֶת־עַם מָרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל־מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם, רלב"ג, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מלבי"ם

   השאלות: מה חטאו עם מרדכי האיש אחד יחטא וכל עדתו ישמיד:

   ויבז, מספר רשעות המן וגאותו, שהגם שעיקר הקצף היה על מרדכי, אחר שנראה בעיניו שלא מצד דתו נמנע להשתחוות לו רק משנאתו אותו, מ"מ אחר שעבדי המלך הגידו לו את עם מרדכי שהם ספרו שמניעת ההשתחויה הוא כולל את עם מרדכי מצד דתם הישראלית ומצד זה היה לו שנאה על כלל ישראל ודתם, ויבקש להשמיד את כל היהודים מצד שהם עם מרדכי ומשתתפים בדתו, ורצה להכחיד כלל הדת ההיא באבדן השומרים אותו:

   רלב"ג

   כי הגידו לו את עם מרדכי. רוצה לומר כי עבדי המלך הודיעו לו כי מפני היותו יהודי הוא נמנע מלהשתחוות לו:

   תרגום

   וַהֲוָה חוֹךְ קֳדָמוֹי לְאוֹשָׁטָא יְדוֹי לְמִקְטוֹל יַת מָרְדְכַי בִּלְחוֹדוֹהִי אֲרוּם חֲוִיאוּ לֵיהּ דְמָרְדְכַי אָתֵי מִן יַעֲקֹב דְשָׁקַל מִן עֵשָׂו אַבָּא דְאָבוּי דְהָמָן יַת בְּכוּרְתָּא וְיַת בִּרְכָתָא וִיהוּדָאֵי אִינוּן עַמָא דְמָרְדְכַי וּבְעָא הָמָן לְשֵׁיצָאָה יַת כָּל יְהוּדָאֵי דִי בְּכָל מַלְכְּוָת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַמָא דְמָרְדְכָי:

   אלשיך

   ויבז וכו' יאמר בשום לב אל אומר כי הגידו לו את עם מרדכי כי הלא מרדכי היהודי היה שמו נקרא כמאמר המלך להמן ועשה כן למרדכי היהודי ומה הוצרך להגיד לו ומה גם כי לא נא' כי אמרו לו כ"א הגידו שהוא הגדה וספור באורך להודיע פרטי עמו ועוד אומר עם מרדכי פעמים בכתוב אחד אך יאמר כי בהדרגה עלה במעלות הרשע ראשונה ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו שלא יהיה לבדו אך גם לא חשב על כל היהודים לגמרי והוא כי הגידו לו את פרטות עם מרדכי שהוא שבט בנימין וזהו ויגידו שספרו לו את זרעו וע"י כן זכר את שאול אבי אביו שהשמיד את עמלק כי נודע לו כמאמר זרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו כאשר יבא בס"ד שאמרה אם מזרע אשר החילות לנפול לפניו שהוא מזרע שאול לא תוכל לו באופן כי הוגד לו שהוא ימיני ועכ"א בלבו כי לא תהיה תפארתו להרוג אחד מזרע אשר השמיד את כל עמלק ע"כ לא היה חפץ להמית את מרדכי לבדו כי הגידו לו את עם פרטי של מרדכי כלו' כי ע"כ היה בלבו על כל שבט בנימין אך אח"כ חזר ועלה מדרגה אחרת ויבקש להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש וש"ת שאר שבטים מה חטאו לו לזה חזר ואמ' עם מרדכי כלו' כי הלא יחד כולם עם מרדכי יקראו בצד מה ולכן בקש לעקור כל אשר נקר' בשמו. או יהי' נתינת טעם למה היה נבזה בעיניו נמאס מרדכי והוא יושב במעלה בשער המלך הלא הוא כי הגידו לו את עם מרדכי המיוחד לו שהוא איש ימיני מהקטן שבשבטים ואינו כבודו יחשיבנו לריב עמו ע"כ ויבקש המן כו' ולשלא יאמר הלא גם עתה אינו מתקן על כבודו כי יאמרו כי היה חשוב לאויב לו ומה שהרג את כל היהודים הוא חמס שעשה עכ"א עם מרדכי כי כלם עמו והוא כמלך עליהם ואדרבה יאמרו כי גדול מרדכי כי מושל על עם רב היה כי ע"כ שולח בהם יד ויהיה לו כבוד כי שרה אל גדול ויוכל. או יאמר בשום לב אל אומר ויבקש המן כי הזכרת שמו הוא מיותר כי עליו ידבר ומהראוי יאמר ויבקש להשמיד וגם אומר להשמיד בלבד ולא כגזרתו להשמיד להרוג וכו' אך הוא כי מפני הכבוד שלא יאמרו כי קטן מרדכי להחשיבו לאויב לו ע"כ ויבז בעיניו כו' כי הגידו לו את עם מרדכי ועל כלם בקש לשלוח יד וש"ת למה שם פניו נגד ישראל ולא זכר את פרעה וכל הקמים עליהם כי כל אוכליו יאשמו עכ"א כי זה כחו כי הלא כבר ויבקש המן להשמיד וכו' והו' ע"י מה שהחטיאם בסעודת אחשורוש שמאז הכין להשמיד' אח"כ בגזרתו שימוקו בעונם וש"ת א"כ איפה של שושן יהרגו ושל כל העולם אל יהרגו כי לא חטאו ואיך ישמיד את כל היהודי' אשר בכל מלכות אחשורוש לז"א עם מרדכי כי כולם עם אחד ערבים זה לזה וע"כ לא נאמר רק להשמיד בלבד כי בזמן הסעודה לא היה כ"א להשמיד בלבבו:

   תורה תמימה

   ויבז בעיניו. בזוי בן בזוי, להלן כתיב ויבז עשו את הבכורה וכאן כתיב ויבז בעיניו . (שם)

   במרדכי לבדו. אמר רבא, בתחלה במרדכי לבדו ולבסוף בעם מרדכי ומנו רבנן. ולבסוף בכל היהודים . (מגילה י"ג ב')

   ויבקש המן להשמיד. אמר הקב"ה להמן, אי שוטה שבעולם אני אמרתי להשמידם ולא יכולתי כביכול, שנאמר (תהילים ק״ו:כ״ג) ויאמר להשמידם לולא משה בחירו עמד בפרץ ואתה אומר להשמידם, חייך שראשך תחת ראשיהם . (מ"ר)

7. (ז)בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא־חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר הוּא־חֹדֶשׁ אֲדָר

   רש"י:הפיל פור. הפיל מי שהפיל ולא פירש מי ומקרא קצר הוא: הוא הגורל. הכתוב מפרש ומהו הפור הוא גורל הפיל הגורל באיזה חדש יצליח: מיום ליום. באיזה יום בחדש שיצליח:

   עוד פירושים על פסוק ז: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מלבי"ם

   השאלות: מלות לפני המן מיותר, וגם מ"ש מיום ליום ומחדש לחדש אין לו באור, גם הלא בדבר כזה ההשגחיי בהכרח ימצא טעם, למה נפל דוקא הגורל על י"ג אדר:

   בחדש, הוא הגורל לפני המן הגורל הזה היה מין ממיני הגורלות שנקרא שמו פור, והגורל הזה היה רגיל לפני המן להגריל בו בכל עת, וע"י הגורל הזה הגריל מיום ליום, הנה הגורל היה בשלשה עשר בניסן (כמ"ש בפס' י"ב) ובודאי מחשבת המן היה לנקום בעם ה' תיכף והתחיל בגורלו מן ארבעה עשר בניסן שהוא יום המחרת ולא עלה בידו ושוב הגריל על ט"ו ט"ז ניסן תמיד דחהו הגורל עד סוף ימי החדש, וכיון שהגיע לחדש הבא התחיל מיום א' של אייר ודחהו הגורל מיום ליום עד יום האחרון שהוא י"ג אייר, כי הגורל מוכרח ליפול על יום אחד מימים הנגרלים, והיה בהשגחת ה' שיפול על יום המאוחר, כדי שירויחו ישראל זמן, ואח"כ חשב המן בלבו אולי החודש אינו מצליח והתחיל להגריל על החדשים והתחיל מניסן שעומד בו ולא עלה הגורל, וכן דחהו הגורל מחדש לחדש עד החדש האחרון שהוא אדר, ושוב לא הגריל על ימי החדש כי כבר בגורל הראשון יצא יום י"ג, ובא גורלו על י"ג אדר, ואם היה מגריל על החדשים תחלה, וממילא היה נופל ג"כ על אדר שהוא חדש המאוחר ואח"כ היה מגריל על הימים היה בא הגורל על יום האחרון של חדש אדר אבל יען הגריל על הימים תחלה, ולא היה במחשבתו להגריל על החדשים נפל על היום האחרון מיום י"ד שהתחיל בו שהוא יום י"ג הבא. ועז"א מיום ליום ומחדש לחדש. תחלה דחהו הגורל מיום אל יום ואח"כ מחדש אל חדש, עכ"פ מן הגורל הזה כבר היה לו לראות שעצת ה' הופיע בגורל הזה להרויח זמן לתשועת ישראל, ועז"א הוא הגורל לפני המן, שהגורל הזה היה מוכן לפני המן למפלתו:

   רלב"ג

   הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום מחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר. הנה זה המפיל הגורל יתכן ששאל לו המן באיזה עת יתכן לו יותר להשמיד ולכלות זאת האומה ועל צד הגורל בחר החדש והיום מהחדש. ויתכן שזה הגורל היו מפילים על צד הקרי כמו מה שהתפרסם מהזיות הגורל אשר יקראום חכמת העפר. וידמה שהיה זה הגורל מצד משפטי הכוכבים והוא לקוח מהמשרת המושל בעם ומהמזל הצומח ומשאר העניינים הנמשכים לזה מהגורלות לפי מה שכתבו בעל משפטי הכוכבים בספריהם. והנה השתדל המן בהפלת זה הגורל תחלה קודם שישאל מהמלך לכלות זה העם כי אם לא ימצא לפי הגורל אפשר כלותו אותם לא ישתדל לבקש זה מהמלך כי מה שתכליתו בלתי אפשר אין ראוי להשתדל בהגעתו:

   אבן עזרא

   הפיל פור. זאת המלה פרסית ופירושה גורל והנה זה הפך הוא חדש ניסן, ויש אומרים כי בחר להשמיד את ישראל בחדש אדר כי בו נאסף אל עמיו משה אדונינו ולא ידע כי בו נולד ואחרים אמרו בעבור חבור העליונים במזל גדי שהוא מנים עשר למזל דלי שהוא מזל ישראל והנכון שכן יצא בגורלו כי מהשם משפטו והשם האריך הזמן עד שיעשו ישראל תשובה וימלטו. נו"ן ישנו נוסף ויש אומרים גם הוי"ו.

   תרגום

   בְיַרְחָא קַדְמָאָה דְהוּא יֶרַח נִיסַן בְּשַׁתָּא תַּרְתֵּי עַשְׂרֵי לְמַלְכָּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אַפֵּל פּוּרָא הוּא עַדְבָא קֳדָם הָמָן מִן יוֹמָא לְיוֹמָא וּמִן יַרְחָא לְיַרְחָא תְּרֵי עֲסַר דְהוּא יֶרַח אֲדַר:

   אלשיך

   הנה או' הוא חדש ניסן הוא מיותר כי מי לא ידע כי חדש הראשון הוא חדש ניסן וכן אומר הוא הגורל כי ע"כ הוצרכו רז"ל לומר כי הגורל חוזר אל המן וכן באו' הוא חדש אדר הוא מיותר והנה על פסוק החדש הזה לכם ראש חדשים בביאורנו אל ספר התורה בסייעת' דשמיא כתבנו שאמר הוא ית' החדש הזה לכם ראשי חדשים כי תמיד ייטב לכם בו והוא מאמר' ז"ל מאן דאית ליה תיגר' בהדי' ע"ג דליתבעיה ביה וכן אמר שע"כ נקרא ניסן ע"ש הנסים וכו' ואל יעלה על רוחכם שאומרו ראש חדשים הוא שתתחילו בו למנות חדשי השנה כי זה כבר ראשון הוא לכם לחדשי השנה ומה גם למאמר פר"א שמאברהם והלאה היו מעברים השנים כסדר שאנו מונים ולכן אשר אמרתי ראש חדשים הוא שיהיה לראש להטיב לכם בו תמיד. ונבא אל אשר אנו בו אמר ראה נא טפשות המן הרע הזה באיזה חדש זדון לבו השיאו להיות דורש רעה על עם ה' בחדש הראשון ולא ידע כי הוא חדש ניסן כלומר הוא בהויתו מוכן ליעשות בו נסים כשמו ולהנקם בו מהקמים על ישראל וכמז"ל דמאן דאית ליה תיגרא בהדי ע"ג נצח ולכן הוא הגורל לומר כי הנה המן היה מפיל פור על הימים ועל החדשים לראות איזה יכשר להפיל את ישראל בו שיפלו לפניו ישראל ולפי האמת הוא כלומר ניסן הנזכר הוא הגורל ולא לפני ישראל שיפלו בו כי אם לפני המן כי הוא מוכן לפניו להפילו וכן היה כי לא עברו לו ארבעה ימים שלמים שנתלה בניסן עצמו כי בששה עשר יום בו נקראו סופרי המלך וכו' ואח"כ ג' הצומות שבכללם יום א' של פסח ולמחרתו נתלה והוא הלך חשכים להפיל גורל מיום ליום ומחדש לחדש י"ב ויהיה גורלו ניסן אשר יצלב בו סמוך לו שלא יצא מחדש ניסן. והנה ארז"ל שבחר בחדש אדר על דבר כי בו נסתלק מרע"ה ואין ספק כי המגיד לו יום שהיה זה יום מותו גם הוא יגיד לו כי גם היה יום הולדו כי הצדיקים שנותיהם מלאים במספר ימים כמד"א את מספר ימיך אמלא ולכן יום המות הוא יום הולדם אך העולה על רוחו רוח עועי' כי השפע אשר קנה החדש ההוא בהולד בו ונתבטל בסילוקו ולא ידע כי הוא קיים לעד והחדש ההוא תמיד בהויית קנינו וז"א הוא חדש אדר כלומר הוא בהוייתו ולא נסתלק השפע בסילוקו. עוד אפשר לומר הוא הגורל לפני המן כלומר לפני המן היה עולה לו הגורל אך לא לפניו ית' כי לא היה מה' כל משפטו כי לא עזב ולא יעזוב:

   תורה תמימה

   הוא חדש אדר. תני, כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה, אמר, נפל לי פור בירח שמת משה, ולא היה יודע שבשבעה באדר נולד משה. (מגילה י"ג ב')

8. (ח)וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם־אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל־עָם וְאֶת־דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין־שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם

   רש"י:ואת דתי המלך. לתת מס לעבודת המלך: אין שוה. אין חשש כלומר אין בצע:

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מלבי"ם

   השאלות: הלא יפלא איך יסכים מושל עמים להשמיד אומה שלמה על לא חמס בכפם, וביותר יפלא אם באמת ברשעתו הסכים על זאת, איך תמה אח"כ לאמר מי הוא זה אחר אשר מלאו לבו לעשות כן, וכי דבר גדול כזה לא שוה בעיניו אף לזכור את אשר פעל ועשה, וגם אם הרשיע לעשות זאת מדוע שפך חמתו על המן, ומדוע הניחו לכתוב כלל המגלה בימים ההם, שבה נזכר המלך לדראון עולם, גם במלשינות המן לא נזכרו היהודים בשמם רק ישנו עם אחד, ולא נזכר ההשמדה רק לאבדם, ומהו הכפל מפוזר ומפורד, ולמה אמר ודתיהם ל' רבים ומדוע לא אמר שונות מכל דת עם כי הדת ישונה מדת אחר לא מעם אחר:

   ויאמר המן, המבואר שהמן גנב את לב אחשורוש בשני דברים, אחד שלא הודיע לו מי הוא העם הזה שמלשין עליהם, שאם היה אחשורוש יודע שהם היהודים שהיו מפורסמים לעם חכם ונבון לא היה שומע לעצתו, וכן אף על עם אחר היותר שפל ונבזה אם היה אומר לו שכונתו להשמידם, ג"כ לא היה שומע לו, אבל המן בערמתו אמר ישנו עם אחד, עם הבלתי מפורסם, עד שאינו יכול לכנותו בשם, ויען שרצה להלשינם שמזיקים לכלל העמים, אם באמונתם ואם בהנהגה המדינית, וידוע שאם עם לבדד ישכון במדינה מיוחדת אף שיהיו היותר גרועים לא יזיקו לעמים אחרים השוכנים במדינות אחרות, וכן אם אף ישכנו בין עמים אחרים במדינותיהם, אם עכ"פ בכל מדינה ששוכנים בה יש להם ערים נבדלים, ג"כ אין שכונתם מזיק ולא יקפיד המלך לאבדם, ע"כ הקדים שהוא עם מפוזר להוציא שאין להם מדינה מיוחדת, וגם מפורד להוציא שגם במדינות ששוכנים שם לא ישכנו בערים פרטים רק מפורדים ונמצאים בכל שכונה ושכונה, ולא בקצת מדינות רק בכל העמים אשר בכל מדינות מלכותך ובאופן שהיזק הנמשך מהם כולל כל העמים, ועתה התחיל לספר שני ההיזקות הכלליות הנמשכות מהם: א. באמונות, כי דתיהם שונות מכל עם, וכלל בזה שלשה דברים, א. שנוי הדת הישראלי מיתר הדתות, ב. שהגם שכל דת ודת בהכרח יהיה משונה מדת זולתו, מ"מ לא ישתנה רק בעקריו ושרשיו, אבל בפרטיהם יתחברו וישתתפו, אבל בדת הישראלי נמצאו בו דתות שונות ומצות רבות חלוקות עד שנחשב להרבה דתות וכל הדתות האלה הנבדלות משונות מכל דתי העמים, ולא יתדמו אליהם בשום דבר ג. שלא לבד שדת הישראלי משונה מדתות העמים, אבל הם משונים גם מכל העמים בעצמם, כי הדת תבדיל אותם מן העמים במאכליהם ומלבושיהם והנהגתם, עד שע"י הדת משונים גם בחיי האנושית מכל עם, ונגד הקבוץ המדיני אומר ואת דתי המלך אינם עושים, שגם בדבר שאינו נגד דתם רק בעניני ממון אינם עושים דת המלך, ומהם לומדים כל העמים למרוד במלך ופקודיו, ואחר שחשב ההפסד הגדול המגיע על ידם, אומר בל תחשוב שיש לך מהם איזו תועלת שבעבורו תניחם, אמר בכלל ולמלך אין שוה להניחם, שאין לך שום תועלת שישוה נגד ההיזק שתמצא בהנחתם:

   רלב"ג

   ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים וגו'. הוא הודיע לו שהוא עם אחד כי מפני זה היה לו לירוא יותר מהם כי הם כלם תמיד בהסכמה אחת. והודיע לו גם כן שהוא מפוזר ומפורד בין העמים כי מפני זה יתכן להם יותר לחדש רעה על המלך כי אפשר להם להניא לב האנשים אשר הם ביניהם מהמלכות ואף שדתיהם שונות מכל עם להעיר שאין להם הנהגות ונמוסים דומות להנהגת אחד מן שאר העמים ונמוסיהם וזה כלו ממה שיסבב שיקל להם לעשות כנגד המלכות דברים מגונים כי אין להם דת תמנעם מזה כי אין אצלם מגונה מה שהוא מגונה לאחד משאר העמים וזה כלו ממה שיקל עליהם לעשות כנגד המלכות וכנגד העמים אשר הם ביניהם. והודיע לו גם כן שהם אינם עושים את דתי המלך רוצה לומר שאינם מקיימים גזירותיו ולזה הם כמו מורדים בו. והודיע לו ג״כ כי אין למלך שוה להניחם רוצה לומר שאין למלך תועלת מהם אשר בעבורו יוכיח להניחם על עניינם כי אין בהם שום תועלת אל המלכות. ובהיות הענין כן שאין בהנחתם תועלת ובו אפשרות הגעת נזקים רבים למלכות והם כמו מורדים במלכות הנה השתדל המן עם זה לאבדם עם המלך והבטיחו להגיע אל גנזי המלך תועלת רב מאד ויסור בזה היזקם מהמלך. וידמה שהודיעהו המן כי מפני היות דתיהם שונות מכל עם צוו בדתם להרוג שאר העמים אשר לא יכנעו למצות דתם וכבר נודע לו זה ממה שהשתדלו ישראל לכלות עמלק על ידי שאול וזולתו ומפני זה גם כן השתדל המן לכלות ישראל בכללם ולזה גם כן נתרצה אחשורוש והסכים להשמיד העם בזולת תועלת אחר שיגיע לו מזה ולזה נתן את טבעתו להמן אשר בה חותם המלך כדי שיוכל לחתום כטוב בעיניו וידמה שאחר זה השאירו בידו לחתום על ידו בשם המלך כל הנחתם ולזה אמר אחר זה כי אחשורוש נתן למרדכי את טבעתו אשר העביר מהמן:

   אבן עזרא

   מפזר ומפרד בין העמים. שיפרד איש מעל אחיו כל כך היא רע כולו ולא די שדתיהם שונות אלא שלא ישמרו הדתים והחקים שיצוה המלך והנה כל עם ועם ישמרו חוץ מהן.

   אין שוה איננו דבר נכון או איננו תועלת.

   תרגום

   וַאֲמַר הָמָן לְמַלְכָּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אִיתַי עַמָא חֲדָא מְבַדָר וּמִתְפָּרֵשׁ בֵּינֵי עַמְמַיָא וְאוּמַיָא וְלִישָׁנַיָא וּמִקְצַת מִנְהוֹן דַיְרִין בְּכָל פַּלְכֵי מַלְכוּתָא וּגְזֵרַת אוֹרַיְתֵהוֹן שַׁנְיָן מִכָּל עַמָא לַחְמָנָא וְתַבְשִׁילָנָא לֵיתְהוֹן טָעֲמִין חַמְרָנָא לֵיתְהוֹן שָׁתָן יוֹמֵי גְנוּסְיָא דִי לָנָא לֵיתֵיהוֹן נָטְרִין וְנִימוּסָנָא לָא מְקַיְימִין וְיַת גְזֵירַת דִינֵי מַלְכָּא לֵיתֵיהוֹן עָבְדִין וּלְמַלְכָּא לֵית לֵיהּ טִימֵי מִנְהוֹן וּמַה הֲנָאָה אִית לֵיהּ בְּהוֹן אִין יְשַׁבְּקִינוּן עַל אַפֵּי אַרְעָא:

   אלשיך

   הנה היה אפשר ימאן המלך לשמוע בקולו לסבות א' על דבר כי אולי זולת העם אשר יבקש לאבד יהיו בעזרו יתר עמים אשר התחתנו בהם או קרובים אליה'. ב' פן העם ההוא בעצמו יתקוממו לעמוד על נפש' ויפילו חללים רבים מעם מדינות המלך וגם שינצחוה בסוף למלך אין שוה בנזק המלך שיפלו מעמו פגרים מתים רבים טרם יאבדום. ג' פן תעשה קרחת במלכותו. ד' פן יאשם המלך בעיני כל העמים באבדו עם אחד על לא חמס בכפיהם וכל עם יחרד פן יקרה לו כאלה. ה' על דבר אבדן המס שמפסיד המלך ע"כ הקדים ואמר ישנו עם אחד וכו' לומר על הסיבה הא' אין פחד שאר עמים הקרובים אליהם או שהתחתנו בהם יתקוממו בשבילם כי עם אחד הוא כלומר בלתי מעורב עם עמים זולתו וז"א ישנו כלומר גם כי ע' אומות שהיו בעולם כלם נתערבו באופן שלא נותרו נקראים בשם אומות נפרדים רק מעט מזער ונתערבו בהם האחרים ונתבטלו בתוכן ואין אומה ולשון שנוכל לומר זו בלתי מעורבת עם אחרת העם הזה לא כן הוא כי גם שבזולתן אין עם יקרא א' בלתי מעורב עם זולתן ישנו עם אחד יוצא מכללם שיוכל ליקרא אחד שאין עם זולתו מעורב בו לז"א ישנו לומר לא יעלה על רוחך כאין עם יקר' א' בלתי מעורב כי ישנו במציאות באופן שמורא לא יעלה על ראשינו מיתר עמים שהתחתנו בם וגם על הסיבה הב' בל יתקוממו לעמוד על נפשם ויפלו בנופלים רבים מעמי המלך גם כי תעשה הכונה אין פחד כי הלא הוא מפוזר בכל המדינות זעיר שם זעיר שם ואין באחד המדינות רבים יחד יתנו לב להתאמץ על מבקשי רעתם ש"ת אולי יתקבצו מכל המדינות אל עיר אחד ושם יתקוממו גם לא נירא מזה כי הלא הוא מפורד בעלי פירוד בלתי מתקשרים זה עם זה ואל נא תאמר אולי מפחד רעה בנפול עליהם אימת מות יקנו התקשרות ויתקבצו לעמוד על נפשם גם זה אינו כי אינן קרובים אלו לאלו כי הם בכל העמים מועט בכל עם ועם באופן שע"י תכונותם אלה לא במהרה ינתקו ממקומם להתקבץ יחד כלם וגם לא תירא מעשות קרחת במלכותך כי הם בכל מדינות מלכותך ואין מדינה מהם כמרז"ל בזה ועל הד' פן יאשם המלך בעיני העמים בהמית עם רב בלתי בני תמותה כי למה יומתו מה עשו ראה גם ראה כי דתיהם שונות מכל עם וגומר והוא כי אם תמצא אומה בלתי מתנהגת בדתי המלך המושל עליהם אם יהיה שדת האומה ההיא וחקיה נאותי' ומתקרבים אל השכל לא תאשם על היותה בוחר' בדתם ותגעל בדתי ההלך אדוניה אמנם אם דתם זרה ומשונה מכל הדתות אז יאשמו על בלתי עשותם דתי המלך וזה דבר המן באומר ודתיהם שונות וגו' ואת דתי המלך וגו' לומר הלא דתיהם שונות וזרות מכל עם בלתי מתקרבים אל השכל ואעפ"כ ואת דתי המלך אינם עושים וע"כ לא יאשם המלך בקרב העמים על עשותו כלה בעם כזה וכ"ש שלא יכמרו רחמי העמים לבלתי אבדם או לבקש עליהם כי הנה דתיהם שונות מכל עם ואין שנאה כשנאת הדת ובהיות איבודם על זה גם הם ישנאום כי כל העמים אף שילכו איש בשם אלהיו יתקרבו בפת בגם ויין משתיה' ומאכל שולחנ' מש"כ ישראל כי ע"כ הם שנואי העמים. ועל הה' אמר על תשית לבך על דבר המס אשר יחס למלך באבודם כי הלא למלך אין שוה להניחם כי אין לו תועלת בהשארם כי לעומת המס יש הפסד מהם כי דרכם למרוד ולהזיק מלכי' כאשר כתבו אל אחשורוש עצמו מא"י לשיבטל עבודת ברוך הוא והיה ע"י המן כמשז"ל והמתרגם ז"ל:

   תורה תמימה

   ישנו עם אחד. אמר ליה לאחשורוש, תא נכלינהו, אמר ליה, מסתפינא מאלהיו דלא לעביד בי כדעבד בקמאי, אמר ליה, ישנו מן המצות , אמר ליה, אית בהון רבנן, אמר ליה, עם אחד הן . (שם שם)

   ישנו עם אחד. אמר ליה, אותו שנאמר בו ה' אחד ישן לו מעמו , אמר הקב"ה, אני אין לפני שינה, שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ואתה אמרת ישן אני, חייך שמתוך שינה אני מאבדך [הדא הוא דכתיב בלילה ההוא נדדה שנת המלך וגו']. (מ"ר)

   ישנו עם אחד. דבר אחר ישנו עם אחד, שניהון רברבן, אוכלין ושותין ואומרים עונג שבת עונג יו"ט, שהן מכניסין פחת בממונו של עולם, להם שבתא, ריש ירחא, פסח, עצרת, ריש שתא, וצומא רבא וחג הסכות, אמר ליה הקב"ה, רשע, עין רעה אתה מטיל במועדיהם, הרי אני מפילך לפניהם ומוסיפים להם מועד אחד על מפלתך – אלו ימי הפורים, הדא הוא דכתיב (משלי י"ט) פי כסיל מחתה לו. (שם)

   מפזר ומפרד. אמר ליה, שמא תאמר קרחה אני עושה במלכותך – מפוזרים הם בין העמים, ושמא תאמר אית הנאה מינייהו – מפורדים הם בפרידה זו שאינה עושה פירות . (מגילה י"ג ב')

   בכל מדינות מלכותך. אמר, שמא תאמר איכא מדינתא מינייהו – בכל מדינות מלכותך הם . (מגילה י"ג ב')

   ודתיהם שנות. דלא אכלי מינן ולא נסבי מינן ולא מנסבי לן . (שם שם)

   דתי המלך אינם עשים. דמפקי לכולי שתא בשבת היום פסח היום . (שם שם)

   דתי המלך אינם עשים. אין משמרים לא קלנדס ולא סטרנילא ומבזים מועדיך . (מ"ר)

   ולמלך אין שוה להניחם. דאכלי ושתו ומבזו למלכא, ואפילו נופל זבוב בכוסו של אחד מהם זורקו ושותהו, ואם אדוני המלך נוגע בכוסו של אחד מהם חובטו בקרקע ואינו שותהו . (מגילה י"ג ב')

9. (ט)אִם־עַל־הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר־כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל־יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל־גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ

   רש"י:יכתב לאבדם. יכתב ספרים לשלוח לשרי המדינות לאבדם:

   עוד פירושים על פסוק ט: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מלבי"ם

   השאלות: יפלא מאד וכי עושי המלאכה הם הממונים על אוצרות המלך וגנזיו, הלא ליד הסוכנים ראוי שישקלם, גם היתכן שימכר המלך עם ונפשות אישיו במחיר, לא נשמע כזאת בכל דברי הימים הקודמים, ואם נתחייבו להשמידם למה יקח כסף מחירם:

   אם, זאת הדבר השני שגנב לבו שלא אמר לו שרוצה להשמידם רק לאבדם, שפשטות באורו הוא לאבד צורת האומה שהיא דתם לבטל דתם ולהכריחם לשמור דתות של יתר העמים, או יותר ענינים כאלה שיעשו תחבולות שישבת ענין העם ההוא וחוקיהם ונמוסיהם, ולא כוון אחשורוש כלל אל הריגה ואבוד נפשות, ועשרת אלפים אמר בל תחשוב כי תצטרך להוציא ע"ז הוצאה רבה ולהחזיק פקידים הממונים על כך, ונבוני לב אשר יחרצו במלאכה הזאת להעבירם מדתם, כי עושי המלאכה הזאת שהם המדיחים אותם יעשוהו כ"כ בשמחה עד שהם עוד ישקלו כסף עבור זה נשעור הכתוב על ידי עושי המלאכה הזאת (אהיה אנכי ביכולת) לשקול עשרת אלפים ככר כסף אל גנזי המלך, כי הם ישקלו כסף כדי שיעשו מלאכה זאת, שיחשב בעיניהם לשכר ואושר, ובזה רמה את המלך שכל העמים ישמחו בזה להשיב תועים אל דרך:

   רלב"ג

   ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה. ידמה שהמן חשב כי משללם יפרע זה הסך למלך ולזה רצה לחתום בשם המלך שיהיה שללם לבוז לעושי המלאכה והם יביאוהו לו וממנו יפרע זה הסך. ואפשר שהמן רצה לתת מביתו למלך זה הסך כי עשיר גדול היה כמו שנזכר אחר זה:

   אבן עזרא

   ועשרת אלפים ככר כסף. הוא חסר וכן הוא ועשרת אלפים אלפי ככר כסף כמו והנבואה עודד הנביא.

   גנזי המלך. אוצרות וכמוהו אחר גזי המלך והנו"ן מובלע וכן ובגנזי בדומים.

   תרגום

   אִין עַל מַלְכָּא שְׁפַר יִכָּתֵב כְּתָבָא לְאוֹבָדָא יַתְהוֹן וַעֲשֶׂרֶת אַלְפִין כִּכְּרִין דִכְסַף אֶתְקוֹל עַל יְדוֹי עַבְדֵי עֲבִידְתָּא לְמֵיתֵי לְבֵית גִנְזוֹי דְמַלְכָּא וּמַן יָכִיל מָנֵי שִׁתִּין רִבְבָן דְסַלְקָן אֲבָהַתְהוֹן מִן שִׁעֲבּוּדְהוֹן דְמִצְרָאֵי:

   אלשיך

   אף כי להשמיד בלבבו לא הוציא מפיו כ"א לאבדם כי חש פן ימאן המלך ע"כ בחר לשון ערומים לדבר לשון היולי יכתב לאבדם שאפשר להתפרש לשלול שלל ולבוז בז בחיי חייתם או לאבדם מן העולם ותפס ל' זה עד ישקיף וירא מה בלבו של מלך והעולה על רוחו כי גם אם יבין המלך על איבוד ממון הוא ימתיק הדבר באגרותיו על איבוד נפשות או הוא ישתדל בכל עז קו לקו צו לצו עד ישוב ויודה על כונתו ובזה צדק מענה לשון המלך באומר והעם לעשות בו כטוב בעיניך כלומר ראיתי דבריך מסותרים סובלים ב' הבנות בהסתפקך בכונתי אך הנני מרשה אותך לעשות בו כטוב בעיניך לפי איזה פי' ישר בעיניך ובראותו שנשאר הדבר אל הנוסח שיברר לו ויצוה לכתוב אזי פי' ואמר להשמיד וגו' וזהו שתלה הכתוב הדבר על צווי המן באו' ויכתב ככל אשר צוה המן ואמר אשקול ע"י עושי המלאכה יראה מהגמרא שהם העושים מלאכת מטבעות זהב וכסף ותהיה כונת הכתוב באשר נשים לב אל או' להביא וגו' כי למה זה יפרש מה יעשה מהכסף היועץ למלך נתנוהו יאמר שיתנם למלך והוא יעשה חפצו מהם אך אחשוב כי הנה יש מטבעות המיוחדות להנתן במשמר בית גנזי המלך והם הגדולים וטובים מהכסף הטהור ולמטה מהם הם הנתנים להוצאה ואמר כי הלא יתן י' אלפים ככר כסף על ידי עושי המלאכה לטבוע מטבעות הראויות להביא אל גנזי המלך כי יהי' הכסף טוב מאד ראוי לכך:

   תורה תמימה

   ועשרת אלפים. אמר ריש לקיש, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהם לשקליו, והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים . (שם שם)

   ועשרת אלפים. מאי דכתיב אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו – זה המן שנתן עשרת אלפים להכחיד את ישראל . (מ"ר)

10. (י)וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת־טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן־הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים

    רש"י:ויסר המלך את טבעתו. הוא מתן כל דבר גדול שישאלו מאת המלך להיות מי שהטבעת בידו שליט בכל דבר המלך:

    עוד פירושים על פסוק י: מלבי"ם, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    מלבי"ם

    השאלות: למה מספר שנתן הטבעת ביד המן, ולמה קורא פה ביחוד בשם יחוסו ובכנוי צורר היהודים:

    ויסר, עתה מספר כי המלך לא אשם בדבר זה מאומה, כי אחר שגנב לבו ולא הגיד לו מי העם, ולא שדעתו להשמידם, אם היה המלך עצמו חותם האגרות היה רואה כי מרמה בדבר ולא היה מסכים עמו, אבל המלך מבטחונו בו מסר הטבעת לידו לחתום בשמו, והוא שנה וכתב להרג וכריתות, וע"כ אמר שלא המלך היה החייב בדבר רק שהמן היה הצורר היהודים, והוא כתב הכל מדעתו, ע"פ משטמת אבותיו השמורה אתו עד נצח יען שהוא אגגי:

    תרגום

    וְאַעְדֵי מַלְכָּא יַת גוּשְׁפַּנְקֵיהּ מֵעִלַוֵי יְדֵיהּ וִיהָבָא לְהָמָן בַּר הַמְדָתָא דְמִזַרְעִית אֲגַג מְעִיקָא דִיהוּדָאֵי:

    אלשיך

    הנה אין למוכר לתת חפץ לקונה רק הלוקח הוא הנותן. והוצרכו רז"ל לומר כי עשה כן להורות גודל חפצו לאבד את ישראל ח"ו כמשל בעל התל ובעל החריץ ועוד כי ראשונה ראוי ישיב המלך על דבריו ויאמר הכסף נתון לך וגו' ואח' התפשרם יתן לו את הטבעת ועוד כי הנה מהנר' לא נתקיי' המכר כי המן בקש לקנות והמלך נתן לו בחנם ואם כן איך תאמר אסתר המלכה כי נמכרנו וגומר ולא כן רק מתנה. ועוד איך יאמר נתון לך כאלו נותן דבר משלו ומהראוי יאמר לא אקח ממר והעם לעשות בו וגו' או יהי לך אשר לך והעם וגו' ועוד כי יש מרז"ל אמרו כי נמכרנו על עון מכיר' יוסף ואין נראה כן כ"א שנתבטלה המכירה. אמנם אומר' כי המקח וממכר נעשה בקנין גמור ע"פ דין התור' וזהו כי הן כסף אשר אמר המן לשקול ע"י עושי המלכה לא כסף טבוע היה כי אם חתיכות וגרוטאות כמו שאמרו ז"ל בגמרא שהיה נותן לעושי מלאכת המטבעות וידוע כי גרוטאות של כסף נקנין בקנין סודר על כן לקיים המכר שלף המלך טבעתו מעל ידו שהוא מנא דכשר למקניא ביה ונתן להמן לקנות הכסף שלא היה מטבעות הבלתי נקנים כ"א כסף טבוע כאשר נקנה הכסף זכה המן בחליפיו ואחר הגמר המכר ע"י כן אמר המלך להמן הרי כי לי הכסף כי קניתיו ועתה אני נותנו לך במתנה שתזכה בו ע"י רשותך וזהו הכסף נתון לך והעם לעשות בו וגו' ובזה צדקה אסתר המלכה באומר' כי נמכרנו וצדקו יחדיו כל הערות שהערנו ואת כל הדבר הזה עשה המלך למכור ולתת מתנה ולא א"ל מתחלה קחם לך בלא כסף ובלא מחיר למען הראות את כח מתנת ידו כי לו אמר מתחלה נתונים נתונים המה לך בלא כסף יעלה על רוחו של המן שהיה המלך כנותן שדהו מפני רעתה וכעצב נבזה נפוץ היו ישראל בעיניו ואדרבה על המלך להחזיק לו טובה שהעבירה מכנגד פניו ע"כ מה עשה קנה הכסף להורות לפניו כי שוה כסף אשר נדר לו המה ואח"כ יהיה בעיני המן כאלו נתן לו המלך משלו מתנה י' אלפים ככר כסף באומר הכסף נתון לך או לרז"ל שאמרו שכיוונו לבטל כופר נפשות ישראל שנתנו במדבר ונתן כנגדם המספר ההוא יהיה שרצו ע"כ לגמור הדבר והקניה בפועל:

    תורה תמימה

    ויסר המלך וגו'. אמר רבא, משל דאחשורש והמן למה הדבר דומה, לשני בני אדם, לאחד היה תל בתוך שדהו ולאחד חריץ, בעל החריץ אמר מי יתן לי זה בדמים, ובעל התל אמר מי יתן לי זה בדמים, לימים נזדווגו זה אצל זה אמר לו בעל החריץ לבעל התל מכור לי תלך, אמר לו, טול אותה בחנם, ולואי, ודכותה – ויסר המלך את טבעתו ויתנה להמן . (מגילה י"ד ב')

    ויסר המלך את טבעתו. א"ר אבא בר כהנא, גדולה הסרת טבעת זו יותר ממ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו להם לישראל, שכולם לא החזירים למוטב, ואלו הסרת טבעת – החזירתן למוטב . (מגילה י"ג א')

    ויסר המלך את טבעתו. רבנן אמרי, אחשורוש שונא את ישראל יותר מהמן הרשע, מנהגו של עולם לוקח נותן עירבון למוכר והכא המוכר נותן ערבון, כמש"נ ויסר המלך את טבעתו ויתנה להמן וגו' . (מ"ר)

11. (יא)וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ

    עוד פירושים על פסוק יא: מלבי"ם, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מלבי"ם

    השאלות: מ"ש הכסף נתון לך היל"ל יהיה לך כי לא נתן לו רק מחל לו:

    ויאמר, מבאר שנית תומת המלך בל יחשוב אדם שעשה זה בעבור הכסף, כי אדרבה לפי מחשבתו שרוצה לישר העם ולאבד רוע דתם ומדותיהם אמר לו שהוא יתן לו הכסף הצריך להוצאה על זה מאוצרותיו, ויתן בידו הכסף עם העם לעשות בו הטוב בעיניו כפי שימצא דרך הישר להסיר המכשלה היוצאה מרוע דתם והנהגתם לטוב להם:

    אבן עזרא

    הכסף נתון לך. והעם לעשות בו חפצך. והנה הספרים נכתבו בי"ג לניסן והנה המן נתלה בניסן, וחכמינו אמרו שהתענה מרדכי בימי הפסח ויתכן שלא נשמע הדבר ביום שנכתבו הספרים בו.

    תרגום

    וַאֲמַר מַלְכָּא לְהָמָן כַּסְפָּא יְהֵא מִתְיָהֵב לָךְ וְעַמָא יֶהֱוְיָן מְסִירִין בִּידָךְ לְמֶעֱבַּד מַה דְיוֹטִיב קֳדָמָךְ:

    תורה תמימה

    הכסף נתון לך. הכסף בגמטריא העץ . (שם)

12. (יב)וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל־אֲשֶׁר־צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי־הַמֶּלֶךְ וְאֶל־הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל־מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל־שָׂרֵי עַם וָעָם מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    מלבי"ם

    השאלות: אחר שהעת לקיים דבר הדת להרוג היהודים היה בי"ג אדר הבא, מדוע זה מהר לקרא תיכף לסופרי המלך בו ביום, והלא עוד חזון למועד:

    ויקראו, עתה מספר ערמת המן, איך חשב מחשבות להוציא רשעו אל הפועל שאחר שרמה את המלך והשיג הטבעת, ירא פן אחר ימים יודע למלך מי הם העם, ומה הוא רוצה לעשות בהם ויפר עצתו, ע"כ מהר לכתוב הספרים בו ביום, ומספר כי סופרי המלך כתבו ככל אשר צוה המן לא כאשר צוה המלך, כי המלך לא ידע מזאת כלל והנה בכל מדינה נמצאו כמה עמים, ולכן כתב לכל מדינה שתי אגרות, א. לאחשדרפון, ב. להפחה, ולכל עם אשר במדינה כתב לשר אשר הוא לראש אל העם, ומן הרגיל שכל מדינה יש לה כתב מיוחד ולכל עם ועם יש להם לשון מיוחד, אבל לרוב כל בני המדינה מתיחדים בכתבם, לכן אמר שכתב לכל מדינה ככתבה ולכל עם כלשונו:

    רלב"ג

    בחדש הראשון בשלשה עשר יום בו. הוא חדש ניסן. אחשדרפני המלך. הם שרים גדולים ממונים מהמלך על דבר הנהגת המלכות לחלקים גדולים ממנו:

    והפחות. הם שרים על המדינות מצד עצמם:

    ואל שרי עם ועם. רוצה לומר מהאומות המתחלפות ולזה אמר ואל עם ועם כלשונו:

    אבן עזרא

    אחשדרפנים. מילה פרסית מתשע אותיות ואין שם תואר במספרו במקרא, ולא ישרו בעיני דברי האומרים שהם שתי מלות.

    הפחות חסר תי"ו השורש והנכון שהאחד פחה בה"א פחת יהודה סמוך ומלת פחת כמו להיות פחם בארץ יהודה כמו עובר בשוק אצל פחה והמ"ם סימן רבים.

    תרגום

    וְאִתְקְרִיאוּ לַבְלָרִין דְמַלְכָּא בְּיַרְחָא קַדְמָאָה בִּתְלַת עֲסַר יוֹמִין בֵּיהּ וְאִתְכְּתִיב כְּכָל דִי פַקֵד הָמָן לְוַת אִסְטְרָטִילוֹסֵי מַלְכָּא וּלְוַת הֵפַרְכִין דְמִתְמַנָן אַרְכוֹנִין עַל כָּל פַּלְכַיָא וּפַלְכַיָא וּלְוַת רַבְרְבָנֵי עַמָא וְעַמָא פַּלְכַיָא וּפַלְכַיָא כְּרוֹשֶׁם כְּתָבְהוֹן וְעַמָא וְעַמָא כְּמַמְלַל לִישָׁנֵיהּ בְּשׁוּם מַלְכָּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ כְּתִיב וּמְפָרֵשׁ וּמִתְחַתֵּם בְּגוּשְׁפַּנְקָא דְמַלְכָּא:

    אלשיך

    הקריאה לא ייחסה אל המן רק נאמרה להמלאכים כי בין המלך והמן הנחיצות אמנם נוסח הכתיבה היה ככל אשר צוה המן להשמיד וגו' וגם כאשר קרא על ישראל מועד בי"ג לחדש י"ב. והנה אמרו רז"ל שבחר באדר על כי בו נסתלק מרע"ה ראוי לתת טוב טעם אל אשר האריך המועד כי הלא בז' באדר מת משה ולמה העביר המועד עד י"ג לחדש. אך אין ספק כי בחכמה עשה הדבר הוא כי תוך ז' ימי אבל הצדיק נהנה העה"ז מזכותו למה שעוד נפשו בלתי נפשטה ונפרדת מהעה"ז כאשר מצינו ז' ימי מתושלח עיכב הוא יתברך המבול מפני כבודו כמז"ל על ויהי לז' הימים והמבול היה וגו' ולא עוד אלא שהאיר הב"ה העולם כל ז' ימי אבלו באור הרוחני שנברא ביום ראשון לששת ימי בראשית אשר גנז לצדיקים לעתיד לבא כמחז"ל על ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים כאור שבעת ימי מתושלח עוד הורנו רז"ל על ז' ימי אבילות שיום האחרון מקצתו ככולו ושהוא כי ע"י מקצתו מתחל' היום יופשט הצדיק ויפרד משייכות העה"ז וע"כ התנכל המן הרשע לבלתי עשות הרעה אשר חשב על היהודים כי אם בתום ז' ימי בכי אבל משה בל יגן זכותו לישראל בהם כי הנה הוא נסתלק ביום הז' לאדר ויום הסילוק הוא מחשבון הז' נמלאו נשלמים בי"ג להיות מקצת היום ככולו לא האריך עד י"ד כי כל ישעו וכל חפץ לקצר כל האפשר ובמצאו מקום בי"ג לא ראה להאריך וגם הקרא הסופרים בי"ג לניסן ולא קודם אפשר כיון יעברו י"ב ימי חנוכת הנשיאים בל יגן זכותם:

    תורה תמימה

    ככל אשר צוה המן. תניא, מאי דכתיב (איכה ג' ל"ז) מי זה אמר ותהי ה' לא צוה, מי צוה, המן צוה להשמיד וגו', והקב"ה לא צוה, אלא ישוב מחשבתו הרעה . (מ"ר)

13. (יג)וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל־כָּל־מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד־זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר הוּא־חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז

    רש"י:ונשלוח ספרים. ויהיו נשלחים ספרים איש"טרא טרמי"ש בלע"ז והוא מגזרת (שופטי' יא) אם נלחום נלחם (ש"א א ב) הנגלה נגליתי (הושע י') נדמה נדמה: בשלושה עשר לחדש שנים עשר. ביום י"ג לאותו חדש שהוא י"ב לחדשי השנה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    מלבי"ם

    ונשלוח, זאת שנית ששלח הספרים תיכף ביום ההוא ביד הרצים, כדי שאף שירצה המלך לחזור בדבר לא יוכל להשיב את הספרים כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב, וגם בחר שהשמד הכללי יהיה בכל המדינות ביום אחד כדי שלא יהיה להם שארית ופלטה, וגם לא באר בכתבו שהגזרה כוללת כל המדינות, כמו שבאר מרדכי בכתביו, כדי שכל שר ופחה יחשוב שרק במדינתו נגזר זאת, ויירא יותר לשנות דבר [ועיין לקמן ח' בארתי יתר השנוים שבין מכתבי המן למכתבי מרדכי]:

    רלב"ג

    ושללם לבוז. צוה זה כדי שישתדלו יותר למלאות מצותו מפני התועלת שיגיע להם בשלל:

    אבן עזרא

    ונשלוח ספרים. שם התואר מבניין נפעל כמו נשאל נשאל דוד.

    תרגום

    וּלְשַׁדָרָא פִּטְקִין בִּידָא דְרִיהֲטוּנִין לְכָל פַּלְכֵי מַלְכָּא לְשֵׁיצָאָה וּלְקַטָלָא וּלְהוֹבָדָא יַת כָּל יְהוּדָאֵי מִן עוּלֵימָא וְעַד סָבָא טַפְלַיָא וּנְשַׁיָא בְּיוֹמָא חֲדָא בִּתְלַת עֲסַר יוֹמִין לְיֶרַח תְּרֵי עֲסַר הוּא יַרְחָא דַאֲדָר וּשְׁלָלֵיהוֹן לְעַדָאָה:

    אלשיך

    הנה בענין כתובים אלו ראוי לשים לב מה צורך פתשגן כתב והיה די באו' אל כל עם ומדינה וכן בכתבי ההתהפכות אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם נא' פתשגן הכתב ועוד כי ענין פתשגן יראה העתק הכתב אך לא כן היה בזה כי אין בפתשגן הכתב כדברים המרים המאררים האלה שבפסוק הקודם אליו שהוא להשמיד וגו' רק להיות עתידים ליום הזה. ועוד שאומר להיות עתידים ליום הזה הנה הם הדברים סתומים וחתומים שלא הוזכר מה יעשו ביום מועד. ועוד אומר גלוי לכל העמים מי לא ידע בכל אלה כי בהנתן דת והעביר כרוז בכל עם ומדינה הוא גלוי לכל העמים. ועוד כי אמרו ז"ל במדרש שקרה להמן כאשר קרה לאיש הולך בדרכים ומדברות ובהיותו עיף ויגע אמר מי יתן והיה לי חמור אחד ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה אחד מהשרים בא בסוסיו ורכבו ואתונות וגמלים והנה אתו עיר בן אתונו בן יומו קטן מהכיל טורח הדרך ויאמר השר אל האיש העיף ההוא קח נא את בן האתון הזה כי קטן הוא ושאהו בחיקך אז אמר הן אמת כי חמור שאלתי אך שישאני ולא שאשאהו וארז"ל כי כן קרה להמן כי הוא כתב להיות עתידים ליום הזה אך לא אמר למה הוא חשב להרוג ויהפך והיה ליהרג וכן ארז"ל ג"כ כשבאה צרה לישראל היא באה סתומה כזה שאמרו להיות עתידים ולא פירשו אך בבא הטובה באה מפורשת שנאמר להיות היהודים עתידים וגו' והנה דבריהם אלה כמו זר נחשבו כי הנה המלך והמן ברור מללו להשמיד להרוג וגו' ואיך היה הדבר סתום. אך לזה נשים לב אל מאמר המלך אל מרדכי ואסתר בהתהפך אשר ישלטו היהודים וגו' כי אמר הנה בית המן נתתי לאסתר וגו' ואתם כתבו על היהודים וגו' כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם וגו' כי הנה ראוי להעיר איך מתקשר אומרו ואתם כתבו על היהודים וכו' עם אומרו הנה בית המן נתתי לאסתר ומה גם שאמר בוא"ו ואתם כנמשך מהקודם שנית ורבה היא אצל כל אדם והוא כי הנה המלך נותן טעם לפגם באומרו כתבו וכו' כי הנה א"כ איפה כי כתב אשר נכתב וכו' אין להשיב מה יועילו מרדכי ואסתר בתקנתם הלא ספרי האף וחימה אשר שלח המן להשמיד וכו' נכתבו בשם המלך ונחתום בטבעת המלך ואין להשיב ומה יתרון אשר יהפכו עתה אמנם בשום שכל והבין בפשטי המקראות נמצא כי ב' מיני כתבים היו משגרים אל כל מדינה ומדינה אחד אל אחשדרפני המלך והפחות ושרי עם ועם ב' בנוסח משונה מזה להכריז ולהעביר קול בפרסום ובגלוי לכל אחד מהמקומות לפני ההמון כי ע"פ חכמתו בגורלותיו ראה והנה אין הכנה מוצאת להצר לישראל כ"א ביום י"ג לאדר עכ"א בלבו אם נעבור קול בכל המלכות ונודיע בגלוי חפצנו שהוא להשמיד להרוג וכו' לא יעצרו כח המון העם קלי ההתבוננו' והדת ליחל עד אשר יבואו ימי רעת המן עד י"ג באדר להמתין י"א חדש מה גם כי כל עם אומה ולשון חפצי רעת ישראל המה ויגילו בחלקם שלל כי הצד השוה שבהם שכל עו"ג שונאי נפש ישראל היו ומי יעצור כח ליחל י"א חדשים ימים ואם כה יעשו יעזרו ישראל זכות המתייחס אל הימים אשר הם זולת היום אשר בחר בו ותבטל כוונתו או לבל יערימו סוד ישראל להתאסף יחד שבטי ישראל לעמוד על נפשם בעוד י"א חדש ויפילו חללים רבים ביום מועד מהקמים עליהם ע"כ התנכל לשלוח ספרים בהצנע ביחוד אל האחשדרפנים והפחות ושרי העמים מספרים ומגידים בשפה ברורה כל המכוון להשמיד וכו' אך כל זה לא להגלות להמון קריה היה רק להם לבדם יהיה כמוס עמם עד מלאת הימים אשר קצב אך מה שהיה מעביר קול ומכריז בפירוש ובגלוי לעיני כל ההמון היה העתק אחר סתום מזה והוא להיות עתידים ליום הזה ולא פירשו להם על מה יתעתדו ונשאר הדבר מסור אל השרים הגדולים יודיעום ביום מועד על מה זה נועדו שהוא להשמיד כו' ובזה לא ישלחו הרשעים בעולתה ידיהם עד תום הזמן ויבא המכוון אל הפועל וז"א ויכתב אל אחשדרפני המלך ואל הפחות אשר על מדינה ומדינה ואל שרי עם ועם ונשלוח ספרים וכו' להשמיד להרוג וכו' אך זה היה לשרים הנזכר כתב מפורש אמנם פתשגן הכתב אשר היה להכריז והנתן דת בפרסום גלוי לכל העמים שהוא המיוחד להיות גלוי לכלם בשוקים וברחובות היה בלתי מפורש הדבר רק שהיו מכריזי' ואומרי' להיו' כל העמים עתידים ליום ההוא אך בשושן שהיה מקום שבת המלך ושם לא היה פחד וישלחו יד טרם הגעת מועד או שיתקוממו היהודים שם הכריז בפירוש להשמידם וז"א לפנים ואת פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם נתן לו להראות את אסתר וכו' כי אף שהמפורסם בשאר מדינות לא היה כן הראה לה אשר ניתן בשושן שילמד סתום מן המפורש וע"כ היתה העיר שושן נבוכה וצדקו בזה דברי רז"ל שהיו בני שושן מצירים מאד את ישראל ואומר להם מחר נחנוק אתכם ונשלול שללכם וכו' מה שלא היו אומרים כן בזולת שושן ואין זה אלא שלא הוכרז מפורש וזה הוראה כי בשאר מדינות המלך מה היו עושים אם המלך היה מפרש להם הדבר מאז אל ההמון ע"כ בהתהפך הדבר אשר ישלטו וכו' הוצרך ג"כ ב' מיני כתבים כאשר יבא בס"ד כאשר נבאר דברי המלך אל מרדכי ואסתר וענין הכתבים באומרו ויאמר המלך אחשורוש לאסתר וכו' הנה בית המן נתתי וגו' ואתם כתבו כו' והוא כי המלך ראה ב' רעות נגד פני ישראל אחד כי בשושן ניתן דת להשמידם ומי יאמר להורגים מה תעשו כי אין להשיב כי הדת ניתנה בשושן ב' כי כתב אשר נכתב בשם המלך וכו' אין להשיב ואגרת ההשמד נכתבו בשם המלך ונחתום בטבעת המלך ואם כן אין מקום לסתור בנין אגרות ראשונות עכ"א המלך אליהם הנה האחד כבר נתקנה כי מבני שושן אל תפחדו ואל תראו גם כי ניתן דת בשושן כי הלא לא ירים איש את ידו כי הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו וכו' על אשר שלח ידו ביהודים ואם כן מי זה האיש יערב אל לבו לשלוח יד ביהודים אמנם על השנית לא אדע לרפא לכם לכן אתם כתבו כטוב בעיניכם ואולי בחכמתכם תמציאו המצאה טובה כי אני לא אדע מה אעשה כי הנה כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום וכו' אין להשיב כלומר וא"כ איככה אוכל להפך אגרות הרעה כי הלא נכתבו בשם המלך ונחתם בחותמו אך אתם דעו מה תעשו בחכמתכם: או יאמר אני עשיתי את שלי בשושן כי הנה בית המן נתתי וכו' אך על דבר שאר המדינות לא אוכל לגזור על האחשדרפנים והפחות ושרי המדינות להפך הדבר אמנם מה שתעשו הוא שתכתבו על היהודים כלומר לצות עליהם שיעמדו על נפשם וכיוצא וזהו כתבו על היהודים כי לכתוב על השרים להפך הגזירה א"א כי כתב אשר נכתב בשם כו' אין להשיב באופן שאין תקנה להפך הקוד' ואז נועצו יחדיו מרדכי ואסתר לתקן הדבר בדרך ישרה באופן שלא יהפכו אגרות ראשונות והוא כי אומרו הנה אל האחשדרפנים והפחות ושרי המדינות אשר היה בכתבם מפורש להשמיד וכו' אי אפשר להפך אך עשו בחכמה וכתבו להם אשר נתן המלך ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם נגד הקמים עליהם על פי הכתב הראשון באופן שהקודם קיים אלא שנותן יד עתה ליהודים להתקומם נגדם ובזה כל אחד יבין כי שב אפו מהם וזה ויכתב ככל אשר צוה מרדכי אל היהודים ואל האחשדרפנים והפחות ושרי המדינות וכו' אשר נתן המלך ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם וכו'. אמנם בפתשגן כתב הדת להעביר קול מפורסם וגלוי לכל העמים מצאו און להם כי יאמרו בזה נוכל להפך בעצם שלא יורגש כי לא פירש כדת שניתן מתחלה רק להיות עתידים ליום הזה עתה יהפכו ויכריזו כי פירוש הדבר אשר היו עתידים ליום הזה הוא להנקם מאויביהם וזהו פתשגן הכתב להנתן דת שיהיה גלוי ומפורס' לכל העמים הוא ולהיו' היהודים עתידים וכו' כי לא לבד הכריזו שיקהלו היהודים לעמוד על נפשם נגד הקמים עליהם כאשר בכתב השרים כי אם גם ולהיות מעצמם היהודים עתידים ליום ההוא להנקם מאויביהם אף אם לא יתקוממו נגדם ולא ירגישו המון העמים ההתהפכות כי עד כה לא ידעו רק שיתעתדו ליום ההוא ולא נודע להם למה ועל מה ועתה הנה בפירוש בעיניהם כי המכיון היה להנקם היהודים מאויביהם ובזה הטיבו אשר דברי רבותינו ז"ל באמרם כי מתחלה בפתגם מעשה הרע' היה הדבר סתום להיות עתידים בלתי מפורש כי כן היה אצל ההמון וההתפכות נתפרש היטב וזה אומרו באגרו' ראשונות ואחרונות דבר המלך ודתו דבר המלך על הכתבים המשתלחים לשרים ודתו על הכרוז להיות עתידים וכו' והענין נכון מאוד בעצמו וגם כל המקראות ומז"ל על מכונותם איש על מקומו יבא בשלום. והוא דרך אמת. ואחשוב בכוונת שפטיו הרעים האלה להשמיד זה כלוי בנים כמז"ל על פסוק ובאהרן וכו' להשמידו. ולהרוג הוא אח"כ את הגדולים אבותם שהיא מיתת אכזריות שאבות יאכלו בוסר בראותם ברעות צאצאיהם לעיניהם תחלה וראש ואח"כ יהרגם הם ואח"כ לאבד בל יקברו ואח"כ טף ונשים הוא העוללים ויונקים על חיק אמותם אח"כ הנשים בעצמם ופירש מ"ש להשמיד להרוג הוא מנער ועד זקן כי מן הנערים יתחילו ועל אבותם אמר עד זקן ואח"כ ע"ד זה הטף ואח"כ הנשים וזה ביום א' כי אין הפור עוזר לו כ"א ביום ההוא והי' הצווי ושללם לבוז אחר או' להרוג כו' עם היות שאין הביזה מעלה ומורדת אל המתי' שכבר מתו אך הוא שכדי שלא יתעצלו בדבר אמר בשם המלך שיהיה שללם לבוז אל ההורגים ולא יהיו כהרוגי מלכות שממונם למלך כי בזה החלש יאמר גבור אני על חמדת השלל להרוג ולאבד ולזרזם אמר להרוג ושללם לבוז אחר הזכירו הרג ואיבוד קטון וגדול לומר שלא יהי' שללם לבוז רק אחר שיהרגום כלם בל יתנו לב לשלול שלל הנהרגים ראשונה ויחיו הנותרים או יברחו למלט נפשם אך עתה ביודעם שבביזה לא ישלחו את ידם עד אשר לא יחיו כל נשמה כל עיר ועיר מאשר אתם יזהרו בכל עוז לבלתי החיות נפש כל חי:

    תורה תמימה

    טף ונשים. א"ר לוי, ארורים הם הרשעים שהם מתעסקים בעצה רעה על ישראל וכל אחד מהם אימר עצתי טובה מעצתך, אמר המן, שוטה היה פרעה שאמר כל הבן הילד היאורה תשליכוהו, וכי לא ידע שהבנות נשואות פרות ורבות אני איני עושה כן, אלא להשמיד להרג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד. (מ"ר)

14. (יד)פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל־מְדִינָה וּמְדִינָה גָּלוּי לְכָל־הָעַמִּים לִהְיוֹת עֲתִדִים לַיּוֹם הַזֶּה

    רש"י:פתשגן. לשון ארמי ספור הכתב דרישממ"נט בלעז: להנתן דת. ציווי הכתב שהיה אומר להנתן חוק גזירת המלך: גלוי לכל העמים. דבר זה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מלבי"ם

    השאלות: מה היה הפתשגן הכתב, וכי הכתב הראשון לא נודע באורו רק ע"י השני, והלא הפתשגן היה סתום וממ"ש גלוי לכל העמים משמע שהראשון היה חתום וסתום ומדוע היה זה, ומה היה הכונה שיהיו עתידים, ולא אמר למה ועל מה:

    פתשגן, לדעתי עשה בזה ערמה כפולה, כי הספרים ששלח לשרי המדינות היו חתומים בחותם המלך, וכתוב עליהם מלמעלה שלא יפתחו רק עד שיבא יום י"ג אדר, כמו שהמנהג עוד היום אצל המלכיות, ועז"א ונחתום בטבעת המלך שהיו חתומים למעלה באופן שלא ידע איש מה היה כתוב בהם, רק עם הספרים האלה החתומים שלח עוד אגרות פתוחות פתשגן הכתבים החתומים, וזה היה בגלוי לכל העמים, שיהיו עתידים ליום י"ג אדר למלחמה, שבאותו יום יפתחו האגרות החתומות וידעו על מי ומי ילחמו, ובזה התנכל עצה עמוקה, א. כי רצה שעד אותו זמן לא תודע הגזרה הזאת לשום אדם כי האגרות יהיו חתומים, ועי"כ לא יוכלו היהודים לבקש עזר והצלה, ולא להעמיד מליצים בבית המלך, וגם המלך לא ידע הדבר עד אחר מעשה, ב. שע"י עצה זו היה בטוח שלא יברחו היהודים למדינות אחרות ולא יסתירו את עצמם כי אחר שלא יודע עד אותו זמן למה יהיו עתידים, ממילא גם היהודים יהיו עתידים ליום ההוא בכל עיר ועיר עם יתר העמים, ובפתוח האגרת ויתודע כי עליהם נגזר השמד יקומו עליהם ויהרגום:

    רלב"ג

    פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים להיות עתידים ליום הזה. צוה שישאר פשתגן הכתב בכל מדינה ומדינה באופן שיהיה גלוי עניינו לכל העמים כדי שיזכרו מה שהם עתידים לעשות ליום הזה המוגבל לזה הפועל והוא שלשה עשר יום לחדש אדר:

    אבן עזרא

    פתשגן. כמו נוסחה.

    גלוי. שלא יהי בסתר.

    עתידים נכונים לעתיד מגזרת' ועתדה בשדה לך.

    תרגום

    דִיטַגְמָא דִכְתָבָא לְמֶהֱוֵי מִתְיְהִיבָא בְּכָל גְזֵרְתֵּיהּ בְּכָל פִּלְכָא וּפִלְכָא מְפַרְסֵם לְכָל עַמְמַיָא לְמֶהֱוֵיהוֹן זְמִינִין לְיוֹמָא הָדֵין:

    תורה תמימה

    פתשגן הכתב. מהו פתשגן הכתב – אנטיגרפון דאגרתא . (שם)

    להיות עתדים. א"ר לוי, אוה"ע נבואתן סתומה, להיות עתידים ליום הזה ואינם יודעים אם להרוג אם ליהרג, אבל ישראל נבואתן מפורשת (ח' י"ג) להיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם . (שם)

15. (טו)הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה

    רש"י:והדת נתנה בשושן. מקום שהיה המלך שם ניתן החוק בו ביום להיות עתידים ליום י"ג לחדש אדר לכך: והעיר שושן נבוכה. היהודים שבה:

    עוד פירושים על פסוק טו: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    מלבי"ם

    השאלות: למה לא נתנה הדת בשושן עד שיצאו הרצים והלא שושן קודם לכ"מ, איך ישב המלך לשתות אחר שמכר עם גדול להשמיד ולאבד, אין זה כי אם לב אכזר, ומה זה מ"ש והעיר שושן נבוכה שלא נודע באורו:

    הרצים, גם הערים למהר על הרצים שיצאו תיכף כדי שלא יוכל המלך לחזור, ולא עוד אלא הדת לא נתנה בשושן עד צאת הרצים כדי שלא יודע להמלך תחלה, כי חשש פן ישלח המלך אחר כתב הדת וירצה להחזירו, וספר עוד לראיה, שהמלך לא ידע מכל זאת מאומה כי ישב עם המן לשתות, ואם היה זה בידיעתו ליתן דת לאבד אומה שלמה ואיך ישב אז לשתות הלא גם בין הדנים דיני נפשות הנמוס שלא לשתות יין ביום שגזרו על איש עונש מיתה אף כי בעת נמכרה אומה שלמה להשמיד, וספר שהעיר שושן היו נבוכים בדבר כי לא ידע שום איש מה נכתב בהספרים החתומים, והפתשגן אין מבואר על מה יהיו עתידים באופן שעלתה עצתו, אם במה שנעלם דבר מן המלך, אם במה שנשאר דבר סתר בכל עיר, רק ה' הפיר עצתו ע"י מרדכי כמו שיבואר:

    רלב"ג

    הרצים יצאו דחופים. רוצה לומר שמהרו אותם לרוץ במדינה ומדינה באלו הספרים:

    והדת נתנה בשושן הבירה. רוצה לומר בשושן שהיתה שם בירת המלך והוא ארמון חזק טור"י בלעז:

    והעיר שושן נבוכה. ידמה שהיו בשושן יהודים רבים כמו שיראה ממה שאמר בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש (אסתר ט, ו) והם היו במבוכה גדולה על הנעשה ואפשר שגם העם אשר היו בה היו נבוכים על זאת הצוואה:

    אבן עזרא

    דחופים כדמות דחופים במהירות.

    והעיר שושן. ששם היהודים נבוכה כי מה תחוש הבירה כי כולה היא משרתי המלך ואין שם יהודי רק מרדכי לבדו.

    נבוכה פועל עבר על כן הוא מלעיל מגזרת נבוכים הם בארץ כאדם שהשתבש ולא ידע מה יעשה. ומרדכי כאשר ידע זה הדבר מיד קרע בגדיו.

    תרגום

    רִיהוּטְנִין נְפָקוּ זְרִיזִין בְּפִתְגָמָא דְמַלְכָּא וּגְזֵרָתָא אִתְיְהִיבַת בְּשׁוּשַׁן בִּירַנְתָּא וּמַלְכָּא וְהָמָן הֲווּ יַתְבִין לְמִשְׁתֵּי חַמְרָא וְקַרְתָּא דְשׁוּשַׁן מִתְעַרְבְּלָא בְּחֶדְוַת עַמְמִין נוּכְרָאִין וּבְקַל בְּכִיתָא דְעַמָא בֵּית יִשְׂרָאֵל:

    אלשיך

    אמרו ז"ל והעיר שושן נבוכה שהיה כל איש משושן אומר ליהודי מחר אני חונקך ונוטל ממונך כו' והנה קשה כשאול יעיזו פנים טרם בא ימי הרעה ואיה איפה אימת מלך במקום מושבו בל יחסרו כח להמתין עד יום מועד קץ שם לחשך בי"ג לחדש אדר ולא יתקוממו להעיז פנים מעתה ע"כ הקדים ואמר כי בני שושן המה ראו ג' דברים כי בתלתא הויא חזקה להורות היות חפץ המלך רעתם יותר מהמן ע"כ התאזרו גם המה להתקומם ביד רמה נגד ישראל והם אחת כי הרצים יצאו דחופים בדבר המלך כי אם לא היה המלך עושה הדבר זולתי להפיק רצון המן היה די במה שיצוה ילכו הרצים לעשות את דבר המן אך היות הרצים דחופים ע"פ מאמרו אליהם יראה כי במצותו חפץ מאד למהר לשלחם כי להשמיד בלבבו עד גדר אומר הוא לרצים בעצמו ימהרו מאד וזהו הרצים יצאו דחופים בדבר המלך כי המלך בעצמו דחף מרוצתם. ב' כי הדת ניתנה בשושן כי הלא מה צורך היה להנתן דת בשושן מקום מושב כסא מלכותו אשר שם המלך והמן ולא ייחלו עד תשובת השנה בי"ג באדר ואז יצוו לעשות גזרתם ולא להעביר קול מעתה אך הוא כי המלך והמן לא נתקררה דעתם ולא שקטו עד הדת נתנה בשושן. ג' כי משמחת לבבם על פתגם מעשה הרעה מהרה המלך והמן ישבו לשתות מה שלא עשו מקודם ע"כ אמרו בלבם בני העיר שושן הנה גם כי עשות כלה באומה שלימה הוא דבר גדול ודרך המלך על הדומה לכיעור הזה להשיב אל לבו כי יהיה רע עליו המעשה וחוזר בו עתה ע"י ג' אלה יורה כי אמיץ לב המלך על הדבר בעצם לא ישוב ממנה כי כלתה הרעה מאת המלך לכן העיר שושן נבוכה שנתפרצו נגד היהודים באמור לכל אחד מחר אחנוק אותך ואשלול שללך כמאמר ז"ל ואמר והעיר שושן עם היותה כרך גדול אך היא כי כל גבול בתי המלך והחצרים הנוגעים אליו כי רב הוא יכנה אותו לבירה אך שאר העיר יקרא שושן ושניהם יחד שושן הבירה ואמר כי העיר שושן לבד שהוא מקום החצוני היתה נבוכה אך מקום הבירה לא כן מאימת מלך בצד מה לא היו מצערי' עד עת מועד וקץ:

    תורה תמימה

    ישבו לשתות. אמר להם הקב"ה לשבטים, אתם מכרתם את אחיכם מתוך מאכל ומשתה כך אני אעשה לכם, הדא הוא דכתיב והמלך והמן ישבו לשתות. (שם)

    והעיר שושן נבוכה. רבא פתח לה למגילת אסתר מהכא (משלי כ״ט:ב׳) ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם, ברבות צדיקים – זה מרדכי ואסתר, ישמח העם – כדכתיב ומדרכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו' ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר , ובמשול רשע יאנח עם, זה המן, וכן הוא אומר והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה. (מגילה י"א א')

    והעיר שושן נבוכה. היה אחד מישראל יוצא לשוק ליקח ליטרא בשר או אגודה של ירק היה הפרסי חונקו ואומר לו, למחר אני הורגך ומבזבז את ממונך, לפיכך נאמר והעיר שושן נבוכה . (מ"ר)