מה זה התבודדות ואיך עושים?

שורש בתפילה

הרמב״ם (תפילה א, ב–ג) מתאר את מצוות התפילה בבסיסה: ״שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום, ומגיד שבחו של הקב״ה, ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחינה... אם היה רגיל – מרבה בתחינה ובבקשה, ואם היה ערל שפתיים – מדבר כפי יכולתו ובכל עת שירצה״. כלומר, לפני שתוקן נוסח התפילה, כל אדם התפלל במילים שלו.

בספרי החסידות

רבי נחמן מברסלב הקדיש להתבודדות מקום מרכזי בתורתו. בליקוטי מוהר״ן (חלק ב, תורה כה) הוא כותב שההתבודדות היא ״מעלה עליונה וגדולה מן הכל״: לקבוע לעצמו לפחות שעה ביום להתבודד בחדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו – בטענות, בריצויים ובפיוסים – בלשון שהוא מדבר בה. הוא מדגיש שגם מי שאין לו מה לומר – יאמר זאת עצמו: ״אין לי מה לומר״, וגם זה תפילה.

איך עושים

קובעים זמן ומקום: רבים מעדיפים שעה של שקט – בלילה או מוקדם בבוקר – ומקום שאפשר לדבר בו בלי הפרעה, אפילו בקול נמוך. מתחילים בתודה על מה שיש, ממשיכים בשיחה כנה: מה עבר עליי היום, במה קשה לי, על מה אני מבקש עזרה, על מה אני מתחרט. אפשר לבכות, לשתוק, לחזור על משפט אחד שוב ושוב. אין נוסח ואין סדר מחייב.

כמה זמן

רבי נחמן דיבר על שעה ביום, אבל מי שמתחיל – יתחיל בכמה דקות קבועות, ויוסיף בהדרגה. העיקר הוא הקביעות.

התבודדות ותפילה קבועה

ההתבודדות אינה באה במקום שלוש התפילות שתיקנו חכמים, אלא בנוסף להן. היא יכולה גם להעמיק את התפילה הקבועה: מי שרגיל לדבר עם ה׳ בלשונו – ימצא כוונה גם במילים שבסידור.

ראו האם מותר להתפלל במילים שלי וכוונה בתפילה. הרחבה בקבלה וחסידות.