למה אומרים ״בלי נדר״?

למה להימנע מנדרים

השולחן ערוך (יו״ד רג, א) כותב: ״אל תהי רגיל בנדרים; כל הנודר, אף על פי שמקיימו, נקרא רשע ונקרא חוטא״. הקיצור (סז, א) מסביר שהנודר מוסיף איסורים על עצמו, ועלול להיכשל בהם. ״טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם״ (קהלת ה, ד).

הבטחה שהיא נדר

בהלכה, גם הבטחה בדיבור לעשות מצווה – כמו ״אני אתן מאה שקל לצדקה״ – עלולה להיחשב נדר, כי ״מוצא שפתיך תשמור ועשית״. מכאן הצורך להוסיף ״בלי נדר״: הוא מבהיר שאני מתכוון לעשות, אבל איני מקבל על עצמי חיוב של נדר. השולחן ערוך (יו״ד רג, ד) כותב: ״ואם פוסקים צדקה וצריך לפסוק עמהם – יאמר בלא נדר״.

מנהג קבוע

יש עוד סיבה: מי שעושה מצווה או מנהג טוב שלוש פעמים, בלי לומר שאינו מקבל זאת כנדר – יש פוסקים שזה נחשב כנדר. לכן מי שמתחיל ללמוד בשיעור קבוע, לומר תהילים או לתת צדקה בכל יום שישי – נוהג לומר מראש ״בלי נדר״.

מתי בכל זאת נודרים

הקיצור (סז, ד) מביא שמי שחושש שיתרשל בלימוד או במצווה, או שיצרו יתגבר עליו – ״מותר לו לזרוזי נפשיה בנדר או בשבועה״, לזרז את עצמו. אבל זה יוצא מן הכלל, ועדיף להתייעץ עם רב לפני כן.

בפועל

בכל הבטחה לדבר מצווה – מוסיפים ״בלי נדר״. ומי ששכח לומר ונדר – יכול להתיר את הנדר אצל שלושה, כפי שמוסבר בשאלה על התרת נדרים.