איך מכינים חרוסת ולמה היא בליל הסדר?

המקור

הגמרא (פסחים קטז ע״א) שואלת מה טעם החרוסת: ״רבי לוי אומר זכר לתפוח, ורבי יוחנן אומר זכר לטיט... תניא כוותיה דרבי יוחנן: תבלין זכר לתבן, חרוסת זכר לטיט״. ״זכר לתפוח״ – רמז לפסוק ״תחת התפוח עוררתיך״, שנשות ישראל ילדו במצרים בשדות, תחת עצי התפוח.

ממה מכינים

השולחן ערוך והרמ״א (או״ח תעג, ה) כותבים: ״וצריך שיהא החרוסת עב זכר לטיט, ואחר כך נותנין בו מעט חומץ או יין אדום זכר לדם, ועושין חרוסת מפירות שנמשלו בהם ישראל, כגון תפוחים, תאנים, אגוזים, רימונים, שקדים, ונותנין עליו תבלין כגון קנמון וזנגביל, שאינן נידוכין היטב ודומין לתבן״. בעדות המזרח נוהגים להכין חרוסת מתמרים, ויש קהילות שמוסיפות פירות נוספים.

השימוש

טובלים את המרור בחרוסת ומנערים, כי המרור צריך להיאכל בטעמו המר. גם בכורך – המצה והמרור יחד – יש שטובלים בחרוסת. החרוסת עצמה אינה מצווה מן התורה, ואין מברכים עליה.

הכנה

את החרוסת מכינים לפני החג. אם ליל הסדר חל בשבת – מכינים בערב שבת ואין מוסיפים יין בשבת עצמה בדרך של לישה, אלא בשינוי. הפירות צריכים להיות כשרים לפסח, וכן היין.

ראו קערת הסדר וסדר ליל הסדר.