מסכת זבחים דף פ״ז ע״ב

מאי לאו שקיבלו פסולין – והדר זרקו פסולין ולמה לי זרקו מקבלה איפסלה לה אי לאו לאשמועינן טעמא דזרקו פסולין הוא דהוו איברים בתורת אם עלו לא ירדו ולכתחלה לא יעלו דתפסל בשר בזריקת פסולין הא זרקו כשרין לכתחלה נמי יעלו האיברים דזריקה מעליא הוא ואע"ג דקיבלו פסולין משום דקדשיה כלי שרת ליזרוק לכתחלה:

אי נמי שזרקו פסולין – ומשום היא גופא איצטריך לאשמועינן אם עלו איברים לא ירדו ואף על פי שנפסלו בזריקה:

אויר המזבח – אם תלה איברים פסולים באויר ראש המזבח כמזבח דמי ולא ירדו:

או לאו – כמזבח דמי וירדו:

היכי מסיק לה מכבש למזבח – הא כי מגבה ליה באויר הכבש הוה ליה ירוד ותנן כך אם ירדו לא יעלו:

ומשני דנגד ליה – גוררן עד המזבח ואינו מגביהן:

ופרכינן אויר יש בין כבש למזבח – כדאמרן בפרק קדשי קדשים (לעיל זבחים דף סב:) וכי מטי כנגד אותו אויר הוה ליה ירוד:

ומשני רובו לכבש ככבש כו' – מה שכנגד אויר שדינן ליה בתר רובא אם רוב האבר בכבש שדינן ליה בתר כבש ואי רובן במזבח שדינן ליה בתר מזבח:

אויר יש בין כבש למזבח – אבל אי אויר מזבח כמזבח דמו לא קשיא ליה מכי מטי כנגד אויר (לא) הוה ליה ירוד דכנגד אותו אויר יש אמה סובב וסובב חשיב מזבח דאפילו להקטיר עליו איכא מאן דאמר פרק קדשי קדשים (לעיל זבחים דף סב:) דמקטירין מיהו אין נראה לרבינו חיים שהרי יש אויר מפסיק יותר מכדי אמה סובב כדי שיהא אויר קרקע מפסיקו כדאמרינן לעיל מה דם אויר קרקע מפסיקו אף בשר אויר קרקע מפסיקו וא"כ אכתי מכי מטי כנגד אויר קרקע ה"ל ירוד:

יש חבור בעולין – דלא חשבינן להו כמאן דמיפרת ואזלינן בהו בתר רובא או אין חיבור:

תפשוט דיש חיבור – דאי אין חיבור קמא קמא דמטא כנגד אויר איפסיל ליה ובכריתות (דף יד.) גרסינן ליה בלישנא אחרינא תיפשוט דבעי רמי בר חמא הלכו באיברים אחר הרוב או לא הלכו:

עולת העוף – שמליקתה בראש המזבח:

היכי משכחת לה – דפסל בה מחשבה חוץ לזמנו הא קלטיה אויר המזבח דאי נמי אמרינן לינה מועלת בראש המזבח וקיים זה את מחשבתו ושהה עד למחר והקטירה בת הקטרה היא דהא פסולין שעלו לא ירדו וכיון דבת הקטרה מחר לכתחלה היא אמאי פסלה בה מחשבת הקטרת מחר:

עולת העוף דפסלה בה מחשבה – תימה מאי קשיא ליה הא אמרינן בפרק קדשי קדשים (לעיל זבחים דף סה.) שאם עשאה למטה מרגליו אפילו אמה אחת כשרה וא"כ אין כאן אויר מזבח ולפירוש הקונטרס שפירש למעלה שהיתה שם בליטה ניחא אי נמי פריך לרבי נחמיה דאמר (לעיל זבחים דף סה.) היא עצמה אינה נעשת אלא בגופו של קרן:

ופרכינן אאתקפתא דרב שימי:

אלמה לא – בתמיה ולא משכחת בה פסול מחשבה והא משכחת כגון שחישב עליה להוריד למחר לאחר שנפסל ולהעלותה ולהקטירה דכיון דאיקיים ליה מחשבתו תו לא סלקא דהא איפסל ליה בלינה השתא נמי אהני בה מחשבה:

הניחא לרבא דאמר לינה מועלת – איכא לאשכחא בכה"ג:

אלא לרבה – אפי' קיימא למחשבתו לא מיפסל וכל שכן דמחשבה לא הויא:

ומהדרינן – לרבה נמי כו' להורידה קודם עמוד השחר וכיון דעמוד השחר משכחת לה ארצפה פסיל לה בלינה הילכך מהניא לה נמי מחשבה:

להך גיסא מיהא תפשוט כו' – רב שימי מסיים ביה באתקפתיה הכי את בעי למילף מיניה אויר מזבח לאו כמזבח דמי לאידך גיסא מצית למיפשט מינה ולמימר דכמזבח דמי דאי לא כמזבח דמי: