דלג לתוכן הראשי
כוונות

מסכת זבחים דף קט״ז ע״א

תלמוד בבלי, סדר קדשים · מתחת לכל קטע: רש״י ותוספות · מסכת זבחים בדף היומי · משנה מסכת זבחים

  1. זכרים ונקבות תמימין ובעלי מומין (דאמר מר תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות

    רש״י (1)

    רש״י

    ה"ג זכרים ונקבות תמימים ובעלי מומין לאפוקי מחוסר אבר דלא – ולא גרסי' תמות וזכרות בבהמות כו' דמאי איריא קודם מתן תורה לאחר הקמת המשכן נמי איתא להא ועוד מדקאמר אבל מחוסר אבר לא מכלל דבעלי מומין לא נפסלו לא בבהמה ולא בעוף:

  2. ואיתקש בהמה לעוף

  3. תמימין ובעלי מומין) לאפוקי מחוסר אבר דלא א"ר אלעזר מנין למחוסר אבר שנאסר לבני נח ת"ל (בראשית ו, יט) ומכל החי מכל בשר אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי איברין שלה

    רש״י (2)

    רש״י

    שנאסר לבני נח – להקריב לגבוה:

    שחיין ראשי איברים – ולמה לי לאזהורי עלייהו אי לאו משום הקרבה שהקריב מהן בצאתו מן התיבה:

  4. ודילמא למעוטי טריפה ההוא מלחיות זרע נפקא

    רש״י (1) · תוספות (1)

    רש״י

    מלחיות זרע נפקא – דטריפה אינה יולדת:

    תוספות

    ודילמא למעוטי טריפה – תימה דבפ' שילוח הקן (חולין דף קמ. ושם) גבי שתי צפרים חיות דרשי' מינה תרתי שחיין ראשי איברים שלה ולמעוטי טריפה וי"ל דשאני ציפורי מצורע שהוא כעין קרבן ושניהן שוין לענין פסול אבל גבי נח דשאר מומין כשרין הו"ל לאוקמיה למעוטי טריפה דוקא:

  5. הניחא למ"ד טריפה אינה יולדת אלא למ"ד טריפה יולדת מאי איכא למימר האמר קרא אתך בדומין לך

    רש״י (1) · תוספות (2)

    רש״י

    בדומין לך – למעוטי טריפה:

    תוספות

    אבל למ"ד טריפה יולדת מאי איכא למימר – פי' דלדידיה לא מייתר ליה מכל החי למחוסר אבר ואיצטריך למעוטי טריפה וא"ת כיון דטריפה חיה ויולדת היכי מימעטא מכל החי הא בפ' שילוח הקן (ג"ז שם) לא ממעט מחיות טריפות למ"ד טריפה חיה ויש לומר דשאני הכא דמכל החי מיותר ושפיר משתמע למעוטי טריפה אע"ג דחיה דמשתמע חיות גמורה ומסתבר למעוטי טריפה אע"ג דחיה ויולדת טפי ממחוסרת אבר דמ"מ אין טריפה בריאה נשארת ולא חזיא לקיום העולם כולי האי:

    אתך בדומין לך – וא"ת א"כ האי מכל החי למה לי דתרוייהו מאתך נפקא וכי תימא דלמא נח גופיה מחוסר אבר הוה מי קאמר רחמנא דכוותך עייל שלמים לא תעייל וי"ל דמוקמא קרא בדדמי לטריפה ולא דמי למחוסרת אבר דלענין קיום העולם לא חיישינן:

  6. ודילמא נח גופיה טריפה הוה תמים כתיב ביה ודילמא תמים בדרכיו צדיק כתיב ביה

    תוספות (1)

    תוספות

    דילמא נח גופיה טריפה הוה – וא"ת והלא חי אחרי כן ג' מאות שנה וי"ל דשמא לא היה בכח ובריאות כראוי לו וסוגיין כמ"ד טריפה חיה ור"ת היה רגיל לחלק בין טריפות דאדם לטריפות דבהמה משום דאדם אית ליה מזלא וקשה דבריש אלו טריפות (חולין דף מג.) מייתי ראיה מאיוב אטריפות דבהמה:

  7. ודילמא תמים בדרכיו צדיק במעשיו אי סלקא דעתך דנח גופיה טריפה הוה מי קאמר ליה לנח דכוותך עייל שלמים לא תעייל

    רש״י (1)

    רש״י

    תמים בדרכיו – עניו וסבלן:

  8. ומאחר דנפקא לן מאתך לחיות זרע למה לי מהו דתימא אתך לצותא בעלמא אפי' זקן אפילו סריס קמשמע לן:

    רש״י (1)

    רש״י

    מהו דתימא אתך – לאו למידרש בדומין לך אלא שהודיע שאינו עושה אלא לכבודו להיות לו לצוותא:

  9. טהורין אבל לא טמאין: ומי הוו טמאין וטהורין בההיא שעתא א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאותן שלא נעבדה בהן עבירה

    רש״י (2)

    רש״י

    קמ"ל לחיות זרע – לאו לצוותא בעי להו ומהשתא על כרחך אתך יתירא הוא למידרש ביה בדומין לך:

    מי הוו – הרי לא נתנה תורה:

  10. מנא הוו ידעי כדרב חסדא דאמר רב חסדא העבירן לפני התיבה כל שהתיבה קולטתן בידוע שהוא טהור אין התיבה קולטתן בידוע שהן טמאין

  11. רבי אבהו אמר אמר קרא (בראשית ז, טז) והבאים זכר ונקבה הבאין מאיליהן

    רש״י (1)

    רש״י

    הבאין מאיליהן – וכל אותן שבאו אל התיבה מאיליהן באו ובהן הכיר אותם שבאו שבעה שבעה ידע שהן טהורין ושבאו שנים שנים שהן טמאין:

  12. אמר מר והכל קרבו עולות עולות אין שלמים לא והא כתיב (שמות כד, ה) ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים אלא אימא הכל קרבו עולות [ושלמים

    רש״י (1)

    רש״י

    ויזבחו זבחים שלמים – וסיני קודם הקמת המשכן הוה ואת אמרת דעד [שלא] הוקם המשכן לא קרבו שלמים כלל:

  13. והתניא אבל שלמים לא כי אם עולות] עולות אין שלמים לא כמ"ד לא קרבו שלמים בני נח דאיתמר ר"א ור' יוסי בר חנינא חד אמר קרבו [שלמים בני נח] וחד אמר לא קרבו

    רש״י (1)

    רש״י

    לכל – בין לישראל בין לבני נח קרבו עולות אבל שלמים לא קרבו לבני נח ומשעת מתן תורה שנבחרו ישראל קרבו להם שלמים:

  14. מ"ט דמ"ד קרבו שלמים בני נח דכתיב (בראשית ד, ד) והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן איזהו דבר שחלבו קרב לגבי מזבח ואין כולו קרב לגבי מזבח הוי אומר זה שלמים

  15. מ"ט דמ"ד לא קרבו דכתיב (שיר השירים ד, טז) עורי צפון ובואי תימן תתנער אומה שמעשיה בצפון ותבוא אומה שמעשיה בצפון ובדרום

    רש״י (4)

    רש״י

    תתנער – לשון (שמות י״ד:כ״ז) וינער ה' את מצרים:

    שמעשיה בצפון – היינו עולה שטעונה צפון:

    ותבא – אל מלך המשיח:

    אומה שמעשיה צפון ודרום – דהיינו ישראל שמקריבין עולות ושלמים:

  16. ומר נמי הכתיב ומחלביהן משמניהן [דידהו]

    רש״י (1)

    רש״י

    משמניהון דידהו – מן השמנין שבהן ומיהו עולות הוו:

  17. ומר נמי הכתיב עורי צפון [ההוא] בקיבוץ גליות הוא דכתיב

    רש״י (1)

    רש״י

    בקיבוץ גליות – [וה"ק] עורי רוח צפונית ובואי רוח דרומית לקבץ גליות המפוזרות בכם:

  18. והא כתיב (שמות י, כה) ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלהינו זבחים לאכילה ועולות להקרבה

    רש״י (1)

    רש״י

    זבחים ועולות – זבחים היינו שלמים וקודם מתן תורה כולהו בני נח. ומשני זבחים אינן שלמים אלא לשון שחיטה בעלמא ולאכילה:

  19. והא כתיב (שמות יח, יב) ויקח יתרו [חותן משה] עולה וזבחים ההוא לאחר מתן תורה הוא דכתיב

  20. הניחא למ"ד [יתרו] אחר מתן תורה היה אלא למ"ד [יתרו] קודם מתן תורה היה מאי איכא למימר דאיתמר בני ר' חייא ור' יהושע בן לוי חד אמר יתרו קודם מתן תורה היה וחד אמר יתרו אחר מתן תורה היה למ"ד יתרו קודם מתן תורה היה קסבר שלמים הקריבו בני נח

    רש״י (1)

    רש״י

    הניחא למ"ד כו' – פלוגתא לקמן:

  21. כתנאי (שמות יח, א) וישמע יתרו כהן מדין מה שמועה שמע ובא ונתגייר ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע שהרי כתיב בצדו (שמות יז, יג) ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב

    רש״י (1)

    רש״י

    כתנאי – אי קודם מתן תורה הוה [יתרו] אי לאחר:

  22. ר"א המודעי אומר מתן תורה שמע [ובא] שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל [מלכי] עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה שנאמר (תהלים כט, ט) ובהיכלו כולו אומר כבוד

    רש״י (1)

    רש״י

    ובהיכלו כולו אומר כבוד כו' – רישא דקרא קול ה' יחולל אילות ובמתן תורה משתעי ובהיכלו של כל מלך ומלך כולו אומר כבוד להקב"ה:

  23. נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו שמא מבול בא לעולם (אמר להם) (תהלים כט, י) ה' למבול ישב [אמר להם] וישב ה' מלך לעולם כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם

    רש״י (1)

    רש״י

    אמר להם וישב ה' מלך לעולם – כבר נשבע שיהא מלך לעולם על בריותיו ולא ישחיתם:

  24. אמרו לו מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא שנא' (ישעיהו סו, טז) כי (הנה) באש ה' נשפט אמר להן כבר נשבע שאינו משחית כל בשר

  25. ומה קול ההמון הזה ששמענו אמר להם חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם וביקש ליתנה לבניו שנאמר (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן [מיד] פתחו כולם ואמרו (תהלים כט, יא) ה' יברך את עמו בשלום

  26. ר"א אומר קריעת ים סוף שמע ובא שנא' (יהושע ה, א) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע (יהושע ב, י) כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף

  27. מאי שנא התם דאמר (ליה) (יהושע ה, א) ולא היה בם עוד רוח ומ"ש הכא דקאמר (יהושע ב, יא) ולא קמה עוד רוח באיש

    רש״י (2)

    רש״י

    תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם – וכ"ו מאדם ועד משה רבינו הרי דבר צוה לאלף דור (תהילים ק״ה:ח׳):

    עוז – התורה שהיא מעוזן של ישראל:

מקורות הנוסח

  • נוסח הגמרא – מסכת זבחים: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Zevachim – תלמוד בבלי (ויקיטקסט) (מקור) · רישיון: CC-BY-SA (ייחוס – שיתוף זהה)
  • רש״י על מסכת זבחים: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Zevachim – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • תוספות על מסכת זבחים: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot on Zevachim – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)

חלוקת רש״י ותוספות לקטעי הגמרא נעשתה לפי הדיבור המתחיל; במקומות מעטים ייתכן שפירוש מופיע קטע אחד לפני או אחרי מקומו.