מסכת יבמות דף ע״ט ע״ב

חלקנו נתיר – דיכולין בית דין להתיר ולהפקיר חלקם של ישראל דקי"ל (לקמן יבמות דף פט:) הפקר בית דין היה הפקר:

בימי ר' בקשו להתיר נתינים – אין זה מבטל דברי ב"ד חברו דהפקר בית דין היה הפקר:

ופליגא דר' חייא – האי דקאמר חלק המזבח מי יתיר ואע"ג דמזבח בימי רבי לא הוה קאמר דחלק מזבח אסור פליגא דרבי חייא:

חלק עדה לעולם אסור – עד שיתירוהו:

מתני' והסריס לא חולץ כו' – דכתיב לא ימחה שמו מישראל פרט לסריס ששמו מחוי:

ואין לי לפרש – איני יודע אי זה סריס בן חליצה ואי זה פטור:

סריס אדם – שנסתרס לאחר שנולד:

סריס חמה – ממעי אמו:

לקיים דברי ר"ע – עדות זו של רבי יהושע ב"ב לקיים דברי ר"ע העיד:

לא פסלה – מן הכהונה שאין חליצתן חליצה:

בעילת זנות – שאסורה לו משום אשת אח שלא במקום מצוה:

גמ' כחייבי כריתות דמי – דא"ר עקיבא בהחולץ (לעיל יבמות מט.) יש ממזר מחייבי לאוין וסריס אדם מחייבי לאוין הוא דכתיב (דברים כ״ג:ב׳) לא יבא פצוע דכא והיכי קאמר ר"ע סריס [חולץ] את אשת אחיו הא לא רמיא קמיה ואבראי קיימא כחייבי כריתות וקאי עלה באיסור אשת אח:

ואיידי דאמר ר' יהושע חולץ – דלרבי יהושע יבומי לא דאית ליה קהל גרים מיקרי קהל ומיהו מיחלץ חלצה דחייבי לאוין לר' יהושע בני חליצה נינהו:

אי הכי יבומי נמי תתייבם – פי' אא"ב בנשא ישראלית איירי אע"ג דהיא שפיר מתייבמת אז לא תקשי אמאי אין מייבם שהרי הוא אסור בה דהוי פצוע דכא ואיידי דקאמר חולץ קאמר נמי חולצין לאשתו אבל כיון דאיירי בגיורת איהו גופיה שרי לייבם:

ואיידי דאמר רבי יהושע חולץ כו' – וא"ת ור' יהושע גופיה אמאי נקט חולץ כיון דאיירי בגיורת אי משום דקסבר דקהל גרים איקרי קהל כדפירש בקונטרס א"כ מאי קאמר ואין לי לפרש האיכא למשמע מדאתניוהו חולץ וחולצין ולא אתניוהו מייבם ומייבמין ש"מ דבסריס אדם חולץ וחולצין דאי בסריס חמה א"כ אפי' לייבם נמי שרי וי"ל דרבי יהושע נקט חולץ וחולצין אגב דבעי למימרא לא חולץ ולא חולצין דלא מצי למנקט לא מייבם ולא מייבמין דהוי משמע יבומי הוא דלא אבל מיחלץ שרי מיהו רבי עקיבא הוי מצי למיתני לא מייבם ולא מייבמין דכיון דפירש הטעם משום שלא היה לו שעת הכושר ממילא הוה ידענא דמיחלץ נמי לא חליץ אלא אגב דנקט ר' יהושע חולץ נקט נמי ר' עקיבא:

דיקא נמי – דלר' עקיבא יבומי נמי שרי דקתני וכו' ויבמו את אשתו:

סריס אדם – הואיל והיתה לו שעת הכושר ור"ע היא:

זקן – נקט ליה בהדי הנך משום דדמי להו דהיתה לו שעת הכושר והשתא פסק מלידה:

ונתנו גט – כלומר או נתנו לה גט:

מה שעשו עשו – וצריכות גט למאמרן או אם נתנו גט אסורין שוב לייבמן:

ואסור לקיימן – לאו אזקן קאי:

אלמא בקהל עסקינן – וכרבי עקיבא אתיא דסריס אדם בר חליצה וייבום הוא ותימה דלמא בהא לא סברה כרבי עקיבא דמשוי חייבי לאוין כחייבי כריתות:

שנפלה לו – והוזקקה לייבום:

ולבסוף נפצע – דהשתא בעיא חליצה לאפקועי זיקה:

דרבן גמליאל בפרק ב"ש בגדולה שנפלה לפני בעל אחות קטנה. אלמא אתי איסור אחות אשה ודחי אע"ג דבשעת נפילה איחזיא:

אלא אמר רב יוסף – שנפצע ואח"כ נפלה לו ודקאמרת הא אית ליה לר"ע חייבי לאוין כחייבי כריתות האי תנא דמתניתין הך תנא דבי ר"ע הוא דאמר בהחולץ ליבמתו (לעיל יבמות מט.) אי זהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא ודלא כרבי סימאי דאמר (כתובות דף כט:) מן הכל היה עושה רבי עקיבא ממזר חוץ מאלמנה לכ"ג שהרי אמרה תורה לא יקח ולא יחלל אבל מכל חייבי לאוין גרידי אפילו ליכא קורבה הולד ממזר: ופרכינן ואמאי סריס חולץ ואפילו היתה לו שעת הכושר איקרי כאן להקים כו':

אמר רבא אם כן – דשעת הכושר דמעיקרא לאו מלתא היא הואיל ובשעת מיתה לא חזי אין לך אשה כו':

סמוך למיתתו – ייסורי מיתה מתישים כחו. אלא אמרינן הואיל ומעיקרא בר הקמה הוה בת חליצה היא הכא נמי לא שנא:

לרבי אליעזר פירוקא דרבא פירכא היא – גמרא פריך. כלומר האי פירוקא דרבא פירכא היא לרבי אליעזר דהא ודאי חזינן דשעת הכושר מילתא היא ואמאי קאמר רבי אליעזר סריס אדם אין חולץ דלא מהניא ליה שעת הכושר דמעיקרא הא ודאי סריסות של מיתה אין לו רפואה אפילו הכי מתייבמת האשה משום שעת הכושר דמעיקרא:

כחישותא הוא דאתחילה ביה – ולאו סריס הוא אלא מיתה מכחשת כחו:

היכי דמי סריס חמה – דקאמרת שלא היתה לו שעת הכושר: