מסכת יבמות דף מ״ד ע״א

מתני' היתה אחת כשרה – לכהונה ואחת פסולה כגון שנתגרשה מאיש אחר:

אם בא יבם לחלוץ חולץ לפסולה – ולא יפסול את הכשרה לכהונה דלא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם אע"ג דהוא אין צריך להם:

גמ' ארבעה אחין ס"ד – כיון דלא הוו אלא ד' וכולן מתו כדקתני מתו מאן מייבם:

ושבקינן ליה – בתמיה ובמה יפרנס כולן:

דאפשר ליה – שעשיר הוא ויכול לזונן:

עונה בחדש – עונה של ת"ח מערב שבת לערב שבת וזהו אשר פריו יתן בעתו בכתובות (דף סב:) דמטי לכל חדא עונה בחדש:

ונייבם לחדא – ברישא והדר נחלוץ לחדא:

כל שאינה עולה – לבית דין לייבום שאינה זקוקה להתייבם דרחמנא פטרה דכתיב את בית אחיו בית אחד הוא בונה ולא שני בתים אינו עולה לחליצה:

ונייבם לחדא ונחלוץ לחדא אמר קרא אם לא יחפוץ כו' – אית ספרים דגרסי מקמי הכי ונחלוץ לחדא ונייבם לחדא אמר קרא אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה ונראה דל"ג דלא צריך קרא להכי דכיון דחליץ לחדא א"א לייבם שניה כיון דאין עולה לחליצה כדאמר לעיל דאינו חולץ שני בתים ועוד דאינו חולץ לשני בתים משמע דהשניה מותרת לשוק בולא כלום וקרא דלא יבנה אייתר לכדדרשינן פ"ק (לעיל יבמות דף י: ושם) לנתק החלוצה מכרת ללאו:

כל שאינו עולה כו' – וא"ת והרי חרש וחרשת דאינן עולים לחליצה ועולים לייבום כדאמר בפרק חרש (לקמן יבמות דף קיב:) ויש לומר דהתם בני חליצה נינהו אלא דפומייהו הוא דכאיב להו:

ועוד – לא גרסינן ועוד גזרה שמא יאמרו בית מקצתו כו' דאי מדאורייתא מייבם לחדא וחליץ לחדא משום גזרה לא יניח:

כי איכא תרתי לא תתקיים מצות ייבום – תימה דא"כ למה לי קרא דאין חולץ לשני בתים:

אלמה לא – בתמיה. כלומר ואי שתי בתים בעלמא פטורה מי לא איצטריך למיסר צרת ערוה והא איצטריך סד"א ערוה אבראי קיימא ולא רמיא קמיה והויא לה צרת בית אחד ותתייבם קמ"ל:

אלמה לא איצטריך סד"א ערוה אבראי קיימא – הקשה הר"ר יו"ט בר' יצחק אכתי צרת צרה היכי משכחת לה שהרי צרת ערוה אינה יכולה לינשא לאחיו השני דאסורה לו מדאורייתא דגבי דידיה ערוה לאו אבראי קיימא וי"ל דמשכחת לה כגון שהערוה היא מחייבי עשה או ל"ת ועשה לכל האחין דלאו בת יבום היא וצרתה שריא:

כאן שנה רבי – במשנה זו למדנו רבי לא ישפוך כו':

מתני' המחזיר גרושתו – משנישאת:

והנושא את חלוצתו – דקיימא עליו בלאו דשוב לא יבנה:

והנושא את קרובת חלוצתו – לקמן בעי לן בגמרא הא קרובת חלוצתו לאו דאורייתא היא:

יוציא והולד ממזר – דסבר ר"ע יש ממזר מחייבי לאוין:

קרובת גרושתו – דגרושתו כאשתו ואחותה או אמה חייבי כריתות נינהו לגביה:

גמ' אימא קרובת גרושתו – ורבנן אמחזיר גרושתו ונושא חלוצתו פליגי:

ודלמא הא קמ"ל דיש ממזר מחייבי כריתות – וה"ק אע"ג דפליגי רבנן בחייבי לאוין מודים הם בחייבי כריתות שהולד ממזר:

ודילמא קסתים לן תנא כשמעון התימני – תימה דסתם ואח"כ מחלוקת היא דכהאי גוונא פריך בפרק יש נוחלין (ב"ב דף קכב:) וכי תאמר סתם לן תנא כרבי יוחנן בן ברוקא סתם ואח"כ מחלוקת היא וי"ל דנהי דאין חשיב סתם מ"מ חשיב כרבים לגבי יחיד כדפרישית לעיל ובפ' יש נוחלין סמיך אקושיא אחריתי דקאמר ועוד מאי אלא:

אם כן לשמעינן שאר חייבי כריתות – אכתי ה"מ למיפרך תנינא דסתם לן תנא כוותיה בקדושין בפרק האומר (דף סו:) כל מקום שאין קדושין כו' ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות:

ודלמא לעולם לא איירי בה – ודקאמרת לאשמועינן שאר חייבי כריתות:

איידי דתנא רישא מחזיר גרושתו ונושא חלוצתו וקרובת חלוצתו – ופליגי רבנן עליה תנא נמי ומודים בקרובת גרושתו אבל קרובת חלוצתו ה"נ דלר"ע הוי ממזר:

הכתוב קראו ביתו – ולית ליה סתמא דמתני' בריש פרקין (יבמות מא.) דקתני החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת דלר״ע פטורה לגמרי:

הכל מודים במחזיר גרושתו – לרבותא נקט מחזיר גרושתו טפי משאר חייבי לאוין דאף על גב דכתיב היא תועבה ואין בניה תועבין פגום מיהא הוי: