דלג לתוכן הראשי
כוונות

מסכת סנהדרין דף צ׳ ע״ב

תלמוד בבלי, סדר נזיקין · מתחת לכל קטע: רש״י · מסכת סנהדרין בדף היומי · משנה מסכת סנהדרין

  1. וכתיב (מלכים ב ז, כ) ויהי לו כן וירמסו אותו העם בשער וימות ודילמא קללת אלישע גרמה ליה דאמר רב יהודה אמר רב קללת חכם אפי' על חנם היא באה אם כן לכתוב קרא וירמסוהו וימות מאי בשער על עסקי שער

    רש״י (1)

    רש״י

    גמ' ויהי לו כן וירמסו אותו – דבדבר שכפר בו נדון שלא אכל משם ונרמס ברגלי הבאים לקנות:

  2. (אמר ר' יוחנן) מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר (במדבר יח, כח) ונתתם ממנו [את] תרומת ה' לאהרן הכהן וכי אהרן לעולם קיים והלא לא נכנס לארץ ישראל שנותנין לו תרומה אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנין לו תרומה מכאן לתחיית המתים מן התורה

    רש״י (3)

    רש״י

    (וכי אהרן קיים לעולם – כלומר וכי אהרן חיה כל כך שתנתן לו תרומה והלא לא נכנס לארץ ישראל ומאי האי דקאמר ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן):

    לעולם קיים – לאו דווקא אלא כלומר הלא לא נגזר עליו שיחיה כל כך:

    שעתיד לחיות – לעולם הבא:

  3. דבי רבי ישמעאל תנא לאהרן כאהרן מה אהרן חבר אף בניו חברים

    רש״י (1)

    רש״י

    דבי רבי ישמעאל תנא – הא דכתיב לאהרן לאו להכי הוא דאתא אלא לומר לך כאהרן וכו':

  4. א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מניין שאין נותנין תרומה לכהן עם הארץ שנאמר (דברי הימים ב לא, ד) ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת (לכהנים ולוים) למען יחזקו בתורת ה' כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת ושאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת

  5. אמר רב אחא בר אדא אמר רב יהודה כל הנותן תרומה לכהן עם הארץ כאילו נותנה לפני ארי מה ארי ספק דורס ואוכל ספק אינו דורס ואוכל אף כהן עם הארץ ספק אוכלה בטהרה ספק אוכלה בטומאה

    רש״י (1)

    רש״י

    מה ארי ספק דורס ואוכל – ואין אנו יודעין כשנוטל בהמה מן העדר אם דעתו לדורסה ולאוכלה מיד קודם שתסריח או לא אלא לטרוף ולמלא (חורו) [תאותו] ולאחר זמן יאכלנה כשתסריח וה"נ כהן עם הארץ כשאנו נותנין לו תרומה בידו אין אנו יודעין אם יאכלנה בטהרה או בטומאה [אי נמי] ספק דורס שארי דרכו לדרוס ולרמוס בהמה ברגליו ואוכלה כשהיא דרוסה מנוולת ופעמים שנותנה בחורו ואינה מנוולת:

  6. ר' יוחנן אמר אף גורם לו מיתה שנאמר (ויקרא כב, ט) ומתו בו כי יחללוהו דבי ר"א בן יעקב תנא אף משיאו עון אשמה שנאמר (ויקרא כב, טז) והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם

    רש״י (2)

    רש״י

    עון אשמה – עונות הרבה מטעין עליו:

    באכלם את קדשיהם – ומתרגמינן במיכלהון בסואבא ית קודשיהון:

  7. תניא ר' סימאי אומר מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר (שמות ו, ד) וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחיית המתים מן התורה:

    רש״י (1)

    רש״י

    אלא להם – דמשמע שהבטיח הקב"ה לאבותינו אברהם יצחק ויעקב שיתן להם ארץ ישראל וכי להם ניתנה והלא לבניהם ניתנה אלא מלמד שעתידין לחיות ועתיד הקב"ה ליתן להם את ארץ ישראל:

  8. (צד"ק ג"ם גש"ם ק"ם סימן): שאלו מינין את רבן גמליאל מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים אמר להם מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ולא קיבלו ממנו

  9. מן התורה דכתיב (דברים לא, טז) ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם אמרו לו ודילמא וקם העם הזה וזנה

    רש״י (2)

    רש״י

    הנך שוכב עם אבותיך וקם – הנה אתה מת שוכב והנה אתה קם שתחיה לעתיד לבא והאי וקם אהנך קאי:

    דילמא וקם העם וזנה – דלקמי' קאי ולאו אדלעיל והיינו אחד (מג') מקראות שאין להם הכרע:

  10. מן הנביאים דכתיב (ישעיהו כו, יט) יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל ודילמא מתים שהחיה יחזקאל

    רש״י (3)

    רש״י

    יחיו מתיך – דמתים שבארץ ישראל יחיו:

    נבלתי יקומון – אפי' נפלים יחיו במסכת כתובות:

    ודילמא מתים שהחיה יחזקאל – דההיא קרא יחיו מתיך ישעיה אמרו והוא קדם ליחזקאל שנתנבא בימי חזקיה והיה מתנבא פסוק זה על שהיה עתיד יחזקאל להחיות מתים אבל לעולם הבא לא:

  11. מן הכתובים דכתיב (שיר השירים ז, י) וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים ודילמא רחושי מרחשן שפוותיה בעלמא כר' יוחנן דאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק כל מי שנאמרה הלכה בשמו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר שנאמר דובב שפתי ישנים

    רש״י (2)

    רש״י

    דובב – פרונמיי"ש בלע"ז כלומר נעות ומתנודדות שפתי ישיני עפר מכלל שיחיו:

    מרחשן שפוותיהו בעלמא – שפתותיהן נעות מעט בתוך הקבר אבל אין חיין ויוצאין לאויר העולם וכרבי יוחנן וכו':

  12. עד שאמר להם מקרא זה (דברים יא, כא) אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם לכם לא נאמר אלא להם מיכן לתחיית המתים מן התורה

  13. וי"א מן המקרא הזה אמר להם (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום (פשיטא דחיים כולכם היום אלא אפילו ביום שכל העולם כולם מתים אתם חיים) מה היום כולכם קיימין אף לעוה"ב כולכם קיימין

    רש״י (2)

    רש״י

    ולא קבלו ממנו עד שאמר להם וכו':

    חיים כלכם היום – דהאי . יום מיותר הוא דמצי למכתב חיים כלכם מה תלמוד לומר היום כהיום מה היום וכו' כך שמעתי:

  14. שאלו רומיים את רבי יהושע בן חנניה מניין שהקב"ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות אמר להו תרווייהו מן המקרא הזה שנאמר (דברים לא, טז) ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה

  15. ודילמא וקם העם הזה וזנה אמר להו נקוטו מיהא פלגא בידייכו דיודע מה שעתיד להיות איתמר נמי א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות שנאמר הנך שוכב עם אבותיך וקם וגו'

    רש״י (2)

    רש״י

    הנך שוכב עם אבותיך וקם – הרי תחיית המתים העם הזה וזנה הרי מה שעתיד להיות:

    פלגא בידך – דמהאי קרא נפקא דיודע מה שעתיד:

  16. תניא א"ר אליעזר בר' יוסי בדבר זה זייפתי ספרי מינים שהיו אומרים אין תחיית המתים מן התורה אמרתי להן זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום שאתם אומרים אין תחיית המתים מן התורה הרי הוא אומר (במדבר טו, לא) הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה הכרת תכרת בעולם הזה עונה בה לאימת לאו לעולם הבא

    רש״י (2)

    רש״י

    זייפתם ולא העליתם – כזב אתם אומרים ואין ממש בדבריכם:

    לאו לעולם הבא – אלמא יש תחיית המתים:

  17. א"ל רב פפא לאביי ולימא להו תרוייהו מהכרת תכרת אינהו הוו אמרי ליה דברה תורה כלשון בני אדם

    רש״י (2)

    רש״י

    מהכרת תכרת – הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא:

    אינהו הוו אמרי ליה דברה תורה כלשון בני אדם – ולהכי אמר להו הכי כי היכי דלא להוי להו פתחון פה:

  18. כתנאי הכרת תכרת הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא דברי ר"ע אמר לו ר' ישמעאל והלא כבר נאמר (במדבר טו, ל) את ה' הוא מגדף ונכרתה וכי שלשה עולמים יש אלא ונכרתה בעולם הזה הכרת לעולם הבא הכרת תכרת דברה תורה כלשון בני אדם

    רש״י (3)

    רש״י

    הכרת תכרת – בעבודת כוכבים כתיב:

    והלא כבר נאמר – בעבודת כוכבים את ה' הוא מגדף ונכרתה דס"ל מגדף היינו עובד עבודת כוכבים:

    וכי שלשה עולמים יש וכו' – ור"ע סבירא ליה דמגדף היינו מברך השם:

  19. בין ר' ישמעאל ובין ר"ע עונה בה מאי עבדי ביה לכדתניא יכול אפילו עשה תשובה ת"ל עונה בה לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה

    רש״י (2)

    רש״י

    והשתא בין לרבי ישמעאל בין לר"ע עונה בה מאי עבדי ליה מבעי ליה וכו':

    שעונה בה – שלא שב קודם מיתה הוי בכרת אבל שב לא:

  20. שאלה קליאופטרא מלכתא את ר"מ אמרה ידענא דחיי שכבי דכתיב (תהלים עב, טז) ויציצו מעיר כעשב הארץ אלא כשהן עומדין עומדין ערומין או בלבושיהן עומדין אמר לה ק"ו מחיטה ומה חיטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין צדיקים שנקברים בלבושיהן על אחת כמה וכמה

    רש״י (2)

    רש״י

    דחיי שכבי – שהמתים חיים:

    ויציצו מעיר – שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים וכדאמרינן (כתובות דף קיא.) הקב"ה עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים:

  21. א"ל קיסר לרבן גמליאל אמריתו דשכבי חיי הא הוו עפרא ועפרא מי קא חיי

מקורות הנוסח

חלוקת רש״י לקטעי הגמרא נעשתה לפי הדיבור המתחיל; במקומות מעטים ייתכן שפירוש מופיע קטע אחד לפני או אחרי מקומו.