דלג לתוכן הראשי
כוונות

מסכת סנהדרין דף ל׳ ע״א

תלמוד בבלי, סדר נזיקין · מתחת לכל קטע: רש״י ותוספות · מסכת סנהדרין בדף היומי · משנה מסכת סנהדרין

  1. וכל לישני דבי דינא ולא הוה כתב בה במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי

    רש״י (2)

    רש״י

    וכל לישני דבי דינא – כל דבריהם היו כתובין בלשון ב"ד ולא היו חתומין אלא שנים:

    ולא הוה כתיב ביה במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי – כדמצרכינן בכתובות (דף כב.) בשלשה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהם:

  2. סבר רבינא למימר היינו דריש לקיש א"ל רב נתן בר אמי הכי אמרינן משמיה דרבא כל כי האי גוונא חיישינן לב"ד טועין

    רש״י (2)

    רש״י

    היינו דריש לקיש – דאמר חזקה אין ב"ד כותבין שטר אלא כדת וכהלכה והני וודאי תלתא הוו:

    לבית דין טועין – סבורין שיהו שנים כשרים לדון:

  3. אמר רב נחמן בר יצחק אי כתב בה בי דינא תו לא צריך

    רש״י (1)

    רש״י

    בי דינא – הכל יודעין שאין שנים קרוים ב"ד:

  4. ודילמא בית דין חצוף הוא דאמר שמואל שנים שדנו דיניהן דין אלא שנקראו ב"ד חצוף דכתב ביה בי דינא דרבנא אשי

    רש״י (1)

    רש״י

    בי דינא דרבנא אשי – דאינהו ודאי ידעי שאין ב"ד קרויין בשנים:

  5. ודילמא רבנן דבי רב אשי כשמואל סבירא להו דכתיב בו (ואמרנא ליה לרבנא אשי) ואמר לן רבנא אשי

    רש״י (1) · תוספות (1)

    רש״י

    ואמר לן רבנא אשי – לכתוב כך דכיון דהוא היה שם מסתמא לא צוה לפחות משלשה לכתוב והאי דנקט רב אשי לפי שבית דינו היה ראש בימי רבינא ושניהם סידרו גמרא של תלמוד בבלי כדאמרינן התם (בהשוכר את הפועלים דף פו.) רב אשי ורבינא סוף הוראה ובימיו נאמרו דברים הללו והוקבעו בגמרא:

    תוספות

    ודילמא רבנן דבי רב אשי כשמואל ס"ל – כשמואל קי"ל כדפיר' בריש מכילתין (דף ג:) וה"פ כשמואל בעלמא ס"ל באודיתא שכתבו בהודאה בשנים בלא קנין ובזה אין הלכה כמותו כדאמר לעיל הודה בפני שנים קנו מידו כותבין ואם לאו אין כותבין:

  6. ת"ר אמר להן אחד אני ראיתי אביכם שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של פלוני הן של מעשר שני הן בבית לא אמר כלום בשדה דבריו קיימין

    רש״י (2)

    רש״י

    בבית לא אמר כלום – אינו נאמן לפי שאין בידו ליטלן:

    בשדה דבריו קיימין – דמה לו לשקר אם רוצה נוטלן ונותנן לאותו שהוא מעיד עליו:

  7. כללו של דבר כל שבידו ליטלן דבריו קיימין אין בידו ליטלן לא אמר כלום

  8. הרי שראו את אביהן שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של פלוני הן של מעשר שני הן אם כמוסר דבריו קיימין אם כמערים לא אמר כלום

    רש״י (2) · תוספות (2)

    רש״י

    אם כמוסר – אם נראה להם כמוסר דבריו לבניו באמת בלשון צוואה:

    כמערים – שהוא מתיירא שלא יטלם בחייו או שלא יחזיקוהו כעשיר להוסיף על יציאותיו:

    תוספות

    כל שאין בידו – ליכא למימר דלהמניה במיגו דאי בעי שתיק דאין זה מיגו דאי שתיק מנחי התם ולא יבא ליד פלוני:

    ואם כמוסר דבריו קיימין – אין שייך כאן שלא להשביע את בניו:

  9. הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו ובא בעל החלום ואמר לו כך וכך הן במקום פלוני הן של מעשר שני הן זה היה מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין:

    רש״י (4)

    רש״י

    שהניח לו אביו – ולא אמר להו היכן הם:

    בעל החלום – שר המראה חלומות בלילה:

    כך וכך הם – מגיד לו כמה יש:

    לא מעלין כו' – ויכול להוציאם במקומן:

  10. שנים אומרים זכאי כו': מיכתב היכי כתבי

    רש״י (1)

    רש״י

    מיכתב היכי כתבינן – פסק דין במקום שיש מחלוקת ונטו אחרי הרבים:

  11. ר' יוחנן אמר זכאי ריש לקיש אמר פלוני ופלוני מזכין (ופלוני ופלוני מחייבין) רבי (אליעזר) אמר מדבריהן נזדכה פלוני

  12. מאי בינייהו איכא בינייהו לשלומי איהו מנתא בהדייהו דלמאן דאמר זכאי משלם ולמאן דאמר פלוני ופלוני מזכין ופלוני ופלוני מחייבין לא משלם

    רש״י (4)

    רש״י

    זכאי – פלוני:

    מדבריהם נזדכה – משמע שהיה מחלוקת ביניהם ומתוך דבריהם נזדכה:

    לשלומי איהו מנתא בהדייהו – אם טעו השנים וחייבין לשלם מביתם פליגי הנך רבנן בדיין השלישי אם ישלם חלקו עמהם:

    מאן דאמר זכאי – כתבינן ולא כתבינן פלוגתייהו דקסבר כולם שוין ואף השלישי ישלם עמהם דאי לא הוה איהו בהדייהו בתרי לא הוה מיפסיק דינא:

  13. ולמ"ד זכאי משלם לימא להו אי לדידי צייתיתון אתון נמי לא שלמיתון

  14. אלא איכא בינייהו לשלומי אינהו מנתא דידיה למ"ד זכאי משלמי למ"ד פלוני ופלוני מזכין ופלוני ופלוני מחייבין לא משלמי

    רש״י (1)

    רש״י

    לשלומי אינהו – לבעל הדין חלקו של דיין שלישי:

  15. ולמאן דאמר זכאי משלמי ולימרו ליה אי לאו את בהדן לא הוה סליק דינא מידי

    רש״י (1)

    רש״י

    למאן דאמר פלוני ופלוני מזכין כו' לא משלמי – דלהכי כתבינן פלוגתא בהדיא לאודועי דבתרי נגמר דינא ולא קיבלו עלייהו כולי דינא:

  16. אלא איכא בינייהו משום (ויקרא יט, טז) לא תלך רכיל בעמך רבי יוחנן אמר זכאי משום לא תלך רכיל

  17. ריש לקיש אמר פלוני ופלוני מזכין ופלוני פלוני מחייבין משום דמיחזי כשיקרא

    תוספות (1)

    תוספות

    משום דמחזי כשיקרא – ומשום לא תלך רכיל אין כאן:

  18. ור' אלעזר אית ליה דמר ואית ליה דמר הלכך כתבי הכי מדבריהם נזדכה פלוני:

  19. גמרו את הדבר היו מכניסין כו': למאן אילימא לבעלי דינין התם קיימי אלא לעדים

    רש״י (1)

    רש״י

    התם קיימי – דהא לא קתני מתני' שיוציאום לאחר ששמעו דבריהם:

  20. כמאן דלא כרבי נתן דתניא לעולם אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהן כאחד רבי יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה

  21. ואין עדותן מתקיימת בבית דין עד שיעידו שניהן כאחד רבי נתן אומר שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין את דבריו

    רש״י (4)

    רש״י

    לימא דלא כר' נתן – דהא מתני' קתני דלעיילינהו לסהדי משום דמתחילה כשבדקום שמעו דבריו של זה בלא זה:

    עד שיראו שניהם כאחת – את העדות ולקמן יליף טעמא:

    אין עדותן מתקיימת בב"ד – לפסוק הדין על פיהם:

    עד שיעידו שניהם כאחת – וסתמא היא ולא ר' יהושע בן קרחה קאמר לה:

  22. לא לעולם לבעלי דינין ורבי נחמיה היא דתניא רבי נחמיה אומר כך היה מנהגן של נקיי הדעת שבירושלים מכניסין לבעלי דינין ושומעין דבריהן ומכניסין את העדים ושומעין דבריהם ומוציאין אותן לחוץ ונושאין ונותנין בדבר (גמרו את הדבר מכניסין אותן כו')

  23. והתניא גמרו את הדבר מכניסין את העדים ההיא דלא כרבי נתן

    רש״י (1)

    רש״י

    ור' נחמיה היא – דאמר בשעת משא ומתן הוו מפקי להו לבעלי דינים:

  24. גופא לעולם אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד רבי יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה במאי קמיפלגי איבעית אימא קרא ואיבעית אימא סברא

    רש״י (1)

    רש״י

    במאי קמיפלגי – ת"ק ור' יהושע:

  25. איבעית אימא סברא אמנה דקא מסהיד האי לא קא מסהיד האי ומנה דקא מסהיד האי לא קמסהיד האי ואידך אמנה בעלמא תרוייהו קמסהדי

    רש״י (1)

    רש״י

    אמנה דקא מסהיד האי כו' – זה אומר בפני הלוהו מנה וזה אומר בפני הלוהו מנה זה לא ראה של זה נמצא שאין כאן עדות שלם במנה אחד:

  26. ואיבעית אימא קרא דכתיב (ויקרא ה, א) והוא עד או ראה או ידע

  27. ותניא ממשמע שנאמר (דברים יט, טו) לא יקום עד איני יודע שהוא אחד מה תלמוד לומר אחד

  28. זה בנה אב כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרט לך הכתוב אחד

    רש״י (2)

    רש״י

    ואידך – מ"מ תרווייהו מסהדי דמנה קא רשי ביה:

    והוא עד – והאי קרא בשני עדים משתעי לגבי קרבן שבועת העדות דאילו השביע עד אחד ולא העידו פטור:

  29. ואפקיה רחמנא בלשון חד למימר עד דחזו תרווייהו כחד ואידך והוא עד או ראה או ידע מ"מ:

    רש״י (2)

    רש״י

    דתניא ממשמע שנאמר כו' – עד אחד משמע:

    ואפקיה רחמנא בלשון חד – דכתיב והוא עד:

  30. ואין עדותן מתקיימת בב"ד עד שיעידו שניהן כאחד ר' נתן אומר שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו במאי קמיפלגי איבעית אימא סברא איבעית אימא קרא

  31. אב"א סברא מר סבר עד אחד כי אתי לשבועה אתי לממונא לא אתי

    רש״י (1)

    רש״י

    לשבועה אתי – עד אחד אינו מחייבו ממון אלא שבועה הלכך כשהעיד זה יחידי וזה יחידי לא שייכא תורת ממון בעדותן ולא מצרפינן להו דהא לאו לחיוביה ממונא אתו:

  32. ואידך אטו כי אתו בהדי הדדי בחד פומא קא מסהדי אלא מצרפינן להו הכא נמי ליצרפינהו

  33. ואיבעית אימא קרא (ויקרא ה, א) אם לא יגיד ונשא עונו

מקורות הנוסח

חלוקת רש״י ותוספות לקטעי הגמרא נעשתה לפי הדיבור המתחיל; במקומות מעטים ייתכן שפירוש מופיע קטע אחד לפני או אחרי מקומו.