מסכת סנהדרין דף כ״ג ע״א

מתני'. זה בורר לו אחד – משמע זה בורר לו ב"ד אחד שהן ג' וזה אחד הרי ששה ושניהם בוררין להם עוד אחד הרי ט' והיינו דקא מתמה מאי זה בורר כו' הא בתלתא סגי:

מאי זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד – פ"ה דמשמע דלהוו ט' כיצד זה בורר לו ב"ד אחד הרי ג' וזה בורר לו ב"ד אחד הרי ששה ושניהם בוררים להם ב"ד אחר הרי ט' ולהכי מתמה בתלתא סגי ולא נהירא שהרי משמעות הלשון אינו כן דא"כ ה"ל להקשות בהדיא הא גופא קשיא רישא אסיפא אמרת דיני ממונות בשלשה אלמא בג' סגי והדר קאמר דצריך ט' ונ"ל דאף בתחילה היה יודע כמו שמפרש אח"כ שזה פוסל ב"ד של חבירו וזה פוסל ב"ד של חבירו ולא ישבו כ"א ג' אחרונים כדקאמר המתרץ ולא פריך אלא מלישנא דמתני' דקתני זה בורר ב"ד וחבירו כן ולהכי פריך מאי זה בורר לו אחד כלומר לא סגי בלאו הכי ומשני כשזה בורר כלומר אין חובה ודאי לעשות כן אלא מתני' מיירי אם אירע כך:

גמ' הכי קאמר כשזה בורר לו ב"ד אחד וזה בורר לו ב"ד אחד – וכל אחד פוסל אותו ב"ד שבירר חבירו ואינו רוצה לדון לפניו:

שניהן בוררין להם אחד – כלומר אין יכולין לכוף זה את זה אלא בוררין ב"ד שיתרצו בו שניהם:

ואפי' לוה מצי מעכב – בתמיה:

והאמר ר"א – לקמן בסוף פירקין (סנהדרין דף לא:):

לא שנו – אחד אמר נידון כאן ואחד אמר נלך לבית הוועד כופין אותו והולך לבית הוועד:

[אלא דקאמר מלוה נלך לבית הוועד] – דעבד לוה לאיש מלוה:

כדאמר ר' יוחנן – לקמן בשמעתין:

בערכאות שבסוריא – שלא היו בקיאין בדין תורה הלכך אפי' לוה מצי מעכב:

בי דינא דרב הונא ורב חסדא – דתרווייהו בחד מקום:

כגון בי דינא דרב הונא ורב חסדא דאמר ליה מאי קמטרחנא לך וכו'. פירש הקונטרס שהיו במקום אחד ולא נהירא דהא אמרי' (עירובין סב:) דרב חסדא לא היה מורה לפני רב הונא אפי' ביעתא בכותחא וכ"ש דדין לא היה עושה בפניו ונ"ל שהיו סמוכים זה לזה חוץ לג' פרסאות:

ועוד מאי זה בורר – דמשמע דהכי דינא:

יצא דין אמת לאמיתו – דצייתי בעלי דינין דסבר החייב הרי אני בעצמי ביררתי האחד ואם היה יכול להפך בזכותי היה מהפך והדיינין בעצמן נוחה דעתן להפך בזכות שניהן מפני ששניהם ביררום:

אא"כ יודעין מי חותם עמהן – שמא יחתמו עמהם עד אחד פסול ומבטל עדות כולם ונמצאו אלו בושים:

ורבנן אית להו דרב יהודה – הלכך דעת הדיינין בעינן שיבררו מי ישב עמהם אדם הגון:

ואין נכנסין לסעודה כו' – שגנאי הוא לתלמידי חכמים לישב אצל עם הארץ בסעודה:

זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה – יכול לומר לו לא אדון לפניו. (ע"כ):

הכי קאמר אבל אם היו כשרין – שאינם קרובין ולא פסולין אף ע"פ שהן יושבי קרנות נעשו כמומחין:

עד שיקבל עליו בפני ב"ד מומחה – אלמא במומחין מודה ר"מ:

והא עדים כמומחין דמו – אם אינם קרובים או פסולים:

דקבלו עליו בתרי – בתחלת דבריהם קבלוהו עליהם בשנים:

כדי שיצא הדין לאמיתו – פירש הריב"ן שאפילו החייב יפרע ברצון ויאמר קושטא דייני שאני בעצמי ביררתי האחד ואם היה יכול להפך בזכותי היה מהפך לפום ריהטא משמע כך הפירוש שמתוך שבירר זה שלו וזה שלו השלישי יצא הדין לאמיתו בלא עוות שיהא הענין שקול ולא ירבו מהפכין לחובה על מהפכין לזכות ולא להפך:

נאמן עלי וכו' – בדיינין קמיירי מדקתני ג' רועי בקר: