מסכת סנהדרין דף י״א ע״א

במזומנין לה – שהזמינן הנשיא מבערב:

השכימו לי – מחר ז' לעלייה המיוחדת לישב בה בית דין:

ולא לעבר שנה עליתי – להצטרף עמכם עכשיו:

אלא ללמוד – תורה מכם היאך תעשו:

מחמת כיסופא הוא דעבד – שלא יכירו מי היה העולה שלא ברשות וילבינו פניו:

שציערת לאבא – שאכלת השום ונדף הריח:

חס ושלום – שאוכל השום בבואו לבית מדרשו אלא כדי שלא להלבין פניו של אוכל השום יצאתי כדי שיצאו כולם ולא יבינו מי הוא:

משמואל הקטן – כדאמרן:

אנחנו מעלנו – והוא לא נשא נכרית והכניס עצמו בכלל שלא להלבין פניהם:

מיהושע – ממעשה דיהושע שלא רצה הקדוש ברוך הוא לגלות לו מי הוא החוטא והכניס את כולן בכלל שנאמר חטא ישראל במעשה דעכן:

דילטור – רכיל:

מאנתם – כולן בכלל והרי כולן לא יצאו ללקוט אלא מקצת דכתיב (שמות טז) יצאו מן העם ללקוט וגו':

משמתו נביאים כו' – משום שמואל הקטן נקט לה הכא:

בת קול. יש אומרים שלא היו שומעין קול היוצא מן השמים אלא מתוך אותו קול יוצא קול אחר כמו פעמים שאדם מכה בכח ושומע קול אחר היוצא ממנו למרחוק ואותו קול היו שומעין לכך קורין אותו בת קול:

אף הוא – הוכיח סופו ששרתה עליו שכינה שנתנבא בשעת מיתתו:

שמעון וישמעאל לחרבא – רשב"ג הנשיא ורבי ישמעאל בן אלישע כ"ג יהרגו בחרב:

וחביריו – כגון ר"ע ורבי חנניא בן תרדיון:

לקטלא – לשאר מיתות ר"ע במסרקות של ברזל בפרק הרואה (ברכות דף סא:) ר' חנניא בשריפה במסכת ע"ז (דף יח.):

לומר כן – אותו הספד:

אלא שאין מספידין על הרוגי מלכות – מפני יראת המלך מיהרו לקוברן:

ליטול רשות – לדבר על עסקי ציבור:

מפני הדרכים – שנתקלקלו בימות החורף ומפני הגשמים ועדיין לא נתקנו ולא יוכלו עולי רגל לבא:

תנורי פסחים – שצולין בהם פסחיהם ונמוקו בגשמי החורף וצריכין חמה להתייבש:

ומפני גליות ישראל – בני הגולה הרחוקים ונשמע לבית דין שנעקרו ממקומן לעלות לרגל לעשות פסחיהם ועדיין לא הגיעו שאם לא יעברוה לא ירגילו לבא בפסח:

לא מפני השלג – שלא יחדלו בכך מלבוא:

מפני הדרכים והגשרים – והאי דלא חשיב ג' סימנין דלקמן משום דעל שנים מהן מעברין אבל הני אפילו אחד מהני מעברין ובברייתא דבסמוך גבי גדיים וטלאים וגוזלות שלא פרחו נמי לא חשיב להו משום דאהנך דבסמוך אפי' אשנים מהם אין מעברין עליו אלא שעושין אותו סעד עם אחד מג' סימנים:

ומפני גליות ישראל שנעקרו ממקומן – משום דהנך דיתבי בא"י אין צריך לעבר דאפי' האחרון יכול להגיע מר"ח ניסן עד פסח כדתניא פ"ק דתענית (דף י.) גבי שאלת גשמים ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת:

גדיים וטלאין – שהן דקין אין מעברין עליהן כדי שיגדלו ויעשו מהם פסחים שהרי יכול להקריב קטנים:

גוזלות – שצריכין לקיני יולדות שבכל א"י וכן זבין וזבות שכולן משהין קיניהם עד עלותן לרגל אעפ"כ אין מעברין על כך שיכולין להביא בני יונה שכשרים כשהם קטנים:

אבל עושין אותן סעד – סייג וסמך לדבריהם לעבר את השנה אם צריכה לעבר מפני א' מן הדברים שמעברין עליהן כגון על האביב ועל פירות האילן ואמרי' לקמן על שתים מהן מעברין ועל א' מהן אין מעברין הללו גדיים וטלאים וגוזלות נעשו סעד ומצטרפין לאחד מהן ומעברין:

וזימנא דאביבא לא מטא – הוא אחד מן הסימנים שמעברין עליהם כדלקמן:

חדש – כ"ט ימים:

רשב"ג אומר חדש – הכא משמע דחדש סתם הוא חדש חסר וכן בפרק המדיר (כתובות דף עא.) גבי חדש מלא וחדש חסר איכא בינייהו וקשה דבסוף החולץ (יבמות דף מח: ושם) אמרינן ירח שלשים ימים שלשים וכן בפרק קמא דנזיר (ה. ושם) פריך ואימא שלשים כדכתיב עד חדש ימים וי"ל דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד א"נ הכא ובהמדיר דקאמר ת"ק שלשים מוכחא מילתא דאידך תנא חדש חסר (וע"ע תוס' כתובוח עא. ד"ה רבי):