מסכת נדה דף נ״ו ע״ב

אי נמי – בסתמא דלא אמר לא בדקתי ואשתכח שרץ בגומא:

בגומא נמי בדיק. והא דאמר בפ"ק דפסחים (דף ז.) דגומא אינה נבדקת גבי תיבה שנשתמשו בה מעות מעשר שני התם בחריץ המכוסה בקרשי התיבה דההיא גומא אינה נבדקת:

וכן הכתם עד שעת כבוס חזקתו בדוק כו'. ל"ג איבעיא להו דקאי אאיבעיא להו דלעיל גבי שרץ:

בסטרא – בצדי הבגד שיש שם קמטים ותפירות שקורין וירונ"ש:

מפני מה אמרו כו' – כלומר מפני מה תלו בכיבוד וטיהרו טהרות דקודם כיבוד:

למפרע – אפילו דקודם כיבוד טמאות:

ומפני מה אמרו – ומפני מה תלו טהרה בכבוס:

בודקות חלוקיהן בשעת כבוסיהן. לאחר הכבוס בודקות ואם לא מצאה הכתם טהור החלוק אע"פ שהיה בו בודאי כתם קודם כבוס וכגון שהטבילתו והא דאמר לקמן בפרק האשה (נדה דף סא.) בגד שאבד בו כתם מעבירים עליו ז' סממנים לבטלו ה"ה דאזיל ליה לכתם ע"י כבוס סתם והא דמסיק דאין חזקתו מתכבס היינו כשהכתם בסיטרא או בזוית אי נמי ע"י כבוס סתם לא אזיל ובודקות חלוקיהן היינו לפני כבוס ואי מצאה הכתם מעבירה עליו ז' סממנים או תעשה כבוס גמור וטוב דהא חזינן דע"י כבוס טוב הולך הכתם בלא סממנים:

תחזור ותכבסנו – אם לא בדקתו בשעת כבוסו ולאחר זמן נמצא בו כתם ואין ידוע אם קודם כבוס היה בו לטמא טהרות של קודם לכן:

אם נדחו מראיו – מחמת כבוס זה:

בידוע שלאחר כבוס – ראשון נפל בו וטהרות של קודם כבוס ראשון טהורות דאי קודם כבוס קמא הוה ביה כבר נדחו מראיו מחמת כבוס ראשון:

מקדיר – נכנס בבגד טרשטריי"ש. כתם שלפני כבוס מגליד וגלדו עבה:

שמע מינה חזקתו בדוק. והא דאמר בפ"ק דפסחים (דף ז.) ובאלו מציאות (ב"מ דף כו.) מעות שנמצאו בירושלים בשאר ימות השנה חולין לפי ששוקי ירושלים עשויין להתכבד בכל יום לא שחזקתן מתכבדים אלא בשעת כבוד רגילים לעיין ולחפש אם יש שם מעות אי נמי כשבודקין השוקים שלא יהא שם עצם כשעורה או כעדשה מן השרץ אם היו שם מעות היו נמצאות:

לא שנו – אדר' שמעון קאי:

למפרע – עד שעת הכבוס:

מתני' באין מרקם טהורים – שהן עובדי כוכבים ודמן טהור:

שהן גרים – ודמן טמא:

וטועין – שאין מצניעין את כתמיהם:

וחכמים מטהרין – בגמרא פריך ואי דישראל טהור דמאן טמא:

שלא נחשדו – ומכבסין אותם:

הבאים מרקם. ר"ת גריס רקס דאילו ברקם היו ישראל כדאמר בריש מסכת גיטין (דף ב.) אף המביא מן הרקם ומן החגר ולא קשה מידי דטובי רקם הוו כדפרישית שם ועוד אע"ג דברקם ישראל הוו קאמר הכא דכתמן טהורין דישראל מצניעים כתמיהן אלא של עובדי כוכבים הן וטהורין ורבי יהודה מטמא משום שיש שם גרים וטועים להשתמש אי נמי הכא איירי בידוע שהן של עובדי כוכבים הדרים שם:

מבין העובדי כוכבים טהורים. אע"ג דבפרק בנות כותים (לעיל נדה לד.) אמר דדם עובדת כוכבים מטמא כרוקה וכמימי רגליה בכתמים דרבנן לא גזרו עליהם:

גמ' קא פסיק ותני – הבאין מבין העובדי כוכבים טהורין ואפילו מתרמוד אלמא בני תרמוד עובדי כוכבים גמורים הן:

זאת אומרת מקבלין גרים מן התרמוד – וכשרין לבא בקהל ולא אמרינן ממזרים הן שנתערבו בבנות עשרת השבטים ועובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר:

אמוראי נינהו כו'. ואם תאמר א"כ מ"מ תקשה לרבי יוחנן דאמר אין מקבלין גרים מן התרמוד אע"ג דסתם מתניתין דעשרה יוחסין (קדושין דף עה:) ודפרק אלמנה (יבמות סח:) וכמה תנאי סברי דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר מ"מ תקשה ליה ממתניתין דסברה דלא באו עובדי כוכבים על בנות ישראל דאי באו הוי כתמן טמא דבין אם הולד ממזר או כשר ישראל הוי ויש לומר דרבי יוחנן וסביא סברי כדתני רמי בר יחזקאל בפ"ק דיבמות (דף טז.) דאין מקבלין גרים מן הקרמיין ומן התרמודין דפליג אמתניתין דהכא דמטהר כתמי כל העובדי כוכבים ולא בעי לשנויי לא לבר מתרמוד כדמשני בפ"ק דגיטין (דף ו.) לא לבר מבבל מדמחלק ברקם ולא בשאר עובדי כוכבים משמע דכולהו טהורים:

גרי אריות הן – מפורש בספר מלכים (ב יז) וישלח ה' בהם את האריות וגו':

גרי אמת הן – ודמן טמא:

בערי ישראל – במקום גלוי:

לא נחשדו על כתמיהם. ואע"ג דכתמים דרבנן הך טומאה אית להו דסברה דמגופה אתא:

נחשדו על כתמיהן – דלא מצנעי להו:

מתני' בכל מקום – במקום ישראל:

בחדרים – מסתמא מדאצנעי דם נדה הוא:

בית הטמאות – חדר שהנשים משתמשות בו בימי נדותן:

קוברין שם הנפלים. ואם תאמר והיאך משתמשים שם בימי טומאתן והלא נזהרים הם מטומאת מת ונפלים כדתניא נאמנים לומר לא קברנו שם הנפלים ומוקי לה בגמרא בכותי כהן עומד שם ובפרק בנות כותים (לעיל נדה דף לג.) אמר דנשוי מטמא משום בועל נדה אבל פנוי לא וי"ל דלפי שעה קוברין שם נפלין ולאחר זמן מסלקין אותם לקוברן בבית הקברות ואין אנו יודעין מתי מסירין אותן:

סככות ופרעות – בגמ' מפרש להו וספק נינהו ומדרבנן וכותיים לית להו: