מסכת נדרים דף ל״ז ע״ב

אם אבדו – בשבת:

אינו חייב באחריותן – הואיל ואינו שכיר ביום שבת:

אם היה שכיר שבת – שנותנים לו ז' פשיטים שכרו לשבוע אע"פ שמגיע ליום שבת פשוט אחד כיון דכל יום שבת נבלע עם שכירות שאר השבוע זו היא הבלעה ששכר שבת מבליע בתוך ימי השבוע נותנין שכר שבת דהבלעה שרי:

אם אבדו – בשבת חייב באחריותן דהא נותנין לו שכר השבת:

שכר שבוע נותנין לו שכר שבת ואם אבדו חייב באחריותן – כדין שומר שכר דמחייב בגניבה ואבידה ואין להקשות חפצי שמים הוא דקבלת שכר לאו חפצי שמים:

אלא גבי שבת – דקתני לא קורין בתחילה אבל שונין לאו משום שכר פיסוק ולא משום שכר שימור קאמר דהא שרי בהבלעה:

דיפנו אבהתהון דינוקא למצוותא דילהון – שאם היו עסוקין להקרותן בתחילה בדבר חדש היו טרודין בהן ולא היו פנויין למצות שבת להתענג בו אבל שונין הואיל וכבר למדוהו לא מיטרדי בהו:

דיפנו – כדי שיהו פנויין:

ויקיר להו עלמא – שכבד עליהם ללמוד מפני המאכל ולהכי אין קורין בתחילה בשבת דמצער להו:

אלא היינו טעמא דאין קורין בראשון דיפנו אביהם של תינוקות ולאו משום שכר שבת כלל אלא אפי' כשאביהם של תינוקות מלמדין אותן בחנם שיהיה להם פנאי שיהא פנוים לסעודת שבת ואם יקראו בראשון ישהו שהייה מרובה וה"ה אם יש להם מלמד בשכר שאסור מהאי טעמא:

אבל שונין בראשון – דתו ליכא שהייה כל כך כיון שמלמדים כבר:

למצותיה – דשבתות:

ואיבעית אימא – טעמא דאין קורין משום דבשבת אוכלים טפי מבחול ויקיר עלייהו עלמא כלומר שכבדין הם מפני שינוי ווסת דאין יכולין לעסוק ולטרוח וללמוד בראשון:

בנות – שמלמדין אותן תורה מי בעיין שימור אינהו לאו אורחייהו למיפק אבראי דכתיב כל כבודה בת מלך פנימה (תהילים מ״ה:י״ד) וליכא לאוקמא בה שכר שימור:

בנות מי בעיין שימור – ומתני' סתמא קתני בין בנים ובין בנות ובנות ליכא יוצאניות ולא בעיא שימור א"כ לא שייך בהן שכר שימור:

שכר פיסוק טעמים דאורייתא הוא – ולא מצי למשקל עלייהו אגרא:

שכר פיסוק טעמים דאורייתא – ואסור ליטול שכר עליהם:

אלו הפסוקים – עד היכן מסיים כל פסוק ופסוק ולהכי קרי להו שום שכל שיכול להשכיל בפסוק בין כל פיסוק ופיסוק:

אלו הפסוקים – מקום שהפסוק מסיים שם:

ואמרי לה אלו המסורות – מאן דאית ליה פיסוק טעמים לאו דאורייתא מפרש אלו המסורות חסירות ויתירות:

הלכה למשה מסיני – דנקראין הכי:

מקרא סופרים ארץ ארץ – כלומר מה שקורין ארץ ארץ דלא כתבינן ההברה דלא כתבינן יו"ד בין אל"ף לרי"ש ובין רי"ש לצד"י וכן נמי ארץ דלא כתבינן ב' אלפי"ן או ה"א סמוך לאל"ף ויו"ד בין רי"ש לצד"י וכן שמים דלא כתבינן שאמים אל"ף בין שי"ן למ"ם ובין מ"ם ליו"ד וכן מצרים:

מקרא סופרים ארץ ארץ – [שמשתנין] באתנחתא וזקף קטן שמים מצרים:

עיטור סופרים אחר תעבורו – ולא כתיב תעבורו אחד והיינו עיטור שמעטרין הדיבור דהכי משמע יפה:

קדמו שרים אחר נוגנים – ולא כתיב אחר נוגנים קדמו שרים:

צדקתך כהררי אל – ולא כתיב כהררי אל צדקתך דהכי מסתבר טפי ובדווקא משתעי:

עיטור סופרים – דלכאורה משמע דאחר תעבורו וסבריה ואחר תעבורו וכן אחר תאסף ואחר מסתבר אחר נוגנים ואחר משמע:

איש דכאשר ישאל איש בדבר האלהים – באחיתופל כתיב:

באים דונבנתה – [קרי ולא] כתיב:

לה דפליטה – שניהן כתובין בירמיהו:

את דהגד הוגד אלי – דכולהו הני קריין ולא כתיבן:

פרת דבלכתו – להשיב ידו בנהר פרת פרת אינו כתוב ונקרא:

איש דכאשר ישאל – פי' כאשר ישאל איש בדבר האלהים איש קרי ולא כתיב:

באים דונבנתה – הנה ימים באים ונבנתה באים קרי ולא כתיב:

את דהגד הוגד – הגד הוגד לי את אשר עשית:

אלי דהגורן – אלי אם לא:

וכתיבן ולא קריין נא דיסלח – דנעמן:

נא דיסלח – בנעמן: