מסכת מנחות דף ע״ד ע״ב

כי קמיבעיא לאו דכליל תהיה – בכהן שאכל את אימורין מזבח של כהן מי הוי חייב משום לאו דכליל תהיה כמו כהן שאכל מנחת כהן שחייב משום כליל תהיה. מ"ר ז"ל:

ובזה יפה כח כהנים מכח המזבח. אע"ג דאיכא כבשים בהדי לחם ובזיכי לבונה בהדי לחם הפנים מגופו מיהא ליכא למזבח:

ותו ליכא – דליהוי כולה למזבח:

הא איכא עולה – דהויא כולה למזבח:

עורה לכהנים – ולא חשיב כולה למזבח:

מוראה ונוצה – דלא קריבי במזבח:

לשיתין אזלי – ולא לאשים והאי לא חשיב למזבח:

והאיכא עולה. וא"ת והאיכא לבונה דאמרינן בפרק בתרא (לקמן מנחות קו:) האומר הרי עלי למזבח יביא לבונה שאין לך דבר שקרב כולו למזבח אלא לבונה וי"ל דלא מיירי הכא אלא במידי דחזי לאכילה ולהכי לא חשיב נמי עצים לרבי:

ומאי בזה – דמשמע בזה למזבח ולא אחר:

לאפוקי מדשמואל דאמר מזלפה לאשים – דהוה למזבח וקאמר דזה באה כולה למזבח ולא יין ומתניתין דקתני בזה יפה כח מזבח דאתי כולה למזבח ולא אחר:

לאפוקי מדשמואל כו'. עיקר מילתא בפרק התדיר (לקמן מנחות צא:) ופריך עלה טובא והא דלא פריך מהכא לפי שאינו אלא מייתור משנה ומהאי טעמא נמי לא מייתי התם סייעתא מהכא אההיא דשמואל והתם מוכח טעמא דשמואל משום דבר שאין מתכוין:

מסייעא לשמואל קומצו – וקומצו אזיל למזבח ושיריו לכהנים דבזה יפה כח שניהם והיינו דקתני מתניתין בזה יפה כח מזבח לאפוקי שמן דיפה בו כח שניהן:

קומצו ושיריו נאכלין. [אבל] יין צלול הוא ואי אפשר לקומצו:

תו ליכא – מידי דהוי כולו לכהנים:

איכא דמה – דכתיב (ויקרא ה׳:ט׳) והזה מדם החטאת על קיר המזבח:

איכא מתנותיו – לבהונות דלא הוה כוליה לכהנים:

איכא מתנות. פירוש מתנות על הפרוכת ולא משמע כן בהקומץ רבה לעיל (מנחות דף כז:) דאמר שבע הזאות שבפנים ושבמצורע מכלל דשל מצורע לא הוי בפנים ועוד תנן בסוף נגעים בא לו אצל מצורע לשער נקנור נתן מן הדם על תנוך נטל מלוג השמן ויצק וטבל והזה ז' פעמים כנגד בית קדשי הקדשים כו' בא לו אצל מצורע כו' מדלא קתני בא לו להיכל משמע שבעזרה עומד ומדהדר תני בא לו אצל מצורע משמע שלא היה עומד בשער ניקנור:

לאפוקי ממאן דאמר שתי הלחם הבאות בפני עצמן – (מי שיתנדב שתי לחם לשני הלחם בלא שני כבשים אפילו הכי של כהנים הן ולא אתו (לשירים) לשריפה. ע"א שתי הלחם הבאות בפני עצמן) כגון שלא היו כבשים שנאבדו וקאמרי לעיל בפרק התכלת (מנחות דף מו) יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה ופליגי אמוראי התם דאיכא למ"ד לאכילה הויין ואיכא למ"ד לשריפה אתיין כ"ש. ע"א לאפוקי ממ"ד מדר"ע דאמר שתי הלחם הבאות בפני עצמן בלא כבשים וכו' דסבר הכבשים אין מעכבין את הלחם:

קמ"ל – בזו בשתי הלחם ובלחם הפנים יפה כח כהנים לעולם דאפילו באות בפני עצמן לעולם יפה כח כהנים ולאכילה אתיין מעיקרא (אבל אין נאכלין וטעונין צורה ולא מ"ה):

מתני' כל המנחות הנעשות בכלי שרת – כגון מנחת מחבת ומרחשת טעונות ג' פעמים מתן שמן:

יציקה ובלילה ומתן שמן – שבתחילה הי' נותן השמן בכלי קודם נתינת הסלת ואחר כך נותן עליו את הסלת וחוזר ונותן שמן לבלול בשמן וחוזר ונותן עליה שמן לקיים מצות יציקה לאפוקי מנחת מאפה שאין כל מעשיה בכלי שהרי נאפת בתנור שאין טעונה יציקה אבל אידך ב' מתנות צריכה ואע"ג דבמתני תני יציקה תחילה אפ"ה אינה אלא באחרונה והכי משמע מתני' בשעה שעושה יציקה צריך שתהא הבלילה נעשה כבר וקודם בלילה תהא מתן שמן שבכלי קודם לעשייתה. מ"ר ז"ל:

מנחת הסלת לא היה בה חלות דבעודה סולת נקמצת:

חלות של מנחת מאפה ושל מחבת ומרחשת בוללן בשמן לאחר שנעשו חלות לאחר אפייה דברי רבי:

וחכמים אומרים סלת – בוללן:

החלות – שבמנחת מאפה טעונות בלילה לרבנן סלת ולרבי חלות:

כיצד מושחן – לרקיק:

כמין כי – יווני שבלשונינו קורין לכ"ף שלהן כי שהיה נוטל מן השמן באצבעו כמין כי יווני:

והשאר – שמן נאכל לכהנים:

למעוטי מנחת מאפה. לא מיקרי נעשית בכלי דקסבר אין תנור מקדש:

גמ' ת"ר סלת בשמן תעשה – משמע שתהא הסלת ניתנת בשמן מלמד שטעונין מתן שמן בכלי קודם לכל דבר ואחר כך נותן הסולת על גביה והאי קרא במנחת מרחשת כתיב וה"ה למחבת ולשאר מנחות:

קרבנך – דבתרוייהו כתיב קרבנך במחבת ובמרחשת: