מסכת מנחות דף כ״ט ע״א

תמני סרי דקנים – דכתיב שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד:

כפתוריה – דמנורה גופה תרי:

ושית דקנים – דיש בכל קנה וקנה כפתור כדכתיב שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד כפתור ופרח הרי ח' וכפתור תחת שני קנים וכן לשנים האחרונים כדאמרן לעיל ושני קנים יוצאין ממנה הא חד סר:

[וששה דקנים] – בכל קנה כפתור ופרח כדכתיב בקנה האחד כפתור ופרח:

עד פרחה – ריבה לך הכתוב חד פרח:

אבן גדולה כו' – ואם אינה גדולה אלא ט' טפחים למה לי אבן תחת הכהן:

אבן היתה לפני המנורה. משנה היא במסכת תמיד (פ"ג מ"ט). מ"ר:

שימי את – אתה הוא המקשה לי בתמיה:

משפת קנים ולמעלה – היתה ט' ומן הארץ ועד לקנים ט' כדמפרש לעיל:

הוא מיכלות זהב – ופסוק הוא:

זהב סגור – שבשעה שמוכרין אותו נסגרות כל החנויות שמוכרין את הזהב (יומא מה.):

והכתי' אין כסף נחשב – אלמא עשיר הוה ואת אמרת כליתו:

ומי חסר כולי האי – דקאמרת אלף הככר הכניסו אלף פעמים לכור עד שיעמוד על ככר אלמא בכל פעם חסר ככר:

קורדייקני – שם מטבע:

כיון דקאי – שנשרף יפה בימי שלמה קאי לפיכך לא חסר עכשיו אלא דינר:

ממקום טהרה – מן השמים הראו למשה לנגד המנורה:

מכלל שהוא טמא – כלומר מקבל טומאה:

בשלמא התם – גבי שולחן איצטריך לאשמועינן דמקבל טומאה משום פירכיה דריש לקיש:

לנחת – שאינו מטלטל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה דכתיב גבי שרצים מכל כלי עץ או עור או שק (ויקרא י״א:ל״ב) מה שק מיטלטל מלא וריקם:

שמגביהין אותו – הלכך מיטלטל מלא וריקם הוא:

חום ביום הלקחו – משמע כשמסלקים היה חום:

סילוקו כסידורו. ולמ"ד אין תנור מקדש (לקמן מנחות דף צה:) לא היה חם בשעת סידורו אלא כלומר רך. מ"ר:

כתבניתם – אארון ושולחן ומנורה כתיב וכתיב אשר אתה מראה בהר אלמא הראוהו:

הכי נמי – דמשכן של אש ירד מן השמים בתמיה:

הכא כתיב כמשפטו – משמע הלכותיו נאמרו לו:

התם כתיב כתבניתם – משמע דהראוהו כמותם:

הכא כתיב כמשפטו והתם כתיב כתבניתם. ואם תאמר גבי משכן נמי כתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וי"ל דהכא לא כתיב בהר והתם כתיב בהר דמשמע שמן השמים ירדו למשה על ההר. מ"ר:

חגור כמין פסיקיא – אזור כרוך אומנים שרוצים לעשות מלאכה נאה חוגרין עצמן שלא יהו נגררין בבגדיהם:

ראש חדש – בשעת מולד לבנה אינה נראית כי אם מעט ואינה ניכרת כדאמרינן בראש השנה (דף כ.) כזה ראיתם אם כזה ראיתם:

שרצים – לא היה מכיר איזה טמא ואיזה טהור:

הלכות שחיטה – לא היה מבין מהיכן היא מוגרמת:

וזה אשר תעשה על המזבח – ועשייה תחילת זביחה [היא] וכתיב וזה אלמא הראהו באצבע:

שלשה דברים היו קשין לו למשה כו'. ואם תאמר וליחשוב נמי ההיא דאלו טריפות (חולין דף מב.) דאמר וזאת החיה אשר תאכלו מלמד שתפס הקב"ה כל מין ומין והראה לו למשה ואמר לו זאת אכול וזאת לא תאכל ויש לומר דלא חשיב אלא הך דכתיב זה ויש לתמוה דלא חשיב מחצית השקל דכתיב זה יתנו ואמרינן (שקלים דף ג ומ"ר) כמין מטבע של אש הראהו למשה ויש לומר דלא שייך התם נתקשה אלא משום דלא הוה ידע בשום ענין אם לא היה מראהו. מ"ר:

פשיטא – דאות אחת מעכבתן דכתיב וכתבתם כתיבה תמה (שבת קג:):

קוצו של יוד – רגל ימיני של יוד:

הא נמי פשיטא – הא לא נעשית האות:

שאין גויל מוקף לה – שמודבקת באות אחרת והיינו דקתני כתב אחד מעכבן כלומר הלכות משפט אות אחת מעכבו למזוזה ותפילין:

תוכו של ה' – רגל שבפנים:

יריכו – רגל הימנית ל"א תוכו הגויל והחלק שבתוכו ובתפילין קמיירי:

קוצו של יו"ד. פירש בקונטרס רגל ימיני וקשה דהא פשיטא דאין זה אות ומפרש ר"ת דהוא ראשו כפוף כדאמרינן בסמוך מפני מה כפוף ראשו ואם תאמר דאמרינן בהגדת חלק (סנהדרין דף צה:) ונער יכתבם דהיינו יו"ד שאם השליך נער אבן בקיר ועושה רושם עושה יו"ד ויש לומר דכעין יו"ד קאמר ולא יו"ד ממש: