מסכת קידושין דף ח׳ ע״א

אף שוה כסף דקיץ – הא דאמרינן לקמן (קידושין דף יב.) ההוא גברא דקדיש בזוודא דאורדי יתיב רב שימי בר חייא וקא מעיין בה אי אית בה שוה פרוטה אין אי לא לא לכאורה דומה דלא כרב יוסף:

מכסף מקנתו – בעבד עברי כתיב:

ישיב גאולתו – ישיב קרא יתירא הוא דמצי למכתב לפיהן גאולתו לרבות שוה כסף לענין פדיון וכיון דמיפרוק ביה איקנויי נמי מקנה ביה דכתיב גאולתו מכסף מקנתו:

וכיון דלא קייץ לא – וה"ק ואינו נקנה בתבואה וכלים אלא א"כ קצץ דמיה:

בתורת כסף וכו' – בתורת דמים הוא נקנה בין שנותנין עליו כסף בין שוה כסף בתורת דמים אקנו ולא בתורת חליפין שדרך לעשות חליפין בתבואה וכלים כלים שנאמר (רות ד׳:ז׳) שלף איש נעלו ותבואה נמי דכתיב (שם) כל דבר:

ולרב נחמן דאמר – בפרק הזהב פירי לא עבדי חליפין אם נתן תבואה בתורת חליפין כמו סודר לקנות בהן שדה או שום דבר בחליפין לא קנו והאי כל דבר מפרש ליה דהכל נקנה במנעל השתא ליכא למימר תורת תבואה וכלים היינו חליפין מאי איכא למימר:

אלא לעולם – ואינו נקנה בתבואה וכלים דקאמר בדלית בהו שוה פרוטה:

ומאי ניהו חליפין – אין עבד עברי נקנה בחליפין ולא קונה עצמו בחליפין דמה שהוא קונה בכסף נפקא לן מהאי קרא דמכסף מקנתו לקמן (קידושין דף יד:) אבל עבד כנעני נקנה בחליפין. כדתני בפ' השולח (גיטין (דף לט:) גבי שקל כומתא ושדא בה אמר לה קני האי וקנה נפשך ומשמע משום דהויא ליה כליו של מקנה לא עשה ולא כלום אבל בכליו של קונה קנתה ומתורת חליפין משמע ולא בתורת כסף וכך פירש רבינו חננאל שם:

מקרבא הנאתייהו – מזומנין ליהנות מהם:

לפדיון בני – לחמש סלעים של פדיון הבכור דכתיב (במדבר י״ח:ט״ו-ט״ז) ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים:

לא אמר כלום – אפי' נתנו לכהן:

מנא אמינא לה דתניא עגל זה – ללישנא קמא מייתי ראיה:

כל כמיניה – כי אמר בחמש סלעים בתמיה:

דשוי – ואפי' הכי קתני רישא לא אמר כלום הואיל ולא נישומו:

לדידי שוי לי – אני שם אותו לעצמי ואקבלו בכך:

רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן – משמע הכא דרב כהנא היה כהן ותימה דבסוף אלו עוברין (פסחים דף מט.) משמע דלא היה כהן דקאמר אי לאו דנסיבי כהנתא לא גלאי וי"ל דתרי רב כהנא הוו אי נמי י"ל דבשביל אשתו היה לוקח כדאשכחן בפרק הזרוע (חולין דף קלב.) רב כהנא אכל בשביל אשתו:

דגברא רבה הוא – ולא אזיל בגילוי הראש:

מקובי – שם מקום:

אבל כולי עלמא לא – וא"ת מאי טעמא דלא מהני מי גרע ממתנה ע"מ להחזיר דאמרינן לעיל (קידושין דף ו:) דשמה מתנה וי"ל דאין הכי נמי דמיגרע גרע דהתם איכא דבר חשוב דהוי מתנה אע"פ שנתן ע"מ להחזיר אבל הכא גבי פדיון לא היה שוה אותו סודר חמש סלעים ומתחילה כשנתן לו לא יצא ידי נתינה:

ונתן לה דינר – מיד מקודשת דקיבלה ליה לשם קידושין וע"מ שישלים תנאו:

הרשות בידו – שאין הקידושין חלין עד שתקבל את כולו ואת אמרת מקודשת:

במנה זו – דדעתה אכולה:

דינר רע – לקמן מפרש:

כיצד דאמר במנה זו – ונמצא חסר דינר אינה מקודשת והיינו דקאמר רצה אחד לחזור הרשות בידו:

מסתברא – דפרושי מפרש:

השתא במנה סתם – תנא ליה דיכולים לחזור כל זמן שלא קבלה את כולה:

השתא במנה סתם לא הוו קידושין במנה זו מיבעיא – וא"ת דלמא הא קמ"ל דבמנה זו אע"ג דלא חזרה בה לא הוי קידושין כיון שנמצא חסר ויש לומר דמרישא שמעת מינה כיון דבמנה סתם יכולה לחזור בה ולא אמרינן ישלים אלמא לא חלו הקידושין כלל עד שישלים הכי נמי כי אמר לה במנה זו ונמצא חסר לא חלו הקידושין ואף ההשלמה לא מהניא שהרי לא סמכה דעתה להשלמתו אלא למנה שמראה לה והרי הוא חסר:

במנה זו – ונמצא חסר דהשתא לא קבלה כולה מיבעי' דמצי הדרא:

מונה והולך שאני – ואע"ג דאמר במנה סתם כיון דחזיתיה מונה והולך דעתה אכולה אבל כי לא נתן לה אלא דינר וקבילתיה ודאי לשם קידושין קבילתיה ועל מנת שישלים:

דאישתכח ביני זוזי – ולא הכירה בו מתחילה שהיה מעורב ביניהם:

היינו דינר של נחשת – ואמאי מקודשת: