דלג לתוכן הראשי
כוונות

מסכת כריתות דף ט׳ ע״א

תלמוד בבלי, סדר קדשים · מתחת לכל קטע: רש״י ותוספות · מסכת כריתות בדף היומי · משנה מסכת כריתות

  1. יכול שאני מרבה אפילו מנחה ת"ל כן

    תוספות (1)

    תוספות

    יכול שאני מרבה אפי' מנחה – פירוש מנחת נסכים שהיא כולה לאישים:

  2. תניא אידך (במדבר טו, יד) יעשה אשה ריח ניחוח לה' שומע אני כל שעולה לאשים אפילו מנחה ת"ל (במדבר טו, יד) כאשר תעשו כן יעשה מה אתם מיני דמים אף הם מיני דמים

  3. אי מה אתם עולה ושלמים אף הם עולה ושלמים ת"ל (במדבר טו, טו) ככם כגר יהיה לכם הקשתיו ולא (לדבר אחר) לקרבנותיכם

    רש״י (1) · תוספות (1)

    רש״י

    לכם הקשתיו – במקצת ולא כל קרבנותיכם ומיהו עולה מסתבר דמכשרא דכולה כליל:

    תוספות

    ת"ל ככם כגר – מצי למימר כדלעיל השתא לעוף איתרבאי:

  4. רבי אומר ככם כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים

    רש״י (1)

    רש״י

    מילה וטבילה והרצאת דמים – מפרש לקמן:

  5. להביא פרידה אחת א"א שלא מצינו בכל התורה כולה: לא אמרו קן אלא להקל עליו:

  6. ולא והתניא (ויקרא א, ה) והקריבו מה ת"ל לפי שנאמר בתורים (ויקרא א, ה) והקריב שומע אני האומר הרי עלי עולת העוף לא יפחות משני פרידין ת"ל והקריבו אפי' פרידה אחת חובה מיהא לא אשכחן

    רש״י (2)

    רש״י

    והקריבו – גבי עולת העוף דנדבה בויקרא:

    והקריב – משמע קרבן שלם:

  7. והאיכא יולדת דמתיא בן יונה או תור לחטאת משום דאיכא כבש בהדה

  8. אמר מר מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא כו' בשלמא מילה דכתיב (יהושע ה, ה) כי מולים היו כל העם היוצאים אי נמי מהכא (יחזקאל טז, ו) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי וגו'

    רש״י (2) · תוספות (1)

    רש״י

    כל העם היוצאים – בשעת יציאתן מלו:

    בדמיך – דם פסח ודם מילה:

    תוספות

    דכתיב כי מולים היו כל העם – פירוש שמלו עצמם ביציאתם ממצרים ואע"פ שאותן שהיו נימולים בימי אברהם לא מלו אותם ביציאת מצרים מ"מ מעיקרא כשמלו עצמן מלו ליכנס בברית המקום וליבדל משאר אומות וגם כי עתה טבלו:

  9. הרצאת דמים דכתיב (שמות כד, ה) וישלח את נערי בני ישראל אלא טבילה מנלן דכתיב (שמות כד, ו) ויקח משה חצי הדם ויזרק על העם ואין הזאה בלא טבילה

    רש״י (1) · תוספות (3)

    רש״י

    הרצאת דמים – זריקת דמים על המזבח:

    תוספות

    וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות – ואע"ג דפליגי התם בפרק פרת חטאת (זבחים קטו) איכא דאמרי עולת ראייה הואי ואיכא דאמרי עולת תמיד [הואי] י"ל שהקריבו הרבה עולות:

    ויזרוק על העם – שחטו עולות הרבה ושלמים הרבה שהספיק דמם לזרוק על כל אחד מישראל:

    ואין הזאה בלא טבילה – להביא גר שבא בזמן הזה להתגייר צריך טבילה:

  10. אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים אמר רב אחא בר יעקב (במדבר טו, יד) וכי יגור אתכם גר אשר בתוככם וגו'

    רש״י (1)

    רש״י

    וכי יגור אתכם גר וגו' לדורותיכם – אע"ג דליכא מקדש:

  11. ת"ר גר בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקינו אר"ש כבר נמנה עליו רבן יוחנן בן זכאי ובטלה מפני התקלה אמר רב אידי בר גרשום אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר"ש

    רש״י (2) · תוספות (2)

    רש״י

    צריך שיפריש רובע דינר לקינו – דלכשיבנה בית המקדש יביא קן דאמרי' לעיל דצריך קרבן וקרבן בפחות מרובע לא אפשר להפריש דאין מצוי קן בפחות מרובע כדאמרינן במתני' ועמדו קינין ברבעתים אבל פחות לא אפשר:

    מפני התקלה – שלא יהנה ממנו:

    תוספות

    צריך שיפריש רובע כו' – לא דמי לזבה ויולדת דלא מפרשי משום דקרבן שלהם להכשירן בקדשים אבל גר מביא קרבן להתירו בקהל:

    הלכה כר"ש – דאמר גר ועבד ואמה התושבים עושין מלאכה לעצמן כישראל בחול ודוקא לעצמן ולא לאחרים:

  12. ואיכא דמתני לה על הדא דת"ר גר תושב מותר לעשות מלאכה בשבת לעצמו כישראל בחולו של מועד

    רש״י (2)

    רש״י

    גר תושב – שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים כגון נעמן:

    עושה מלאכה בשבת לעצמו – בדבר האבד כישראל בחולו של מועד:

  13. ר"ע אומר כישראל בי"ט ר' יוסי אומר גר תושב עושה בשבת לעצמו כישראל בחול רש"א ואחד גר תושב ואחד [עובד כוכבים] עבד ואמה התושבים עושין מלאכה בשבת לעצמן כישראל בחול:

    רש״י (1) · תוספות (2)

    רש״י

    כישראל בי"ט – אוכל נפש:

    תוספות

    בישראל בי"ט – דנפישה בעלמא כתיב ביה ולא שביתה:

    (לעיל. גבי) גר תושב עושה מלאכה לעצמו – מכאן קשה לפ"ה דפרק החולץ (יבמות מח:) דקאמר וינפש בן אמתך והגר זה גר תושב פי' בקונט' שקיבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ומחלל שבת כעובד כוכבים והכא קאמר גר תושב עושה מלאכה לכן י"ל דההיא מיירי לענין שלא לעשות מלאכה עבור רבו אבל לעצמו שרי (פסק) מכאן פסק ר"י שמותר להניח לעובד כוכבים לעשות מלאכתו בשבת בבית ישראל עבור עצמו:

  14. מתני׳ אלו מביאין על הזדון כשוגג הבא על שפחה ונזיר שנטמא ושבועת העדות ושבועת הפקדון

    רש״י (2)

    רש״י

    מתני' שבועת העדות – קרבן עולה ויורד:

    שבועת הפקדון – אשם:

  15. חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה וחמשה מביאין קרבן עולה ויורד אלו מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה הבא על שפחה ביאות הרבה ונזיר שנטמא טומאות הרבה:

  16. גמ' הבא על השפחה מנלן

  17. דת"ר (ויקרא יט, כב) וכפר עליו הכהן באיל האשם על חטאתו אשר חטא מלמד שמביא קרבן אחד על עבירות הרבה (באיל האשם) (ויקרא יט, כב) ונסלח לו מחטאתו אשר חטא לעשות (שוגג כמזיד):

    רש״י (2)

    רש״י

    גמ' מדמצי למיכתב על חטאתו ולישתוק וכתיב על חטאתו אשר חטא לאתויי חטאים הרבה:

    ונסלח לו מחטאתו אשר חטא – להכי הדר כתיב תו ב' זימני חטא בר מב' זימני קמאי לעשות מזיד כשוגג:

  18. נזיר שנטמא: מנלן

  19. דכתיב (במדבר ו, ט) וכי ימות מת עליו בפתע פתאום פתע זה שוגג וכן הוא אומר (במדבר לה, כב) אם בפתע בלא איבה הדפו פתאום זה אונס וכן הוא אומר (במדבר יב, ד) ויאמר ה' פתאום אל משה

    רש״י (1)

    רש״י

    ויאמר ה' פתאום – בע"כ יצאו שלשתן ע"פ הדיבור:

  20. תניא אידך פתאום זה מזיד וכן הוא אומר (משלי כב, ג) ערום ראה רעה ונסתר ופתאים עברו ונענשו

    רש״י (1)

    רש״י

    ופתאים עברו ונענשו – היינו מזיד דאין עונש אלא על המזיד:

  21. נכתוב קרא פתאום דמשמע שוגג ומשמע מזיד ומשמע אונס מזיד ואונס כדאמר ומשמע נמי שוגג דכתיב (משלי יד, טו) פתי יאמין לכל דבר ולא נכתוב קרא פתע

  22. אי כתב קרא פתאום דמשמע שוגג ומשמע מזיד ומשמע אונס ה"א כי מייתי קרבן בשוגג מידי דהוי אתורה כולה אבל אונס ומזיד אימא לא

    רש״י (1) · תוספות (1)

    רש״י

    ה"א – אע"ג דפתאום דעלמא משמע אונס ושוגג ומזיד פתאום דנזיר ודאי מדמייתי קרבן עלה ש"מ דשוגג הוא מידי דהוה אכל התורה דרוב קרבנות על השגגה הן באין להכי כתיב פתע דהוי שוגג לגלות עליה דפתאום:

    תוספות

    ה"א כי מייתי קרבן בשוגג כו' – תימה א"כ לכתוב קרא בשוגג:

  23. כתב רחמנא פתע דשוגג הוא לגלויי עליה דפתאום דאונס ומזיד הוא דאפי' הכי חייב רחמנא:

  24. שבועת העדות: מנלן דת"ר בכולן נאמר ונעלם כאן לא נאמר ונעלם לחייב על (השוגג כמזיד):

    רש״י (1)

    רש״י

    בכולן – בכל המביאין עולה ויורד שבאותה פרשה כגון מטמא מקדש ושבועת בטוי דכתיבי בהו שבועת העדות:

  25. שבועת הפקדון: מנלן יליף תחטא תחטא משבועת העדות:

  26. חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה: קתני הבא על השפחה ביאות הרבה מנלן

  27. דת"ר וכפר עליו הכהן באיל האשם על חטאתו אשר חטא מלמד שמביא קרבן אחד על עבירות הרבה (באיל האשם) ונסלח לו מחטאתו אשר חטא לעשות מזיד כשוגג

    רש״י (1)

    רש״י

    לעשות מזיד כשוגג והא עיקר קרא במזיד כתיב – דכתיב (ויקרא י״ט:כ׳) בקורת תהיה והיינו מלקות ואין מלקות אלא במזיד ועליה קאמר והביא את אשמו ותו למה לי ונסלח לו מחטאתו לרבות מזיד:

  28. והא קרא כי כתיב במזיד כתיב אלא אימא לעשות שוגג כמזיד

    רש״י (1)

    רש״י

    אלא אימא לעשות שוגג כמזיד – דמהו דתימא דוקא אמזיד מביא ולא אשוגג קא משמע לן ונסלח לו מחטאתו אשר חטא דלהכי כתיב חטא ארבע זימני תרי למילף קרבן אחד על עבירות הרבה ותרי לעשות שוגג כמזיד:

  29. בעא מיניה רבי חנינא טירנאה מר' יוחנן הבא על חמש שפחות חרופות בהעלם אחת מהו חייב על כל אחת ואחת או אינו חייב אלא אחת אמר ליה חייב על כל אחת ואחת

    רש״י (1)

    רש״י

    בהעלם אחת – כלומר קודם שילקה ויביא קרבן על זו חזר ובעל זו:

  30. מאי שנא מחמש העלמות בשפחה אחת א"ל אין שפחה אחת גופין מוחלקין ה' שפחות גופין מוחלקין

  31. ומנלן דגבי שפחה גופין מוחלקין אמר ליה לאו אמרת גבי עריות ואשה לחלק על כל אשה ואשה גבי שפחה נמי כתיב (ויקרא יט, כ) אשר ישכב את אשה שכבת זרע

    רש״י (1)

    רש״י

    לאו אמרת גבי עריות – בפ"ק (לעיל כריתות ב:) ואל אשה לחלק על כל אשה ואשה כו':

מקורות הנוסח

  • נוסח הגמרא – מסכת כריתות: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Keritot – תלמוד בבלי (ויקיטקסט) (מקור) · רישיון: CC-BY-SA (ייחוס – שיתוף זהה)
  • רש״י על מסכת כריתות: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Keritot – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • תוספות על מסכת כריתות: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot on Keritot – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)

חלוקת רש״י ותוספות לקטעי הגמרא נעשתה לפי הדיבור המתחיל; במקומות מעטים ייתכן שפירוש מופיע קטע אחד לפני או אחרי מקומו.