מסכת כריתות דף כ״ג ע״ב

ואכל מבשר זבח השלמים אשר לה' לרבות אימורין – שאם אכלן בטומאת הגוף חייב כרת והא אימורין כגון כליות קאי עלייהו באיסור עולין:

אשר לה' לרבות האימורין – והקשה רבינו אלחנן הא איצטריך קרא דאשר לה' למדרש הניתר לטהורים חייבין עליו משום טומאה (מנחות דף כה:) ויש לומר דשקולים ויבאו שניהם בחד קרא [וע"ע בתוס' מנחות כה: ד"ה ת"ל]:

וחלב – דאימורין קאי עליה בכרת:

תדע שכן – דבקדשים איסור חל על איסור לדברי הכל:

דהא רבי סבירא ליה – בעלמא איסור חל על איסור והני מילי איסור חמור על הקל אבל קל על החמור לא ובקדשים שמעינן ליה דאפילו קל על החמור. והא דאיסור חמור על הקל לא איתפרש לי היכא:

איסור מיתה – קל הוא דאין חייבין על שגגתה חטאת:

לרבות אימורי קדשים קלים למעילה – כדכתיב (ויקרא ג׳:ט״ז) כל חלב לה' (הוא) אלמא דחטאה בשגגה מקדשי ה' [שם ה] קרינא בהו:

אין פיגול – חל על העולין שהאוכל אימורי פיגול כגון כליות אינו חייב כרת. אלמא אפילו איסור חמור לא חייל אאיסור קל:

תנא דמתני' אליבא דרבי שמעון סבר איסור חל על איסור בקדשים:

והאי תנא דסבר אין פיגול בעולין סבר בקדשים נמי אין איסור חל על איסור:

ולהאי תנא דאין פיגול בעולין האי כל חלב לה' דמשמע דמעילה חיילא אאימורים אלמא איסור קל חל אאיסור חמור בקדשים מאי עביד ליה דבשלמא מאשר לה' לרבות אימורין לאיסור טומאה לא פרכינן דמצי לתרוצי דלאו רבי שמעון היא אלא רבנן דפליגי עליה דר' שמעון דאית להו בחולין איסור חל על איסור על ידי כולל כגון נבלה ביוה"כ וטומאת הגוף נמי איסור כולל הוא מגו דמתסר בבשר אתסר נמי בחלב אלא האי קרא דמעילה דאמר דאיסור קל חל על איסור החמור קשיא לן דהא לא אשכחן ליה בחולין אלמא דשני לן בין חולין לקדשים:

מוקי ליה – באימורי ולדות קדשים:

דקסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושין – והויה לישנא דקרא דאיתרבי מיניה ולדות קדשים דגרסינן בבכורות בפרק ב' (דף יד:) רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיה לך אלו הוולדות וההיא דרשא דגבי טומאת הגוף דלעיל אשר לה' לרבות האימורים לית ליה ומוקי ליה לדרשא אחרינא בת"כ לרבות את הלן ואת היוצא:

בוולדות קדשים וקסבר בהווייתן הן קדושים – דאיסור חלב ואיסור מעילה בהדי הדדי קא אתו ואף על גב דבקדשים קלים ליכא מעילה עד לאחר זריקה כדתנן פ"ק דמעילה (דף ז:) מכ"מ איסורא מיהא איכא ואם תאמר הא איסור חלב קדים ממעי אמו דהכי אמר ר' יוחנן פרק בהמה המקשה (חולין עה.) תלש חלב מבן ט' חי חלבו כחלב בהמה דחדשים גרמי ולא אוירא ויש לומר דנהי דלא בעי אוירא דולד שיצא לחוץ אלא מכל מקום בעינן אוירא דחלב שיוצא החלב לחוץ וממעי אמו לא חייל:

מתני' המביא אשם יצא וירעה בעדר – עם שאר צאנו כחולין גמורין:

מתני' המביא אשם:

וחכ"א כו' – מפרש טעמא בגמ':

יפלו דמיו לנדבה – פירוש יביא בדמיו עולה והנסכים משל ציבור דמותרות אשם לקיץ המזבח ולכך יביא עולה:

ישפך – לאמה:

לבית השריפה – דאף על גב דחולין שנשחטו בעזרה בקבורה בעלמא האי בשריפה דהוי כזבח פסול:

נזרק הדם – קודם שנודע לו:

יאכל – הבשר שהרי גמר כל הכפרה והוה ליה אשם תלוי כשר שהרי על הספק בא מתחלה וכפר הספק והלך:

יזרק – הדם שכל העומד ליזרק כזרוק דמי וה"ל כנודע לו לאחר זריקת דם:

אם משנשחט הדם ישפך – לרבי מאיר אתי שפיר דחולין בעזרה נינהו אלא אפילו לרבנן דאמרי דעבדי מיניה עולת נדבה היינו דוקא לדמיו אבל איהו גופיה מודו דזבח פסול הוא א"נ כיון דבשעת שחיטה לא היה ראוי לעולה שעדיין לא נודע לו לכך לא יקריבהו עולה אחר שחיטה:

אינו כן – בההוא לא פליגי רבנן דאם נודע לו עד שלא נשחט יצא וירעה בעדר דטעמייהו דרבנן באשם תלוי כיון דלבו נוקפו גמר ומקדישו מספק אבל אשם ודאי דאמרו לו אכלת קדש ונודע שלא חטא דהוזמו העדים אי נמי כסבור קדש אכל ונמצא חולין איגלאי מילתא דהקדש טעות הוא דכי אקדשיה אדעתא דחטאת אקדשיה:

הרי זה יקבר – בגמרא מפרש מ"ש דהאי בשריפה והאי בקבורה:

נזרק הדם הבשר יצא לבית השריפה – מפרש בגמרא תברא מי ששנה זו לא שנה זו:

שור הנסקל אינו כן – כאשם תלוי דהכא לא פליגי רבנן כי אם נודע דלא הרג יצא וירעה בעדר:

עגלה ערופה אינו כן – כאשם תלוי לרבנן דאם עד שלא נערפה נמצא ההורג תצא ותרעה בעדר:

כיפרה ספיקה – בשעת עריפה שהרי עדיין ספק היה והלכה לה הלכך אסורה בהנאה ותקבר כדין כל העגלות הערופות:

גמ' שלבו נוקפו – שמתירא מספק החטא שחטא ומייתי אבל חטאת כיון דהשתא איגלאי מילתא דבעידנא דאפרשיה לא הוה צריך לחטאת לאיתויי הילכך אמרינן מספיקא לא אקדשיה: