מסכת גיטין דף ע״ד ע״א

ומטמא לה – אי כהן הוא:

שאינה צריכה הימנו גט שני – אם מת דסמוך למיתה הוי גט:

בעילתה תלויה – הדבר תלוי עד שימות או עד שיעמוד מחולי זה אם מת מן החולי הבא עליה פטור דלר' מאיר משמע ליה מעת שאני בעולם היינו משעת נתינה וה"ק לה ה"ז גיטך מעת שאני בעולם אם מתי הלכך כשמת איגלאי מילתא דגרושה הואי בשעת ביאה ואם לא מת הבא עליה בחטאת:

רבי יוסי אומר בעילתה ספק – לכשימות דמשמע ליה מעת שאני בעולם ומיהו מספקא לן על שעת ביאה אי גרושה הואי אי לא שמא זו היא שעה הראויה ליסמך למיתה שמא אינה זו ואינה גרושה הילכך אם ימות מביא הבא עליה אשם תלוי ואם לא ימות בחטאת ודאי:

מגורשת ואינה מגורשת ובלבד שימות – והיינו נמי כרבי יוסי דמייתי אשם תלוי דספיקא משוו לה ולקמן מפרש מזוני איכא בינייהו:

רבי יוסי אומר בעילתה ספק – ומביא אשם תלוי ולא בעי ר' יוסי חתיכה משתי חתיכות וה"נ סבר בס"פ דם שחיטה (כריתות דף כג.):

לא מייתי אשם תלוי – אם ימות אלא פטור לגמרי כדפרישית לעיל:

ולר' יוסי – אם ימות מביא זה אשם תלוי:

אשם תלוי איכא בינייהו – דלר"מ דאמר בעילתה תלויה לא מייתי אשם תלוי אלא הדבר תלוי ועומד אם מת מאותו חולי מגורשת משעת כתיבה ואם לא מת חייב חטאת ושמא אי הוה מספקא לן אם מת מאותו חולי אם לאו היה לר"מ מייתי נמי אשם תלוי:

איכא בינייהו דר' זירא – כלומר איכא בינייהו מזוני וכדר' זירא ולא דפליגי בדר' זירא דתרוייהו אית להו דרבי זירא ומשום הכי לא קרי לה רבי יוסי מגורשת ואינה מגורשת דקסבר לית לה מזוני ואע"ג דר' יוסי דמתני' תנא מגורשת ואינה מגורשת תרי תנאי ואליבא דרבי יוסי והיינו חכמים דברייתא:

מעשה בצידן – בגמ' פריך מאי תנא דתנא מעשה:

גמ' שנתקרע הגט – קודם מתן מעות:

והיא תתן – תנאי בעלמא הוא וכי מקיימא ליה איגלאי מילתא דמשעת נתינה גיטא הוי דכל ע"מ מעכשיו הוא וע"מ כן דליקיים:

צריכה גט שני – דלכשתתן כבר אזל ליה גיטא:

שפשטה ידה כו' – קודם מתן מעות:

מקיים תנאיה ואזיל – והוו קידושיו קידושין למפרע ושל שני אינו כלום:

רב הונא אמר והיא תתן – וכן הלכה דקיי"ל כרבי דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי דבפ' קמא דקידושין (דף ח.) פסקינן הלכתא כר"א דאמר התקדשי לי במנה ונתן לה מנה חסר דינר הרי זו מקודשת וישלים דכמאן דאמר ע"מ דמי כדרב הונא אמר. רב דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי:

איכא בינייהו שפשטה ידה וקבלה כו' – ולעיל גבי גט הוה מצי למימר נמי שפשטה ידה כו' וה"נ הוה מצי למימר שנקרע שטר קידושין אבל לא מצי למימר שנתאכלו מעות של קדושין דאע"ג דנתאכלו מקודשת דברשות' דידה קא מתאכלי כדאמרינן בריש האומר (קדושין דף נט.):

דלקרובה קאתי – הילכך מעכשיו קאמר לה משעה שחפץ בה:

אבל גט דלרחוקה קאתי – ומסתמא בקושי הוא מגרשה הילכך לכשתתן קאמר וקסבר אדהכי והכי מפייסנא לה:

לא כסיף למתבעה – מעותיו הילכך לא צריך ליה למתלי גיטא במתן מעות ומעכשיו קאמר לה:

ולאחר לא תנשא עד שתתן – דדילמא לא יהבה ונמצא גט בטל:

נתנה – לפני מותו אינה זקוקה ליבם:

לא נתנה זקוקה ליבם – ולא סגי לה ליתן ליורשים:

ומ"ס – ר"ש:

לי – משמע אפילו ליורשים כשאיני:

אבל דכו"ע תנאה הוי – ולא תלה הגט בשעת מתן מעות דאי לכשתתן קאמר נהי נמי דלי ואפילו ליורשי משמע מיהו הוה ליה גט לאחר מיתה:

כאומר מעכשיו דמי – דה"ק מעכשיו יהא גט ע"מ שתקיימי התנאי:

לא נחלקו – אלא במהיום ולאחר מיתה דרבנן מספקא להו אי תנאה הוי אי חזרה הוי ולרבי ודאי תנאה הוי: