מסכת עירובין דף מ״א ע״ב

דאי סלקא דעתך אכולהו – אמרה רב יהודה:

הא בעי מיניה רבה מרב יהודה – כדאמרינן לעיל אתא לקמיה דרב יהודה ולא הוה בידיה:

מתענה ומשלים – בערב שבת:

הא בעי רבה מרב הונא – לעיל ולא פשט ליה:

והלכתא מתענה ומשלים – פירוש אם ירצה להשלים דשרי להשלים דבעיא הוא אי שרי להשלים אי לא: [ומורי אמר לי בשם ה"ר ידידיה דאפילו ר' יוסי ל"פ אלא דיכול להשלים מיהו גם ר' יוסי מודה אי אינו רוצה להשלים הרשות בידו ור' יהודה אמר אסור להשלים ואין נ"ל מדקאמר ר'. יוסי אי אתה מודה לי בט' באב שחל להיות באחד בשבת שהוא מתחיל מבע"י והתם ע"כ דחייב קאמר דומיא דהכי ע"ש דחייב להשלים קאמר] [רש"ל בשם תוס' שאנ"ץ]:

לבתר דשמעה – רב הונא מרב להאי אבל חכמים אומרים הדר אגמריה למר זוטרא ומקמיה דלישמעיה בעא רבה מיניה ולא פשט ליה:

הכא נמי – דרב יהודה לא תיקשי:

הא מקמי דשמעה – מרב:

הא לבתר דשמעה – רב הונא ורב יהודה תלמידי דרב הוו:

מתני' מי שהוציאוהו נכרים – חוץ לתחום:

או רוח רעה – שנכנס בו שד ונטרפה דעתו ויצא חוץ לתחום ואחר כך נשתפה והרי הוא חוץ לתחום:

מתני' מי שהוציאוהו. על דעתו ועל דעת קונו – ואע"ג דאיכא נמי כשפים שמכחישין פמליא של מעלה נראה דהוי בכלל רוח רעה ויצר הרע אע"ג דמשמע בפ' ואלו מגלחין (מו"ק ד' יז.) דפעמים שיצרו מתגבר עליו ואינו יכול לכופו מ"מ אדם יכול ליזהר שלא יבא לידי כך:

החזירוהו – לתוך התחום:

כאילו לא יצא – והרי כל העיר לו כד' אמות כבתחילה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח:

הוליכוהו לעיר אחרת – והרי היא. מוקפת מחיצות:

או שנתנוהו בדיר או בסהר – שהן מוקפין והיקיפן גדול:

מהלך את כולה – דהואיל ומוקפת מחיצות הרי היא כד' אמות:

מפלנדרסין – שם מקום:

והפליגה – כשהיא מתרחק' משפת הים ונכנסת לאמצעי קרי ליה הפלגה ולשון לע"ז הוא שקורין לשלולית הים פיל"ג:

הלכו את כולה – היו מהלכין בכל הספינה דאע"פ שהספינה הולכת בשבת ויצאו חוץ לתחום הוו כמי שיצא חוץ לתחום וניתן בדיר או בסהר שהספינה מחיצות לה:

שרצו להחמיר – בגמרא מפרש:

לנמל – פורט"ו בלע"ז ששם הספינות יוצאות מן הים לשפתו:

מה אנו לירד – מן הספינה לתוך העיר כלומר באנו מחוץ לתחום משחשיכה:

גמ' והרשות – מי שיש לו נושין:

הרשות – פי' רבינו חננאל עול מלכות עובדי כוכבים כדאמר במסכת אבות (פ"ב מ"ג) הוו זהירין ברשות ורש"י פירש נושה:

לקבלינהו מאהבה – דמכפרי עליה:

כשהן מספרים – אפי' יש בהן חיות הרבה שמדברים אעפ"כ מתין פתאום:

הדרוקן – חולי הפה מושג"א:

זוודתא – לזמן תכריכין:

חזר לדעת – מי שהוציאוהו נכרים וחזר לדעת לתוך התחום לא הוי כהחזירוהו דתנן במתני' כאילו לא יצא:

מהו דתימא – מתני' לצדדין קתני והחזירוהו דסיפא מילתא באפי נפשה היא ולאו אהוציאוהו נכרים קאי והכי קאמר מי שהוציאוהו נכרים בין כשהוא עומד בחוץ בין שחזר לדעת אין לו אלא ד' אמות ומי שהיה חוץ לתחום והחזירוהו נכרים בין שהיתה יציאתו ראשונה לדעת בין שלא לדעת אלא באונס הוי כאילו לא יצא:

קמ"ל – ר"נ דסיפא דמתני' ארישא מהדר:

לצדדין קתני – אחזר לדעת לא רצה לתרץ כך לצדדין קתני דסוף סוף אהחזירוהו צ"ל לעולם לצדדין קתני (ועוד) דניחא ליה לפרש שיתקיימו דברי רב נחמן הראשונים:

הוצרך לנקביו – זה שהוציאוהו נכרים מהו לצאת מד' אמותיו:

את לא תעשה שבתורה – לאו דלא תסור (דברים יז) ותחומין נמי דרבנן:

אי פיקח הוא – האי דנצרך לנקביו ויהבו ליה רבנן רשות למיפק חוץ לארבע אמותיו:

עייל לתחומא וכיון דעל על – ומותר כאילו לא יצא דהא ברשות על ולא גרע מהחזירוהו:

פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו – ביום טוב לא הפסידו מקומן וכל העיר להן כד' אמות ויש להן לכל רוח אלפים אמה אם יו"ט הוא ואי שבת מותרין לאכילה במקום שחזרו:

אנוסים היו – על ידי המוציאן:

לא הפסידו את מקומן – אע"ג דהבא מחוץ לתחום אסור למי שנשתלח לו הני מילי התם דאיתיה חוץ לתחום אבל הכא דהשתא הם במקומן שרי אפילו להאי דאפקא ולא דמי למבשל בשבת במזיד לא יאכל דהתם הוי איסור דאורייתא:

אסורין – לזוז אותן מארבע אמותיהן ולא לאוכלן אפי' חזרו אלא אם כן חזרו שוגגין אבל מזיד לא:

הכי גרסינן תנאי היא דתניא פירות שיצאו חוץ לתחום בשוגג יאכלו – ולא גרסינן הכא וחזרו:

בשוגג יאכלו – במקום שהן שם אם יש אדם שעירב לאותו צד או שהיו בני עיר אחרת סמוכים להן:

במזיד לא יאכלו – משמע לשום אדם לא יאכלו ואף על גב דהבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר כיון שנעשה איסור על ידי ישראל החמירו: