מסכת חולין דף קל״ה ע״א

מתני' ראשית הגז – כל הגוזז צאנו בין טלאים ובין זקנים ואפילו גוזזן מאה פעמים נותן ממנה מתנה לכהן ושיעורא מפרש לקמן מחמש גיזות שיש בכל אחד מנה ופרס היה נותן משקל חמש סלעים:

מתני' ראשית הגז:

נוהגין בבקר ובצאן – דכתיב (דברים יח) אם שור אם שה:

ובמועט – אפילו לא שחט אלא אחת:

אלא ברחלים – דגז צאנך כתיב ועזים לאו גז איקרו כדמפרש בגמרא:

מנה מנה ופרס – כל אחת מנה וחצי ובציר מהכי לא חשיב גז שזו פחותה שבגיזות:

כל שהן – בגמרא מפרש מאי היא:

וכמה נותן לו – בגמרא מפרש אהיכא קאי:

צואי – שלא נתלבן עדיין כולו:

שצבעו – ישראל זה:

פטור – דקנייה בשינוי דהוה ליה כמזיק מתנות כהונה או שאכלן:

לבנו ולא צבעו – אין זה שינוי ואכתי בעיניה הוא:

הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים – במחובר:

פטור – דגז צאנך כתיב והאי צאן לאו דידיה הוא ואצאן דידיה קפיד קרא ולאו אגיזין דידיה:

שחופות – לא שחור ולא לבן:

זה נותן לעצמו – בגמרא מפרש טעמא:

גמ' בקדשי בדק הבית – דמותרין בגיזה אתא קרא למעוטינהו מחיובא דראשית הגז:

מדרבנן – תירוצא הוא:

היכא – דעבר אדרבנן וגזז אמינא ליחייב להכי אתא קרא:

והא קדשה לה – והיכי תיסק אדעתין דניחייב למיתב ליה מידי דהקדש ולמה לי למעוטינהו. כל הקדוש בבעלי חיים טעון העמדה והערכה היכא דאקדיש בהמה גופה והיכי משכחת לה דניחייב דאיצטריך קרא למעוטי והא אחר שגזז אינו יכול להעמיד הגיזה:

ליפרוק וליתיב ליה – תימה אמאן קאי אי אמאן דעבר וגזז אטו קנסא הוא דקניס ליה משום דעבר וגזז לפדותו ובעלים שהקדישו נמי אמאי מיחייבי ואי אכהן לא הול"ל לפרוק וליתיב ונהי דהאי לא תקשי מה מרויח שפודה דמרויח שפודה בשוה פרוטה אפילו שוה מנה דמחולל:

הניחא למ"ד – בתמורה (דף לב:):

קדשי בדק הבית לא היו בכלל כו' – איצטריך האי קרא דלא נימא ניפרוק וניתיב ליה:

והא בעי העמדה והערכה – וא"ת מה שייך העמדה והערכה בגיזה דהויא כמקדיש עצים ואבנים וי"ל כיון שהיה מתחלה מחובר בבהמה שהיא בת העמדה והערכה צריך העמדה והערכה וא"ת ולימא כשהעמיד והעריך ואחר כך עבר וגזז ופדה ויש לומר דבשעת פדייה בעינן העמדה והערכה:

הכי גרסינן סלקא דעתך אמינא ליגזוז וליתיב ליה – כלומר יגזוז לכתחלה וליתיב ליה דהא גז לא הקדיש:

אי הכי – דבחוץ מגיזתה אוקימתה חוץ מגיזתה שהוא מותר לגוזזה שהגיזה שלו מאי דוחקך לאוקומה בקדשי בדק הבית אפילו קדשי מזבח נמי ובדעבר וגזז:

ומשני מכחש - הגיזה הניטלת מכחשת הבשר ואסור לגוזזה:

אפילו הכי – דאמר חוץ מגיזתה קדשה נמי גיזתה דאיידי דקדושת הגוף חמורה פשטה בכל המחובר בה אבל קדושת דמים כגון קדשי בדק הבית מאי דלא אקדיש לא אקדיש:

והלא במוקדשים – כלומר בתחלת הקדש האומר רגלה של זו עולה כולה עולה אף בתמורה כשיאמר רגלה של זו תמורה תהא כולה תמורה ופליג אדרבי מאיר דאמר אין ממירין באברין ולא אברין בשלמין ובפרק בהמה המקשה היא מפורשת:

ואפילו לר"מ דאמר אין כולה עולה – בפרק בהמה המקשה מייתי לה בגמרא אבל במקדיש דבר שהנשמה תלויה בו מוקמינן בתמורה דמודי ר"מ דקדשה כולה:

רבא אמר – לא תטרח לאוקומי מתניתין במקדיש חוץ מגיזה וכחישתה אלא במקדיש גיזה לבדה וטעמא דמתניתין לאו מגז צאנך יליף דהכא צאנך הוא אלא מדסמך נתינה לגיזה:

סלקא דעתך אמינא ליפרוק וליתיב – קא משמע לן דאמר קרא גז תתן מי שאינו מחוסר אלא גיזה ונתינה והכא משום העמדה והערכה ליכא דכי כתיבא העמדה במקדיש בהמה עצמה כתיבא:

השתא דאתית להכי לא גרסינן:

במקדיש גיזה עצמה – ורבי מני בר פטיש דלעיל אית ליה שפיר הך דרשא אבל רבא לית ליה דרשה דרבי מני בר פטיש דפטר מקדיש בהמה חוץ מגיזתה וכחישתה מדבעי בסמוך ואלא צאנך למאי אתא:

אלא צאנך – דמשמע מיעוטא למאי אתא למעוטי שותפות עובד כוכבים לרבנן או שותפות ישראל לרבי אלעאי:

ולא של שותפות – דרוש הכי צאנך המיוחד לך:

למעוטי שותפות דעובד כוכבים – אבל דישראל מיוחד לך קרינא ביה הואיל ושניהם בני חיוב וכל ישראל קרוים בלשון יחיד:

ראשית הפסיק הענין – מדלא כתבינהו בחד ראשית ש"מ לא איתקוש הילכך איצטריך לפרושי בה מיעוטא לשותפות עובד כוכבים: