מסכת ברכות דף ג׳ ע״ב

בחדתי – שנפלה מחדש שהחומה שלה נפלה ועודנה בחזקתה:

אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת – ופסק רב אלפס משום רב האי דווקא דברי תורה אבל דברים דעלמא לית לן בה. ודווקא בארבע אמות שלו:

חשד נמי ליכא – דתנן (במסכת קדושין דף פ:) אבל אשה מתיחדת עם שני אנשים:

בתרי ופריצי – דאמרינן התם לא שנו אלא בכשרים:

במקומן חיישינן – במקום שהם מצויין תדיר חיישינן אפילו בתרי:

בדברא – בשדה:

במקומן חיישינן – פי' שידוע שרגילין שם המזיקין. וההיא דלעיל דבתרי ופריצי ליכא משום מזיקין איירי בסתם שאין רגילין:

קדמו עיני אשמורות – אלמא חצות לילה שהיה דוד עומד שתי משמרות יש בהם:

ורבי נתן – אמר לך האי קדמו עיני אשמורות דקאמר דוד קדמו לשאר מלכים קאמר שדרכן לעמוד בשלש שעות ביום בתחלת שעה שלישית:

שית דליליא – חצות לילה הוי שש שעות:

ותרתי דיממא – ששאר מלכים ישנים הוו להו תרתי משמרות של שמונה שעות:

אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת – ופסק רב אלפס משום רב האי דוקא דברי תורה אבל דברים דעלמא לית לן בה. ודוקא בארבע אמות שלו:

אלא לדבר הלכה – אסור לספר לפניו שהכל חייבין לספר בהן והמת דומם והוה ליה לועג לרש חרף עושהו (משלי י״ז:ה׳):

אבל מילי דעלמא – שאין גנאי למחריש בהן לית לן בה:

מאורתא – מתחלת הלילה:

בנשף בערב יום – בהעריב היום קרוי נשף:

ה"ק – קרא דחצות לילה:

מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה – שקודם לכן הייתי עומד:

מתנמנם כסוס – עוסק בתורה כשהוא מתנמנם. כסוס הזה שאינו נרדם לעולם אלא מתנמנם ונעור תמיד:

בשירות ותשבחות – והכי מפרש בההוא קרא להודות לך וגו':

למחרתם – ליום מחרת של חנייתם שם:

[שם מעולם לא עבר עליי חצות לילה בשינה – נראה דר"ל שזה לא אירע לעולם שאהיה ישן בחצות ולפעמים הייתי מקדים עוד מהנשף]

ה"ג אי הכי לכתוב מהנשף ועד הנשף או מהערב ועד הערב אלא אמר רב אשי תרי נשפי הוו:

נשף יממא – קפץ ועלה כמו לנשוף מדוכתיה (מגילה ג.) כמו האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טרפה (חולין מב:):

ואתא איהו ואמר כחצות – לפי שלא היה יודע לכוין השעה ולהעמיד דבריו בשעת המאורע:

ואתא איהו ואמר כחצות – ואם תאמר מכל מקום לימא בחצות כמו שאמרו לו מן השמים דהא אמת אמרו לו. וי"ל שלא רצה לומר להם דבר שלא היה יכול להראות ולהוכיח אם ישאלו לו:

כנור היה תלוי למעלה ממטתו – ונקביו לצד צפון כיון שהגיע חצות הלילה רוח צפונית מנשבת בו דאמר מר (בב"ב כה.) ארבע רוחות מנשבות בכל יום ויום שש שעות ראשונות של יום מנשבת רוח מזרחית מהלוך החמה ושש אחרונות רוח דרומית ובתחלת הלילה רוח מערבית ובחצות הלילה רוח צפונית:

אין הבור מתמלא מחוליתו – העוקר חוליא מבור כרוי וחוזר ומשליכו לתוכו אין מתמלא בכך. אף כאן אם אין אתה מכין לעניים שבנו מזונות ממקום אחר אין אנו יכולין לפרנסם משל עצמנו:

רוח צפונית מנשבת – פי' לבדה דהא אמרינן בפרק לא יחפור (בבא בתרא כה א) שהיא מנשבת עם על אחד ואחד:

ואין הבור מתמלא מחוליתו – פירש רש"י אם יחפור ויחזיר בו עפרו לא יהא מלא. ותימא דאין הנדון דומה לראיה שהרי לא היה אומר להם אלא ליטול מן העשירים וליתן לעניים. אם היה מצוה ליטול מן העניים ולחזור וליתן להם אז היה דומה למשל. ומפרש רבינו תם מחוליתו מנביעתו כלומר אין הבור מתמלא מן המים הנובעים בו. ובתוספתא יש אין הבור מתמלא מחוליתו אלא אם כן מושכין לו מים מצד אחר. ור"י פירש שאם תחפור מצד זה ותניח מצד אחר לא תמלא שמה שנותן כאן חסר כאן. כמו כן מה שנוטל מן העשירים יתחסר מן העשירים :

יועצים באחיתופל – איזה הדרך ילכו והיאך יציבו מצב ומשחית וטכסיסי מארב מלחמה:

ונמלכין בסנהדרין – נוטלין מהם רשות כדי שיתפללו עליהם:

ושואלין באורים ותומי' – אם יצליחו:

ה"ג מאי קרא ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב אחיתופל זה יועץ: