מסכת בכורות דף מ׳ ע״א

שושן הבירה – יציע שעשוי על שער מזרח ומקרי שושן הבירה במנחות בפרק שתי הלחם (מנחות דף צח.):

שיהו אומנין נוטלין בקטנה – כשהיו מתנין עם האומנין לעשות כך וכך אמות מלאכה לבדק הבית היו מתנין בשל משה והן עושין למדה הגדולה למדת אחת שעושין בשושן הבירה:

שלא יבואו לידי מעילה – שלא יהנו מן ההקדש דאם היו עושין באותה מדה שמתנין שמא יפחתו דא"א לצמצם הילכך מחזירין בגדולה:

ותרתי למה לי – בחד סגי (באותה) [לבד מאותה] של משה שהיא ו' טפחים:

חדא לדהבא וכספא – שמלאכת טורח היא מתנין בשל משה ומחזירין לאותה שגדולה הימנה חצי אצבע:

לבנינא – דחומה נוטלין בשל משה ומחזירין באותה שיתירה עליה אצבע:

מתני' אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת – הוי מום:

שני כיסין – לכל בהמה יש לה לכל ביצה כיס אחת לפי שהכיס חלוק באמצעיתו ומבחוץ ניכר שהרי באמצע הוא משוקע ונראית בו שורה העמוקה:

ומושיבין אותו על עכוזו – גרסינן. והכי אמרינן בעירובין בפ' כיצד מעברין (עירובין דף נג:) אכוזו תנן או עכוזו תנן. על עכוזו על עגבותיו אחת מושיבין את הבכור שאין לו אלא ביצה אחת:

וממעך – וממשמש בכיס ובכסלים ואם יש סופה לצאת ואם אינה יוצאה הוי מום:

כסלים – פלנק"ש:

והתיר ר"ע – דהוי מום הואיל ואינה במקומה:

גמ' חסורי מחסרא כו' – ור' ישמעאל אסיפא הוא דפליג דקאמר ת"ק אין לו אלא ביצה אחת בשני כיסין הוי מום ואתי רבי ישמעאל למימר בידוע שיש לו שתי ביצים אבל ארישא מודינא לך דכי אין לו אלא כיס אחד כמי שאין לו אלא ביצה אחת וכמעוך דמי:

בפירן – שם הכפר:

בפירן של בית מנחם – פירש בקונטרס שם הכפר ובתוספתא (פ"ד) כתוב בפרה של בית מנחם כמו בההוא [מעשה בפרה של בית מנחם] שניטלה האם שלה (סנהדרין דף לג.):

קדשים בחוץ – שאין בו מום ובקדושתו הוא:

מתני' שנשמטה יריכו – כגון דלא איעכל ניביה דאי איעכל ניביה טריפה נמי הוי כדאמרי' באלו טריפות (חולין דף נד:) האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טריפה וה"מ דאיעכול ניביה:

גבוה מחבירתה – מקום בוקא דאטמא של ירך זו עלה למעלה על הגב יותר מחבירתה:

שנשמטה יריכו – פי' בקונטרס אישלויישי"ר בלע"ז וכגון דלא איעכול ניביה דאי איעכול ניביה טריפה נמי הוי כדאמר באלו טריפות (חולין דף נה:) האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טריפה והני מילי דאיעכול ניביה וקשיא לפירושו דאיכא מאן דטריף התם אפילו לא איעכול ולא איפסוק אלא יש לפרש דנשמטה כן מתחלת ברייתה וכן נשתרבבה בסמוך:

גמ' לא שנו – דבעל ה' רגלים או שלשה דהוי מום ולא טריפה:

אלא – שהחיסור או הייתור הוו ביד שיש לו לבעל ה' רגלים ג' ידים וב' רגלים ולבעל ג' ב' רגלים ויד אחת דביד לא שייך טריפות:

כנטול דמי – ובהמה שנטל ירך וחלל שלה נבילה וקי"ל בבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה טריפה ועוד בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טריפה:

לא תימא – דמכל וכל דומות לחמור דעגילין ולא סדיקין:

אלא כיון דעגילין – כשל חמור הוי מום דפרסות בהמה טהורה אינן עגולות:

כסלי – פלנ"ק:

בתוך הכסל – כך דרך הבהמה שהירך מחוברת באליה סמוך לכסלים ולא למעלה מן הכסלים דהיינו על גב האליה:

שנשתרבבה יריכו – שאחת מיריכותיו גדולה מחבירתה:

מתני' אע"פ שאינו ניכר – בגמרא מפרש:

לא שמענו אלא אלו – שהוזכרו למעלה. ואלו הן הג' שהוסיף את שגלגל עינו כו':

לשל חזיר – מפרש בגמ':

רוב המדבר – היינו קצת הלשון שאינו דבוק במלקוחיו:

גמ' מחמת עצמו – שאין השבר נראה אבל ניכר הוא מחמת שצולע והילוך הרגל זו היא מלאכתו:

דלאו היינו אורחיה – שיהא גלגל של בהמה עגול:

תשב לזכר – ימי טומאה שבעה ול"ג ימי טוהר:

תשב לנקבה – י"ד טמאים וס"ו טהורין:

לזכר ולנקבה – לחומרא ימי טומאה דנקיבה שבועיים וימי טוהר דזכר דלא יהא לה אלא ל"ג ימי טוהר:

מאי טעמא דר' מאיר – דאמר היולדת מין בהמה טמאה לידה כולד מעליא:

הואיל – ודומה לאדם בגלגל העין:

באוכמא – שחור של עין הבהמה (אינו) עגול כשל אדם:

הא בצירא – כל בית מושב הלובן והסירא קרי ציריא והוא ודאי [אינו] עגול כשל אדם:

לא תימא – דבעי' דומה לחזיר מכל וכל דשפיד ופריס. שפיד פיו עגול פריס ששפה עליונה ולחיים העליונות עודפות על התחתונות. ומפי המורה איתמר לן איפכא דשפיד שלחייו העליונות הולכות ומתחדדות כשפוד:

גמ' מאי תנא – דדמי להאי מעשה דקתני ומעשה: