מסכת בכורות דף ל״ט ע״א

או דלמא כו אם תימצי לומר בסעודה ראשונה כו' – דאי אמרת בכל סעודה תו לא מיבעי מידי דודאי לא איכפת לן אי קודם אכילה או לאחר אכילה דהא בסעודה שניה אחר אכילה הוא ומוכלינן ליה אבל אם תימצי לומר דלא יהבינן ליה אלא בסעודה ראשונה שבכל יום מיבעי לן:

קודם אכילה ודאי מעלי ליה כסמא – כדרך סם שכל אדם שותה סם לרפואה קודם אכילה:

לאחר אכילה מאי – מי הויא בדיקה בהכי או לא:

ה"ג קודם שתיה ודאי מעלי ליה כשערי – שדרך בהמה לאכול שעורים קודם שתיה:

מותר ודאי מעלי ליה – דניחא ליה עלמא:

עם חבירו – נייח ליה בצוותא ומהניא ליה אכילה:

בשדה – ניחא ליה באוירא:

גינה הסמוכה לעיר – הויא כשדה או לא:

שיהו משולשים – לג' חלקים שאם יראנו היום יבדקנו מכאן ליום כ"ו וחצי והדר ליום ששה ועשרים וחצי והדר ליום כ"ז דליהוו שמונים לפי שבשלש זמנים הללו דרך אותו המום לעבור ואינו נראה והוי ליה מום עובר:

שיהו משולשין – בתחלת שמונים ובסוף שמונים ובאמצע שמונים ובענין זה יש לפרש בפ' הקורא את המגילה (מגילה יט. ושם) גבי מגילה דאמר שאם הטיל בה ג' חוטין גידין כשרה דקאמר ובלבד שיהו משולשין פירוש בתחלת הדף ובאמצעו ובסופו ושם פירש"י שיהיה מראש הדף עד הגיד כמגיד לחבירו בין מלמעלה בין מלמטה וההיא דמכות (דף ט:) ודאי הוי כענין זה גבי ערי מקלט ושלשת שיהו משולשות שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש לצפון ולא אמרינן שיהו בראש ארץ ישראל ובסופה ובאמצעיתה וכאן פירש"י שיהו משולשים לשלשה חלקים שאם יראהו היום יבדקנו מכאן ליום כ"ו וחצי והדר ליום כ"ו כו' דהוא יום שמונים ודומה שפירש כך לפרש שיטה דמכות (שם) ומיהו לא לגמרי הוי כי ההיא שהיה לו לפרש שיבדוק לסוף עשרים ולסוף ארבעים ולסוף ששים שישאר מן השמונים עשרים לאחר בדיקה אחרונה כמו שיש עשרים קודם בדיקה ראשונה ולא יתכן לפרש כן כלל אלא כמו שפרשתי מתחלה כדמשמע בפ' הערל (יבמות דף פ.) גבי סריס חמה דמפרש כל שלא ראה שעה בכשרותו ופריך וליחוש שמא הבריא בינתים ומשני כיון דתחילתו וסופו לקוי לא חיישינן משמע דג' פעמים היינו תחלתה וסופה ואמצעה ונראה דכפרים המשולשים בכיצד מעברין (עירובין דף נז.) לא הוי לא כי האי ולא כי ההיא דמכות:

למימעל בפדיונו – לאו מבכור בעי דלא שייכא ביה פדיון אלא בשאר מוקדשין שעיניהם מנטפות והפריש מיד פדיונם ואמר הרי הן מחוללות על מעות הללו ואח"כ בדקו וקודם שתכלה זמן בדיקתו שלש חדשים נהנה מן הפדיון:

אי אמרת למפרע הוי מומא – אישתכח דחילולו הוי חילול ופדיונו קדוש ומביאין קרבן מעילה:

קרי שמואל עליה – האי קרא פסחים בזזו בז דהוי דבר שאין הדעת סובלת שיהו חגרים בוזזים ביזות כלומר אתה אינך מחודד ושאלת שאילה כזו שאיני יודע תשובה:

מתני' שפמו – שפה:

גמ' מבחוץ – שהנקב נראה שנקבו מחיצות החיצונות של חוטם:

מבפנים – שניקבה מחיצה החולקת את החוטם:

אינו מום – שבמקום סתר הוא:

תורא ברא דשיפתיה – שורה חיצונה של שפה כלומר חודה של שפה ולא רחבה:

מתני' מתאימות – שיניים גדולות שקורין מיינשליר"ש שאחת נראית כשתים:

ואף לא את המתאימות – שאם נעקרו החוטין כנגדן לא הוי מום:

גמ' איזו התיומת – כולה מפרש לקמן:

ותיומת עצמה כלפנים – ואין שוחטין עליה:

החיצונות – שבאמצע הפה:

אין משגיחין – דאפי' מן מזבח לא נפסל:

מאי קאמר – דקאמר איזו תיומת מן התיומת ולפנים:

ה"ק איזו היא הפנימית – דאמרי' עלה במתני' נעקרו הוי מום נפגמו או שנגממו לא הוי מום:

אבל איפסולי מיפסל – מע"ג המזבח וימתין שיפול בו מום אחר וישחטנו:

פסח ועור כתיב – דמשמע בגלוי אין בסתר לא:

לאישתחוטי – בכור על חסרון שבפנים:

ולאפרוקי – קדשים לא מיבעיא לי דלא חשיב מומא כולי האי:

לרצון – מזבח:

ואת שתי הכליות – בקרבנות כתיב (כליות):

יסירנה – משמע כוליא אחת יסירנה ויקטירנה:

אין בריה באחת – אין בריה נבראת בכוליא אחת והא שאין בה אלא אחת מיחסר חסר:

הא – דפסילי כשנבראת בשתים וחסרו דחזינן דמקומו ניכר והא ברייתא דמכשרת כגון דנברא באחת דליכא חסרון:

מר דפסיל סבר אין בריה באחת – והאי ודאי חסר. ואיסתפקא ליה למורי אמאי לא מקשי ליה נמי דומיא דשלש קתני ולדידי לא קשיא מידי דכי קס"ד דכולי עלמא יש בריה באחת הוה מקשינן הואיל ויש בריה באחת והוא נמי תנייה בהדי שלש ודאי בנבראת באחת נמי פסול וטעמא לא הוה ידעינן אמאי פסול דלא מום בגלוי הוא וחסרון לא הוי בפנים ומשום האי פירכא אוקמי אליביה דאין בריה באחת והא מיחסר חסר ובעל כורחיה לאו דומיא דשלש היא דהא אין בריה באחת וכי תימא נוקים אליביה דיש בריה באחת אם כן אמאי פסול:

חסרה קודם שחיטה – פסלה: