משנה תורה · ספר זרעים · הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין

רמב״ם הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין פרק ד

17 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   כָּל הַמֵּבִיא בִּכּוּרִים טָעוּן קָרְבָּן וְשִׁיר וּתְנוּפָה וְלִינָה. אֲבָל הַוִּדּוּי אֵינוֹ שָׁוֶה בַּכּל. לְפִי שֶׁיֵּשׁ שֶׁחַיָּבִין לְהָבִיא בִּכּוּרִים וְאֵינָן קוֹרִין עֲלֵיהֶם:

2. הלכה ב׳

   וְאֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין. הָאִשָּׁה וְהַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרוֹגִינוּס לְפִי שֶׁהֵן סְפֵק אִשָּׁה וְאֵינָן יְכוֹלִין לוֹמַר אֲשֶׁר נָתַתָּ לִּי ה'. וְכֵן הָאַפּוֹטְרוֹפִּין וְהָעֶבֶד וְהַשָּׁלִיחַ לְפִי שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹמַר (דברים כו י) "אֲשֶׁר נָתַתָּ לִּי ה'":

   כסף משנה

   (א-ב) כל המביא ביכורים וכו' ומה שכתב ואלו מביאים ולא קורין וכו'. משנה פרק קמא דביכורים:

3. הלכה ג׳

   הַגֵּר מֵבִיא וְקוֹרֵא שֶׁנֶּאֱמַר לְאַבְרָהָם (בראשית יז ה) "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ" הֲרֵי הוּא אַב כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁנִּכְנָסִין תַּחַת כַּנְפֵי שְׁכִינָה. וּלְאַבְרָהָם הָיְתָה הַשְּׁבוּעָה תְּחִלָּה שֶׁיִּירְשׁוּ בָּנָיו אֶת הָאָרֶץ. וְכֵן כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם מְבִיאִין וְקוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עָרֵי מִגְרָשׁ:

   כסף משנה (3)

   ומ"ש הגר מביא וקורא וכו'. שם בירוש' איפסיקא הלכתא כרבי יהודה דאמר הכי.

   ומה שכתב ולאברהם היתה השבועה וכו'. כלומר אע"פ שאברהם אב לכל העולם לא נטלו הגרים חלק בארץ מפני שבתחילה קודם שנאמר לו כי אב המון גוים נתתיך היתה השבועה וכו' נמצא שלא זכו בה אלא בניו ממש:

   וכן כהנים ולוים וכו'. משנה בסוף מעשר שני (משנה י"ד) וכרבי יוסי לענין וידוי מעשר ומינה ילפינן לבכורים:

4. הלכה ד׳

   הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ [שָׂדֶה] שֶׁל חֲבֵרוֹ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא לְפִי שֶׁהַדָּבָר סָפֵק אִם יֵשׁ לוֹ קַרְקַע אוֹ אֵין לוֹ. וְכֵיצַד עוֹשֶׂה. מַקְדִּישׁ אוֹתָם תְּחִלָּה לְבֶדֶק הַבַּיִת מִפְּנֵי שֶׁהֵן סְפֵק חֻלִּין וְאֵין מַכְנִיסִין חֻלִּין לַעֲזָרָה וְהַכֹּהֵן פּוֹדֶה אוֹתָן מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ וְאַחַר כָּךְ אוֹכְלָן. וּמַפְרִישׁ מֵהֶן תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר מִפְּנֵי שֶׁהֵן סְפֵק חֻלִּין וְנוֹתֵן הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶן לַכֹּהֲנִים שֶׁמָּא בִּכּוּרִים הֵם וַאֲסוּרִין לְזָרִים. וְאֵינוֹ מֵבִיא אוֹתָן בְּעַצְמוֹ אֶלָּא מְשַׁלְּחָן בְּיַד שָׁלִיחַ כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּעַכֵּב אוֹתָן הַקְּרִיאָה מִלְּאָכְלָן. שֶׁכָּל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִקְרִיאָה מִפְּנֵי הַסָּפֵק הַקְּרִיאָה מְעַכֶּבֶת בּוֹ:

   כסף משנה (2)

   הקונה שני אילנות. משנה דבכורים פ"ק (מ"ו):

   ומה שכתב לפי שהדבר ספק וכו' עד מעכבת בו. בפרק הספינה (בבא בתרא דף פ״א):

5. הלכה ה׳

   הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו וּמָכַר שָׂדֵהוּ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר (דברים כו י) "אֲשֶׁר נָתַתָּ לִּי ה'" שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ. וְהַלּוֹקֵחַ אֵינוֹ חַיָּב לְהַפְרִישׁ בִּכּוּרִים אֲחֵרִים מֵאוֹתוֹ הַמִּין שֶׁכְּבָר הִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ הַמּוֹכֵר. וְאִם הִפְרִישׁ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. אֲבָל מִמִּין אַחֵר מַפְרִישׁ וּמֵבִיא וְקוֹרֵא:

   כסף משנה

   הפריש ביכוריו וכו עד מביא וקורא. משנה פרק קמא דבכורים (מ"ז) וכת"ק:

6. הלכה ו׳

   הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ לְפֵרוֹת הַלּוֹקֵחַ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא שֶׁקִּנְיַן פֵּרוֹת אֵינוֹ כְּקִנְיַן הַגּוּף. אֲבָל מֵבִיא אָדָם מִנִּכְסֵי אִשְׁתּוֹ בִּכּוּרִים וְקוֹרֵא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ גּוּף הַקַּרְקַע שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו יא) "אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ". אַף עַל פִּי שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ אַחַר שֶׁהִפְרִישׁ וְהוּא בַּדֶּרֶךְ מֵבִיא וְקוֹרֵא:

   כסף משנה (3)

   המוכר שדהו לפירות וכו'. בסוף פרק השולח (גיטין דף מ״ז.) וכר״ל דאיפסקא הלכתא כוותיה:

   ומה שכתב אבל מביא אדם מנכסי אשתו ביכורים וקורא וכו'. שם:

   ומה שכתב אע"פ שמתה אשתו וכו'. שם:

7. הלכה ז׳

   הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ אוֹ שֶׁמָּכַר אִילָנוֹת וְקַרְקָעָן בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג הֲרֵי זֶה מֵבִיא וְקוֹרֵא בְּיוֹבֵל רִאשׁוֹן בִּלְבַד שֶׁעֲדַיִן לֹא סָמְכָה דַּעְתּוֹ שֶׁל מוֹכֵר שֶׁתַּחֲזֹר לוֹ הַקַּרְקַע. אֲבָל אִם חָזַר וּמְכָרָהּ בְּיוֹבֵל שֵׁנִי הֲרֵי זֶה מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא שֶׁהֲרֵי סָמְכָה דַּעְתּוֹ שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא הַפֵּרוֹת וְקִנְיַן פֵּרוֹת אֵינוֹ כְּקִנְיַן הַגּוּף:

   כסף משנה

   המוכר שדהו וכו' עד אינו כקנין הגוף. גם זה בסוף פרק השולח (גיטין דף מ״ח) ופירש רבינו בה דלא כפירש״י:

8. הלכה ח׳

   הִפְרִישׁ בִּכּוּרִים וְחַלָּה וַהֲרֵי הוּא מְסֻכָּן. זֶה שֶׁרָאוּי לְיָרְשׁוֹ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו וְשִׁלְּחָן בְּיַד אַחֵר וּמֵת הַשָּׁלִיחַ בַּדֶּרֶךְ אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר הוּא וֶהֱבִיאָן אֵינוֹ קוֹרֵא שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו ב) "וְלָקַחְתָּ" (דברים כו ג) "וּבָאתָ" עַד שֶׁתִּהְיֶה לְקִיחָה וַהֲבָאָה כְּאַחַת:

   כסף משנה (2)

   הפריש ביכורים וכו'. ירושלמי פ"ק דביכורים ובנוסחא דידן כשהיה אביו חולה או מסוכן ורבינו גריס ומסוכן וכן מוכרח לגרוס שם:

   הפריש ביכוריו ושלחן ביד אחר וכו'. בס״פ השולח (גיטין דף מ״ז):

9. הלכה ט׳

   הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו וְאָבְדוּ קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לְהַר הַבַּיִת וְהִפְרִישׁ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן מֵבִיא הַשְּׁנִיִּים וְאֵינוֹ קוֹרֵא. לְפִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר אֶת (דברים כו ב) "רֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה" לְפִי שֶׁאֵינָן רֵאשִׁית. וְאֵלּוּ הַשְּׁנִיִּים אֵין חַיָּבִים עֲלֵיהֶן חֹמֶשׁ כְּבִכּוּרִים:

   כסף משנה

   הפריש ביכוריו ואבדו וכו' עד ולא שתים. משנה פ"ק דביכורים (משנה ח'):

10. הלכה י׳

    הֵבִיא בִּכּוּרָיו וְנִטְמְאוּ בַּעֲזָרָה נוֹפְצָם שָׁם וְאֵינוֹ קוֹרֵא:

    השגת הראב״ד

    הביא בכוריו ונטמאו בעזרה. א"א יניחום שם עד שירקבו או עד שיתמסמסו:

    כסף משנה

    הביא בכוריו ונטמאו וכו'. כתב הראב"ד הביא בכוריו ונטמאו בעזרה וכו'. א"א יניחום שם עד שירקבו או עד שיתמסמסו עכ"ל. ורבינו לישנא דמתני' נקט דקתני נופץ ופירש רבינו נוער ור"ש פירש מפזרן והראב"ד בא לומר אחר שמריקם שם מה יעשה בהם יניחם עד שירקבו או עד שיתמסמסו:

11. הלכה י״א

    הֵבִיא בִּכּוּרָיו מֵאֶחָד מִן הַמִּינִים וְקָרָא וְחָזַר וְהֵבִיא בִּכּוּרִים מִמִּין אַחֵר אֵינוֹ קוֹרֵא עֲלֵיהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו ג) "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם" פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה הוּא מַגִּיד וְלֹא שְׁתַּיִם:

12. הלכה י״ב

    הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו וְיָבַשׁ הַמַּעְיָן אוֹ שֶׁנִּקְצַץ הָאִילָן מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא לְפִי שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע שֶׁהֲרֵי אָבְדָה:

    כסף משנה

    הפריש בכוריו ויבש המעיין וכו'. שם וכת"ק:

13. הלכה י״ג

    הַמֵּבִיא בִּכּוּרִים מֵאַחַר חַג הַסֻּכּוֹת וְעַד חֲנֻכָּה אַף עַל פִּי שֶׁהִפְרִישָׁן קֹדֶם הֶחָג מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו יא) "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב" וְאֵין קְרִיאָה אֶלָּא בִּשְׁעַת שִׂמְחָה מֵחַג הַשָּׁבוּעוֹת עַד סוֹף הֶחָג. וּשְׁאָר הַמְּבִיאִין חוּץ מֵאֵלּוּ מְבִיאִין וְקוֹרִין:

    כסף משנה (2)

    המביא ביכורים כו'. שם מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא ובפרק כל שעה (פסחים דף ל״ו) יהיב טעמא לפי שאינו זמן שמחה.

    ומ״ש רבינו אע״פ שהפרישם קודם החג וכו' יש לתמוה דהא בפרק אלו הן הלוקין אמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא הפריש ביכורים קודם לחג ועבר עליהם החג ירקבו ויהיב טעמא בגמרא משום דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו וצ״ל שדחאה רבינו לזו מהלכה מקמי ההיא דפרק השולח (גיטין דף מ״ז:) דאמר ר״י בר חנינא בצרן ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא שנאמר ולקחת והבאת עד שתהיה לקיחה והבאה כאחד ואע״ג דבירושלמי מוקי לה בשליקטן לשלחן ע״י שליח אבל ליקטן להביאן הוא לא ישלחם ביד אחר שכל הביכורים שנראו להתיר בקריאה אינם נתרים אלא בקריאה מאחר דגמרא דידן מייתי להא דר״י בר חנינא בפרק הספינה (בבא בתרא דף פ״א) ובפרק השולח סתמא ואי הוה סבר גמרא דידן כירושלמי לא הוה שתיק מלפלוגי בהכי וכגמרא דידן נקטינן ועוד דמתניתין דהפריש ביכוריו ואח״כ מכר שדהו ומתניתין דיבש המעיין ונקצץ האילן דמיתנו סתמא אתו כר״י בר חנינא ואע״ג דבירושלמי משני להו שינויא דחיקא ולא סמכינן עליה ולפי זה מ״ש רבינו לעיל בפרק זה גבי הקונה שני אילנות שכל שאינו ראוי לקריאה מפני הספק הקריאה מעכבת בו התם שאני דמחמת ספק הוא:

14. הלכה י״ד

    הַבִּכּוּרִים וְהַתְּרוּמוֹת וְהַחַלָּה וְהַקֶּרֶן וְהַחֹמֶשׁ וּמַתְּנוֹת בְּהֵמָה הֵם נִכְסֵי כֹּהֵן. יֵשׁ לוֹ לִקְנוֹת מֵהֶן עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה וּבַעַל חוֹב נוֹטְלָן בְּחוֹבוֹ וְהָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ. וְקוֹנֶה בָּהֶן סֵפֶר תּוֹרָה:

    כסף משנה (2)

    הביכורים והתרומות וכו' הם נכסי כהן וכו'. לגבי בכורים משנה פ"ב ופ"ג דביכורים (משנה י"ב):

    והתרומות וחלה וקרן וחומש ומתנות בהמה. ברייתא פרק הזרוע עלה קל"א:

15. הלכה ט״ו

    אַף עַל פִּי שֶׁהַבִּכּוּרִים וְהַתְּרוּמוֹת אָסוּר לְהֵאָכֵל לְזָרִים וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבִּכּוּרִים עוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה כִּתְרוּמָה אִם נִתְעָרְבוּ בְּחֻלִּין בִּירוּשָׁלַיִם אֲסוּרִין בְּכָל שֶׁהֵן בְּמִינָם כְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקוֹם אֲכִילָתָן עֲשָׂאוּם כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבִּכּוּרִים אֲסוּרִים לְזָרִים אַף בִּירוּשָׁלַיִם הֲרֵי הֵן אוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן. אֲפִלּוּ זָרַע הַבִּכּוּרִים אַחַר שֶׁנִּכְנְסוּ לִירוּשָׁלַיִם הֲרֵי הַגִּדּוּלִין אֲסוּרִין וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן אִם נִתְעָרְבוּ בִּירוּשָׁלַיִם. אֲבָל הַזּוֹרֵעַ בִּכּוּרִים קֹדֶם שֶׁיִּכָּנְסוּ לִירוּשָׁלַיִם הַגִּדּוּלִין חֻלִּין:

    כסף משנה (4)

    ואף ע"פ שהביכורים עולים באחד ומאה וכו'. משנה ברפ"ב דביכורים (מ"א):

    ומה שכתב אם נתערבו בחולין בירושלים אסורים בכל שהן במינה וכו'. גם זה שם במשנה (משנה ב') גבי יש במעשר והביכורים מה שאין כן בתרומה ודקדק לכתוב במינם משום דאילו שלא במינם אפילו דבר שיש לו מתירין בטל כמו שכתב רבינו בפ"ק מהלכות מ"א.

    ומה שכתב אפילו זרע הבכורים וכו'. שם במשנה הנזכרת.

    ומ"ש אבל הזורע בכורים קודם שיכנסו לירושלים וכו'. משנה פרק ט' דתרומות (משנה ד') הבכורים גידוליהם חולין ובירושלמי רמי תרי משניות הללו אהדדי ומסיק הן דתימר גידוליהן אסורים איסור מחיצה והן דתימר גידוליהן מותרים היתר זרות וזה מבואר כדברי רבינו:

16. הלכה ט״ז

    כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים. כָּל הָעֲיָרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לְעִירוֹ שֶׁל מַעֲמָד כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יְחִידִים שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יד כח) "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ". וּבָאִים וְלָנִים בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר. וְלֹא יִכָּנְסוּ לַבָּתִּים מִפְּנֵי אֹהֶל הַטֻּמְאָה. וּבַשַּׁחַר הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר (ירמיה לא ה) "קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ". וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וְקַרְנָיו מְצֻפִּין זָהָב וַעֲטָרָה שֶׁל זַיִת בְּרֹאשׁוֹ לְהוֹדִיעַ שֶׁהַבִּכּוּרִים מִשִּׁבְעַת הַמִּינִין. וְהֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁהֵם מַגִּיעִין קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם וְהֵם הוֹלְכִין בְּכָל הַדֶּרֶךְ וְקוֹרִין (תהילים קכב א) "שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ". וְלֹא הָיוּ מְהַלְּכִין בַּיּוֹם אֶלָּא שְׁתֵּי יָדוֹת בִּלְבַד. הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם שְׁלוּחִין לְהוֹדִיעַ לְאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם וּפִרְכְּסוּ אוֹתָן. וְאִם הָיָה לָהֶם לַח וְיָבֵשׁ מַרְאִין אֶת הַלַּח מִלְּמַעְלָה. וְהַפַּחוֹת וְהַסְּגָנִים וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִין לִקְרָאתָן מִירוּשָׁלַיִם. לְפִי הַבָּאִים הֵם יוֹצְאִין אִם בָּאוּ אֲנָשִׁים הַרְבֵּה יוֹצְאִין לִקְרָאתָן רַבִּים. וְאִם מְעַט מְעַט. וּמִשֶּׁיִּכָּנְסוּ כֻּלָּן בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם יַתְחִילוּ לִקְרוֹת (תהילים קכב ב) "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָיִם":

17. הלכה י״ז

    כָּל בַּעֲלֵי אֻמָּנֻיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִין מִפְּנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן. אֲחֵינוּ אַנְשֵׁי מְקוֹם פְּלוֹנִי בּוֹאֲכֶם בְּשָׁלוֹם. וְהֵם מְהַלְּכִין בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם וְהֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁהֵם מַגִּיעִים לְהַר הַבַּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת נוֹטֵל כָּל אֶחָד וְאֶחָד סַלּוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְאוֹמְרִין (תהילים קנ א) "הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ" וְכוּ' עַד (תהילים קנ ו) "כּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ". וְהֵם מְהַלְּכִים בְּהַר הַבַּיִת וְקוֹרְאִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לַעֲזָרָה. הִגִּיעוּ לַעֲזָרָה דִּבְּרוּ הַלְוִיִּם בְּשִׁיר (תהילים ל ב) "אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי" וְגוֹ':

    כסף משנה (9)

    (טז-יז) כיצד מעלין את הביכורים וכו'. משנה פרק ג' דביכורים (משנה ב'):

    ומ"ש מפני אהל הטומאה. וכן מה

    שכתב להודיע שהביכורים משבעת המינים. וכן מה

    שכתב והם הולכים בכל הדרך וקורין שמחתי באומרים לי בית יי' נלך. וכן מה

    שכתב אם באו אנשים הרבה וכו'. וכן

    מ"ש ומשיכנסו כולם בשערי ירושלים יתחילו לקרות עומדות היו רגלינו וכו'. וכן מה

    שכתב ואומרים הללויה הללו אל בקדשו וכו'. הכל שם בירושלמי:

    ומה שכתב ולא היו מהלכים ביום אלא שתי ידות בלבד. בתוספתא פרק ב' דביכורים לא היו מהלכים כל היום כולו אלא שתי ידות ביום.

    ומ"ש היה להם לח ויבש וכו'. ירושלמי שם צמוקים היה מעטרן בענבים:

עוד: ספר זרעים · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי