משנה זבחים פרק י״ג משנה ח׳

החטאת שקבל דמה בכוס אחד נתן בחוץ כו': אם נתן בחוץ בראשונה וחזר ונתן בפנים חייב על שזרק בחוץ לפי שכולו ראוי לבא בפנים אבל אם נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ הרי הוא כשר ופטור לפי שהוא שירים. ומה שאמר בכאן חייב הוא דעת ר' נחמיה שאמר שירי הדם שהקריבו בחוץ חייב ודבריו נראה ומה שאמר כשם שדמה פוטר את בשרה רוצה לומר אם שחט שתיהם בפנים וזרק דם אחד מהן הותר בשר שתיהן לאכילה מפני שכשם שמתיר הדם הזה לאחת מתיר גם חבירתה ויהיו שתיהן כדבר אחד והענין כלו מבואר:

בפנים וחזר ונתן בחוץ חייב. כתב הר"ב ומתניתין ר"נ היא. גמרא. וא"כ מתניתין דוקא בדמים הפנימים כדפירש הר"ב במשנה ו':

נתן שניהם בפנים פטור. בכל הספרים נדפס כך וכן בסיפא ומצאתי ברישא שנמחק ולא ידעתי למה לא ג"כ בסיפא. ובלשון הר"י קורקוס שהביא הכ"מ בסוף הלכות מה"ק העתיק הסיפא בלא בבא זו ולגירסת הספרים יש לדחוק דכולי גווני קתני:

למה הדבר דומה. בגמרא מפרש דאגמרינן במאי דמדמינהו. דמתניתין רבי היא דאמר בספ"ד דתמורה אבודה בשעת הפרשה מתה וה"ק טעמא דאבדה דדמי' לכוס דחוי. הא הפריש ב' חטאות לאחריות כי מתכפר באחת השניה תרעה ואם שחטה סתם כשר לעולה ומשכחת לה בחטאת שעיר דנשיא שהוא זכר כמו עולה:

שתיהן בחוץ חייב על כל אחת ואחת. כתב הר"ב דבשעת שחיטה כו'. וכ"כ רש"י והכי נמי כשיש ידיעה בינתים. וסמכו אדלעיל. ועיין במשנה ב' פ"ג דכריתות:

כשם שדמה פוטר וכו'. לשון רש"י ואשחט שניהם בפנים קאי כו' אבל [משום] שחוטי חוץ לא אצטריכא ליה דכמאן דקטלינהו דמי ולית בהו מעילה. כדאמרינן בשמעתא קמייתא קדשים שמתו יצאו מידי מעילה ואגב גררא נסבא הכא איידי דנקטה משום שחיטת חוץ וברפ"ק דמעילה נמי קתני [לה] לכולה ע"כ:

כשם שדמה פוטר כו'. פירש הר"ב משום חטאת שנתכפרו בעליה דקי"ל חטאות המתות לא נהנין ולא מועלין. וכפירוש רש"י. וכתבו התוספות וקשה לפירושו דבמשנה ב' פ"ק דמעילה תנן אר"ע כו' לא כשם שדמה כו' ומוקמינן דוקא כששחט שניהם בבת אחת רצה מזה זורק רצה מזה זורק. אבל בזה אחר זה לא [כדפירש הר"ב שם] ואי חשיב כחטאות המתות אפילו בזה אחר זה נמי. אלא ודאי כיון שנשחטה קודם זריקת דמה של חברתה שראוי להתכפר לא הוי חטאת המתה. והיינו טעמא דיש חילוק בין בת אחת לזה אחר זה. דבבת אחת חשיבי תרוייהו כחד גופא ולכך פוטר את בשר חברתה וכן מוכחת הסוגיא ע"כ:

שכולו ראוי לבא בפנים מתניתין בחטאת פנימית איירי. ור' נחמיה דמשנה ו' היא. דס"ל דגם שיריים של דם פנימיות מעכבי. להכי קמ"ל הכא סיפא בנתן בפנים וחזר ונתן בחוץ חייב:

פטור הך בבא ל"ג, דפשיטא דפטור. ואי גרסינן לה. י"ל דכולה גוונא בעי למנקט:

שניהם בחוץ חייב חייב א'. ואם היה לו ידיעה בינתיים שאסור לעשות כן בחוץ. וחזר ושכח. חייב ב':

אחד בפנים ואחד בחוץ פטור ואפילו לר' נחמיה לעיל משנה ו'. הכא מודה. דכוס א' עושה את חבירו דחוי שיהיה נשפך לאמה. ולא שיהיה כשיריים ליסוד:

והפנימי מכפר שכשר הזבח. דזריקה שבחוץ לא פסל דם הנשאר שבפנים:

שחט שתיהן בחוץ חייב חייב ב'. כשהיה ידיעה בנתיים [כלעיל סי' נ"ה]. דבשעת שחיטת כל א' וא' חזי לפנים:

אחת בפנים ואחת בחוץ פטור דמדשחט תחילה א' בפנים. הו"ל אידך החטאת כאילו כבר נתכפרו בעליה דלמיתה אזלא. ולא חזי לפנים. להכי פטור:

אחת בחוץ ואחת בפנים חייב על החיצונה מדחזי לפנים. דאיזה שירצה מהן יוכל להקריב:

כשם שדמה פוטר את בשרה מן חיוב מעילה. דזריקת דם מוציא בשר ק"ק מחיוב מעילה. מדהותרה לכהנים כשנזרק הדם:

כך הוא פוטר את בשר חברתה בשחט שניהן בפנים ע"י ב' כהנים בבת אחת ממש. וזרק אח"כ דם של אחת, אף שנפסלה השנייה. אפ"ה שוב אין מועלין בשניהן. דכיון דרצה מזה זורק ורצה מזה זורק. זריקה של א' פוטרת חבירתה ממעילה. [וזה דלא כתוס' ורתוי"ט שכתב כן בשמם דטעם הפטור משום דחד גופא נינהו. והרי א"כ ק' על תוס' נמי כמו שהקשו לרש"י. וכדמקשי באמת ר"ל [מעילה ד"ז ב']. דא"כ בזה אח"ז נמי. ובאמת במסקנא התם קאמר ר' יוחנן קצצתינהו לרגלוהי דינוקא. דאין הטעם משום דכחד גופא נינהו. רק משום דאי בעי זרק מהאי או מהאי. וכמ"ש רש"י התם וא"כ ק' לרבתו"ס. אם לא שנדחק דכוונת תוס' הכא. דמשום שיוכל לזרוק מאיזה שירצה. להכי חשיבא כחד גופא]. מיהו בשחטן זה אחר זה. כיון דמצוה לזרוק מהנשחט ראשון, להכי אין זריקת הראשונה מפקיעה שניה ממעילה. ואי"ל דנחשב שנייה כחטאות המתות. שאין בהן מעילה. די"ל דמשום דנשחטה שנייה קודם זריקת דם הראשונה. לא מקרי חטאת שכפרו בעליה. מיהו בנשחטה שנייה אחר זריקת הראשונה. הו"ל שנייה חטאת שכפרו בעליה. שאין בה מעילה [כמעילה ד"י ב']:

בפירוש ר"ע ז"ל ומתניתין כר' נחמיה דסבר שירים מעכבין ע"כ. וכתב עליו החכם הר"ר סולימאן ז"ל משמע מלשונו ז"ל דאפילו שיירי דמים החיצונים מעכבין דמסתמא בחטאת חיצונה מיירי מתניתין ולעיל פירש הוא ז"ל דבשיירי דמים הפנימיים מיירי מתניתין עיין בתוס' פ' ב"ש (זבחים דף ל"ח ע"ב) ע"כ:

בפירוש ר"ע ז"ל דסבר ר' נחמיה כוס אחד עושה את חברו דחוי וכו' אמר המלקט ודלא כר"א בר"ש דסבר כוס אחד עושה את חבירו שירים. ומצאתי מוגה קבל דמה בשני כוסות נתן שניהם בחוץ חייב אחד בפנים ואחד בחוץ חייב אחד בחוץ ואחד בפנים חייב על החיצון והפנימי וכו'. וגם בסיפא הגיה אתת בפנים ואחת בחוץ חייב ואין סמך לדבר כלל אכן אי לא גרסינן בבא דנתן שניהם בפנים פטור ניחא דהא מילתא דפשיטא היא. אח"כ מצאתי שהיא הגהת הר' יהוסף ז"ל בשם ס"א:

למה הדבר דומה למפריש חטאתו ואבדה וכו'. בגמרא מאי לדבר דומה פירוש למאי הלכתא דמינהו ומאי גמר מינה ומשני הא מני רבי היא דאמר חטאת שכפרו בעליה דקיימא לן למיתה אזלא אפילו לא היתה הראשונה אבודה בשעה שנתכפר בשניה אלא בשעת הפרשתה ומשהפריש זו תחתיה נמצאת. קיימא לן בה דאם נתכפר באחת מהן שניה מתה וה"ק תנא דמתניתין טעמא דאבדה כלומר דוקא זו שהופרשה על ידי איבוד חברתה הוא דכי שוחט אחד מהם בחוץ אחר שקרבה חברתה בפנים פטור דדמיא לכוס דחוי משום דכרבי ס"ל למיתה אזלא אבל המפריש שתי חטאות לאחריות מעיקרא שאם תאבד האחת יתכפר בחברתה דאפילו רבי מודה בו דמתכפר באחת מהן והשניה תרעה ודמיה לעולת קיץ המזבח וכן לרבנן באבודה בשעת הפרשה דאית להו תרעה בההיא לא אמרינן דאם שחטה בחוץ לשניה דנפטר ואע"ג דלכתחלה לא קרבה היא גופה עולה אלא דמיה חייב עליה בחוץ דאי אקרבה לדידה גופה עולה בפנים מתקבלת היא:

כשם שדמה פוטר את בשרה. מן המעילה דזריקת דם מוציאה בשר קדשי קדשים מן המעילה דיהבה בה שעת התר לכהנים:

כך הוא פוטר את בשר חברתה. ממעילה ואע"פ שפסולה ואשחט שתיהן בפנים קאי ואשמעינן דהיכא דקבל דם שתיהן בשני כוסות וקדם וזרק את דם האחת דקיימא פוטרת את חברתה מן המעילה משום חטאת שכפרו בעליה דקיימא לן חטאות המתות לא נהנין ולא מועלין אבל שחוטי חוץ [כו' עיין בתוי"ט] וביד שם בהלכות מעשה הקרבנות פי"ט סי' י"ג: