משנה זבחים פרק י׳ משנה ב׳

וכל המקודש מחברו קודם את חברו דם חטאת כו': מרצה מכפר ואימורי חטאת אע"פ שנשרפים כלן כמו אברי עולה אבל העולה נשרפת כלה והחטאת אין שורפין ממנה זולתי האימורין וזהו ענין מה שאמר מפני שהן כליל לאשים ר"ל שכל העולה כליל לאשים: ומה שאמר בשלמים מתן ארבע ר"ל שתים שהן ארבע וכבר נתבאר הדינים כלן הנזכרים בהלכה זו בחמישי ממסכת זו ועוד נבאר במנחות שהבכור והמעשר אינם טעונים נסכים ותנופה:

המקודש מחבירו. שיש בו צד רבוי קדושה ממנו. רש"י:

קודם. עיין בפירש הר"ב סוף מ"ו ומ"ש שם:

דם חטאת קודם וכו'. לשון הר"ב אם שניהם שחוטים וכו'. וכן לשון רש"י. וכך כתבו באברי העולה אם נזרקו כו'. ונ"ל משום דקשיא להו הא דתנן במ"ד החטאת קודמת ולא תנן דם חטאת. והתם אמרינן זה בנה אב לכל החטאות וכדפירש שם הר"ב. ולהכי פירשו. דהכא דוקא כששניהם שחוטים ונזרקו. ומדברי הר"י קורקוס שכתב הכ"מ בפ"ט מה' תמידין למדתי כן דאדתנן לקמן החטאת קודמת כו'. כתב וזה לשונו נראה שהכונה שישחוט החטאת ויקריב אותה לגמרי ואח"כ העולה ולעיל דמפליג בין דם לאיברים שאמרו שדם של חטאת הוא שקודם ואברי עולה קודמים היינו כשנשחטו שניהם ושני הדמים לפנינו ואנו באים לידע איזו הדם יקדום שזורק של חטאת. ואחר שזרק שני הדמים ואברי שניהם לפנינו. ואנו באים לדון על האברים אז מקדים של עולה מפני שכולה כליל ע"כ:

חטאת קודמת לאשם. עיין במשנה ה':

מפני שדמה נתן על ד' קרנות. ולא סגי ליה מפני שהחטאת מרצה על חייבי כריתות. דאיכא באשם נמי דיש לו קצבה לדמים כדלקמן משנה ה'. אבל חטאת כל דהוא. והכי פריך לה בגמרא אדרבה אשם קדים ומשני אפ"ה רבוי דמזבח עדיף. ועיין לקמן. וכתבו התוספות דגבי וקודם לעולה לא קאמר מפני שדמה ניתן על ד' קרנות משום דכיון דעולה אתא מכח כולה כליל לא סגי בטעמא דד' קרנות:

ועל היסוד. לשון הר"ב ובאשם לא מצינו שנאמר בו. וכ"כ רש"י ובמ"ד פ"ה כתבתי בשם התוספו' דבכולהו נמי שיריהם ליסוד. וכן פירש"י עצמו שם בגמרא דף נ"ב וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מה' מעשה הקרבנות. לכך צריך לדחוק דתנא קחשיב צד רבוי מה שנאמר בפירוש ממה שנלמד בלמוד בעלמא:

מפני שהוא קדשי קדשים. לא סגי ליה בטעמא דמרצה משום דתודה ואיל נזיר מקודשים דטעונין לחם. כדאמרינן בגמרא. תוספות:

וסמיכה ונסכים. משא"כ בכור כדתנן בפ"ט דמנחות מתניתין ו' ז':

וכל המקודש מחבירו יותר מחבירו:

דם חטאת קודם לדם עולה לזרקו תחלה, אפילו נשחט העולה תחילה [עי' מ"ד]. מיהו גם בהבאה, חטאת קודמת לעולה:

מפני שהוא מרצה דחטאת מכפרת על שגג בכרת, שצריך רצוי גדול:

אברי עולה קודמין לאימורי חטאת להקטירן תחלה אפילו זרק דם החטאת תחילה כדינו:

מפני שהן כליל לאשים אף דאימורי חטאת נמי לאישים איברי עולה הוא ממין שכולה לאישים:

חטאת קודמת לאשם בזריקת הדם:

מפני שדמה ניתן על ארבע קרנות ועל היסוד בשפיכת שיריים, משא"כ באשם א"צ רק ב' מתנות שהן ארבע וגם אף שג"כ צריך שפיכת שיריים ליסוד, עכ"פ לא מפורש בתורה. והא דלא קאמר דחטאת קודמת מדמכפר חיובי כרת. ה"ט משום דנגד זה יש באשם נמי מעלה שיש קצבה לדמיו. משא"כ חטאת באפטרוזא בר דנקא סגי [כבכורות די"א א' וזבחים דמ"ח א']. והא דלא נקט לעיל נמי דמה"ט חטאת קודמת לעולה. משום דחטאת דמה ניתן בד' קרנות. ה"ט משום דבעולה איכא מעלה דכולה כליל. להכי ניחא ליה למנקט רבוי דכפרה:

מפני שהוא קדשי קדשים שנאכלין רק בעזרה ולכהנים. והא דלא קאמר דמשו"ה אשם קודם מדמכפר. ה"ט משום דהנהו נמי יש בהן מעלה שטעונין לחם, להכי נקט הך מעלה שהוא ק"ק, דמה"ט וודאי מסתבר שתוקדם. [מיהו תודה קדמה לאיל נזיר, מדיש בה ד' מיני לחם [רמב"ם פ"ט מתמידין]:

מפני שהם טעונין מתן ארבע ר"ל ב' מתנות שהן ד', משא"כ בכור סגי במתן א':

ונסכים ותנופת חזה ושוק דבכור א"צ כל הנהו:

וכל המקודש מחברו. ביד שם פ"ט סי' ה' ח'. ובתוס' שם. ובגמרא בעי מנא ה"מ דכל המקודש מחברו הוא קודם דת"ר בת"כ פ' ויקרא פ"ג דדיבורא דחטאות רבי אומר ופר שני בן בקר תקח לחטאת אש בא ללמד שהם ב' הרי כבר נאמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה ומה ת"ל ופר שני וגו' שיכול שתהא חטאת קודמת לכל מעשה עולה ת"ל ופר שני בן בקר וכו' אי פר שני יכול תהא עולה קודמת לחטאת לכל מעשיה ת"ל ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה הא כיצד דם חטאת קודם לדם עולה מפני שמרצה אברי עולה וכו' דהא כתיב ועשה את האחד חטאת ועשייה דם משמע והאי דנקט טעמא דמפני שמרצה משום דבעי לגלויי אהנך מקודשין דמתניתין כמו שדם החטאת קודם מטעם שהוא מקודש ומרצה זהו פירוש הסוגיא לדעת הרב רבינו פרץ ז"ל ופריך בגמרא ואמאי מתנה קמייתא דמכפרה ושלמה כפרה בדידה כדאמרן כפר אע"פ שלא נתן אלא אחת היא לחוד תיקדום והנך לא ומסיק במערבא אמרי הואיל והתחיל במתנות גומר:

דם חטאת קודם לדם עולה. מפני שהוא מרצה הא דלא קאמר טעמא משום שדמה ניתן על ד' קרנות כדאמר נבי אשם משום דכיון דדם עולה אתי מכח כליל כרקאמר בגמרא לא סגי בטעמא דד' קרנות תוס' ז"ל. ועיין בספר קרבן אהרן ספ"ג דפ' מצורע שכתב דר"ש ס"ל שחטאת קודמת לכל דבר עולה אפילו לאבריה שכן אמר שם ר"ש חטאת דומה לפרקליט שנכנס לרצות ריצה הפרקליט ונכנס הדורין דהיינו העולה:

חטאת קודמת לאשם. בגמ' בעי דם עולה ודם אשם איזה מהם קודם דם עולה קודם דקאתי מכח כליל או דילמא דם אשם קודם דקאתי מכח מכפר ומסיק ת"ש חטאת קודמת לאשם חטאת הוא דקדמה לאשם אבל עולה לא מאי לאו דם לא אאימורין. דייקא נמי דקתני מפני שדמה ניתן אלמא באימורין קאי דאי בדם קאי שהיא ניתנת מיבעי ליה למיתני ש"מ:

מפני שדמה ניתן על ד' קרנות ועל היסוד. תימה אמאי לא קאמר חטאת קודמת לאשם שכן מרצה כדקאמר גבי עולה וי"ל דאשם נמי מרצה אחייבי לאוין אבל עולה אינה מרצה אלא על חייבי עשה בלבד ה"ר פרץ ז"ל:

ועל היסוד. שפיכת שירים ובאשם לא מצינו שנאמר רש"י ז"ל. וכתב עליו ה"ר פרץ ז"ל ואין נראה למורי שיחי' דלעיל בפ' איזהו מקומן בגמ' מרבינן כל דמים לשפיכת שירים כמו בחטאת אע"ג דלא כתיב בהו בהדיא מה בכך. לכך נראה למשי"ח דה"פ שבחטאת יש שניתן על ד' קרנות ויסוד משא"כ באשם דליכא אלא יסוד ולכך הזכיר יסוד שלא תאמר אשם נמי חמור מחטאת לענין יסוד. ע"כ:

אשם קודם לתודה ואיל נזיר. ובגמרא פרכינן אשם קודם לתודה אדרבא התודה ואיל נזיר קדמי שכן טעונים לחם ומשני אפ"ה קדשי קדשים עדיפי:

התודה ואיל נזיר קודמין לשלמים. בגמרא פריך אדרבא שלמים קדמי שכן ישנם בצבור כביחיד ומשני אפ"ה נאכלין ליום אחד עדיפי:

שלמים קודמין לבכור. פ"ק דזבחים דף י"ב. ובגמרא פריך אדרבא בכור קודם שכן קדושתו מרחם ונאכל לכהנים ומשני אפ"ה מצות יתירות עדיפי: