משנה זבים פרק ד׳ משנה ב׳

אני אבאר הענין ואחר אפרש השמות וזה שהוא אומר כשיהיה הדבר שיכה עליו הזב חזק וקיים מעט התנועה כפי כחו וקיומו בקרקע והפילה דבר שהניעו בתנועתו בהכאתו הרי הדבר ההוא הנופל או מתנדנד טהור לפי שהתנועה המגעת לו מן הזב חלושה מאד וכשיהיה הדבר אשר יכה עליו הזב מניע דבר אחר רעוע ממהר התנועה ממניע כל דהו הרי הדבר המתנועע על ידי הדבר הממהר התנועה טמא וכאילו הזב הניעו בידו ר"ל בהיסטו וזה שאמרו בכאן טהור ר"ל כי הדבר המתנועע כשיכה הזב על אחד מאלה טהור מפני קיומו ומיעוט תנועתו מחמת הזב ובתחלה זוכרם לפי שהוא תבניתם וקיומם בבנין בזמן ההוא והעיקר כבר הודעתיך אשר בו תדע היות איזה דבר יניע הזב ונפל בתנועתו דבר אחד אם יהיה הדבר הנופל טמא או טהור:

ומריש. היא קורה גדולה אשר משימים על העמודים וקצות קורות הגג סומכות עליה אשר אנו קורין אותו בלשון ערבי אל נש"ף:

ומלבן. רבוע של קורות יהיו על הקרקע נטועות כדמות מעקה וצינור בלשון ערבי מסא"ב וכן לוח אמר אפילו היה קשור בחבלים אשר תקל תנועתו יותר מאשר היה בנוי:

וים. סיבוב של עץ יתקבץ בה קמח כדמות חוק בלשון ערבי והוא ג"כ קבוע קצתו בקרקע ואצטרובל סיבוב של עץ שהוא תחת הרחים כדי שינשאו מן הקרקע בעת טחינה והיא ג"כ בנויה בקרקע:

וחמור של רחים. קורה שסומכים בה הרחים היו קורין לה חמור:

וסאה של רחים. מדה גדולה קבועה קצתה בקרקע ג"כ:

וקורת הבלנים. קורה של בלנים שהיתה צורתה מפורסמת אצלם ולפי דמותה והנחתה בבנין נפל החילוק ביניהם אם תנועתה קלה אז יהיה הדבר הנופל בתנועתה טמא ואם תנועתה כבדה תהיה טהור:

הקיש על המריש כו'. לשון הרמב"ם רפ"ט מהמ"ומ שדבר שהיה מחובר בארץ או מסומר במסמרים אם היה כחו יפה וחזק והקיש עליו הזב בעת שהקיש הניד כלי או אוכלים ומשקים מכח הכאתו או שהפילן הרי אלו טהורים ואם לא היה כחו יפה וחזק אלא מתנדנד והקיש עליו הזב והפיל או הניד בכח הכאתו כלים או אוכלים ומשקים הרי אלו (מיטמאין) וכאלו הסיטן שהרי מכחו נפלו. זה הכלל כל שנפל מכח היסטו טמא מכח הרעדה טהור ע"כ. וזה הכלל כו' תוספתא הביאה הר"ש במשנה דלקמן:

מלבן פי' הר"ב כמין רבוע של קורות קבועות בארץ וכן הוא בפי' הרמב"ם אבל בנא"י מצאתי רבוע של קורות יהיה על הגג נטועה כדמות מעקה:

ועל הים פירש הר"ב היקף של עץ שהקמח כו' וכ"כ הרמב"ם וצריך לומר דקלת דלקמן שפירשו ג"כ לקבל הקמח כו' שהוא עשוי בצורה ותבנית אחרת ויש לפרש שנעשה לעזר ולהועיל שלא יתפזר הקמח ושיפול לתוך הים וכן משמע מפי' הרמב"ם אבל הר"ש פירש ים של בית הבד ע"כ ועיין עוד לקמן:

הקיש על המריש קורה שראשי קורות הבית מונחים עליה:

על או או:

המלבן רבוע של קורות קבועות בארץ או על הגג ול"נ רבוע של חלון או פתח:

על הצנור מרזב:

אעפ"י שהוא עשוי בחבלים מחובר לכותל בחבל ולא במסמרות. ואין כחו יפה:

על התנור ועל הים תיבה קבוע ברחיים לקבל הקמח:

ועל אצטרובל מושב קבוע לרחיים:

ועל חמור של רחים של יד מושב לרחיים דיד:

ועל סאה מדה גדולה. מחובר בקרקע:

של רחים של זיתים כולן בהקיש זב עליהן ונפל ככר. טהור. דכחן יפה:

ר' יוסי אומר אף על קורת הבלנין הוא המושב. שהמחמם המרחץ יושב עליו:

מלבן של חלונות. ים של בית הבד הר"ש והרא"ש ז"ל. ולהאי פירושא ניחא דבמתני' דבסמוך מטמא הקלת דהיינו העגול של עץ שסביב לריחים. אבל לפי' שכתב רעז"ל נראה דקשה מתני' דהכא אמתני' דבסמוך. ואפשר משום דהכא מיירי בקבוע ובסמוך במטלטל וכדפי' רעז"ל:

ר' יוסי אומר אף על קורת הבלנין בתוספתא קתני ר' יוסי אומר בזמן שהיא מפקפקת ואינה נשמטת טהורה והרמב"ם ז"ל נראה דגריס הלבנים וכן הוא בתוספתא דזבים פ"ד: