משנה ידים פרק א׳ משנה ד׳

מיחה בהם את המדות. שיכשך בהן את המדות עד שלא ישאר בהן ריח הדבר המדוד ואין הלכה כר' יוסי:

או שמיחה ר"ל שפשף:

בהם את המדות אין להקשות היינו הדיח. נ"ל דכיון דכל עיקר טעמא דנעשה בהן מלאכה פסולין. היינו משום דמחשבו כשופכין [רמב"ם פ"ו מברכות ה"ח]. א"כ שפיר קמ"ל דלא מבעיא הדיח בהן כלים מלכלוכן. שפיר מחשבו שופכין. מדהתכוון לנקות הכלים על ידי שיתלכלכו המים. אלא אפילו מיחה בהן המדות. שאינו מתכוון להעביר הלכלוך. אלא להעביר הדבוק במדה שלא תהיה חסרה. אפ"ה מיקרי שופכין. ולהרמב"ם בפירושו כאן מיחוי מדות היינו משום דבמדה רגיל אדם למדוד בהן מינים נפרדים. ויש מהן שנשאר בהן ריח. ומיחה המדות להסיר מהן הריח ההוא. [ובמרדכי גרס או שמדד בהן המדות. ר"ל שמילא בהן כלי לראות אם מחזקת כפי מדה הראויה. וכן משמע לפענ"ד מש"ס [גיטין נ"ג ב'] מדלא התיר רק בשקל בהן משקלות כנגדן שלא עשה מעשה בגוף המים. וכמ"ש רש"י התם. הא בבדק בהן עצמן את המדה פסולה]:

פסולים מדהו"ל שופכין. וה"ה בהדיח בהן ידיו או ירקות מלוכלכים. רק נקט כלים מדבעי לאתויי פלוגתא דרבנן ור' יוסי בחדשים. וכ"ש בהניח בהן ירקות כמושין שיחזרו וירטבו. שעשו המים פעולה רבה. אבל בהניח בהן ירקות לחים שלא יכמושו. או דגים חיים שלא ימותו. כל אצולי משום פעולה. לא מחשב פעולה [כספ"ד דשבת. וכ"כ לענין הכשר. אם בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן [מכשירין פ"ג מ"ד] ועוד בדוכתי טובא. ולפיכך נ"ל דמותר להעמיד הלולב והדסים הלחים תוך המים שמוכנים להטיל מהן ידיו. מדאין כוונתו שיחזרו לרטיבתן. אלא שיתקיים בהן רטיבתן שלא יכמושו. וכה"ג רק אצולי הוא ולא מחשב מלאכה. וכן כתב בא"ר. ודלא כרבינו מג"א [סי' ק"ס סק"ד]. ואפשר עוד דמלאכה שאסרו היינו דוקא בתשמיש שנהנה ממנו. אבל בלולב והדסים. אפילו בהתכוון שיחזרו לרטיבתן. לא מחשב תשמיש להנאה. דמצוה לאו ליהנות ניתנה [כר"ה כ"ח א']:

ר' יוסי פוסל בחדשים מדאורחא להדיחן וקיי"ל כת"ק: